האדונית והרוכל – סיפור קצר

ב”ה

שם היצירה: האדונית והרוכל

מחבר היצירה: ש. עגנון.

סיכום

האדונית והרוכל הוא סיפור קצר מסוג האלגוריה [סיפור שכל המשמעויות בו מתפרשות למשמעות נוספת] מאת ש”י עגנון, העוסק במפגש בין רוכל יהודי לנוצרייה מסתורית, ומשלב בתוכו אלגוריה מורכבת על יחסי יהודים ונוצרים, התבוללות, נושאים של זהות, אמונה, ומוסר.

הסיפור יצא לאור בשנת 1942. תקופה שבה התחילו לקבל ידיעות על היהודים שחיים באירופה ועל הזוועות שבני העם “הנאור” עושים.

תקציר הסיפור:

         יוסף היה רוכל יהודי שנדד בדרכים עם סחורתו, מחפש פרנסה, אך מזלו לא האיר לו. יום אחד, הגיע לבית מבודד בלב יער, שם פגש אישה נוכרייה, יפה ומסתורית. הוא הציע לה את סחורתו, אך היא לא התעניינה בדבר. לאחר שהתעקש, בחרה בסכין ציידים ורכשה אותה ממנו.

יוסף המשיך בדרכו, אך טעה ונקלע לחשכה ולגשם כבד. משוטט בין העצים, הבחין בבית מואר והחל לדפוק על הדלת. לתדהמתו, האישה שרכשה ממנו את הסכין פתחה את הדלת. הוא ביקש מקלט מהגשם, והיא הסכימה שישהו ברפת שלה עד הבוקר. עם עלות השחר, ראה שהאדמה מלאת ביצות והגשם לא חדל. האישה שאלה אם יוכל לתקן את הגג הדולף, וכשהסכים, הציעה לו ארוחה חמה ולינה בחדר שבו כלי בית ישנים. יוסף הודה לה ונשבע לזכור את חסדה.

במשך היום המשיך הגשם לרדת, ויוסף נשאר בבית. הוא והאדונית שוחחו על נושאים שונים – מזג האוויר, יבולים, החיים. והוא שמח על השיחות כי כך נחסך ממנו לצאת לגשם. בהדרגה התקרבו זה לזו והוא שאל אותה מדוע היא כה יפה וחיה בגפה, ללא בעל או מחזרים. היא השיבה כי היה לה בעל. כששאל מה קרה לו, ענתה שנהרג. יוסף השתתף בצערה, אך היא לא פירטה כיצד נהרג.

ככל שחלף היום, התקרבו עוד יותר. יוסף כבר לא ישן ברפת או במחסן אלא בחדרה של האדונית. לאט-לאט שינה את דרכיו – אכל מבשרה אף שלא ידע מה מקורו, אכל בשר בחמאה, לבש בגדים חדשים, זנח את מנהגיו הדתיים והתמסר לחיי הנוחות. קל היה לו להתנתק מעברו, שכן לא היו לו אישה וילדים. עם הזמן הפך להיות חלק בלתי נפרד מחייה של האדונית, שהתייחסה אליו בחיבה אך גם בשעשוע קל. היא לעגה לו על נטישת מנהגיו היהודיים, והוא מצדו החל להרגיש מנוכר לעצמו.

אולם לצד חיי הנוחות, החלו מתגלים רמזים מטרידים. האדונית מעולם לא אכלה עמו, והוא החל לחשוד באופייה האמיתי. היא רמזה שהיו לה גברים רבים בעבר, אך מעולם לא סיפרה כיצד נפרדה מהם. או איך מתו. כשהבין שהוא לכוד במחיצתה, החל לפחד. מבטיה הקרים ודבריה על סכינים הפכו אותו חרד. האדונית זלזלה בו על שאינו מתנהג כיהודי, הציעה לו להתפלל, ואמרה שאולי האל יציל אותו מהגורל שפגש את בעליה הקודמים. שיחותיהם נעשו מוזרות ומבהילות, אך יוסף לא הצליח להביא את עצמו לעזוב.

לילה אחד חלם חלום בלהות והתעורר בצעקות, מרגיש כאילו סכין ננעצת בליבו. כששב לישון ונמנם לפתע הרגיש את הכלבה שבבית קופצת עליו, נושכת אותו ומוצצת את דמו. האדונית גערה בו על צעקותיו, והוא נרעד מפחד. בבוקר ביקש לעבור לחדר הכלים, כדי שלא יפריע לה בלילות. היא הביטה בו בשתיקה, והוא עבר לחדר אחר, אך נשאר בבית.

יום אחד, כאשר הביאה לו אוכל, הריח מפיה ריח רע, כאילו הייתה רעבה. הוא הציע לה פרוסת לחם, אך היא חייכה חיוך מפחיד ואמרה שאינה צריכה אוכל. באותו לילה, כשניסה לקרוא קריאת שמע ראה את הפסל שלהם מולו ולכן יצא מחוץ לבית להתפלל, פתאום חש לפתע עד כמה התרחק מהיהדות. בקור המקפיא, יצא מהבית וצעק אל השמים: “אבי שבשמים, כמה התרחקתי ממך… אם איני חוזר עכשיו, אני אבוד.” אך הכפור הכריח אותו לשוב פנימה.

כשנכנס, הבית היה דומם. הוא ניגש למיטתו אך הרגיש שהמיטה ריקה ומחוררת. לפתע הבחין באדונית מוטלת על הרצפה, אוחזת בסכין שקנתה ממנו. יוסף התקרב, לקח מידה את הסכין  והרימהּ, אך אז נשכה אותו וניסתה למצוץ את דמו. אלא שדמו היה קר, והיא נגעלה ממנו ונחלשה. יוסף הבין לפתע את האמת: האדונית הייתה יצור טורף, שניזונה מבשר גברים תמימים שנפלו ברשתה.

כשהבין את מהות הסכנה, ניסה לסייע לה למרות כל שעוללה לו. הוא בישל לה מרק, אך היא לא יכלה לאכול מזון רגיל. חלשה ומדולדלת, היא מתה. יוסף חיפש כומר לקבורתה, אך לא מצא. לבסוף, הניח את גופתה בארון וקבר אותה בשלג שעל גג הבית. העופות ניקרו בארון, ואכלו את בשרה עד שנעלמה.

יוסף אמנם ניצל, אך נותר עם רגשות אשמה ופחד. לאחר שנפרד מהבית, המשיך בנדודיו, נושא עמו את זכר החוויה הקשה ואת ההכרה בכוחות הרוע שכמעט הכריעו אותו. לעולם לא ישכח כיצד כמעט איבד את זהותו ואמונתו, וכיצד ברגע האחרון ניצל מן התהום שאליה כמעט נפל.

משמעויות ואלגוריה:

הסיפור נתפס כאלגוריה ליחסי יהודים ונוצרים באירופה, במיוחד בהקשר של הפחד, הרדיפות, והמתח התרבותי-דתי.

• האדונית מסמלת את התרבות הנוכרית, האטרקטיבית אך המסוכנת, המושכת יהודים אך גם מאיימת להשמידם.

• יוסף הרוכל מייצג את היהודי הגלותי, הנודד, הנאבק לשמור על זהותו ועל הישרדותו בעולם עוין.

הסיפור משלב אלמנטים פנטסטיים וסמליים, ועוסק בשאלות מוסריות ואמוניות על האדם והחברה, תוך השארת הרבה מקום לפרשנויות.

מוטיבים בסיפור “האדונית והרוכל”:

מוטיב הוא רעיון שחוזר על עצמו בסיפור ומטרתו להעביר מסר מסוים.

הסיפור “האדונית והרוכל” מאת ש”י עגנון עשיר במוטיבים סמליים, אשר תורמים להבנת הרעיונות המרכזיים והמשמעויות המורכבות שהוא מעביר. הנה כמה מהמוטיבים המרכזיים בסיפור:

האוכל

האוכל בסיפור מופיע כמוטיב מרכזי, המשקף לא רק קיום פיזי אלא גם ערכים מוסריים ודתיים.

• האדונית מבשלת ליוסף: הילני מכינה אוכל ליוסף לאורך הסיפור ומשקיעה מאמצים בהכנת האוכל. בדרך זו היא קושרת את יוסף אליה ואל הנוחות בחייה איתו.

• אכילה משותפת: יוסף והאדונית אינם אוכלים יחד – דבר שמסמל את הפער התרבותי והדתי ביניהם.

• מזון מסתורי: האדונית מגישה ליוסף בשר, שמקורו לא ידוע. יוסף, כיהודי שומר כשרות, מנסה בתחילה להימנע מלאכול, אך בהמשך מתפתה. האכילה מסמלת את הפיתוי התרבותי-דתי שמוביל אותו להתרחק מערכיו.

• אוכל בכח: האדונית מכריחה את יוסף לאכול גם כשאינו רוצה לאכול היא מצווה עליו לאכול דבר המרמז על המטרה שלה לפטם אותו.

• האדונית כקניבלית: חשיפת העובדה שהאדונית אוכלת את בשרם של אורחיה מעצימה את תחושת האימה ומבטאת את הרוע שבדמותה.

היער

היער הוא מוטיב של מקום מבודד ומסתורי, המנתק את יוסף מהעולם המוכר לו.

• הבדידות: היער מסמל את הגלות והניתוק של יוסף מהקהילה היהודית.

• סכנה ופיתוי: היער משמש כרקע לפיתוי ולמלכודת שמכינה האדונית עבור יוסף.

הסכין

הסכין מופיע במקומות שונים בסיפור ומשמש הן כאמצעי הישרדות והן כסמל למאבק בין יוסף לאדונית. הוא גם מרמז לנו לאורך הסיפור על דמותה של האדונית.

• רמז מקדים: האדונית קונה מיוסף סכין ציידים [זה הפריט היחיד שהיא קונה]

• תקיפה: האדונית מנסה עם הסכין לדקור את יוסף כדי להרגו ולאכול את בשרו אך הוא אינו במיטה.

• הסכין לאורך הסיפור: בשיחותיה של האדונית והרוכל עיניה נראות כסכינים, היא משלבת שיחות על סכינים. הסכינים בסיפור מדגישים את הסכנה מתחת לפני השטח בסיפור.

הבית

בית האדונית משמש כזירה מרכזית בסיפור ומייצג את המתח בין ביטחון לכלא.

• מקום מחסה: הבית נראה בתחילה כמקום בטוח, המגן על יוסף מנדודיו ומרעב.

• מלכודת: בהמשך, הבית מתגלה כמקום מסוכן – מלכודת קטלנית עבור יוסף, כמו עבור אורחים קודמים.

אור וחושך

האור והחושך בסיפור מסמלים את הניגוד בין טוב ורע, ידיעה ובורות.

חושך הבית: הבית אפוף במסתורין ובצללים, דבר המשקף את אופייה של האדונית ואת סכנתה המוסתרת.

האור בתודעת יוסף: ברגע שיוסף מבין את האמת על האדונית, “נדלק” בו מעין אור פנימי שמאפשר לו לפעול ולברוח.

המסע

מסעו של יוסף הוא לא רק פיזי, אלא גם פנימי.

• המסע הפיזי: יוסף הוא רוכל נודד, מסמל את היהודי הגלותי המנוּדה, שנאלץ לנוע ממקום למקום.

• המסע הרוחני: יוסף עובר תהליך של הכרה עצמית – מהפיתוי והחטא ועד להבנה ולבריחה מהסכנה.

יחסי גבר ואישה

המתח בין יוסף לאדונית משקף יחסי כוחות מורכבים.

• פיתוי ומשיכה: יוסף נמשך ליופייה של האדונית ולנוחות בחיים איתה, דבר שמסמל את הפיתוי התרבותי של העולם הנוכרי.

• שליטה וכוח: האדונית מנסה לשלוט ביוסף, ואילו הוא מצליח להשתחרר ממנה בסופו של דבר עקב התערבות האל.

הדואליות בין היהדות והנצרות

הסיפור משקף מתח תרבותי-דתי בין היהודים לנוצרים באירופה.

• האדונית כסמל לנצרות:היא מסמלת את התרבות הנוצרית המושכת והמאיימת כאחד.

• יוסף כסמל ליהדות: דמותו מייצגת את היהודי הגלותי, ועל הצורך לשמור על זהותו גם בתנאים מאתגרים.

סיכום:

המוטיבים בסיפור “האדונית והרוכל” משתלבים לכדי יצירה מורכבת ועשירה בסמליות, שמעלה שאלות עמוקות על זהות, מוסר, ויחסים בין תרבויות. הם תורמים ליצירת אווירה מסתורית ואפלה, לצד מסר עמוק על הישרדות האדם במציאות מאיימת.

רמזים מקדימים בסיפור האדונית והרוכל:

רמזים מקדימים הם פרטים שהמחבר שוזר בסיפורו ומכין אותנו לקראת מה שיקרה בהמשך.

בסיפור “האדונית והרוכל“ ש”י עגנון שוזר רמזים מקדימים (Foreshadowing) המעוררים תחושת מתח ואי-נוחות ומכינים את הקורא להתפתחות העלילה ולחשיפת אופייה המאיים של האדונית. הרמזים הללו מונעים מהסיפור להצטייר כסיפור פשוט על אירוח ומבהירים לקורא שמשהו אפל טמון בצללים. הנה כמה מהרמזים המרכזיים:

מקום הבית והאווירה המסתורית

• הבית נמצא באמצע היער, מבודד משאר העולם, עובדה שמעוררת תחושה של סכנה ובדידות.

• קירות הבית מעוטרים בקרני בעלי חיים כמו שציידים נוהגים לקשט את ביתם.

• כבר מההתחלה מתוארת אווירה מסתורית סביב הבית והאדונית, והקורא חש שמשהו יוצא דופן עומד להתרחש.

אדישות האדונית לסחורה של יוסף

• כשהרוכל מציע לאדונית את סחורתו, היא מגלה חוסר עניין מוחלט במה שהוא מוכר, למרות שזה עיסוקו המרכזי.

• הדבר מעלה תהיות לגבי כוונותיה האמיתיות כלפיו ומרמז שהאינטרסים שלה אינם קשורים לסחורה אלא אליו עצמו.

הימנעות האדונית מאכילה

• האדונית לא אוכלת ביחד עם יוסף ומסרבת לאכול את האוכל שהוא מביא.

• התנהגות זו מחשידה, במיוחד כשהיא מגישה לו בשר שמקורו אינו ברור, ומרמזת על קשר מוזר שלה לאוכל ולמנהגים אנושיים.

.

רמזים להיעלמות אורחים קודמים

• במהלך השיחה בין האדונית ליוסף מתברר שהיא חיה לבד, על אף שהיא מתארת את הבית כמקום שהיה מלא חיים בעבר. [היו לה גברים רבים]

• אמירתה על כך שאנשים שהו בעבר בבית ולא שבו יוצרת תחושת איום ומרמזת שהיא פגעה בהם

החלומות של יוסף

• יוסף חולם חלומות לא שקטים במהלך שהותו בבית, דבר שמשקף את תחושת החרדה הלא מודעת שלו.

• חלומות אלו מתפקדים כרמז מקדים לכך שהוא חש סכנה, גם אם הוא עצמו אינו מזהה זאת במודע.

סכין הרוכל

• הסכין מופיעה בתחילת הקשר בין האדונית והרוכל כשזה הפרט היחיד שהיא מוצאת כראוי לקנייתה בכל הדברים הרבים שהוא מציע לה לקנות.

• העובדה שהסכין מוזכרת פעמים רבות כבר מתחילת הסיפור רומזת שהיא תיכנס לתפקיד משמעותי בהמשך העלילה.

• האדונית משתמשת בסכין שקנתה מיוסף ואיתה מנסה לדקור ולהרוג אותו.

• המראה של האדונית מתואר כקר כסכין.

היחס הקר של האדונית

• האדונית מפגינה כלפי יוסף קור רגשי ואדישות,  מלבד רגעים בהם היא מראה התעניינות פתאומית ולא מוסברת.

• ההתנהגות הזו יוצרת תחושת ניכור ומעוררת חשד בכוונותיה כלפיו.

השיחה על אלוהים והאמונה- ערכים שונים

• כאשר האדונית מזכירה את אלוהים של יוסף היא מגלה יחס מזלזל ולא מראה עניין באמונה או במוסר שלו.

• האדונית הולכת להתפלל ושמה צלב בביתה אך מראה שהתפילות והאמונה שלה משרתים ערכי מוסר אחרים לגמרי ממה שנכון וראוי להיות.

• הניגוד בין האמונה שלה לבין המעשים שלה משמש כרמז לעולם ערכים שונה ומנוכר, המסמל את הרוע או היעדר המוסריות שמניעה אותה.

• יוסף לעומת האדונית כשהוא בוחר לשוב אל אלוהיו, לקרוא קריאת שמע ולהתפלל מראה יחס מוסרי הרבה מעבר למה שהיינו מצפים מאדם שניסו לרצוח אותו. הוא מנסה להציל את הילני, מטפל בה ומאכיל אותה ובסופו של דבר קובר אותה ואף מחפש כומר שיעשה לה טקס קבורה. הוא גם לא נשאר להנות מהדברים בביתה אלא יוצא משם ללא דבר.

רמיזות למוות ולזמן החולף

• יוסף מרגיש לעיתים שהזמן בבית האדונית “עומד מלכת” ושהחיים סביבו סטטיים ומלאכותיים.

• תחושת הקיפאון מרמזת על כך שמדובר במקום שבו החיים אינם טבעיים, אלא מלאים במוות נסתר.

רמזים מקדימים בסיפור

הרמזים המקדימים בסיפור “האדונית והרוכל” משמשים לבניית מתח פסיכולוגי ודרמטי, תוך הכנה הדרגתית להתפוצצות האמת על אופייה המאיים של האדונית. השימוש ברמזים אלה מייצר תחושת חרדה וקורא לקורא לשים לב לפרטים הקטנים, ולשאול שאלות על טבעם של הדברים המתרחשים בין הדמויות.

שמות הדמויות בסיפור:

יוסף– הבחירה של המחבר בשמו של הגיבור היא כדי שנשווה בין יוסף המקרא לבין יוסף בסיפור. שניהם פותו על ידי אישה נוכרייה שניהם כמעט נפלו בידיה ושניהם הצליחו בסופו של דבר לברוח ממנה. ולהתנהג בצורה מוסרית וראויה. 

ההבדל ביניהם הוא שיוסף המקראי לא חטא עם אשת פוטיפר ועמד על החוקים ועל המוסר למרות הפיתויים החוזרים שלה ולא בוגד באלוהיו ובאדונו. לעומתו הרוכל כן חי עם האדונית בזוגיות מסוכנת ביותר ומוותר ומתפשר על כל פרט בחייו למען הנוחות והיופי של האישה שעימו. 

יוסף המקראי עולה בסופו של דבר לגדולה והופך להיות משנה למלך מצרים ואילו יוסף הרוכל חוזר למקום שממנו הוא בא כשלא בהכרח למד משהו מאירועי חייו. 

האדונית– שמה של האדונית הוא הילני שם שמוכר כשם נוצרי. ומזכיר את הלנה היפה בנצרות.

ש. עגנון בסיפור שלו מנסה לצאת נגד תופעת ההתבוללות בכך שהוא מראה בסיפור את הנוצריה כמאיימת ומסוכנת ליהודי. ואיך ברגע שהיהודי מתחיל להיות איתה הוא לאט לאט עוזב את כל מה שקשר אותו ליהדות ונשאר עירום מכל הגנה אפשרית. הלילה שבחר בו לשוב ולקרוא קריאת שמע ולצעוק לאלוהיו גורם להצלתו ולהבנה שלו את גודל הסכנה שהיה שרוי בה לאורך כל התקופה שחי בבית האדונית.

מערכת היחסים בין האדונית והרוכל: הקשר ביניהם מתחיל ביחסי אדון ומשרת: האדונית שולטת במרחב הביתי, ואילו הרוכל הוא אדם עני שנכנס אליו כתלוי בה. עם הזמן, נוצרת ביניהם מערכת יחסים מורכבת של משיכה ופחד. הרוכל מרגיש תלות באדונית ונמשך אליה רגשית, אך היא זו ששולטת בו לכל אורך הדרך. רק כשהוא מבין שהשליטה שלה מסכנת את חייו הוא מתרחק ומנסה לשמור על עצמו ולחזור לשורשיו . גם כשהוא מבין כמה האדונית מסוכנת לו והוא רואה בברור את הרצון שלה להרוג אותה למען רווחתה הוא עדיין מטפל בה ומנסה להבריא אותה. כשהיא מתה כתוצאה מכך שגופה לא מסוגל להכיל אוכל של בני אדם הוא מנסה לדאוג לה לקבורה נוצרית ראויה אך כיוון שלא מוצא קובר אותה בעצמו. 

אלגוריה בסיפור- הסיפור נתפס לעיתים כאלגוריה ליחסי היהודים והנוצרים. האדונית מייצגת את הגויים – היא מסבירה לרוכל כי היא “אוכלת בשר”, דבר שמרמז על פוגרומים ורדיפות. הרוכל מייצג את היהודי בגולה – טוב לב אך תמים, מנסה להשתלב בחברה אך לבסוף נבגד.

מערכת היחסים ביניהם גם מראה את ההתנהגות של היהודים שלאורך כל הדרך  הם לא רואים את הסכנה הגדולה בהתבוללות ובהתרחקות ממי שהם. 

נקודת המבט של הסופר:

הסיפור מסופר מנקודת מבט של מספר יודע-כל, אך עם מיקוד ברוכל. הדבר מאפשר לקוראים להבין את תחושותיו ולחוות את המתח יחד איתו.

השפה והסגנון כתיבה של הסיפור:

עגנון משתמש בלשון גבוהה עם יסודות מקראיים, דבר שמעניק לסיפור נופך של משל או אגדה. בנוסף, יש שימוש באירוניה – הרוכל חושב שהאדונית אוהבת אותו, אך בפועל היא מתכננת להרגו.

המאפיינים של סיפור קצר:

דמויות:

האדונית- הילני, האדונית היא אישה יפיפיה מסתורית, בעלת עינים כחולות וקרות, חזקה ובעלת עוצמה. בתחילת הסיפור היא מתוארת כאישה יפה ונדיבה שמציעה לרוכל מחסה ומזון. אך בהדרגה מתגלה אופייה המאיים: היא אינה אוכלת מהמאכלים שמכין הרוכל, היא חיה לבד בבית מבודד, והיא מספקת רמזים לכך שבעברה היו לה בעלים קודמים שנעלמו. התנהגותה הסמכותית מרמזת על כוחה והשפעתה על הרוכל, עד לרגע שבו היא הופכת לאיום ממשי עליו.

הרוכל– יוסף הוא יהודי תמים, מעוניין בחיי נוחות, שלווה ושקט, טוב לב, מוכן להתפשר על הדת, התרבות והכללים שלו למען הנוחות והשלום. הרוכל הוא יהודי נודד, חסר בית וקיום בטוח. הוא נאיבי בתחילה, מתפתה להישאר אצל האדונית למרות הסימנים המזהירים על אופייה האכזרי. במהלך הסיפור, הוא מתאהב בה ומתחיל להאמין שיוכל לשנות את גורלו. אך כשהוא מבין כי חייו בסכנה הוא רוצה לעזוב אך לא יודע איך. בסופו של דבר הוא ניצל לא בזכות היכולת שלו לפעול אלא בזכות התערבות ניסית.  דמותו מייצגת את היהודי בגולה – תמיד נודד, תמיד מאוים,  אפילו אם נדמה לו לרגע שהוא בטוח. הוא מקבל את השמירה האלוהית רק כשהוא נזכר באלוהיו ובשורשיו. 

מקום:

בית האדונית הנמצא ביער- 

הסיפור מתרחש בבית מבודד בלב יער. המקום יוצר תחושת סכנה ומסתורין. הבית נראה לכאורה כמקום מחסה עבור הרוכל, אך בפועל הוא מלכודת. הבידוד מסמל את הנתק של הדמויות מהחברה ואת העובדה שאין לרוכל למי לפנות לעזרה.

זמן: 

הסיפור מתרחש בזמן לא מוגדר, אך ניתן להניח שמדובר בתקופה ימי-ביניימית, שבה יהודים נדדו בין כפרים וניסו למכור את מרכולתם. העמימות בזמן יוצרת תחושה שהסיפור הוא מעין משל על הגורל היהודי – דבר שיכול היה לקרות בכל תקופה בהיסטוריה.

התקופה המתוארת היא תקופה גשומה, קרה ומושלגת-  התקופה שהסיפור מתרחש בה מרמזת על הקור של הילני היפה ועל ההתנהגות הקרה והמחושבת של הילני.

המבנה הקלאסי של סיפור קצר:

פתיחה: הרוכל היהודי משוטט בדרכים, מחפש לקוחות, ומגיע לבית מבודד ביער, שם הוא פוגש באדונית.

התפתחות: האדונית מזמינה את הרוכל להיכנס, והוא מתחיל לעבוד ולחיות בביתה. הוא מתאהב בה, למרות הסימנים המחשידים לגבי טבעה המסוכן.

שיא: הרוכל מבין כי האדונית אוכלת בשר אדם, והיא ככל הנראה רצחה את כל בעליה הקודמים. הוא נחרד אך ממשיך להישאר לצידה.

נקודת תפנית: הרוכל מתחיל לחלום חלומות מפחידים ומרגיש שחייו בסכנה. הוא מרגיש צורך להתפלל לאלוהיו ויוצא מחוץ לבית לקרוא קריאת שמע ולהתפלל כשהוא חוזר הוא מבין שבנס ניצל מהאדונית שתכננה להרוג אותו בסכין שקנתה ממנו בעבר. 

סיום: האדונית נפצעת מהסכין שלה, היא נחלשת, הרוכל מטפל בה אך בסופו של דבר היא מתה, לאחר שהוא קובר אותה הרוכל נמלט מהבית וחוזר לנדודיו.

הסיום הוא סיום המסתיים כמו שהסיפור התחיל. יוסף שוב חוזר למסעו, הוא לוקח את סחורתו וחוזר להסתובב בבתים ולהציע מסחורתו. לא ידוע אם למד מהלקח של מה שאירע לו או שבהמשך ייפול שוב בידי אנשים תככנים ורעים ושוב יתפשר ולא יעמוד גאה ביהדותו ועל מי ומה שהוא.

סיום פתוח/סיום סגור

סיום פתוח– לא ברור לנו איך הסתיים הסיפור .

סיום סגור– הבעיה בסיפור נפתרה. ואנחנו לא נשארים עם חוסר ידיעה.

בסיפור האדונית והרוכל מצד אחד הילני מתה ויוסף ניצל מתכסיסיה ולכן זהו סיפור סגור כי יוסף חוזר לנדודיו וניצל מציפורניה הטורפות של הילני והיא נענשה על אכזריותה ומתה אך מצד שני ניתן לחשוב שזהו סיום פתוח כיוון שלא ניתן לדעת בוודאות האם יוסף למד מטעותו או לא. 

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

שאלות לניתוח הסיפור “האדונית והרוכל” לבגרות בספרות:

1. עלילה ומבנה הסיפור:

א. מהם שלבי העלילה המרכזיים בסיפור “האדונית והרוכל”? פרט/י והסבר/י.

ב. תאר/י את נקודת השיא ונקודת התפנית בסיפור. כיצד הן תורמות להתפתחות העלילה?

2. דמויות:

א. מה מאפיין את דמותה של האדונית? כיצד היא מתוארת לאורך הסיפור?

ב. מה מאפיין את דמותו של הרוכל? כיצד הוא משתנה לאורך הסיפור?

ג. כיצד מערכת היחסים בין האדונית לרוכל משקפת יחסי כוח ושליטה?

3. זמן ומקום:

א. כיצד המקום שבו מתרחש הסיפור משפיע על האווירה ועל מערכת היחסים בין הדמויות?

ב. האם הזמן בסיפור מוגדר במפורש? מה המשמעות של העמימות בזמן מבחינת המסר של הסיפור?

4. מוטיבים ואלגוריה:

א. מהי משמעות המוטיב של הטרף והניצוד בסיפור?

ב. אילו מוטיבים נוספים זיהיתם בסיפור ומהי משמעותם? 

5. סיום הסיפור ומשמעותו:

א. כיצד מסתיים הסיפור, ומה ניתן ללמוד מהסיום על משמעותו הכוללת?

ב. האם לדעתך הסיפור מציג סוף סגור או פתוח? נמק/י את תשובתך.

6. זווית ראייה וסגנון:

א. מהי נקודת המבט שממנה מסופר הסיפור? כיצד היא משפיעה על הבנת הקוראים את הדמויות והעלילה?

ב. כיצד השפה והסגנון הספרותי של עגנון תורמים לאווירה ולמסר של הסיפור?

7. בסיפור “האדונית והרוכל” המספר שזר רמזים מקדימים לאורך כל הסיפור. כתבו כיצד מסתיים הסיפור ומהם הרמזים המקדימים שהמספר שזר בסיפור כדי להכין אותנו לשיא של הסיפור?

8. . יש הרואים בסיפור “האדונית והרוכל” אלגוריה ליחסים בין יהודים לגויים. פרט/י והסבר/י כיצד הסיפור מבטא רעיון זה. מה המסר שלדעתך ניסה המחבר להעביר בסיפור לקוראיו?