עזרא פרק ד
- עזרא
- פרק ד
דאוַֽיִּשְׁמְע֔וּ צָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־בְנֵ֤י הַגּוֹלָה֙ בּוֹנִ֣ים הֵיכָ֔ל לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ בוַיִּגְּשׁ֨וּ אֶל־זְרֻבָּבֶ֜ל וְאֶל־רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת וַיֹּאמְר֤וּ לָהֶם֙ נִבְנֶ֣ה עִמָּכֶ֔ם כִּ֣י כָכֶ֔ם נִדְר֖וֹשׁ לֵֽאלֹהֵיכֶ֑ם ולא וְל֣וֹ ׀ אֲנַ֣חְנוּ זֹבְחִ֗ים מִימֵי֙ אֵסַ֤ר חַדֹּן֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ פֹּֽה׃ גוַיֹּ֩אמֶר֩ לָהֶ֨ם זְרֻבָּבֶ֜ל וְיֵשׁ֗וּעַ וּשְׁאָ֨ר רָאשֵׁ֤י הָֽאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־לָכֶ֣ם וָלָ֔נוּ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לֵאלֹהֵ֑ינוּ כִּי֩ אֲנַ֨חְנוּ יַ֜חַד נִבְנֶ֗ה לַֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔נוּ הַמֶּ֖לֶךְ כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס׃ דוַיְהִי֙ עַם־הָאָ֔רֶץ מְרַפִּ֖ים יְדֵ֣י עַם־יְהוּדָ֑ה ומבלהים וּֽמְבַהֲלִ֥ים אוֹתָ֖ם לִבְנֽוֹת׃ הוְסֹכְרִ֧ים עֲלֵיהֶ֛ם יוֹעֲצִ֖ים לְהָפֵ֣ר עֲצָתָ֑ם כׇּל־יְמֵ֗י כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס וְעַד־מַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס׃ ווּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
זוּבִימֵ֣י אַרְתַּחְשַׁ֗שְׂתָּא כָּתַ֨ב בִּשְׁלָ֜ם מִתְרְדָ֤ת טָֽבְאֵל֙ וּשְׁאָ֣ר כְּנָוֺתָ֔ו עַל־אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מֶ֣לֶךְ פָּרָ֑ס וּכְתָב֙ הַֽנִּשְׁתְּוָ֔ן כָּת֥וּב אֲרָמִ֖ית וּמְתֻרְגָּ֥ם אֲרָמִֽית׃
חרְח֣וּם בְּעֵל־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א כְּתַ֛בוּ אִגְּרָ֥ה חֲדָ֖ה עַל־יְרוּשְׁלֶ֑ם לְאַרְתַּחְשַׁ֥שְׂתְּא מַלְכָּ֖א כְּנֵֽמָא׃ טאֱדַ֜יִן רְח֣וּם בְּעֵל־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָ֖ר כְּנָוָתְה֑וֹן דִּ֠ינָיֵ֠א וַאֲפַרְסַתְכָיֵ֞א טַרְפְּלָיֵ֣א אֲפָֽרְסָיֵ֗א ארכוי אַרְכֳּוָיֵ֤א בָבְלָיֵא֙ שֽׁוּשַׁנְכָיֵ֔א דהוא דֶּהָיֵ֖א עֵלְמָיֵֽא׃ יוּשְׁאָ֣ר אֻמַּיָּ֗א דִּ֤י הַגְלִי֙ אׇסְנַפַּר֙ רַבָּ֣א וְיַקִּירָ֔א וְהוֹתֵ֣ב הִמּ֔וֹ בְּקִרְיָ֖ה דִּ֣י שָׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֥ר עֲבַֽר־נַהֲרָ֖ה וּכְעֶֽנֶת׃ יאדְּנָה֙ פַּרְשֶׁ֣גֶן אִגַּרְתָּ֔א דִּ֚י שְׁלַ֣חוּ עֲל֔וֹהִי עַל־אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מַלְכָּ֑א עַבְדָ֛יךְ אֱנָ֥שׁ עֲבַֽר־נַהֲרָ֖ה וּכְעֶֽנֶת׃
יביְדִ֙יעַ֙ לֶהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֣י יְהוּדָיֵ֗א דִּ֤י סְלִ֙קוּ֙ מִן־לְוָתָ֔ךְ עֲלֶ֥ינָא אֲת֖וֹ לִירוּשְׁלֶ֑ם קִרְיְתָ֨א מָֽרָדְתָּ֤א וּבִֽאישְׁתָּא֙ בָּנַ֔יִן ושורי וְשׁוּרַיָּ֣א אשכללו שַׁכְלִ֔ילוּ וְאֻשַּׁיָּ֖א יַחִֽיטוּ׃
יגכְּעַ֗ן יְדִ֙יעַ֙ לֶהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשׁוּרַיָּ֖א יִֽשְׁתַּכְלְל֑וּן מִנְדָּֽה־בְל֤וֹ וַהֲלָךְ֙ לָ֣א יִנְתְּנ֔וּן וְאַפְּתֹ֥ם מַלְכִ֖ים תְּהַנְזִֽק׃
ידכְּעַ֗ן כׇּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְלַ֤ח הֵֽיכְלָא֙ מְלַ֔חְנָא וְעַרְוַ֣ת מַלְכָּ֔א לָ֥א אֲֽרִֽיךְ־לַ֖נָא לְמֶֽחֱזֵ֑א עַ֨ל־דְּנָ֔ה שְׁלַ֖חְנָא וְהוֹדַ֥עְנָא לְמַלְכָּֽא׃ טודִּ֡י יְבַקַּר֩ בִּֽסְפַר־דׇּכְרָ֨נַיָּ֜א דִּ֣י אֲבָהָתָ֗ךְ וּ֠תְהַשְׁכַּ֠ח בִּסְפַ֣ר דׇּכְרָנַיָּא֮ וְתִנְדַּע֒ דִּי֩ קִרְיְתָ֨א דָ֜ךְ קִרְיָ֣א מָֽרָדָ֗א וּֽמְהַנְזְקַ֤ת מַלְכִין֙ וּמְדִנָ֔ן וְאֶשְׁתַּדּוּר֙ עָבְדִ֣ין בְּגַוַּ֔הּ מִן־יוֹמָ֖ת עָלְמָ֑א עַ֨ל־דְּנָ֔ה קִרְיְתָ֥א דָ֖ךְ הׇֽחָרְבַֽת׃ טזמְהוֹדְעִ֤ין אֲנַ֙חְנָה֙ לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשׁוּרַיָּ֖ה יִֽשְׁתַּכְלְל֑וּן לׇקֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה חֲלָק֙ בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔א לָ֥א אִיתַ֖י לָֽךְ׃
יזפִּתְגָמָ֞א שְׁלַ֣ח מַלְכָּ֗א עַל־רְח֤וּם בְּעֵל־טְעֵם֙ וְשִׁמְשַׁ֣י סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָר֙ כְּנָוָ֣תְה֔וֹן דִּ֥י יָתְבִ֖ין בְּשָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֧ר עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה שְׁלָ֖ם וּכְעֶֽת׃
יחנִשְׁתְּוָנָ֕א דִּ֥י שְׁלַחְתּ֖וּן עֲלֶ֑ינָא מְפָרַ֥שׁ קֱרִ֖י קׇדָמָֽי׃ יטוּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ וּבַקַּ֣רוּ וְהַשְׁכַּ֔חוּ דִּ֚י קִרְיְתָ֣א דָ֔ךְ מִן־יוֹמָת֙ עָֽלְמָ֔א עַל־מַלְכִ֖ין מִֽתְנַשְּׂאָ֑ה וּמְרַ֥ד וְאֶשְׁתַּדּ֖וּר מִתְעֲבֶד־בַּֽהּ׃ כוּמַלְכִ֣ין תַּקִּיפִ֗ין הֲווֹ֙ עַל־יְר֣וּשְׁלֶ֔ם וְשַׁ֨לִּיטִ֔ין בְּכֹ֖ל עֲבַ֣ר נַהֲרָ֑ה וּמִדָּ֥ה בְל֛וֹ וַהֲלָ֖ךְ מִתְיְהֵ֥ב לְהֽוֹן׃ כאכְּעַן֙ שִׂ֣ימוּ טְּעֵ֔ם לְבַטָּלָ֖א גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֑ךְ וְקִרְיְתָ֥א דָךְ֙ לָ֣א תִתְבְּנֵ֔א עַד־מִנִּ֖י טַעְמָ֥א יִתְּשָֽׂם׃ כבוּזְהִירִ֥ין הֱו֛וֹ שָׁל֖וּ לְמֶעְבַּ֣ד עַל־דְּנָ֑ה לְמָה֙ יִשְׂגֵּ֣א חֲבָלָ֔א לְהַנְזָקַ֖ת מַלְכִֽין׃
כגאֱדַ֗יִן מִן־דִּ֞י פַּרְשֶׁ֤גֶן נִשְׁתְּוָנָא֙ דִּ֚י אַרְתַּחְשַׁ֣שְׂתְּא מַלְכָּ֔א קֱרִ֧י קֳדָם־רְח֛וּם וְשִׁמְשַׁ֥י סָפְרָ֖א וּכְנָוָתְה֑וֹן אֲזַ֨לוּ בִבְהִיל֤וּ לִירֽוּשְׁלֶם֙ עַל־יְה֣וּדָיֵ֔א וּבַטִּ֥לוּ הִמּ֖וֹ בְּאֶדְרָ֥ע וְחָֽיִל׃
כדבֵּאדַ֗יִן בְּטֵלַת֙ עֲבִידַ֣ת בֵּית־אֱלָהָ֔א דִּ֖י בִּירוּשְׁלֶ֑ם וַהֲוָת֙ בָּֽטְלָ֔א עַ֚ד שְׁנַ֣ת תַּרְתֵּ֔ין לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס׃
ב”ה
מיקום: עזרא פרק ד’ פסוקים א’-ז, פסוק כ”ד.
נושא: עיכוב הבנייה של בית שני
סיכום:
הפרק נכתב בתקופת שיבת ציון, לאחר הצהרת כורש ראשי האבות ליהודה, בנימין, כוהנים ולווים ועוד הרבה מעם ישראל שמתגעגעים לארץ הטובה מתארגנים לעלייה. כשהם מגיעים לארץ הם רואים את כל החורבן וההרס שעשו הבבלים כשהחריבו את המקום והם מבינים שעבודה רבה לפניהם. אך לא רק החורבן השורר במקום גורם להם לקשיים רבים אלא העמים שנמצאים בארץ ומתיישבים שם לאחר חורבן המקום.
אויבי ישראל המכונים צרי יהודה שומעים שבני הגולה הגיעו לארץ ומטרתם לבנות את בית ה’, אלוהי ישראל והם ניגשים אל זרובבל ראש המשלחת ואל ראשי השבטים בבקשה להשתתף בבניית המקדש בטענה שהם בדיוק כמוהם מתפללים אל אותו האל וזובחים לו מימי אסר חדון שכבש אותם והגלה אותם לאזור בשיטת הפרד ומשול. זרובבל וישוע ושאר ראשי השבטים של העם משיבים להם שהם לא יכולים להשתתף איתם בבניית בית המקדש אלא הם ביחד [רק הגולים] יבנו את הבית לאלוהי ישראל כמו שציווה אותם כורש מלך פרס. [עזרא א, הצהרת כורש].
העמים השונים שומעים זאת וכועסים מאוד על הסירוב לשתף אותם בבניה ולכן עושים ככל יכולתם כדי לעכב את הבנייה. הם מחלישים את ידי הבונים, מפחידים אותם, שוכרים יועצים שייעצו כיצד יהיה ניתן לעכב את הבנייה ואף שולחים מכתבי שנאה למלכי פרס כדי שיעכבו את הבנייה.
כתוצאה מפעולות אלה הבנייה של גולי בבל של בית האל בירושלים נעצרת ומפסיקה עד השנה השנייה למלכות דרייוש מלך פרס.
מילים לביאור:
צרי יהודה=אויבי יהודה [אויבי ישראל]
היכל לה’= בית המקדש
דמויות בפרק:
צרי יהודה= העמים השונים שהתיישבו בארץ לאחר גלות ישראל ומציקים לעם ישראל.
זרבבל= ראש משלחת בבל.
אסר חדון= מלך אשור שהגלה חלק מהעמים שכבש לישראל.
ישוע– המנהיג הרוחני של העם בימי שיבת ציון.
כורש, אחשוורוש, דריוש = מלכי פרס ששלטו בתקופה של שיבת ציון והעם בירושלים היה תחת שליטתם.
עם הארץ= עמי הארצות.
כיצד הגיעו העמים השונים לארץ?
כשאימפריית אשור התחזקה והשתלטה על העולם מלך אשור ניהל את כיבושיו בדרך של “הפרד ומשול”. כל עם שכבש הוא היה מפריד אותם ומחלק אותם לארצות שונות שכבש. העמים היו מעורבבים בכל ארץ שכבש, עם שפות שונות, מופרדים מבני עמם, מדוכאים ועצובים. בשיטה זו הוא דאג ליצור שליטה באזורים שכבש ומנע מרידות.
כשרואים צרי יהודה שהיהודים השבים לא מעוניינים לתת להם להשתתף בבניה הם מתחילים לפעול בדרכים שונות כדי לעצור את הבניה. הם מחלישים את ידי העם בטענות שונות, שוכרים יועצים שיתנו רעיונות כיצד לעכב את הבנייה לאורך כל מלכות כורש ודריוש מלכי פרס ובתחילת מלכות אחשורוש כתבו מכתבי שנאה כדי לעכב ולהפסיק את הבנייה.
הסיבות האפשריות של הגולים לסירוב ההשתתפות בבנייה:
1.הגולים הם מהעם היהודי שגלו בגלות בבל ואילו צרי יהודה הם גויים שהתיישבו בארץ לאחר שמלך אשור כבש את ארצם והגלה אותם לשומרון בשיטת הפרד ומשול. כשהם הגיעו לארץ והתחילו לעבוד עבודה זרה ה’ שלח אריות שתקפו אותם. מכיוון שהאמינו באל מקומי[ שלכל ארץ יש את האל שלה] הם ביקשו כהן שילמד אותם את החוקים הבסיסים של האל בארץ והם מתחילים לקיים את החוקים האלה מפחד תקיפת האריות. לכן הם נקראים “שומרונים” כי התיישבו בשומרון ונקראים גם בשם “גרי אריות”. היהודים ששבו מבבל ושמעו את בקשתם להשתתף בבניה של בית המקדש סרבו כיוון שראו שגויים אלה לא התגיירו גיור אמיתי ומושלם אלא רק חלק מהחוקים הם מאמינים בהם ובנוסף משלבים אמונה של אלים נוספים. כך שאמונתם לא תמימה ובנוסף, הם חששו שיזיקו לבנייה מבפנים.
3. יש דעה הסוברת שגולי בבל כשהגיעו לארץ ראו שהאנשים שהיו פה בארץ בזמן שהם היו בגולה השתלטו על הנחלות שלהם שהועברו בירושה מימי יהושוע בן נון ולכן גולי בבל אמרו להם שרק אם ישיבו להם את הנחלות יוכלו להשתתף איתם בבנייה.
צרי יהודה מנסים בדרכים שונות לעכב את הבנייה:
הדרכים למניעת הבנייה:
מרפים את ידי העם= מחלישים אותם בדרכים שונות.
מבהילים ומפחידים את הבונים כדי לעצור את הבנייה..
שוכרים יועצים [עורכי דין] כדי לעכב את הבנייה.
כותבים מכתבי שנאה למלכים כדי לעצור את הבנייה.
כתוצאה מפעולות אלה הבנייה של גולי בבל של בית האל בירושלים נעצרת ומפסיקה עד השנה השנייה למלכות דרייוש מלך פרס.
[ניתן להבין מפסוק ז’ שזמן מגילת אסתר היה אחרי הצהרת כורש ובתקופת המגילה העם בישראל עדין היו בעיכובים של הבנייה בעקבות מכתבי השנאה שנשלחו לאחשורוש].
השוואה: מציאת נקודות דמיון ושוני בפרקים בעלי מסר דומה.
השוואה בין חגי פרק א’ לעזרא פרק ד’:
נקודות דמיון:
שני הפרקים עוסקים בתקופת שיבת ציון.
שני הפרקים עוסקים בעיכוב הבנייה של בית שני.
נקודות שוני:
הסיבות לעיכוב בבנייה:
חגי הנביא מעלה את הנימוק של העם לעיכוב בבנייה כבעיה כספית.
עזרא פרק ד’ מפרט סיבות אחרות לעיכוב בבניה: צרי יהודה עושים פעולות שונות להקשות על העם ולעכב את הבנייה.
על פי ספר חגי פרק א. הנימוק לעיכוב בבניית המקדש היה מכיוון שהעם טענו שאין להם כסף לבנייה ולכן זה לא הזמן לבנות את בית האל.
יכול להיות שבתחילה צרי יהודה עכבו את העם ולכן הפסיקו את בנייתם וכאשר הפסיקו התחילו לבנות את הבתים שלהם דבר שגרם להפסקת הבנייה לגמרי ולתוכחתו ונבואת חגי.
קרי וכתיב- כאשר יש דעות שונות לגבי מהי המילה הנכונה מכיוון שהגיעה בצורה שונה מכמה מגילות עתיקות כתוצאה מהגלויות ולכן מכניסים את שתיהן.
ישנם פעמים שהקרי והכתיב הן מכיוון שלא רוצים להכניס מילה שהיא גסה לכתב התנ”ך או להפך שהמילה קדושה מידי [שם האל המפורש].
במצבים אלה יהיו שתי מילים. מילה אחת תופיע בקרי ואז היא נמצאת בשולי הדף אך היא מנוקדת ולכן אנו יודעים שאנו קוראים אותה ואילו המילה השנייה מופיעה בתוך הפרק הנלמד והיא לא מנוקדת וכך נדע שאותה לא קוראים.
הסיבה ששתי המילים מופיעות היא כדי לא לרשום בטעות את ספר התורה חסר מילה תקינה ולכן מכניסים את שתי האפשרויות.
בפרק זה ניתן לראות קרי וכתיב בפסוק ב’. המילים ולו-ולא.
הקרי– המילה “ולו”
הכתיב– המילה “ולא”.
בפסוק זה השינוי בקרי וכתיב נותן משמעות הפוכה:
קרי-“ולו”.
צרי יהודה מבקשים משבי ציון [גולי בבל] לבנות את בית האל איתם בטענה שלו [לאל שלנו] הם זובחים מאז שהגיעו לפה.
כתיב- “ולא”.
צרי יהודה מבקשים משבי ציון[גולי בבל לבנות את בית האל וטוענים שהם כמונו דורשים את האל [פונים אליו] אך לא זובחים לו. [אלא זובחים לאל אחר].
קשיים ופירושים:
קושי:
מיהם צרי יהודה?
פירוש:
רש”י: צרי יהודה ובנימין – הם העובדי כוכבים ומזלות אשר הושיב סנחריב בארץ ישראל כמו שנאמר “ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת ומספרוים ויושב אותם בערי שומרון תחת בני ישראל” (ראה מ”ב יז , כד).
הסבר פירוש:
צרי יהודה אלה העמים שכבש מלך אשור ולאחר כיבוש והגליית עשרת השבטים העביר לארץ אותם. הם והיהודים ששבו מבבל לא הסתדרו כיוון שהיו חלוקים בדעות רבות.
קושי:
מהי הסיבה שגולי בבל מסרבים להשתתפות בבניה של צרי יהודה? הרי הם לא ביקשו דבר רע?
פירוש:
רש”י: ויאמרו… נבנה עמכם – היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד.
הסבר פירוש:
הסיבה שגולי בבל מסרבים על פי רש”י היא כי הם חוששים שכשהם ישתפו אותם בבניה הם יהרסו ויעכבו את הבניה מתוך המקום עצמו.
מוסר השכל:
דרך פרק זה ניתן ללמוד שלא כל עזרה היא ברוכה. חכמי ישראל שרואים מי מציע להם את ההצעה לסייע בבניה מבינים שההצעה לא באה ממקום טוב וכנראה רק תזיק להם ולכן מסרבים להצעה בצורה מוחלטת. ובאמת לא עובר זמן והם מגלים את הפרצוף האמיתי של אותם עמים שבתחילה ביקשו מהם להצטרף אליהם בבניה ומיד לאחר מכן התחילו לפעול בפעולות ברורות וגלויות כדי להרוס את בניית בית האל.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
1.
א. קרא עזרא פרק ד’ פסוקים וחגי פרק א’ פסוקים . מה הסיבה המופיעה בכל פרק לעיכוב בבניית המקדש?
ב. כיצד ניתן להסביר לדעתך את השוני בין הפרקים?
ג. מהי התקופה ששבו העם לבנות את בית האל?
2. קראו עזרא פרק ד’ פסוקים א’-ח’. ועזרא פרק ד’ פסוק כ”ד.
א. באילו דרכים השתמשו צרי יהודה כדי למנוע מהשבים לציון לבנות את בית המקדש?
ב. האם הצליחו צרי יהודה במזימותיהם? בססו דבריכם על הכתוב.
3.קראו עזרא פרק ד’ פסוקים א’-ז’. מיהם זרבבל ויושע? מהי דעתכם על תשובתם לצרי יהודה? מהי התשובה שאתם הייתם נותנים לצרי יהודה על בקשתם?
4. קראו עזרא פרק ד’ פסוקים א’-ז’. מקטע זה שקראת מה ניתן ללמוד על זמן כתיבתה של מגילת אסתר? [מתי התרחש האירוע]
