רחל אימנו

ב”ה

רחל אימנו

הסיפור של רחל אימנו מתחיל בספר בראשית פרק כ”ט. בפרק זה יעקב לאחר גנבת הברכה מעשו אחיו בורח מנקמת אחיו והולך ללבן דודו שגר בחרן על פי בקשת אימו. לפני יציאתו הוא מקבל מאביו את ברכותיו ברכת הזרע והארץ לזרעו. וציווי לקחת אישה מבנות דודו לבן. יעקב יוצא לדרכו, בדרך הוא ישן וחולם חלום שבו רואה סולם עם מלאכים עולים ויורדים וה’ מברך אותו בברכות אברהם ומבטיח לו שישמור עליו בדרכו וישיב אותו לארצו בהמשך.

יעקב מגיע לחרן ושם עוצר ליד הבאר מים [מקום מפגש של אנשים] הוא רואה רועי צאן באזור ושואל אותם מאין הם? והם עונים לו שהם מחרן. יעקב שואל אותם האם הם מכירים את לבן והאם שלום לו? והם עונים לו: שלום, והינה בתו עולה עם הצאן. יעקב פונה אל הרועים ושואל מדוע הם עדיין נשארים שם כשעוד היום גדול ועדיין ניתן לרעות את הצאן? והם עונים לו שהאבן גדולה על פי הבאר ורק לאחר שכל הרועים יתאספו הם יוכלו להזיז את האבן ולהשקות את הצאן. תוך כדי שיחה עימם רחל מגיעה עם הצאן של אביה כי היא רועה. כשרואה אותה יעקב הוא ניגש אל האבן ומזיז אותה בכוחות עצמו ומשקה את צאן לבן. הוא נושק לרחל, בוכה ומספר לה שהוא בן דודה. רחל שומעת את דבריו ורצה לאביה לספר לו על יעקב. לבן רץ אל יעקב, מחבקו ומנשקו ומזמין אותו לביתו מאותו הרגע יעקב עובד בבית לבן. לאחר חודש ימים לבן שואל את יעקב מה הוא רוצה בשכר עבודתו? יעקב שכבר התחיל להכיר את לבן ומזהה שמדובר באדם רמאי אומר לו בצורה ברורה מהו השכר שהוא מעוניין בו: הוא מוכן לעבוד שבע שנים בעבור רחל, בתו הקטנה. לבן מתחמק מתשובה ברורה ואומר לו שיישאר אתו כיוון שהוא מעדיף לתת לו אותה מאשר לאיש אחר ויעקב עובד שבע שנים למען רחל. ומסופר לנו שמרוב שאהב אותה הזמן שעבד היה בעיניו כימים אחדים. ” ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה”.

כשהסתיימו שבע השנים יעקב פונה ללבן ומבקש ממנו שיביא לו את אשתו כיוון שסיים את זמן עבודתו. לבן אוסף את כל אנשי המקום ועושה משתה גדול כדי לחגוג ולערוך את הנישואים ובמקום רחל הוא מכין את לאה להיכנס לחופה.  

המדרש מספר שיעקב ורחל ידעו שאביה רמאי ולכן כדי לוודא שלבן לא ירמה אותו וייתן לו אישה אחרת יעקב מוסר לרחל סימנים שהם חנ”ה= חלה, נידה והדלקת הנר. שלוש מצוות שהיו מקיימות הנשים בבית יעקב. וכך יעקב ווידא שכשישאל את הכלה בחופה מה הם הסימנים והיא תדע לענות רק אז ידע שזו רחל ויקדש אותה. [ישנם פירושים שונים מה היו הסימנים]. רחל שרואה שאביה מכין את אחותה מבינה שיעקב לא יקדש אותה אלא יבטל את החתונה אם היא לא תדע לענות על השאלה שישאל אותה בשקט. היא מבינה שאחותה תתבייש מאוד ליד כל האנשים שהוזמנו לחתונה ולכן, למרות אהבתה הגדולה ליעקב ולמרות שהמתינה שבע שנים לרגע זה היא בצורה מאוד אלגנטית מספרת ללאה על הסימנים בבית יעקב בלי שלאה אפילו תדע שזהו סוד בינה לבין יעקב. לאה נכנסת לחופה, יעקב שואל על הסימנים ולאה עונה לו וכך הוא בטוח שזוהי רחל ומקדש אותה. בלילה רחל על פי המדרש עומדת מחוץ לאוהל וכדי שאחותה לא תתבייש כשיעקב קורא לרחל היא מדברת והוא חושב שזו היא האישה שאיתו.

בבוקר יעקב קם ורואה שזו לאה ולא רחל האישה שהיה איתה הוא זועם מאוד ופונה ללבן בכעס על כך שרימה אותו כשידע בדיוק בעבור מי הוא עבד שבע שנים. לבן מנסה להרגיע את יעקב וכשרואה שאינו מצליח אומר ליעקב שיחכה שבוע עד סוף ימי המשתה של החתונה ואז יינשא גם לרחל ויעבוד עוד שבע שנים לאחר מכן.

יעקב לאחר שבע שנים ושבוע נישא ללאה וגם לרחל. וכך שתיהן, שתי אחיות נשואות לאותו הגבר ורק רחל יודעת מה היא עשתה ואיך מסרה לאחותה את הסימנים כדי שלא תתבייש לפני כל אנשי המקום ולפני יעקב.

האל שרואה שיעקב שם את מיטתו באוהל רחל ומגיע אל לאה רק מתוך חובה רואה את צערה ומחליט לפתוח רחמה כך שמהפעמים הבודדות שיעקב איתה היא נקלטת להריון ומביאה בנים בזה אחר זה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. רחל שרואה שאחותה שהתחתנה בהפרש של שבוע ממנה מביאה בנים אחד אחרי השני והיא פונה אל בעלה ודורשת ממנו שיביא לה בנים כי אם אין לה בנים היא מרגישה כמתה. יעקב כועס עליה ואומר לה: “התחת אלוהים אנוכי שמנע מימך פרי בטן”???

מכיוון שלאה נשואה ליעקב ויש ליעקב בנים ברור ליקב שהבעיה בפוריות היא לא אצלו אלא אצלה ולכן מוכיח אותה ואומר לה: תפני לאל לא אלי! רחל בכאבה וייאושה מחליטה להביא ליעקב את בלהה שפחתה שיהיה איתה וכך לפחות יהיו לה בנים שתוכל לאמץ אותם.
יעקב מקשיב לרחל ובלהה שפחת רחל מביאה שני בנים ליעקב ורחל קוראת להם בשמות: דן ונפתלי. דן על כך שהאל דן אותה והביא לה בן בסופו של דבר ונפתלי כי הרגישה שהצליחה גם היא וכמו אחותה יכלה להביא עוד בן ליעקב.

לאה רואה שהפסיקה להיקלט להריון ומביאה גם היא את זלפה שפחתה ליעקב ונולדים להם שני בנים גד ואשר.

יום אחד, בימי קציר חיטים [תקופת תחילת הקיץ] ראובן בנה של לאה יצא לשדה וכשחזר הביא לאמו דודאים שקטף. ראתה את הדודואים רחל וביקשה מלאה שתביא לה מדודאי בנה. לאה עונה לה: לא מספיק שלקחת את בעלי עכשיו את רוצה לקחת מדודאי בני???

רחל שיודעת שיעקב בא אליה בכל לילה מתחייבת ללאה שבעבור הדודאים יעקב יבוא אל לאה באותו הלילה וכך היה. לאה מצליחה שוב להיקלט להריון ומביאה עוד בנים ליעקב יששכר וזבולון. ובת אחת בשם דינה.

מתשובת לאה לרחל ניתן להבין שלאה חיה בכעס על אחותה רחל שלקחה את בעלה ושלא הבינה שרחל היא זו שרימו אותה והיא זו שעזרה לה להינשא ליעקב דבר שיעקב לא רצה מלכתחילה וגם לא היה עושה זאת אם היה יודע שמדובר בלאה. ולאה לא רק שהיא לא הוקירה לרחל תודה על המעשה הגדול שעשתה אלא חיה בכעס על אחותה שנים רבות עד שאפילו לא הסכימה להביא לה מדודאי בנה למרות שידעה שרחל עקרה ואין לה בנים. כך ניתן להבין שרחל כשמסרה את הסימנים עשתה את הדבר בשקט ולאורך כל השנים למרות שידעה שלאה כועסת עליה ומאשימה אותה בלקיחת בעלה ולמרות הקנאה באחותה על כך שיש לה בנים ועל שבעלה נמצא איתה גם אם זה מעט זמן רחל לא ענתה ללאה ולא סיפרה לה מה עשתה למענה ועד כמה לאה היא זו שצריכה להודות לה ולרחל מגיע לכעוס. רחל שותקת שוב ועוד היא מסכימה שיעקב יהיה עם לאה בלילה כדי לקבל דודאים.

האל זוכר את רחל ושומע אותה ואת תפילותיה ומביא לה בן. רחל מרגישה שסוף סוף אסף ה’ את חרפתה והיא כבר לא צריכה להתבייש שאין לה ילדים. היא קוראת לו יוסף ומקווה שה’ יוסיף לה עוד בן. לאחר לידת רחל יעקב מחליט יעקב לשוב לארצו. הוא פונה אל לבן חמו ומבקש ממנו אישור לשוב לארצו. לבן אומר ליעקב שהוא מבין שצאנו התברך בזכות יעקב ולכן מבקש ממנו להישאר עימו והוא ישלם שכרו. יעקב ולבן מסכמים על שכר ולבן כשמגיע זמן השכר מרמה את יעקב כל פעם מחדש. בהמשך, יעקב שרואה שלבן מרמה אותו שוב ושוב מבקש מנשותיו רחל ולאה לבוא לשדה ושם מבקש את רשותן להתארגן לבריחה מלבן בלילה. הן מסכימות כי מבינות שלבן מרמה גם אותן בכך שמשנה את שכרו של יעקב. רחל שיודעת שהם יצאו מהמקום לכנען הולכת לבית אביה וגונבת ממנו את הפסלים שלו כדי שלא יתפלל בהם ומחביאה אותם מתחת למיטתה. בלילה לבן קם ומחפש את הפסלים שלו כדי להתפלל ולא מוצא אותם. הוא מחפש שוב ושוב וכשלא מוצא הוא הולך לאוהל יעקב ורואה שהם מאורגנים באמצע הלילה ליציאה מהמקום הוא כועס על יעקב שבורח ממנו בלילה בלי שיגיד שלום לבנותיו ונכדיו ויעקב משיב לו שהוא רימה אותו שוב ושוב ואין בינהם יחסי אמון. לבן מאשים את יעקב בגנבת הפסלים ויעקב נשבע שאף אחד מבני משפחתו לא גנב ואם מישהו גנב הוא ימות. לבן נכנס לכל אוהלי יעקב ומחפש את הפסלים וכשהוא מגיע לאוהל רחל ביתו היא מבקשת ממנו לא לקום ממיטתה כי היא עם כאבים. הוא עוזב את האוהל וכך לא מוצא את הפסלים.

בבוקר יעקב, נשותיו, ילדיו וכל רכושו יוצאים מחרן לכיוון כנען ורחל בהריון מתקדם עם הבן הנוסף. לאחר קשיים שונים בדרך מפגש ולחימה של יעקב עם מלאך, שינוי שמו של יעקב לישראל ופגישת עשו ויעקב הם מגיעים לאזור בית לחם. רחל סובלת מצירי לידה קשים ועומדת ללדת. בזמן לידתה את בנימין היא מבינה שבלידה הזו היא תמות והיא מבקשת מיעקב שלא יקבור אותה במערת המכפלה כמו האבות והאימהות אלא שיקבור אותה פה. באזור בית לחם כיוון שמרגישה שבמקום זה ילדיה [צאצאיה] יעברו כשהם יצאו לשבי ויזדקקו למישהו לפנות אליו ולבכות לו. היא מוכנה לוותר על מקומה במערת המכפלה ליד בעלה האהוב וליד האימהות והאבות למען בניה וכך יעקב קובר את רחל באזור בית לחם.

עוברות להם שנים, האבות והאימהות שלנו כבר קבורים במערת המכפלה ורחל בבית לחם. בני ישראל יוצאים למצרים בעקבות רעב, בהמשך לאחר שיוסף מת בני ישראל יעבדו בפרך וכשהם זועקים לה’ הוא שולח להם את משה שיוציא אותם ויביא אותם לארץ הטובה. הם מגיעים לארץ, תקופת השופטים, תקופת המלוכה ובעקבות החטאים של העם ה’ מחריב את בית המקדש, שורף את המקום, העם עובר זוועות ואירועים קשים ביותר ומוצאים לגלות. בדרך, כשהם יוצאים לגלות הם עוברים באזור בית לחם ומתפללים בקבר רחל. שהיא האמא, תבוא לפני בורא עולם ותתפלל למענם.

המדרש מספר שבאותה תקופה כשעם ישראל נמצא בצרות ובכאב הכי עמוק שיש  ירמיה הנביא פונה לאברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרון ומבקש שיתפללו לפני ה’ שיציל את עם ישראל והם באו לפניו וביקשו רחמים על בניהם, בני ישראל. ובורא עולם סרב להקשיב להם כי טען שבניו חטאו בחטאים חמורים מאוד. הלכו אחרי עבודה זרה, ועשו דברים קשים וחמורים. באה רחל לפני בורא עולם וביקשה ואני מביאה את הדרש פה כמו שהוא:

 “ְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשֹּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, טו): כֹּה אָמַר ה’ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. וּכְתִיב (ירמיה לא, טז): כֹּה אָמַר ה’ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וגו’, וּכְתִיב (ירמיה לא, יז): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

ירמיה הנביא בפרק ל”א מנבא לעם ישראל. ירמיה היה נביא שניבא לפני תקופת החורבן והזהיר את עם ישראל מהאסונות שיהיו אם לא ישתנו והוא המשיך לנבא גם לאחר שקרה החורבן כי עם ישראל לא הקשיב ונענש. אך לאחר החורבן כשראה את צערם וכאבם של עם ישראל הוא לא המשיך בנבואות קשות ובחורבן אלא ניסה לעודד אותם ולתת להם תקווה ולנחם אותם בכאבם העצום. בנבואה שלו בפרק ל”א הוא מבטיח להם שעוד יבואו ימים טובים. ימים של שלום, בטחון כלכלי, בטחון צבאי. האל שפיזר את עם ישראל בגויים יראה לכל העולם את אהבתו לעם ישראל. הוא יקבץ את עם ישראל מכל קצוות הארץ וישמור עליהם כמו שרועה שומר על העדר שלו. ה’ יפדה את עם ישראל מהשבי ויגאל את בניו מידי אלה שנראים כחזקים מהם. עם ישראל יבוא לבית ה’ בשמחה וברינה מתוך שפע כלכלי ושמחה ולא יוסיפו עוד לכאוב. נשים, בחורים, זקנים כולם ביחד יבואו וישמחו. האבל יוחלף בששון וה’ ינחם את עם ישראל מכאבו.

ירמיה ממשיך ומספר בנבואה על כך שהזכות שעמדה לעם ישראל היא אמא רחל.

ה’ הקשיב לרחל ולתפילותיה על בניה ואמר לה: “כה אמר ה’: קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה. מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה’: מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה’ ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאום ה’ ושבו בנים לגבולם”.

רחל שבניה בוכים ומתפללים אליה פונה לבורא עולם ומבקשת על ילדיה והיא לא מוכנה להפסיק לבכות, לבקש ולקבל ניחומים מה’ עד שכל ילדיה שבים לארצם. [בניה =ברבים, איננו= ביחיד].

ידוע ש”מעשה אבות סימן לבנים” מה שהאבות עברו הבנים עוברים וכמו שיעקב שיצא לגלות מעשו שאל את הרועים השלום ללבן? והם עונים לו: שלום! והנה רחל בתו באה עם הצאן. אנחנו לומדים שרחל היא זו שמביאה את השלום ואיך דווקא היא?

הרי ידוע שבורא עולם מנהיג את עולמו במידה כנגד מידה ומכיוון שרחל עשתה מעל למה שהגיוני וצריך לעשות וויתרה לאחותה כדי שלא תתבייש ואף עשתה זאת בשקט ובלי לספר לה דבר על אף כאבה וצערה לאורך השנים שתקה ולא סיפרה על המעשה העצום שעשתה ובזמן שידעה שהיא עומדת למות ביקשה להיקבר לא ליד כולם אלא בדרך כדי שבניה יוכלו לבוא ולהתפלל אצלה. היא שעשתה מעבר. אהבת חינם בלי תמורה. מגיע לה לקבל מעבר ותפילותיה מתקבלות לפני בורא עולם והבכי שלה נשמע. היא זו שתוכל להשיב את הבנים מהשבי, מהכאב ומהצער. היא זו שזוכה שבורא עולם מנחם אותה ואומר לה להפסיק לבכות כי קיבלה את מבוקשה. שבו בנים לגבולם. היא שתביא את השלום.

בזכות מעשיה היא זוכה גם להעביר לילדיה את כוח השתיקה “מעשה אבות סימן לבנים”. רבים יצאו מזרעה של רחל אימנו וידעו לשתוק: בנימין שידע על מכירת יוסף ושתק, שאול, מלך ישראל שנמשח למלך ולא סיפר על משיחתו רק לאחר ששמואל מבשר לעם. יהונתן בן שאול ששתק ולא סיפר לאביו היכן דוד מסתתר, מיכל בת שאול ששתקה והצילה את בעלה דוד מידי אביה. מרדכי, בזמן אחשוורוש לא סיפר על הקשר בינו לבין אסתר, אסתר שלא סיפרה על עמה ומולדתה כפי שמרדכי ציווה עליה.

ולכן הזוהר הקדוש אומר: “כשהעולם צריך רחמים רחל אימנו פועלת יותר מכולם”.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

מקורות:

בראשית כ”ה-ל’ה.

דעת זקנים בראשית כ”ט, כ”ה.

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד”ה כד).

הזוהר הקדוש פרשת ויחי