שמואל א פרק ב
- שמואל א
- פרק ב
- תפילת חנה ונבואת עלי ושני בניו
באוַתִּתְפַּלֵּ֤ל חַנָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר עָלַ֤ץ לִבִּי֙ בַּֽיהֹוָ֔ה רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽיהֹוָ֑ה רָ֤חַב פִּי֙ עַל־א֣וֹיְבַ֔י כִּ֥י שָׂמַ֖חְתִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃ באֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהֹוָ֖ה כִּ֣י אֵ֣ין בִּלְתֶּ֑ךָ וְאֵ֥ין צ֖וּר כֵּאלֹהֵֽינוּ׃ גאַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהֹוָ֔ה ולא וְל֥וֹ נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃ דקֶ֥שֶׁת גִּבֹּרִ֖ים חַתִּ֑ים וְנִכְשָׁלִ֖ים אָ֥זְרוּ חָֽיִל׃ השְׂבֵעִ֤ים בַּלֶּ֙חֶם֙ נִשְׂכָּ֔רוּ וּרְעֵבִ֖ים חָדֵ֑לּוּ עַד־עֲקָרָה֙ יָלְדָ֣ה שִׁבְעָ֔ה וְרַבַּ֥ת בָּנִ֖ים אֻמְלָֽלָה׃ ויְהֹוָ֖ה מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃ זיְהֹוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃ חמֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃ טרַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃ בייְהֹוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ מְרִיבָ֗ו עָלָו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהֹוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ׃
יאוַיֵּ֧לֶךְ אֶלְקָנָ֛ה הָרָמָ֖תָה עַל־בֵּית֑וֹ וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן׃ יבוּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת־יְהֹוָֽה׃ יגוּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָעָ֑ם כׇּל־אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ׃ ידוְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה׃ טוגַּם֮ בְּטֶ֘רֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵ֒לֶב֒ וּבָ֣א ׀ נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹא־יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם־חָֽי׃ טזוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח־לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר ׀ לֹא֙ לו כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם־לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחׇזְקָֽה׃ יזוַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהֹוָֽה׃ יחוּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃ יטוּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת־אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִֽים׃ כוּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהֹוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֙רַע֙ מִן־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהֹוָ֑ה וְהָלְכ֖וּ לִמְקוֹמֽוֹ׃ כאכִּֽי־פָקַ֤ד יְהֹוָה֙ אֶת־חַנָּ֔ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד שְׁלֹשָֽׁה־בָנִ֖ים וּשְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת וַיִּגְדַּ֛ל הַנַּ֥עַר שְׁמוּאֵ֖ל עִם־יְהֹוָֽה׃
כבוְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ כגוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תַעֲשׂ֖וּן כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶת־דִּבְרֵיכֶ֣ם רָעִ֔ים מֵאֵ֖ת כׇּל־הָעָ֥ם אֵֽלֶּה׃ כדאַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא־טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַעֲבִרִ֖ים עַם־יְהֹוָֽה׃ כהאִם־יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְﬞל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהֹוָה֙ יֶחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהֹוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם׃ כווְהַנַּ֣עַר שְׁמוּאֵ֔ל הֹלֵ֥ךְ וְגָדֵ֖ל וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם־יְהֹוָ֔ה וְגַ֖ם עִם־אֲנָשִֽׁים׃
כזוַיָּבֹ֥א אִישׁ־אֱלֹהִ֖ים אֶל־עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃ כחוּבָחֹ֣ר אֹ֠ת֠וֹ מִכׇּל־שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל־מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת־כׇּל־אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כטלָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃ ללָכֵ֗ן נְאֻם־יְהֹוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־יְהֹוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃ לאהִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃ לבוְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵיטִ֖יב אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כׇּל־הַיָּמִֽים׃ לגוְאִ֗ישׁ לֹֽא־אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְכׇל־מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים׃ לדוְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חׇפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃ להוַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהִתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי־מְשִׁיחִ֖י כׇּל־הַיָּמִֽים׃ לווְהָיָ֗ה כׇּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם׃
ב”ה
מיקום בתנ”ך: ספר שמואל א’ פרק ב’
נושא: תפילת חנה ונבואת עלי ובניו
סיכום:
לאחר שחנה מביאה את שמואל לבית האל היא מתפללת לה’ ומודה לו בתפילתה על הטוב שנתן לה.
בתפילתה היא מדגישה את הרעיון שהאל מנהל את העולם וברצונו יעשה בו שינויים כרצונו ולכן בכל מצב בחיים גם אם הוא נראה ממש רע ומוחלט אין שום יאוש בעולם כי הכל ניתן לשינוי.
בנוסף היא אומרת שבני האדם שנמצאים במקומות טובים בחייהם צריכים להעריך, להודות ולהתנהל כראוי מכיוון שאם ירשיעו, באותה מידה שהטוב הגיע אליהם והם בטוחים במקומם ומעמדם הוא יכול גם להילקח מהם.
חנה פותחת בכך שאומרת שהנס והישועה שנעשתה לה שנקלטה להריון והביאה ילד [חוץ משמואל יהיו לחנה ואלקנה עוד ילדים] גרמו לליבה לשמוח ולהבין שהיא חשובה בעיני האל. עכשיו היה לה מה לומר ואיך לענות לאויבים שלה שהציקו ופגעו בה כיוון שכבר לא הייתה מדוכאת ועצובה אלא שמחה ומאושרת. ואלה הדברים שהיא אומרת להם:
אין קדוש כמו האל, אין אל נוסף לו ואין חזק כאלוהינו. כוחו כל כך גדול שביכולתו לעשות הכל. אנשים צריכים לדעת לא להתגאות ולדבר על מי הם ומה הם כאילו הגיעו לדברים שהגיעו בכוחות עצמם בלבד כי מי שנותן את הדעה והחוכמה לאדם זה ה’ והוא זה שמתכנן את הדברים ומסדר אותם כדי שמה שאדם עושה יראה בו הצלחה ולא כישלון. באותה מידה האדם יכול לפעול אך הדברים לא יסתדרו והוא לא יצליח ולכן אין לו במה להתגאות כי הצלחתו תלויה רק בסיוע מהאל.
חנה נותנת דוגמאות:
אנשים שמומחים בחץ וקשת לא הצליחו לקלוע למטרה בזמן שהיה בו צורך ואילו אלה שבדרך כלל אינם מוצלחים וכל פעם לא הולך להם דווקא החץ ששלחו כן קלע.
אנשים שיש להם שפע כלכלי נהיו רעבים והצטרכו להשכיר עצמם לעבודה אצל אחרים כדי לקבל כסף ואילו עניים שהשכירו עצמם לעבוד למען כסף הפסיקו להיות שכירים כי נהיה להם שפע מהאל.
אישה עקרה שבאופן טבעי לא יכולה ללדת ילדה שבעה בנים ואילו זו שהתגאתה בילדיה הרבים נהפכה לאומללה [ממות ילדיה או מצער בעקבות מעשיהם הרעים].
ה’ ממית וה’ מחייה. ה’ ברגע אחד יכול להמית אדם שהיה נראה בשיא חייו וששום דבר לא יפגע בו ובאותה מידה אדם שנראה שאין סיכוי שיחייה יחזור לחיים. [מוות קליני או כל מצב אחר].
ה’ גורם לעשיר להיות עני ולהפוך אדם עני לעשיר.
ה’ גורם לאדם שהיה מכובד מאוד ובעל מעמד להיות ברגע אחד מושפל ומצד שני אדם שלא הכירו אותו ברגע אחד יוכל להיות בעל שם וכבוד.
ה’ מקים מהמקום הכי נמוך שיש כמו עפר אדם עני/מושפל וממקום נמוך כמו אשפות [היכן שנמצאים פחי אשפה] ירים אביון [עני] במטרה להרים אותם ולשים אותם עם נדיבים, אנשים שהעושר שלהם כל כך גדול שהם יכולים גם לחלק סכומים גבוהים ועדיין יישאר להם וכתוצאה מהנדיבות שלהם הם מקבלים מעמד גבוה ומכובד בכל מקום שהם באים אליו.
הסיבה שהאל יכול לעשות את השינויים האלה היא כי לה’ שייך העולם וכל מה שבתוכו.
לכן, ה’ שומר על האנשים שמתנהלים על פי רצונו כך שרגליהם לא יפלו במלכודת ומצד שני כשהרשעים יגיעו לתקופה חשוכה בחייהם לא יהיה להם דרך להתמודד עם המצב ולכן יפלו. מכיוון שהאדם מתגבר על משברים בחייו לא ע”י כח אלא בדרך אמונה שיש מישהו ששומר עליך ומלווה אותך.
אויבי ה’ יפלו לפניו כשירעים עליהם בקולו משמים, ה’ ידון וישפוט את כל האומות וכל האנשים שנמצאים גם בקצוות הארץ [מקומות נסתרים]. ה’ ייתן כוח למלך שימלוך על ישראל ויהיה מכובד וחשוב בעיני העולם.
אלקנה הולך לביתו ושמואל נשאר לשרת בבית האל ולסייע לעלי הכהן הגדול בעבודתו. לעומתו, בני עלי היו אנשים רעים שלא הייתה להם אמונה ופחד מהאל ועשו מעשים רעים.
בני עלי קבעו מעצמם חוק. החוק היה שכל איש שרצה לזבוח זבח לאל היה מגיע למקום והנער הכהן שהיה משרת ועובד שם היה מביא מזלג עם שלוש שיניים, כאשר הבשר היה מבושל בזבח הוא היה מכניס את המזלג בבשר ומה שהיה יוצא זה היה שכר הכהן. וכך כל אלה שבאו לשילה לזבוח שם לה’ היו עושים איתם.
למרות ששכר הכוהנים היה זרוע וחזה, הכוהנים היו לוקחים את המזלג ונועצים בבשר המבושל בסירים שונים ולוקחים לעצמם מהבשר מאיזה חלק שרצו. חלק הרבה יותר גדול ממה שהגיע להם על פי חוק תורה.
חטא נוסף שחטאו בו, היה שלקחו מבשר חי שלא בושל לפני שהקריבו אותו על המזבח. לכוהנים היה מותר על פי החוק של התורה לקחת את חלקם רק לאחר שהבשר התבשל ולאחר שהחלבים הוקרבו על המזבח ולכן כשבעל הקורבן היה אומר לכהן תחכה, תן לי קודם להקריב את הקורבן ואת החלבים כפי שכתוב בתורה ולאחר מכן תיקח ככל שתרצה. הכהן היה עונה לו: לא. קודם אני אקח ואז אתה תקריב ואם לא תביא אקח מימך בכוח.
חטאי בני עלי היו גדולים מאוד לפני האל כיוון שביזו את הקורבנות ואף לימדו את הכוהנים המשרתים אותם לבזות את קורבנות האל. שמואל לעומתם, היה משרת את ה’. עובד בבית האל ולומד את עבודת הלווים ולא למד ממעשי בני עלי הרעים. שמואל היה לבוש אפוד בד כדרך אנשים חשובים למרות שהיה צעיר. והיה לבוש מעיל קטן שאימו תפרה לו ובכל שנה כשאימו הייתה עולה לשילה עם אלקנה כדרכם הייתה מביאה לו מעיל שיתאים למידתו. עלי שרואה שמעשיו של שמואל טובים מברך את אלקנה וחנה שה’ יברך אותם בילדים כמו שמואל במקומו. אלקנה וחנה עולים לביתם וה’ מברך אותם ונולדים להם עוד שלושה בנים ושתי בנות שגדלים בבית חנה ואלקנה.
עלי שהיה זקן מאוד כבר לא היה לו כוח לכעוס ולהעניש את ילדיו. הוא הוכיח אותם על מעשיהם ואמר להם שלא טוב הדבר שהוא שומע שהם עושים שלוקחים יותר מהבשר שהם אמורים לקחת ולוקחים לא בזמן שמותר להם לקחת ובנוסף לא מקריבים את קורבנות הנשים שמגיעות לאוהל מועד להקריב. הוא אומר להם: הרי אם אדם חוטא לאדם ולא נשפט כראוי בבית דין, האל ישפוט אותו ואם חטא לה’ קל וחומר שהאל ישפוט אותו. לכן תפסיקו לחטוא לאל שלא יעניש אתכם על מעשיכם הרעים. בניו של עלי לא שומעים לו אלא ממשיכים לחטוא כיוון שה’ כל כך כעס על שהרבו לחטא ולכן הקשה את לבבם ולא נתן להם את האפשרות לשוב בתשובה כדי שיקבלו את עונשם.
לעומתם, שמואל הולך וגדל ואהוב במעשיו על האל ועל בני אדם.
איש האלוהים מגיע אל עלי ומנבא לו מה יקרה לבניו כתוצאה מהחטאים שהם עושים:
הוא אומר לו שהרי ידוע שנגליתי לאהרון ובניו עוד בתקופת מצרים ובחרתי אותו ואת בניו להיות לי לכהן, לעלות על המזבח, להקטיר קטורת, לשאת אפוד. וכל מתנות הכהונה שבני ישראל מחויבים להביא מהקורבנות, תבואה, מעשר של ישראל נתתי שיביאו לכם. למה אם כך למרות כל הכבוד שקיבלתם אתם בועטים בזבחים ובמנחות שהעם נותנים לי? למה אתה מכבד את בניך יותר ממה שאתה מכבד אותי?
לכן דברי ה’ אלוהי ישראל: אני התכוונתי שאתה [מבני איתמר בן אהרון], בניך וצאצאיך יכהנו בכהונתי עד עולם אבל בגלל שחטאתם אני לא אתן לכם להמשיך בכהונה כיוון שמי שמכבד אותי אכבד אותו בחזרה ומי שביזה אותי יבוזה. לכן אעביר את הכהונה השולטת לידי פנחס ובניו שבמעשיו אהוב עלי והם יהיו וישרתו בכהונתי לנצח.
הינה ימים באים ואפסיק את חוזק כהונתך וכהונת בית אביך ואגרום לכך שלא יהיה כהן גדול בזרעך וצאצאיך יסתכלו בעין צרה על אלה שכן ישמשו ככהנים גדולים.
לא יהיו אנשים זקנים במשפחתכם אלא רובם ימותו כשהם עדיין בשיא כוחם.
הסימן שאראה לך ויסמן לך שהנבואה הזו אמיתית היא ששני בניך, חפני ופנחס ימותו ביום אחד. ואז אקים כהן נאמן שיהיה אהוב עלי ויקבל את עבודת הכהונה. והוא ובני ביתו יכהנו לאורך זמן.
וכל מי שיישאר מזרעך יבוא להשתחוות אליו לצורך מעט כסף וכיכר לחם ולבקש ממנו לשייך אותו לאחת הכהונות כדי שיהיה לו לפחות אוכל בסיסי.
מבנה הפרק:
פסוקים א’-י’: תפילת חנה
פסוקים י”א-י”ז: חטאי בני עלי.
י”ח-כ”א: שמואל וחנה
כ”ב- כ”ה: תוכחת עלי לבניו.
כ”ו-ל”ו: נבואת איש האלוהים לעלי
מילים לביאור:
לעלוץ= שמחה פנימית
רמה קרני= נהייתה חשובה
צור=חזק
אין בלתך= אין חוץ ממך
עלילות= מזימות, תכנונים.
אזרו חיל= נהיו חזקים ובעלי אומץ
נשכרו= השכירו עצמם לעבודה תמורת כסף
עקרה= אישה שאין לה יכולת להביא ילדים
אומללה= עצובה
חתים= נופלים
ינחלם= יביא להם נחלה [יביא להם דבר קבוע]
תבל= עולם
מצקי ארץ= יסודות הארץ
יחתו=יפלו
ידמו= ישתקו, יעצרו
עז= כוח
אפסי ארץ= מקצוות הארץ
בני בליעל= אנשים רעים
כיור= סיר גדול
דוד/פרור/קלחת= סירים שונים
כינויים:
שמואל– נער
בני עלי– בני בלייעל
תיאורים:
שמואל- הולך וגדל, טוב עם ה’ ועם אנשים,
בני עלי- חטאים
תיאורי בני עלי ומעשיהם באים מנגד לתיאורי שמואל הדבר מדגיש למה שמואל יהיה ממשיך דרכו של עלי ולא בניו כמו שאמור להיות.
חטאי בני עלי:
1.לקחו כמות גדולה מבשר הקורבנות יותר ממה שהגיע להם על פי החוק.
2. לקחו מהבשר לפני שהוקרבו החלבים לפני האל.
3. היו לוקחים לעצמם ולא מקריבים את הקורבנות שהנשים שילדו היו מביאות להקריב לאל.
עונשים של בני עלי:
- לא יהיו מהם זקנים [ימותו צעירים]
- ימשיכו לעבוד במקדש אך מעמדם ילקח וכבר לא יהיו הכהונה השולטת ולכן יחיו בצער.
- יהיו עניים ויזדקקו לאחרים כדי לאכול אוכל בסיסי. [לחם]
הסימן שאיש האלוהים נותן לעלי שנבואה זו היא אמת:
שני בניו חפני ופנחס ימותו ביום אחד.
מידה כנגד מידה: התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
בני עלי חוטאים ולכן האל מענישם.
הם חוטאים בכך שלוקחים מעבר ובכוח למה שמותר להם מהקורבנות כדי לאכול מעבר למותר להם ולכן יענשו בכך שלא יהיה להם מה לאכול בכלל.
הם חוטאים בכך שמשתמשים במעמד המכובד שלהם כדי לפגוע ולגזול מבני ישראל ולכן ה’ יוריד את מעמדם, לא יהיו כבר הכהונה המנהלת את הארץ , יושפלו ויזדקקו לאחרים כדי לשרוד.
הם מבזים את האל ולכן יבוזו בעצמם.
“כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ.”[פסוק ל’] – מי שיכבד אותי אכבד אותי ומי שיבזה אותי אדאג שיבוזה.
ניגודים בתפילת חנה:
מטרת הניגודים בתפילת חנה להדגיש את היכולת של האל לשנות את מצבו של האדם בכל רגע נתון.
עשיר/אביון
עקרה/רבת בנים
גיבורים/נכשלים
שבעים בלחם/רעבים
מוריש[הופך אדם לרש=עני]/מעשיר
משפיל/מרומם
חסידים/רשעים
ממית/מחייה
מילים נרדפות: מילים השונות בצורתן אך דומות במשמעותן.
המילים מגיעות בדרך כלל בצורה שונה כדי לחזק את משמעות הדברים הנאמרים.
אביון=דל
מוסר השכל:
- אין ייאוש בעולם כלל- מסיפור חנה ניתן ללמוד שגם כשאדם נמצא במצב מאוד קשה ועל פי הטבע וההיגיון אין סיכוי שישתנה משהו לטובה הכול יכול להשתנות ולכן שלא יתייאש.
חנה הייתה עקרה ופנינה ציערה אותה ופגעה בה על שהיא עקרה וה’ הביא לחנה ילדים ששימחו אותה ואילו פנינה קיבלה צער מילדיה. - ענווה- מסיפור חנה ניתן ללמוד שאדם צריך להיזהר לא להתגאות ולהתנשא על אחרים בגלל שהוא במצב טוב והם לא כי המצב תמיד יכול להשתנות והוא ייפול והם יעלו.
- גלגל חוזר בעולם- אדם שעושה רע הדבר חוזר אליו באותה צורה לצורך תיקון העוולה שנעשתה. בני עלי גזלו מישראל ולכן הגיעו למצב שהזדקקו שעם ישראל יפרנסו אותם כנדבה.
בני עלי השתמשו במעמדם הרם לפגוע בישראל ולכן תגיע משפחת כהונה אחרת שתהיה מעליהם ותשלוט בארץ והם יהיו תחתיהם.
הם ביזו את האל ואת ישראל ולכן הם יגיעו למצב של בזיון.
קשיים ופירושים:
קושי:
בתקופת חנה לא היה מלך בישראל אם כך על איזה מלך חנה מדברת בתפילתה?
פירוש:
רד”ק: “ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו – כפל דבר , כי ה’מלך’ הוא ה’משיח’. ואמרה חנה זה על דרך נבואה או על דרך קבלה , כי היתה קבלה אצלם כי עתיד להיות מלך בישראל. וחתמה השירה הזאת בדברי המלך , לפי שזכרה מפלת הרשעים , והם אויבי ישראל , ואמרה כי האל יתן עז למלך ישראל , שיושעו ישראל על ידו מיד אויביהם. ואם אמרה זה בדרך נבואה , רמזה בזה שעל ידי בנה שמואל יהיה מלך בישראל , והוא ימשחנו.”
הסבר פירוש:
חנה אמרה זאת בנבואה או על פי פירוש אחר היה ידוע שאמור להיות מלך בישראל ולכן חתמה את שירתה בכך שבעתיד כשיהיה מלך בישראל אויבי ישראל יפלו לפניו והאל יחזק כוחו והתפללה שבנה שמואל כשיגדל ימשח אותו למלך.
קושי:
מהי הסיבה שנאמר ששמואל היה משרת את ה’ את פני עלי? את מי שמואל שרת?
פירוש:
את פני עלי – כמו: לפני עלי , כלומר , שהיה עלי מלמדו עבודת יי’. ויונתן תרגם: “בחיי עלי כהנא” , כמו שתירגם אונקלוס “על פניו להאבידו” (דב’ ז , י): “בחייהון לאובדיהון”.
הסבר פירוש:
רד”ק: רד”ק מסביר שהכוונה שעלי היה מלמד ומכוון אותו איך לעבוד את עבודת האל במשכן.
קושי:
אם כתוב שזה היה החוק שהכוהנים ייקחו בשר מהזבח מדוע חפני ופנחס נחשבו חוטאים?
פירוש:
רש”י: “ומשפט הכהנים – הם קבעו להם חוק זה”
רד”ק: “ומשפט הכהנים – הם שמו להם זה החוק והמשפט. כבשל הבשר – בשר השלמים; ומלבד משפטם , שהוא חזה ושוק , היה נער הכהן לוקח משאר הבשר שהיה חלק הבעלים. כל אשר יעלה המזלג – בבת אחת; וזה היה חוק עולה וגזל ששמו הכהנים על ישראל. ו’המזלג’ ידוע , והוא כלי ברזל יש לו שנים , מעלין בו בשר מן הקדירה.
הסבר פירוש:
משפט הכוהנים הכוונה שהם בעצמם קבעו חוק זה כי על פי חוקי התורה על הכהן לקחת מבשר הזבח רק זרוע וחזה והם לקחו עם המזלג ככל שעלה. כמות גדולה יותר של בשר שהיה אמור להישאר למקריב הקורבן ולמשפחתו. כך שגזלו מישראל.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא שמואל א’ פרק ב’ פסוקים א’-י’.
- מהו המסר שחנה מעבירה בתפילתה? הבא שלושה דוגמאות המחזקות את המסר שחנה רוצה להעביר.
- האם חווית או ראית מקרה שהתהפך לטובה או לרעה? מהו המקרה? מה הייתה הרגשתך לאחר המקרה?
- קרא שמואל א’ פרק ב’ פסוקים: י”א-כ”ו.
בני עלי מהווים דמויות מנוגדות לשמואל. באילו דרכים ניתן לראות את השוני בין שמואל לבני עלי ומהי המטרה לדעתך של כותב הספר כששם את כל הדמויות האלה בפרק אחד?
- קרא שמואל א’ פרק ב’ פסוקים: י”א-ל”ו.
- מה חטאם ועונשם של בני עלי? כיצד ניתן לזהות בפרק שהחטאים של בני עלי היו חמורים ביותר בעיני האל? בסס תשובתך על הפסוקים.
- הראה כיצד עיקרון הגמול מידה כנגד מידה מופיע בחטאם ועונשם של בני עלי?
- מהו הכינוי לאיש שמבשר לעלי על הנבואה ומהו הסימן הניתן לו כדי להוכיח שנבואתו נבואת אמת?
שאלות בגרות:
- בחר דמות מרכזית בפרק וכתוב מה הם מעשיה ומה ניתן ללמוד מהם ומדוע בחרת בדמות זו.
- קרא שמואל א’ פרק א’. בפרק ניתן לראות כיצד מצב בחיים יכול להשתנות.
- מהו המצב שהשתנה?
- מה גרם למצב להשתנות לדעתך?
- כתוב על מצב בחייך שחל בו שינוי. מהו המצב שבחרת לתאר? מה גרם לשינוי? מה הייתה ההרגשה שלך לפני ואחרי השינוי?
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: א’-ג’.
- פסוקים אלה הם אקספוזיצייה [פתיחה] לפרק. כתוב 5 פרטים שלמדת מפתיחה זו.
- בחר שני פרטים מהפתיחה שבחרת בהם וכתוב מדוע לדעתך הם חשובים להבנת הסיפור.
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: ט’- י”ח.
- מהי בקשת חנה מהאל?
- כיצד עלי מתייחס לחנה בתחילה ומדוע ומה גורם לשינוי ביחסו אליה?
- כיצד ניתן לראות שכשיצאה חנה מבית האל היא התעודדה? בסס תשובתך על הפסוקים.
- מה גרם לדעתך לשינוי בהרגשת חנה?
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: י’-י”ב.
- חנה נודרת נדר בתנאי מסוים. מהו הנדר ומהו התנאי שהתנתה לביצוע הנדר?
- האם חנה מקיימת את הנדר שנדרה? בסס תשובתך על הפסוקים.
- קרא שמואל א’ פרק א’.
- כתוב מהו שורש מנחה.
- כתוב מהו השורש המנחה בפרק וכיצד הוא מעביר את המסר העיקרי בפרק.
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: א’-ט’.
- כיצד אלקנה מתייחס לחנה? כתוב שני דרכים שבהם ניתן לראות את היחס המועדף שחנה מקבלת מאלקנה. בסס תשובתך על הפסוקים.
- מהן הסיבות לדעתך שחנה מקבלת מאלקנה יחס מועדף [שונה בצורה חיובית] ? בסס תשובתך על הפסוקים.
