העיוורת – סיפור קצר – יעקב שטיינברג

ב”ה

 

שם היצירה: “העיוורת”

סוג היצירה: סיפור קצר מהמחצית הראשונה של המאה ה-20.

מחבר היצירה: יעקב שטיינברג

תקופת פרסום היצירה: 

 

סיכום היצירה לבגרות בספרות

על המחבר:

י. שטיינברג היה משורר, סופר, מחזאי ועיתונאי. נולד באוקרינה בשנת 1887 למשפחה דתית. אביו היה שוחט ובודק והוא שלח את בנו ל”חיידר” ולישיבה לצורך לימוד תורה. את השכלתו הכללית בתחילת דרכו רכש בעצמו על ידי חקירה פרטית ובהמשך למד באוניברסיטאות “ברן” ו”לוצרן”.  כשהיה בן 14 ברח לאודסה, שם פורסם שירו הראשון ושם גם פגש את המשורר והסופר חיים נחמן ביאליק. מהר מאוד עבר לוורשה והשתלב כעיתונאי צעיר ומוכשר. עלה לישראל בשנת 1914 ועסק בעיתונאות. עזב וחזר בשנת 1925 ושוב השתלב בתחום העיתונאות, השירה, הספרות והעריכה בארץ. היה מהסופרים המוכשרים שהשפיעו ותרמו לתרבות בישראל. היה נשוי ואב לבן ובת. 

כתב בעיתונים: “הפועל הצעיר, מולדת”, “דבר” ו “מאזניים”. 

בשנת 1947 כשהוא בן 59 נפטר ונקבר בתל אביב. 

 

תקציר:

פרק ראשון:

הפרק הראשון פותח בסיפור על השידוך בין חנה העיוורת לבין ישראל, אמה מספרת לה פרטים על הגבר הצעיר המשודך לה. היא מתארת אותו כגבר אלמן,  עוסק בסחר טבק, יש לו בית גדול מאוד בקצה העיר עם שטח עצום.   כשנזכרה האם שאם יתברר ששיקרה לה חנה תכעס מאוד עליה היא מוסיפה שבעצם יש לו שני בנים אבל הם שקטים מאוד. לא מפריעים ולא משמיעים רעש. 

חנה שואלת אותה על גילו של האדם ואמה אומרת לה שאמרו לה שהוא בן 30 בערך.

חנה מקשיבה לכל המידע של האם בעיניים פקוחות לרווחה. ונראה שהיא נסערת מאוד ולא מאמינה לדברי האם. 

בלילה הראשון, לאחר החופה כשבעלה נרדם היא ממששת את זקנו והיא מזהה ששערות זקנו הם לא של גבר צעיר אלא של אדם מבוגר. היא שוכבת במיטה כועסת מאוד ומהרהרת אילו עוד שקרים סיפרו לה כדי שתסכים להינשא. האם תחום עיסוקו של בעלה באמת מסחר? היא שומעת את שיעוליו החזקים של בעלה ומבינה שאדם העוסק במסחר לא אמור להשתעל שיעולים כבדים כל כך. והיא משערת שהוא שואב מים או חוטב עצים פשוט. תוך כדי כך היא נופלת ממיטתה וכשהיא ממששת את דרכה חזרה למיטה היא נתקלת במגפיים כבדות ומרופטות וכך מבינה בכעס שבוודאות בעלה לא סוחר עשיר כיוון שאין סיכוי שלסוחר עשיר יש מגפים כאלה. היא זורקת אותם בכעס. בבוקר כשבעלה קם מהמיטה היא צועדת בשקט אחריו ומקשיבה לצעדיו מנקישת מטהו וצעדיו האיטיים והיא מבינה שהוא מבוגר מאוד. 

 

פרק שני:

לאחר סוכות כשהתחילו לרדת הגשמים חנה שעומדת ללדת מבינה שאם היא לא תצא לביתה בתקופה זו בהמשך יהיה לה הרבה יותר קשה בגלל מזג האוויר ולכן היא נוסעת ושבה לבית בעלה [עד אותו הזמן נשארה בבית הוריה ואילו בעלה חזר לביתו]. בדרך, כשהיא נוסעת בעגלה היא מנחשת על פי הקולות שהיא שומעת מבחוץ ועל פי האוויר שהיא מרגישה באיזה מיקום העגלה. כשהיא לא שומעת דבר והעגלה פונה ימין ושמאל היא מבינה שהיא באזור בתי היהודים שהכל שקט והרחובות מפותלים. מרגישה שאין פניות של העגלה ימין ושמאל והיא שומעת קול נביחות כלבים היא מבינה שהיא ליד בתי הגויים כי הרחובות שם ארוכים והם מחזיקים כלבים בביתם. כשהנסיעה מתארכת היא נזכרת בדברי אמה שאמרה לה שביתו של בעלה נמצא בקצה העיירה. כשהעגלה מגיעה סוף סוף לבית היא מבינה שזה בית עם מגרש גדול מאוד כיוון שהכל שקט שם ויש רוח מאוד חזקה. 

היא מאזינה לדפיקות שדופק העגלון על חלון הבית והיא מבינה שהבית שונה מבית יהודי רגיל כיוון שהיא מזהה את קול הנקישות על חלונות של בתי יהודים.  

כעבור כמה זמן יוצא בעלה, ר’ ישראל  ועוזר לה להכנס לביתו. היא נכנסת לבית וממששת את דרכה ומזהה שמבנה הבית דומה למבנה בית הגויים כיוון שהמסדרון רחב. היא ממשיכה למשש ונתקלת בילד קטן שבוכה. וכך ניתן לראות שחנה לומדת על המקום שהיא גרה בו ועל גיל בעלה לפי החושים האחרים שלה: שמיעה ומישוש. 

בעלה שואל אותה אם לסייע לה בהבאת כוס השתיה אך היא אומרת לו שהיא יכולה לשתות בכוחות עצמה ללא סיוע. 

בסופו של דבר היא שוכבת במיטתה עם בגד חמים אך היא רועדת בגלל שהיא לא מבינה היכן היא ומה הסתירו ממנה.

 

פרק שלישי:

העיוורת כבר מתנהלת בביתה. היא מטפלת בילדי בעלה והיא מזהה שהילד הקטן עומד ליד החלון ורואה משהו כי הוא מתלהב וזז. היא חושבת שאולי הוא מרגיש לא טוב והיא בודקת אותו אך הוא לא חם. אז היא מבינה שהוא רואה משהו מעניין בחוץ. היא שמה לב שהילד שכבר בן 4 ועדיין לא מדבר והיא מנסה לחשוב מהי הסיבה שהוא לא מדבר ואז חושבת שאולי זה כי הוא לא משוחח עם ילדים בני גילו וגם אביו לא מרבה במילים איתו כך שאיך ידע לדבר?

בהמשך כשהיא מבינה שיש רעש בחוץ היא שואלת את בעלה לפשר הדבר והוא לא עונה לה. גם כשהיא שואלת אותו אם יגיע לאכול הוא אומר לה שאין לו זמן לארוחה עכשיו. 

 

פרק רביעי:

בפרק הרביעי חנה יולדת בת והמיילדת חוששת על התינוקת בגלל עיוורונה של חנה. אך חנה שמזהה את הפחד של המיילדת צוחקת בליבה כיוון שהיא יודעת שלמרות עיוורונה היא יודעת כל מה שקורה בבית. ביום השלישי ללידה המיילדת זיהתה שכשהביאה לחנה מרק חם אז חנה הזיזה את התינוקת שתהיה רחוקה ממנה וכך היא הבינה שאולי היא כן רואה קצת. 

ככל שעוברים ימי הלידה חנה מתחזקת. היא שמחה ושרה שירים לתינוקת וילדי בעלה עומדים לידה לשמוע את השירים שלה. בעלה עדיין זועף כהרגלו כשמגיע מבחוץ.

בתקופת החורף, לפני פורים היא תוהה איך זה שלמרות שימי הקור כבר לקראת סיום עדיין כל כך קר בחוץ וששומעים את הרוחות כל כך חזק. 

בצהריים מספר לה בעלה על מגפת האסכרה שהרבה תינוקות מתים ממנה. והיא תוהה למה הוא מספר את זה? מהי התועלת שיש מלספר את דברים הרעים האלה?

כעבור זמן מה חנה מרגישה רע והיא מתחילה לשמוע את נשימתה של התינוקת ומזהה שנשימתה כבדה. ולכן היא מבקשת מבעלה שיבדוק מה שלומה. הוא הסתכל ומייד לאחר מכן שטף את ידיו. כששמעה חנה את בעלה מיד שוטף ידיו חשבה שכנראה הוא לא מודאג והכל בסדר אבל ככל שעבר הזמן נשימתה של התינוקת נהייתה כבדה יותר ויותר. עד שהשמיעה ממש כבדות של נשימה וחנה הבינה שהתינוקת עומדת למות. 

היא צועקת על בעלה אך הוא לא משיב לה. אלא מתקרב לעריסת התינוקת. חנה, העיוורת מבינה שהתינוקת מתה אבל היא אומרת לעצמה שכשיבוא הקברן היא לא תביא לו את התינוקת אלא תשאיר אותה אצלה. 

כשהתקרבה למיטת התינוקת היא מיששה אותה ושמה לב שהתינוקת לא בעריסה. היא התחילה לצעוק לבעלה ולשאול אותו איפה התינוקת?  היא שומעת מחוץ לדלת את פסיעות בעלה ומחליטה לצאת מהבית. כשהיא רצה מחוץ לבית כדי לחפש את בעלה ואת התינוקת היא נפלה על הרצפה והרגישה בשטח האדמה אבנים גדולות שטוחות ואז היא הבינה שהיא נמצאת בבית קברות ובעלה הוא הקברן.

 

כותרת הסיפור-העיוורת

דרך הכותרת אנחנו מבינים שהסיפור יהיה על מישהי עם מום, עם קושי של ראיה. אנחנו רואים בסיפור שהעיוורון אינו רק עיוורון פיזי אלא יש פה עיוורון מבחינת המידע שמועבר לה. האנשים סביב העיוורת שהם אמה ומשפחתה מסתירים ממנה מידע מאוד חשוב ולכן המום שלה מתעצם. היא צריכה לגלות לאורך הסיפור מה מסתירים ממנה כיון שהקרובים לה מנצלים את המום שלה כדי להשיג מה שהם רוצים. [לחתן אותה עם מישהו שהיא לא הייתה נישאת לו אם הייתה יודעת במי מדובר].

בפרק הרביעי הדבר בא לידי ביטוי בכך שהיולדת שילדה אותה חוששת לחיי התינוקת כתוצאה מהעיוורון של העיוורת וחנה צוחקת בליבה כיוון שיודעת שהיא רואה כל מה שבבית למרות שלא מספרים לה. 

“האם היא איננה יודעת כל דבר אשר יעשה בבית, אף כי עיניה לא תראינה?”

 

מילים לביאור:

מטהו= המקל שלו [מקל לסיוע בצעידה]

ביטויים-

בא בשנים– אדם מבוגר מאוד

חרון אף– כעס עצום

 

 

זמן- תקופת זמן בה היהודים היו גרים באזור אחד והכירו אחד את השני. היה להם שוחט,  מוהל, קברן, שדכן. לצורך ניהול החיים השוטף. 

מקום- עיירה יהודית קטנה באירופה . 

עלילה– נערה צעירה בעלת מום [עיוורת] שמשדכים לה גבר משקרים ומסתירים ממנה פרטים חשובים עליו כדי שתסכים להינשא[גילו, עיסוקו, מקום מגוריו]. היא נישאת לו ולאורך הסיפור מגלה לאט לאט את האמת על חייה. 

 

סוג המספר: מי מספר את הסיפור ומאיזו זווית?

המספר הוא מספר כל יודע אך לא כל מוסר. זאת אומרת הוא יודע את כל הפרטים אך לא מוסר לנו את ידיעותיו אלא נותן לנו ללמוד את התשובות לשאלות שעולות יחד עם חנה העיוורת. 

בדרך הזו אנחנו יכולים להרגיש את חששותיה, את הפחדים שלה, מגלים יחד איתה את האמת שהיא מגלה וכועסים יחד איתה על העוול שנעשה לה בכך שהסתירו לה פרטים כל כך חשובים על הגבר שנישאה לו.  

 

נקודת מפנה– אירוע המופיע בסיפור שמשנה את העלילה.

בסיפור העיוורת נקודת המפנה היא לידת התינוקת. חנה מקבלת משמעות חדשה לחיים ברגע שיש לה תינוקת. היא שמחה יותר, מדברת יותר, שרה שירים לתינוקת וילדי בעלה נאספים לידה כל אחד מצד אחר. היא מצאה את מקומה וטוב לה עם הילדים ועם ביתה.  יש סוג של שלמות המשפחה שמגיעה כתוצאה מלידת הבת. 

 “חזות פנים חדשה היתה לחנה בקומה ממשכב לידתה; שבעתים גדלה המנוחה אשר היתה יצוקה מאז על פניה. גם עד כה היתה העוורת ממעטת בדברים, ואולם מיום אשר קמה ממשכב הלידה חדלה כמעט לדבר ורק דברי-זמר היתה מזמרת על עריסת העולל.”

 

 

דמות ראשית [גיבור]: חנה

דמויות משניות: אמה של חנה העיוורת, בעלה של העיוורת, ר’ ישראל, התינוקת, שני הילדים של ר’ ישראל. האנשים שעוברים בחוץ. 

 

אפיון ישיר של הדמויות: תיאור מפורט בסיפור.

חנה- עיוורת, 

ישראל [בעלה של חנה]-

בתחילה מתואר כסוחר עשיר, גבר כבן 30, אלמן עם שני בנים שקטים, בעל אחוזה גדולה ורחבה.

אמה של חנה– מתוארת כאישה מבוגרת מאוד. 

מתואר בהתחלה כ: גבר צעיר, אלמן עם שני ילדים שקטים, עשיר מאוד, בעל אחוזה גדולה ורחבה בקצה העיר. 

 

אפיון עקיף של הדמויות: דרך הסיפור אנחנו לומדים על הדמויות מי הם ואיך הן מתנהגות.

חנה– קשובה, חכמה מאוד, מצליחה לראות את האמת למרות הקושי בראיה שלה, משתמשת בכוחותיה האחרים כדי להבין מה קורה סביבה, כועסת כשמשקרים לה, אישה צעירה. ניתן לראות לאורך כל הסיפור את הרצון שלה להבין מה קורה בחייה, מה נכון ומה לא נכון. היא חרוצה ולא משתמשת במום שלה כדי להתבטל אלא מבשלת, דואגת לילדי בעלה, שרה לתינוקת ומטפלת בה במסירות ובאהבה. 

ישראל [בעלה של חנה]-

דרך הסיפור ניתן להבין שהוא לא מרבה במילים, לא אכפת לו מחנה, לא שואל לשלומה ומדבר אתה, כשהיא שואלת אותו שאלות הוא לא עונה לה או שאומר לה לא להתערב ושזה לא עניינה. 

אפשר להבין שהוא מבוגר, הוא לא סוחר עשיר אלא אדם פשוט, הוא קר ולא מראה רגשות לחנה או לילדיו, גם כשרואה את התינוקת שלו שמתה לא ניתן לראות שהוא מזועזע אלא הוא שוטף את ידיו בצורה קרה, עוסק בקבורה, ביתו קטן ונמצא בכניסה לבית הקברות. 

אמא של חנה– מתבררת כאישה מניפולטיבית [שקרנית] שכדי להשיג את מטרותיה ולחתן את בתה היא מסתירה ממנה את האמת. בגלל שהיא מבוגרת וחוששת על המשך חייה של חנה היא משנה ומשקרת לגבי פרטים על הגבר שהיא משדכת לחנה. ניתן להבין שהיא חוששת מכעסה של חנה ולכן נזהרת בלא לספר לה שקרים שיהיה לה קל לזהות.

 

אזכור מקראי:

הפרק מזכיר את הסיפור של רבקה ויצחק אבינו. יצחק לא רואה ורבקה אשתו מנצלת את החוסר ראייה שלו כדי לתת לבנה האהוב יעקב את הברכה שהוא רוצה לברך את עשו. יצחק מנסה בדרכים שונות לזהות את האמת אך היא פקחית ולכן מסתירה על ידי תחפושת. כך שבסופו של דבר יצחק מברך את יעקב בברכת עשו. בסופו של דבר יצחק מבין שברך את יעקב ולא את עשו. [בראשית פרק כ”ז].

הסיפור גם מזכיר את נישואי יעקב ולאה- יעקב עובד למען רחל הנערה שאהב 7 שנים וביום החופה לבן מנצל את חשכת הלילה ואת היין שהשקה את יעקב ומחליף את רחל בלאה. כשקם בבוקר יעקב הוא מזהה שזו שהיה אתה זו לאה ולא רחל. [בראשית כ”ט] .

 

רמזים מקדימים:

הרמזים המקדימים לאורך הסיפור: לאורך הסיפור ניתן לראות רמזים ששזורים בו ומכינים אותנו לקראת הסוף המפתיע.

 

בתחילת הסיפור ניתן לראות שאמה של חנה מספרת לה שהיא אמורה להינשא עם גבר צעיר, בן 30. רווק, סוחר טבק עשיר ועם אחוזה גדולה. חנה כבר בתחילת הסיפור אינה מאמינה ומנסה לברר את האמת. 

1. חנה ממששת את זקן בעלה ומגלה שהוא זקן של אדם מבוגר. 
2. אנחות בעלה נשמעות כשל אדם זקן.
3. בעלה מסתובב עם מקל כדרך אנשים מבוגרים שקשה להם ללכת. 
4. הבית של חנה לא באזור שגרים בו יהודים וגם לא צמוד לאזור הגויים. 
5. שקט מאוד סביב הבית שלה. לא שומעים קולות ילדים וגם ילדים לא מגיעים לשחק עם בני בעלה.
6. כשיוצאים מהבית שומעים את רעש העצים ורעש הרוחות כיוון שהשטח גדול מאוד סביב הבית.

 

 

8. בעלה יודע על מצב המגפה ועל כמות הילדים שמתים בכל יום למרות שזה מידע שלא אמור להיות ידוע לו.
9. מעירים את בעלה באמצע הלילה לעיסוקים שונים והוא יוצא בלי לומר לה לאן.
10. יש לו מקל עבה מאוד וארוך בבית. [את חפירה]
11. לפעמים היא שומעת הרבה אנשים עוברים מתחת לחלון ביתם. [לוויות]
12. כשבעלה רואה את התינוקת כשהיא חולה הא ישר מזהה מה יש לה. [שהיא חולה]
13. בעלה תמיד נוטל את ידיו כשהוא שב לבית [כשיוצאים מבית קברות נוטלים ידיים בגלל הטומאה שנמצאת בבית קברות]. 
14. אין שכנים ואנשים שמגיעים לבית.

חנה מתחילה לזהות את השקרים שסיפרו לה כבר בליל הראשון לחתונתה אבל חוץ מכעס וחרדה לא ניתן לראות שהיא פועלת בעניין. היא פאסיבית לחלוטין.  הפעולה היחידה שניתן לראות שהיא עושה זה רק כשהיא מבינה שבתה התינוקת מתה והיא אומרת לעצמה שלא תיתן אותה לקברן. אך גם אז היא לא תצליח כיוון שבעלה בעצמו הוא הקברן. 

 

בסיפור העיוורת סיום הסיפור הוא הסוף המפתיע והאירוני שבו חנה מגלה שבעלה עובד כקברן וביתה נמצא בשטח בית הקברות המבודד וחייה הם חיים של מוות ודממה. 

 

סוף הסיפור-

סוף סגור-  סוף שבו הבעיה העיקרית שעלתה בסיפור נפתרה. 

סוף פתוח- כאשר הבעיה שעלתה בסיפור גם בסיומו לא קיבלה מענה ולא נפתרה. 

בסיפור העיוורת סוף הסיפור הוא סוף סגור. אומנם לא קיבלנו מענה לכל השאלות שעלו אצלנו בסיפור אך ניתן לומר שהשאלות העיקריות שעלו בתחילת הסיפור לגבי מה תחום העיסוק של בעלה והיכן הם גרים קיבלו מענה.

 [בעלה של העיוורת מבוגר, אלמן עם שני ילדים, עוסק בקבורה לא עשיר והם גרים בשטח בית הקברות ולכן רחוקים מבתי היהודים]

 

סוג הסיפור: סיפור פואנטה

סיפור פואנטה זהו סיפור שבו קיימת נקודת שיא בסיפור. היא מפתיעה ומחדשת לנו דבר שלא תיארנו. היא תמיד מופיעה בסוף הסיפור והיא משנה את כל מה שחשב הקורא על המסופר. היא גורמת לקורא לקרוא שוב את הסיפור ולחפש רמזים נסתרים שלא עלה עליהם לאורך הסיפור ושיכלו להכין אותו לסיום המפתיע. .  

המטרה של הסיום המפתיע היא לגרום לקורא לזכור שהחיים הם דבר הפכפך ומפתיע ולפעמים כל מה שחשבת יכול היות שונה לגמרי ממה שתיארת לעצמך. 

מבנה העלילה:

לכל אורך הסיפור יש מתח והרגשה של דברים נסתרים שכל הזמן העיוורת תוהה לגביהם ומגלה.

הסיפור מתחיל כחידה. מה אמרו לעיוורת לגבי בעלה ומה מתגלה בסוף הסיפור. 

 

האווירה בסיפור:

אווירה של דממה, של מיסתורין. הצעקות שנשמעות נשמעות מתוך הדממה והשקט. 

השאלות שנשאלות על ידי חנה ולא מקבלות תשובות, המיסתורין והשקרים שהיא מגלה פעם אחר פעם מייצרים תחושה של מתח ואווירה מדכאת. 

 

מוטיב חוזר בסיפור: רעיונות שחוזרים בסיפור. 

 

מוטיב הדפיקות- חנה שומעת דפיקות ולפי קול וקצב הדפיקות היא מזהה מה קורה סביבה. לפי הדפיקות והקצב של מקל בעלה היא מבינה שהוא זקן, לפי הצעדים שלו היא מבינה שהגיעה עם הרבה בוץ במגפיו, לפי שמיעת הדפיקות בחלון שהעגלון דופק עליו היא מבינה שמדובר בחלון שונה מחלון של בתי יהודים. הדפיקות מכניסות מוטיב של פחד וחרדה כי הם באות מתוך מקום של דממה ומיסתורין. 

מוטיב הרוח- חנה שומעת את הרוח מחוץ לבית ולפי הרוח היא מבינה שהיא במקום מבודד מאנשים.  היא שומעת את רעש הרוח בין העצים ותוהה לגבי הגן שאולי יש סביב הבית.

מוטיב השמיעה והמישוש– חנה מנסה לזהות את האמת בדרכים אחרות. היא משתמשת בחושים אחרים שלה כדי לזהות את השקרים ולגלות את האמת. 

מוטיב הדממה- הדממה זה מוטיב חוזר בסיפור. הדממה בבית. הילדים שלא מדברים כמו שהם צריכים לדבר[ילדיו של בעלה], השתיקה של בעלה שלא משוחח איתה שיחות נעימות, הדממה מחוץ לבית כשהיא לא שומעת אנשים באזור והיא מתגעגעת לשמוע מישהו. 

מוטיב המוות- המגפה שמתפשטת באזור ובעלה כשסוף סוף מדבר מספר על מות הילדים, המוות של התינוקת.

מוטיב העיוורון– חנה לא רואה ולכן האנשים סביבה מנצלים את עיוורונה ומשקרים לה. העיוורון שלה הוא לא רק פיזי אלא גם בידיעה. היא לא יודעת דברים מסוימים שמאוד חשובים לגבי חייה.  היא לא רואה מה מצב התינוקת, היא לא רואה באיזה גיל הילדים של ישראל בעלה, היא לא רואה מה קורה בחוץ ומהי הסיבה שהילד הקטן מתלהב. היא מנסה להעזר בעיני בעלה כדי לדעת מה מצב התינוקת או להיעזר בעיני בנו של ישראל כשהיא שואלת אותו: יוסל’ה מה אתה רואה?

 

חושים שבאים לידי ביטוי בסיפור:

חוש הראייה: מסופר לנו שחנה עיוורת. 

חוש השמיעה: חנה שומעת את דברי אמה ומקשיבה לכל פרט וגם לכך שהיא אומרת דברים בערך לגבי הגיל. שהיא כל הזמן נאנחת וחוזרת על כך שהבטיחו לה…

חנה הולכת אחרי בעלה בבוקר אחרי החתונה ומקשיבה לקול צעדי הליכתו. מכך שצעדיו איטיים מאוד והוא נוקש עם המטה על הרצפה היא מבינה שרק אדם מבוגר מאוד צועד באיטיות כזו.

לפי צעדיו הכבדים של בעלה היא מבינה שהוא הגיע עם הרבה בוץ במגפיים.

חנה שומעת לפי הרעש של העגלה, נביחות הכלבים, המהירות או האיטיות של העגלה היא מבינה באיזה מקום נמצאת העגלה. כשהיא שומעת נביחות כלבים היא מבינה שהיא לייד בתי הגויים [כי היהודים לא היו מחזיקים בבתיהם כלבים].

חנה שומעת את האנחות והשיעולים של בעלה ומבינה שמדובר באדם מבוגר ולא צעיר. 

חנה שומעת את נקישות המטבעות שבעלה סופר ומבינה בגלל הצליל הקל שלהם שאלה מטבעות נחושת ולא מטבעות זהב כך שבעלה לא סוחר עשיר כמו שהבטיחו לה.

 

חוש המישוש:

חנה ממששת את שערות זקנו של בעלה ומזהה שלא מדובר בזקן של גבר צעיר אלא של מבוגר. 

חנה ממששת את מגפי בעלה ומגלה שהם כבדות ומרופטות ומבינה שלא מדובר במגפים של סוחר עשיר אלא של אדם פשוט בעל עבודה קשת יום. 

חנה ממששת את קירות ביתה ומזהה שביתה בנוי כבית של גויים. 

חנה ממששת את בנו של בעלה וכך מזהה שהוא לא חולה. 

חנה ממששת את המקל הנוסף שיש בבית ומרגישה שהוא עבה לא כמקל הליכה. 

 

חנה מגלה את האמת שהסתירו ממנה על ידי כך שמשתמשת בשאר החושים שלה. אומנם חוש הראייה שלה פגום אבל דרך שאר החושים היא “רואה” מה קורה סביבה. 

 

 

מוסר השכל ורלוונטיות:

ניתן לראות בסיפור שאנשים הרבה פעמים מנצלים נכות של בני אדם או עיוורון של בן אדם בתחום מסוים כדי להשיג ממנו דברים. בסיפור העיוורת האם והשדכן מנצלים את עיוורונה של חנה ומשדכים לה שהיא אישה צעירה גבר שלא הייתה נישאת לו אם היו אומרים לה מי הוא ובמה הוא עוסק.  

2. ביקורת כלפי היחס לנשים באותה התקופה: דרך הסיפור ניתן לראות את הבעל של חנה שלא נותן לה את הכבוד המיועד לה ולא משתף אותה בחייו ולא מספר לה דבר אלא משתמש בעיוורון שלה כדי להסתיר ממנה דברים. היא מבינה מה קורה בביתה רק כי היא מנסה לזהות את מצבה. אין שום סיוע שניתן לה או הסבר על החיים החדשים שלה. אפשר גם לראות שלמרות שהיא מבינה ששיקרו לה כבר בלילה הראשון אין בכוחה לעשות דבר. אלא היא ממשיכה בצורה פאסיבית עם החיים שנגזר עליה לחיות. 
3. ניתן לזהות בסיפור ביקורת כלפי המצב של היהודים באירופה. עגנון מספר את הסיפור ובאופן מטאפורי ניתן לקשר את הסיפור לתקופה ולחיי היהודים שנמצאים באירופה. מקום שהוא כמו בית הקברות שלהם ומוסתר מהם המידע באיזה מקום הם חיים וכמה סכנה יש בו בשבילם. הסוף המפתיע מחזק את המסר של הביקורת בכך שמעביר את המסר שהאמת יכולה להיות מתחת לפני השטח ולהתגלות בפתאומיות ולהפתיע אותנו. [בדיוק כמו שקרה במלחמת העולם השנייה שאנשים האמינו בשלטון ובנאורות ובערכי המוסר של בני האדם והופתעו עד כמה הכל יכול להיות שונה ממה שתיארו. 

לומדים לבגרות בספרות בקלות. עוד סיכומים לבגרות בספרות, הסברים, שאלות בגרות בספרות, אמצעי עזר בספרות, המחשה ושיעורי צפייה בספרות לבגרות ממש כמו מורה פרטי לבגרות בספרות אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק. לימוד ספרות לבגרות , הכנה לבגרות בספרות , שיעורים פרטיים בספרות , סיכומים לבגרות בספרות, שיעור פרטי לבגרות – באתר בגרות בקליק ,  טיפים לבחינת בגרות בספרות , מדריך כתיבת תשובה בבגרות בספרות , חומר עזר לבגרות בספרות, חומר עזר לבגרות, סיכומים לבגרות , ללמוד בקלות לבגרות , טיפים לבגרות

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

שאלות לבגרות בספרות:

1. בסיפור “העיוורת” מאת י. שטינברג ניתן לראות ביקורת כלפי החברה. מהי הביקורת המופיעה בסיפור זה  וכיצד המספר מעביר את המסר שרצה להעביר לנו?  האם אתם מסכימים עם הביקורת שעולה בסיפור או לא? האם היא רלוונטית גם לימינו? נמקו דעתכם.
2. בסיפורים קצרים רבים הכותרת משמשת כמוטיב מרכזי בסיפור. קראו את הסיפור “העיוורת” והסבירו כיצד שם הכותרת מתאר מוטיב מרכזי בסיפור. 

 

 

https://bagrutbetanach.co.il/learning-aids/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%20%D7%A7%D7%A6%D7%A8/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%AA%20-%20%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%20%D7%A7%D7%A6%D7%A8.html