אנטיגונה – מחזה

ב”ה

שם היצירה: אנטיגונה

סוג היצירה: מחזה

הקדמה-

ביוון העתיקה היו מעלים מחזות בתחילת האביב כדי לבשר ולחגוג את בא האביב. 
הטרגדיות היו מחזות שהיו מכניסות פחד ורחמים בקהל הצופים. הצופים היו מוזמנים בחינם למחזות ושכרם של השחקנים והעוסקים במלאכה היה מקופת המדינה. כך שהשלטון היה שולט במה יצפו האזרחים והיה דוחף לקידום המטרות שלהם. 

הטרגדיה– תפקידם של העלאת המחזות ביון העתיקה הייתה להעביר מסר לעם. מצד אחד לעורר בהם פחד ויראה מהשלטון ומצד שני להכניס בתוכם רחמים כדי שיהיו אנשים רגישים וטובים יותר.

על המחבר- סופלוקוס היה בן למשפחה עשירה. אביו היה אדם עשיר מאוד ששלח את בנו ללמוד לימודים גבוהים של פילוסופיה, אומנות וספרות. הוא כתב 127 מחזות אך רק 7 מהם נשמרו . אחת מהן היא “אנטיגונה”. סופלוקוס לאורך מחזותיו רצה להעביר את המסר של “הכל צפוי והרשות נתונה”. זאת אומרת האל קובע מה יקרה בעולם אך התנהגותו של האדם ומעשיו גם הם מעצבים את דרכו ואת קורות חייו כיון שכל פעולה של האדם יוצרת השלכות שיצטרך להתמודד איתם בחייו. 

“אנטיגונה” הוא מחזה טראגי דמיוני והכוונה היא שהאירועים לא מבוססים על דברים שקרו והסוף במחזה הוא לא סוף טוב אלא סוף רע. מצד שני בסיום המחזה יש הרגשה של זיכוך [קרטזיס] כיוון שהשלווה והשקט שבו אל המקום[גם אם בדרך קשה].

הדמויות במחזה:

אנטיגונה– אחות  לאחים שנלחמו ומתו ונסיכה

איסמנה-אחות לאחים שנלחמו ומתו ונסיכה

אטוואקלס– המלך ששלט לפני קראון [אח של אנטיגונה ואיסמנה]

פולינקס– האח שהיה אמור לשלוט בסס לאחר אחיו וכשלא קיבל את המלוכה הביא צבא כדי לקבל את המלוכה.

קראון– דוד של הנסיכים והנסיכות הנ”ל ואחיה של אמם יוקסטה.

יוקסטה– האם של אנטיגונה ואיסמנה ואטואקלס ופולינקס , [המלכה לשעבר] .

היימון– בנו של קראון [נסיך] וארוס של אנטיגונה.

אורידיקה– המלכה העכשווית. אשת קראון המלך ואמו של היימון.

מקהלה– קבוצה של אנשים ששרים שירים המבטאים את מחשבות העם.

טירסיאס– הנביא שמנבא מה יקרה 

הקדמה לסיפור המחזה:

אדיפוס נולד להוריו המלך והמלכה של תבי יוקסטה וליוס. ליוס מקבל נבואה לפני שנישא ליוקסטה  שכשינשא, ייוולד לו ילד שיגדל ויהרוג את אביו וינשא לאימו. כתוצאה מכך מלך תבי ליוס ויוקסטה אשתו החליטו לקחת את הילד ולהמיתו כדי שהנבואה לא תתרחש.

האדם שהיה אמור לקחת את התינוק ולהמית אותו ריחם על התינוק הקטן שלא עשה דבר כדי שימיתו אותו ולכן החליט להצילו ולגדלו. הוא הביא אותו למלך ולמלכת קורניתוס שהיו ללא ילדים והם אימצו את הילד המסכן. בהמשך, אותו ילד בשם אדיפוס גדל ונהיה גבר חזק. בזמן מסיבה שערך אביו שמע נבואה שבה הוא יהרוג את אביו וינשא לאימו. אדיפוס שרצה להימלט מהקללה ברח מהמקום ויצא לדרך רחוקה.  יום אחד התעמת עם קבוצה שבאה מולו ורצתה להורגו כדי להציל את עצמו הוא הרג את האנשים והתברר שמי שנהרג זה המלך של המקום. באותה עיר היה חוק שמי שהורג את המלך נישא לאשת המלך[המלכה] ויורש את מקומו כמלך. כך יצא שאדיפוס הגשים את הנבואה הרעה שחזתה האישה והוא הרג את אביו ונישא לאמו בלי ידיעתו. 

לאחר שנישא נולדו להם 4 ילדים: אנטיגונה, איסמנה, אטאוקלס ופולינקס. 

עובר זמן ולאחר שפורצת בעיר מגפה שלא ניתן להבין מהי הסיבה שלה מגיע טירטאס[נביא שמעביר מסרים]ומספר שהמגפה פרצה בעוון אדיפוס שנישא לאמו והרג את אביו. אדיפוס ששומע על הדבר ושלא רצה לעשות דברים אלה גוזר על עצמו גלות. הוא מנקר את שתי עיניו ויוצא מהמקום. 

לאחר שהוא גולה מהארמון ועוזב את משפחתו וממלכתו יש צורך להמליך מלך חדש. פולינקס ואטואלקס שני בניו מחליטים למלוך אחד אחרי השני בתורנות. כך כל אחד מהם ישלוט במקום. 

אטואוקלס מולך בתחילה ולאחר שמגיע זמנו של פולינקס למלוך הוא מסרב להעביר לו את המלוכה כמו שסיכמו ביניהם. פולינקס שרואה שהוא לא מוכן לשחרר לו את המקום מחליט לצאת למלחמה מולו. מכיוון שאטואלקס עם צבא של חיילים, הולך פולינקס ומגייס צבא שיסייע לו. צבא ארגוס ואיתו יוצא למלחמה על העיר תבי ועל המלך, אחיו. תוצאות המלחמה הם ששניהם מתים בשדה הקרב ודודם קראון שהוא אחיה של יוקסטה המלכה עולה למלוכה. כשהוא מתמנה למלך הוא מחליט להעניש את אטואלוקס שבחר להילחם ולהרוג את המלך ולכן מוציא כרוז בעיר שמודיע: אטואקלס יקבר קבורה ממלכתית מכובדת ביותר כראוי למלך ואילו פולינקס שבגד ונלחם בממלכתו לא יקבר אלא נבלתו תהיה זרוקה על האדמה כדי שעופות השמים והחיות יאכלו את בשרו. 

מסיפור זה מתחיל המחזה.

פרולוג–  עמודים 31-40:

אנטיגונה ואיסמנה שתי האחיות הנסיכות עומדות לפני שערי הארמון בתבי. אנטיגונה מספרת לאיסמנה על כל הצער והמכאובים שעברו ומדווחת לה מה האירוע החדש שקרה: שני האחים שלהם נלחמו אחד בשני בשדה הקרב ושניהם מתו. המלך החדש, דודם קראון הוציא צו: אטואקלס יקבר בקבורה מלכותית עשירה ומכובדת ואילו פוליניקס שהביא מלחמה על עירו והמית את המלך המכהן לא יזכה לקבורה אלא גופתו תהיה מושלכת עד שהעופות יאכלו את בשרו. 

אנטיגונה מבהירה לאיסמנה את הבעייתיות בצו. הצו נוגד את חוק האל המחייב שכל אדם יהיה זכאי לקבורה גם אם הוא חוטא. ולכן כשקראון נתן את צו המלך הוא סותר את חוק האל ודבר זה לא יתכן כיוון שגם המלך אינו מעל האל. 

לכן, מחליטה אנטיגונה שהיא תפעל נגד חוק המלך ותמלא את צו האל ותקבור את אחיה. היא מבקשת מאיסמנה להצטרף אליה לתהליך הקבורה אך איסמנה מסרבת להמיר את צו המלך ולעשות מעשה שיפר את חוק המלך המפורש שגזר על העיר. היא מנסה לגרום לאנטיגונה לא לפעול נגד צו המלך בנימוקים שונים: לא נשאר מהמשפחה שלהם אף אדם חוץ משתיהן. הרי חיי המשפחה מספיק קשים…האב גילה דברים קשים על חייו וגזר על עצמו עיוורון וגלות, שני אחיהם מתו ורק שתיהן נשארו ואם יעשו זאת גם הן ימותו כי המלך הוא האדם השליט החזק כרגע ולכן יענישם במוות. בנוסף, הן הרי נשים ולא נועדו להילחם עם גברים. ועוד שהחזקים שולטים ולכן צריך לציית לחזקים השולטים גם אם הם מכאיבים. לכן היא מבקשת מאנטיגונה לסלוח לה שהיא לא מסייעת לה בדבר. 

אנטיגונה אומרת לה שהיא לא תמשיך לשכנע אותה אם היא לא מעוניינת וגם אם תרצה בהמשך היא לא תרצה לצרפה לפעולותיה. היא לעומתה מעדיפה למות ליד אחיה לאחר שקברה אותו אבל לעשות את הדבר הנכון.

איסמנה מבהירה לה שאין לה כוח להתנהג כמוה ולמרוד בעיר ובתושביה למרות שהיא מבינה את הפעולות של אנטיגונה. היא גם מבקשת ממנה לשמור בסוד על העניין כשהיא מבינה שאנטיגונה לא משנה את דעתה. 

שיר המקהלה הראשון [פרודוס]- עמודים 42-46:

המקהלה נכנסת ומהללת את העיר תבי בעלת 7 השערים. היא מתארת את הקרב בין אטאוקלס ופוליניקס. שני הבנים לאב אחד שנלחמו אחד עם השני עד למותם. את הניצחון של לוחמי ומצביאי העיר ואת המלך החדש העולה קראון שמכנס את זקני העיר[חכמי העיר] לישיבה דחופה בה יספר להם על תוכניותיו. 

 

תמונה ראשונה (אפיסודיון 1) – עמ’ 47-60: 

קראון מכריז את דרך הנהגתו כמלך על המדינה. הוא מעדכן על הצו הראשון שלו כמלך תבי: טקס קבורה מכובד וממלכתי לאטאוקלס ולעומתו לפולינקס, השארת גופתו בשדה מאכל לעופות ולכלבים וביזוי גופתו. קראון בדבריו מבהיר שאין לו רגש לאחיין שלו שנהרג אלא רק לטובת העיר. 

קראון גם מדגיש שמי שיעז להפר את הצו עונשו יהיה מוות.

בהמשך מגיע השומר של הגופה ומעדכן את קראון בכך שמישהו קבר את גופה [זרק עפר על הגופה= מעשה סמלי המבטא קבורה]. קראון מתרגז מאוד ודורש לדעת מי עשה את המעשה אך מבין מהשומר שאין הם יודעים מי עשה את הדבר כיוון שלמרות ששמרו על הגופה לא ראו אף אדם באזור. והמקהלה מנסה לרמוז שאולי נעשה הדבר על ידי האלים. קראון כועס ואומר שאין זה מעשה אלים כיוון שהמת פגע באלים בפעולה שלו כשניסה לשרוף את העיר ולכן המעשה של בן אדם. 

הוא חושש ממרד כלפיו ודורש למצוא את הבוגד ומאיים שבמידה והבוגד שקבר לא ייתפס השומרים ימותו במקומו. 

השומר יוצא בפחד. 

 

שיר המקהלה השני (סטסימון 2) – עמ’ 61-63: 

כתוצאה משבירת החוק הראשון של קראון המלך החדש המקהלה נבוכה.

המקהלה שרה על החשיבות של האדם לאיפוק עצמי ולידיעת מהם כוחותיו. אומנם יש לו יכולות אך הם מוגבלות ומול המוות גם החזק מכל לא יוכל לנצח ולכן על האדם לדעת להתנהל בצורה נכונה ולקבל את החוקים ולשמור אותם. 

לא ניתן להבין כלפי מי המקהלה שרה האם כלפי קראון שלא שמר על חוק האל ונתן הוראה לא לקבור את המת כעונש על מעשיו או כלפי אנטיגונה שלא שמרה על חוקי המלך ואומנם הצליחה בחוכמה ובגבורה לקבור את אחיה אך לא תוכל להינצל מעונשו של המלך. 

תמונה שנייה (אפסודיון 2) – עמ’ 64-80: 

בתמונה הזו מופיע הקונפליקט העיקרי של המחזה. העימות בין קראון לאנטיגונה. 

לפי דברי השומר שתופס את אנטיגונה ומתאר את הצער שלה כאשר היא מגיעה לקבר אחיה ורואה שלמרות שקברה אותו הוא שוב מגולה ניתן להבין שהוא מרחם עליה. השומר מתאר שהיא עשתה טקס קבורה נוסף לאחיה [ממלאת כוס יין על אדמת קבר אחיה המת]. על אף הסיכון בכך וכך תפסו אותה. 

קראון משחרר את השומר ופונה לאנטיגונה. הוא המום מהעובדה שהעזה להמרות את פיו [דודה] ומבהיר לה את חומרת מעשיה. אנטיגונה בשלווה עומדת מאחורי המעשה שעשתה ומודה שהיא ידעה על החוק ועל העונש הצפוי לה ובכל זאת בחרה להתנהל על פי צו ליבה ועל פי נאמנותה לחוק האל ולא לחוקי קראון הסותרים את חוק האל. היא טוענת שכל בני האדם זכאים למות בכבוד. היא איננה חוששת מהמוות ומעוניינת לסיים עם השיחה כדי להגיע לעונשה. 

קראון ששומע את חוצפתה כועס מאוד ומצווה להביא את איסמנה אחותה של אנטיגונה כיוון שחושב שהיא סייעה לה.

 אנטיגונה חוזרת על דבריה ועל כך שאינה חוששת מהמוות. היא טוענת שהעם מצדיק את מעשיה אך חושש מאימת קראון. 

לאחר שאיסמנה מגיעה אל קראון המלך היא אומרת שהיא מוכנה לקבל עליה חלק מהאשמה אך אנטיגונה מסרבת מכיוון שבאמת היא לא פעלה ולא סייעה לה כשביקשה ממנה. [עקרון הצדק].

איסמנה מנסה לשכנע את קראון לשנות דעתו של קראון שלא ימית את אנטיגונה כיוון שהיא כלת בנו היימון אך קראון מסרב לשמוע וחורץ דינה למוות.

 שיר המקהלה השלישי (סטסימון 3) – עמ’ 97-99: 

המקהלה מתחילה עם סיפור אסונו של אדיפוס המלך ומשם עוברת לכוחו של זאוס [האל של יוון]. בסוף השיר המקהלה עוסקת בנושא “תקווה”. להרבה אנשים היא יכולה להועיל כי היא נותנת להם סיבה לחיות, להתקדם, לפעול אבל יש כאלה שהיא גורמת להם להתפתות לדברים שלא יקרו וגורמת להם להתאכזב. בתחילת השיר רומזת המקהלה על תלאות בית לבדקוס (סיפור אסונו של אדיפוס המלך), ובהמשך היא מהללת את כוחו של זאוס. בסיום השיר, עוסקת המקהלה בנושא התקווה, שלרבים היא מועילה, אך אחרים, היא מוליכה שולל. בסיום המקהלה אומרת דברי חוכמה: “רע הוא טוב בעיניך, אם האל זומם עליך”. וכך היא רומזת על מצבו של קראון שחושב שמעשיו נכונים אך אינו מבין שהוא עושה רע ולכן יקבל את השלכות של מעשיו הרעים וייענש. 

תמונה 3 (אפיסודיון 3) – עמ’ 100-113: 

בתמונה זו ניתן לראות עימות בין קראון להיימון. בתחילת התמונה ניתן לראות שהם מתייחסים אחד לשני בצורה מכובדת ואוהבת. קראון בטוח שהוא יוכל לשכנע את בנו לוותר על אנטיגונה ולהבין שערכי המשפחה [אביו] וערכי המדינה חשובים יותר מאהבתו לאנטיגונה. היימון גורם לאביו בהתחלה לחשוב שהוא בצד שלו ואז מנסה לשכנע אותו לשנות את העונש הניתן לאנטיגונה בכך שמסביר לו שהעם חושב כמו אנטיגונה. שאין להפקיר גופת מת ולא לקבור אותה בגלל מעשיו. הוא גם מזכיר לו מה הם המידות הטובות ואיך צריך לנהוג על פיהם. [הקשבה, צניעות, יכולת לוותר].

קראון מקשיב לבנו והיינו מקווים שהוא ישתכנע אבל הוא לא משתכנע ונשאר בדעתו ולא זז ממנה. לדעתו אדם שבגד במדינתו צריך להיענש ומי שבחר לכבד את הבוגד בניגוד לחוק צריך גם הוא להיענש. היימון מנסה לשכנע את אביו שהכוח שלו הוא ביכולת לכופף את חוקיו. [היימון מדמה את הכוח של מלך לעץ חזק שהיכולת שלו לשמור על עצמו לאורך זמן זה שהוא יכול להתגמש ולהתכופף בסערות] . עץ שישאר חזק במקומו סופו להישבר. 

קראון אינו מוכן להסכים עם דברי בנו ומדבריו. כשהיימון רואה שאביו אינו מוכן להשתכנע הוא אומר לו שאם לא היה אביו היה מאשימו בטיפשות. קראון שכועס על דברי בנו ועל כך שבנו בחר בצד של אנטיגונה ולא מבין את מעמדו דורש להביא את אנטיגונה כדי להורגה לעיני בנו. 

היימון בורח מהמקום.

קראון שכועס מכך שרואה שבני ביתו מסרבים לדבריו מחליט ברגע של כעס להרוג את שתי האחיות על אף שרק אנטיגונה עשתה את המעשה האסור. בדבריו ניתן לראות שהוא לא מסוגל לשלוט בעצמו. לא יודע להתנהג בצורה שכלית אלא רגשית וחסרת הגיון. 

לאחר התייעצות עם ראש המקהלה הוא מחליט שאיסמנה לא תמות. ואנטיגונה תיכלא במערה עם מעט לחם ומים וכך תמות מרעב לבדה בלי שהוא בעצמו יהרוג אותה וכך לא ייאשם בהריגה של בת משפחה. 

שיר המקהלה הרביעי (סטסימון 4) – עמ’ 114-121: 

השיר הזה משלב את דברי אנטיגונה והמקהלה:

השיר פותח בהתייחסות המקהלה לאהבה ולכוחה העצום וממשיך כשיר קינה ועצב על גורל אנטיגונה.

אנטיגונה משיבה למקהלה בשיר שבו היא מבכה את גורלה המר.

המקהלה מחזקת את אנטיגונה ומתארת את גורלה המר כתוצאה מכך שבחרה לדבוק בדברים שהיא מאמינה בהם. 

אנטיגונה משווה את עצמה לאחת האלות של היוונים שנענשה לאחר שהתפארה בבניה.

המקהלה מוצאת הסבר נוסף לגורל אנטיגונה והוא שהיא נענשת על חטאי אבותיה. המקהלה שרה מצד אחד על נאמנותה של אנטיגונה לאחיה ועל דבקות במטרותיה עד מוות אך מצד שני מעמידה את אנטיגונה במקומה ואומרת שהשלטון חייב להגן על עצמו על ידי חוקים ולכן בגאוותה ובעקשנותה מול קראון היא גזרה על עצמה את גורלה המר. 

יש פה דיאלוג בין המקהלה לאנטיגונה דרך שיר. 

מכיוון שהמקהלה מעבירה את דעת העם היא יכולה לעלות כל מיני רעיונות והם יכולים להיות שונים זה מזה בדיוק כמו הדעות השונות שיש בין בני אדם כשהם שומעים על אירוע. 

 

תמונה 4 (אפסודיון 4) – עמ’ 121-126: 

קראון לא מוכן לשנות את החלטתו להעניש את אנטיגונה במוות ובסבל והוא מצווה לכלוא את אנטיגונה מיד במערה. אנטיגונה נפרדת מהעולם וממשיכה לתאר את כאבה. היא מצד אחד שלמה עם החלטותיה ומעשיה ומקווה לפגוש בעולם המתים את אחיה. היא מסבירה את חשיבות מעשיה בכך שאומרת שאם היה מדובר בבעל היא הייתה יכולה להינשא שוב ואם היה מדובר בילד הייתה יכולה ללדת ילד אחר אך אח לעולם לא יהיה לה אח נוסף ולכן הייתה מחויבת להסתכן ולקברו. 

היא מצטערת על כך שלא תזכה להינשא ולהביא ילדים ומקבלת את רצון האלים שלה. 

היא מביעה תקווה שקראון יוכר כחוטא וייענש  ויסבול יותר ממה שהיא סבלה.

שיר המקהלה החמישי (סטסימון 5) – עמ’ 127-130: 

המקהלה מציגה דמויות נוספות מהמיתולוגיה היוונית שסופם היה רע [טראגי].

המשותף לכולם שהם חטאו בחטא ההיבריס[חטא הגאווה] ולכן סופם היה מר.

המסרים של המקהלה פה: 

1. אדם החוטא בחטא ההיבריס סופו להיענש.

2. אדם שהאל בוחר להענישו לא יוכל להימלט מעונשו. 

  תמונה 5 (אפסודיון 5) – עמ’ 130-141: 

בתמונה הזו מגיע הנביא העיוור ששמו טירסיאס, הוא מתמודד מול קראון. הנביא אומנם עיוור פיזית אבל הוא רואה טוב יותר את המציאות מקראון שרואה פיזית אבל שכלית הוא אטום לפעולות שצריך לעשות. 

הנביא מספר לקראון שהוא ניסה להקריב קורבן אך הקורבן לא התקבל כיוון שהקורבנות עולות על מזבח שיושבים עליהם עופות שאכלו מגופת פולינקס. ולכן האלים לא מוכנים לאכול את הקורבן. 

הוא מאשים את קראון במעשיו ומזהיר אותו שבפעולותיו יביא אסון על עצמו, משפחתו ועמו. 

הוא מזכיר לקראון את דברי היימון, בנו של קראון שאמר לו שאין אדם שלא חוטא אך מי שצדיק מודה בטעותו ומשנה דרכיו. ומדגיש שאין מה להעניש את המתים לאחר שכבר מתו. ולכן אין טעם בחוק שנתן ועליו לקבור את פולינקס. 

הוא מנסה לשכנע את קראון להודות בטעותו ולשנות את החלטותיו. 

קראון כששומע את דברי הנביא חושב שהוא קיבל שוחד כדי לומר את דבריו. וכך הוויכוח מחמיר ומתעצם . טריסאס מזהיר את קראון שיהיו בביתו מתים וכולם יזכרו אותו כאדם שגרם לכל הנזק הזה וכך יהיה שנוא על אנשי מדינתו. 

לאחר שטריסיאס עוזב ראש המקהלה אומר לקראון שכל דברי טריסיאס מתקיימים תמיד. 

נקודת מפנה במחזה:

כתוצאה מדברי ראש המקהלה על כך שדברי טריסיאס תמיד מתקיימים קראון מתעורר ומחליט לשנות את מעשיו. הוא מבין שחטא בחטא הגאווה[חטא ההיבריס=] והוא צריך להתפשר. הוא שואל את ראש המקהלה מה עליו לעשות. וראש המקהלה מציע לו לשחרר את אנטיגונה מהמערה שנכלאה כדי להיקבר בה. ולקבור את פולינקס. 

קראון שומע לדבריו ומצווה להביא אנשים עם גרזנים לצורך פתיחת המערה. 

שיר המקהלה השישי (סטסימון 6) – עמ’ 142-144: 

בשיר זה ניתן לראות שבח והלל לאל היין של היוונים. השיר בסגנון אופטימי ושמח על כך שיש תיקון לחטאו של קראון והוא הולך להוציא את אנטיגונה מהמערה שהיא קבורה בה חיה. כך הסדר ישוב למקומו …

השיר האופטימי הזה יעצים את הסוף הטראגי כיוון שהסוף הטראגי יכול היה להימנע.

 

תמונת היציאה (אקסודוס) – עמ’ 144-161: 

תמונת היציאה היא תמונת סוף המחזה. שליח מספר מה שראה:

קראון שמגיע אל המערה יחד עם אנשיו כדי לפתוח את מערת הקבר. כשהם מגיעים הם רואים את אנטיגונה תלויה על ידי ההינומה של הכלה שלה. היימון שרואה את אנטיגונה בצורה כזו [עם הינומת הכלה] כואב וכועס על אביו ומנסה לדקור אותו. כשנכשל הוא נופל על חרבו ומת לעיני אביו. קראון מבין את טעותו ומודה באשמתו אך עונשו לא נגמר. אשתו אורידקה ששמעה על מות בנה התאבדה גם היא. קראון ששומע על מות אשתו רוצה למות מכאבו ומסבלו אך אינו מסוגל לעשות זאת. הוא ישאר חי ויתמודד עם תוצאות מעשיו. 

שיר יציאה קצר שחותם את המחזה זהו שיר שמעביר את המסר שהסוד של האושר הוא לפעול בתבונה. לכבד את האל. ומילים גדולות ויהירות מביאות רק לאסון. 

מטרת המחזה: להעביר את המסר של חיזוק האמונה בחוקי האל.

     

הטרגדיה על פי דורותיאה קרוק

ארבעה מרכיבי הטרגדיה: 

המעשה המביש [מעשה רע לכל הדעות]

בבסיסה של הטרגדיה נמצא המעשה המביש. מעשה שהיסוד שלו חמור. הוא פוגע בסדר התקין של העולם. בצדק החברתי או בכמה גורמים. זה יכול להיות מעשה של רצח, גילוי עריות, בגידה או כל מעשה שהוא חטא חמור המזעזע את החברה ומייצג חולשה אנושית. 

באנטיגונה ניתן לראות שני מעשים מבישים:

1. קראון– קראון הוא מלך חדש שעלה למלכות ומעלה חוק שאין לקבור את גופת פולינקס הבוגד. בחוק שהוא נותן הוא סותר את חוק האל שמחייב לקבור כל אדם באשר הוא אדם ללא קשר למעשיו.

2. אנטיגונה– אנטיגונה מורדת במלך קראון. מזלזלת ומבזה אותו ומפרה בגלוי את החוק שחקק המלך וקוברת את אחיה. כך היא פוגעת בסדר הציבורי- חברתי של תבי.

   שני המעשים האלה יוצרים את הטרגדיה ויגרמו לסבל של הגיבורים. 

הסבל:

הסבל נגרם באופן ישיר מן המעשה המביש. והוא שווה בעוצמתו לחומרת המעשה. השפעת הסובל היא הרסנית. הסובל חייב להכיר ולהרגיש בסבלו ולהביע את סבלו. 

באנטיגונה ניתן לראות שיש שני סובלים:

קראון– סובל מהחלטותיו  ומגאוותו והעובדה שלא שינה את דעתו בזמן. הוא יסבול מכך שבנו יתנגד לו בפרהסיה, ומקללתו של טירסיאס, מהעובדה  שאזרחי תבי לא מכבדים את דעותיו. 

אנטיגונה– אנטיגונה סובלת מעקשנותה לקבור את אחיה על אף צו המלך. היא לא פועלת בדרכי שכנוע אלא בוחרת להמרות את צו המלך פעמיים ואף להתחצף ולהוכיח את קראון על מעשיו. היא תסבול מכך שתמות בלי להינשא לאהובה ולהקים משפחה. ותיענש במוות בייסורים.

מהפחד והגאווה של אנטיגונה היא בוחרת לא להתמודד עם הסבל של הרעב והכליאה במערה והיא תמהר למותה ותתאבד וכך גם לא תינצל כשקראון ירצה לשחררה.

ההבדל בין אנטיגונה לקראון זה שהוא יבין בסופו של דבר את טעותו וינסה לתקן אותה אך כבר יהיה מאוחר מידיי ואילו אנטיגונה תמות ללא הבנה של טעויותיה.

יש שיגידו שכתוצאה מכך שאנטיגונה לא הבינה את טעויותיה ואילו קראון כן הבין והתמודד לאורך חייו עם הסבל של מה שנגרם למשפחתו הוא יחשב גיבור טראגי טיפוסי יותר מאנטיגונה.

 

הידיעה:

הידיעה היא הארה פנימית של הסובל והיא מגיעה כתוצאה מהסבל. האדם הסובל מגיע להבנה פנימית שעשה טעות ומעשיו חמורים. והוא מבין שאם לא יתקן את מעשיו על פי חוקי הדת הם יגרמו לכך שייענש. 

זהו חלק חשוב בטרגדיה כיוון שהיא גורמת לכך שהמסר של אמונת העם באל יודגש ויועבר כראוי. 

במחזה אנטיגונה:

קראון- קראון מבין את טעויותיו לקראת סוף המחזה והוא שואל את ראש המקהלה מה עליו לעשות? כשראש המקהלה עונה לו שעליו לשחרר את אנטיגונה מקברה ולקבור את פולינקס הוא ממהר לעשות את הדבר ומנסה לתקן את טעותו אך זה כבר מאוחר מידי.

אנטיגונה- אנטיגונה מבינה את הקשר בין המעשה שלה לבין העונש הניתן לה והיא שלמה עם העונש הניתן לה למרות שהיא מבכה על גורלה. 

בכך שאנטיגונה שלמה עם הגורל המר שלה בעקבות החלטותיה ואינה מתחרטת על מעשיה אלא בטוחה שזו הייתה האפשרות היחידה מבחינתה לפעול היא גורמת למסר של הטרגדיה להתחזק והוא:

חוק האל מעל חוק המלך. 

קראון לאחר שחוקק את החוק שסותר את חוק האל הבין שטעה ואילו אנטיגונה גם במותה יודעת שעשתה את המעשה הנכון. 

האישור מחדש:

האישור מחדש הוא השלב בו הצופה במחזה מגיע למצב של זיכוך וטיהור. של הרגשה שהגיע הסדר אל כנו. הזיכוך הזה נקרא בשם קתרזיס.

לאחר שהצופה חש כל מיני רגשות של חשש, פחד, לחץ, תהייה מה נכון ומה לא. רחמים וזעזוע הוא מגיע למקום שהכל מסתדר. יש פה אישור מחדש לכוחו של האל בעולם. והדבר מחזיר את השליטה למקום הנכון והיררכיה הנכונה. 

חוק האל קודם לחוק המלך ומי שלא יבין את הדבר ייענש.

תפקידי המקהלה:

1. המקהלה מעבירה את דעת העם על הנעשה.

2. מקשרת בין חלקי העלילה במחזה באמצעות השירים.

3. היא בהתחלה אובייקטיבית ולא לוקחת צד בין הדמויות הראשיות אך בהמשך היא מגבשת דעה ומעבירה את המסר שהמחבר רצה להעביר לצופים.

4. היא מייעצת לדמויות כיצד לנהוג במאבקן ומצד שני מנסה לגשר ביניהן.

5. מייצגת את חכמת העם-הזקנים. ואת הצדק והמשפט.

6. משמיעה את קולו של המחבר[מעבירה את המסר שלו].

7. היא מסכמת את המסר שהמחבר רצה להעביר[מוסר השכל מהמחזה]ומחזקת את העם באמונה באל.

העימות [הפרדוקס/הקונפליקט]

הקונפליקט במחזה “אנטיגונה” הוא האם להקשיב לצו האל האומר שחובה על גופת מת להיקבר גם אם חטא או להקשיב לצו המלך שבחר להעניש את החוטא שבגד בארצו?

היבריס–

חטא הגאווה. חטא הגאווה מגיע כאשר כל דמות גם אם היא צודקת בדעות שלה לא מנסה להתפשר ולבוא לידי הסכמה אלא כל דמות מתעקשת להישאר במקום שלה למרות ההשלכות ההרסניות לעצמה ולסביבה.

במחזה אנטיגונה ניתן לראות שאנטיגונה בזה לחוקי המלך וקוברת את אחיה שוב ושוב [לאחר שבפעם הראשונה היא קוברת אותו וקראון מגלה על הקבורה אך לא יודע מי קבר הוא מצווה להוציא את המת מהקבר וכך הוא שוב במצב חסר קבורה. אנטיגונה ששומעת על הדבר קוברת אותו שוב והפעם נתפסת].וכשהיא עומדת למשפט מול קראון היא אינה מוכנה לדבר בצורה מכובדת אלא בזה לו ולחוקיו. 

במחזה אנטיגונה ניתן לראות את קראון המלך שנותן חוק השונה מחוק האל ומצווה לא לקבור את האח שמרד במדינתו ונלחם עם אחיו המלך. כך שכאשר שני האחים מתו אחד מקבל קבורת מלכים והשני מקבל בזיון מוחלט. קראון נותן חוק שנוגד את חוק האל ובכך מראה את גאוותו כביכול יש לו סמכות גבוהה יותר משל האל להחליט מה נכון ומה לא נכון להיעשות. 

בנוסף, ניתן לראות בהמשך שגם כשהוא מבין שמי שקבר את המת זו אנטיגונה שהיא אחייניתו הנסיכה שעברה הרבה כאב וסבל והיא גם ארוסתו של בנו היימון ולאחר שכנועיו של בנו עדיין הוא לא מוכן לרדת מגאוותו ולתת לה אפשרות להימלט מהעונש האכזרי שניתן לה. למרות שהוא מודע להשלכות של העונש ולכאב של כל משפחתו כתוצאה מכך שאנטיגונה תמות. 

שתי הדמויות הן דמויות החוטאות בחטא הגאווה. אף אחת מהן לא מוכנה להבין את ההשלכות של המעשים ואף אחת מהן לא מוכנה למצוא פשרה או לבוא בגישה טובה יותר או משכנעת אלא פועלת לפי שרירות לבה בלי להתחשב בתוצאות המעשים. 

כך ששתיהן חוטאות בחטא ההיבריס ושתיהן נחשבות דמויות של גיבור/ה טראגי/ת כיוון שבסופו של דבר למרות התכונות החזקות שלהם. כוח, אי חשש, אומץ לעמוד מול אחרים, יכולת להחליט החלטות חשובות, שפה רהוטה ודומיננטיות עדיין הם יובילו את המחזה לטרגדיה וסוף עצוב. אנטיגונה בכך שתבחר למות וקראון בכך שייזכר מאוחר מידי שהוא טועה בכך שהוא לא מוכן לעגל פינות במקום שיש צורך ולהקל בעונשה של אנטיגונה. כך שכשיגיע כדי לשחרר את אנטיגונה מכלאה היא תמות וגם בנו שיראה אותה מתה ימות בעקבותיה ואף אשתו [אם בנו] תמות כשתראה את בנה האהוב מת. 

אפיון ישיר- אפיון ישיר הוא כשמתארים את הדמות בדרך ישירה בסיפור. מספרים לנו על המראה היפה שלה, ועל האישיות שלה.

ונסערת”. יש לנו אפיון ישיר של הדמות. אנחנו לא צריכים להבין את המצב הרגשי של אנטיגונה מתוך הסיפור אלא איסמנה אומרת לנו במפורש מה המצב של אנטיגונה. 

אפיון עקיף– אפיון עקיף הוא שדרך הסיפור אנחנו לומדים על האישיות או המראה של הדמות. 

לדוגמא באנטיגונה: דרך המחזה כשמסופר לנו שהיא הולכת לקבור את אחיה המת למרות הצו של המלך ולמרות שאחותה לא מוכנה לבוא איתה והיא יודעת שהיא מסכנת את חייה בכך שתיתפס ותיהרג אנו לומדים שהיא אמיצה. גם אם זה לא כתוב במפורש או שזה יכתב בהמשך. עדיין ר מלקרוא את הסיפור אנחנו מבינים שיש לה אומץ והיא לא חוששת לעשות מעשה שהיא מאמינה בו לבד. 

אנטיגונה כמחזה פוליטי- המחזה “אנטיגונה” בא להדגיש את עניין המחאה. את הצדק החברתי, הדתי. את קול המצפון שאומר לא להישמע לכל מה שהשלטון אומר אלא לפעול בעוצמה ובנחישות אפילו במחיר כואב נגד מה שאתה לא מסכים בהחלטות ההנהגה. הוא בא להראות שהמנהיג לא תמיד צודק בהכל ויש פעמים שהוא חוטא ועושה דבר שלא יעשה ומעבר לסמכותו ועל האדם לעמוד איתן בדעתו ולהשמיע קול מחאה נגד השלטון גם אם בעקבות המחאה הוא יינזק בדרך זו או אחרת. עדיין, קול המחאה חשוב כדי שהשלטון לא יהיה מושחת ויעשה כרצונו. 

אנטיגונה בפעולותיה הולכת נגד קראון באומץ ובנחישות. אינה חוששת מההשלכות של המעשים שלה וגם כשהיא יודעת עד כמה עונשה יהיה קשה והיא תפסיד במחיר אישי של חייה והגשמת אהבתה להיימון עדיין היא לא נרתעת לעשות את הדבר הנכון על פי דעתה. היא בעצם מהפכנית.

אנטיגונה כמחזה פמניסטי- אפשר לראות כבר בתחילת המחזה בפרולוג את השיחה בין אנטיגונה ואיסמנה בה היא מספרת לאחותה איסמנה את האירוע הטרגדי שקרה להן ובו איבדו את שני אחיהם ואת ההוראה של קראון ואת תגובתה לחוק שלו. ניתן לראות שאיסמנה מנסה להניא אותה מהמעשה בתירוצים שונים כשאחד מהם הוא העובדה שהן נשים ונשים לא נועדו להילחם עם גברים. כביכול מראש אין להן סיכוי והיא מנסה משהו שהוא לא אפשרי. לעומתה אנטיגונה בפעולותיה מראה שהיא לא חוששת מדבר. היא פועלת ועושה את מה שנכון וראוי להיעשות ואולי אף את מה שנציגי העם היו צריכים לעשות. לומר למלך שיש גבול לעונש וגם הוא נמצא מתחת לחוק האל. ולכן לא כל עונש מותר. היא פועלת במקום שגברים מפחדים וחוששים היא זו שקמה ועושה. באומץ ובנחישות. 

מחזה זה מחזק את העוצמה הנשית ואת היכולת לפרוץ ולעשות פעולות שנראה על פי הסביבה באותה התקופה כלא אפשריות לנשים. כיוון שלא היה מקום לשמוע את דעתן. 

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

שאלות בגרות אנטיגונה:

1. בחרו בדמות נשית מאחת הטרגדיות שלמדתם והסבירו מה הן התכונות המיוחדות המאפיינות אותה ומהי מידת ההשפעה שלה על הדמויות האחרות בעלילת המחזה . 

2. .חטא ההיבריס הוא החטא המרכזי המוביל לאובדן הגיבור הטראגי במחזה “אנטיגונה”. בחרו את הגיבור הטראגי במחזה. כתבו מהי הסיבה שבחרתם בו כגיבור/ה טראגי/ת והראו כיצד חטא ההיבריס גורם לאובדנו/ה. 

3. במחזות רבים ניתן לראות עימותים בין דמויות שונות. בחרו בעימות בין שתי דמויות המשקף בעיה מרכזית בטרגדיה שלמדת. הסבירו על מה נסב העימות? איזו עמדה נוקטת כל דמות והאם הוא נפתר וכיצד?

4. במחזות רבים ניתן לראות דרך המחזה אפיון תכונות של הדמויות בדרך ישירה או עקיפה. בחר דמות במחזה וכתוב מה הן התכונות שלמדת עליה ואיך הן נלמדו? [אפיון ישיר או עקיף].

5. לגיבור הטראגי כמה מאפיינים. הביאו שלושה מאפיינים של הגיבור הטראגי. הדגימו והסבירו אותם על פי דמות טראגית שבחרתם מהמחזה. 
    

6. במחזות יוונים ניתן לראות מקהלה בין לבין הפרקים. כתבו ארבע תפקידים של המקהלה והדגימו מהמחזה “אנטיגונה”.  

7. במחזות רבים ניתן לראות דמויות שעוברות תהליך של שינוי. בחר דמות מהמחזה אנטיגונה. האם הדמות עוברת לאורך המחזה תהליך של שינוי, ההתפכחות. או נשארת במקומה? הסבירו והדגימו מהמחזה שקראתם. 

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%94/%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%94.html