קהלת פרק ב’

https://drive.google.com/file/d/1-AItssXkFrvUp-a6hflZjp95VWWRkRZL

א אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל. ב לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה. ג תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם. ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלָ‍ִם. ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלָ‍ִם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי. י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי. יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. יב וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ. יג וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. יד הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. טו וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל. טז כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל. יז וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי. יט וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם זֶה הָבֶל. כ וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי עַל כָּל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כא כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה. כב כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כג כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם זֶה הֶבֶל הוּא. כד אֵין טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא. כה כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי. כו כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

 

תקציר הפרק

קהלת בפרק זה אומר שבדק לעומק את חייו של האדם והוא נותן דוגמאות לכל הדברים שניסה ובדק. הוא ניסה את השמחה וראה שהיא טובה אבל גם היא חסרת משמעות. יש שחוק שהוא הוללות ואין בו  שום מטרה. בחן את החכמה ואת הטיפשות ורצה לדעת מה הדבר שיותר טוב לאדם בזמן שהוא חי בעולם.

הוא הגדיל את העשייה שלו, בנה בתים, נטע כרמים, עשה לו גינות ופרדסים, נטע כל מיני עצי פרי, עשה ברכות מים לצורך השקיית יער שמצמיח עצים. קנה עבדים ושפחות והיו לו אנשים שגרו בביתו. היה לו מקנה בקר וצאן הרבה יותר מכל מי שהיה לפניו בירושלים. הוא אסף כסף, זהב ודברים שחשובים למלכים. עשה לו שרים ושרות ונהנה מתענוגות בני אדם עם נשים.
הוא הוסיף דברים יותר מכל מי שהיה לפניו בירושלים והחכמה שלו עזרה לו לעשות את זה. וכל מה שראו עיניו ורצה לא מנע את עצמו אלא נהנה מכל מה שהיה יכול לשמח את לבו. והשמחה הזו היא הייתה השכר של עמלו.

אחרי שנהנה והגדיל הסתכל קהלת על כל מה שיש לו והבין שהכול  חסר משמעות ואין בו תועלת אמיתית. וכל אלה לא נותנים לו יתרון מאחרים בעולם. אין בהם סיפוק ממשי לטווח ארוך אלא השמחה והרווח מהם הוא זמני.

שלמה אומר שפנה לראות והבין שכל מה שיעשה לא יגיע לעולם לעוצמה אמיתית כי לא משנה כמה האדם יעשה הוא לעולם לא יצליח להגיע לעוצמתו של האל (מלך) שכבר עשה הכול.

קהלת אומר שראה שיש יתרון לחכמה מהסכלות כמו שיש יתרון לאור מהחשך.

החכם כשהולך עיניו בראשו. הוא מסתכל ויודע לאן הוא הולך, מה מטרתו ומה ההשלכות של הליכה זו. לעומתו הכסיל הולך בחושך, אין לו מטרה, לא יעד ולא כיוון.

אך למרות היתרון הזה לכולם מקרה אחד. כולם שווים ובסופו של דבר כולם מגיעים לאותו מקום. כולם מתים וכולם נשכחים. ולכן הוא הבין שעם כל החכמה שהחכים הרי כמו שיקרה לכסיל גם לו יקרה ולכן מה הוא הרוויח מכל ההשקעה שלו באיסוף החכמה?

הוא הבין שגם החכמה בסופו של דבר היא חסרת משמעות כי היא לא מצילה את האדם מהסוף של חייו.

בנוסף, למד קהלת שאת האדם החכם לא זוכרים יותר מאת הכסיל כי את שניהם בסופו של דבר שוכחים. מתוך ההבנה הזו קהלת אומר שהתחיל לשנוא את החיים כי נהיה לו רע מההבנה שאין משמעות לחיים בעולם. ועוד יותר בגלל שהבין שכל מה שהשקיע ועמל בעבודה קשה ובהשקעה של זמן בסופו של דבר הוא לא ייהנה מזה אלא מישהו אחר יאסוף את כל מה שצבר בעמל ויגיעה. ומי יודע מי האיש שייהנה? יכול להיות שיהיה חכם ויכול להיות סכל. כתוצאה מכך הוא התחיל לייאש את עצמו ולחשוב מחשבות עצבות על איך שאדם שהשקיע, החכים, עבד, עמל בכישרון ובחריצות ובסוף השאיר את כל עמלו לאדם שלא עשה כלום בשביל להשיג את זה.

ומפה הוא המשיך לחשוב ולנסות להבין מה המטרה של האדם? הרי כל ימיו כעס ומכאובים. המחשבות האלה העסיקו אותו כך שגם בלילה היה לו קשה לישון מהמחשבות על הדברים האלה.

קהלת מבין שזה שהאדם אוכל, שותה ושמח בכל העשייה שלו גם את השמחה הזו נותן האל והיא לא מגיעה מהאדם עצמו כי הרי איזה אדם אכל וחווה דברים והרגיש יותר משלמה? ובכל זאת למי שהאל רוצה והוא טוב לפני האל, האל נותן לו דעת וחכמה ושמחה וכך הוא נהנה ומסופק מחייו ולמי שחוטא האל נותן לו רצון כל החיים לאסוף ולכנוס דברים וכמה שיהיה לו הוא עדיין לא ישמח ולא ירגיש מסופק מזה.

מילים לביאור:

כסילות– טיפשות

שרים ושרות– אנשים ששרו ונגנו לשלמה

שדה ושדות-חלקות אדמה שדות/נשים/תיבות

מבנה הפרק:

א’-ד’– החלטת קהלת לבחון במה ישמח האדם

ה’-י”א– בדיקת קהלת מה גורם טוב לאדם והאם זהו טוב נצחי?

י”ב-ט”ז- הבחנה בין חכמה לכסיל

י”ז-כ”ג – תסכול קהלת מהחיים

כ”ד-כ”ו – קהלת מבין שגם השמחה לא תלויה באדם אלא באל.

מעשי קהלת ומטרתם בפרק:

דוגמאות למעשי קהלת [פסוקים ה’-ט’]:

בניית בתים

נטיעת כרמים

עשיית גינות ופרדסים

נטיעת עצי פרי

קניית עבדים ושפחות

מקצה צאן ובקר רב יותר מכל אנשי ירושלים בעבר

שרים ושרות

תענוגי בני אדם

כסף וזהב

שידה ושידות

הפרט הנוסף שמביא קהלת הוא  החכמה. “אף חוכמתי עמדה לי”.

פירוט זה בא להדגיש את מסקנתו של קהלת כי למרות הכל מסקנתו היא ש: “הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש” . כל מה שעשה בחייו על אף העוצמה, האיכות והכמות הכל חסר משמעות. והוא אמור זאת לאחר שהתנסה בדבר ולא כאדם שאין לו כלום ואומר “הכל חסר משמעות” אלא כאדם שחווה, ניסה וחיפש ולא מצא בכל הדברים הנ”ל אושר נצחי.

ניגודים:

יום ולילה [פסוק כ”ג]

חכמה וכסלות [פסוק י”ג]

ביטויים:

החכם, עיניו בראשו- ביטוי המראה שאדם יודע לאן הוא הולך מה מטרתו ומה ההשלכות של ההליכה הזו.

חקירת קהלת את השמחה כדבר מספק לאדם:

פסוק י’: י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי, לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם:  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה, כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי, וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי, מִכָּל-עֲמָלִי.

פסוק י”א: וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

סתירה בין הפסוקים:

בפסוקים ד’- י’: קהלת מספר שהתנסה בכל תענוגות העולם ונהנה ממה שהשיג כתוצאה מעמלו.

לעומת זאת בפסוק י”א קהלת אומר מיד שהכול הבל הבלים. כך שהוא סותר את מה שאמר לפני כן שיש הנאה מהנאות עולם ומעמל.

פתרון ומסקנה: קהלת נהנה  ושמח ולא טען שהפעולות שעשה לא גרמו לו שמחה אבל זה הדבר היחיד שהרוויח מההנאות. השמחה לא נשארה לנצח ולא נתנה לו הרווחה לזמן ארוך או עדיפות על אחרים.

חקירת קהלת את יתרון החכמה על הכסילות:

פסוק י”ג: וְרָאִיתִי אָנִי, שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן-הַסִּכְלוּת–כִּיתְרוֹן הָאוֹר, מִן-הַחֹשֶׁךְ. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵך”

פסוקים י”ד-ט”ו: וְיָדַעְתִּי גַם-אָנִי, שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם.  טו וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם-אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי, אָז יֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם-זֶה הָבֶל.  טז כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם-הַכְּסִיל, לְעוֹלָם:  בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים, הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם, עִם-הַכְּסִיל.

בפסוק י”ג קהלת טוען שיש יתרון לחכם מהכסיל. החכם, “עיניו בראשו” . יודע לאן הוא הולך, מה ההשלכות של ההליכה שלו ומה מטרתו. ואילו הכסיל הולך ללא הבחנה וללא הבנה מעמיקה.

לאחר שהיינו בטוחים שקהלת חושב שהחכמה עדיפה על הכסלות בא קהלת וסותר טענה זו בכך שנותן שלושה נימוקים:

  1. שניהם יישכחו גם החכם וגם הכסיל
  2. שניהם מגיעים לאותו מקום. ימותו בסופו של דבר.
  3. החכם שהשקיע זמנו בכך שלמד והתאמץ, עזב לאחרים את עמלו (לפעמים הכסיל לוקח את מה שהשקיע כל ימיו החכם) ואילו הכסיל לא השקיע דבר.

מסקנה: אין יתרון לאדם שמשקיע באיסוף חכמה על הכסיל.

קהלת מיואש ומצטער בחייו כי מבין שאת כל עמלו ייקח מישהו אחר בסופו של דבר.

קהלת טוען ששמחה מגיעה מאלוהים. ולא ממצבו של אדם בחיים.

אדם טוב– אדם שה’ רוצה שישמח ייתן לו לראות את הטוב בחייו ולהנות מהטוב שעמל בו

אדם חוטא– אדם שה’ אינו רוצה שישמח הוא יגרום לו לראות כל הזמן מה חסר לו וכך לא ישמח בחייו אלא יהיה ממורמר ויבזבז את חייו באספת ממון.

פרשנות:

שאלה:

למה התכוון קהלת בכך שנהנה משדה ושדות? [פסוק ח’]

תשובה:

רש”י: ” שדה ושדות – מרכבות נוי , עגלות צב (ראה במ’ ז , ג; יש’ סו , כ).

ראב”ע: ועניין שדה ושדות – הם הנשים; ויורה עליו: ותענוגות בני האדם. ..ונחלקו המפרשים במלת שדה , והטוב שבכולם שהוא מן ‘שדד’: הנשים השדודות הנלקחות בחזקה בשוד ושביה, שיבחר מהן כפי תאוותו.

רלב”ג: שדה ושדות – הם כלי זמר.

שלושה פירושים שונים לאותה מילה. כל פרשן מפרש אחרת.

  1. מרכבות נוי
  2. נשים שנשבו
  3. כל זמר

י “וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי, לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם:  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה, כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי, וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי, מִכָּל-עֲמָלִי.”

שאלה:

מה היה חלקו של קהלת מכל מה שעשה ופעל?

תשובה:

רלב”ג: וכל אשר שאלו עיני מחמודות העולם לא מנעתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי היה שמח מכל עמלי. והשמחה שהייתי שמח מכל עמלי היתה לבד חלקי מכל עמלי, כי אין בו תועלת זולת זה.

על פי רלב”ג השמחה הייתה הרווח שלו מכל העמל שהשקיע אבל חוץ מהשמחה הזו לא היה שום דבר שהוא קיבל מכל מה שהוא עמל.

שאלה:

יב וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה, וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת:  כִּי מֶה הָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר-כְּבָר, עָשׂוּהוּ.

למה התכוון קהלת בעניין?

תשובה:

רש”י: והוללות וסכלות – עונש עבירות. כי מה האדם שיבא (בנוסחנו: שיבוא) אחרי המלך – להתחנן לו על גזירה שגזרו עליו, וכבר עשוהו – למעשה הגזירה לגוזרה; טוב לו להתבונן תחילה במעשיו , ולא יצטרך לבקש.

רש”י אומר שקהלת התכוון שמה יעזור לאדם לבוא ולבקש שהמלך יסלח לו אחרי שברוב כסילותו חטא? מלכתחילה שיחשוב לפני המעשה ולא יגיע למצב שהוא חוטא וצריך לבקש סליחה על מעשיו.

מוסר השכל:

  1. סוף מעשה במחשבה תחילה– כל אדם צריך לחשוב לפני מה שהוא עושה. מהן ההשלכות של מעשיו ומה מטרתו להשיג בהם. האם יהיו השלכות לטווח הרחוק שיצטרך להיענש עליהם או לא. במידה וכן שיחשוב לפני כן וימנע מראש את עצמו ממצבים בעייתים.
  2. הסתכלות נכונה והתמקדות בטוב- כל מצב בחיים אתה יכול לפרש בצורה חיובית או שלילית וזה תלוי רק באדם. אדם שיבחר לשמוח ולהנות במה וממה שיש לו יוכל לנצל את חייו בעשייה טובה וירגיש סיפוק ואושר בחייו ולעומתו אדם שירגיש שכל מה שיש לו אינו מספיק לעולם לא יגיע לשמחה והנאה בחייו וסופו שאחר ייהנה ממה שצבר.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות:

  1. קרא קהלת ב’ פסוק י”ב. מהי הסיבה לדעת קהלת שגם כשהאדם יעשה את הדברים הכי גדולים ורבים הוא לא יצליח לשמוח בהם?
  1. קרא קהלת פרק ב’ פסוק י’ ופסוק י”א. מהי הסתירה שמופיעה בפסוקים אלה? כיצד ניתן לפתור את הסתירה?
  1. קרא קהלת פרק ב’ ופסוקים י”ג- י”ז.

[א] מהי הטענה הראשונה של קהלת בנוגע לחכמה והכסילות?

[ב] כיצד הוא סותר טענה זו? באילו נימוקים הוא משתמש כדי להוכיח את טענתו החדשה?

  1. קרא קהלת פרק ב’ פסוקים י”ח- כ”ב.

[א] מהן הרגשות שקהלת מרגיש בפסוקים אלה? בסס תשובתך מהפסוקים.

[ב] מהי הסיבה לרגשות שמרגיש קהלת?

[ג] מה דעתך על דברי קהלת? נמק דעתך.

  1. קרא קהלת פרק ב’ פסוקים כ”ב-כ”ו.

[א] מי עומד מאחורי שמחת האדם על פי קהלת?  בסס תשובתך מהפסוקים.

[ב] כיצד אדם יכול להגיע לשמחה או לעצבות מאותה סיטואציה בחייו?

  1. בחר אירוע בחייך וכתוב אותו משתי זוויות ראיה שונות, אופטימית ושלילית. מהי המסקנה שאתה מסיק מכתיבה זו?
Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה