עמוס פרק ג’
- עמוס
- פרק ג'
- נבואה
א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ. ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד. ה הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד. ו אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה. ז כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. ח אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא. ט הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ. י וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם יְהוָה הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם.
יא לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צַר וּסְבִיב הָאָרֶץ וְהוֹרִד מִמֵּךְ עֻזֵּךְ וְנָבֹזּוּ אַרְמְנוֹתָיִךְ. יב כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ. יג שִׁמְעוּ וְהָעִידוּ בְּבֵית יַעֲקֹב נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת. יד כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל מִזְבְּחוֹת בֵּית אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ. טו וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם יְהוָה.
ב”ה
מיקום: עמוס פרק ג’ פסוקים א-י
נושא: נבואה
תקציר הפרק
עמוס פותח את נבואתו בהסבר לכך שה’ מתמקד במעשי עם ישראל. בהם ה’ השקיע. הוציא אותם ממצרים והשקיע בהם לאורך כל הדרך בניגוד לשאר העמים שלא קיבלו את ההגנה המיוחדת הזו ולכן מצופה מהם להתנהג כראוי.
הוא ממשיך בשאלות שלא ניתנת עליהן תשובה. אך התשובה להן ברורה. השאלות מעלות מצבים שונים שנגרמים מתוך כוונה ברורה. הן נועדו לגרום לעם לחשוב ולהתבונן על האירועים שהם נחשפים אליהם ולגרום להם להבין שיש מאחורי כל אירוע מטרה ברורה והוא לא נגרם ללא סיבה או משמעות.
הילכו שניים יחדו בלתי אם נועדו? האם שני אנשים ילכו ביחד בדרך למקום מסוים אם לא תכננו זאת לפני כן?
הישאג אריה ביער וטרף אין לו? האם אריה ישאג ללא שזיהה את הטרף שלו?
היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד? האם גור האריה ישמיע קול אם לא הצליח ללכוד חיה?
התיפול ציפור על פח הארץ ומוקש אין לה? האם ציפור תיפול על מקום לתפיסת ציפורים אם לא הכינו מלכוד שילכוד ויתפוס אותה?
האם יתקע שופר בארץ והעם לא יחרד? האם יתקעו בשופר והעם לא ייבהלו? הרי מטרת השופר לסמן ולהזהיר ממשהו.
כל השאלות נשאלות בתמיהה ונועדו לגרום לעם להבין שאין מקרה בעולם וכל אירוע רע שקורה האל עושה אותו ולכן שלא יהיו שאננים ויחשבו שהדברים קורים סתם אלא יבינו שכשיש משהו טוב/רע שקורה הוא קורה מהאל ויש לו מטרה ברורה והיא לגרום לעם לחשוב.
“אם תהיה רעה בעיר וה’ לא עשה”? האם יכול להיות שיקרה משהו רע בעיר וה’ לא עשה אותו?
האל פונה אל הנביאים לנבא ולא לחשוש מהעם. הוא אומר להם להשמיע את נבואתם בארמונות אשדוד ומצרים ובהרי שומרון שם יש מהומות ועושק רב של אנשים. המעמד הגבוה שודדים ועושקים את העניים כדי לאגור בארמונות שלהם רכוש ולכן הרעה שתבוא עליהם תהיה הורדתם מהמעמד הגבוה שהם נמצאים בו, לקיחת רכושם ובזיזת הארמונות שלהם .
מבנה הפרק:
פסוקים א-ב’: הסיבה לכך שה’ מתמקד בעם ישראל ובמעשיו.
פסוקים ג’-ח: 7 שאלות המעוררות את העם לחשוב שמאחורי כל אירוע יש כוונה
פסוקים ט-י’: פניית האל לנביאים לראות את מעשי המעמד הגבוה את העושק והחמס
פסוק יא: הפורענות [עונשים] הניתנת לעם
מילים לביאור:
נועדו– תכננו ביחד את מטרתם והבינו שהיא משותפת.
טרף=אוכל
כפיר=גור אריה
מוקש– כלי שנועד ללכוד [=לתפוס] חיות או בני אדם
יחרד– יפחד
שאלה רטורית– שאלה שהתשובה עליה ברורה.
שאלות רטוריות בפרק:
הילכו שניים יחדיו אם לא נועדו זה לזה?
האם יכול להיות ששני אנשים ילכו ביחד באותה הדרך בלי שדיברו ביניהם על מטרת ההליכה שלהם ואם הם מתואמים?
התיפול ציפור על פח הארץ ואין לה מוקש?
האם ציפור יכולה להילכד וליפול בפח בלי שיכינו מוקש שיתפוס אותה?
היעלה פח מן האדמה ולא ילכוד?
האם פח [מלכודת] תיסגר בלי שתלכוד משהו? הרי זו מטרת המלכודת כשהיא עולה היא מזהה דבר מסוים שניתן לתפוס אותו.
הישאג אריה ביער ואין לו טרף?
האם אריה ישאג ביער אם לא תפס אוכל? הרי מטרתו בשאגתו היא להראות שתפס טרף ולגרום לחיה שתפס לפחד ולא לברוח ממנו[משהו לטרוף=אוכל].
היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד?
האם הכפיר ירים קולו מהמקום שנמצא בו אם לא הצליח ללכוד משהו?
היתקע בשופר והעם לא יחרד?
בתקופת העבר כשהצופים (חיל המודיעין) היו מזהים חיילים שבאים לקראתם למלחמה היו מודיעים לעם ומזהירים אותם על ידי תקיעה בשופר שיש מלחמה וברור שדבר זה גרם לכל העם לפחד.
אם תהיה רעה בעיר וה’ לא עשה?
האם יכול להיות שיקרה משהו רע בעיר והאל לא תכנן את הרעה וגרם לה להגיע.
מטרת השאלות בפרק:
השאלות בפרק נשאלות בתמיהה ונועדו לגרום לעם להבין שהנביאים לא מנבאים להם את דברי עצמם ומוכיחים או מאיימים עליהם ללא מטרה אלא הנבואות שלהם מגיעות בעקבות האל ששולח אותם למטרה מסוימת. לגרום לעם לחשוב ולעשות שינוי בדרכם.
המקרים המתוארים בשאלות מראים שיש לכל דבר סיבה ותכנון מוקדם וכך גם נבואות האל על ידי הנביאים נשלחות על ידי האל אליהם ובאותה המידה הרעה שתבוא על העם גם היא על ידי האל ולא במקרה הגיעה.
אירוע היסטורי המוזכר בפרק:
יציאת מצרים מטרת האזכור בפרק להדגיש לעם את העובדה שהוא עשה לעם דברים שלא עשה לעמים אחרים והוציא אותם ממצרים לכן הם מחויבים להתנהג כראוי ולא להיות כפויי טובה.
דימוי
האל כאריה שואג– שאגת האל באה בפרק זה כדי להדגיש את כעסו של האל כך שגם הנביאים שחוששים מבני המעמד הגבוה ילכו לנבא כי יפחדו מכעסו של האל יותר מההשלכות של דבריהם.
מידה כנגד מידה:
המעמד הגבוה מנצלים את מעמדם, חוטאים בעושק העניים וצוברים הון שנלקח מעושק העניים בארמונות שלהם ומידה כנגד מידה עונשם יהיה שירדו ממעמדם ורכושם יילקח והבתים היפים והארמונות שלהם יאבדו.
חטאי העם:
ט הַשְׁמִ֨יעוּ֙ עַל־אַרְמְנ֣וֹת בְּאַשְׁדּ֔וֹד וְעַֽל־אַרְמְנ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאִמְר֗וּ הֵאָֽסְפוּ֙ עַל־הָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן וּרְא֞וּ מְהוּמֹ֤ת רַבּוֹת֙ בְּתוֹכָ֔הּ וַֽעֲשׁוּקִ֖ים בְּקִרְבָּֽהּ׃ י וְלֹֽא־יָדְע֥וּ עֲשׂוֹת־נְכֹחָ֖ה נְאֻם־יְהוָ֑ה הָא֥וֹצְרִ֛ים חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד בְּאַרְמְנֽוֹתֵיהֶֽם׃
העונשים:
טו וְהִכֵּיתִ֥י בֵית־הַחֹ֖רֶף עַל־בֵּ֣ית הַקָּ֑יִץ וְאָֽבְד֞וּ בָּתֵּ֣י הַשֵּׁ֗ן וְסָפ֛וּ בָּתִּ֥ים רַבִּ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃
קשיים ופרשנויות:
קושי– מיהי המשפחה המדוברת בפסוק א’?
פירוש-
רש”י:
על כל המשפחה – יהודה וישראל.
הסבר פירוש: באותה תקופה עם ישראל התחלק לשתי ממלכות יהודה וישראל והנבואה הזו מופנית לשתי הממלכות גם יהודה וגם ישראל.
קושי:
“רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־עֲוֺנֹתֵיכֶם” [עמוס פרק ג פסוק ב]
מהי הסיבה לכך שהאל כועס על עם ישראל יותר מעל הגויים ואומר שאותם יעניש?
פירוש:
רד”ק:
רק אתכם ידעתי – לפי שידעתי אתכם ובחרתי בכם מכל עם , לפיכך אפקוד עליכם את כל עונותיכם. שאתם ראיתם וידעתם אותותי ומופתי שעשיתי לכם והיטבתי לכם , לפיכך הדין הוא שאפקוד עליכם את כל עוונותיכם; כי המלך יכעס על עבדיו העומדים לפניו אם יעברו מצותיו יותר ממה שיכעס על אחרים הרחוקים ממנו. כי משפחות הגוים – אינני חושש עליהם אם ייטיבו אם ירעו , אלא אם יהיה חמס גדול כדור המבול , כמו שפירשנו למעלה (עמ’ א , ט). אבל ישראל , לפי שהם קרובים אלי , אענישם על עונם ,
הסבר פירוש: רד”ק מסביר שמכיוון שה’ בחר בעם ישראל ונתן להם תורתו ואף עשה להם ניסים ונפלאות ומקבלים שמירה מיוחדת הציפייה מהם היא אחרת כמו שמלך מצפה יותר מעבדיו או ילדיו יותר ממה שמצפה מאזרחיו הרחוקים ממנו. כך גם ה’ מצפה מעם ישראל להתנהגות ראויה יותר ממה שמצפה מהגויים שכשהם חוטאים הוא לא מענישם מייד אלא אם כן חוטאים מעבר לנורמה [כמו במבול].
מוסר השכל:
- ניתן ללמוד מהפרק שלכל אירוע בעולם יש סיבה. גם אם הדבר נראה כ”מקרה” ולכן האדם צריך להתבונן על חייו ולנסות להבין את הרמזים הנרמזים לו. לאורך הפרק הנביא מנסה להעביר לעם את המסר שאין פעולה בעולם בטבע שנעשית ללא מטרה ולכן כשהם רואים אירוע שקורה בטבע שיבינו שהאל מנסה להעביר להם מסר.
- בפרק ניתן לראות שיש התאמה בין החטא לבין העונש כדי לגרום לעם להבין את הטעויות שלהם. כך ניתן להבין שכלשאדם קורה משהו לא טוב שיבדוק בעצמו איך הוא מתנהג באותה סיטואציה (מקרה) ואולי הוא צריך לשנות את דרכו.
יהיו מצבים כמו בסיפור של איוב /אברהם אבינו שהאדם מתנהג כראוי אך מקבל מכות כתוצאה מתהליך או מניסיונות שהוא צריך לעבור בחייו כדי להפוך להיות חזק, רגיש, טוב לב או בעל תכונות מסוימות שיחשלו אותו ויעזרו לו בהמשך חייו אך לפני שהוא מחליט שזו הסיבה שניתנו לו המכות האלה שיבדוק עם עצמו האם הוא בסדר בתחום שנפגע בו ולא מנסים לנער אותו כדי שיבין שהוא טועה.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
ב”ה
מיקום בתנ”ך: ספר עמוס פרק ד’ פסוקים א’-ט’.
נושא: נבואת תוכחה וחורבן
סיכום הפרק
עמוס פונה בנבואה זו אל הנשים העשירות בשומרון. הוא מכנה אותן בכינוי מזלזל “פרות הבשן” ומאשים אותן בעריכת משתאות מכספי העניים.
הן דורשות מהבעלים שלהן שיביאו להן כסף לצורך החגיגות שלהן ויודעות שהכספים האלה מגיעים מעושק העניים (מכספי הריבית שנלקחו מהעניים).
עמוס מנבא את שבועת האל ואת העונש הצפוי לנשים האלה: הן יוגלו בסירות דיג קטנות עם ריח לא נעים ובצפיפות רבה למקום שנקרא הרמונה [=כלא נשים]. וכל אחת מהן תנסה לדחוף את חברתה כדי שיהיה לה מקום או כדי לברוח מהמצב הקשה אך הן יושלכו לכלא ולא יינצלו מעונשן.
עמוס פונה לעם בציניות (לא מתכוון באמת לדבריו אלא לועג להם) ואומר להן שימשיכו לבוא למקומות הקדושים כדי להקריב, להקטיר ולהשקיע מאוד בכל תחום פולחני אך בצורה שונה מאיך שהאל ציווה ולא לפי ובתמורה הוא [האל] יביא להם ניקיון שיניים [רעב] בערים ומחסור בלחם בכל מקום שהם נמצאים.
מטרת העונש היא כדי שיעשו שינוי במעשים שלהן אך העם ממשיך בדרכו הרעה. כתוצאה מכך האל ממשיך להביא להם עונשים נוספים המגיעים בצורה הדרגתית מהקל אל הכבד בתקווה שישנו את דרכם ויבינו שכשהם עוסקים בפולחן מזויף ומזניחים את ערכי המוסר אין ערך למעשי הפולחן שלהם ובכל זאת הם לא מבינים ולא עושים שינוי במעשים שלהם אלא בטוחים בצדקת דרכם.
שבעת העונשים שמגיעים בהדרגה הם:
ניקיון שיניים ומחסור בלחם בכל מקום– רעב (כשאין מה לאכול אז השיניים נקיות. יש פה שימוש ציני כי הדבר נראה כמשהו חיובי אך הוא שלילי)
מניעת הגשם– בעיר אחת יורד גשם ובערים אחרות לא יורד גשם. דבר שגורם לשטחים חקלאים רבים להתייבש. בנוסף, האנשים בערים שלא ירד בהם גשם צריכים לטרוח ולהגיע לעיר שיורד בה גשם לצורך שתיית מים אך כמות המים שיש שם לא מספיקה כדי להרוות את צימאונם.
שידפון וירקון- מחלות תבואה שהורסות את מעט היבול שנשאר לעם.
דבר– מחלה
מוות בחרב של בחורי ישראל ולקיחה בשבי של סוסי המלחמה.
שרפה– שרפה של המחנה
הפיכת המקום כמו הפיכת סדום ועמורה כשכל המקום נראה כמו גחל שרוף ואין דרך להציל ממנו דבר.[חורבן מוחלט]
לאחר כל עונש מופיע הביטוי: “ולא שבתם עדי נאום ה’” הביטוי בא להדגיש שמטרת העונשים לא הייתה כדי להתעלל בהם אלא כדי לגרום להם לשנות את דרכם ולשוב לדרך הטובה אך גם כשהעונשים הפכו להיות קשים ביותר לא חל שום שינוי בעם ולכן בסופו של דבר גם הגיע חורבן כללי.
עמוס מנבא ומכין את ישראל לקראת פעולות האל. הוא מתאר את עוצמת האל וכוחו ביצירת הטבע, ובהכרת דרכי האדם והתנהלות העולם כדי להדגיש בפני העם מול מי הם עומדים.
מבנה הפרק:
א’-ג’: חטאן ועונשן של הנשים העשירות בשומרון
ד’-ה’: מעשי הפולחן וצביעות העם
ו’-י”א: שבעת העונשים שהעם מקבלים כדי לשוב בתשובה אך לא יוצרים שום שינוי.
י”ב-י”ג: תיאור עוצמת האל והכנת העם לקראת הפורענות.
מילים לביאור:
פרות בשן= פרות שמנות ומשובחות
בשן– מקום שופע בדשא לגידול ורעיית צאן
צינות= אביזרים חדים המשמשים לקשירה של שבויים
סירות דוגה= סירות דיג קטנות
הרמונה=כלא נשים
שידפון וירקון– מחלות תבואה
גזם– חלקי תבואה שנגזמו [מעט התבואה שגזמו ונשארה עדיין]
החטא: הנשים העשירות בשומרון חוגגות על חשבון כספי העושק מעניי העיר.
העונש: יוגלו בצפיפות למקום שנקרא הרמונה[כלא נשים] בסירות דיג קטנות ועם ריח לא נעים.
כינויים:
פרות הבשן– הנשים העשירות בשומרון. הכינוי המזלזל ניתן להן כיוון שהשפע שלהן מגיע מכך שהן עושקות את העניים.
ציניות: זלזול ולעג סמוי
עמוס מכניס ציניות בנבואתו. הוא פונה לעם ואומר להם שהם מגיעים אל המקומות הקדושים. מקריבים, מקטירים, מביאים מעשרות וה’ נותן להם בתמורה ניקיון שיניים.
נקיון שיניים נשמע כמו שכר טוב על מעשיהם אך כשממשיכים לקרוא מבינים שניקיון השיניים הוא לא שיניים בריאות אלא רעב ולכן זהו עונש ולא שכר טוב כמו שזה נשמע.
הסיבה בשימוש בציניות היא כדי לגרום לעם להקשיב. הם מצפים לשמוע דבר טוב ולכן מקשיבים לדברי עמוס אך מקבלים תוכחה.
סוג הנבואה:
נבואת תוכחה. עמוס מוכיח את העם על חטאיו ועל ההתעלמות מהרמזים הברורים שהאל שולח להם כדי שישנו דרכם.
חטאי העם:
1. משתאות וחגיגות העשירים על חשבון עושק העניים.
2. עשיית מעשי פולחן לא על פי כללי הפולחן אלא על פי רצונם.
3. התעלמות מהעונשים הניתנים להם כדי להעיר אותם שישובו בתשובה.
מידה כנגד מידה: התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
הנשים העשירות בשומרון דורשות מהבעלים שלהם: “הביאה ונשתה יין” ולכן בהמשך יבואו עליהן ימי העונש שלא יוכלו לברוח ממנו. “הינה ימים באים עליכם” [פסוק ב”]
ביטוי מנחה: ביטוי החוזר מספר פעמים בפרק ומטרתו להעביר מסר.
“ולא שבתם עדי נאום ה’”- מטרת הביטוי להדגיש שלמרות כל העונשים שה’ נתן לעם כדי שיתעוררו ויבינו את הטעויות ואת הדרך השגויה שלהם הם לא מבינים וממשיכים באותה דרך ללא שינוי דבר הגורם לעונש להחמיר ולהחמיר עד שהעונש מגיע למצב של חורבן.
הדרגה– מהקל אל הכבד או מהכבד אל הקל
עמוס מפרט את שבע הפורענויות שהעם מקבל כדי לגרום להם להשתנות. העונשים מגיעים מהקל אל הכבד כדי לגרום להם להשתנות. מכיוון שהם לא משתנים העונש הולך ומחמיר יותר ויותר עד החורבן המוחלט.
מוסר השכל
מוסר מול פולחן– לאורך הפרק אנו רואים שעמוס מוכיח את העם על החטאים המוסריים ומזלזל במעשים הפולחנים שלהם. דבר המעביר מסר ברור מאוד שלמעשים הפולחנים אין ערך כל עוד אדם מזלזל בערכי המוסר. האנשים בתקופת עמוס חשבו שאם הם משקיעים ומהדרים בפעולות פולחן אז הם יכולים להתנהג כרצונם. בא עמוס ומדגיש שמעשי הפולחן לא מנקים את החוטא בחטאים מוסריים! הדרך לשוב אל האל חייבת להיות דרך המוסר.
עשיית החוקים על פי הכללים ולא על פי רצונם– בני ישראל מתנהלים על פי רצונם ובטוחים שהם מתנהגים כראוי. הם משנים את החוקים לפי רצונם ועל פי הנוחות שלהם ולא על פי ציווי האל.
ניתן ללמוד מכך על חשיבות הדקדוק בפעולות. כל דבר שהוא “בערך” ולא מדויק גם יעבור לדורות הבאים בצורה לא מדויקת וכך כל המסר משתנה. עמוס אומר להם שאם יש ציווי להקריב קורבן עד הבוקר אתם לא יכולים להשאיר אותו שלושה ימים כי זה רצונכם ולשייך אותו לאל.
קשיים ופרשנות:
קושי:
מי הן “פרות הבשן” ומדוע מכונות כך?
פירוש רש”י: “פרות הבשן – נשי השרים והסגנים. ויונתן תירגם: “עתירי נכסיא”.”
פירוש ראב”ע: “פרות הבשן – הן נשי ישראל הדומות לפרות הרועות בהר בשן: מחמת שהן מתפטמות שם , הן בועטות וסוררות ורוצצות ועושקות דלים ואביונים. האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה – בין בנאמנות בין בגזל , הָבֵא לנו יין ונשתה!”.
הסבר פירוש: הנשים של עשירי העם [שרים, סגני שרים, אלה שיש להם הרבה נכסים] שמכונות כך כיוון שהן מצוות על הבעלים שלהן להביא להן כסף לצרכי המשתאות והבזבוזים שלהן גם אם הכסף מגיע בצורה הוגנת וגם אם בצורה של עושק ורמאות.
קושי:
“ופרצים תצאנה אשה נגדה” מהו העונש המתואר בפסוק זה?
רש”י: “ופרצים תצאנה אשה נגדה – ובפרצי החומה תצאנה לנוס. אשה נגדה – בפרצה שתמצא לנגדה”
הסבר פירוש: כל אישה תנסה לחפש מקום פרוץ [פתח] כדי לברוח מהמקום אך לא תמצא דרך לברוח מעונשה.
קושי:
מהם הפשעים שהעם מואשם בהם בתחום הפולחן?
פירוש:
רש”י: “והביאו לבקר זבחיכם – זאת אומרים לכם כומרי הבעל: עבודה זרה וותרנית היא , ואינה מַחמרת עליכם; התורה אמרה: “לא ילין לבקר” (שמ’ לד , כה) , אבל עבודה זרה: והביאו לבקר”;
רד”ק: “הרבו לפשוע – כי לא דייכם שקבעתם עבודה זרה בביתאל , כי גם בגלגל הרביתם לפשוע. והביאו לבקר זבחיכם – הפכתם עבודתי לאלהים אחרים; כמו שהיה לכם להביא זבחיכם בביתי , כן אתם מביאים אותו לבית עבודה זרה… ועוד מפרשים והביאו לבקר זבחיכם – שמקדימין זבחי שלמים לעולה , והתורה אמרה כי העולה קודמת לכל קרבן.”
הסבר פירוש רש”י: היו עובדים עבודה זרה כיוון שהייתה נוחה להם ובלי חוקים נוקשים.
הסבר פירוש רד”ק: היו מקריבים קורבנות לעבודה זרה במקומות הקדושים.
פירוש: נוסף של רד”ק: היו עוסקים בפולחן אבל לא על פי החוקים והכללים אלא על פי הרצונות שלהם ועל פי ההקלות שכוהני עבודה זרה היו מקלים עליהם לפי הנוחות שלהם.
קושי:
מהו ניקיון שיניים?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: “ניקיון שיניים – זהו רעב; שכשאין אדם אוכל , שיניו נקיים.”
הסבר פירוש: ניקיון שיניים הכוונה לרעב כשאין אדם אוכל אז שיניו נקיות.
קושי:
מהי הסיבה שעמוס מדייק את זמן הפסקת המטר שלושה חודשים לפני הקציר?
פירוש: ר’ יוסף קרא: “בעוד שלשה חדשים לקציר – שלשה חדשים לפני הקציר אני מונע מכם את הגשם שמגדל את התבואה; שבזמן שאין גשמים יורדין נאבד הקציר.”
הסבר פירוש: שלושה חדשים לפני הקציר זהו הזמן שצריכים החקלאים את המטר לצורך התבואה ואם אין מטר בזמן זה גם לא גדלה התבואה.
קושי:
מהם שידפון וירקון? [פסוק ט’]
פירוש: ר’ יוסף כספי: “בשדפון ובירקון – מארות בזרע”
הסבר פירוש: מחלות שמזיקות לתבואה [לזרעים].
קושי:
מהי הסיבה שמצרים מופיעה פה בתוך רצף העונשים?
פירוש:
ר’ אליעזר מבלגנצי: “עוד הוספתי להכות אתכם בגופים , אולי תשובו: שלחתי בכם דבר – פתאם. בדרך מצרים – כשהלכתם שם לעזרה; אולי תשובו. עוד: הרגתי בחוריכם עם שבי סוסיכם שהוצאתם ממצרים להלחם ולהמלט מן האויב – שנשבו מכם בדרך”
הסבר פירוש: בפסוק זה מתוארת ההחמרה בעונשים מכיוון שהעם לא שבו בתשובה אלא עוד הלכו למצרים לקבל סיוע במלחמה, ה’ הכה בהם בדבר כשהיו בדרכם למצרים לקבל סיוע ומי שלא מת בדבר נהרג בחרב ונלקחו בשבי הסוסים שרכבו עליהם כדי להימלט מהאויב.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קראו עמוס פרק ד’ פסוקים א’-ג’.
אל מי פונה עמוס?
מה האשמה שמוזכרת בפרק?
מה העונש על כך?
- קראו עמוס פרק ד’ פסוקים ו’-י”א.
א. מה מספר העונשים המתוארים בקטע זה? באיזה דרך הם מוצגים ומהי מטרתם?
ב. בחרו שלושה עונשים המתוארים בפרק והסבירו אותם.
- כתבו את ההגדרה לביטוי מנחה ותנו דוגמא מהפרק לביטוי מנחה ומטרתו בפרק זה.
- בפרק זה עמוס מנסה להעביר מסר לעם. מה המסר שהוא מנסה להעביר בתוכחתו בפרק זה? בססו דבריכם על הכתוב.
- בחרו ארבע עונשים מתוך העונשים המתוארים בפרק והסבירו אותם.
- כדי להדגיש את דבריו עמוס משתמש בדבריו בציניות. הוכח מהפרק.
שאלות בגרות:
- קרא פסוק ג’ ואת פירושו של רש”י שלפניך:
רש”י: הילכו שנים יחדיו – שאתם אומרים לנביאים: “לא תנבאו” (עמ‘ ב , יב) , כלום הנביאים מתנבאים לכם , אלא אם כן נצטוו?! כלום דברים נעשים אלא על פי דרכם?! בלתי אם נועדו – אלא אם כן קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני.
- מהי הטענה שרווחה בעם באותה תקופה בנוגע לנבואות הנביאים?
- כיצד על ידי השאלה הרטורית המופיעה בפרק מקבלים העם תשובה לטענתם?
- קרא את עמוס ג’ פסוקים ג’-ח ואת פירושו של ראב”ע שלפניך. וכשתבוא עליכם הרעה , אל תאמרו כי מקרה הוא ולא מהקדוש ברוך הוא בשביל החטא שעשינו. כי יתכן שילכו שנים יחדיו , אלא אם כן נועדו מקודם?! או יתכן שישאג אריה ביער , אלא אם כן יש לו טרף?! או יתכן שיתן כפיר קולו ממעונתו , אלא אם כן לכד? או יתכן שיתקע שופר בעיר , ועם שבתוכה לא יחרדו?! בתימה. כך לא יתכן שתהיה רעה בעיר , אלא הקדוש ברוך הוא עשה; כי לא יעשה יי‘ (בנוסחנו: אדני) אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
- באיזה דרך נשאלות השאלות בפרק לפי דברי ראב”ע?
- מה מטרת השאלות שנשאלות בפרק על פי ראב”ע?
- קרא עמוס ג’ פסוקים ט’-ט”ו.
- מהו עיקרון הענישה המופיע בפרק? הסבר עקרון זה.
- כיצד הוא בא לידי ביטוי בחטאם ובעונשם של העם בשומרון?
- קרא עמוס פרק ג’ וענה:
- מהו האירוע ההיסטורי המוזכר בפרק? מהי מטרת אזכור האירוע?
