שמואל א פרק ו
- שמואל א
- פרק ו
- ארון ה' חוזר לשטח ישראל אל בית שמש
ואוַיְהִ֧י אֲרוֹן־יְהֹוָ֛ה בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שִׁבְעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ בוַיִּקְרְא֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים לַכֹּהֲנִ֤ים וְלַקֹּֽסְמִים֙ לֵאמֹ֔ר מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַאֲר֣וֹן יְהֹוָ֑ה הוֹדִעֻ֕נוּ בַּמֶּ֖ה נְשַׁלְּחֶ֥נּוּ לִמְקוֹמֽוֹ׃
גוַיֹּאמְר֗וּ אִֽם־מְשַׁלְּחִ֞ים אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אַל־תְּשַׁלְּח֤וּ אֹתוֹ֙ רֵיקָ֔ם כִּי־הָשֵׁ֥ב תָּשִׁ֛יבוּ ל֖וֹ אָשָׁ֑ם אָ֤ז תֵּרָֽפְאוּ֙ וְנוֹדַ֣ע לָכֶ֔ם לָ֛מָּה לֹא־תָס֥וּר יָד֖וֹ מִכֶּֽם׃ דוַיֹּאמְר֗וּ מָ֣ה הָאָשָׁם֮ אֲשֶׁ֣ר נָשִׁ֣יב לוֹ֒ וַיֹּאמְר֗וּ מִסְפַּר֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים חֲמִשָּׁה֙ עפלי טְחֹרֵ֣י זָהָ֔ב וַחֲמִשָּׁ֖ה עַכְבְּרֵ֣י זָהָ֑ב כִּֽי־מַגֵּפָ֥ה אַחַ֛ת לְכֻלָּ֖ם וּלְסַרְנֵיכֶֽם׃ הוַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י עפליכם טְחֹרֵיכֶ֜ם וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת־יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם׃ ווְלָ֤מָּה תְכַבְּדוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֧ר כִּבְּד֛וּ מִצְרַ֥יִם וּפַרְעֹ֖ה אֶת־לִבָּ֑ם הֲלוֹא֙ כַּאֲשֶׁ֣ר הִתְעַלֵּ֣ל בָּהֶ֔ם וַֽיְשַׁלְּח֖וּם וַיֵּלֵֽכוּ׃ זוְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת־הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה׃ חוּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֗ה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת ׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ׃ טוּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃ יוַיַּעֲשׂ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ כֵּ֔ן וַיִּקְח֗וּ שְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת וַיַּאַסְר֖וּם בָּעֲגָלָ֑ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם כָּל֥וּ בַבָּֽיִת׃ יאוַיָּשִׂ֛מוּ אֶת־אֲר֥וֹן יְהֹוָ֖ה אֶל־הָעֲגָלָ֑ה וְאֵ֣ת הָאַרְגַּ֗ז וְאֵת֙ עַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֔ב וְאֵ֖ת צַלְמֵ֥י טְחֹרֵיהֶֽם׃ יבוַיִּשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל־דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא־סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד־גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ׃ יגוּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר־חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת׃ דידוְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל־שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת־עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶ֨ת־הַפָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהֹוָֽה׃
טווְהַלְוִיִּ֞ם הוֹרִ֣ידוּ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֗ה וְאֶת־הָאַרְגַּ֤ז אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ כְלֵֽי־זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֖מוּ אֶל־הָאֶ֣בֶן הַגְּדוֹלָ֑ה וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עֹל֜וֹת וַֽיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לַיהֹוָֽה׃ טזוַחֲמִשָּׁ֥ה סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים רָא֑וּ וַיָּשֻׁ֥בוּ עֶקְר֖וֹן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
יזוְאֵ֙לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַיהֹוָ֑ה לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֜ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד׃ יחוְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כׇּל־עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד ׀ אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֙יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּ֥ית הַשִּׁמְשִֽׁי׃ יטוַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃ כוַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל־מִ֖י יַעֲלֶ֥ה מֵעָלֵֽינוּ׃ כאוַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת־יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם׃
ב”ה
מיקום: שמואל א’ פרק ו’
נושא: ארון ה’ חוזר לשטח ישראל אל בית שמש
סיכום:
ארון ה’ נמצא בשטח פלישתים 7 חודשים. פלישתים שמבינים שהארון עשה להם את כל הבעיות מעוניינים להעביר אותו אל שטח ישראל. הם שואלים את הכוהנים והקוסמים שלהם כיצד יהיה נכון להשיב אותו לישראל בצורה שתכבד את הארון הקדוש והכעס של ה’ ירד מעליהם ומקבלים תשובה: לקחת עגלה חדשה ושתי פרות שלא עבדו עדיין ולשים לידם ארגז עם 5 גושי זהב לפי מספר ערי פלישתים ו5 גושי זהב נוספים ככפרה על קציני פלישתים והגושים יהיו בצורת המחלות שקיבלו [עכברים וטחורים] ולשלוח את הפרות לדרכם.
בנוסף, הם מציעים שכדי לבדוק האם כל הרעה שקרתה להם היא מה’ או רק במקרה שייקחו פרות שנולדו להם עגלים ויכלאו את העגלים של הפרות בשטח פלישתים. אם הפרות ילכו לאזור בית שמש שהוא שטח ישראל ולא ירצו לשוב אל שטח פלישתים שם ביתם ושם נמצאים העגלים שלהם זה יהיה סימן לכך שכל הרעה קרתה כתוצאה מאלוהי ישראל שכעס עליהם על שלקחו את ארונו. קציני פלישתים מבצעים את הדבר. לוקחים 5 גושי זהב בצורות עכברים וטחורים ובכך מראים את העובדה שהבינו את חטאם ואת אשמתם ושמים בארגז ליד ארון ה’ בתוך עגלה חדשה. הם רותמים את העגלה לשתי פרות שלא עבדו ורק ילדו כך שלא הורגלו במשיכת משאות כבדים והן עדיין מניקות את העגלים שלהן ואת העגלים שלהן שמו במכלאה בשטח פלישתים. הם משחררים את הפרות והולכים אחריהן לראות לאן ילכו הפרות. הפרות הלכו במסלול ישר ללא שום פניות ימינה או שמאלה אלא ישירות לבית שמש. כשהגיעו לבית שמש הפרות והעגלה נעצרו ליד בית יהושע מבית שמש. אנשי בית שמש שבדיוק קצרו את החיטים ראו את העגלה עם ארון ה’ ושמחו מאוד. הפלישתים הבקיעו את עצי העגלה ועשו מהם עצים להקרבת קורבן ואת הפרות הקריבו כעולה לה’. והלווים הרימו את ארון ה’ ואת הארגז שלידו עם גושי הזהב ושמו על האבן הגדולה. באותו היום שמחו אנשי בית שמש והקריבו קורבנות וזבחים לה’. חמשת קציני פלישתים ראו זאת ושבו לעקרון באותו היום. חמשת גושי הזהב שהביאו הפלישתים היו כדי לכפר על: אשדוד, עזה, אשקלון, גת, ועקרון ערי פלישתים.
מיד לאחר מכן ה’ מכה את אנשי בית שמש ומתים מהם רבים וחשובים מאוד כי ראו בארון ה’ דבר שהוא אסור בגלל קדושתו. אנשי בית שמש שמבינים שמאוד מסוכן להם שארון ה’ יהיה באזור שלהם וחוששים שלא יוכלו לעמוד ברמת הקדושה והזהירות ליד הארון. הם שואלים את עצמם, אל מי נעלה את הארון הקדוש ומי יבוא להרים אותו??? בסופו של דבר הם שולחים שליחים אל אנשי קריית יערים ומודיעים להם שהפלישתים השיבו את ארון ה’ ולכן, רדו ובואו לקחת את ארון ה’ מבית שמש אליכם.
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ז’: הצעת הקוסמים והכוהנים לקציני פלישתים כיצד לשלוח את ארון ה’ לשטח ישראל בכבוד ובחרטה.
פסוקים ז’-ט’: הסימן לבדיקה האם הרעה הייתה מה’ או במקרה
פסוקים י’- י”א: קציני פלישתים פועלים בעצת הקוסמים והכוהנים
פסוקים י”ב- י”ח: ארון ה’ בבית שמש
פסוקים י”ט- כ”א: החטא ועונשו של אנשי בית שמש
מילים לביאור:
סרני פלישתים– קציני פלישתים
פרה שלא עלה עליה עול– פרה שלא עבדה וסחבה משאות כבדים
פרות עלות– פרות מיניקות
עולה– קורבן שנשרף כולו לאל
צלם– צורה
עפולים-טחורים
זבח– קורבנות שמוקרבים לה’ וחלקים מהקורבן נאכלים על ידי המקריב ומשפחתו
מלאכים– שליחים
אירוע היסטורי מהעבר– כאשר מזכירים אירוע שקרה בתקופת העבר [בתנ”ך].
האירוע הנזכר: יציאת מצרים והתעללות ה’ במצרים.
“וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם: הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.” [פסוק ו’]
הכוהנים והקוסמים של הפלישתים מציעים לקציני פלישתים לשלוח את ארון ה’ לשטח ישראל בכבוד ובהבעת חרטה. הם מזכירים את סיפור יציאת מצרים והתעללות ה’ במצרים והיציאה של העם כדי להדגיש בפני הפלישתים שלא יצא להם שום רווח מכך שארון ה’ אצלם ולכן כדאי להם להשיב אותו.
הסימן שעשו הפלשתים לוודא אם מה’ האירוע:
הפלישתים בעצת הקוסמים והכוהנים שלהם לקחו עגלה חדשה ורתמו אליה שתי פרות שלא הורגלו בסחיבת משאות ובעבודה והיו להן עגלים קטנים שעדיין ינקו. על העגלה שמו את ארון ה’ וליד הארון את הארגז עם עשרה גושי זהב בצורת טחורים ועכברים. במידה והפרות ילכו מעצמן לשטח ישראל ולא ישובו לשדה פלישתים אז זו תהיה הוכחה לכך שמה’ קרה להם כל הרע בעקבות לקיחת ארון ה’.
כיצד פעולות אלה יוכיחו את העניין האלוהי?
- עגלה חדשה– לכן ייקח לה זמן עד שתיסע בקלות. [וגם כדי לכבד את ארון ה’]
- פרות שלא עלה עליהן עול– לא הורגלו בעבודה ובנשיאת משאות ולכן לא יבינו כיצד לסחוב את העגלה. [גם כדי לכבד את ארון ה’]
- הפרות מניקות עדיין את העגלים שלהן ולכן הן יודעות שהן צריכות לשוב אליהן ולכן ירצו לשוב לשדה פלשתים ולא לצאת מהאזור.
- הפרות לא מכירות את הדרך לבית שמש כי גדלו בשטח פלישתים.
במידה והפרות יצאו לאזור בית שמש ולא ישובו אחורה אז זו הוכחה שהתנהגו בצורה שנוגדת את הטבע שלהן ולכן זו תהיה הוכחה לכך שיד ה’ בדבר.
החטא ועונשו:
החטא של אנשי בית שמש: ראו בארון ה’.
העונש: 75 אלף איש מתו בבית שמש.
התגובה לעונש: שליחת שליחים אל אנשי קריית יערים שייקחו את הארון אליהם מהפחד מקדושתו.
מדרש שם– נתינת שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת.
אבל הגדולה- המקום נקרא אבל הגדולה בעקבות האבן הגדולה ששם הקריבו עולות לה’ ואבל כי בעקבות חטאם של אנשי בית שמש שפתחו את ארון ה’ מתו 75 אלף איש ונעשה אבל גדול במקום.
“…אָבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי” [פסוק י”ח]
מוסר השכל:
- מהפרק ניתן ללמוד כמה חשוב להיזהר ולהתנהג בכבוד כלפי דברים קדושים.
קשיים ופירושים:
קושי:
כיצד לקיחת פרות שלא עלה עליהן עול ושהן מניקות עגלים תוכל לגרום לפלישתים להבין שארון ה’ גרם להם את כל הרעה?
פירוש:
רלב”ג: “…שיעשו עגלה חדשה לכבוד השם יתברך , ויהיו להם שתי פרות מניקות עגלים , שלא עלה עול על הפרות , ולזה לא תהיינה בנות תרבות למשוך בעגלה , כי לא נסו שום מלאכה. עם שבכאן תהיה סבה שנית למנען מן ההליכה , והיא: היותם משיבים בניהם מאחריהם הביתה; כי אהבתם את העגלים תמשכם לשוב אליהם כפי כחם , אם לא יהיה זה מאת השם יתברך להשיב הארון לישראל. ואם תתישרנה הפרות מעצמן ללכת לישראל דרך בית שמש , שהיה המקום הקרוב להם מישראל , הנה יתבאר כי מאת יי’ היתה זאת בסבת ארון האלהים…”
הסבר פירוש:
הפרות שלא עלה עליהן עול הן פרות שלא הרגילו אותן לסחוב משאות ולכן אין להן דרך לדעת או להצליח למשוך עגלה בקלות ובלי עיכובים ובנוסף, העובדה שיש להן עגלים בשטח פלישתים יגרום להן לא לרצות לצאת לדרך אל אזור שטח ישראל אלא להישאר ליד העגלים שלהן שצריכים אותם ולכן אם ילכו ישירות לבית שמש עם ארון ה’ זה יהיה נגד טבעם ולכן זה הוכחה לכך שארון ה’ גרם להם את כל הבעיות.
קושי:
בפסוק י’ נאמר שאת בני הפרות כלו בבית. מהו הפועל ומה הכוונה שלו?
פירוש:
רד”ק:
כלו בבית – כמו ‘כלאו’ , והוא מבעלי הה”א , כמו “לא יכלה ממך” (בר’ כג , ו); “אשר כליתיני היום הזה” (ש”א כה , לג). או הוא מבעלי האל”ף , ובא כדרך בעלי הה”א , וכן “מלו תוכך חמס” (יח’ כח , טז) – כמו ‘מלאו’; “ונשו כלמתם” (יח’ לט , כו) – כמו ‘ונשאו’; כי כבר נשתמשו בזה העניין בשתי לשונות: בה”א ובאל”ף , לפי שדרכם להמיר זה בזה. וטעם להשיב את בניהם מאחריהם ולכלא אותם בבית אחד: לפי שלולי דבר הארון היו שבות אל בניהם , אחר שלא היו בניהן הולכין אחריהן.
ר’ ישעיה מטראני:
כלו בבית – אינו מלשון ‘כלא’ , שאם כן היה אומר ‘כלאו’ , אלא מלשון “לא יכלה ממך” (בר’ כג , ו) – שמנעו בניהם מהם בתוך הבית.
הסבר פירוש:
ר”דק מפרש: כלו= כלאו [כלא]
המילה כלו היא בעצם כלאו ויש פעמים בתורה שאומרים את המילה עם חסרון האות א או ה והוא נותן דוגמאות נוספות לכך. המשמעות אם כך של הפועל היא כלא. את העגלים בני הפרות כלאו [סגרו] בשטח פלישתים כדי שהפרות ירצו לשוב אליהם.
ר’ ישעיה מטראני מפרש: כלו= מהשורש כלה.
וההסבר את העגלים של הפרות מנעו מהם. הם הרחיקו את העגלים מהפרות כדי שלא יהיו לידם וכך ירצו לשוב אליהם.
קושי:
מהו חטאם של תושבי בית שמש?
פירוש:
רד”ק: “וישמחו לראות – עד שמרוב שמחה פרצו לראות בארון , ופתחו אותו וראו מה שבתוכו; לפיכך נענשו , כמו שכתוב “ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו” (במ’ ד , כ).”
ר’ יוסף קרא: “כי ראו בארון יי’ – ראו שהוא מגולה , ולא אחד מהן היה נותן לב להביא בגד כליל לכסותו. ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש – תירגם יונתן: “וקטל בסבי עמא שבעין גברא ובקהלא חמשין אלפין גברא”.
הסבר פירוש:
רד”ק: מרוב שמחה הם לא התנהגו בצורה שמכבדת את ארון ה’ ועוד שפתחו את הארון והסתכלו מה שבתוכו למרות שידעו שאסור לפתוח את ארון ה’.
ר’ יוסף קרא: אנשי בית שמש ראו את ארון ה’ שאין עליו פרוכת ואף אחד לא הביא פרוכת לשים עליו ולכסותו אלא נשאר מגולה.
קושי:
“שבעים איש חמישים אלף איש” [פסוק כ’]
כמה אנשים מתו מאנשי בית שמש? 50 אלף או שבעים או חמישים אלף ושבעים אנשים?
פירוש:
רש”י: “שבעים איש חמשים אלף איש – “וקטל בסבי עמא שבעין גברין ובקהלא חמשין אלפין גברין” (ת”י). ורבותינו אמרו (ראה סוטה לה , ב): שבעים איש שכל אחד שקול כחמשים אלף , או חמשים אלף שכל אחד שקול כשבעים סנהדרין.”
“
המלב”ים: “…ומפרש באנשי בית שמש הכה “שבעים איש”, ובכל העם הכה “חמשים אלף איש”
הסבר פירוש:
על פי רש”י יש שני פירושים אפשריים:
1. שבעים איש שכל אחד מהם הוא כמו חמישים אלף איש בחשיבותו.
2. חמישים אלף איש שכל אחד מהם חשוב כמו שבעים אנשי סנהדרין שהיו מנהיגי ישראל.
המלבים מפרש:
50 אלף איש מתו מכל העם ו70 איש בבית שמש.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא שמואל א’ פרק ה’. כתוב מהם המקומות שארון האל הגיע אליהם ומהי הסיבה לכך שעבר בכל פעם.
- א. מהו המקום הראשון שאליו נלקח ארון ה’ ומדוע לדעתך בחרו הפלישתים במקום זה כדי לשים את ארון ה’ לאחר ניצחונם במלחמה?
ב. כיצד על ידי הימצאות ארון ה’ באשדוד ראו הפלישתים באשדוד בצורה ברורה את עליונות האל על האלילים שלהם?
- קרא שמואל א’ פרק ה’ וענה:
- כמה זמן שהה ארון ה’ אצל פלישתים בסופו של דבר? בסס תשובתך על הכתוב.
- מהי מסקנת קציני פלישתים לאחר שארון ה’ מגיע לעקרון? בסס תשובתך על הכתוב.
שאלות:
- קרא שמואל א פרק ו’ פסוקים א’-ז’ וענה: מהי הבעיה שמתמודדים איתה קציני סדום? עם מי הם מתייעצים ומהי העצה שהם מקבלים?
- קרא שמואל א’ פרק ו’ פסוקים א’- י”ב. מהו הסימן שמציעים הקוסמים והכוהנים של פלישתים לעשות כדי לבדוק האם הרעה קרתה כתוצאה מיד אלוהי ישראל או במקרה ומה קרה במבחן התוצאה?
- מהו האירוע ההיסטורי המופיע בפרק? מי מזכיר אותו ובאיזה הקשר ?
- קרא שמואל א’ פרק ו’ פסוקים י”ב- י”ט. כיצד מקבלים אנשי בית שמש את ארון ה’? מהן הפעולות שהם עושים כשארון ה’ מגיע אליהם?
- שמואל א’ פרק ו’ פסוקים י”ב- כ”א. במה חטאו אנשי בית שמש? מה היה עונשם וכיצד הגיבו כתוצאה מהעונש הניתן להם.
