דרכי הלחימה של היהודים בזמן ביצוע “הפתרון הסופי”: המרד בגטאות

מרדכי אנילביץ – מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל

יצחק צוקרמן, מתוך האתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה

מרק אדלמן, מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל

יצחק ויטנברג, מתוך ויקיפדיה

ב”ה

 

נושא: טוטליטריות , אנטישמיות, מלחמת העולם השנייה והשואה.

תת נושא: דרכי הלחימה של היהודים בזמן ביצוע “הפתרון הסופי”: המרד בגטאות.

 

סיכום:

ההשמדות ההמוניות ו”הפתרון הסופי” על פי ועדת ואנזה התחילו יום אחרי הפלישה לברית המועצות 23.6.1941 אך מכיוון שכל העניין היה מוסתר  כדי להטעות את היהודים שיצאו מהגטאות ומהעיירות וילכו למקומות שהנאצים אמרו להם ללא התנגדות, הנאצים אמרו שהמעבר הוא לצורך “יישוב מחדש” באזור מזרח פולין. גם היציאות לשם ברכבות היו לכיוון הזה כך שהדבר היה נראה הגיוני ליהודים שהם נוסעים לשם. 

עם הזמן היהודים שלא קיבלו מכתבים ומידע מהקרובים שלהם שנשלחו לשם התחילו לחשוד במטרה של היציאה לאזור המזרחי והבינו שהיציאה לשם היא לצורך השמדה במחנות המוות. 

הצעירים שבעם שהתקוממו ולא הסכימו לצאת כצאן לטבח למוות התחילו לגבש רעיונות איך יהיה ניתן למנוע את המצב וכך התחילו תנועות מחתרתיות ופעילויות של מרד בגטאות השונים.

המחתרות היהודיות נגד הגרמנים קמו ראשונות למרות הקשיים, ההשפלות, הדיכוי הנפשי שהם עברו והסטיגמות שייחסו להם, אליהם הצטרפו בהמשך המחתרת הפולנית, והפרטיזנים ביוגוסלביה.

סוג המורדים:

צעירים משכילים– צעירים שהתחנכו על ערכי הנאורות, הלאומיות, הציונות, הזכות לחיי חופש וביטחון , האמונה בצדקת הדרך וההסכמה להילחם למען המטרות מהר מאוד הבינו שהגרמנים מעוניינים להשמיד אותם והחליטו להילחם על המטרות שלהם למרות המצב שנראה אבוד.

חברי תנועות הנוער– מדריכים וחניכים בתנועות הנוער השונות שחונכו לערכי ציונות. לרוב הם היו צעירים בעלי רגשות עזים, רצון לעשות שינוי ולהשפיע, ללא משפחות ויכלו להסתכן ולהילחם למען המטרות שלהם בלי לחשוש לגורל ילדיהם.

צעירים בעלי ניסיון צבאי– צעירים שהיו לפני כיבוש פולין בתפקידים צבאים כקצינים ושוטרים בצבא פולין או כאלה שעברו אימונים צבאיים כהכנה לעלייה לארץ ישראל והשתלבות באצ”ל [ארגון צבאי לוחם].

 

איך הידיעות הגיעו אליהם?

ידיעות שהגיעו מחוץ לגטאות על ההשמדות ההמוניות שנעשות ביהודים במסעות לאזור המזרח הובילו להתארגנות מחתרתית, להשגת מידע של כל מה שקורה מסביב, להעברת המידע בין אנשי המחתרת בגטאות השונים ולהתארגנות למרד מאורגן נגד הגרמנים.

 

תפקיד ה”קשריות“- מי שהיה מעביר את הידיעות לאורך הפעילויות המחתרתיות אלה הנערות שהיו מדריכות בתנועות הנוער והמראה שלהן היה בהיר כמו של גרמניות כך שהן היו יכולות לעבור בין גטאות שונים ולמסור ידיעות בין גטאות או לקבל ידיעות ממקומות מחוץ לגטאות ולהעביר את המידע שקיבלו. הן היו מצוידות בתעודות כפולות של אריות פולניות או אוקראיניות וכך היו חוצות ערים שלמות ומעבירות מסרים תוך סכנה עצומה לחיים שלהן ובאומץ וגבורה עצומה. 

 

 כתוצאה מהמידע הקשה התחילו להתארגן צעירי הגטו בחשאיות מוחלטת למרד.

הצורך בחשאיות המוחלטת היה גם מהצד של הגרמנים וגם מכיוון שלא ידעו על מי אפשר לסמוך גם מהיהודים שנמצאים בגטו ומי “ימכור” אותם תמורת אוכל או הצלת חיים או תוך כדי עינויים.

 

המחתרות היהודיות שקמו התחילו להתארגן למרידות. לצורך זה היה צריך לאסוף נשק, אימונים והכנות לקראת ההתמודדות מול הגרמנים וכל המסייעים לגרמנים, איסוף מידע מדויק כדי לדעת זמנים ותוכניות של הפעילויות של המשטר הגרמני. 

 

הארגון הראשון שהוקם היה ב-28.7.1942 בגטו ורשה ונקרא בשם :ארגון אי”ל=ראשי תיבות של ארגון, יהודי, לוחם. 

בעקבותיו קמו ארגונים נוספים דומים: אצ”י= ארגון, צבאי, יהודי [ בגטו ורשה], פפא”ו=ארגון, הפרטיזנים המאוחד [בגטו וילנה].

 

הקשיים בדרך:

היודנרט– הקבוצה שהייתה מורכבת מ-12-24 אנשים בעלי סמכות לעם וניהלו את חיי היום יום בגטו תוך כדי הקשבה להוראות הגרמנים.

חשוב לדעת שהיודנרט וחברי הגטו לא תמיד תמכו בהתקוממות ובמחתרות היו כאלה מהיודנרט שחשבו שאם יורידו את הראש ויראו לגרמנים שהם מקשיבים להם ואף מועילים להם בכך שייצרו דברים לטובת הגרמנים ויתנהלו כראוי הם יתנו להם לחיות בשקט כך שלטענתם המחתרות רק מזיקות לכלל תושבי הגטו שיפגעו אם המרד לא יצליח. 

במיוחד לאור העובדה שליהודים לא היה הרבה כוח מול גרמניה שבאה עם כוח צבאי וכלי נשק משוכללים ולחברי המחתרת היו אומנם מרץ ורצון לעשות שינוי אבל מעט מאוד אמצעים ביחס לגרמנים.

כך שהיו מחברי היודנרט שאפילו הסגירו חברי מחתרת לגרמנים כדי להראות נאמנות לגרמניה וכדי לא לסכן את תושבי הגטו.

מצד שני היו יודנרט שלא רק שלא הפריעו אלא גם   סייעו למחתרות ואף עזרו ברגע שהתחיל המרד. 

 

אימונים– לרבי מבני הנוער לא היה שום ידע בהחזקת נשק ולצורך הצלחה היו צריכים להתאמן. אימונים בגטו כשכל הגטו בנוי בצפיפות ושורץ משטרה יהודית, פולנית וגרמנית היה דבר מסוכן ביותר.

 

תקשורת עם המחתרת הפולנית– “המחתרת הלאומית” של פולין שציפו לקבל ממנה סיוע נזהרה מלסייע והעדיפה לחכות בסבלנות למצב שתראה שגרמניה מובסת כך שלא היה הרבה סיוע מהם כמו שקיוו.

גיוס פעילים למחתרת– אומנם היו צעירים שהפעילו את המחתרת אך כדי להגיע למצב של התקוממות למרד יש צורך בהרבה אנשים שיסייעו. המציאות בגטו הייתה קשה ביותר. רעב, קור, מחלות, פחד מתמיד, תחושת דיכוי והשפלה קבועים, דאגה קבועה גרמו לכך שאנשים היו שבורים נפשית ופיזית מכדי להיכנס לפעילויות מחתרתיות ולמרוד.

מחסור בכלי נשק– הצבא הגרמני היה חמוש בכלי מלחמה משוכללים ביותר ובכלי נשק, לעומתם, ליהודים בגטאות לא היו נשקים וכדי להשיג אותם היה צריך להשיג כסף גרמני [שהיה חסר מאוד גם כי רוב הרכוש נלקח מהם וגם כי ליהודים נאסר להשתמש בכסף גרמני והכסף של יהודי הגטו לא יכול היה לשמש אותם מחוץ לגטו כי לא היה רלוונטי לאזרחים הרגילים], לצאת מהגטו, לקנות אותם באופן לא חוקי [בשוק השחור] עם תוספת של שוחד לכל מי שסייע בדרך כדי שזה יוכל להתבצע ולקוות שהנשק יהיה איכותי ולא ישן או מקולקל.

גם הנשק שהצליחו להשיג בהרבה מאמצים לרוב לא היה ממש רלוונטי למרד גדול מכיוון שהוא היה מיושן ובעל טווח ירייה קצר.

האפשרויות שלהם היו: יצירת בקבוקי תבערה בייצור עצמי וחשיבה על פתרונות יצירתיים אחרים.

 

דילמות מוסריות כתוצאה מהמצב:

סיכון אחרים מול סיכון פרטי:

האם לצורך המרידה מותר לחברי המחתרת לסכן את משפחתם ואת חבריהם שברור שמהיכרות עם ההתנהגות של הגרמנים הם ייענשו באופן אכזרי וקבוצתי כשידעו שבן משפחה שלהם מרד?

 

זמן פתיחת המרד:

האם לפתוח את המרד בגירוש האחרון כדי לא לגרום לזירוז המצב או למרוד לפני כן ולנסות להציל אנשים דרך בריחה? איך יידעו  בוודאות מתי רוצים לחסל לגמרי את המקום?

 

למרוד או לקוות לטוב?

היו ידיעות שגרמניה מתחילה להיות מובסת והדבר עורר תקווה כך שעלתה שאלה אולי כדאי לחכות לסוף המלחמה ולא למרוד כי גרמניה מתחילה להיות מובסת? 

 

רוב מול מיעוט:

האם מותר לחברי המחתרת להתעלם מדעת הרוב שהיא היודנרט[בהרבה מקרים], האנשים המבוגרים ובעלי המשפחות שחששו לילדים שלהם או לפעול על פי שיקול דעתם שהם המיעוט בגטו?

פרטיזנים- להצטרף או לא להצטרף?

מקום המרד: גטו או יער?

האם להצטרף לפרטיזנים שנלחמים בגרמנים מתוך היערות או להילחם מתוך הגטו? מה כדאי? לכל החלטה היו יתרונות וחסרונות והיה צריך לחשוב על הדבר לעומק. היו שבחרו להצטרף לפרטיזנים ביערות ולהילחם משם בגרמנים וכך להפריע להתקדמות שלהם ולמחות. והיו שהעדיפו להישאר בגטו ומשם לארגן מרידות.

כשההחלטה הייתה להצטרף לפרטיזנים:

 

רמת סיכון נמוכה יותר לכלל התושבים– הלוחמים היו צריכים לחשוב אם לסכן  רק את עצמם ולא לסכן את שאר המשפחה ותושבי הגטו במרידה מתוך הגטו.

קשיים באימונים- לוחמים שרצו להילחם נגד הגרמנים התקשו להתאמן בגטו כי הגטו היה מבנה בנוי, צפוף כשמשטרות סובבות אותו ולא ניתן לדעת מי ילשין עליך. לעומת זאת ביערות יש אפשרויות יותר טובות לאימונים בלי הפרעה.

דרכי בריחה– בגטו מכיוון שהוא צפוף ועמוס אנשים ומשטרות [יהודית, פולנית וגרמנית] יש קושי לברוח אם היו נתפסים ואילו ביערות המקום פתוח יותר ולכן קל יותר למצוא מחסה כשמכירים את האזור.

מקום פחות מוכר לגרמנים– הפרטיזנים שהיו ביערות הכירו את האזור וכבר ידעו איך להתארגן ולהסתדר במקום לעומתם הגרמנים לא היו רגילים לאזורי היערות וגם לא השקיעו את זמנם בלחימה ביערות אלא בהתקדמות הכיבוש כך שהיה סיכוי להישאר בחיים שם.

 

ההחלטה: כשהבחירה הייתה ההחלטה למרוד מתוך הגטו ולא עם הפרטיזנים הסיבות היו:

נימוקים להחלטה:

אנטישמיות– הפרטיזנים שלחמו ביערות נגד הגרמנים היו פולנים שלרוב שנאו את היהודים מאוד ולכן גם אם הסכימו ליהודים להצטרף אליהם בגלל המטרה המשותפת שהיא הרצון להכניע את הגרמנים עדיין הם הרבה פעמים התייחסו ליהודים בצורה משפילה ולפעמים באלימות.

הריחוק מהגטו– היערות היו מבודדים מאוד כשהמיקום של הגטאות היה בתוך הערים הגדולות. הדרך לשרוד ביערות המרוחקות כלכלית  כשמסביב אנשים שלא ניתן לסמוך עליהם היה בעייתי.
מחסור בנשק: לאנשי המחתרות היהודיות היה אומץ, חוכמה ורצון עז להצליח אבל היה חסר להם הרבה נשק [בגלל הסיבות שנרשמו] הפרטיזנים לא הסכימו לקבל לקבוצות שלהם אנשים ללא נשק כך שרוב אנשי המחתרת לא יכלו להצטרף.

 

מרד גטו ורשה: 

 יום השואה נקבע על פי התאריך של סוף מרד גטו ורשה. כדי להדגיש את הרוח היהודית, החוזק, האומץ, הגבורה, האמונה בצדקת הדרך, והנכונות להשיג את המטרה בכל מחיר. 

הקמת המחתרת לצורך מרד גטו ורשה:

מי היו אנשי המחתרת?

 

 ב-6.1942 הוקם הארגון אי”ל [ארגון, יהודי, לוחם] בראשו עמד מרדכי אנלביץ .

ואליו הצטרף הארגון אצ”י [ארגון, צבאי, יהודי] שבראשו עמדו פאבל פרנקל ודוד אפלבאום.

 

ההבדל בין שני הארגונים הוא שארגון אי”ל היה של לוחמים צעירים, יהודים חכמים עם אומץ וגבורה נפשית אבל ללא ניסיון וידע ומיומנויות צבאיות ואילו ארגון אצ”י היה מורכב מלוחמים שהיה להם ידע ומיומנויות מלפני הגטו כי חלקם היו בצבא פולין או באימונים לקראת ההגעה לישראל.

שני הארגונים לא התאחדו בגלל השקפת העולם השונה שלהם אבל הם חילקו ביניהם את התפקידים ושתפו פעולה לצורך המרד.

 

הארגון אי”ל קיבץ לתוכו את כל התנועות הציוניות שפעלו בגטו: “השומר הצעיר”, “עקיבא”, “דרור” ובהמשך הצטרפו: “הבונד”.

 

ראש המחתרת שניהל את המרד:

מרדכי אנילביץ מתנועת “השומר הצעיר” ניהל את המחתרת. [צעיר יהודי, רזה, גובה בינוני, בן 24 מלא בעוז וגבורה]

מרק אדלמן -סגן. ראש תנועת “הבונד”

יצחק צוקרמן-סגן. תנועת “דרור”

 

מטרת הקמת המחתרת:

מרד מול הגרמנים, מוות בכבוד וגבורה ולא “כצאן לטבח”.

זמן משוער לפתיחת המרד:

ברגע שתגיע ההחלטה מהגרמנים להתחיל את חיסול הגטו.

הכנה למרד:

כחצי שנה לפני תחילת המרד שני הארגונים הצבאים חילקו ביניהם את אזורי הלחימה בצורה מאורגנת, אירגנו נשקים, גייסו צעירים וצעירות מתאימים לתפקידים השונים, התאמנו, אספו מזון, מים ותרופות, חפרו תעלות והזרימו לשם אפשרות של אספקת חשמל ומים. הם יצרו מעין גטו שני מתחת לאדמה. 

האקציות הגדולות:

אקציה– רשימה שניתנה ליודנרט ובה רשומים היהודים שלא מועילים לגרמנים ונשלחים למחנות ההשמדה. כל כמה זמן הגיעה רשימה כזו ואז היהודים ברשימה הועברו למשאיות על ידי המשטרה היהודית, הפולנית והגרמנית, משם לתחנת הרכבת ולמחנה ההשמדה.

באמצע 1942  הגרמנים התחילו להעביר רשימות גדולות מאוד של יהודים למעבר לטרבלינקה. ממצב שבגטו ורשה היו 350 אלף יהודים מהר מאוד הם הגיעו למצב של 60 אלף יהודים. חברי המחתרת הבינו שהם חייבים לפעול.

זמן פתיחת המרד בפועל: 18.1.1943

שלב ראשון במרד:

באחת האקציות שנערכו, יהודים חברי המחתרת שהיו בתוך התהליך של האקציה והובלו למקום שמרכז אותם [העברת היהודים למשאיות] התחילו לירות בגרמנים והצליחו לברוח. כשהגרמנים התחילו לערוך חיפושים בגטו היכן המורדים שירו הם התחילו לקבל יריות מתוך הבתים. כתוצאה מההפתעה שלא ציפו לה הם יצאו מהגטו ועזבו את המקום.

תוצאה: נסיגה של הגרמנים.

 פגיעה בגרמנים [מתו גרמנים ונפצעו] ופגיעה בכבוד שלהם.

 תהליך האקציה הופסק והאנשים נשארו בגטו. 

3 חודשים לא היו אקציות.

 

ההכנות להמשך המרד: היודנרט והמשטרה היהודית שבגטו שהבינו סוף סוף שהמצב עומד לקראת חיסול הגטו החליטו להפסיק לשתף פעולה עם הגרמנים. 

חברי המחתרת לאורך 3 חודשים התארגנו במרץ להכנה למצב שהגרמנים יגיעו שוב. והמשיכו בחפירות בונקרים מתחת לאדמה, חיבור לחשמל ומים, ציוד, תרופות, אגירת נשק, והכנת נשק באופן עצמאי. שני הארגונים שעבדו כל אחד בנפרד שיתפו פעולה בקניית נשקים וחלוקה בין הלוחמים ובהתמודדות מול המשטרה היהודית העוינת [היו כאלה שעדין התנהגו באכזריות כלפי היהודים ולא שיתפו פעולה].

גם הגרמנים התארגנו להגיע לגטו ולהכניע אותו באופן אלים במיוחד לכבוד יום הולדתו של היטלר שהיה אמור להיות למחרת.

שלב שני: ערב פסח, 20.4.1943 

2000 חיילים גרמנים מלווים במכוניות משוריינות ותותחים נכנסו לגטו.

כ-750 חברי מחתרת מצוידים במעט נשק לא משוכלל ירו על הגרמנים מהחלונות הגבוהים בבניינים והכוח נסוג שוב כדי להתארגן מחדש.

חברי הארגון אצ”י [ארגון, צבאי, יהודי]הניפו את הדגל של פולין ודגל כחול לבן של הארגון בגאווה בראש הבניין וכך נראה למרחוק גם לעיני אזרחים פולניים ששמחו והריעו על הניצחון.

 

תוצאה:

הכוח הגרמני הובס וגאוותם נפגעה.

הגרמנים יצאו מהגטו.

שקט ותחושת סיפוק וגאווה ליהודי הגטו.

שלב שלישי:

הגרמנים שהבינו שהם לא מצליחים להילחם בדרך הרגילה עברו לשיטה חדשה: הם נכנסו לבתי הגטו ועברו בית בית והתחילו להצית אותו באש. חום האש חדר לבונקרים וגרם למסתתרים לברוח ולצאת ממחבואם וכך היו חשופים ליריות.

בנוסף, הגרמנים שלחו כלבי גישוש למצוא את המסתתרים, זרקו רימונים, הכניסו גז לבונקרים ולתעלות שחפרו היהודים כדי להתחבא שם וכך המון יהודים מתו מחנק.

ב-8.5.1943 בבונקר המפקדה ברחוב מילא 18 , נהרגו מנהיג המחתרת, מרדכי אנילביץ’ ולוחמים רבים נוספים אך אף אחד מהם לא נכנע לגרמנים!

 

תוצאה:

100 גרמנים מתו.

הגרמנים שרפו וחנקו בגז את לוחמי הגטו ואנשים רבים בגטו סה”כ 7000 אנשים.

חברי המחתרת לא נכנעו אך חלקם וראש המחתרת מרדכי אנילביץ’ מתו.

80 לוחמים הצליחו לברוח דרך תעלות הביוב מעט הצליחו לשרוד את השואה.

הגטו הצליח להחזיק מעמד במרד עד ה-  16.5.1943

 

יחודו של מרד גטו ורשה:

הגבורה והאמונה בצדקת הדרך– המורדים היהודים, אנשי המחתרת ידעו שהסיכוי שלהם מול הגרמנים הוא אפסי ועדיין הם לא וויתרו על הזכות להילחם ולנסות להציל את חייהם ולנקום באויביהם.

המרד העירוני הראשון– המרד היה המרד העירוני הראשון נגד הגרמנים והתוצאות שלו הופצו ברחבי המקום [הנפת הדגלים והמרכזיות של המקום] וגרמו למחתרות אחרות יהודיות ולא יהודיות להאמין שהם יכולים וצריכים לפעול נגד הגרמנים.

תקופת הלחימה-המרד הצליח להתארך הרבה זמן למרות יחס הכוחות הלא הוגן. 27 ימי לחימה במהלך 4 חודשים.

מדינות ומעצמות גדולות הובסו מול גרמניה במהירות רבה יותר ולעומת זאת המורדים של גטו ורשה הצליחו בחוכמה, בגבורה, באומץ, בעוז ובנחישות ובלי סיוע של עמים אחרים ובלי כלי נשק משוכללים לפגוע בגרמנים ולהרחיק אותם מהמקום לזמן יחסית ארוך.

תכנון המרד– המרד לא היה יוזמה ספונטנית בלי מחשבה אלא הייתה אליו הכנה מוקדמת שמתוכננת לפרטי פרטים ומתואמת עם כל חברי ההנהגה. חפירת תעלות סודיות של בונקרים חיבור למקור מים וחשמל, הכנת אספקה של מזון ומים מתחת לשטח, אימונים יסודיים של הלוחמים הצעירים שלא הייתה להם שום מיומנות צבאית, ייצור עצמאי של כלי נשק וכל זה בחשאיות מוחלטת מהאזרחים בגטו, המשטרה היהודית, הפולנית, הגרמנית והיודנרט.

התקוממות משותפת ואיחוד כוחות– מכיוון שמרד גטו ורשה פרץ רק לאחר כמה אקציות כשהיה ברור לכולם כבר שהמטרה היא חיסול מלא של הגטו וכל עבודה יצרנית שיספקו או התנהגות תקינה לא תגרום לגרמנים להשאיר אותם במקום. וההוכחה שממצב של יותר מחצי מיליון יהודים הם עוברים למצב של פחות מ-60 אלף. כולם איבדו את האמון ביודנרט שניהל את הגטו ובמשטרה היהודית והחליטו לסייע בכל כוחם בהתקוממות ובלחימה מול הגרמנים. וכך קרה שכשפרץ המרד כל היהודים בגטו סייעו להצלחתו. הלוחמים שהיו בסה”כ  700 יהודים קיבלו תגבורת של עשרות אלפי יהודים עם מטרה משותפת אחת ובלי חילוקי דעות.

הסרט התקוממויות שבויים על ידי הבמאי האמריקאי-יהודי ג’ון אבנט מתאר את הסיפור של מרד גטו ורשה.

 

ניסיונות נוספים למרידות:

מרד גטו ביאליסטוק:

ב-16.8.1943 התחילה האקציה האחרונה וחברי המחתרת ביקשו מתושבי הגטו לא להתפנות ולסרב לפינוי גם פה העדיפו היהודים להאמין שהכל יהיה טוב והם יישארו בחיים רק באזור אחר ובחרו לא להשתתף במרד. כשחברי המחתרת הבינו שהתושבים לא איתם ולא יסייעו הם ירו בגרמנים כדי לברוח מהגטו ורבים מהם מתו תוך כדי הבריחה מהגטו כשבתוכם מנהיג המחתרת.

מרד גטו ווילנה: 

1.9.1943  התחיל גירוש של יהודים להשמדה. אנשי המחתרת קראו ליהודים לא להתייצב . לא להאמין לגרמנים ולא להיות מובלים כצאן לטבח, להבין שאין להם מה להפסיד ולכן הדבר הנכון הוא להתקומם ולהצטרף ללוחמה של אנשי המחתרת בכל כלי נשק אפשרי. אנשי הגטו העדיפו להאמין שהם יישארו בחיים ושרק שולחים אותם למחנות עבודה או ליישוב חדש. אנשי המחתרת שהבינו שהאוכלוסייה בגטו לא מוכנה לסייע להם ולשתף פעולה פרצו את הגדרות תיל כדי לברוח מהגטו  אך הרבה מהם נתפסו ונהרגו בזמן הבריחה וחלקם הצטרפו ללוחמה של הפרטיזנים ביערות. יצחק ויטנברג שהיה ראש המחתרת הסגיר את עצמו לגרמנים בעקבות הלחץ של היודנרט ואנשי הגטו על כך שאם לא יעשה זאת כל אנשי הגטו ייענשו ונרצח על ידי הגרמנים. 

בסוף החודש הגטו חוסל.

המרידות בוילנה וביאלסטוק  נערכו לאחר גטו ורשה והגרמנים כבר היו ערוכים להתקוממויות.   

 

שיטת מרידה נוספת בגרמנים:

יהודים רבים שומרי תורה ומצוות שהיו בעלי חזות ומראה דתי. עם זקן, פאות ולבוש יהודי למרות שידעו שהגרמנים מזיקים ומתעללים במיוחד באלה שנראים כיהודים בחרו להישאר ולהראות כיהודים לקיים תורה ומצוות ולהתנהג כיהודים עד מותם. 

גם כשהלכו למחנות הלכו בראש מורם, בגב זקוף ועם הלבוש המסורתי.  להראות לגרמנים שאתם יכולים לקחת את הגוף אך את האמונה, את הרוח והנפש היהודית לא תוכלו לקחת לעולם.

למות כיהודי. 

.

 

לומדים לבגרות בהיסטוריה בקליק. עוד סיכומים לבגרות בהיסטוריה, הסברים, שאלות בגרות בהיסטוריה, אמצעי עזר בהיסטוריה, המחשה ושיעורי צפייה בהיסטוריה לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בהיסטוריה אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק. לימוד היסטוריה לבגרות , הכנה לבגרות בהיסטוריה , שיעורים פרטיים בהיסטוריה , סיכומים לבגרות בהיסטוריה, שיעור פרטי לבגרות – באתר בגרות בקליק ,  טיפים לבחינת בגרות בהיסטוריה , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בהיסטוריה , חומר עזר לבגרות בהיסטוריה, חומר עזר לבגרות, סיכומים לבגרות , ללמוד בקלות לבגרות , טיפים לבגרות,

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

 

 

שאלות בגרות בהיסטוריה:

1.מהם הגורמים להקמת התנועות המחתרתיות לצורך התארגנות למרד נגד הגרמנים?

2.לאנשי המחתרת היהודית היו מתנגדים רבים לפעילויות שלהם. כתבו מהם הנימוקים בעד ונגד להתארגנות למרד נגד הגרמנים.

3.מיהם אנשי המחתרת בתקופת השואה? כתבו מהם הקשיים שעמדו בפניהם?

4.א. בזמן גטו ורשה עלתה שאלה: האם להתקומם נגד הגרמנים מהגטו או ביער בהתחברות לפרטיזנים? מהם הטענות בעד ונגד? מה הייתה ההחלטה בסופו של דבר? 

ב. מהם ההישגים לדעתכם של מרד גטו ורשה? מה גרם לפתיחת המרד?

ג. האם הלוחמים היהודים לדעתכם ידעו שהתוצאות יהיו כמו שהיו? במבט לאחור היה נכון לפתוח אותו או לא? נמקו דעתכם.

5.כתבו שתי דילמות מוסריות שהתמודדו איתם אנשי המחתרת והסבירו אותם. כיצד הייתם בוחרים? נמקו בחירתכם.