זמר נוגה – רחל

ב”ה

 

שם היצירה: זמר נוגה

שם המחברת: רחל

שנת פרסום היצירה: 1927

 

 

זמר נוגה

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ-
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה? 

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

 

 

על המחברת:

 

“רחל המשוררת” או בשמה המלא: רחל בלובשטיין סלע (1931-1890) הייתה משוררת מהמשוררות המשמעותיות והאהובות בשירה העברית, יצירותיה מייצגות את התקופה שבה עלתה לארץ: תקופת העלייה השנייה. היא מפורסמת בשם העט שלה “רחל” שמדגיש את הקו הנקי והאצילי של שירתה.

רחל נולדה בבית יהודי ברוסיה והייתה בת למשפחה ברוכת ילדים. בתור ילדה היא למדה בבית ספר יהודי את השפה העברית וכשגדלה הצטרפה עם אחיה לתנועה הציונית. כשהייתה בת 19 עלתה לישראל עם אחותה והתאהבו במקום. הם התחילו את דרכם בעיר רחובות ובהמשך עברו ל”חוות עלמות” שעל הכינרת.

בשנת 1913 עזבה לצרפת לצורך לימודים ושם, בזמן לימודיה פגשה את מיכאל ברנשטיין שהיה מהנדס והתאהבה בו ואף חשבה להינשא לו. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הופסקו הלימודים והיא עברה לרוסיה ונשארה שם עד סיום מלחמת העולם הראשונה. כשהסתיימה המלחמה היא עלתה שוב לארץ אך בן זוגה העדיף להישאר בארצו ולא לעלות איתה. היא התיישבה בקיבוץ “דגניה” שליד הכינרת. בזמן שהותה בארץ חלתה בשחפת ולכן גורשה מהמקום כדי שלא תדביק את התושבים. את המשך חייה היא בילתה בודדה כתוצאה ממחלתה שהחמירה ועסקה בכתיבה. שיריה עוסקים ברגשות כאב, געגוע, החמצה ורומנטיקה ונוגעים ללב.

רחל מתה בגיל 40 בשנת 1931 ונקברה בבית הקברות כנרת, המקום שכל כך אהבה.

 

סיכום:

נושא השיר: השיר הוא שיר געגועים של אישה לאהובה.

בשיר זה רחל מתארת את המרחק בינה לבין אהובה ואת רצונה העז שלמרות המרחק הפיזי או הנפשי שיש ביניהם הוא ישמע את קולה. במילות השיר אנחנו יכולים לשמוע את הכאב של המרחק ואת הגעגוע העז שיש לה לאהובה וההבטחה שלה שהיא תחכה לו לאורך כל ימיה.

מתוך הלמידה על חיי רחל ניתן לשער שאולי השיר נכתב כתוצאה מהמרחק של רחל בינה לבין אהובה מיכאל. רחל שידוע לנו שגורשה מהמקום שגרה בו בעקבות מחלת השחפת שחלתה בה עברה למקום מבודד שם חלתה עד שמתה בבדידות וכאב.

 

הבית הראשון:

הבית הראשון מציג שאלה שהיא כמו בקשה ותחינה של הדוברת לאהובה. היא שואלת “התשמע קולי”?

לא ניתן לדעת האם אהובה רחוק ממנה מרחק פיזי או מרחק נפשי אבל ניתן להבין שהיא מאוד רוצה שהוא ישמע את קולה למרות המרחק ביניהם. 

השאלה: “התשמע קולי”? מופיעה פעמיים ובכך מדגישה את הרצון של הדוברת שאהובה ישמע אותה.

גם המילה קול מופיעה כמה פעמים כמילה מנחה שמדגישה את רצון הדוברת שישמע קולה. 

הדוברת קוראת בעוז לאהובה אך גם בוכה כי היא מבינה שלא בטוח הוא ישמע את קולה והיא כואבת על המרחק הנפשי והפיזי ביניהם.

 

בית שני:

בבית שני הפניה בשיר היא לא לאדם מסוים אלא פניה כללית- אוניברסאלית שבה היא מתארת את דרכי העולם.

העולם גדול ויש בו הרבה דרכים. הדרכים הם המפגשים של בני האדם אחד עם השני. הדרכים נפגשות לעיתים לזמן קצר כשלאחר מכן אותו אדם שראה מישהי או מישהו בחייו לא יראה את האדם שפגש בו. כך שאם לא יתפוס את הרגע וישמור על האדם שפגש בדרך, כשיחפש לא בטוח שיהיה לו את הכוח או היכולת למצוא את מה שאיבד. 

ניתן להרגיש בבית זה את תחושת ההחמצה והפספוס שאדם יכול להרגיש אם לא החזיק במישהו שאהב ונתן לו ללכת.

 

בית שלישי:

בבית זה המשוררת שוב חוזרת לדבר על חייה.

המשוררת שידוע שלאחר ששבה לארץ פרצה אצלה שוב מחלת השחפת והייתה צריכה לגור בבידוד עד שבסופו של דבר מתה ממחלתה, מתארת בבית זה את התקופה של חייה בה היא משערת שחייה עומדים להסתיים והזמן של הפרידה מהעולם מתקרב. היא מבטיחה שתחכה לאהובה עד שימיה יסתיימו. יש בבית זה דימוי של חיים שמסתיימים כמו אש שנכבית. את ההמתנה היא משווה להמתנה של רחל אימנו ליעקב [בראשית כ”ט] רק שבסיפור בבראשית האהבה וההמתנה היא הדדית וניתן לראות שיעקב עושה כל מה שיכול כדי לאחד ביניהם ואילו בשיר ניתן לשמוע רק את קולה של המשוררת בלי לשמוע את הרצון של אהובה והאם הוא באותה תחושה כמו שלה.

 ובכל אופן היא בוחרת בלהמתין ובלחכות לו גם אם אין לה שום הבטחה ממנו.

“אחרון ימי, כבר קרוב אולי / כבר קרוב היום, של דמעות פרידה”

בבית זה הדוברת פונה לאהובה ומעבירה לו מסר אבל היא כבר מבינה שלא בטוח שהוא ישמע את קולה וגם לא בטוח שהם יפגשו בדיוק בגלל מה שרשמה בבית הקודם שאנשים נפגשים ונפרדים וכבר לא מצליחים לשוב ולהיפגש עם אותו אדם שפגשו בעבר.

יש פה תחושה של כאב על סופיות החיים ואהבה שלא הגיעה אל סופה הטוב אך מצב שני ניתן לראות פה רמז לאופטימיות של המשוררת כשהיא מתחייבת שתחכה לאהובה כל חייה. אם הייתה יודעת באופן מוחלט שמצב זה לא יקרה היא לא הייתה מבזבזת זמנה על המתנה כך שיש לה עדיין תקווה שהמפגש ביניהם יקרה.

 

 

 

אנאפורה– חזרה של אותן מילים בפתיחה של שורות שמגיעות אחת אחרי השנייה.

התשמע קולי– החזרה של השאלה בשתי השורות מבטאת את הרצון העז של המשוררת שאהובה ישמע את קולה.

בנוסף, החזרה מבטאת את הספק שלה לגבי השמיעה שלו. היא לא בטוחה שקולה יגיע אליו.

 

שאלה רטורית– שאלה שאין עליה תשובה.

התשמע קולי? המשוררת שואלת האם אהובה ישמע את קולה? ברור לה שהיא לאתקבל מענה לשאלתה כי הרי הוא לא קרוב ולא שומע את דבריה.

 

מילה מנחה– מילה שחוזרת בקטע ומעבירה מסר.

 

מילה מנחה שחוזרת בשיר היא המילה “קול” והיא מדגישה את הרצון של המשוררת לשמוע ולהרגיש משהו אנושי. 

אלוזיה מקראית– אזכור מסיפור בתנ”ך.

 

ניתן לשמוע בשיר אזכור של סיפור מקראי של רחל שמחכה לנישואיה ליעקב יש פה ניגוד גם בין הסיפורים כי בסיפור המקראי גם יעקב מחכה לרחל ועושה מאמצים כדי להינשא לה ואילו בשיר לא ניתן לדעת מהי החוויה של האהוב ואם הוא עדיין מעוניין בה [בראשית כ”ט]

 

ניגודים:

נפרדות/נפגשות

לעד/לדק

הניגודים בבית זה מדגישים את המצב שלאורך כל החיים אנשים נתקלים באנשים שונים בחייהם ונפרדים מהם ועוברים שוב למצב אחר בחייהם. לפעמים הם רוצים לשוב ולחפש את זה שנפגשו איתו בעבר אבל הדבר כבר לא אפשרי. 

 

מטאפורה– דימוי שהוא ציור לשוני המדמה בין שני מצבים [ללא “כ” הדימוי]

“אחכה לך עד יכבו חיי” המשוררת מדמה את חייה שעומדים להסתיים לאש שנכבית

 

אוקסימורון– צירוף של משמעויות מנוגדות אחת לשנייה כמו: “אפלה מזהירה”, “שתיקה רועמת”

זמר נוגה

היינו מצפים ממילה כמו “זמר” שתעביר לנו משהו שמח ועליז אבל השיר הוא עצוב כמו המילה: “נוגה” שמבטא עצבות וכאב.

והסיבה היא שהמשוררת יודעת שהיא ממתינה למישהו רחוק ולא בטוח הוא ישמע אותה אך יש בה תקווה לאיחוד ביניהם ולכן היא מתחייבת להמתין לו. לפעמים דווקא מהעצב והכאב הכי עמוק יוצאים דברים מאוד טובים. יצירות או התקדמות.

האנשה– העברת תכונות אנושיות לדבר לא אנושי.

המשוררת משווה לקול שלה תכונות אנושיות כמו: עוז, עצבות, בכי, החלטה וציווי להעביר ברכה לאהוב הרחוק ממנה.

קול קורא בעוז

קול קורא בבכי

ומעל לזמן מצווה ברכה. 

 

שאלות בגרות בספרות:

1. כתבו באילו אמצעים אמנותיים משתמשת המשוררת כדי להעביר את המסר של השיר שלה? הסבירו כל אמצעי אומנותי שבחרתם והדגימו אותו על פי השיר “זמר נוגה”.

2. משוררים ויוצרים רבים כתבו יצירות שדרכם ניתן ללמוד על חייהם ועל רגשותיהם. כיצד ניתן לקשר בין חיי המשוררת לבין השיר “זמר נוגה”?

3. כתבו מהו אוקסימורון? מהו האוקסימורון בשיר וכיצד הוא מבטא את המסר של המשוררת?

4. חשבו על מפגש שהיה לכם בחיים עם אדם שהיה משמעותי. מיהו האדם? איזה רגש עולה בכם כשאם נזכרים בו? האם אתם עדיין מתראים איתו? כיצד הוא השפיע על חייכם? 

5. מהו סוג השיר “זמר נוגה”? אילו רגשות עולים בשיר? הדגימו והסבירו.

 

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94%20%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%96%D7%9E%D7%A8%20%D7%A0%D7%95%D7%92%D7%94.html