שמואל ב פרק יב
- שמואל ב
- פרק יב
- כבשת הרש
א וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ. ב לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. ג וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת. ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו. ה וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. ו וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל. ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל. ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. י וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. יא כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. יב כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. יד אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. טו וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ. טז וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה. יז וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה. יט וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת. כ וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שמלתו [שִׂמְלֹתָיו] וַיָּבֹא בֵית יְהוָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל. כא וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם. כב וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יחנני [וְחַנַּנִי] יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד. כג וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי. כד וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן ויקרא [וַתִּקְרָא] אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ. כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה.
כו וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה. כז וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם. כח וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל הָעִיר וְלָכְדָהּ פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ. כט וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ. ל וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד. לא וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם במלכן [בַּמַּלְבֵּן] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלָ͏ִם.
ב”ה
מיקום: שמואל ב פרק י”ב
נושא: כבשת הרש/תוכחה ועונש.
סיכום.
לאחר שיואב מבצע את ציווי דוד ואוריה מת במלחמה, מעדכנים את בת שבע והיא מתאבלת על בעלה שמת, דוד לוקח אותה לו לאשה ומהריון הזה נולד בן.
אלוהים שרואה ויודע את כל מה שקרה למרות שהדבר התנהל בסתר מוחלט ואף יואב לא ידע את הסיבה לשליחת אוריה למותו שולח אליו את נתן הנביא ובפיו סיפור:
אדם עשיר שיש לו הרבה צאן ובקר גר ליד אדם עני עם כבשה אחת קטנה שהפכה להיות חלק מבני הבית. יום אחד עבר במקום אדם וביקש להתארח אצל העשיר. העשיר אשר כאב לו לשחוט מהבקר שלו למען אותו אורח ראה את הכבשה הקטנה של שכנו מטיילת ואין אף אחד סביבה. הוא לקח את אותה כבשה, שחט אותה והביא לאורח לאכול.
דוד ששומע את הסיפור כועס על אי הצדק בסיפור ומוציא מייד גזר דין: “בן מוות האיש הזה ואת הכבשה ישלם ארבעתים.
זאת אומרת: העונש של אותו עשיר צריך להיות מוות ועל אותה כבשה שלקח הוא יצטרך להחזיר פי ארבע [כמו בתשלומי גנבה שמחזיר כפול ארבע מגנבתו].
נתן הנביא ששומע את דברי דוד אומר לו מייד: אתה האיש!!!
ה’ נתן לך כל כך הרבה שפע ונתן לך הרבה נשים ואם חסר לך היית יכול לקחת יותר ובחרת לקחת דווקא את אשת אוריה החיתי ולאחר מכן עוד גרמת למותו!
דוד ששומע את תוכחת הנביא אינו מצטדק ואומר מייד. חטאתי לה’. ומקבל עליו את העונש שנגזר עליו.
האל שרואה שדוד לא מצטדק על חטאו ולא מנסה לחפש תירוצים למעשיו אלא מתחרט, אומר לו:
מכיוון שהתחרטת מייד ה’ לא ימית אותך אבל כן תיענש.
בנו של דוד שנולד מהחטא הופך לחולה אנוש ודוד ששומע על הדבר צם ומתאבל. ביום השביעי שדוד מתענה וצם הוא שומע את עבדיו מתלחשים והוא מבין שבנו מת. הוא קם, מחליף בגדיו, עולה לבית האל ומבקש לאכול . עבדיו שאינם מבינים את התנהגותו שואלים אותו כיצד יתכן שבזמן שהילד היה חולה הוא התאבל, צם ולא החליף בגדיו וכשהילד מת הוא קם, אוכל וממשיך בחייו. אומר להם דוד שכל עוד הילד היה חולה הייתה תקווה שיוכל להצילו ולכן צם, התענה והתפלל אולי האל ישנה את הגזרה. אך לאחר שהבן מת הוא הבין שאין עוד מה לנסות לשנות ולכן המשיך בחייו. כי הרי הוא לא יוכל לקום מהמוות ולבוא אליו אלא בסוף חייו דוד יבוא אליו.
דוד לאחר ימי האבל הולך לבת שבע אשתו ומנחמה, בהמשך נולד להם בן נוסף, לבן הזה בת שבע תקרא שלמה. וה’ שולח מסר על ידי נתן הנביא שלבן זה ה’ קורא ידידיה כי הוא אהוב על האל.
יואב נלחם ברבת בני עמון, מנצח וכובש את עיר המלוכה [הבירה] ואת האזור של המים, הוא שולח שליחים אל דוד שיאסוף את שאר העם שנשארו בארץ ויבוא איתם להמשך הלחימה וילכוד את שאר העיר[יסיים את העבודה] כדי שהכיבוש והניצחון יהיה על שמו של דוד ולא על שמו של יואב. דוד עושה זאת וכובש את המקום, לוקח את הכתר על ראש מלכם עם האבן היקרה שהייתה בו. היא תהיה על ראש דוד כסימן לניצחונו על בני עמון. דוד מוציא מהמקום כמות גדולה מאוד מאוד של רכוש ומוציא להורג את כל בני עמון ואז שב עם העם לירושלים. כך דוד עושה לכל ערי עמון.
בהמשך הפרקים…
דוד ייענש בעונשים קשים נוספים: בנו יאנוס וישפיל את אחותו החורגת שהיא גם בתו של דוד [סיפור אמנון ותמר], בנו אבשלום, אח תמר יהרוג את אמנון כנקמה. בנו אבשלום יברח ממנו וימרוד בו וישתלט על המלוכה וכך דוד יצטרך לברוח מהעיר עד שאבשלום נתפס ומומת על ידי שר צבאו של דוד. אבשלום בנו יבוא לארמון נשותיו וכך יחלל כבוד אביו וכבודם, והוא יקולל על ידי אנשים ויושפל.
דוד יקבל עליו את העונשים כיוון שיבין שהם עונשים על חטאו הגדול.
כתוצאה מתוכחת נתן הנביא ומההבנה של חטאו הגדול דוד כותב את מזמור נ”א בתהילים שהוא מזמור חרטה ובקשה מהאל שיסלח על פשעיו.
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ו’: משל כבשת הרש.
פסוקים ז’-י”ב: תוכחת נתן הנביא [נמשל].
פסוקים י”ג-י”ד: חרטת דוד ותשובת האל.
פסוקים ט”ו-כ”ה: התענות דוד, מות הבן הנולד והולדת שלמה.
מילים לביאור:
רש– עני
פתו– פת לחם שלו
ויחמול-ריחם
בן מות– אמור לקבל עונש מות.
עקב– בגלל
כהנה וכהנה– עוד ועוד
ארבעתים– פי ארבע
ביזתני– ביישת אותי.
לעיני השמש– באור היום, בצורה גלויה לכל.
ויגף– הביא מגפה[מחלה]
ייאנש– יהיה חולה אנוש[גוסס]
ולא אבה– לא רצה
ולא ברא– לא סעד איתם.
מידה כנגד מידה– התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
המילים: “חרב” “אשה” “לקח” מופיעות בהטיות שונות בחטא ובעונש כדי שנצליח להתאים בין מעשיו של דוד לגמול שקיבל.
דוד נענש על ידי האל על פי עקרון מידה כנגד מידה.
החטא:
וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.
אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב,
העונש:
י וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ–עַד-עוֹלָם
וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ
תיקון סופרים– כאשר אמורה להופיע מילה שאינה מכבדת את האל לצורך הבנת המסר ולא מעוניינים לרשום אותה בגלל כבוד האל רושמים אותה בדרך שונה ומבינים שהמילה הפוכה על פי ההקשר בסיפור.
בפרק י”ב פסוק י”ד האל מוסר בידי נתן הנביא את המסר שדוד ייענש באופן חמור על מעשיו בגלל שחטא לה’ ובמעשיו פגע בכבודו של האל. אך בפסוק ניתן לראות שכביכול נתן הנביא מאשים את דוד שקילל את אויבי ה’ דבר שהוא אמור להיות חיובי ולא שלילי ולכן הטענה היא שהיה פה תיקון סופרים והמילה “אויבי” נוספה כדי שלא יהיה בצירוף שם האל מילה שהיא קללה.
“… אֶפֶס, כִּי-נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת-אֹיְבֵי יְהוָה, בַּדָּבָר, הַזֶּה” [י”ד]
דמויות המופיעות בפרק וגורמות לנו להבין טוב יותר את הדמות העיקרית בפרק.
דרך אנשי ביתו של דוד ניתן לראות את ההלך רוח של דוד:
פסוק י”ז: דרך זקני ביתו ניתן לראות עד כמה דוד מתאבל ומתענה על בנו. ” וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ, עָלָיו, לַהֲקִימוֹ, מִן-הָאָרֶץ; וְלֹא אָבָה, וְלֹא-בָרָא אִתָּם לָחֶם”
פסוק י”ח: דרך עבדי דוד ניתן לראות עד כמה דוד מתאבל ואיך עבדיו חוששים לחייו שלא יפגע בעצמו מתוך צער אם ידע שבנו מת. ” וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיָּמָת הַיָּלֶד; וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי-מֵת הַיֶּלֶד, כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא-שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ, וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד, וְעָשָׂה רָעָה.”
פסוק י”ט: עבדי דוד מתלחשים וכך דוד מבין שבנו מת. הוא שואל אותם והם מאשרים את הדבר. “וַיַּרְא דָּוִד, כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים, וַיָּבֶן דָּוִד, כִּי מֵת הַיָּלֶד; וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד, וַיֹּאמְרוּ מֵת “
פסוק כ”א: דרך עבדי דוד ששואלים את דוד למעשיו אנחנו מקבלים תשובה למעשיו של דוד ומהו המסר שעומד מאחוריהם. כל עוד הצער, האבל והתפילה יכולים לשנות את הגזרה תעשה מה שצריך כדי לפעול אבל במידה והגזרה כבר נגזרה והאדם מת ואין דרך לתקן את המצב אז תקום, תחיה ותתקדם בחייך. “וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה; בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי, צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד, קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם.”
קשיים ופירושים:
קושי:
בפסוק י”ב אומר דוד ” חטאתי לה’”
כיצד דוד אומר שהחטא שלו היה רק מול ה’ והרי הוא חטא גם לאוריה החיתי?
פירוש:
הסבר פירוש:
כיוון שהחטא היה נסתר מעיניהם של בני אדם ורק האל ידע על החטא.
קושי:
1, מהו האירוע שבעקבותיו מקבל דוד את תוכחת האל ואף בהמשך ירשום מזמור חרטה על כך?
2. מהן שתי הדעות שמביא הפרשן בקשר לעוצמת חטאו של דוד?
תשובה:
ר’ ישעיה מטראני: “למנצח מזמור לדוד. כאשר בא אל בת שבע – אשת אוריה , ובא לו נתן הנביא והוכיחו על מה שעשה (ראה ש”ב יב , א – יב). ואע”פ שאמרו חכמים (שבת נו , א) כי לא חטא דוד על אותו מעשה – מפני שלא הייתה אשת איש , שבעלה נתן לה גט; ועל אוריה , שצוה להורגו , לא חטא , שמורד במלכות היה – מכל מקום הוא היה סבור בלבו שחטא , ונתן לבו להתודות לפני הבורא. וכל זה הוא לישב המדרש שדרשו חכמים , שלא חטא. אבל לפי הפשט נראה שחטא , ומפני זה הִתוַדָּה וחבר זה התפלה.”
הסבר תשובה לקושי 1: ר’ מטראני אומר שדוד רשם את המזמור הזה שהוא מזמור של חרטה ובקשת סליחה מהאל בעקבות החטא עם בת שבע.
הסבר תשובה לקושי 2: מטראני טוען שלמרות שיהיו פרשנים שיגידו שדוד לא חטא כיוון שכל אלה אשיצאו למלחמה היו נותנים גט לנשים שלהם במלחמות דוד ולכן לא חטא באשת איש. וגם לא חטא בהריגת אוריה כיוון שהיה מורד במלכות שדוד נתן לו ציווי והוא עשה מה שהוא רוצה ואף התחצף לדוד עדיין על פי הפשט של הכתוב נראה שדוד חטא ואף הרגיש שחטא ולכן כתב את המזמור הזה.
1. דוד לא חטא באשת איש כיוון שהייתה עם גט [כמו כל הנשים שבעליהן הלכו למלחמה כדי שלא יהיו עגונות אם לא ישובו] ובהריגת אוריה לא חטא כי הגיע לו למות כיוון שהיה מורד במלכות ועונשו של מורד במלכות הוא מוות כך שהחטא היה רק מוסרי כלפי האל ולא ממש חטא.
2. דוד חטא כי על פי פשט הכתוב אין את כל ההסברים האלה ונתן הנביא הוכיח את דוד במפורש על כך שלקח דבר שאינו שלו ואף נענש על חטאיו.
על פי פרשנים שונים דוד לא חטא כיוון שבצבאו של דוד כל חייל שהיה יוצא למלחמה היה נותן גט בידה של אשתו שמא לא ישוב והיא תהיה עגונה ולכן לבת שבע היה גט ולא הייתה אשת איש אלא אם כן בעלה שב אליה. לגבי מות אוריה מכיוון שהתחצף אל דוד ולא הקשיב לו היה מורד במלכות ועונשו של מורד במלכות הוא מוות כך שגם בהריגת אוריה לא חטא דוד. לדעת פרשנים אחרים דוד חטא בהכל. אומנם הדבר היה נעלם מהציבור אך חטא בבת שבע ועוד ניסה להסתיר את החטא ולגרום לבעלה להיות עימה וכשלא הצליח שלח אותו למות במלחמה.
מוסר השכל:
- מעלת הסליחה– מהפרק ניתן ללמוד שכולנו בני אדם ואנחנו עושים טעויות. כך שגם אם אדם חטא בחטאים כבדים ביותר עדיין יש מקום לסליחה אצל בורא עולם ולעולם לא מאוחר לתקן את מעשיך. לבקש סליחה על המעשה ולתקן ולהתקדם.
- לא להטות את המשפט– מהפרק ניתן ללמוד שכדי שאדם ישפוט בצורה הוגנת וישרה הוא צריך להיות אובייקטיבי ולא נגוע בדבר ולכן נתן הנביא מספר לדוד את הסיפור כדי שהוא לא ירגיש קשר לאירוע. רק אז הוא יוכל לשפוט בצורה הוגנת.
3. כולם שווים בפני האל– מהפרק ניתן להבין שגם מלך בישראל שווה בפני האל ואין לו אישור לעשות ככל העולה על רוחו. דוד אמנם היה מלך על ישראל אך עדיין, היה אסור לו להתנהג בדרך שהתנהג בה והוא נענש בצורה קשה.
4. חוקים וגבולות– מהפרק ניתן להבין שכל אדם ולא משנה באיזה מעמד הוא בחייו צריך להבין שיש דברים שלא עושים אותם ויש חוקים שגם על מלך חלים ובמידה ועשה אותם זו לא בושה או פחיתות כבוד לבקש סליחה ולהתחנן לאל שיסלח על מעשיו. דוד המלך מלמד אותנו שגם אדם מכובד כשטעה צריך להודות בטעותו ולבקש סליחה.
5.כף זכות- מהפרק ניתן ללמוד כמה חשוב שאדם ילמד כף זכות על חברו כשהוא שופט אותו כיוון שבאותה צורה שתשפוט ישפטו אותך בסופו של דבר.
6. מעלת התוכחה– מהפרק ניתן ללמוד כמה חשוב שאדם שעשה מעשה לא ראוי יבין את חומרת המעשה שלו כדי שיוכל להתחרט ולתקן את מעשיו ולא ימשיך בדרכו בלי להבין את הטעויות שלו.
7. לקום מהנפילות ולהשקיע במקום הנכון– דוד המלך מלמד אותנו שכל עוד יש תקווה אל תפסיק להתפלל ולנסות לשנות את הגזרה אבל אם בסופו של דבר קרה משהו רע אל תתמקד בזה ותשקע באבלות אלא תזכור שהחיים קצרים ואתה צריך לנצל אותם כראוי. לכן אל תבזבז את זמנך על דבר שלא תצליח לשנות.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
ב”ה
מיקום: שמואל ב’ פרק י”א
נושא: דוד ובת שבע
סיכום:
עובר זמן, ומגיעה התקופה בה הצבאות יוצאים להילחם. דוד שולח את יואב ואת עבדיו ואת כל ישראל למלחמה מול בני עמון. הם מחריבים את בני עמון ושמים מצור על העיר רבה. באותו הזמן דוד יושב בירושלים. לעת ערב דוד קם ממשכבו, מתהלך על גג ביתו ורואה אישה יפיפייה מתרחצת על גג ביתה. הוא מברר מי האישה הזו ועונים לו שזוהי בת שבע, בת אליעם, אשת אוריה החיתי. דוד שולח שליחים להביא את בת שבע אליו. היא באה אליו והוא שוכב עימה. והזמן מבחינת המחזור הביולוגי של גופה היה שהיא בדיוק סיימה את ימי המחזור, ימי הטהרה וטבלה והיטהרה כשדוד ראה אותה מתרחצת.
לאחר שהיו ביחד בת שבע שבה לביתה וכעבור כמה זמן היא שולחת לדוד מסר שהיא בהריון. מכיוון שכשהייתה איתו היא בדיוק נטהרה מטומאתה ידעה בת שבע שההריון הוא מדוד ולא מאוריה.
דוד ששומע את זה מבין שהוא צריך לפעול. הוא שולח אל יואב מסר שישלח אליו את אוריה החיתי. יואב שולח את את אוריה החיתי אל דוד ודוד שואל אותו על שלום יואב, שלום העם ושלום המלחמה. לאחר מכן הוא מצווה עליו לרדת לביתו ולרחוץ רגליו. אוריה יוצא מהמלך ואחריו יוצאת משלחת עבדי המלך שירגלו אחרי אוריה ויעדכנו את דוד לאן אוריה הלך. אוריה לא שב לביתו אלא שוכב בפתח בית המלך, המקום שעבדי דוד יושבים. עבדי דוד מספרים לו על כך שאוריה לא הלך לביתו ודוד קורא שוב לאוריה ושואל אותו מהי הסיבה שלא ירד אל ביתו לאחר שבא מדרך ארוכה? אוריה עונה לדוד ואומר לו: ארון ה’, עם ישראל ויהודה יושבים בסוכות. יואב ועבדי דוד פזורים בשטח המלחמה ואני אבוא אל ביתי לאכול, לשתות ולשכב עם אשתי? הוא נשבע בשמו של דוד ואומר שלא יעשה דבר כזה. דוד אומר לו שישב גם היום בירושלים ומחר ישלח אותו בחזרה למלחמה. אוריה נשאר באותו היום בירושלים וגם למחרת ודוד קורא לו לאכול איתו והוא מאכיל, משקה ומשכר אותו. כשאוריה יוצא בערב מדוד כשיכור הוא לא הולך לאשתו אלא שב למגורי עבדי דוד. בבוקר, לאחר שדוד רואה שלא הצליח בנסיונותיו לשלוח את אוריה אל בת שבע אשתו הוא כותב מכתב שבו רשום לשים את אוריה בחזית המלחמה, היכן שהסכנה היא גדולה מאוד ומצווה שלא יהיו מאחוריו לצורך הגנה כדי שאוריה ימות שם.
יואב מקבל את המכתב וכשהוא מגיע להילחם עם אנשי העיר הוא שם את אוריה היכן שנמצאים כל גיבורי הצבא. אנשי העיר יוצאים להילחם מול חיילי ישראל ובמלחמה הזו נופלים מעבדי דוד ואיתם גם אוריה החיתי.
יואב שולח שליח לעדכן את דוד בכל אירועי המלחמה והוא מדגיש בפניו שכשיסיים לספר על כל אירועי המלחמה אם יראה שדוד מתחיל לכעוס ויגיד לו איך קרה שנלחמו צמוד לחומה של העיר? הרי כבר היה אירוע בעבר שלוחם חזק מאוד נלחם בחומה של העיר תבץ ואישה שאינה מיומנת בתכסיסי מלחמה הרגה אותו כי השליכה מעל החומה אבן ריחיים כבדה על ראשו. ולכן איך הם לא למדו מהאירוע הזה ולא נשמרו?? במצב כזה שמיד יספר לדוד שגם עבדך, אוריה החיתי מת.
השליח הולך אל דוד ומספר לו את כל הדברים שמסר לו יואב לומר. הוא מתאר לדוד כיצד אנשי העיר הגיעו אליהם לשדה ונלחמו איתם וגברו עליהם עד שהגיעו לפתח העיר [היכן שנמצאת חומת העיר] ושם מתו מעבדי דוד ואיתם עבדו של דוד, אוריה החיתי מת.
דוד שומע את דברי השליח ואומר לו למסור ליואב שלא ירגיש רע בעקבות מה שקרה במלחמה כי כך זה במלחמה. כל סוגי האנשים עלולים למות. תפעיל יותר לחץ ותחזק את מלחמתך על העיר והרוס אותה. ומחזק את ידי יואב.
אשת אוריה שומעת שמת אוריה האיש שלה והיא סופדת לבעלה. [אומרת עליו דברים טובים כמו שאומרים על המת]. לאחר ימי האבל דוד שולח שליחים ואוסף אותה אל ביתו והיא הופכת לאשתו ויולדת לו בן.
והדבר שעשה דוד רע בעיני אלוהים.
מבנה הפרק:
פסוק א’– פתיחה.
פסוקים ב’-ד’: החטא
פסוקים ו’- י”ד: דוד מנסה לגרום לאוריה לרדת לביתו ולהיות עם אשתו.
פסוקים ט”ו-י”ח: דוד שולח את אוריה לחזית כדי למות במלחמה.
פסוקים י”ט-כ”ד: יואב מעדכן את דוד בפרטי המלחמה ובמות אוריה.
פסוק כ”ה: תשובת דוד ליואב.
פסוק כ”ו- כ”ז: בת שבע סופדת לבעלה ומייד לאחר האבל דוד נושא אותה לאישה והיא יולדת לו בן.
מילים לביאור:
תשובת השנה– שנה עברה מאז האירוע עם בני עמון שהיה בפרק הקודם. [רד”ק]
מלאכים-שליחים
וידרוש– יחקור, יברר
וישחיתו-ויחריבו
משאת המלך– עבדי דוד הקרובים אליו שהביאו לאוריה אוכל או ליוו אותו בדרך והאירו דרכו.[רלב”ג]
חייך וחי נפשך– לשון שבועה.
ספר-מכתב
חמת המלך– הכעס של המלך עולה
פלח רכב– אבן רחיים שהיו משתמשים בה כדי לטחון את גרגירי התבואה.
בתבץ– עיר קרובה לשכם.
ותספוד– אמרה דברים טובים על המת
מילה /שורש מנחה– שורש/מילה שחוזרת בפרק מספר פעמים ומטרתה להעביר מסר.
וישלח– פרק י”א: פסוקים א, ג’, ד’, ו’, י”ב, י”ד, י”ט, כ”ב, כ”ז.
מטרת השורש והמילה בפרק להדגיש את אחריות דוד למעשיו.
ש.כ.ב- פרק י”א פסוקים ד’, י”א, י”ג.
מטרת השורש להדגיש את הניגוד בין דמותו של דוד לדמותו של אוריה. דוד שוכב עם אשת איש מול אוריה החיתי ששוכב עם עבדי המלך ולא יורד אל אשתו כדי לא להנות בזמן שהעם במצב מלחמה.
י.ר.ד- פרק י”א פסוקים ח’, ט’, י’.
מטרת השורש להדגיש איך מעשיו של דוד מבחינה מוסרית מדרדרים לאורך הפרק.
מטרת המילה מנחה
המילה שלום חוזרת כמה פעמים בפסוק ז’ ומטרתה להדגיש בפסוק זה ששיחת דוד הייתה נראית כאילו פניו לשלום אבל מטרתה הייתה שונה לחלוטין. [מופיעה ומחזקת את האירוניה בפסוק].
מידה כנגד מידה– התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
וישלח והשורש ש.ל.ח בפרקים י”א+י”ב.
החטא– בפרק י”א אפשר לראות שהשורש ש.ל.ח חוזר כמה פעמים וגם המילה וישלח ביחס לפעולות דוד חוזרת כמה פעמים. פרק י”א: פסוקים א, ג’, ד’, ו’, י”ד, י”ט, כ”ז.
התוכחה והעונש– בפרק י”ב ניתן לראות שוב את המילה וישלח. [פרק י”ב פסוק א’]
מטרת המילה מנחה בחטא ובעונש להדגיש שדוד חטא והיה אחראי על פעולותיו בכך שהוא שלח את החיילים למלחמה בלי שיצא איתם, הוא בדק מי האישה, הוא שלח את עבדיו להביא את בת שבע אליו, הוא שלח ליואב מסר להביא את אוריה אליו והוא שלח את אוריה למותו. וגם האל בתגובה שלח את נתן הנביא עם תוכחה ועונש על חטאיו.
ניגודים-
יואב, עבדי דוד וכל ישראל נלחמים ואילו דוד יושב בירושלים, קם ממשכבו לעת ערב ומתהלך על גג ביתו וצופה באישה שרוחצת על גג ביתה. כל הפרטים האלה מראים ניגוד בין יואב וחיילי ישראל שנמצאים בעיצומה של מלחמה לעומת התיאור של דוד.
האירוע הזה הוא דבר שלא מאפיין את דוד שבדרך כלל יוצא עם העם למלחמה [שמואל ב פרק י’ פסוק י”ז].
“וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יוֹאָב וְאֶת-עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ, עַל-רַבָּה; וְדָוִד, יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם.”
בנוסף, ניתן לראות שדוד נהנה ושוכב עם אשת אוריה ואילו אוריה נלחם וכששב מהמלחמה אינו מעוניין לשוב לביתו ולהנות עם אשתו גם תוך כדי שכרות כיוון שמרגיש לא בנוח שארון האל, מפקדו ועמו נלחמים והוא ייהנה עם אשתו בביתו.
” וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי” [י”א].
תיאורים– תיאור הדמויות.
בתנ”ך תיאורי הדמויות נכתבים רק כאשר יש להם צורך בסיפור. אם אין בהם צורך להבנת הסיפור לא יפרטו לנו את מראה הדמות.
בת שבע– והאישה טובת מראה מאוד.
הסיבה לכך שהוסיפו את תיאור בת שבע כיוון שהמראה של האישה גרם לדוד לרצות אותה מאוד.
כינויים:
בת שבע: אשת אוריה, אשה,
אוריה– בעלה, אוריה.
הכינויים מדגישים את העובדה שבת שבע הייתה אשת איש ולכן החטא היה גדול.
פערים בין הציווי של יואב לדברי השליח:
ציווי יואב:
יואב מצווה על השליח לספר לדוד על כך שאוריה מת רק לאחר שדוד יכעס עליהם על כך שנלחמו צמוד לחומת העיר. “והיה אם תעלה חמת המלך…ואמרת גם עבדך אוריה החיתי מת” [י”-כ”ב]
דברי השליח:
השליח מספר לדוד על אירועי המלחמה ולפני שדוד כועס עליו הוא מספר לו שגם אוריה החיתי מת.
“וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החיתי מת”[כ”ד]
הסיבה לכך שהשליח מספר לדוד על מות אוריה עוד לפני שהוא כועס על האירוע בחומת העיר יכולה להיות כי חשש מזעמו של דוד ולכן הקדים את הבשורה.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי עת צאת המלכים? ומהי הסיבה שזה הזמן שהמלכים יוצאים?
פירוש:
רש”י: “לעת צאת המלכים – יש עת בשנה שדרך החיילות לצאת, כשהארץ מליאה קמות, והסוסים מוצאים לאכול בשדה.“
הסבר פירוש: עת צאת המלכים הכוונה לזמן בשנה שבו מעדיפים גדודי הצבא לצאת למלחמה. הזמן הזה הוא הזמן שהארץ מלאה בתבואה וכך יש לסוסים של הפרשים אוכל בשדה.
קושי:
מה הכוונה מתקדשת מטומאתה? מהי הסיבה שפרט זה מופיע פה? ומהי הסיבה שדוד מבקש מיואב בהמשך לשלוח אליו את אוריה החתי?
פירוש:
רד”ק: “מתקדשת מטומאתה – להודיע כי לא שכב עמה והיא נידה , כי כבר התקדשה מטומאתה , כמו שאמר “רוחצת” (לעיל , ב); והודיע כי הרחיצה ההיא להתקדש מהנדות היתה , ולא עבר עליה משום נדה , אלא משום אשת איש. “
רש”י: ” שלח אלי את אוריה – שהיה מתכוין שישכב עם אשתו , ויהא סבור שממנו היא מעוברת.”
הסבר פירוש:
בת שבע הייתה בדיוק בתקופה שסיימה את המחזור החודשי, את שבעת ימי הטהרה ואז היטהרה [טבלה במים טהורים] כדי להיטהר מהטומאה. לכן כאשר הרתה ידעה שהילד שייך לדוד ולא לאוריה בעלה וגם אוריה ידע שאשתו לא בהריון ממנו. וזו הסיבה שדוד רצה שאוריה ילך לביתו ויהיה עם אשתו. כדי להסתיר שהיא שכבה עם גבר שאינו בעלה.
קושי:
מהי הסיבה שאוריה נקרא: “אוריה החתי” והרי בני חת הם לא מעם ישראל ואוריה הוא נחשב יהודי.
פירוש:
רד”ק: “אוריה החתי – אפשר כי גר היה; או ישראל היה , וקראו חתי לפי שגר עם בני חת”
הסבר פירוש:
יש שתי אפשרויות או שהיה גוי מבני חת והתגייר או שהיה גר ליד בני חת ולכן נקרא חתי.
קושי:
מה הכוונה בציווי דוד לאוריה ללכת לביתו ולרחוץ רגליו?
פירוש:
הסבר פירוש:
הציווי הוא שאוריה ינוח מהמלחמה וילך להיות עם אשתו רק הוא דיבר בשפה נקיה ולא אמר לו במפורש מה יעשה.
מוסר השכל:
- “עברה גוררת עברה”- כאשר אדם חוטא הרבה פעמים החטא הראשון מוביל לשני ולשלישי עד שהחטא גדול מכדי להסתיר אותו. לכן לפני כל דבר שאדם עושה כדאי שיחשוב על השלכות המעשה שלו ולא רק על ההנאה הרגעית כדי שהדבר יגרום לו ליצור לעצמו גבולות.
- לעצור בזמן- אחד הדברים שניתן ללמוד מהפרק הוא שאם אדם עשה מעשה לא טוב כדאי שמיד כשהוא מזהה את המעשה יעצור, ייקח אחריות וינסה לתקן את מעשיו כדי שהמעשה לא יגדל לממדי ענק.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות לבגרות:
- קראו פרק י”ב, מהו המשל והנמשל המופיע בפרק זה?
- מיהו הנביא שפונה לדוד? מה סוג נבואתו? מדוע לדעתך בחר הנביא לא לומר בצורה מפורשת את התוכחה אלא בדרך של משל ונמשל?
- קראו שמואל ב’ פרק י”ב וספר שמות פרק כ”א פסוק ל”ז.
- מהו העונש שגוזר דוד על העשיר?
- על פי איזה חוק ביסס דוד את העונש שנתן?
- מה הדומה ומה השונה בין החוק לעונש הניתן?
- מהי הסיבה לדעתך להחמרה בעונש שדוד נתן?
- קראו פרק י”ב פסוקים י”ג- י”ד. וכתבו מהי ההקלה בעונשו של דוד ומהי הסיבה להקלה שקיבל?
- קראו פרק י”ב פסוקים ט”ו-כ”ד. בנו של דוד ובת שבע חולה ומת, מהם מעשי דוד לאורך מחלתו מהם מעשיו במותו? מהו המסר שדוד מעביר לעבדיו במעשיו?
- קראו פרק י”ב, כתבו מהו המוסר השכל שלקחתם מהפרק לחייכם.
- קראו פרק י”ב וכתבו על פי איזה עקרון מקבל דוד המלך את עונשו? הסבר את העקרון והדגם כיצד הוא בא לידי ביטוי בפרק. .
