קהלת פרק א’
- קהלת
- פרק א'
- מה עדיף חכמה או כסלות?
א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. ג מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. ו הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. ז כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. ח כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. ט מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. יא אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה.
יב אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם. יג וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. יד רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. טו מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. טז דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת. יז וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ. יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
ב”ה
מיקום: קהלת פרק א’
נושא: פתיחה ומחזוריות העולם
פתיחה לספר קהלת
ספר קהלת נכתב על ידי שלמה בן דוד בימי בית ראשון, במאה העשירית לפני הספירה שהיא תקופת חיי שלמה המלך. אנו מזהים את העובדה הזו למרות שאין אזכור של שלמה המלך בספר אלא בעקבות כמה פרטים שכן מופיעים בפרק.
קהלת- שלמה המלך נקרא בשם זה על פי חז”ל משום שהקהיל קהילות בישראל ולימדם חכמת חיים, תורה.
- קהלת הוא בן דוד
- הוא היה מלך
- ישב בירושלים
- כתב דברי חכמה
במחקר המודרני יש הטוענים שספר קהלת נכתב בתקופה מאוחרת יותר בימי בית שני בעקבות מילים מסוימות שנמצאות במגילה ומקושרות לתקופת בית שני.
מגילת קהלת נמצאת בחלק השלישי של התנ”ך, כתובים. והיא עוסקת בשאלה: מהי התכלית של האדם בעולם. מה משמעות מעשיו ? כיצד יגיע לסיפוק אמיתי בחייו? והאם מעשיו קובעים את גורלו וחייו בעולם.
המגילה כתובה בגוף ראשון. קהלת מעלה רעיונות והצעות לאורך הספר שיכולים לגרום לנו סיפוק ושמחה בחיים כמו: כסף, נשים, כבוד, חכמה וידע ואז מוכיח שאלה לא הדברים שייתנו לנו את הסיפוק והמשמעות בחיים.
שלמה המלך כתב 3 ספרים: משלי, שיר השירים וקהלת ושלושתם נכנסים לחלק השלישי בתנ”ך שהוא כתובים.
את שיר השירים שלמה המלך כתב בתחילת דרכו ובו תיאר את הקשר בין שני אוהבים כמשל לקשר בין עם ישראל לאלוהיו.
את ספר משלי, שלמה המלך כתב באמצע חייו והספר הוא קובץ דברי חכמה.
בסוף חייו כתב את ספר קהלת, בעקבות תוכנו המדבר על כך שהכול חסר משמעות בעולם והכל נקבע מראש ללא שינוי או תזוזה חז”ל חששו שהספר יגרום לקוראים בו הרגשה פסימית, מלאת ייאוש ודיכאון ולא ישקיעו בהתקדמות ולכן רצו לגנוז את ספר קהלת ולא להכניס אותו לקובץ התנ”ך.
בסופו של דבר הספר הוכנס בגלל חלקו האחרון של הספר שנותן אור על כל הנאמר בספר ומסביר את משמעות החיים מנקודה פילוסופית של קהלת.
בני אשכנז נוהגים לקרוא את ספר קהלת בחג הסוכות כיוון שבחג זה יש זמן להשקיע בלימוד תורה.
תקציר הפרק
הפרק מתחיל בהצגת שם המחבר, מקומו ותפקידו בעולם. קהלת, בן דוד, שימש כמלך בירושלים.
קהלת פותח במוטו המרכזי של הספר: “הבל הבלים הכל הבל”- הכוונה: הכול חסר משמעות. ולאחר שאומר את דבריו הוא מוכיח את טענתו בכמה דרכים.
הדברים בעולם שמראים שאין חידוש בעולם אלא הכל קבוע וחוזר על עצמו:
- לאדם שעובד כל חייו אין יתרון, אין משהו שהוא מרוויח יותר מאחרים מכל ההשקעה שלו כשעובד תחת השמש. והסיבה: בני האדם באים והולכים בעולם אין אף אחד שנשאר לנצח.
- השמש עושה בכל יום את אותו התפקיד ובאותה דרך פעולה. זורחת ושוקעת באותו הסבב. (לא מתקדמת לשום מקום)
- הרוח מסתובבת לכיוונים שונים אך בסופו של דבר מגיעה לאותו מקום שיצאה משם ללא כל שינוי.
- כל הנחלים מגיעים אל הים ועדיין זה לא גורם לים להתמלא יותר כי הם שבים שוב למקום שממנו באו. בנוסף, הנחלים זורמים באותו הכיוון ולא משנים את כיוונם.
כל הדברים מעייפים בסופו של דבר.
- אדם שמדבר, אם יאמר את אותם הדברים כמה פעמים הוא יתעייף גם אם אלה דברי חכמה.
- אדם שראה משהו יפה כמו נוף, תמונה יפה, בית יפה בסופו של דבר הוא יתרגל למראה וכבר לא יתפעל מהיופי שלו.
- אדם ששומע שיר יפה שהוא מתלהב משמיעתו. אם יחזור על השיר הרבה פעמים בסופו של דבר כבר לא ייהנה משמיעתו כמו בפעם הראשונה.
יש מפרשים אחרת את הפסוקים ואז הפסוק שונה לגמרי במשמעותו: אדם לעולם לא יספיק לומר את כל דברי החכמה בעולם, לעולם לא יצליח לראות את כל פלאי העולם או לשמוע את כל המנגינות בעולם. לעולם לא יגיע למיצוי של כל הדברים שיכול לדבר, לראות או לשמוע. ובכל זאת אין שינוי משמעותי בעולם.
אין חידוש בעולם:
- מה שהיה הוא שיהיה- מה שהיה בעבר יחזור על עצמו בעתיד, הדברים חוזרים על עצמם בעולם ואין שינוי.
- מה שנעשה הוא שיעשה– מה שעשו ויצרו ייצרו ויעשו שוב. אין שינוי ממשי.
- יש מצב שבן אדם יבוא ויאמר, ראה, זה חדש! תדע שהוא כבר היה לפני כן והאדם לא המציא משהו שלא היה אלא היה לפני שהיינו הוא פשוט נשכח כי שוכחים את מה שעשו האחרונים ולכן אנחנו לא מכירים אותו כיום. אבל הוא לא חדש בעולם.
- לא זוכרים את האנשים שהיו בעולם אלא רק את האחרונים וגם הם סופם שיישכחו כשיגיעו אחרים.
קהלת מעיד על עצמו שהוא היה מלך בירושלים והשקיע את זמנו בלחקור ולחפש אחרי החכמה ועל כל מה שקורה בארץ (תחת השמים). ומהחקירה הזו למדתי שכל הדברים שקורים בעולם הם עניין רע שנועדו לענות בני אדם (לגרום לסבל).
ראיתי את כל מה שאנשים עושים לאור השמש והנה הבנתי שהכול חסר משמעות.
דבר מעוות (מקולקל) לא ניתן לתקן בצורה מושלמת וחוסר שיש לאדם לא ניתן לספור ולאמוד בצורה כמותית כדי להשלים אותו.
קהלת מעיד שדיבר אל ליבו וחשב לעצמו שהוא הרי הירבה חוכמה ודעת וגם הוללות ושכלות וראה שגם זה הוא סתם רעיון רוח ולא דבר משמעותי. והסיבה למסקנה הזו היא:
כשאדם חכם מאוד הוא מרבה לכעוס (החכמה שלו גורמת לכך שהוא מבין את ההשלכות של מצבים שהטיפש לא מבין).
כשאדם יודע הרבה דברים הידיעה הזו מוסיפה לו כאב (אם לא היה יודע לא היה כואב לו).
מבנה הפרק:
א’-ב’: פתיחה
ג’-י”א: מחזוריות בטבע ובאנושות
י”ב- י”ח: חוסר תועלת באיסוף והשקעה של הזמן בחכמה, ידע, הוללות ושכלות.
מילים לביאור:
הבל– חסר משמעות
יתרון– תועלת/רווח
דור– כל בני אדם שחיים בתקופה מסוימת
יגעים– מעייפים
שואף– הולך/מתקדם
רעות רוח– עסק של כלום
הוללות– שעמום
סכלות-שטות
אקספוזיציה:
בפתיחת הספר נותנים לנו את הפרטים:
- שם הסופר– קהלת
- יחוס של המחבר– בנו של דוד
- תפקידו בחיים– מלך בירושלים
הפתיחה גם נותנת לו הבנה מיהו המחבר כדי שנבין שמי שרשם את הדברים הוא לא עבד או אדם טיפש אלא הדברים שהוא רושם מגיעים אחרי חקירה והתעמקות בענייני העולם וכך יותר קל לנו לקבל את המסרים. פרטים אלה במיוחד חשובים בספר הזה מכיוון שאם קוראים רק קטעים מסוימים בספר קהלת קשה להאמין שמדובר בדברי חכמה. אך כשאנחנו קוראים ויודעים שהאל מעיד על האדם שכתב את הדברים שלא היה ולא יהיה חכם ממנו יותר קל לנו לקחת את הכתוב ברצינות.
מדרש שם– שם הניתן לאדם או מקום בגלל סיבה מסוימת.
קהלת– חז”ל אומרים: “למה נקרא שמו קהלת- שהיו דבריו נאמרים בהקהל” [קהלת רבא א’]
קהלת – בגלל ששלמה היה מקהילה (מקבץ) את ישראל ונואם בפניהם.
מילה מנחה– מילה החוזרת בפרק ומטרתה להעביר מסר
הבל– המילה הבל חוזרת בפרק ומטרתה להדגיש את המסר שקהלת רוצה להעביר הכול חסר משמעות בעולם.
התפיסה לאורך הפרק היא: דטרמיניסטית- אין תכלית ומטרה למאמצי בני האדם. הכול כבר קבוע ומנוהל מראש. אתה חושב שאתה משנה ובעצם אתה לא משנה דבר.
ניגודים
בני האדם באים והולכים (זמניים בעולם) לעומתם הארץ נשארת לנצח.
ביטויים:
אין חדש תחת השמש– אין שינוי במצב
פרשנות:
שאלה:
מהי הסיבה שנקרא שלמה קהלת? ומדוע בלשון נקבה אם מדובר במלך(זכר)?
תשובה:
ר’ ישעיה מטראני:
“דברי קהלת– שלמה נקרא ‘קהלת’ על שם שהיה מקהיל את החכמה אליו (ראה רש”י , ובמקום אחר נקרא “אגור בן יקא”)
“בנוסחנו: יקה; מש’ל, א, (שהיה אוספה ומקיאה לרבים. ויש אומרים (ראה שה”ר א, י) שחיברו לספר זה בעת זקנותו, לפיכך נקרא בלשון נקבה, שהיה תש כח מחמת זקנותו כנקבה.
על פי ר’ ישעיה יש שני פירושים: 1. שהיה אוסף את החכמה אליו 2. שאת החכמה שלמד העביר לאחרים.
והסיבה לכך שנקרא בשם נקבה כי כתב את הספר לעת זקנתו וכבר לא היה חזק כגבר.
שאלה:
מדוע לדעת קהלת אין תועלת לאדם כשהוא עובד?
תשובה:
ר’ יוסף קרא: ” מה יתרון לאדם – פתרונו: מה מועיל לו. בכל עמלו שיעמול תחת השמש – פתרונו: שיעמול בעולם. היום יעמול עליו , ומחר מת ומניחו לאחרים; כמו שמפרש:
לדעת ר’ יוסף קרא הסיבה שאין תועלת לאדם היא, כי אם הוא עובד מעבר למה שהוא צריך למחיה בסופו של דבר הוא לא ייהנה מזה כי כשימות לא ייקח אחריו דבר אלא ישאיר לאחרים את רכושו.
שאלה:
מה הכוונה כל הנחלים הולכים אל הים ושבים? לאן הם שבים?
תשובה:
ר’ יוסף קרא: “כל הנחלים הולכים אל הים – ואם תאמר: מאחר שכל הנחלים הולכים אל הים, מה זה שאין הים מתמלא וממלא את העולם? תשובה לדבריך: זה שהים אינו מלא, דבר זה גורם: אל מקום שהנחלים הולכים – ממקום מוצא מקורם שיצאו, שם הם שבים ללכת – פתרונו: ללכת עוד אליהם. וכן סדר הילוכן לעולם: הולכים אל הים, וחוזרין תחת הקרקע אל מקורם”.
ראב”ע: ” כל הנחלים – … בעבור שהמים שהלכו אליו הם ישובו ללכת על מקומם פעמים אין קץ להם; כי תמיד יעלה איד מהים אל הרקיע, והוא רוב העננים; והמים המתוקים יעלו בעבור קלותם , והאיד ישוב גשם, כעניין “הקורא למי הים וישפכם” וגו’ (עמ’ ה , ח). ומימי המעיינים – מהגשם, וכל הנחלים יצאו ממעיינים”.
ר’ יוסף קרא מתכוון בפירוש שלו ששיבת הנחלים למקומם היא שהם חוזרים למקור הנחל שלהם שוב.
לעומתו, ראב”ע מפרש שהשיבה שלהם זה התהליך שהמים עוברים כשהם מגיעים לים, מתאדים, וחוזרים שוב כגשם.
שאלה:
מה הסיבה שקהלת מזכיר שוב שהיה מלך בירושלים הרי כבר אמר זאת בתחילת הפרק.
תשובה:
רשב”ם:
“אני קהלת – שהרי הייתי מלך , ומפני גדולתי היה לבי פנוי , ונתתיהו לדרוש ולתור בחכמה במעשה עולם”.
רשב”ם מסביר שקהלת אומר שהיה מלך ולכן היתה לו את האפשרות להשקיע בחיפוש החכמה ולכן אפשר לסמוך עליו שחקר היטב.
שאלה:
מה הכוונה “מעוות לא יכול לתקון וחסרון לא יוכל להמנות”?
תשובה:
ר’ יוסף קרא: “מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות – תחלת דבר הוא , ואינו מחובר למעלה. וזה פתרונו: לפי שהסכלות גורם לסכל שעושה דבר מעות שלא יוכל לתקון אחריו , וסכלות גורם לו חסרון שלא יוכל עוד להמנות , וכשאני רואה שהסכל עושה דבר שאינו יכול לתקנו ויחסר מתוך שטותו דבר שאינו יכול למלאותו עוד”
ר’ יוסף קרא מצמיד את פירושו למילים הקודמות. אדם טיפש בטיפשותו יכול לעשות דבר לא טוב שיהיו לו השלכות שלא יוכל לעולם לתקן ולהחסיר ממנו דברים שלא יוכל להשלים.
מוסר השכל:
- “מה יתרון לאדם בכל עמלו…”- אדם צריך לחשוב במה הוא משקיע, האם הדבר יקדם אותו בחיים למקום שהוא רוצה להגיע אליו. והאם המקום שהוא רוצה להגיע הוא באמת מה שיעשה לו טוב בחיים. הרי בסופו של דבר אדם לא חי לנצח לכן הוא צריך לבחון את מה שהוא עושה כאן בתבונה ולנצל כראוי את זמנו.
- “יוסיף דעת יוסיף מכאוב”– אדם צריך לסנן את כמות הידע שהוא מכניס לעצמו כי לפעמים הידע הרב מביא כאב שניתן להימנע ממנו.
לדוגמא: אדם שקורא עיתון כל יום ויודע על כל מה שקורה בעולם ושומע את כל האסונות שיש בחיים הידע הזה מוסיף לו רק כאב וצער ולא מקדם אותו לשום מקום בחיים. - “מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות”- ישנם דברים בעולם שכשאדם עושה אותם יהיה לו קשה לתקן אותם. לדוגמא, אדם שפגע במילים קשות בחברו גם אם חברו יסלח לו יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו. לכן אדם צריך לחשוב היטב לפני שהוא פועל.
- “חסרון לא יוכל להימנות”- ישנם מצבים בחיי האדם שלא ניתן למנות אותם. אדם שאיבד את אשתו, ילדו, אדם שהימר בכסף והפסיד דברים בעלי ערך רגשי לא יוכל להחזיר אותם במשהו חומרי שניתן למנות אותו. לכן יש לחשוב לפני מעשה.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא קהלת פרק א’ פסוקים ג’- ז’. באילו דרכים משתמש קהלת כדי להוכיח שאין בכל הדברים בעולם חידוש? הסבר שתי דוגמאות במילים שלך.
- קרא קהלת א’ פסוקים י”ז-י”ח, ואת פירושו של ר’ מטראני: “כי ברוב חכמה אבין, שאין בעולם הזה יתרון, וירבה צערי וכעסי”.
אילו דברים מביא קהלת בפסוקים אלה שבני האדם רודפים אחריהם? כיצד קהלת סותר את התועלת מהם?
- קרא קהלת פסוק ט”ו ואת פירושו של ר’ יוסף קרא: “מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות – תחלת דבר הוא, ואינו מחובר למעלה. וזה פתרונו: לפי שהסכלות גורם לסכל שעושה דבר מעות שלא יוכל לתקון אחריו, וסכלות גורם לו חסרון שלא יוכל עוד להמנות, וכשאני רואה שהסכל עושה דבר שאינו יכול לתקנו ויחסר מתוך שטותו דבר שאינו יכול למלאותו עוד, ראיתי אני ולקחתי מוסר; “
[א]כיצד ר’ יוסף קרא מסביר את דברי קהלת?
[ב]מהם הדברים לדעתך שלא ניתן לתקן או להשלים בחיים כשהם חסרים? נמק דעתך.
