תניא – פרק ג’
- תניא
- פרק ג
- ליקוטי אמרים - ממה מורכבת הנפש האלוקית
וְהִנֵּה כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחֱלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן שָׁלֹש אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת. פֵּרוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן, חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כו’. וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחֱלֶקֶת לִשְׁתַּיִם, שֵׂכֶל וּמִדּוֹת. הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן אַהֲבַת ה’ וּפַּחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כו’. וְחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לְמִדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת.
וּבֵאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר, נִקְרָא בְּשֵׁם חָכְמָה, כֹּ”חַ מַ”ה. וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמֻּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ, נִקְרָא בִּינָה. וְהֵן הֵם אָב וָאֵם הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה’ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ. כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבְּנֶפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדֻלַּת ה’, אֵיךְ הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשֵׁיב, נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוֹת בְּמֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִירָא וּלְהִתְבֹּשֵׁשׁ מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה’ בְּלִבּוֹ. וָשׁוֹב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לִגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב:1 “נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי” וגו’, וּכְתִיב: 2 “צָמְאָה נַפְשִׁי לָאֱלֹהִים” וגו’; וּכְתִיב: 3 “צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי” וגו’. וְהַצִּמָּאוֹן הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּחוּת מֵהַמֹּחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ’, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית. וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כֻּלָּן הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת הוּא מִלְּשׁוֹן 4 “וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה”, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחֹזֶק בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְאֵינוֹ מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ. כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחֹזֶק וּבְהַתְמָדָה, לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא. וְעַל כֵּן הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחִיּוּתָן. וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּרוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ.
מראה מקומות
1 תהלים פד ג.
2 תהלים מב ג.
3 תהלים סג ב.
4 בראשית ד א.
ב”ה
נושא: ממה מורכבת הנפש האלוקית?
מיקום: תניא פרק ג’
בפרק זה מסביר לנו בעל התניא, רבי שניאור זלמן את הכוחות הפנימיים שמרכיבים את הנפש האלוקית.
לנפש האלוקית יש 3 חלקים: רוח, נפש ונשמה.
וכל השלושה חלקים של הנפש מורכבים מ10 חלקים. כמו ה10 ספירות שהנפש השתלשלה מהם עד שהגיעה לעולם כך באותה מידה יש גם 10 חלקים שמהם מורכבת הנפש.
העשרה כוחות פנימיים שיש בנפש מחולקים לשתי קבוצות:
1. כוחות שכליים
2. מידות
הכוחות השכליים כוללים שלושה שלבים: חכמה, בינה ודעת. ואילו שבע המידות הן אהבה, יראה, תפארת וכו’. הכוחות השכליים שהם חכמה, בינה ודעת נקראות אימות ומקור למידות. מכיוון שהן אלה שמולידות את המידות. ללא הכוחות השכליים לא היו מגיעות המידות ולכן הן נקראות אימות ומקור[כמו אמא שהיא מולידה את הבן שלה והיא המקור שמימנו יצא הולד כך שלושת הכוחות השכליים הם המקור למידות. והמידות הן הרגשות של האדם.
בעל התניא אומר כל דבר שאדם רוצה להבין נקרא בשם חכמה והכוונה: כ”ח מ”ה
כ”ח = כוח
מ”ה = כשאני לא מרגישה בעלת ערך וחשיבות אלא מוכנה להבין שאני לא יודעת הכל.
היכולת להבין ולהשיג משהו מגיע כשאדם נמצא בענווה.
כשהוא פתוח לקבל ולא בטוח שהוא יודע הכל ומבין הכל. כשאדם נמצא במקום הזה רק אז הוא יכול לקבל רעיונות.
וכשהאדם שעולה בתוכו מחשבה מחליט לחזק אותה ולהוציא אותה מהכוח אל הפועל זאת אומרת לא להשאיר אותה בגדר מחשבה אלא לתפוס אותה, להתבונן בה, להתעכב עליה, לגרום לה שתשאיר בתוכו רושם ותעורר רגש.
החכמה היא הרעיון שעולה במוח האדם, הבינה זה התבוננות והתעמקות במחשבה לדוגמא התעמקות בכוחו של הבורא וברגע שאדם מתבונן ומתעמק שוב ושוב בחכמה לדוגמא מתעמק שוב ושוב איך בורא עולם ממלא את כל העולמות ומסובב את כל הסיבות כך שהכל יהיה מדויק ברמה של הפרטי פרטים ואיך כל העולם כולו ביחס לאל ולכוחו העצום אין לו שום חשיבות בכלל ואיך האדם יש בו חלק מהעוצמה הזו. כל זה מוליד התעוררות שגורמת לרושם על הנפש של האדם. זה הדעת כמו “והאדם ידע את חוה אשתו” אין פה קיום יחסים במובן הפשוט אלא ידיעה והכרה של האישה. מדובר פה בהתקשרות ברמה העמוקה ביותר ולא ברמה בסיסית.
באותה מידה ההתבוננות בגדולת ה’ בעולם ובמעשיו יוצרת אצל האדם התפעלות שמובילה לאהבה חזקה מאוד וליראת ה’. לאהוב את ה’ כמו אש שבוערת בלהבה כך עולה אהבה לאל והרצון לשמח אותו כמו מישהו שאהוב עלינו כמו שכתוב: “נכספה וגם כלתה נפשי” הרצון להתקרב אל ה’ ולהתחבר אליו ומצד שני ההתבוננות במעשי ה’ שוב ושוב גורמת לנו להבין עד כמה הוא עצום ובעל כוחות ודבר זה גורם לנו יראה ופחד גדול ובושה ממנו וכך הימנעות ממעשים לא טובים שיצערו אותו.
כי אדם שלא מתבונן בגדולת ה’ ולא מתעמק במחשבתו בגדולת האל ובכוחו לא יצליח להגיע לרמה שתוביל לרגשות כמו אהבה ויראה שהאדם זקוק להם כדי לעבוד את בוראו כראוי אלא זה יהיה רק ברמה של דמיונות שווא. לא משהו ממשי שעושה רושם בנפשו ומצליח להוליד משהו או לפעול איתו לאורך זמן.
לכן, הדעת היא בעצם קיום המצוות וחיותן. כך האדם לא משאיר את המחשבה בגדר רעיון או בגדר תכנון לעבוד את האל אלא מבצע ומיישם בפועל. זאת אומרת מחבר את הרעיון השכלי למשהו עמוק יותר שמשאיר רושם בעולם. והוא כולל חסד וגבורה שזה האהבה וענפיה [הרגש והפעולות שיוצאות מרגש האהבה והגבורה שזה היראה וענפיה הכוונה כל הרגשות והפעולות שיוצאות מהיראה].
כי כל הרגשות והפעולות של האדם יוצאות מהרגשות המרכזיים שהן אהבה ויראה. הן המרכזיות וכל שאר הרגשות הן כמו ענפים שיוצאים מהשורש. הן מגיעות אחריהן.
לדוגמא: אדם אוהב את ה’ ולכן מחפש את קרבתו, אדם מפחד[ירא] מהאל ולכן שם לעצמו גבולות כדי שלא יחטא.
הכוחות השכליים:
הכוחות השכליים הם שלושה. ונקראים: חכמה, בינה, דעת .[מהשמות של הכוחות האלה הורכב השם של חסידות חב”ד]
חכמה- זהו הכוח השכלי הראשון, והיא ההארה שכלית שעולה במוחו של האדם. הבנה הראשונית של רעיון.
- הכוח הראשון.
- נקודת הברקה ראשונית של רעיון.
- זה רגע שבו אדם “קולט” משהו בלי להבין עדיין לעומק.
לדוגמה:
פתאום עולה לך רעיון חדש או הבנה ראשונית.
חכמה = רעיון גולמי, ניצוץ ראשוני.
בינה– הכוח השכלי השני הוא ההתעמקות בחכמה ובהארה שעלתה במוחו של האדם.
- הכוח השני.
- פיתוח והרחבה של רעיון החכמה.
- לקחת רעיון קטן ולפרק, לנתח, להבין אותו לעומק.
לדוגמה:
אם בחכמה קיבלת רעיון, בבינה את יושבת ומבינה איך הוא עובד, מה הפרטים שלו ומה ההיגיון שבו.
בינה = העמקה, פירוט והרחבה.
דעת– החיבור בין השכל לרגש. החיבור בין החכמה ובין מה שאני מבינה שאני צריכה לפעול ולעשות ובין ההחלטה לפעול כתוצאה מהחכמה הזו.
- הכוח השלישי.
- חיבור פנימי לרעיון.
- לא רק להבין משהו בשכל, אלא להתחבר אליו באמת.
לדוגמה:
אדם יכול להבין שיש בורא לעולם, אבל דרך דעת הוא מרגיש זאת באמת וזה משפיע עליו.
דעת = קישור וחיבור פנימי בין השכל לנפש.
השלבים: חב”ד
חכמה– עולה בראשו של האדם איזו הארה שכלית, איזה רעיון שפתאום עולה במוחו. הוא יכול לבחור אם להתעמק בו או לא כרגע זה רק ניצוץ, רעיון שעולה במוחו.
בינה- כשהאדם מחליט שהוא מתבונן ומתעמק בהארה שעלתה לו בראש. והוא מתחיל להתבונן ולהבין אותו בצורה עמוקה יותר.
דעת– הכוח השלישי השכלי. כשאדם בוחר להתחבר לחכמה העמוקה ולגרום לכך שהיא תשפיע עליו ועל חייו.
לדוגמא:
אדם מטייל ברחוב/ישן/אוכל/בישיבה פתאום עולה לו רעיון עסקי איך להרוויח כסף בדרך מעניינת.
הוא בוחר לרשום את הרעיון בקצרה בפלאפון שלו/ביומן שלו ולאחר מכן מתחיל להתעמק בו ולחשוב איך לפתח את הרעיון לתוכנית עסקית רווחית.
בהמשך הוא מתרגש מהרעיון ומחליט להתחיל לפעול על פי אותה תוכנית וליישם אותה בפועל[קושר את הרעיון לחייו]
אדם מבין שצריך לעשות מעשה שיכול להשפיע טוב, הוא מתעמק במה ואיך בדיוק הוא יכול לעשות את הטוב הזה ולמי זה יתרום ובהמשך מחליט לפעול פי הדבר.
מה הדבר שמייחד את ה”דעת”?
בעל התניא מסביר שהדעת היא לא רק הידע. הוא מדגיש שלא מספיק לדעת משהו. אם אתה יודע אבל אתה אדיש בעניין, לא פועל על פיו והידע הזה לא מעורר אצלך רושם ולא מרגש אותך או מפעיל אותך אז כל החכמה הזו לא באמת משפיעה על חייך.
כמו שאדם שלומד תורה ויודע תורה ומבין מכל כיוון את התורה אם התורה לא השפיעה עליו ולא הפכה אותו לאדם טוב יותר אז החכמה הזו לא שווה. היא נשארת ברמה של ידע.
בדיוק כמו שאדם הבין שעישון זה דבר לא טוב והוא חקר והתבונן בעניין והבין בדיוק איך כל התהליך של העישון מזיק לו אבל הוא עדיין בוחר להמשיך לעשן והוא לא מעביר את הידע הזה למצב שישפיע על חייו ויעשה אצלו רושם בצורה כזו שהוא ישתנה כתוצאה מכך אז מה זה משנה שהוא יודע כמה העישון מסוכן לבריאות?
דוגמא נוספת:
אדם מבין שהתעמלות זה דבר חשוב, הוא חקר ולמד את כל הדברים שההתעמלות מסייעת לאדם אבל הוא לא התחבר לדבר ברמה שתגרום לו לשנות את חייו ולהתחיל לפעול על פי הידע שלו.
בעל התניא בא ומסביר שלא מספיק לדעת אלא צריך להתחבר גם ברגש.
ואיך עושים זאת?
מתבוננים שוב ושוב בדבר.
קושרים את המחשבה אלינו.
קוראים על הדבר, מתבוננים בו, מתעמקים בו. מדמיינים אותו עד שהדבר נהיה מוחשי ומשפיע עלינו רגשית.
זו הסיבה שהדעת נקראת “מפתח למידות” כי היא בעצם מחברת בין השכל לרגש.
היא יוצרת את החיבור שמשפיע על האדם.
אם לאדם אין דעת הוא יכול להבין מצוין אבל להישאר אדיש לחלוטין לעניין.
הוא יכול לדעת שנכון לעשות מעשה מסוים ושאותו מעשה יכול להשפיע על חייו אבל הוא עדין יישאר אדיש אל החכמה הזו והיא לא תשנה את מי שהוא.
יש מושג בפסיכולוגיה העכשווית שנקרא מודל אפר”ת:
ארוע, פרשנות, רגש, תגובה
קרה מקרה מסוים [כל חיינו רצופים המוני אירועים]
פרשנות– הפרשנות זה הסיפור שהמוח שלנו מספר לנו לגבי מה אנחנו מבינים מהאירוע.
רגש– כתוצאה ממה שנחשוב ונאמר לעצמנו יקפוץ לנו רגש[טוב או רע על פי הפרשנות השכלית שנתנו לאירוע]
תגובה– הגוף שלנו יגיב על פי הפרשנות שלנו ועל פי הרגש שיצא מתוכנו.
בא בעל התניא ומסביר לנו שיש לנו כוח שכלי עצום. אם אנחנו נדע לכוון את המחשבות שלנו אנחנו נוכל להשפיע על הרגשות שלנו וכך גם על התגובות [הפעולות שלנו].
הוא בעצם אומר שכל פעולה שלנו מתחילה מהכוחות השכליים הפנימיים שבתוכנו.
ולכן, אני צריכה לשאול את עצמי: מה אני אומרת לעצמי? מהן המחשבות שעולות בתוכי ואני נותנת להן מקום ומתעמקת בהן? מהן המחשבות שאני מחליטה להעמיק לתוכי ולהיות חלק מהזהות שלי ממי שאני?
אם כך, האם יש לנו יכולת שליטה על הרגשות שלנו? על מי שאנחנו?
לפי בעל התניא התשובה היא מוחלטת. בוודאי שכן.
נכון, המחשבה הראשונה, הניצוץ של הרעיון עליו אין לי שליטה. זו הארה שעולה במוח שלנו. אבל ההחלטה להתבונן ולהתעמק בה ולהעביר אותה שלב אל שלב הבינה או שלב הביצוע שהוא דעת זה לגמרי בשליטתי.
אם אני אבחר כשעולות מחשבות שונות [החלק של החכמה] לסנן אותו ולהחליט מה מתאים לי להתעמק בהן ומה לא. מה חיובי ומה שלילי ולכן לעצור את מה שלא טוב לי אז אני אצליח לנהל את מי שאני.
אני לא אתן לרגש להתפתח כי אני לא אתן למחשבה הזו לעלות למקום הזה של דעת. אני אעצור אותה בשלב הראשון שנקרא חכמה.
ניתן דוגמא למחשבה חיובית:
נערה שנמצאת בבית הספר ומבקרת את חברה שלה בביתה ומסייעת לה במטלות שונות. החברה מספרת לה כמה עזרה לה וכמה חיכתה למישהי שתבוא ותשוחח איתה ותעזור לה. אותה נערה עולה לה מחשבה להפוך את הדבר לגמ”ח חסד שבו היא מפעילה מערך עזרה של שיעורי בית לתלמידים שנעדרו מבית הספר מסיבות שונות.[חכמה=רעיון שעולה]
בהמשך היא הולכת לביתה מוציאה מחברת ועט ומתבוננת ברעיון וחושבת איך ניתן ליישם אותו, מי קהל היעד, על מי הרעיון יוכל להשפיע, איך היא יכולה לקבל סיוע מחברות שונות שמתאימות לתפקיד. [התבוננות מעמיקה=בינה]
בהמשך היא ממשיכה להתבונן בעניין שוב ושוב. איך תצליח ליישם את העניין וכמה הוא יסייע ויעזור לאנשים, היא מדמיינת את התהליך בצורה עמוקה כל כך עד שהיא ממש מתרגשת ומתלהבת מהרעיון שעלה במוחה. ונוצרת אצלה התלהבות ושמחה להתחיל ליצור ולפעול בעניין. [דעת= השילוב בין השכל לרגש]
ניתן דוגמא למחשבה שלילית:
אישה נשואה הולכת במשרד ורואה בחור נאה ביותר.
מחשבה ראשונה- איזה גבר נאה היה מעניין לצאת עם בחור כזה לדייט. [שלב החכמה]
ואז היא מזהה את המחשבה כמחשבה שלא מתאימה כי היא אישה נשואה. היא מעבירה את המחשבה ומחליטה לא לתת לה מקום אלא להזיז אותה ממנה. לא להתעמק בה, לא לדבר עליה, לא להתעסק בה.
או לומר לה: טוב, זו מחשבה שלילית וזה לא אני. המחשבה הזו לא מגדירה אותי. החלטתי לא לתת לך מקום. את לא נכנסת לחיי.
המחשבות הראשונות לא מגדירות את מי שאנחנו. הן עולות לכולם. יכול להיות שיעלו מחשבות שליליות ויכול להיות מחשבות חיוביות בראש. כולן עולות. את בוחרת לאיזו מחשבה לתת מקום ולהכניס לביתך ואיזה מחשבה לא לתת לה מקום כי מבחינתך היא לא מתאימה לך.
מצד שני:
אם אותה אישה תבחר לקחת את המחשבה הזו ולהתעמק בה [למרות שהיא יודעת שהיא נשואה]. היא תתחיל לפתח את המחשבה וכו’ אז היא תתחיל להריץ לעצמה תסריט בראש עם אותו בחור. זה יכול להתפתח לסיפור שלם בראשה שהיא התעמקה בו.
פה היא לקחה את שלב הבינה והרימה את המחשבה למדרגה נוספת. המחשבה כבר לא רעיון פשוט שעלה במוחה אלא היא נתנה למחשבה מקום וזמן וחשיבה מפורטת איך ומה היא תעשה כשתראה את אותו אדם וכו’. [שלב הבינה]
בשלב השלישי:
אם אותה אישה תחליט לפעול על פי העניין ותתחיל לדמיין מקרים משותפים עם אותו אדם הדבר יכול לגרום לה להתעוררות של רגשות. ככל שתתן לדבר מקום ותתבונן בעניין היא תפתח רגשות.
כך המחשבה הראשונית תעבור למצב שהיא משפיעה על אותה אישה ויוצרת אצלה רושם. [שלב הדעת].
חלק שני: 7 מידות הבניין = הכוחות הרגשיים שנולדים מהכוחות השכליים.
נקראות בשם זה כי הן אלה שבונות את העולם. העולם שמורכב משבעה ימים וכל מידה בו מראה ממה העולם מורכב.
שבע המידות כמו שאמרנו מתפתחות מהכוחות השכליים. על ידי הרעיון, ההתבוננות וההתעמקות בו, והקשר הרגשי אל הרעיון מתפתחות המידות ומתוך המידות=הרגשות האלה האדם פועל בעולם.
לדוגמא: אדם מבין שהוא צריך לעזור, הוא מתבונן ומתעמק בעניין וכשנוצר אצלו רגש של אהבה או רחמים הוא מתעורר ופועל ועושה אבל כל עוד הוא רק מבין שצריך לעשות הוא לא יפעל. צריך שיהיה רגש שיתעורר בו כדי לגרום לו לפעול. [אהבה, רחמים, יראת פחד וכו’]
חסד- אהבה, נתינה, קרבה.
לדוגמא: אהבת ה’.
כתוצאה מהארה שיש לאדם לגבי מציאות האל בעולם, התבוננות במעשיו וביצירותיו [הסתכלות על השמים, על הבריאה וכו’] נוצרת בלב האדם התפעלות והתרגשות ממעשיו דבר שגורם לחיבור לאל. דבר שמוליד אהבת ה’ ורצון לשמח את האל.
גבורה- יראה, ריסון, גבולות, משמעת עצמית.
לדוגמא: יראה והצבת גבולות.
כתוצאה מהארה לגבי מציאות האל בעולם, האדם מתבונן ומתעמק במעשי האל, מתפעל ממעשיו ומיצירותיו דבר הגורם לפחד ויראה מהאל הגדול שמנהל את העולם. הפחד הזה גורם לאדם ליצור אצלו גבולות ומשמעת עצמית לא לעשות דברים אסורים.
תפארת- השילוב בין אהבה ליראה.
רגש שנוצר מהשילוב בין יראה לאהבה והוא רגש מאוזן של רחמים.
לדוגמא: רגש מאוזן של רחמים.
רחמים הם לא תמיד נכונים. אלא רק כשהם רחמים מאוזנים הם נכונים. אדם שאוהב את ילדו לא יתן לו לקפוץ ממקום גבוה כי הוא בוכה וזה מה שהוא רוצה ולכן ירחם עליו ויעשה בקשותיו אלא יש פה איזון ברחמים. אני מרחמת בצורה הנכונה. לא בצורה של אהבה שאומרת על הכל כן ולא בצורה שמגבילה הכל. אלא בדרך מאוזנת. יודעת מתי לרחם וכמה.
נצח- התמדה ונצחון על קשיים.
לדוגמא: התמדה.
כשלאדם מתעורר הרגש הזה הוא מתמיד ומשקיע למרות הקשיים וכך בסופו של דבר מצליח. למרות שהדבר קשה הוא לא מתייאש אלא מתמיד בו.
הוד-ענווה, קבלת עול, הודאה, הכנעה.
הרגש הזה גורם לנו להבין שאנחנו לא יודעים הכל. שאנחנו קטנים ביחס לבורא. ונכנעים לפניו. יש פעמים שאדם רוצה משהו והדברים הם לא כמו מה שהוא ציפה ורצה. אבל אם הוא מעורר את הרגש הזו. שהכל טוב והכל לטובה וה’ יודע יותר טוב ממני מה נכון לעשות ולמרות שהדברים לא מסתדרים כמו שציפיתי אני נכנעת לפניו וסומכת עליו שהוא מנהל את העולם בצורה הכי נכונה שיש. והכי טובה ולטובתי שיש. אז יש פה ענווה וקבלת עול. [ההיפך משליטה]
יסוד-יכולת להתחבר ולהתקשר.
היכולת של האדם להתחבר ולהתקשר לאחר ולא להישאר עם עצמו ועם דעותיו.
מלכות- הוצאה לפועל.
הרגש הזה שמתעורר גורם לכך שהרעיון לא רק ישמח אותי וירגש אותי אלא גם יגרום לי לבצע ולפעול לצאת מחוץ למי שאני ולמה שבתוכי להתחיל ליצור. זה מה שיגרום לכוחות שבתוכי לצאת החוצה על ידי דיבור או מעשה.
מוסר השכל:
הנפש בנויה מ10 כוחות פנימיים. כוחות שכליים וכוחות רגשיים.
הכוחות הרגשיים נולדים מהכוחות השכליים. ולכן ניתן לשלוט בהן. וברגשות שיעלו.
בעל התניא נותן לנו כלים על שליטה ברגשות. האדם לא צריך להתנהל בחייו בצורה שמה שיקרה יקרה אלא הוא יכול ליצור את רגשותיו על ידי מחשבה והתבוננות. “מוח שליט על הלב”=המוח מפעיל את הרגשות.
1.מה שאדם חושב משפיע על מה שהוא מרגיש.
2. כל רגש שנוצר אצל האדם הגיע מתוך מחשבה והתעמקות במחשבה שבמוחו.
לאחר שהבנו את הרעיון אנחנו מקבלים כלים חשובים על שליטה בפעולות וברגשות שלנו.
יש לנו את היכולת לעצור מחשבות שהן בשלב הרעיון שלהם אם נקטע אותן עוד לפני שנתעמק בהן. ולכן מחשבות שליליות שעולות אנחנו יכולים להחליט שאין להן כניסה לטווח ארוך לתוכנו אלא הן רק חלפו ולא חלק ממנו. אנחנו גם לא נתעסק ונתעמק בהן או בייסורי מצפון על כך שהן בכלל עלו במוחנו כי אין לנו שליטה ממשית על העלייה הראשונית שלהן למוח. אבל יש לנו שליטה על האם הן נשארות שם ומשפיעות עלינו ועל חיינו.
המחשבות הראשונות שעולות לך הן לא מגדירות את מי שאתה. מה שמגדיר אותך זה מה אתה בוחר לעשות איתן? האם להתעמק בהן או להעביר אותן הלאה.
4. יש לנו אפשרות להחליט מה מרגש אותנו ולכן ניתן רק למחשבות שזיהנו כחיוביות מקום בתוכנו ברמה כזו שיעוררו רגשות ובהמשך יגרמו לנו לתגובות ולפעולות טובות.
5. נשים לב שהמוח נוטה להיתפס למחשבות שליליות. לכן עלינו כבני אדם לזהות את המחשבה כמחשבה. לא להיבהל ממנה ולחשוב שהיא מגדירה אותי או שהיא אמת מוחלטת אלא לבחור איך להתמודד איתה. אם היא שלילית לשאול את עצמי האם המחשבה הזו נכונה? האם היא עובדה או השערה? ולהטיל בה ספק. ולא לפתח אותה ולתת לה מקום.
6. אין לנו שליטה על האירועים שקורים אבל יש לנו יכולת השפעה על איך אנחנו נגיב אליהם. על ידי החלטה על מה לשים את הפוקוס שלנו האם במחשבות החיוביות שעולות מהאירוע או המחשבות השליליות נבחר איזה רגש יווצר לנו בגוף.
אדם יכול לפספס את האוטובוס ולומר: אוף, תמיד אני פספס דברים, איזה חסר מזל אני או לומר: בטוח זה לטובה ולטובתי. אולי יש משהו שאני לא יודע והוא לא נעים ונחסך ממני…כל אחת מהמחשבות תוליד תגובה אחרת לחלוטין בגוף של האדם ותבנה את הזהות שלו מאדם מלא אופטימיות, תקווה ושמחה לאדם מתוסכל וממורמר.
7. מהפרק ניתן להבין כמה חשוב שאדם יתבונן ויבין את עוצמתו של האל ואת העובדה שהוא אינסופי וכל העולם לא נחשב ביחס אליו כלל ומפה גם נבין שכשאנחנו יודעים שבכל אחד מאתנו יש חלק אלוה ממש כמה עוצמה וכוחות האל נתן בחסדיו בתוכנו ואנחנו רק צריכים להאמין בכוחות האלה ולפעול איתם כדי להשפיע טוב בעולם.
ביאורי מילים:
בחי’ = בחינה
פי’ = פירוש
שבעת ימי הבניין = שבע המידות, הרגשות שמהם נבנה העולם ובני האדם פועלים מתוכם.
כ”ח מ”ה = כוח שמגיע כתוצאה מהתבטלות וענווה [חכמה מגיעה כשאדם מבין שיש לו מה ללמוד]
חב”ד = חכמה, בינה, דעת
ית’ = יתברך
ב”ה = ברוך הוא
וגו’ = וגומר
המשכל’ = המשכלת
וכמ”ש = וכמו שכתבו
וכ”ה = וכן הוא
בע”ח =בעץ חיים
בחי’ = בחינת
א”ס = אין סוף
פי’ = פירוש
וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשֵׁיב = כל מה שקורה בעולם אין לו שום ערך ביחס לכוחו ועוצמתו האין סופית של האל[כמו טיפת מים מול אוקיינוס שאין לה חשיבות ביחס אליו].
(את ספר התניא כתב רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה האדמו”ר הזקן או בעל התניא)
מורה פרטי לבגרות אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק. לימוד תנ”ך לבגרות , הכנה לבגרות בתנך , שיעורים פרטיים בתנ”ך , סיכומים לבגרות בתנ”ך, תניא, לימוד תניא, חוסן מנטלי, משמעות החיים, אמונה וביטחון בהשם, אלוקים, מציאות השם, אהבת השם לומדים לבגרות בתנך בקלות. שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק., טיפים לבחינת בגרות בתנך , מדריך כתך
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
תרגול מעשי לשינוי הרגשות והמחשבות על פי התניא:
תרגיל ראשון: עצירה ושליטה
אם עולה לי רגש לא נעים אני עוצרת ושואלת את עצמי: מה חשבתי שגרם לי להרגיש כך?
מטרת השאלה: לזהות את המחשבה ולא להישאר בתוך הרגש הכואב אלא לנתח אותו. מה גרם לו.
תרגיל שני: בדיקת מציאות מול השערות.
לאחר שזיהיתי את המחשבה שגרמה לרגש שלי להתעורר[הרגש הלא עים שאני רוצה למנוע].
אשאל את עצמי: האם המחשבה הזו נכונה? האם היא וודאית? האם יש דרך לפרש את האירוע אחרת? [כף זכות]
המטרה של השאלה: להחליש את הכוח השכלי “דעת” שקישר בין המחשבה לרגש.
תרגיל שלישי: החלפת המחשבה.
במקום המחשבה השלילית אני אחפש מחשבה שמאזנת את הרגש שלי.
אם עלו לי מחשבות של אין סיכוי שאצליח בעסק/ מבחן וכו’וקיבלתי רגש של תסכול, חוסר שליטה ופחד אז אומר לעצמי : “זה מאתגר אבל אני יכולה לפעול בצעדים קטנים ולהצליח”. או כשאגיע למבחן הפעולה אעשה את ה100 אחוז שלי ואתמודד עם התוצאה שתגיע.
אם עולים בי רגשות כשאנשים קרובים אלי לא מראים לי התייחסות ואני נפגעת אז אבדוק מהיכן הגיע הרגש? אם אזהה שהוא הגיע מהמחשבה ש: “מזלזלים בי” “לא רואים אותי”. אני אחליף את המחשבה ב: “הוא עמוס ביותר”, “אני אמצא דרכים להיות משמעותית כלפי עצמי בלי צורך בתגובה ממישהו אחר”.
תרגיל רביעי: פיתוח מחשבה חיובית.
פיתחתי מחשבה חיובית. לחזור עליה שוב ושוב ולפתח אותה. ולהתבונן בה. עד שהיא תתיישב היטב במוחי.
עד שהיא תיצור לי רגש חדש ושמח.
תרגיל חמש:
רגש משתנה מהר כשעושים פעולות. [כשאחיו של יוסף הגיעו יחד עם בנימין הוא יצא מהמקום כי הרגיש שהרגש עולה כשראה את בנימין. אם יש לך רגש שלילי תעשי פעולה. שתסייע באוורור הרגשות.
תחשבי על פעולה שתקדם אותך ולא על פעולה שמרחיקה אותך מהמטרה שלך.
נפגעת ממישהו תעסיקי את עצמך במשהו אחר. תעשי התעמלות, ריצה, תכיני אוכל, תלמדי. תתחילי להעסיק את עצמך זה יעזור למחשבות להתמקד בדברים אחרים וכך יכהו את הרגש. ברגע שתחשבי על זה שוב ושוב רק תרגישי גרוע יותר. [או טוב יותר תלוי מהו הרגש שעלה].