היא יושבה לחלון – חיים נחמן ביאליק

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן
וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ,
בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה
וּבְעֵינַי הִיא בָרָה.

מַר לִי מָר, לִבִּי
הַיּוֹם עָלַי רָע,
אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה –
אֲנִי אָנָה בָא?

פֶּה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת
וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל,
אַךְ רָחֵלָה לִי הִיא
וְאָנֹכִי לְרָחֵל.

בָּעֶרֶב כִּי-אֵצֵא
אֶל מִשְׁעוֹל הַקָּמָה –
וְרָחֵלָה אֵין עִמִּי –
אֵין עִמִּי הַנְּשָׁמָה.

שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים,
לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי
וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר –
וָמַתִּי בִמְקוֹמִי.

ב”ה

שם היצירה:  היא יושבה לחלון

מחבר: חיים נחמן ביאליק

סוג היצירה: שירה

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן

וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ,

בְּעֵינֵיכֶםהִיא פְרוּצָה

וּבְעֵינַי הִיא בָרָה.

מַר לִי מָר, לִבִּי

הַיּוֹם עָלַי רָע,

אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה –

אֲנִי אָנָה בָא?

פֶּה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת

וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל,

אַךְ רָחֵלָה לִי הִיא

וְאָנֹכִי לְרָחֵל.

מר לי…

בָּעֶרֶב כִּי-אֵצֵא

אֶל מִשְׁעוֹל הַקָּמָה –

וְרָחֵלָה אֵין עִמִּי –

אֵין עִמִּיהַנְּשָׁמָה.

מר לי…

שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים,

לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי

וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר –

וָמַתִּי בִמְקוֹמִי.

מר לי…

מרקור- פזמון חוזר. החזרה באה כדי להדגיש את עוצמת הכאב.

מרקור-  ניגודים. המילים המנוגדות מדגישות את הניגוד בין ראיית המשורר לבין ראיית החברה. ברה/פרוצה. היום/ערב. בעיני/בעינכם.

מרקור– יושבה לחלון. הישיבה ליד החלון וההשקפה לבחוץ היא גם מטאפורה המתארת התבוננות, חשיבה, רצון לצאת לבחוץ. שיכירו בה הסביבה כבת זוג של הגבר שהיא אוהבת. 

היא לא רוצה להסתתר ולהסתיר את אהבתה ואת מי שהיא אלא רוצה להרגיש שרואים אותה ומקבלים אותה. אבל האהבה שהיא נמצאת בה לא יכולה להתממש ולכן נמצאת במקום של רצון בלבד. וזו הסיבה כנראה שהיא תבחר באחר ולא תישאר בזוגיות הנסתרת שהוצעה לה. 

ניתן לראות במילים “אם תאחר” שלא בהכרח היא תחכה לו. 

מרקור– כינוי. המשורר מכנה את אהובתו ששמה רחל בשם “רחלה” כדי להדגיש כינוי של חיבה. 

מרקור- ביטוי המבטא חוסר אונים. “אני אנא אני בא”.

מרקור– חריזה: מילים שמסתיימות באותו הצליל.

מרקור– חזרה: מילים החוזרות בשיר לצורך הדגשה.

מרקור- אנלוגיה מצלולית יש צליל מאוד דומה בין המילים. בין המילים “רחל” ורכיל” יש דמיון רב מבחינת הצליל וזה בא להדגיש את הרעיון שמדברים על האישה. 

על המחבר: חיים נחמן ביאליק חי בין השנים 1934-1973. נולד בכפר ראדי [סמוך לאוקראינה] היה סופר, משורר, מתרגם ועורך. זכה לכינוי” המשורר הלאומי”. גדל בבית יהודי דתי ולמד בחיידר בילדותו. בתקופתו התחילה המודרניזציה ויהודים רבים חשקו בתנועת ההשכלה. כמו רבים בתקופתו גם הוא שאף ללמוד לימודי פילוסופיה וספרות ולכן הלך ללמוד בישיבת וולוז’ין שחשב ששם ישלבו לימודי חול אך כשהבין שלא כך הדבר ברח התחיל  ללמוד תחומים אחרים עם נערים אחרים. בהמשך כשהישיבה נסגרה חזר לעיר שגדל בה אל בית סבו. חייו כילד לא היו קלים. הוא התייתם בגיל צעיר וגדל בבית סבו שם עבר הצקות חוזרות מבני משפחתו שכפי הנראה קינאו בו ובכישרון שלו. הוא נישא למאניה, אישה ממשפחה אמידה והשתלב בעסקי משפחתה. בהמשך הם עברו לארץ ישראל ושם היה שותף פעיל לקידום התרבות בארץ. לא היו לו ולאשתו ילדים. יש שאומרים שבהמשך נישואיו ניהל רומן עם אישה אחרת שאהב מאוד. 

מילים לביאור:

שורקה– סורקת שיער

ברה– נקיה, טובה, ללא חטא.

משעול הקמה– שביל צר המוקף צמחים שגדלו והגיעו לגובה שלא ניתן לראות מה קורה בצד השני של הצמחים. 

תקציר השיר:

השיר “יושבה בחלון” של חיים נחמן ביאליק הוא שיר שמתאר את רגשותיו הכואבים של המשורר בעקבות מראה של אישה יושבת בחלון ומביטה אל מחוץ לבית. השיר נוגע בנושאים של געגועים, בדידות ואהבה לא ממומשת.

בשיר, האיש שמביט באישה בחלון משדר תחושות של עצב וגעגוע. הוא מתאר את היושבת בחלון כמי שמפנה את מבטה אל העולם החיצוני, מבלי להזמין אותו. יש בכך ביטוי לבדידות ולכאב שהוא מרגיש, כאדם שנמצא רחוק ממנה או שנעדר ממנה אך רוצה להיות בקרבתה, ויש כאן גם רמז לאי יכולת להתחבר או לתקשר עמה. השיר יוצר תמונה של ניתוק וגעגוע לאהבה, שהיא אולי לא ניתנת להשגה.

ביאליק משתמש בשפה פיוטית ועשירה, כשהוא מבטא את תחושותיו בעזרת תיאורים חזקים של רגעי בדידות,  תחושה של חוסר, תחושות של כאב ומרירות.

בית ראשון:

המשורר מתאר אישה שמשקיפה בחלון וסורקת את שערה. 

בעיני החברה שמסתכלת עליה היא נראית כאישה פרוצה שמתנהגת בצורה לא ראויה אבל בעיניו היא נראית נקיה וטהורה.

יש פה ניגוד בין מה שהסביבה חושבת על האישה ובין מה שהוא חושב עליה. 

האישה שיושבת בחלון וסורקת את שערה משקיפה לבחוץ ובכך מראה שהיא רוצה שיראו אתה. שיכירו בה. יש בה רצון להראות. לא להיות שקופה או מוסתרת כמו סוד אלא גלויה. 

בית שני: [פזמון חוזר מר לי…]

המשורר מתאר את כאבו. את המרירות שיש בלבו. את העובדה שיומו הוא רע בגלל שאהובתו לא איתו. גם העתיד נראה לו לא טוב כשהיא לא איתו .”אם רחלה איננה, אני אנה בא?

בסיום כל בית ניתן לראות פזמון חוזר: מר לי מר.. המדגיש את הכאב והצער שעובר המשורר מהמרחק מאהובתו.

בית שלישי:

המשורר מתאר את העובדה שלבני האדם יש פה והם משתמשים בו כדי לרכל. יש פה ביקורת על בני אדם שבמקום להשתמש בפה שלהם לדברים חיובים הם משתמשים בו לרכילות. [אנלוגיה מצלולית בין “רחל” ל”רכיל” כדי להדגיש את העובדה שהאישה האהובה פוגעים בה ]

המשורר מתאר את האהבה בינו לבין רחלה אהובתו כאהבה הדדית. שניהם אוהבים אחד את השני אך מי שמפריע להם לממש את האהבה זה הפה והרכילות של אנשים. 

בית רביעי-

המשורר מתאר מציאות שהוא עושה פעולה של הליכה בערב במישור הקמה [מקום שבו ניתן להתחבא כיוון שהצמחים גבוהים ומסתירים מעיי אנשים את מי שנמצא מאחוריהם ] כנראה זהו המקום שבעבר היה הולך עם אהובתו אך עכשיו הוא הולך בלעדיה ומרגיש שאין עימו הנשמה. הנשמה פה במשמעות חיות ושמחה. או הנשמה במשמעות של אותה אישה שאינה איתו ומחייה את נשמתו.

בבית זה יש דיאלוג [דו שיח] בין המשורר לשיבולים ולגיבעולים שנמצאים במשעול הקמה.

בדו שיח הוא מבקש מהם שישאו לרחלה את דרישת שלומו. [אולי כי בני אדם לא מוכנים לסייע לו כי אינם חושבים שהיא מתאימה לו ולכן הוא פונה לטבע] 

והם עונים לו: אם תאחר…אם הדרישת שלום תהיה מאוחרת והיא כבר תלך ולא תרצה אותו?

התוצאה של הדבר אם היא תעזוב אותו או לא תרצה כי אחר והתעכב והיא המשיכה הלאה אל מישהו אחר היא שהוא חושב:

ומתי במקומי . [ירגיש כמו מת]

היציאה במשעול הקמה היא אולי כדי לשחזר את הבילוי המהנה שהיה בעבר איתה, אולי כדי לחפש אותה ואולי כדי לראות אם היא נמצאת שם עם מישהו אחר. 

הטיול במשעול הקמה שהוא מקום שבו מסתתרים זוגות יכול להיחשב כהוכחה לכך שכשהיה עם האישה היה צריך להתחבא איתה ולא להיות איתה בצורה גלויה בלי להסתתר. 

בית חמישי-

המשורר מבקש מהטבע [שבלים, גבעלים] שישאו את דרישת שלומו אליה כיוון שהוא לא מוצא אותה והיא לא איתו הוא שולח לה מסרים בדרך שהוא יכול והם עונים “אם תאחר… אולי תאחר וכבר לא תספיק להגיע אליה או שהיא לא תחכה אלא תלך עם אחר. וההרגשה שלו כתוצאה מכך היא של מוות.

התכונות של הצמחים  שיבולים ובעולים הם שהם מתנועעים וזזים ברוח וכך כביכול מעבירים מסר.

המשורר בשיר מתאר כפי הנראה אהבה אסורה. בני הזוג אוהבים ורוצים זה את זו אך זו אהבה שלא יכולה להתממש כי היא לא מתאימה. אולי כי הוא נשוי ולכן היא נחשבת כפרוצה אם היא נמצאת עם גבר נשוי ולא נשואה לו. 

יכול להיות שהמשורר כתב את השיר כשהיה במערכת יחסים עם אניה והיה נשוי לאישה אחרת. ולפי הידוע לנו הוא ניתק את קשריו איתה כיוון שלא רצה לפגוע במעמדו.

בשיר “יושבה בחלון” של חיים נחמן ביאליק ישנם מספר מאפיינים ספרותיים וקישוטים לשוניים שמעצימים את משמעות השיר ויוצרים את האווירה שבו. הנה פירוט של כמה מהם:

מאפיינים ספרותיים:

1. שימוש בגופים שונים- השיר בבית הראשון פותח בגוף שלישי “היא יושבה בחלון”. בבית השני הוא ממשיך לגוף ראשון “אני אנה אני בא”? ובבית שלישי שוב חוזר לוגף שלישי רבים: “פה יש לבריות והם הולכים רכיל”.

2. ביטויי קינה מקראיים: ביטויים של צער וכאב המשולבים בשיר ומופיעים בספרי התנ”ך: “מר לי מר” [ישעיהו לח, יז], “עלי לבי דוי” [ירמיהו ח, ח].

3. שימוש במשמעות כפולה (פיגורטיבי ומילולי):
   השיר מציג את התמונה הפיזית של האישה היושבת בחלון, אך ביאליק משתמש גם בחלון כסמל למבט על העולם, פנימה והחוצה, ואולי אף מבט על חייו של המשורר עצמו.

4. אנלוגיה מצלולית– המילים “רחל” ו”רכיל” מאוד דומות מבחינת הצליל שלהן ולכן יוצרות חיבור בין הדמות לבין התופעה שהמשורר מתלונן עליה.

5. הרהור פנימי:
   ביאליק לא מציג רק את המראה החיצוני של הדמות, אלא גם את מה שמתחולל בתוכה. המילים “יושבה” מעידות על הרגשות הסמויים של הדמות, שמתוארת כמי שמפנה את מחשבותיה כלפי משהו חיצוני או פנימי, שגורם לה לחשוב או להרהר תוך כדי שהיא סורקת שערה..

6. הניגודיות:
   השיר מבטא ניגודיות בין התמונה החיצונית של האישה היושבת בחלון שזו תמונה שלווה ורגועה לבין הרגש הפנימי המורכב שלה. הניגוד הזה יוצר תחושת חוסר שלמות או געגוע לעתיד.

קישוטים לשוניים:

1. מטאפורות:
   השיר עשיר במטאפורות. למשל, החלון יכול לשמש כמטאפורה למעבר בין פנים לחוץ, בין עולם פנימי לעולם חיצוני, וגם כמטאפורה למצב של חוסר יכולת לפעול.

2. סימבוליזם:
   המילים בשיר, כמו “חלון” ו”ישיבה”, עשויות לשמש כסמלים לתחושות של חוסר תנועה, חשיבה או התבודדות, מה שמחזק את תחושת הגעגוע והחיפוש של הדמות.

3. משקל וחריזה:
   ביאליק משתמש במשקל קבוע ובחריזה מסודרת כדי להעניק לשיר זרימה מובהקת ומוזיקלית. המשקל מעניק לשיר תחושת חזרה על עצמיות ויצירתיות.

מטאפורה נוספת היא בדמות השיבולים והגבעולים שהמשורר שולח אל אהובתו כדי לדרוש את שלומה ולספר לה שאינו יכול לחיות בלעדיה. השיבולים ממשים כשליחים מטאפוריים להעברת המסר של המשורר.

השיר “יושבה בחלון” של ביאליק מציג תמונה חיה של דמות נשית במצבי חשיבה והתבודדות. השימוש במטאפורות, דימויים, חזרות ושירים משקף את הרגשות הסמויים והגעגועים שמרכיבים את הדמות הפנימית של האישה, ומציגים אותה כישות שנמצאת בין פנים וחוץ, בין עולמות רגשיים.

ניתן ללמוד מהשיר על הקשיים באהבה שלא מקובלת בחברה. ומהם ההשלכות של מערכת יחסים כזו שהיא לא מקובלת. מצד אחד כשמפתחים מערכת יחסים כזו נקשרים יותר אך האהבה הזו לא מתממשת ולא יכולה להתפתח ולהתבסס ולכן היא מביאה איתה רק כאב וצער. הישיבה של האישה בחלון כשהיא סורקת את שערה מראה שהיא חושבת, מהרהרת. יש בה רצון שיראו אותה. שלא תהיה סוד של מישהו אלא שתוכל בגלוי לומר עם מי היא נמצאת וזו כנראה הסיבה לכך שהיא לא נשארת בקשר הזה אלא ממשיכה הלאה למרות הכאב בדבר. 

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

שאלות לדיון:

1. מהי מערכת היחסים שבין המשורר לאישה הצופה בחלון? הדגם והסבר על פי המילים בשיר. 

2. מה דעתך על מערכת היחסים הזו? האם היא מקובלת בעיניך? מדוע הזוגיות שנראית פה לא מקובלת בחברה? 

3. משוררים רבים כותבים שירים על אירועים מחייהם. כיצד השיר “יושבה בחלון” יכול להשתלב עם מה שידוע לנו על חייו של ביאליק?

4. בשיר “יושבה בחלון” המשורר מתאר קשיים שהוא עובר. מהם הקשיים שהוא עובר? האם ניתן למצוא דרך לפתור את הקשיים לדעתך? כיצד?

5. על פי השיר “יושבה בחלון” האם לדעת המשורר מספיק שתהיה אהבה בין בני זוג כדי לממש את אהבתם או שיש צורך בדברים נוספים? מהם הדברים? מה דעתך על הדעה שהמשורר מציג פה?

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7/%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%94%20%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9F.html