מלחמת העצמאות – המלחמה הבינלאומית חלק שני של המלחמה

ב”ה

 

נושא: בונים מדינה במזרח התיכון.

תת נושא: מלחמת העצמאות.

 

סיכום: 

 

ממאפייני מלחמת העצמאות:

1.מלחמת קיום– המלחמה הייתה מלחמה קיומית כל העם הבין שאין ברירה אלא להילחם. האפשרות היא או להילחם על הזכות להחזיק את הארץ או למות.

2.מלחמה שהחזית והעורף הם אחד– מכיוון שהערבים גרו ביישובים ליד יהודים או יחד איתם בערים מעורבות ולא מיקדו את המאמצים שלהם רק כלפי לוחמים אלא גם מול אזרחים כל הארץ הייתה מקום לחימה אחד שצריך להגן עליו או להתקיף ממנו.

3. המלחמה הייתה מקור נוסף לסכסוך היהודי- ערבי– כתוצאה מהניצחון במלחמה הרבה ערבים גורשו מבתיהם ולא ניתנה להם אפשרות לחזור. במקביל, ארצות ערב שנלחמו מול ישראל והפסידו לא הסכימו לתת לערביי ארץ ישראל פתרון או לקחת אותם אליהם. כך שהם נשארו תלושים ובמקומות זמניים.

4. מלחמה תוך כדי הקמת מדינה– מלחמת העצמאות הייתה תוך כדי הקמת המדינה. הקמה של מוסדות, צבא וניהול מדינה דבר זה הקשה מאוד על המצב.

5. השלכות קשות– מלחמת העצמאות ספגה המון אבדות 6,000 נהרגו ו-12,000 פצועים כשביישוב היהודי היו רק 650 אלף אנשים. כאחוז אחד מכלל יהודי היישוב שזה מספר גבוה מאוד. בנוסף, חורבן רב של יישובים היה לאורך הלחימה, עזיבה של הרבה יהודים את בתיהם ונדידה לאורך זמן הלחימה בעקבות הסכנות.

 

מטרות המלחמה- מלחמה פנימית ומלחמה בינלאומית:

1. מלחמת העצמאות הייתה מלחמה קיומית של היישוב היהודי בארץ בשלב הראשון שלה [המלחמה הפנימית] ובשלב השני שלה של מדינת ישראל הצעירה שקמה ומיד עמדה בפני הכחדה של צבאות ערב שרצו להשתלט על השטחים שלה   ולספח [להוסיף] אותם לשטחי המדינות שלהם. 

2. מלחמה שבה יהודי הישוב  נלחמו על מימוש החלטת האו”ם בכ”ט בנובמבר של תכנית החלוקה ובהמשך במלחמה הבינלאומית על החזקת הגבולות שלה ומניעת הכחדתה.

 

 

מלחמת העצמאות: חלוקה לתקופות:

29 בנובמבר 1947 – סוף מרץ 1948

אפריל 1948 – 14 במאי 1948

15 במאי 1948– אמצע יוני 1948

אמצע יוני 1948 – מרץ 1949

 

29 בנובמבר 1947 – סוף מרץ 1948

שלב א’– פרוץ המלחמה הפנימית, יום לאחר ההצבעה על תכנית החלוקה באו”ם ערביי ארץ ישראל התקיפו אוטובוס והרגו 6 אנשים. 3 המחתרות הלוחמות התארגנו להגנה על יהודי היישוב ועל שטחי ארץ ישראל מפני הפרעות של ערביי הארץ. הבריטים עדיין באזור אבל לא מסייעים להפסקת הפרעות של הערבים ביהודים.

הערבים מתמקדים בלחימה במקומות שבהם הם יכולים לגרום נזק גדול: בדרכים לערים, בערים מעורבות שיושבים בהם יהודים וערבים וביישובים מבודדים.

הרבה נופלים היו ליישוב היהודי בדרכים ובשיירות שאורגנו לצורך העברת אספקה או אנשים ממקום למקום.

 

אפריל 1948 – 14 במאי 1948

שלב ב’– ההנהגה היהודית מבינה שההתמקדות בהגנה בלבד על יהודי היישוב והשטחים לא פותרת את הבעיה ולא גורמת לערבים להפסיק לפגוע בהם ולכן הם עוברים ל “תכנית ד’” מהגנה להתקפה.

מטרת התכנית:

יצירת רצף טריטוריאלי- יצירת מצב שבו היישובים בארץ מיושבים ברצף כדי להגן על המקום.

השתלטות על אזורי החלוקה היהודית שבתוכנית החלוקה.

השתלטות על אזורים אסטרטגיים במידה וצבאות ערב ינסו להילחם בהם.

כיבוש הדרך לירושלים ופתיחת הדרך אליה.

“תכנית ד’” נפתחת במבצע נחשון שמטרתה לפתוח את הדרך לירושלים כדי להעביר אספקה ליהודי היישוב.

לאחר מכן מבצע הראל ומכבי שיועדו לשמירה על הדרך לירושלים.

התוכנית מסתיימת עם הרבה ניצחונות של יהודי היישוב. חיפה, יפו, צפת וטבריה נכבשות על ידינו, הרבה מערביי הארץ בורחים. מצד שני היו גם כישלונות כמו: חסימה חוזרת של הדרך לירושלים בגלל מחסור בכוח אדם לשמירה על האזור וכיבוש ופירק גוש עציון ב-12.5.1948.

15 במאי 1948– 11 ביוני 1948

5 צבאות ערב שאיימו במשך כמה חודשים להתקיף את ישראל יום לאחר ההכרזה על הקמת המדינה מתקיפים את ישראל. התכנון שלהם היה שהארצות שבגבולות הצפון כמו: סוריה, ירדן, לבנון ועיראק יתקיפו את האזור הצפוני של ישראל ויתקדמו משם לתוך ישראל ואזור השרון. מצרים שנמצאת בגבול הדרומי של ישראל תתקיף מכיוון דרום כשהצבא שלה יתקדם לכיוון אשקלון.
מה שקרה במציאות היה שהצבאות לא שיתפו פעולה ביניהם מכיוון שכל ארץ ניסתה לשרת את האינטרסים שלה ולהתחרות בשנייה. כך שחוסר האחדות ושיתוף הפעולה ביניהם עזרו לישראל.

עדיין, מכיוון שהיה מדובר בצבאות מסודרים עם נשק כבד ולוחמים רבים ומיומנים היה קשה לכוחות ההגנה להתמודד מולם ובמשך חודש שלם למרות האבדות הכבדות הצבא של ישראל התמודד מולם בכל החזיתות בגבורה רבה. לאחר חודש גם צבאות ערב וגם ישראל היו צריכים הפוגה מהמלחמה ובאמצעות האו”ם נערכה הפסקת אש למשך 28 ימים.

מטרת הפסקת אש הייתה להתחזק, לאגור כוחות, להתארגנות על כלי נשק והתארגנות ותכנון מחדש במיוחד לאור העובדה שהמדינה רק קמה. צבא ערב גם הוא היה צריך לתת ללוחמים שלו לנוח ולאגור כוחות, להצטייד בנשק ולוחמים נוספים ולשלוט על האזורים והאוכלוסייה הערבית שכבשו.

זמן ההפוגה הראשונה: 28 ימי ההפוגה נוצלו במלואם. צה”ל בזמן הזה התארגן מחדש, בעקבות האיסור של האו”ם למכור נשק לצדדים היריבים צה”ל הבריח נשק ועסק בקצב מהיר ביצירת נשק בתוך הארץ. צה”ל גם שינה את הכוחות במקומות מסוימים ובמקומות אחרים הגביר ואיחד חטיבות שונות שיפעלו ביחד. כך שזמן ההפוגה נוצל במלואו והצבא הישראלי חזר למלחמה מאורגן יותר, מותאם יותר ללחימה מול צבאות ערב בכל אזור ועם לוחמים, נשק וציוד רב יותר.

בזמן ההפוגה הראשונה: הרוזן פולקה ברנדוט שהגיע כמתווך מטעם האו”ם הציע שישראל תעצור עם המלחמה ותסכים לקבל חלק קטן יותר מהחלק שנקבע לה בתוכנית החלוקה. 

11 ביולי 1948- ועד 19 ביולי 1948

קרבות עשרת הימים:

לאחר זמן ההפוגה נערכו קרבות במשך עשרה ימים. הקרבות נערכו בשלושה חזיתות:

דרום– צה”ל ניסה להדוף את צבא מצרים במבצעים שונים אך ללא הצלחה גדולה.

מרכז– צבא הלגיון הערבי השתלטו על אזורי רמלה ולוד ואיימו על אזורי המרכז. ב”מבצע דני” כבשו הצבא הישראלי את האזור של רמלה ולוד והתושבים הערבים שלהם גורשו מהמקום. בנוסף היה ניסיון ב”מבצע דני” לכבוש את לטרון ואז לפתוח את הדרך לירושלים ולכבוש את רמאללה אבל הניסיונות כשלו.

צפון– “מבצע דקל” במבצע הזה צה”ל ניסה להשתלט על הגליל התחתון והערים שפרעם ונצרת נכבשו.

 

בסיום עשרת הימים הוסכם על הפוגה נוספת.

בזמן ההפוגה השנייה: הרוזן פולקה ברנדוט שראה שישראל מתקדמת בלחימה הציע שוב שישראל תעצור עם המלחמה ותסכים לקבל חלק קטן יותר מהחלק שנקבע לה בתוכנית החלוקה. בנוסף, הוא גם ניסה למנוע  עלייה של צעירים יהודים בגיל שמתאים להשתתף בפעילויות צבאיות כדי למנוע סיוע לצד של היהודים ורצה שהערבים ישובו למקומות שתחת שליטה יהודית. היהודים סרבו לקבל את ההצעה והערבים שרצו את כל הארץ ולא רק חלק ממנה [גם אם מדובר בחלק הגדול יותר] לא הסכימו להצעה. 

ההצעות הופסקו לאחר שב- 17.9.1948 י”ג אלול תש”ח לוחמי הלח”י שכעסו על ההצעה המשפילה החליטו לרצוח את הרוזן וכך לסיים את הרעיונות שלו.

בן גוריון שכעס על הפעולה החליט לפרק את התנועות הקיצוניות הלח”י והאצ”ל שעדיין פעלו בארץ בצורה עצמאית ובחרו לפעול בדרך שהייתה עלולה לסכן את המדינה ובלי אישור מסודר מההנהגה.

 

19 ביולי 1948 ועד ה-20 ביולי 1949:

לאחר ההפוגה השנייה:

“מבצע יואב“- מבצע יואב נקרא גם בשם נוסף שהוא: “עשרת המכות” והסיבה לשם הייתה כי המבצע הופנה כלפי המצרים שניסו להשתלט על אזור הדרום בישראל. מטרת המבצע הייתה להבטיח שהנגב יישאר בשליטת היהודים ולא יעבור לשליטה ערבית כמו ההצעה שעלתה על ידי הרוזן ברנדוט שהיה נציג האו”ם. 

“מבצע חורב“- מבצע שמטרתו הייתה לתקוף את המצרים ולהזיז אותם מאזור ישראל. בריטניה, ארה”ב, ומועצת האו”ם לחצה על ישראל לסגת כשצבא ישראל התקדם לתוך סיני. לאחר לחצים מהאו”ם הכוחות של ישראל נסוגו ולא המשיכו בכיבוש אזורים במצרים אבל הקיפו את הכוחות המצרים ברצועת עזה. כתוצאה ממבצע חורב מצרים הסכימה ליצור הסכמי שביתת נשק.

“מבצע חירם“- מבצע שנערך בצפון ומטרתו הייתה לכבוש את הגליל ולהוציא את כוחות לבנון והכוחות הקווקזים מישראל.

 

“מבצע עובדה“- מבצע שנערך ב-5-10.3.1949 ומטרתו הייתה לקבוע עובדה שהיא שליטתנו באזור הדרום. המבצע נערך באזור הדרומי של ישראל. כוחות צה”ל הגיעו מאזור הנגב הדרומי ועד אילת [בעבר נקראה בשם: “אום רשרש]. הכוחות לא נתקלו באיומים ממשיים. כשהניפו את “דגל הדיו” ההנפה הצביעה על השלמת המטרה. הנגב בידי ישראל.

 

 

20.7.1949- סיום המלחמה וסגירת הסכמים עם מדינות ערב:

ישראל חותמת על הסכמי שביתת נשק עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון.

נקבעים קווי הפסקת אש (קו הירוק).

הופסקה המלחמה אבל לא הושגו הסכמי שלום משמעותיים.

רוב שטחי ישראל שבחלוקת המנדט עברו לשליטת ישראל.

ישראל הרחיבה את גבולותיה מעבר לגבולות החלוקה של כ”ט בנובמבר. 

בעיית הפליטים הערבים נשארה.

מדינות ערב לא מכירות בישראל לעומתם, שאר מדינות העולם יותר ויותר מכירות בישראל לאחר שהסתכלו מרחוק וראו את האירועים יוצאי  הדופן שקרו בארץ איך מדינת ישראל שתוך כדי מלחמה קמה הצליחה לייאש 5 ארצות ערב גדולות.

 

מהי הסיבה להסכמה להפסקת אש אבל לא לשלום אמיתי בין ישראל לבין מדינות ערב?

מדינות ערב– מדינות ערב היו מותשות מהלחימה הארוכה ורצו לשמור על השטחים שהצליחו לכבוש מצד שני, שלום לא בא בחשבון מבחינתם מול מדינה קטנה שהשפילה אותם בכך שהתמודדה מולם וגם התישה אותם. המטרה הייתה ניסיון נוסף לכיבוש לאחר התאוששות ולא שלום לטווח רחוק. 

הנהגת ישראל– ישראל לא הסכימה לשלום כיוון שלא רצתה לקבל כתנאי לשלום את מאות הערבים הפליטים שעזבו את הארץ לארצות ערב ולסכן את עצמה שוב באזרחים עוינים ובנוסף הרגישה חזקה לאחר שניצחה את צבאות ערב ותפסה את מקומה במהירות כמדינה חזקה במזרח התיכון למרות גודלה הקטן.

 

ומה עם ירושלים???

ירושלים, שגם היהודים וגם הערבים התעלמו מהחלטת האו”ם להשאיר אותה כשטח בשליטה בינלאומית הייתה תחת קרבות. הבריטים שרצו לעזוב את המקום לא עשו שום פעולה כדי לבסס את המטרה הזו כך שכל צד ניסה לכבוש כמה שיותר שטח אליו. בסופו של דבר: ירושלים חולקה בין ירדן לבין ישראל. השטח שהיה בידי ישראל היה האזור שהפך לעיר הבירה של המדינה.

 

בסופו של דבר, 

הדבר הבלתי יאומן קרה, תודה לאל עם ישראל הצליח לשמור על המדינה הקטנה שניתנה לו. הניצחון הושג למרות שהיינו עם הרבה פחות תחמושת קלה וכבדה ועם פחות לוחמים מיומנים. מה שכן היה זה עם אחד ומאוחד שמבין בצורה ברורה מאוד ואחרי הרבה תלאות שכדי לנצח למרות הדעות השונות צריך להיות מאוחדים למען המטרה והיא שמירה על העם והארץ ושאין לנו ארץ אחרת.

 

יתרונות מול חסרונות של הצבאות:

יתרונות צבאות ערב:

1. נשק מתקדם ואיכותי ובשפע.
2. כוחות צבא של חיל האוויר, הים, שריון ורגלי.
3. 35 אלף לוחמים מיומנים בשיטות לוחמה מתקדמות שהתאמנו על ידי מפקדים בריטים וצרפתים.
4. שיתוף פעולה וסיוע של כל ארצות ערב כולל אלה שעשירות בנפט שנצרך לנשק.
5. ארצות חזקות מלאות במיליוני ערבים.

 

חסרונות צבאות ערב:

1. לוחמים שמגיעים בלי תחושת מחויבות וצורך [הגיעו כי נשלחו על ידי המדינה שלהם ולא כי פחדו על המשפחות או החיים שלהם].
2. אין שיתוף פעולה בין הצבאות, כל צבא היה ממוקד במטרות שלו ולא הייתה תקשורת ביניהם לפעמים אפילו הייתה יריבות ביניהם. [למרות שהתכנון היה שתהיה שיתוף פעולה]
3. כשהאו”ם הודיעו שחל איסור על מכירת נשק לצדדים ללוחמים לא היה מהיכן להשיג נשק להתקדמות הלחימה.
4. אספקת הנשק, הכלכלה והצרכים הגיעה מרחוק ולקח זמן עד שהגיעה אל צבאות ערב.
5. אין היכרות של הלוחמים עם האזור.

 

חסרונות ישראל:

1. לוחמים מותשים מחצי שנה מסיבית של לחימה, אבדות וקשיים.
2. הרבה לוחמים לא מיומנים שנלחמו ותוך כדי לחימה למדו שיטות של לחימה. [לא היה זמן לאימונים]
3. צבא מדינה שרק מתחיל את דרכו ותוך כדי לחימה בונה את עצמו כצבא.
4. נשק לא איכותי. לא מוכר, הרבה פעמים הנשק לא היה טוב [נקנה כנשק יד שניה מכלי הלחימה של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה].

 

יתרונות ישראל:

1. כוח צבא שפועל למען מטרה משותפת.
2. כוח צבא שמנוהל על ידי מפקד אחד. [מקבלים הנחיות מההנהגה]
3. סדר, ארגון ואחדות למען מטרה ויעדים משותפים. אין ויכוחים ומריבות פנימיות שמעכבות ומשבשות את הלחימה.
4. כשהאו”ם אסר על מכירה למדינות הלוחמות נשק הם עדיין קיבלו אספקה של נשק כיוון שלאורך כל זמן ההתנהלות של היישוב אספקת הנשק הייתה נעשית בדרך של הברחות ויצור פנימי בארץ [תעשיית נשק ארצית].
5. היכרות טובה של הלוחמים עם האזורים בארץ.

השוואה בין צבאות ערב לבין מדינת ישראל במלחמת העצמאות:

יחס הכוחות בין צבאות ערב ללוחמי ישראל:

צבאות ערב: 35 אלף לוחמים מיומנים מצבאות שונים כשבמשך הלחימה הם כמעט מכפילים את הכמות שלהם. ומגיעים לכ-67 אלף לוחמים.

בישראל המלחמה מתחילה עם 35 אלף לוחמים מותשים מהמלחמה הפנימית שהתנהלה כ-חצי שנה ובהמשך מצטרפים אזרחים רבים ללחימה כך שהם מגיעים לקראת סוף הלחימה לכמות של 120 אלף לוחמים כשרבים מהם לומדים שיטות לחימה תוך כדי מלחמה.

 

מוטיבציה ללחימה:

לוחמי צבאות ערב לא מגיעים עם תחושת שליחות מיוחדת חוץ מהרחבת שטחי הארצות שלהם כך שבמשך הלחימה המוטיבציה שלהם רק יורדת לעומתם יהודי היישוב שנלחמים ומצטרפים ללחימה כי מבחינתם זו מלחמה על הבית. על הקיום שלהם, שישית מכמות יהודי היישוב בארץ מתגייסים ללחימה.

 

נשק :

צבאות ערב מגיעים עם תותחים ורכב משוריין, נשקים ללוחמים ותחמושת שעובדת בעוד לוחמי ישראל מגיעים עם נשק שיוצר בתעשייה פנימית ועם נשק יד 2 לא אחיד / לא תקין / לא פעל ובלי כוחות צבאים מוכרים. צה”ל רק התחיל את הקמת חיל הים והאוויר וחיל שריון ותותחנים עדיין היו חסרים כדי שהצבא יוכל לפעול בכל השיטות של הלוחמה.

 

מטרות ויעדים:

צבאות ערב התחילו את הלחימה עם שיתוף פעולה ביניהם במטרה לכבוש את כל שטח ישראל ולהשמיד את יהודי היישוב. מהר מאוד השיתוף פעולה שתוכנן לא יצא לפועל וכל צבא פעל למען מטרותיו בלי תקשורת עם אחרים. היו פעמים שגם נלחמו צבאות ערב זה בזה.

לעומתם לוחמי ישראל קיבלו הנחיות מסודרות מההנהגה ופעלו על פי ההנחיות. כל ההתנהלות הייתה מסודרת, מאורגנת ועם תקשורת בין כולם כשכולם נלחמים למען מטרה אחת. להציל את העם ואת הארץ. 

 

התייחסות להוראות האו”ם על ייבוא נשק.[האמברגו]

האו”ם תוך כדי זמן הלחימה נתן הוראה לכל המדינות שבתוך האו”ם לא למכור נשק לצדדים הלוחמים.

צבאות ערב שהיו מקומות מסודרים והנשק נמכר בצורה מאורגנת והועבר לארץ מחו”ל נכנסו למצב של מחסור בנשק ולעומתם לוחמי ישראל ייצרו את הנשק בארץ ולכן לא היו תלויים בארצות אחרות לצורך אספקת נשק. בנוסף, היישוב היהודי בארץ לאורך זמן שהותו בארץ בתקופת המנדט עסק בהברחות נשק כדי שיוכלו להתגונן מול פרעות ערביי ארץ ישראל ולכן היה לו יותר קל להשיג נשק מלוחמי ארצות ערב.

 

 

תוצאות המלחמה:

1. 6000 הרוגים. [1000 במלחמה הפנימית ו-5000 במלחמה הבינלאומית]
2. כ-12000 פצועים
3. 20 יישובים נכבשו ואנשי המקום ברחו מהם.
4. ארצות ערב מכירות בגבולות של ישראל [למרות שלא מסכימות לה].
5. הופסקה המלחמה.

 

בעיות שנשארו:

בעיית הפליטים הערביים.

 

לומדים לבגרות בהיסטוריה בקליק. עוד סיכומים לבגרות בהיסטוריה, הסברים, שאלות בגרות בהיסטוריה, אמצעי עזר בהיסטוריה, המחשה ושיעורי צפייה בהיסטוריה לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בהיסטוריה אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק. לימוד היסטוריה לבגרות , הכנה לבגרות בהיסטוריה , שיעורים פרטיים בהיסטוריה , סיכומים לבגרות בהיסטוריה, שיעור פרטי לבגרות – באתר בגרות בקליק ,  טיפים לבחינת בגרות בהיסטוריה , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בהיסטוריה , חומר עזר לבגרות בהיסטוריה, חומר עזר לבגרות, סיכומים לבגרות , ללמוד בקלות לבגרות , טיפים לבגרות,

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

שאלות בהיסטוריה:

1.מהן המטרות של מלחמת העצמאות? האם המטרות הושגו לדעתכם? נמקו תשובתכם.

2.צבאות ישראל מול צבאות ערב מהם היתרונות והחסרונות של כל צבא?

3. כתבו על מלחמת העצמאות, לכמה חלקים חולקה ומהם ההבדלים בין  החלקים של המלחמה.

4. כתבו שלושה ממאפייני מלחמת העצמאות.

5. כתבו מהם ההשלכות של מלחמת העצמאות. האם לאור מה שלמדתם על ההיסטוריה של העם היה ניתן למנוע את המלחמה?

6. מתי פרצה מלחמת העצמאות? מול מי יהודי היישוב נלחמו? הסבירו מלחמה פנימית ומלחמה בינלאומית.

ב. מהי הסיבה לדעתכם שהמלחמה עברה ממצב של “מלחמה פנימית” למצב של “מלחמה בינלאומית”?

7. מהן התוצאות של מלחמת העצמאות?

8. כיצד מכנים הערבים את המלחמה וכיצד היהודים? מהי הסיבה שכל קבוצה בחרה בשם זה לתאר את המלחמה?

  

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94/%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA%20%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA.html