תהילים ק”ד
- תהילים
- פרק קד
- מזמור שבח והלל לאל על מעשיו
א בָּרְכִי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה:
יְהוָה אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְּאֹד; הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.
ב עֹטֶה-אוֹר, כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם, כַּיְרִיעָה.
ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם, עֲלִיּוֹתָיו:
הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ; הַמְהַלֵּךְ, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ.
ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת; מְשָׁרְתָיו, אֵשׁ לֹהֵט.
ה יָסַד-אֶרֶץ, עַל-מְכוֹנֶיהָ; בַּל-תִּמּוֹט, עוֹלָם וָעֶד.
ו תְּהוֹם, כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל-הָרִים, יַעַמְדוּ מָיִם.
ז מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן; מִן-קוֹל רַעַמְךָ, יֵחָפֵזוּן.
ח יַעֲלוּ הָרִים, יֵרְדוּ בְקָעוֹת– אֶל-מְקוֹם, זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם.
ט גְּבוּל-שַׂמְתָּ, בַּל-יַעֲבֹרוּן; בַּל-יְשֻׁבוּן, לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים, בַּנְּחָלִים; בֵּין הָרִים, יְהַלֵּכוּן.
יא יַשְׁקוּ, כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי; יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם.
יב עֲלֵיהֶם, עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן; מִבֵּין עֳפָאיִם, יִתְּנוּ-קוֹל.
יג מַשְׁקֶה הָרִים, מֵעֲלִיּוֹתָיו; מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ, תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ.
יד מַצְמִיחַ חָצִיר, לַבְּהֵמָה, וְעֵשֶׂב, לַעֲבֹדַת הָאָדָם;
לְהוֹצִיא לֶחֶם, מִן-הָאָרֶץ.
טו וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ– לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן;
וְלֶחֶם, לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד.
טז יִשְׂבְּעוּ, עֲצֵי יְהוָה– אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע.
יז אֲשֶׁר-שָׁם, צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ; חֲסִידָה, בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.
יח הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים; סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.
יט עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ.
כ תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה– בּוֹ-תִרְמֹשׂ, כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר.
כא הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם.
כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן; וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן.
כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ; וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.
כד מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה– כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ;
מָלְאָה הָאָרֶץ, קִנְיָנֶךָ.
כה זֶה, הַיָּם גָּדוֹל– וּרְחַב יָדָיִם:
שָׁם-רֶמֶשׂ, וְאֵין מִסְפָּר; חַיּוֹת קְטַנּוֹת, עִם-גְּדֹלוֹת.
כו שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ.
כז כֻּלָּם, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן– לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
כח תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן; תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב.
כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ, יִבָּהֵלוּן:
תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן; וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.
ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה.
לא יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם; יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו.
לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד; יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ.
לג אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי; אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.
לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי; אָנֹכִי, אֶשְׂמַח בַּיהוָה.
לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם–
בָּרְכִי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה;
הַלְלוּ-יָהּ.
ב”ה
סיכום
בפרק זה המשורר מהלל את חכמת האל על עוצמתו ומעשיו המדויקים בבריאה.
- בריאת האור כלבוש האל ופרישת השמים כיריעה המכסה את העולם. העשייה במים והעננים כרכבו של הבורא, ייסוד הארץ על המים כבסיס איתן לעולם.
- האש והרוחות הם שליחי האל לצורך מטרותיו בעולם.
- גבול המים שלא יכסו את העולם ומצד שני יגיעו לכל אזור שיש בו צורך (בעלי חיים, אדמה לתבואה)
- הצמחה מהאדמה תבואה שמתאימה לבהמות ומצד שני תבואה אחרת לצורך בני אדם. האל מוציא מהאדמה דברים שיוציאו מהם תוצרים שיחיו את הנפש ואת הגוף: יין שיש בו את הכוח לשמח בני אדם ולחם להשביע את האדם.
- תיאור חכמת האל בבניית העולם כך שכל דבר בבריאה נועד לשימוש הבריאה:
סלעים– מחסה לחיות קטנות
עצים– מחסה לציפורים
הרים– מחסה לחיות גדולות
- תיאור עוצמת האל ופועלו בגורמי השמיים:
ירח כדי לדעת מועדים וזמנים.
שמש לידיעת האדם ובעלי החיים את הזמנים. מתי לנוח ומתי לעבוד או לצאת ולחפש אוכל. (ניהול היממה בצורה מסודרת כשכל חלק בבריאה מקבל את הזמן שלו)
- תיאור עוצמת האל בים הגדול ובכל מה שיש בו:
חיות קטנות וגדולות, אניות, לוויתן כמשחק של האל.
- האל מביא לכל יצירה בעולם את מחייתה ומצד שני במידה ומחליט ייקח את חסדו ממנה ותגווע.
- גם איתני הטבע תלויים בחסדו וברצונו של האל והוא מחליט מה יקרה איתם. (ירעדו, יוציאו עשן)
המשורר מבקש שכל עוד הוא חי הוא ישיר לה’ ומקווה שהשירים שלו ישמחו את האל.
המשורר מבקש שהחטאים יפסקו כך שכבר לא יהיו יותר אנשים רשעים בעולם.
המשורר חותם בדרישה מנפשו לברך ולהלל את ה’.
חקירת הפרק:
מבנה הפרק:
פסוקים א’: התפעלות המשורר מעוצמת האל
פסוקים ב’-ה’: ניהול האל את השמים ומרכיביו.
פסוקים ו’-ט’: ניהול והגבלת האל את המים בארץ.
פסוקים ט’-י”ח: תיאור התנהלות העולם בצורה מדויקת, מותאמת ותכליתית.
פסוקים י”ט-כ”ג: תיאור תפקיד גורמי השמיים כמנהלים את העולם מבחינת זמני האדם ובע”ח בעולם.
פסוקים כ”ד- אמירת התפעלות מחוכמת האל בכל מעשיו.
פסוקים כ”ה-כ”ו: תיאור הים ומה שבתוכו, הלוויתן ומשמעותו ביחס לאל (כמשחק)
פסוקים כ”ז-ל”ב: כל יצירות האל תלויים בחסדיו וברצונו.
פסוקים ל”ג-ל”ה: תפילה ובקשת המשורר.
מילים לביאור:
עוטה-לובש, מתעטף.
נוטה– פורס
עבים– עננים
רכובו– כלי הרכב שלו
מכוניה– יסודות
שלמה– בגד
תהום– המקום העמוק בים
גערתך– כעסך, זעמך.
חיתו שדי– חיות השדה
ישברו צמאם– יפסיקו את הצום שלהם, ישתו,
עפאים– ציפורים שעפות
להצהיל– לשמח
ישברון– יבקשו אוכל (משביר, שבר)
השוואה:
מזמור ק”ד יכול לבוא כהשוואה לפרקים מתוך תכנית הלימודים [איוב פרק ל”ח, בראשית פרק א’]
תהילים ובראשית:
נקודות דמיון לדוגמא :
בשני המקורות מופיעים יצירת האור, השמים. [בראשית א’, א’-ג’. תהילים ק”ד,ב’]
בשני המקורות מופיע הצומח [בראשית א’,י”א-י”ג. תהילים ק”ד,י”ד]
בשני המקורות מופיעים בעלי חיים חיות והבמות היבשה [בראשית א’,כ”ד-כ”ה. תהילים ק”ד, י”ח-כ”א]
בשני המקורות יש התייחסות כללית ופרטית לבעלי חיים בים [בראשית א’,כ’-כ”א. תהילים ק”ד,כ”ה-כ”ו]
בשני המקורות את היצורים הגדולים שבמים כמו תנינים ולוויתן יצר האל והם תחת שלטונו. [בראשית א’, כ”א. תהילים ק”ד, כ”ו]
נקודות שוני לדוגמא:
- מזמור ק”ד נכתב כשיר הלל ושבח לאל על ידי האדם. בראשית א’ כסיפור על התהוות העולם ע”י גורם חיצוני.
- במזמור ק”ד יש התייחסות למוות והסתרת פני האל ובבראשית מוזכר רק הבריאה והטוב.
- במזמור ק”ד האדם הוא חלק מהבריאה ונהנה מעולמו של הבורא בדיוק כמו שאר יצורי כפיו של האל. תפקיד האדם הוא לקדם את העולם ולעבוד בו [תהילים ק”ד, י”ד+כ”ג]
בבראשית א’ האדם הוא השיא של הבריאה והיא נבראה למענו ותחת שליטתו. [בראשית א’, כ”ו-ל”א]
תהילים ואיוב ל”ח:
נקודות דמיון לדוגמא:
בשני המקורות מופיע בריאת הים והגבול שהאל שם לו [איוב ל”ח, ח’-י”א. תהילים ק”ד,ו’-ט’]
בשני המקורות מופיע עניין המוות [איוב ל”ח, י”ז. תהילים ק”ד, כ”ט]
בשני המקורות יש התייחסות לשליטה של האל בעננים [איוב ל”ל, ל”ד. תהילים ק”ד, ג’]
בשני המקורות יש התייחסות ליסוד האל את הארץ [איוב ל”ח, ד’, תהילים ק”ד ה’]
נקודות שוני לדוגמא:
סוג היצירה– בספר איוב הפרק מופיע כנאום תוכחה של האל כלפי איוב ובתהילים הפרק כתוב כשיר הלל לאל ע”י מעשיו. [איוב ל”ח, א’-ד’. תהילים ק”ד,א’+ ל”ג]
דמות הדובר– בספר איוב האל מדבר ומוכיח את איוב ואילו בתהילים המשורר שר לאל. [איוב ל”ח, א’. תהילים ק”ד, ל”ג]
בשני המקורות ניתן להבין מהפרק את עוצמת האל מול אפסות האדם.
פתיחה וסיום חוזרים [מסגרת]
“ברכי נפשי את ה’”- מופיע בפסוק א’ ובסיום הפרק בפסוק ל”ה.
מילת סיום החותמת ומדגישה את מטרת המזמור- הללויה
כל מטרת המזמור להלל ולשבח את האל ולכן המזמור מסתיים במילה זו.
משפט בעל דו משמעות
“עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט”
משמעות 1- האל יצר את המלאכים מאש ורוח
משמעות 2- האש והרוח משרתים את האל
דימויים של האל:
האל כקבלן שבונה את הארץ על יסודות כדי שלא תתמוטט- “יסד ארץ על מכוניה בל תימוט” [פסוק ה’]
האל כאדריכל שמתכנן כל דבר בחכמה גדולה ועושה שלכל פרט בבריאה יש מטרה- [ט”ז-י”ט]
ארזי לבנון– ציפורים יכינו את הקן שלהם שם
עצי ברוש– בית החסידה
הרים גבוהים– ליעלים
סלעים– מחסה לשפנים
מטאפורה:
האל בלבוש יצירותיו: עוטה אור כשלמה– האור בעולם כלבושו של האל.
האל פורש את השמים כיריעה שמכסה את העולם– “נוטה שמים כיריעה”
ניגודים בפרק:
“תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון”
“תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה” [כ”ט, ל’]
מוות מול חיים
בריאה מול הכחדה
האנשה– שימוש בתיאורים שמתאימים לבני אדם בהתייחסות לאל.
הבטה– האל כמביט על ההרים וגורם להם לרעוד
מגע– האל נוגע בהרים והם מוציאים עשן
לבוש– האל לבוש בגדי הוד והדר [פסוק א’]
האל לבוש בבגדים שהם בעצם יצירותיו- “עוטה אור כשלמה, שמים כיריעה”.
קושי תיאולוגי– כשמופיע בפרק קטע שאינו מסתדר עם אחד מעיקרי התורה.
קושי:
“המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו” [ל”ג]
לאל אין גוף ודמות הגוף על פי התורה. אם כך מדוע המשורר מדבר בשפת בני אדם ואומר שהאל הביט או נגע?
תשובה:
התורה משתמשת בשפת בני אדם כדי להמחיש לנו, בני האדם רעיונות שלא יובנו אם לא ידברו אתנו בשפה שאנחנו מבינים.
מוסר השכל:
- מהפרק נלמד שמטרת האל העולם היא לעבוד והבריאה נועדה כדי לסייע לו בעבודה זו.
- מהפרק נלמד שלכל פרט בבריאה יש משמעות וסיבה וכל דבר נועד כדי לשרת דבר מסוים אחר. אין לזלזל בשום דבר בעולם אלא לשמור ולטפח אותו.
- מהפרק נלמד על חוכמת האל ועל המורכבות העצומה שיש בעולם.
- מהפרק נלמד כשאדם עושה יצירה כל שהיא שיחשוב על הפרטים הקטנים וכיצד כל דבר יוכל לבא לידי ניצול ותועלת.
קשיים ופרשנויות:
קושי:
מהי התהום?
תשובה:
ר’ ישעיה מטראני: “תהום כלבוש כסיתו – ‘תהום’ קורא קרקע הים , שהוא מכוסה מן המים.”
הסבר תשובה:
תהום היא קרקעית הים. המקום העמוק שבים.
קושי:
מה ההסבר למשפט “על הרים יעמדו מים”, איך ההרים עומדים על המים?
תשובה:
ר’ ישעיה מטראני: ” על הרים יעמדו מים – שהרבה הרים עומדים בתוך הים והם מכוסים ואינם נראים.”
ר’ המאירי : ” ואמר , שבעת הבריאה כסית הארץ בתהום – רוצה לומר: במים , שהמים היו עומדים על הארץ; והוא בעצמו ענין על הרים יעמדו מים”.
הסבר תשובה:
לדעת ר’ מטראני יש הרבה הרים בתוך הים ומכיוון שהם מכוסים במים לא ניתן לראות אותם.
לדעת המאירי המשורר התכוון לזמן בריאת העולם שאז המים כיסו את הארץ ורק לאחר מכן הם התקבצו למקום אחד. כך שהכוונה שעל ההרים עמדו מים בזמן הבריאה.
קושי:
לאיזה זמן התכוון המשורר כשאמר שהאל גער במים והם זזו?
תשובה:
רש”י: “מן גערתך ינוסון – כשאמרת “יקוו המים” (בר’ א , ט); ומאותו קול יחפזון , ונקוו אל מקום אשר יסדת להם”.
הסבר תשובה:
רש”י מסביר שהמשורר התכוון לזמן הבריאה ששם האל אמר למים שיתקבצו למקום אחד ואז המים זזו והתקבצו למקום אחד וכך נראתה היבשה.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- קרא פרק א’ בספר בראשית ותהילים ק”ד
- כתוב ארבע נקודות דמיון בין הפרקים
- כתוב שתי נקודות שוני בין הפרקים.
- קרא תהילים ק”ד ואיוב פרק ל”ח.
- מצא 3 נקודות דמיון ושתי נקודות שוני בין הפרקים.
- מהו המסר העיקרי והמשותף שניתן לזהות משני הקטעים לדעתך?
- קרא בראשית א’ פסוק כ”ט, בראשית ב’ פסוק ט”ו ותהילים ק”ד, פסוקים י”ד+ כ”ב].
בשני המקורות שלפניך לאדם יש תפקיד דומה והבריאה מטרתה לסייע לו.
- מהי מטרת בריאת האדם על פי המקורות?
- כיצד ניתן לראות שהבריאה נועדה לסייע לאדם בתפקידו בעולם?
- מהי לדעתך מטרת האדם בעולם? נמק דבריך.
- במזמור זה מתאר המשורר את נפלאות האל ומתאר את שליטת האל בעולמו.
ר’ מנחם המאירי אומר בפירושו שהמשורר הכניס את 4 יסודות העולם בהלל זה.
קרא את פירושו:
ר’ מנחם המאירי: ” שמים – מציאות הרקיע שהיא מלאכת יום שני , שהיה סבת הִגָּלוּת כל זה המציאות התחתון. ומכאן ואילך הוא מזכיר ארבע יסודות; ומזכירם מלמטה למעלה , כפי סדר בחינת האדם בהם , חוץ מן הארץ שהזכירה אחרונה (ראה להלן , ה) , למה שהיתה כוונתו להאריך בה. אבל השלשה הנשארים הזכירם כסדר ממטה למעלה: מים ורוח ואש (ראה להלן , ג – ד)
- ציין מהם 4 יסודות העולם?
- היכן היסודות שרשמת מופיעים בפרק?
- מדוע לדעת ר’ מנחם המאירי את אחד מהיסודות הזכיר המשורר מאוחר יותר?
- קרא בראשית א’ פסוק כ”א ותהילים ק”ד פסוק כ”ו.
יש הטוענים שבעבר היו שחשבו שהיצורים הגדולים הנמצאים בים הם אלים. כיצד שני המקורות המופיעים לפנייך מפריכים טענה זו?
- קרא בראשית פרק א’ פסוק ל”א ותהילים ק”ד.
- מהו הציון שנותן האל על מעשיו בבראשית א’?
- ציין והסבר ארבעה דברים המופיעים בפרק ק”ד ומצדיקים את הציון שהאל נתן לבריאה.
