שמואל א פרק א
- שמואל א
- פרק א
א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי.
ב וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהוָה. ד וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. ה וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ. ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ. ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל. ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. ט וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה. י וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה. יא וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. יג וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה. טז אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ. יח וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד. יט וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה. כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו. כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ. כב וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם. כג וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ. כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְהוָה שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר. כה וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי. כו וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. כז אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. כח וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה.
ב”ה
מיקום: שמואל א’ פרק א’
נושא: בית עלי
סיכום:
הפרק מספר על אדם אחד שגר ברמתיים צופים בשטח האדמה של שבט אפרים ושמו אלקנה. היחוס של אלקנה [מיהם אביו, סבו, אב סבו]: בן ירוחם, בן אליהוא, בן תחו, בן צוף משבט לוי שגרים בנחלה של שבט אפרים [הלויים היו מפוזרים בכל שבטי ישראל].
לאלקנה שתי נשים שם האחת חנה ושם השנייה פנינה. לפנינה היו ילדים ולחנה לא היו ילדים.
לאלקנה מנהג קבוע, בכל שנה הוא עולה לזבוח ולהקריב קורבן לאל בשילה. שם שני בני עלי: חופני ופנחס כוהנים לה’. [עלי כהן גדול והם סגניו]
הגיע היום שהוא נוהג לעלות ולזבוח ואלקנה עולה עם כל משפחתו וזובח לה’ ומהזבח אלקנה מחלק למשפחתו בשר. לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה הוא מחלק ולחנה הביא מנה כפולה וטובה יותר מכיוון שאת חנה אהב ומכיוון שריחם עליה שהיא עקרה [ה’ סגר רחמה]. פנינה, האישה השנייה של אלקנה הייתה מצערת את חנה על כך שהיא עקרה. וכך בכל שנה ושנה כשהם עולים לזבוח לה’ פנינה מצערת את חנה על כך שהיא עקרה וגורמת לה לבכות ולא לרצות לאכול מהזבח.
אלקנה פונה אל חנה אשתו ושואל אותה: חנה, למה את בוכה? למה את לא אוכלת? למה רע לך? הרי אני טוב לך יותר ממה שאני אוהב את עשרת בניי. חנה אוכלת ושותה ולאחר מכן קמה והולכת לאזור אוהל ה’. עלי הכהן יושב על הכיסא בכניסה היכן שהמזוזה נמצאת והוא מסתכל עליה ובוחן אותה. חנה נכנסת למקום ומתפללת לה’ ובוכה לפניו מתוך צער וכאב. ואז היא נודרת נדר: ה’ צבאות, אם תבחר לראות את הצער שלי ולהתייחס ולענות לתפילה שלי ותיתן לי ילדים אני אקדיש ואתן לך ילד שישמש ויעבוד בעבודת האל כל ימי חייו [מגיל קטן] ולא יספר את שיער ראשו.
חנה מרבה להתפלל ועלי שרואה שהיא נמצאת הרבה זמן במקום מסתכל עליה ושומר על מה היא מוציאה מהפה. רואה שקולה לא נשמע. ולכן הוא חושב שהיא שיכורה שממלמלת לעצמה דברים. הוא פונה אליה ומוכיח אותה על התנהגותה ואומר לה: עד מתי תשתכרי? תפסיקי לשתות יין!
חנה ששומעת את דבריו הקשים עונה לו בצורה מכובדת: לא אדוני, אני אישה שקשה לה בנפש. לא בחרתי לשתות יין או אלכוהול כדי להסיר את הכאב שלי אלא באתי לשפוך את כאבי לפני האל. אל תגרום לי ללכת מפה ולהיות ליד אישה רעה שפוגעת בי כי אני נמצאת פה בגלל הכאב והכעס שלי ובגלל זה אני פה הרבה זמן. עלי ששומע את דבריה מברך אותה שתלך לשלום ואלוהי ישראל ייתן לה את מה שביקשה ממנו. חנה כששומעת את ברכתו הולכת לדרכה, אוכלת וכבר לא עצובה כמו לפני כן.
אלקנה ומשפחתו ישנים באזור. בבוקר הם משכימים לקום ושבים שוב לבית האל להשתחוות לפני ה’ ואז שבים לביתם ברמה. אלקנה מקיים יחסי אישות עם חנה אשתו וה’ זוכר את תפילתה. היא נקלטת להריון ולאחר תקופת ההיריון היא יולדת בן. חנה קוראת לבנה שמואל כי מה’ שאלתיו. [ביקשתי אותו מהאל].
אלקנה עולה לבית האל בשילה כמו כל שנה כדי לזבוח זבח ולקיים את הנדר שלו וחנה לא עולה עימו כיוון שאמרה לאיש שלה [אלקנה] שהיא מחכה עד שהילד יגדל וייגמל ההנקה [הצורך להיות תלוי באימו] ואז היא תעלה לבית האל ותשאיר אותו שם לעבוד את האל. אלקנה עונה לה שתעשה כטוב בעיניה. שתישאר איתו בביתם עד שתגמול אותו אך הלוואי וה’ יגרום לילד באמת לרצות לעבוד ולשמש בבית האל.
חנה מניקה את שמואל עד שנגמל ואז כשהוא גדל היא מעלה אותו איתה לשילה. היא מביאה עימה שלושה פרים, קמח בכמות של איפה אחת וכד יין והולכת לבית האל שם הם שוחטים את אחד מהפרים שהביאה לבית האל ומביאים את הנער אל עלי הכהן. חנה מסבירה לעלי שהיא האישה שהתפללה לפני האל כשהיה שם. והינה הנער שהתפללה שייתן לה. ה’ הביא לה בדיוק מה שביקשה ממנו. “אל הנער הזה התפללתי” ומכיוון שה’ הביא לה את בקשתה היא משאילה אותו לאל כמו שהתחייבה. שמואל משתחווה ומודה על שזכה להיות עובד בבית האל.
מבנה הפרק:
פסוקים א’- ג: פתיחה [תיאור הדמויות בפרק]
פסוקים ד-ח’: אירוע הזבח
פסוקים ט’-י”א: תפילת ונדר חנה
פסוקים י”ב-י”ח: דו שיח בין עלי כהן גדול לחנה.
פסוקים י”ט-כ”ג: התגשמות משאלת חנה.
כ”ד-כ”ח: חנה עומדת בהתחייבותה ומקיימת את הנדר שנדרה.
מילים לביאור:
ה’ צבאות– האל ששולט על הצבא למעלה והצבא למטה.
מנה אחת אפים– מנה כפולה.
מרת נפש– צער גדול
וכעסתה– ציערה אותה
צרתה– האישה השנייה של בעלה [פנינה]
ופניה לא היו לה עוד– היה שינוי במצב רוחה
ומורה– סכין
וידע– קיים יחסי אישות
תקופות הימים– תהליך של זמן [תקופה של 9 חודשי הריון]
מילים נרדפות
זכרתני-ולא תשכח [י”א]
ביטויים– צירוף של שתי מילים או יותר המעביר מסר.
מנה אחת אפים- מנה כפולה [ה’]
אלקנה מביא לחנה מנה כפולה [מנה יותר גדולה ואיכותית] ממה שכל שאר יושבי הסעודה קיבלו.
מרת נפש-ביטוי לצער גדול
חנה מתארת את ההרגשה שלה בפני עלי.
שורש מנחה– שורש החוזר על עצמו בפרק מספר פעמים ומטרתו להעביר את המסר העיקרי של הפרק.
ש.א.ל– השורש חוזר בפרק זה מספר פעמים ומטרתו להעביר את המסר העיקרי של הפרק: חנה שאלה [ביקשה] מהאל ילד וה’ נענה לשאלתה. כתוצאה מכך היא השאילה [העבירה] אותו לאל.
פסוקים: י”ח, כ’, כ”ז, כ”ח.
מידה כנגד מידה– התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
חנה אומרת ה’ נענה לשאלתי [לבקשתי] ולכן אני השאלתי אותו לאל. [הוא יעבוד בבית האל]
” אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. כח וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַיהוָה; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַיהוָה.” [פסוקים כ”ז-כ”ח]
נדר ותנאי– התחייבות לעשיית מעשה במידה והבקשה תתקבל.
הבקשה שחנה מבקשת [תנאי לצורך עשיית הנדר]
- “אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח”- אם תראה את הצער שלי ותזכור אותי ולא תשכח
- “ונתתה לאמתך זרע אנשים”- תיתן לי זרע אנשים, תיתן לי לילדים שיוכלו להתרבות.
נדר- חנה נודרת:
- ונתתיו לה’ כל ימי חייו -חנה תביא את הילד שלה לבית האל שם יעבוד לאורך כל ימי חייו.
- מורה לא יעלה על ראשו– לא יספר את שיער ראשו
מדרש שם– כשנותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת
שמואל– חנה קוראת לבנה שמואל כי מה’ ביקשה אותו.
“ותקרא את שמו שמואל כי מה’ שאלתיו”[פסוק כ’]
מוסר השכל:
- מסיפור חנה לומדים שכשמביישים אדם בטעות והוא לא מגיב בהתלהמות ובכעס הוא זוכה שיתקבלו תפילותיו. חנה מתפללת לאל ועלי שרואה אותה וחושב שהיא שיכורה נוזף בה. היא לא כועסת עליו אלא מסבירה לו בצורה יפה שהוא טועה. האל נענה לתפילתה ושנה לאחר מכן היא יולדת בן שיהיה נביא וישפוט את ישראל ובנוסף תזכה לעוד ילדים.
- מחנה לומדים שאדם צריך לעמוד בנדריו ובהבטחותיו גם אם הם קשים לביצוע. חנה נודרת שבמידה והאל ייתן לה בן היא תקדיש אותו לאל ותשלח אותו להיות עובד בבית האל ולמרות שהגיוני שהדבר לא היה לה קל היא עושה זאת.
- חנה מלמדת אותנו להודות לאל על הדברים שאנחנו מקבלים. היא מגיעה אל בית האל ומביאה עימה בשר, יין, מאפים ומודה על הילד שקיבלה. “אל הנער הזה התפללתי”.
- מאלקנה אנחנו לומדים כמה חשוב להתייחס לאדם שאנחנו רואים שהוא בצער. לא להתעלם ממנו אלא לראות כיצד ניתן לשמח אותו. אלקנה שרואה את חנה עצובה מביא לה כמות אוכל כפולה וטובה יותר ומרגיע ומחזק אותה במילים יפות.
- מעלי אנחנו לומדים שאדם צריך להיזהר ולא למהר לשפוט בן אדם בצורה שלילית וגם אם הוא נראה שעשה משהו שלילי לשאול אותו ולתת לו הזדמנות להסביר את עצמו ולא ישר לכעוס עליו. עלי כועס על חנה וגוער בה שהיא שיכורה ובאה בצורה כזו לבית האל. אם היה מסתכל לעומק היה רואה שאינה שיכורה אלא שהיא בצער.
- מהתנהגות חנה אנחנו לומדים כיצד נכון להתנהג במקום שמצערים ופוגעים בנו- חנה לאחר שאוכלת ושותה לא נשארת באזור הסעודה ליד פנינה שתמשיך לצער אותה אלא מתרחקת והולכת למקום שקט, אל בית האל ושם נשארת. במקום שיהיה לה טוב.
גם אנחנו יכולים ללמוד מכך שכשאנחנו נמצאים במקום שאנחנו חייבים להיות בו, [אירוע משפחתי, בית ספרי וכו’ ] ופוגעים בנו. נתמקד. נהיה רק בזמן שאנחנו חייבים להיות ולא נמשיך ונישאר ליד אלה שעוקצים או פוגעים בנו אלא נבחר ללכת למקום שבו לא נהיה חשופים לאנשים שרעים אלינו.
- מדברי חנה לומדים מהי הדרך הנכונה לטפל בכאב- חנה אומרת לעלי שקשה לה בחיים אבל היא לא בחרה לשתות יין או אלכוהול כדי להסיר את הכאב שלה אלא בחרה בדרך אחרת להסיר את כאבה. הדרך שלה הייתה לשפוך את כאבה ואת צערה ולהתפלל לאל.
גם אנחנו נלמד שכשיש תקופה של צער או כאב נשתמש בלשפוך את הלב לפני האל או לפני אדם שאנחנו סומכים עליו ולא להשתמש באלכוהול כדרך לבריחה ממציאות כואבת.
- מדברי אלקנה לומדים שההורים יכולים התפלל, לבקש ולהבטיח שהילדים שלהם יתנהגו בדרך מסוימת ויעבדו בעבודה מסוימת כמו שהם רוצים אך בסופו של דבר יש גיל שבו אין להם שליטה על מעשי הילד וה’ הוא זה שמוביל את הילד לדרכו. אלקנה אומר לחנה את תקיימי את הנדר ותביאי אותו לבית האל אבל ה’ יחליט מה יהיה אתו. לא בהכרח מה שאת חושבת, רוצה ומבטיחה שהוא יהיה זה מה שיצא ממנו. כמו שאומרים: אנשים מתכננים תוכניות והאל צוחק.[ פסוק כ”ג.]
קשיים ופרשנויות:
קושי:
מהי הסיבה לשם של המקום רמתיים צופים?
פירוש:
רש”י: ” מן הרמתים צופים – שתי רמות היו שצופות ורואות זו את זו ” (ראה מגילה יד , א).
הסבר פירוש:
שם המקום נקרא כך כיוון שבשבט אפרים היה אזור שהיו בו שני הרים שקרובים זה לזה ו
היה ניתן לצפות מכל אחת על השנייה.
קושי:
מהי משמעות השם אלקנה?
פירוש:
רש”י: אלקנה – לוי היה
הסבר פירוש:
אל+קנה
קניין האל והכוונה לכך שאלקנה היה לוי ולכן היה בעבודת האל.
קושי:
אם אלקנה ובניו היו לווים והרי לוויים עובדים בבית האל מה היה הערך של הנדר של חנה?
פירוש:
מלב”ים: “”ונתתיו לה’ כל ימי חייו”, שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה’, ודבר אין לו עם עסקי העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה’ כל ימי חייו. ג] “ומורה לא יעלה על ראשו”, אם כמ”ד (נזיר סו א) שנדרתו בנזירות, שהיא קדושה נוספת על קדושת הלוי, אם כמ”ד זו מורא ב”ו, שיתמיד ביראת ה’ כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ”ש החסיד (חובת הלבבות שער אהבת ה’ פ”ו) בושתי מיראת אלהי שאירא זולתו, כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה:
מלבי”ם: חנה אמרה שיהיו שלש הבדלים בין בנה לשאר הלויים. א. שאר הלויים פונים לפעמים לעסקיהם ושמואל יהיה מוקדש כולו לה’. ב. שמואל ייכנס לעבוד במשכן כבר מגיל צעיר יותר. ג. לשמואל לא יהיה מורה מאף אחד משום שהוא יירא רק מה’.
הסבר פירוש:
חנה התחייבה בנוסף לכך שבנה יעבוד בעבודת האל: א. שיישאר בבית האל ועיסוקיו יהיו רק בתחום הקודש ולא בעניינים נוספים . ב. שמואל יעבוד בקודש מגיל קטן ולא מגיל 25 כמו שאר הלווים. ג. שמואל לא יסתפר ולכן תהיה לו תוספת של קדושת נזיר על קדושתו כלוי ויש שאומרים שמורא= פחד ואז התכוונה: שמואל יעבוד את האל ולא יחשוש מאף אדם חוץ מהאל.
קושי:
מהי הסיבה שחנה אמרה זכרתני ולא תשכח? והרי יש פה כפילות של אותה מילה.
פירוש:
רד”ק: “וזכרתני ולא תשכח – הכפל לחזק התפילה והבקשה , וכן “זכור את אשר עשה לך עמלק… לא תשכח” (דב’ כה , יז – יט) – לחזק המצוה. ודרשו רבותינו ז”ל (מ”ש ב , ז): וזכרתני – בזכרים , ולא תשכח את אמתך – בנקבות.”
הסבר פירוש:
פירוש 1: חיזקה את בקשתה שהאל לא ישכח אותה.
פירוש 2: ביקשה שהאל ייתן לה גם זכרים וגם נקבות. [ילדים משני המינים].
קושי:
מה הכוונה עלי שומר את פיה? כיצד עלי יכול לשמור על הפה של חנה?
פירוש:
שומר את פיה – מצפה מתי שתפסוק; כן תירגמו יונתן: “ועלי מוריך לה עד דתפסוק”. שומר – לשון המתנה , כמו “שמר את הדבר” (בר’ לז , יא); “ולא תשמור על חטאתי” (איוב יד , טז).
הסבר פירוש: עלי המתין מתי תסיים את תפילתה.
פירוש נוסף אפשרי: עלי שמר ובחן מה היא מוציאה מפיה. מכיוון שחשב שהיא שיכורה הסתכל שלא תאמר דברים שלא מכבדים את המקום.
קושי:
“ומורה לא יעלה על ראשו”. למה התכוונה חנה בנדרה?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: ,” כו). ומורה לא יעלה על ראשו – נחלקו רבותינו בדבר (מ”ש ב , ח); מהם פותרים: מורא של בשר ודם לא יעלה עליו , שלא יכיר פנים במשפט ולא יגור מפני איש; מהם פותרים: מורה – תער לא יעבור על ראשו , כי נזיר יהיה.
הסבר פירוש:
ר’ יוסף קרא אומר שיש שתי דעות.
פירוש 1: לא יחשוש ויפחד מאף אדם אלא יהיה שופט בצדק וביושר. פירוש 2: לא יעבור תער=מורה=סכין. לא יסתפר אלא יהיה נזיר כל חייו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- בחר דמות מרכזית בפרק וכתוב מה הם מעשיה ומה ניתן ללמוד מהם ומדוע בחרת בדמות זו.
- קרא שמואל א’ פרק א’. בפרק ניתן לראות כיצד מצב בחיים יכול להשתנות.
- מהו המצב שהשתנה?
- מה גרם למצב להשתנות לדעתך?
- כתוב על מצב בחייך שחל בו שינוי. מהו המצב שבחרת לתאר? מה גרם לשינוי? מה הייתה ההרגשה שלך לפני ואחרי השינוי?
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: א’-ג’.
- פסוקים אלה הם אקספוזיצייה [פתיחה] לפרק. כתוב 5 פרטים שלמדת מפתיחה זו.
- בחר שני פרטים מהפתיחה שבחרת בהם וכתוב מדוע לדעתך הם חשובים להבנת הסיפור.
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: ט’- י”ח.
- מהי בקשת חנה מהאל?
- כיצד עלי מתייחס לחנה בתחילה ומדוע ומה גורם לשינוי ביחסו אליה?
- כיצד ניתן לראות שכשיצאה חנה מבית האל היא התעודדה? בסס תשובתך על הפסוקים.
- מה גרם לדעתך לשינוי בהרגשת חנה?
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: י’-י”ב.
- חנה נודרת נדר בתנאי מסוים. מהו הנדר ומהו התנאי שהתנתה לביצוע הנדר?
- האם חנה מקיימת את הנדר שנדרה? בסס תשובתך על הפסוקים.
- קרא שמואל א’ פרק א’.
- כתוב מהו שורש מנחה.
- כתוב מהו השורש המנחה בפרק וכיצד הוא מעביר את המסר העיקרי בפרק.
- קרא שמואל א’ פרק א’ פסוקים: א’-ט’.
- כיצד אלקנה מתייחס לחנה? כתוב שני דרכים שבהם ניתן לראות את היחס המועדף שחנה מקבלת מאלקנה. בסס תשובתך על הפסוקים.
- מהן הסיבות לדעתך שחנה מקבלת מאלקנה יחס מועדף [שונה בצורה חיובית] ? בסס תשובתך על הפסוקים.
