פרשת בלק חלק א – במדבר פרק כ”ב
- במדבר
- פרק כב
- פרשת בלק - חלק א - בלק ובלעם
וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. ב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. יג וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. יד וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ. טו וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. טז וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי. יז כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה. יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי. כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. לא וַיְגַל יְהוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. לג וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. לה וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק. לו וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל. לז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ. לח וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר. לט וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת. מ וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. מא וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם.
ב”ה
מיקום: במדבר פרק כ”ב
נושא: בלק ובלעם.
ב”ה
מיקום: במדבר פרק כ”ב
נושא: בלק ובלעם.
סיכום הפרק
בני ישראל נמצאים במדבר [תקופת היותם במדבר] והם עוברים את הירדן וחונים מול העיר יריחו באזור מישור של ארץ מואב. המואבים שחוששים מעם ישראל כיוון שראו כיצד הם נלחמו עם סיחון ועוג המלכים החזקים באזור וניצחו אותם, הולכים ומתייעצים עם חכמי מדיין כיצד לנהוג [משה, מנהיגם של ישראל חי שם שנים רבות ולכן הם מתייעצים איתם כיצד יוכלו לנצח אותו]. הם מסבירים לחכמי מדיין את הבעיה שיש לכל עמי האזור, והיא שעכשיו, לאחר שישראל נלחמו עם סיחון ועוג וכבשו אותם, ישראל ימשיכו להילחם עם כל מי שסביבם כמו השור שמלחך את עשב השדה, שאוכל לא רק במקום אחד אלא את כל האזור שסביבו. זקני מדיין מציעים להם שילכו ל בלק בן ציפור שהיה נסיך מדיין ומואב מקשיבים לו וממליכים עליהם את בלק בן ציפור שיציל אותם מישראל. בלק, שיודע על כוחם של ישראל ומבין שכוחם של ישראל בפה מתחיל לפעול ושולח שליחים אל בלעם בן פעור להילחם מול ישראל בפה ולקלל אותם.
הוא אומר להם לומר לבלעם: “עם ישראל יצא ממצרים והצליח לכבוש את המלכים ששמרו על כל האזור [עין הארץ] והוא חונה מולי. בוא, וקלל בשבילי את העם הזה כי הוא חזק ממני. אולי בדרך הזו אצליח להשתלט עליו ולגרש אותו מהמקום כי אני יודע שמי שאתה מברך מבורך ומי שאתה מקלל מקולל”.
זקני מואב הולכים עם זקני מדיין ועם קסמים אל בלעם בן פעור ממקום הנקרא פתור ואומרים לו את דברי בלק. בלק מבקש מהם לישון בלילה אצלו ובבוקר הוא יעדכן אותם מה ה’ דיבר אליו. זקני מדיין שבים אל מקומם ואילו זקני מואב נשארים לישון במקום.
בלילה, ה’ פונה אל בלעם ושואל אותו מי האנשים שעימו בבית? והוא משיב לה’ שאלה השליחים שבלק בן ציפור, מלך מואב שלח אליו לצורך זה שהוא יקלל את העם שכבש את המקום החשוב בעולם וכך יצליח להילחם בו ולגרש אותם מהאזור.
ה’ משיב לבלעם שהוא לא ילך עם האנשים ששלח בלק ולא יקלל את העם אפילו מהמקום שהוא נמצא בו מכיוון שהעם הזה ברוך. [לא יקרה להם כלום מקללתך ולא צריכים את ברכתך כי כבר מבורכים ממני]
בלעם ששומע את דברי האל קם אל שרי בלק ואומר להם לשוב לארצם כיוון שה’ לא מאשר לו ללכת איתם.
שרי מואב שומעים את דברי בלעם ושבים אל בלק ואומרים לו שבלעם סרב ללכת איתם בלי לומר את הסיבה שבלעם אמר להם.
בלק, שלא מבין את הסיבה חושב שבלעם לא רצה להגיע כי רצה שיבואו אליו שליחים יותר נכבדים ולכן הוא שולח שוב אל בלעם שליחים אך הפעם חשובים יותר מהקודמים. והם מבקשים מבלעם בשם בלק שלא יסרב לבוא איתם ושידע שכדאי לו לבוא איתם כיוון שבלק התחייב שיכבד אותו מאוד כשיגיע אליו ואף לא ימנע ממנו דבר וכל שירצה ייתן לו בתמורה לכך שיקלל את העם.
בלעם משיב לשרי בלק שגם אם בלק יביא לו כמות של כסף וזהב שמכילים את כל ביתו של בלק הוא לא יוכל לעבור את פי ה’ ולעשות משהו קטן או גדול. הוא מבקש גם מהם שיישארו איתו הלילה והוא ייתן להם תשובה לאחר שה’ ידבר איתו.
בלילה, ה’ נגלה שוב אל בלעם ואומר לו: ” אם האנשים האלה שבאו אליך לבית באו כדי שתלך איתם, לך איתם אבל תדע שרק מה שאומר לך אתה תעשה”.
בלק ששומע שיש לו אישור ללכת עם השרים קם בבוקר מוקדם וחובש את האתון שלו ויוצא עם שרי בלק ושני עבדים. מטרתו היא לקלל את ישראל. ה’ רואה שהוא בחר ללכת ומבין את הכוונה שלו והוא כועס על בלעם ולכן שולח מלאך עם חרב שיתייצב מול האתון של בלעם ויחסום לה את הדרך. האתון נעצרת כשהיא רואה את המלאך וחרבו שלופה בידו ובלעם שאינו רואה את המלאך מכה את האתון. האתון שמנסה להקשיב לבלעם זזה ונוטה מהדרך הישרה לכיוון השדה. בלעם שוב מכה אותה כדי להחזיר אותה למסלול והיא הולכת לשביל שחסום בגדר אבנים משני צדדיו ומאחוריהם כרמים. מלאך ה’ נעמד שוב מולה וחוסם לה את הדרך כך שכשהיא רואה את המלאך היא נצמדת אל גדר האבנים והרגל של בלעם שנמצאת בצד של חומת האבנים נמחצת לגדר.
כשבלעם מרגיש את הכאב ברגל ורואה איך האתון לא מקשיבה לו הוא שוב מכה בה. האתון ממשיכה בדרכה ומגיעה לאזור של שביל שמצטמצם ומלאך ה’ שוב חוסם את דרכה כדי למנוע ממנה לעבור. האתון שרואה שהיא לא יכולה לעבור והיא גם לא יכולה לפנות ימינה ושמאלה נעצרת ומתיישבת ובלעם כועס ומכה אותה בפעם השלישית.
לאחר שלושת הפעמים שהאתון מוכה על ידי בלעם ה’ נותן לה יכולת לדבר בשפה שבלעם יבין והיא פונה אל בלעם ואומרת לו: למה הכית אותי 3 פעמים?
בלעם משיב לה שאם הייתה לו חרב ביד לא רק היה מכה אותה אלא הורג אותה על כך שהיא לא מקשיבה לו. האתון עונה לבלעם ואומרת לו: “הרי אני האתון שלך, זו שרכבת עלי כל ימיך, האם לאורך כל הזמן הזה שהייתי איתך לא הקשבתי לך או התנהגתי בצורה הזו?
עונה לה בלעם: לא.
מלאך ה’ הורג את האתון וה’ פוקח את עיני בלעם והוא רואה את מלאך ה’ עומד בדרך וחרבו שלופה בידו. כשבלעם רואה את מלאך ה’ הוא משתחווה לפניו.
מלאך ה’ שואל את בלעם: למה הכית את האתון שלך 3 פעמים? אני זה שבאתי להפריע לך בדרך כיוון שאתה הולך וכוונתך היא לפעול נגד רצוני. האתון ראתה אותי ולכן זזה ממני. אם לא הייתה זזה הייתי הורג אותך ואותה הייתי משאיר בחיים.
בלעם ששומע את דברי המלאך אומר למלאך שהוא לא ידע שהוא חסם אותו בדרך ואם רע בעיניו שהוא הולך למואב הוא ישוב לביתו.
מלאך ה’ משיב לבלעם שילך עם האנשים שבאו איתו אבל רק מה שהוא יאמר לו שיגיד. בלעם הולך עם שרי בלק למואב. כשבלק שומע שבלעם הגיע לארצו הוא יוצא לקראתו אל עיר הבירה של מואב שנמצאת על גבול ארנון. בלק רואה את בלעם ואומר לו: הרי שלחתי אליך שליחים לקרוא לך לבוא אלי, למה לא הלכת אלי כבר בפעם הראשונה? מה חשבת שלא אוכל לכבד אותך ולשלם לך כראוי? בלעם משיב לבלק: הינה באתי אליך בסופו של דבר עכשיו. עדיין אני לא אוכל לומר שום דבר אלא אם כן ה’ יאשר לי. רק מה שה’ ישים בפי אני אוכל לומר.
בלעם הולך עם בלק והם מגיעים למקום שהומה אדם ויש בה הרבה שווקים. בלק זובח סוג של בקר אחד וסוג של צאן אחד ושולח לבלעם לארוחת ערב. בבוקר בלק לוקח את בלעם איתו לגבעה ששם הם עובדים עבודה זרה וניתן לראות משם את עם ישראל חונה.
מילים לביאור:
ערבות מואב= אזור המישור של ארץ מואב
ויגר=פחד
ויקץ= הרגיש שהוא לא מסוגל לחיות כך.
זקני מדין= השרים החכמים של מדיין.
מלאכים= שליחים.
עין הארץ= המקום ששומר על האזור.
ארה= קלל
קבה=קלל
לא תאור= לא תקלל
לא תקוב= לא תקלל
אתון=הנקבה של החמור
שטן=אויב/ חוסם
משעול=שביל
ויגל= ויפתח
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ד’: פניית חכמי מואב אל חכמי מדיין והפתרון.
פסוקים ה’-כ’: בקשות שליחי בלק ותשובות האל לבלעם.
פסוקים כ”א-ל”ה: מלאך ה’, בלעם והאתון .
פסוקים ל”ו-מ’: קבלת הפנים של בלק לבלעם.
דמויות בפרק:
האל [לא דמות פיזית כמובן אבל פעיל בפרק]
מלאך ה’
עם ישראל
אתון בלעם
בלק מלך מואב
בלעם בן פעור [נביא של הגויים]
זקני מדיין- חכמי מדיין
זקני מואב- חכמי מואב
שרי מואב- שרים בדרגה גבוהה יותר של מואב
|
|
שליחי בלעם פעם 1 |
שליחי בלעם פעם 2 |
|
מי הם השליחים? |
זקני מואב וזקני מדיין [שעוזבים ולא נשארים לתשובת בלעם בבוקר] |
שרי מואב [שרים במעמד גבוה יותר מהקודמים] |
|
מהי בקשתם? |
בקשתם מבלעם להגיע למואב ולקלל את ישראל שמהווים איום עליהם כדי שיצליחו לנצח אותם |
בקשתם מבלעם להגיע למואב לקלל את ישראל שמהווים איום עליהם כדי שיצליחו לנצח אותם |
|
דרכי שכנוע |
אין |
מתחייבים בשם בלק לכבד את בלעם מאוד ולהביא לו כל שירצה. |
|
תגובת בלעם כשהם מגיעים |
מבקש שימתינו עד הבוקר לאחר שישמע את דברי האל ואת אישורו |
מבקש שימתינו עד הבוקר לאחר שישמע את דברי האל ואת אישורו |
|
דברי האל אל בלעם |
מסרב לבקשת בלעם לצאת למואב. |
הסכמה לבקשת בלעם לצאת אל מואב בתנאי שיזכור שרק את דברי האל יגיד. |
|
תגובת בלעם בבוקר לאחר שיחתו עם האל |
סירוב [הם עוזבים למואב בלעדיו] |
הסכמה [יוצא איתם למואב בבוקר] |
נקודות דמיון:
- בשני המקרים מגיעים אנשים נכבדים ממואב.
- בשני המקרים שליחי מואב פורסים בפני בלעם את הבקשה של מלך מואב ואת הסיבה לבקשה.
- בשני המקרים מבקש בלעם מהם שיחכו לתשובתו עד הבוקר לאחר שישמע את דברי האל ואישורו.
נקודות שוני:
* בפעם הראשונה זקני מדיין מתלווים לזקני מואב בהגעתם אל בלעם ובפעם השנייה זקני מואב לא מגיעים איתם.
* בפעם הראשונה מגיעים זקני מואב בפעם השנייה מגיעים שרי מואב[אנשים נכבדים יותר].
* בפעם הראשונה תגובת האל לבקשת בלעם היא סירוב בפעם השנייה יש הסכמה אך בתנאי שידבר רק מה שה’ יאשר לו.
* בפעם הראשונה בלק לא מתחייב על שכר ללא הגבלה אלא רק מעלה את בקשתו ובפעם השנייה הוא מתחייב שייתן לבלעם שכר כרצונו על פעולותיו.
ניסים המופיעים בפרק:
- ה’ מעביר מסרים אל בלעם בחלומות הלילה.
- מלאך האל מתגלה לאתון אבל לא לבלעם.
- האתון פותחת את פיה ומדברת עם בלעם.
- מלאך האל מתגלה אל בלעם.
מטאפורה: דימוי בצורה של ציור לשוני[תיאור של תמונת מצב המדמה אירוע אחר].
המטאפורה: תיאור של שור שאוכל עשב והוא אוכל את כל מה שסביבו ולא רק במקום אחד.
המואבים מתארים את עם ישראל כמו שור. וכמו ששור אוכל עשב ולא מתמקד במקום אחד כך עם ישראל לאחר שכבשו את עוג וסיחון לא יעצרו אלא ימשיכו להילחם ולכבוש את כל מה שסביבם.
מילים נרדפות: מילים השונות בצורתן אך דומות במשמעותן.
המילים חוזרות כדי להדגיש את המסר של מטרת השליחות של בלעם: לקלל את עם ישראל.
קלל = קבה = ארה
האתון, מלאך ה’ ותגובת בלעם:
פעם ראשונה: האתון סוטה מהדרך לכיוון שדה כשרואה את מלאך הוחרבו שלופה.
פעם שניה: האתון הולכת בשביל בין הכרמים ומלאך ה’ חוסם דרכה והיא חוששת לכן נצמדת אל קיר האבנים שבמשעול.
פעם שלישית: השביל מצטמצם ונהיה צר ואין לה לאן לזוז ימינה או שמאלה וגם מקדימה היא לא יכולה לצעוד כיוון שהמלאך חוסם דרכה ולכן מתיישבת.
בשלושת הפעמים בלעם מכה באתון לאחר הפעם השלישית ה’ פותח את פי האתון כך שתוכל לדבר ושבלעם ישמע אותה והיא מוכיחה אותו על מעשיו. הוא כששומע את תוכחתה לא מקבל את דבריה אלא רוצה להורגה.
מלאך ה’ הורג את האתון, נגלה אל בלעם ומוכיח את בלעם על מעשיו.
קושי תיאולוגי- קושי דתי.
הקושי מופיע כאשר מסופר לנו בפרק דבר שסותר את כללי התורה כמו לדוגמא שה’ אחד, בורא הכל, שולט בכל ויודע הכל.
הקושי התיאולוגי בפסוק ט’: ה’ שואל בלעם מי האנשים שעימו בבית והרי האל יודע הכל אז מהי הסיבה שהוא צריך לשאול את בלעם עליהם?
והתשובה היא בדיוק כמו בבראשית פרק ג’, ד’. ה’ שואל גם את אדם הראשון אחרי החטא איכה? [איפה אתה] ואת קין בפרק ד’: איה הבל אחיו? [היכן הבל אחיו?].
התשובה לשאלה הזו: היא שהסיבה שה’ שואל היא כדי להתחיל שיחה ולבדוק האם האדם מתחרט על מעשיו ומבין את טעותו או ימשיך לדבוק בה…
קשיים ופירושים:
כיצד ניתן להבין שמואב שהיו אויבי מדיין שלחו שליחים אל מדיין להתייעץ איתם?
פירוש: רש”י: [ד’] אל זקני מדין – והלא מעולם היו שונאים זה את זה , כמו שנאמר “המכה את מדין בשדה מואב” (בר’ לו , לה) – שבאו מדין על מואב למלחמה!? אלא מיראתם של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראו [מואב] ליטול עצה ממדין? כיון שראו ישראל נוצחין שלא כמנהג העולם , אמרו: מנהיגם של אילו במדין נתגדל , נשאל להם מה מדתו; אמרו להם: אין כחו אלא בפיו; אמרו: אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפיו (ראה תנח’ בלק ג).
הסבר פירוש:
רש”י מסביר שלמרות שמואב ומדיין היו בסכסוך. חכמי מואב שלחו שליחים אל מדיין להתייעץ איתם כי ידעו שמשה מנהיגם של ישראל גדל במדיין ולכן רצו לדעת כיצד הם יכולים לייעץ להם כיצד להילחם עם ישראל. שליחי מדיין לימדו אותם שכוחו של משה בפה ולכן הם ביקשו להילחם בעם ישראל בפה. על ידי בלעם שהיה בכוחו לקלל בפה.
קושי:
מהי הסיבה שזקני מדיין כשהגיעו עם זקני מואב אל בלק הביאו איתם קסמים? [פסוק ז’]
פירוש[I1] :
רש”י: ” וקסמים בידם – כל מיני קסמים , שלא יאמר: אין כלי תשמישי עמי (ראה תנח’ בלק ה). דבר אחר (ראה שם): קסם זה נטלו בידם זקני מדין: אם יבא עמנו בפעם זו – יש בו ממש , ואם ידחנו – אין בו תועלת; לפיכך , כשאמר להם: “לינו פה הלילה” (להלן , ח) , אמרו: אין בו תקוה; הניחוהו והלכו להם , שנאמר “וישבו שרי מואב עם בלעם” (שם).
הסבר פירוש:
כיוון שרצו שיקלל ולא רצו שיאמר להם שאין בידיו כלים ליצור קסמים לקללה הביאו אותם.
פירוש אחר: הביאו קסמים כי אמרו יבדקו אותו אם יש בכוחו לפעול כשראו שהוא לא מתכוון לומר דבר ולבוא איתם עזבו ולא נשארו ואילו זקני מואב נשארו.
קושי:
למה התכוון בלק כשאמר שעם ישראל כסה את עין הארץ? על איזה מקום התכוון?
פירוש 1:
רש”י: ” הנה כסה את עין הארץ – סיחון ועוג , שהיו שומרין אותנו , עמדו עליהם והרגום” (ראה תנח’ בלק ד)..
הסבר פירוש:
בלק התכוון שעם ישראל כבש והשתלט על סיחון ועוג שהיו המנהיגים ששלטו באזור ושמרו על האזור שלהם..
פירוש:
רלב”ג: הנה כסה את עין הארץ – רוצה לומר , כי לרבויים יכסו מראה הארץ , שלא יוכל איש לראות את הארץ (ע”פ שמ’ י , ה) , כי היא כלה מכוסה בהם.
הסבר פירוש:
התכוון שמכיוון שבני ישראל רבים והם יושבים מולו אז כשמסתכלים על האזור שהם יושבים רואים רק אותם.
ההבדל בין שני הפירושים:
היא בסיבה שבלק רצה לצאת להילחם איתם ופחד מהם. רש”י טוען שהסיבה היא כי עם ישראל ניצחו את המלכים החזקים ששמרו על האזור ולכן צריך לחשוש מהם ואילו רלב”ג טוען שהסיבה היא כי הם רבים ומשתלטים על האזור.
קושי:
מהי הסיבה שבלק לוקח את בלעם אל קרית חוצות?
פירוש:
רש”י מביא את מדרש תנחומא “קרית חוצות – עיר מלאה שווקים , אנשים ונשים וטף בחוצותיה , לומר: ראה ורחם שלא יעקרו כל אלה” (ראה תנח’ בלק יא).
הסבר פירוש:
בלק לקח את בלעם למקום הומה אנשים כדי שיראה את כמות האנשים שיש במואב וזה יגרום לו לרחם על המואבים ולהבין את הסכנה שהם נמצאים בה.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
עמים רבים שנלחמו עם ישראל לא היו בגבולות ישראל וניסו לפגוע בעם בכל מיני דרכים רק מהפחד מפניהם ולכן עם ישראל כדי להגן על עצמם נלחם איתם אבל לא היה נלחם איתם אם היו נשארים איתם ביחסים טובים. מפה ניתן ללמוד לא להיכנס למריבות שלא קשורות אליך ולפתוח מלחמות שהם לא נגדך ואין לך סיבה ממשית להתמודד איתם. אלא לבדוק כראוי לפני שנכנסים למלחמה שאין בה שום צורך ולא לתת לפחד להניע אותנו לפעולה שמסכנת אותנו.
בלעם רואה שהאתון שהייתה איתו לאורך שנים ותמיד הייתה נאמנה לו מתנהגת בצורה שונה מאיך שהיה רגיל ובמקום לבדוק היטב, לחשוב מהי הסיבה שהדבר קורה ולהבין את הטעות שלו הוא ממשיך לדבוק בדרך שלו ולכן בסופו של דבר ה’ נותן לו להמשיך ללכת והוא מאבד את כבודו בעיני האל ובעיני המואבים וגם לא מקבל את הרכוש שחשב לקבל. דבר זה מלמד אותנו שאם אדם שאתה מכיר מתנהג באופן פתאומי בצורה שונה מאיך שאתה מכיר אותו תנסה לעצור ולבדוק מהי הסיבה לשינוי בהתנהגות שלו ואל תמהר לשפוט אותו לכיוון שלילי.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
סיכום הפרק
בני ישראל נמצאים במדבר [תקופת היותם במדבר] והם עוברים את הירדן וחונים מול העיר יריחו באזור מישור של ארץ מואב. המואבים שחוששים מעם ישראל כיוון שראו כיצד הם נלחמו עם סיחון ועוג המלכים החזקים באזור וניצחו אותם, הולכים ומתייעצים עם חכמי מדיין כיצד לנהוג [משה, מנהיגם של ישראל חי שם שנים רבות ולכן הם מתייעצים איתם כיצד יוכלו לנצח אותו]. הם מסבירים לחכמי מדיין את הבעיה שיש לכל עמי האזור, והיא שעכשיו, לאחר שישראל נלחמו עם סיחון ועוג וכבשו אותם, ישראל ימשיכו להילחם עם כל מי שסביבם כמו השור שמלחך את עשב השדה, שאוכל לא רק במקום אחד אלא את כל האזור שסביבו. זקני מדיין מציעים להם שילכו ל בלק בן ציפור שהיה נסיך מדיין ומואב מקשיבים לו וממליכים עליהם את בלק בן ציפור שיציל אותם מישראל. בלק, שיודע על כוחם של ישראל ומבין שכוחם של ישראל בפה מתחיל לפעול ושולח שליחים אל בלעם בן פעור להילחם מול ישראל בפה ולקלל אותם.
הוא אומר להם לומר לבלעם: “עם ישראל יצא ממצרים והצליח לכבוש את המלכים ששמרו על כל האזור [עין הארץ] והוא חונה מולי. בוא, וקלל בשבילי את העם הזה כי הוא חזק ממני. אולי בדרך הזו אצליח להשתלט עליו ולגרש אותו מהמקום כי אני יודע שמי שאתה מברך מבורך ומי שאתה מקלל מקולל”.
זקני מואב הולכים עם זקני מדיין ועם קסמים אל בלעם בן פעור ממקום הנקרא פתור ואומרים לו את דברי בלק. בלק מבקש מהם לישון בלילה אצלו ובבוקר הוא יעדכן אותם מה ה’ דיבר אליו. זקני מדיין שבים אל מקומם ואילו זקני מואב נשארים לישון במקום.
בלילה, ה’ פונה אל בלעם ושואל אותו מי האנשים שעימו בבית? והוא משיב לה’ שאלה השליחים שבלק בן ציפור, מלך מואב שלח אליו לצורך זה שהוא יקלל את העם שכבש את המקום החשוב בעולם וכך יצליח להילחם בו ולגרש אותם מהאזור.
ה’ משיב לבלעם שהוא לא ילך עם האנשים ששלח בלק ולא יקלל את העם אפילו מהמקום שהוא נמצא בו מכיוון שהעם הזה ברוך. [לא יקרה להם כלום מקללתך ולא צריכים את ברכתך כי כבר מבורכים ממני]
בלעם ששומע את דברי האל קם אל שרי בלק ואומר להם לשוב לארצם כיוון שה’ לא מאשר לו ללכת איתם.
שרי מואב שומעים את דברי בלעם ושבים אל בלק ואומרים לו שבלעם סרב ללכת איתם בלי לומר את הסיבה שבלעם אמר להם.
בלק, שלא מבין את הסיבה חושב שבלעם לא רצה להגיע כי רצה שיבואו אליו שליחים יותר נכבדים ולכן הוא שולח שוב אל בלעם שליחים אך הפעם חשובים יותר מהקודמים. והם מבקשים מבלעם בשם בלק שלא יסרב לבוא איתם ושידע שכדאי לו לבוא איתם כיוון שבלק התחייב שיכבד אותו מאוד כשיגיע אליו ואף לא ימנע ממנו דבר וכל שירצה ייתן לו בתמורה לכך שיקלל את העם.
בלעם משיב לשרי בלק שגם אם בלק יביא לו כמות של כסף וזהב שמכילים את כל ביתו של בלק הוא לא יוכל לעבור את פי ה’ ולעשות משהו קטן או גדול. הוא מבקש גם מהם שיישארו איתו הלילה והוא ייתן להם תשובה לאחר שה’ ידבר איתו.
בלילה, ה’ נגלה שוב אל בלעם ואומר לו: ” אם האנשים האלה שבאו אליך לבית באו כדי שתלך איתם, לך איתם אבל תדע שרק מה שאומר לך אתה תעשה”.
בלק ששומע שיש לו אישור ללכת עם השרים קם בבוקר מוקדם וחובש את האתון שלו ויוצא עם שרי בלק ושני עבדים. מטרתו היא לקלל את ישראל. ה’ רואה שהוא בחר ללכת ומבין את הכוונה שלו והוא כועס על בלעם ולכן שולח מלאך עם חרב שיתייצב מול האתון של בלעם ויחסום לה את הדרך. האתון נעצרת כשהיא רואה את המלאך ובלעם שאינו רואה את המלאך מכה את האתון. האתון שמנסה להקשיב לבלעם זזה ונוטה מהדרך הישרה לכיוון השדה. בלעם שוב מכה אותה כדי להחזיר אותה למסלול והיא הולכת שחסום בגדר אבנים משני צדדיו ומאחוריהם כרמים. מלאך ה’ נעמד שוב מולה אך הפעם עם חרב שלופה וחוסם לה את הדרך כך שכשהיא רואה את המלאך וחרבו שלופה היא נצמדת אל גדר האבנים והרגל של בלעם שנמצאת בצד של חומת האבנים נמחצת לגדר.
כשבלעם מרגיש את הכאב ברגל ורואה איך האתון לא מקשיבה לו הוא שוב מכה בה. האתון ממשיכה בדרכה ומגיעה לאזור של שביל שמצטמצם ומלאך ה’ שוב חוסם את דרכה כדי למנוע ממנה לעבור. האתון שרואה שהיא לא יכולה לעבור והיא גם לא יכולה לפנות ימינה ושמאלה נעצרת ומתיישבת ובלעם כועס ומכה אותה בפעם השלישית.
לאחר שלושת הפעמים שהאתון מוכה על ידי בלעם ה’ נותן לה יכולת לדבר בשפה שבלעם יבין והיא פונה אל בלעם ואומרת לו: למה הכית אותי 3 פעמים?
בלעם משיב לה: שאם הייתה לו חרב ביד לא רק היה מכה אותה אלא הורג אותה על כך שהיא לא מקשיבה לו. האתון עונה לבלעם ואומרת לו: “הרי אני האתון שלך, זו שרכבת עלי כל ימיך, האם לאורך כל הזמן הזה שהייתי איתך לא הקשבתי לך או התנהגתי בצורה הזו?
עונה לה בלעם: לא.
מלאך ה’ הורג את האתון וה’ פוקח את עיני בלעם והוא רואה את מלאך ה’ עומד בדרך וחרבו שלופה בידו. כשבלעם רואה את מלאך ה’ הוא משתחווה לפניו.
מלאך ה’ שואל את בלעם: למה הכית את האתון שלך 3 פעמים? אני זה שבאתי להפריע לך בדרך כיוון שאתה הולך וכוונתך היא לפעול נגד רצוני. האתון ראתה אותי ולכן זזה ממני. אם לא הייתה זזה הייתי הורג אותך ואותה הייתי משאיר בחיים.
בלעם ששומע את דברי המלאך אומר למלאך שהוא לא ידע שהוא חסם אותו בדרך ואם רע בעיניו שהוא הולך למואב הוא ישוב לביתו.
מלאך ה’ משיב לבלעם שילך עם האנשים שבאו איתו אבל רק מה שהוא יאמר לו שיגיד. בלעם הולך עם שרי בלק למואב. כשבלק שומע שבלעם הגיע לארצו הוא יוצא לקראתו אל עיר הבירה של מואב שנמצאת על גבול ארנון. בלק רואה את בלעם ואומר לו: הרי שלחתי אליך שליחים לקרוא לך לבוא אלי, למה לא הלכת אלי כבר בפעם הראשונה? מה חשבת שלא אוכל לכבד אותך ולשלם לך כראוי? בלעם משיב לבלק: הינה באתי אליך בסופו של דבר עכשיו. עדיין אני לא אוכל לומר שום דבר אלא אם כן ה’ יאשר לי. רק מה שה’ ישים בפי אני אוכל לומר.
בלעם הולך עם בלק והם מגיעים למקום שהומה אדם ויש בה הרבה שווקים. בלק זובח סוג של בקר אחד וסוג של צאן אחד ושולח לבלעם לארוחת ערב. בבוקר בלק לוקח את בלעם איתו לגבעה ששם הם עובדים עבודה זרה וניתן לראות משם את עם ישראל חונה.
מילים לביאור:
ערבות מואב= אזור המישור של ארץ מואב
ויגר=פחד
ויקץ= הרגיש שהוא לא מסוגל לחיות כך.
זקני מדין= השרים החכמים של מדיין.
מלאכים= שליחים.
עין הארץ= המקום ששומר על האזור.
ארה= קלל
קבה=קלל
לא תאור= לא תקלל
לא תקוב= לא תקלל
אתון=הנקבה של החמור
שטן=אויב/ חוסם
משעול=שביל
ויגל= ויפתח
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ד’: פניית חכמי מואב אל חכמי מדיין והפתרון.
פסוקים ה’-כ’: בקשות שליחי בלק ותשובות האל לבלעם.
פסוקים כ”א-ל”ה: מלאך ה’, בלעם והאתון .
פסוקים ל”ו-מ’: קבלת הפנים של בלק לבלעם.
דמויות בפרק:
האל [לא דמות פיזית כמובן אבל פעיל בפרק]
מלאך ה’
עם ישראל
אתון בלעם
בלק מלך מואב
בלעם בן פעור [נביא של הגויים]
זקני מדיין- חכמי מדיין
זקני מואב- חכמי מואב
שרי מואב- שרים בדרגה גבוהה יותר של מואב
|
|
שליחי בלעם פעם 1 |
שליחי בלעם פעם 2 |
|
מי הם השליחים? |
זקני מואב וזקני מדיין [שעוזבים ולא נשארים לתשובת בלעם בבוקר] |
שרי מואב [שרים במעמד גבוה יותר מהקודמים] |
|
מהי בקשתם? |
בקשתם מבלעם להגיע למואב ולקלל את ישראל שמהווים איום עליהם כדי שיצליחו לנצח אותם |
בקשתם מבלעם להגיע למואב לקלל את ישראל שמהווים איום עליהם כדי שיצליחו לנצח אותם |
|
דרכי שכנוע |
אין |
מתחייבים בשם בלק לכבד את בלעם מאוד ולהביא לו כל שירצה. |
|
תגובת בלעם כשהם מגיעים |
מבקש שימתינו עד הבוקר לאחר שישמע את דברי האל ואת אישורו |
מבקש שימתינו עד הבוקר לאחר שישמע את דברי האל ואת אישורו |
|
דברי האל אל בלעם |
מסרב לבקשת בלעם לצאת למואב. |
הסכמה לבקשת בלעם לצאת אל מואב בתנאי שיזכור שרק את דברי האל יגיד. |
|
תגובת בלעם בבוקר לאחר שיחתו עם האל |
סירוב [הם עוזבים למואב בלעדיו] |
הסכמה [יוצא איתם למואב בבוקר] |
נקודות דמיון:
בשני המקרים מגיעים אנשים נכבדים ממואב.
בשני המקרים שליחי מדיין פורסים בפני בלעם את הבקשה של מלך מואב ואת הסיבה לבקשה.
בשני המקרים מבקש מהם שיחכו לתשובתו עד הבוקר לאחר שישמע את דברי האל ואישורו.
נקודות שוני:
בפעם הראשונה זקני מדיין מתלווים לזקני מואב בהגעתם אל בלעם ובפעם השנייה זקני מואב לא מגיעים איתם.
בפעם הראשונה מגיעים זקני מואב בפעם השנייה מגיעים שרי מואב[אנשים נכבדים יותר].
בפעם הראשונה תגובת האל לבקשת בלעם היא סירוב בפעם השנייה יש הסכמה אך בתנאי שידבר רק מה שה’ יאשר לו.
בפעם הראשונה בלק לא מתחייב על שכר ללא הגבלה כרצונו של בלעם ובפעם השנייה מקבל הבטחה לקבל כרצונו.
בפעם ה
ניסים המופיעים בפרק:
- ה’ מעביר מסרים אל בלעם בחלומות הלילה.
- מלאך האל מתגלה לאתון אבל לא לבלעם.
- האתון פותחת את פיה ומדברת עם בלעם.
- מלאך האל מתגלה אל בלעם.
מטאפורה: דימוי בצורה של ציור לשוני[תיאור של תמונת מצב המדמה אירוע אחר].
המטאפורה: תיאור של שור שאוכל עשב והוא אוכל את כל מה שסביבו ולא רק במקום אחד.
המואבים מתארים את עם ישראל כמו שור. וכמו ששור אוכל עשב ולא מתמקד במקום אחד כך עם ישראל לאחר שכבשו את עוג וסיחון לא יעצרו אלא ימשיכו להילחם ולכבוש את כל מה שסביבם.
מילים נרדפות: מילים השונות בצורתן אך דומות במשמעותן.
המילים חוזרות כדי להדגיש את המסר של מטרת השליחות של בלעם: לקלל את עם ישראל.
קלל = קבה = ארה
האתון, מלאך ה ותגובת בלעם’:
פעם ראשונה: האתון סוטה מהדרך לכיוון שדה כשרואה את מלאך ה’.
פעם שניה: האתון הולכת בשביל בין הכרמים ומלאך ה’ חוסם דרכה וחרבו שלופה והיא חוששת לכן נצמדת אל קיר האבנים שבמשעול.
פעם שלישית: השביל מצטמצם ונהיה צר ואין לה לאן לזוז ימינה או שמאלה וגם מקדימה היא לא יכולה לצעוד כיוון שהמלאך חוסם דרכה ולכן מתיישבת.
קושי תיאולוגי- קושי דתי.
הקושי מופיע כאשר מסופר לנו בפרק דבר שסותר את כללי התורה כמו לדוגמא שה’ אחד, בורא הכל, שולט בכל ויודע הכל.
הקושי התיאולוגי בפסוק ט’: ה’ שואל בלעם מי האנשים שעימו בבית והרי האל יודע הכל אז מהי הסיבה שהוא צריך לשאול את בלעם עליהם?
והתשובה היא בדיוק כמו בבראשית פרק ג’, ד’. ה’ שואל גם את אדם הראשון אחרי החטא איכה? [איפה אתה] ואת קין בפרק ד’: איה הבל אחיו? [היכן הבל אחיו?].
התשובה לשאלה הזו: היא שהסיבה שה’ שואל היא כדי להתחיל שיחה ולבדוק האם האדם מתחרט על מעשיו ומבין את טעותו או ימשיך לדבוק בה…
קשיים ופירושים:
כיצד ניתן להבין שמואב שהיו אויבי מדיין שלחו שליחים אל מדיין להתייעץ איתם?
פירוש: רש”י: [ד’] אל זקני מדין – והלא מעולם היו שונאים זה את זה , כמו שנאמר “המכה את מדין בשדה מואב” (בר’ לו , לה) – שבאו מדין על מואב למלחמה!? אלא מיראתם של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראו [מואב] ליטול עצה ממדין? כיון שראו ישראל נוצחין שלא כמנהג העולם , אמרו: מנהיגם של אילו במדין נתגדל , נשאל להם מה מדתו; אמרו להם: אין כחו אלא בפיו; אמרו: אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפיו (ראה תנח’ בלק ג).
הסבר פירוש:
רש”י מסביר שלמרות שמואב ומדיין היו בסכסוך. חכמי מואב שלחו שליחים אל מדיין להתייעץ איתם כי ידעו שמשה מנהיגם של ישראל גדל במדיין ולכן רצו לדעת כיצד הם יכולים לייעץ להם כיצד להילחם עם ישראל. שליחי מדיין לימדו אותם שכוחו של משה בפה ולכן הם ביקשו להילחם בעם ישראל בפה. על ידי בלעם שהיה בכוחו לקלל בפה.
קושי:
מהי הסיבה שזקני מדיין כשהגיעו עם זקני מואב אל בלק הביאו איתם קסמים? [פסוק ז’]
פירוש[I1] :
רש”י: ” וקסמים בידם – כל מיני קסמים , שלא יאמר: אין כלי תשמישי עמי (ראה תנח’ בלק ה). דבר אחר (ראה שם): קסם זה נטלו בידם זקני מדין: אם יבא עמנו בפעם זו – יש בו ממש , ואם ידחנו – אין בו תועלת; לפיכך , כשאמר להם: “לינו פה הלילה” (להלן , ח) , אמרו: אין בו תקוה; הניחוהו והלכו להם , שנאמר “וישבו שרי מואב עם בלעם” (שם).
הסבר פירוש:
כיוון שרצו שיקלל ולא רצו שיאמר להם שאין בידיו כלים ליצור קסמים לקללה הביאו אותם.
פירוש אחר: הביאו קסמים כי אמרו יבדקו אותו אם יש בכוחו לפעול כשראו שהוא לא מתכוון לומר דבר ולבוא איתם עזבו ולא נשארו ואילו זקני מואב נשארו.
קושי:
למה התכוון בלק כשאמר שעם ישראל כסה את עין הארץ? על איזה מקום התכוון?
פירוש 1:
רש”י: ” הנה כסה את עין הארץ – סיחון ועוג , שהיו שומרין אותנו , עמדו עליהם והרגום” (ראה תנח’ בלק ד)..
הסבר פירוש:
בלק התכוון שעם ישראל כבש והשתלט על סיחון ועוג שהיו המנהיגים ששלטו באזור ושמרו על האזור שלהם..
פירוש:
רלב”ג: הנה כסה את עין הארץ – רוצה לומר , כי לרבויים יכסו מראה הארץ , שלא יוכל איש לראות את הארץ (ע”פ שמ’ י , ה) , כי היא כלה מכוסה בהם.
הסבר פירוש:
התכוון שמכיוון שבני ישראל רבים והם יושבים מולו אז כשמסתכלים על האזור שהם יושבים רואים רק אותם.
ההבדל בין שני הפירושים:
היא בסיבה שבלק רצה לצאת להילחם איתם ופחד מהם. רש”י טוען שהסיבה היא כי עם ישראל ניצחו את המלכים החזקים ששמרו על האזור ולכן צריך לחשוש מהם ואילו רלב”ג טוען שהסיבה היא כי הם רבים ומשתלטים על האזור.
קושי:
מהי הסיבה שבלק לוקח את בלעם אל קרית חוצות?
פירוש:
רש”י מביא את מדרש תנחומא “קרית חוצות – עיר מלאה שווקים , אנשים ונשים וטף בחוצותיה , לומר: ראה ורחם שלא יעקרו כל אלה” (ראה תנח’ בלק יא).
הסבר פירוש:
בלק לקח את בלעם למקום הומה אנשים כדי שיראה את כמות האנשים שיש במואב וזה יגרום לו לרחם על המואבים ולהבין את הסכנה שהם נמצאים בה.
מוסר השכל הנלמד בפרק:
עמים רבים שנלחמו עם ישראל לא היו בגבולות ישראל וניסו לפגוע בעם בכל מיני דרכים רק מהפחד מפניהם ולכן עם ישראל כדי להגן על עצמם נלחם איתם אבל לא היה נלחם איתם אם היו נשארים איתם ביחסים טובים. מפה ניתן ללמוד לא להיכנס למריבות שלא קשורות אליך ולפתוח מלחמות שהם לא נגדך ואין לך סיבה ממשית להתמודד איתם. אלא לבדוק כראוי לפני שנכנסים למלחמה שאין בה שום צורך ולא לתת לפחד להניע אותנו לפעולה שמסכנת אותנו.
בלעם רואה שהאתון שהייתה איתו לאורך שנים ותמיד הייתה נאמנה לו מתנהגת בצורה שונה מאיך שהיה רגיל ובמקום לבדוק היטב, לחשוב מהי הסיבה שהדבר קורה ולהבין את הטעות שלו הוא ממשיך לדבוק בדרך שלו ולכן בסופו של דבר ה’ נותן לו להמשיך ללכת והוא מאבד את כבודו בעיני האל ובעיני המואבים וגם לא מקבל את הרכוש שחשב לקבל. דבר זה מלמד אותנו שאם אדם שאתה מכיר מתנהג באופן פתאומי בצורה שונה מאיך שאתה מכיר אותו תנסה לעצור ולבדוק מהי הסיבה לשינוי בהתנהגות שלו ואל תמהר לשפוט אותו לכיוון שלילי.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים לבגרות בתנך, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בתנ”ך אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך,
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בתנ”ך , חומר עזר לבגרות בתנ”ך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות
1.קראו במדבר פרק כ”ב פסוק ט’. מהו הקושי העולה מקריאת פסוק זה? כיצד ניתן לפתור אותו?
2. קראו פסוקים א’-ח’ מנה:
ממה חוששים המואבים? מהי ההצדקה לחשש? איך הם מנסים בבעיה?
3. קראו במדבר פרק ב’ פסוקים ה’-כ’. בפסוקים אלה מגיעים שליחים אל בלעם. מי הם השלחים בכל פעם? מה הם מבקשים מבלעם ומהי תגובתו? כתבו מה גרם לשינוי בתגובת בלעם בפעם השנייה. בססו תשובתכם על הכתוב.
4. קראו פסוקים כ”א-ל”ה מספר: כמה פעמים הכה בלעם את האתון ומהי חושב למכה בכל פעם? האם לדעתכם צדק בלעם בהכותו את האתון? נמקו תשובתכם.
השווה בראשית פרק כ”ב פסוקים א-ו בין הפרק הזה במדבר כ”ב , פס’ כ”א-ל”ד מצאו שתי נקודות שוני ושתות נקודות דמיון בפרקים.