ספר שמות פרק י”ד

א וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. ד וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ כֵן. ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. ו וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ. ז וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ. ח וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן. י וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה. יא וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. יד יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן.

טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. יז וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יח וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה. כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם. כד וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. כה וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.

כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו. כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

השלמת פערים: משה נשלח ע”י האל להציל את עם ישראל, להוציא אותם ממצרים ולהוליכם במדבר אל ארץ זבת חלב ודבש, בארץ, כרגע נמצאים עמים שונים שחוטאים לאל.
משה חוזר שוב על כך שבני ישראל לא יאמינו לו כשיבוא אליהם עם שליחות האל וה’ מלמד אותו כמה אותות (סימנים ניסיים) שיראה להם כדי לבסס טענתו.
לאחר שה’ מראה לו את הניסים משה אומר לה’ שאינו איש דברים, שהוא כבד פה (מגמגם) ואלוקים עונה לו שאהרון יבוא אתו.
משה יקבל את דברי האל, יעביר אותם לאהרון ואהרון ידבר במקומו.
משה נפרד מיתרו והולך עם אשתו ובניו לעבר מצרים. בדרכו אהרון בא לקראתו, הם הולכים אל זקני ישראל, מספרים להם על שליחות האל, מראים להם את האותות ומשכנעים אותם בצדקת דבריהם.
משה ואהרון הולכים אל פרעה מספרים לו את ציווי האל והוא מסרב לציווי האל.
מאותו רגע פרעה מכביד את עבודת עם ישראל ואלוקים מביא 10 מכות על המצרים כשבכל מכה פרעה מבקש ממשה להפסיק את המכה, מבטיח לשחרר את העם אבל לאחר שנפסקת המכה הוא מתחרט ומסרב לשלחם וכך הוא ועמו מקבלים את כל עשרת המכות.
לפני המכה העשירית משה מצווה את בני ישראל לשחוט שה ולשים מדמו על פתח מזוזת הבית (על המשקוף) כך מלאך המוות יראה את הדם וידלג על כל המשקופים עם הדם בנוסף הוא מצווה עליהם לא לצאת מהבית ולזכור את היום הזה לדורי דורות (חג פסח). במכה העשירית, מכת בכורות (כל בכור במשפחה מת). פרעה מבין שזה סופו כיון שהוא בכור והוא רץ אל משה ומשחרר את עם ישראל ממצרים. עם ישראל יוצא במהירות ולכן הלחם שאפו כצידה לדרך לא תופח והם לוקחים לדרכם מצות. הם יוצאים ממצרים עמוסים בזהב וכסף ובגדים מיד המצרים ובצידה לדרך ויוצאים לכיוון כנען.

תקציר הפרק:

ה’ פונה למשה ואומר לו שישובו ויחנו בדרך לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון. בני ישראל שיעשו את ציווי האל יצאו ביד חזקה ובלי פחד אך הם יראו כנבוכים (שלא יודעים לאן ללכת) וכשפרעה ישמע זאת אני אכביד לבו ואגרום לו לצאת לרדוף אחרי עם ישראל כדי להשיב אותם למצרים.

כל מה שה’ אומר למשה קורה וברגע שפרעה רואה שהעם ברח ולא מתכנן לחזור לאחר כמה ימי זבח במדבר הוא אומר לעבדיו: “איך יכלנו לעשות דבר כזה? לשחרר את עם ישראל מלעבוד אותנו?

פרעה לוקח עימו 600 כלי רכב, סוסים ואנשי צבא חזקים מתוך עמו ויוצא איתם לרדוף אחרי עם ישראל.

כשעם ישראל רואים שפרעה וצבאו רודפים אחריהם הם נבהלים ומפחדים מאוד וצועקים אל ה’ שיושיע אותם.

הם פונים אל משה ואומרים לו: “האם אין קברים במצרים שהבאת אותנו למות במדבר? הרי טוב לנו לעבוד את מצרים מלמות במדבר…”

משה משיב לעם: אל תפחדו, תתיצבו ותראו את ישועת ה’. עכשיו אתם רואים את מצרים אבל זו הפעם האחרונה שתיראו אותם.

ה’ פונה אל משה ואומר לו: למה אתה צועק אלי? תאמר לעם ישראל שיסעו, אתה תרים את המטה שלך ותטה את ידך על הים ותבקע אותו לשניים, עם ישראל יעברו בתוך הים ביבשה והמצרים ירדפו אחרים וכך אעניש אותם.

מלאך האלוהים / עמוד הענן מחליף את מקומו ועובר מלפנים עם ישראל לאחורי עם ישראל וכך מפריד בין מחנה ישראל לבין מחנה מצרים.

משה מטה ידו על הים וה’ מוליך אל הים רוח קדים חזקה כל הלילה שמפרידה את הים ומחלקת אותו ליבשה וים. בני ישראל נכנסים לתוך הים, עוברים ביבשה והמים משני צדדיהם כמו חומות מימינם ושמאלם.

המצרים שרואים שבני ישראל נכנסים אל תוך הים ועוברים ביבשה רודפים אחריהם וכשעם ישראל יוצאים מהמים וכל המצרים נמצאים בתוך המים ה’ על ידי עמוד הענן והאש יוצר מהומה במחנה מצרים ומרכבותיו מאטות, הם רוצים לשוב אחורה כי מבינים שה’ נלחם למען עם ישראל אך ה’ מצווה את משה להטות ידו על המים והמים חוזרים למצבם הרגיל וכך המצרים טובעים בים.

בני ישראל שרואים את כל מה שקרה במצרים ומבינים את הישועה הגדולה שהיתה להם מפחדים מה’ ומאמינים בה’ ובמשה עבדו ובהמשך שרים שירת הלל על הניסים שקרו להם.

שני סוגי ניסים:

1. נס שהוא התערבות אלוקים בטבע וצירוף מקרים – הנס קורה בדרך טבעית אך הזמן המסוים  שהוא מתרחש גורם לו להיות נס. (יורד גשם לאחר 3 שנות בצורת [מלכים א יא] )
2. נס שהוא מעל הטבע – נס שמשנה את סדר הטבע ולא הגיוני בלי קשר לזמן שהוא מתרחש (לדוגמא: 185 אלף חיילי מלך אשור מתים בלילה אחד בדרך פלאית [מלכים ב יח])

יש הטוענים שיש שני סוגי ניסים בתנ”ך:
נס שהוא התערבות אלוקים בטבע ונס שהוא מעל הטבע.

חשוב, לאיזה נס היית משייך את יציאת מצרים?

דמותו של משה כמנהיג:

1. משה לא נלחץ ולא משדר לחץ
2. ממלא אחר ציווי האל ועושה את הפעולות הנדרשות ממנו למען הצלת העם “ויט משה את ידו על הים” [פסוק כ”א]
3. משה מרגיע את העם “אל תיראו” [פסוק י”ג]
4. משה מחזק את העם לא לפחד ולא להראות פחד “התייצבו וראו את ישועת ה’ [פסוק י”ג +י”ד]

חזרה על מקומות

ניתן לראות בדברי עם ישראל חזרה על מקומות: מצרים ומדבר. החזרה הזו מדגישה את המצב הנפשי הלחוץ שנמצאים בו עם ישראל.
הם בין מצרים למדבר, לא יודעים מה הדבר הנכון לעשות וכתוצאה מהלחץ מעדיפים לחזור לחיי עבדות ולא למות במדבר.

שורשים מנחים בפרק שחוזרים:
י.ר.א  ר.א.ה

בני ישראל יראים מפרעה ומהמצרים שרודפים אחריהם אך לאחר שהם רואים את הנסים הגדולים שעשה עימם אלוקים הם עוברים לירא את ה’ ואת משה עבדו.

ה’ משתמש בגורמים שונים לבצע את הישועה:

1. עמוד ענן
2. עמוד אש
3. מלאך אלוקים
4. רוח קדים
5. משה

הישועה של עם ישראל בפרק מתחלקת ל2:

1. עם ישראל יכול להתקדם בדרך (עבר את הים והוא כבר לא מחסום)
2. המצרים כבר לא אויבים שיש לחשוש מהם

מתי קוראים ומזכירים את הפרק?

קטע מהפרק קוראים בהגדה של פסח בליל הסדר.

 חוגגים את הנס של קריעת ים סוף בתאריך שהוא קרה ביום שביעי של פסח.
בתאריך: כ’ בניסן.

מוסר השכל בפרק:

1. להאמין ולקוות לטוב גם כשהכל נראה שאין מוצא ודרך לשפר את המצב.
   עם ישראל נמצאים במצב של ים ממולם ומאחוריהם המצרים ובכל זאת משה דורש מהם להאמין ולקוות לטוב.
2. ליד האויב לא להראות חשש ופחד אלא חוזק – משה אומר לעם ישראל לא לחשוש, להתייצב ולראות את ישועת האל. (להתייצב, לעמוד זקופים ובטוחים בישועתם)

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

ב”ה

השלמת פערים: משה נשלח ע”י האל להציל את עם ישראל, להוציא אותם ממצרים ולהוליכם במדבר אל ארץ זבת חלב ודבש, בארץ, כרגע נמצאים עמים שונים שחוטאים לאל.
משה חוזר שוב על כך שבני ישראל לא יאמינו לו כשיבוא אליהם עם שליחות האל וה’ מלמד אותו כמה אותות (סימנים ניסיים) שיראה להם כדי לבסס טענתו.
לאחר שה’ מראה לו את הניסים משה אומר לה’ שאינו איש דברים, שהוא כבד פה (מגמגם) ואלוקים עונה לו שאהרון יבוא אתו.
משה יקבל את דברי האל, יעביר אותם לאהרון ואהרון ידבר במקומו.
משה נפרד מיתרו והולך עם אשתו ובניו לעבר מצרים. בדרכו אהרון בא לקראתו, הם הולכים אל זקני ישראל, מספרים להם על שליחות האל, מראים להם את האותות ומשכנעים אותם בצדקת דבריהם.
משה ואהרון הולכים אל פרעה מספרים לו את ציווי האל והוא מסרב לציווי האל.
מאותו רגע פרעה מכביד את עבודת עם ישראל ואלוקים מביא 10 מכות על המצרים כשבכל מכה פרעה מבקש ממשה להפסיק את המכה, מבטיח לשחרר את העם אבל לאחר שנפסקת המכה הוא מתחרט ומסרב לשלחם וכך הוא ועמו מקבלים את כל עשרת המכות.
לפני המכה העשירית משה מצווה את בני ישראל לשחוט שה ולשים מדמו על פתח מזוזת הבית (על המשקוף) כך מלאך המוות יראה את הדם וידלג על כל המשקופים עם הדם בנוסף הוא מצווה עליהם לא לצאת מהבית ולזכור את היום הזה לדורי דורות (חג פסח). במכה העשירית, מכת בכורות (כל בכור במשפחה מת). פרעה מבין שזה סופו כיון שהוא בכור והוא רץ אל משה ומשחרר את עם ישראל ממצרים. עם ישראל יוצא במהירות ולכן הלחם שאפו כצידה לדרך לא תופח והם לוקחים לדרכם מצות. הם יוצאים ממצרים עמוסים בזהב וכסף ובגדים מיד המצרים ובצידה לדרך ויוצאים לכיוון כנען.

תקציר הפרק:

ה’ פונה למשה ואומר לו שישובו ויחנו בדרך לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון. בני ישראל שיעשו את ציווי האל יצאו ביד חזקה ובלי פחד אך הם יראו כנבוכים (שלא יודעים לאן ללכת) וכשפרעה ישמע זאת אני אכביד לבו ואגרום לו לצאת לרדוף אחרי עם ישראל כדי להשיב אותם למצרים.

כל מה שה’ אומר למשה קורה וברגע שפרעה רואה שהעם ברח ולא מתכנן לחזור לאחר כמה ימי זבח במדבר הוא אומר לעבדיו: “איך יכלנו לעשות דבר כזה? לשחרר את עם ישראל מלעבוד אותנו?

פרעה לוקח עימו 600 כלי רכב, סוסים ואנשי צבא חזקים מתוך עמו ויוצא איתם לרדוף אחרי עם ישראל.

כשעם ישראל רואים שפרעה וצבאו רודפים אחריהם הם נבהלים ומפחדים מאוד וצועקים אל ה’ שיושיע אותם.

הם פונים אל משה ואומרים לו: “האם אין קברים במצרים שהבאת אותנו למות במדבר? הרי טוב לנו לעבוד את מצרים מלמות במדבר…”

משה משיב לעם: אל תפחדו, תתיצבו ותראו את ישועת ה’. עכשיו אתם רואים את מצרים אבל זו הפעם האחרונה שתיראו אותם.

ה’ פונה אל משה ואומר לו: למה אתה צועק אלי? תאמר לעם ישראל שיסעו, אתה תרים את המטה שלך ותטה את ידך על הים ותבקע אותו לשניים, עם ישראל יעברו בתוך הים ביבשה והמצרים ירדפו אחרים וכך אעניש אותם.

מלאך האלוהים / עמוד הענן מחליף את מקומו ועובר מלפנים עם ישראל לאחורי עם ישראל וכך מפריד בין מחנה ישראל לבין מחנה מצרים.

משה מטה ידו על הים וה’ מוליך אל הים רוח קדים חזקה כל הלילה שמפרידה את הים ומחלקת אותו ליבשה וים. בני ישראל נכנסים לתוך הים, עוברים ביבשה והמים משני צדדיהם כמו חומות מימינם ושמאלם.

המצרים שרואים שבני ישראל נכנסים אל תוך הים ועוברים ביבשה רודפים אחריהם וכשעם ישראל יוצאים מהמים וכל המצרים נמצאים בתוך המים ה’ על ידי עמוד הענן והאש יוצר מהומה במחנה מצרים ומרכבותיו מאטות, הם רוצים לשוב אחורה כי מבינים שה’ נלחם למען עם ישראל אך ה’ מצווה את משה להטות ידו על המים והמים חוזרים למצבם הרגיל וכך המצרים טובעים בים.

בני ישראל שרואים את כל מה שקרה במצרים ומבינים את הישועה הגדולה שהיתה להם מפחדים מה’ ומאמינים בה’ ובמשה עבדו ובהמשך שרים שירת הלל על הניסים שקרו להם.

שני סוגי ניסים:

1. נס שהוא התערבות אלוקים בטבע וצירוף מקרים – הנס קורה בדרך טבעית אך הזמן המסוים  שהוא מתרחש גורם לו להיות נס. (יורד גשם לאחר 3 שנות בצורת [מלכים א יא] )
2. נס שהוא מעל הטבע – נס שמשנה את סדר הטבע ולא הגיוני בלי קשר לזמן שהוא מתרחש (לדוגמא: 185 אלף חיילי מלך אשור מתים בלילה אחד בדרך פלאית [מלכים ב יח])

יש הטוענים שיש שני סוגי ניסים בתנ”ך:
נס שהוא התערבות אלוקים בטבע ונס שהוא מעל הטבע.

רבי מנחם מנדל שניאורסון מסביר: ברגע שאדם מבין שהגיע למצב בו מבחינת הטבע אין לו שום סיכוי אז מגיעה הישועה האלוקית והנס שמעל הטבע.

ולכן משה אומר לעם ישראל: אל תפחדו, התייצבו ותראו את ישועת ה’

“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.”

חשוב, לאיזה נס היית משייך את יציאת מצרים?

מזימת ההטעיה ומטרתה:

בפרק זה ניתן לראות את מזימת ההטעיה של ה’.

המזימה:

ה’ אומר למשה: המצרים יחשבו שהמדבר סגר על בני ישראל ולכן אין להם סיכוי לברוח ולהימלט. מלפניהם הים מאחוריהם המצרים ולכן אין להם לאן לברוח.

מטרת ההטעיה: לגרום למצרים להבין שיש להם סיכויים גדולים להחזיר את בני ישראל למצרים כעבדים וכך ה’ יפגע במצרים, יעניש אותם ויראה להם את עוצמתו.

הסיבות להענשת ה’ את המצרים:

1. כדי שכל הגויים יראו את חוזקו של האל
2. כדי שהמצרים יענשו על התעללותם בבני ישראל
3. כדי שעם ישראל יפסיקו לחשוש מהמצרים ויראו בעיניהם שהאויבים שלהם מתו.

ניגודים

בפרק ניתן לראות ניגוד משמעותי בין תגובת בני ישראל לאירוע לבין תגובת משה לאירוע.
התגובה הזו מלמדת על ההבדל בין אמונת בני ישראל לבין אמונתו של משה.

בני ישראל– כשהם רואים את המצרים רודפים אחריהם הם מתמלאים בפחד וצועקים אל משה ואומרים שהם מעדיפים לחזור ולחיות במצרים כעבדים מאשר למות במדבר.

דבר זה מוכיח שאינם מאמינים בה’ ובישועתו.

לעומתם, משה אומר להם תתחזקו, ותעמדו וראו את ישועת האל.

משה מאמין באמונה שלמה שאין להם שום סיבה לפחד או לעשות פעולה הם רק צריכים להתייצב ולראות איך ה’ מסייע להם.

משה לעומתם מאמין באל וסומך עליו שיסייע להם ויציל אותם.

דמותו של משה כמנהיג:

1. משה לא נלחץ ולא משדר לחץ
2. ממלא אחר ציווי האל ועושה את הפעולות הנדרשות ממנו למען הצלת העם “ויט משה את ידו על הים” [פסוק כ”א]
3. משה מרגיע את העם “אל תיראו” [פסוק י”ג]
4. משה מחזק את העם לא לפחד ולא להראות פחד “התייצבו וראו את ישועת ה’ [פסוק י”ג +י”ד]

חזרה על מקומות

ניתן לראות בדברי עם ישראל חזרה על מקומות: מצרים ומדבר. החזרה הזו מדגישה את המצב הנפשי הלחוץ שנמצאים בו עם ישראל.
הם בין מצרים למדבר, לא יודעים מה הדבר הנכון לעשות וכתוצאה מהלחץ מעדיפים לחזור לחיי עבדות ולא למות במדבר.

שורשים מנחים בפרק שחוזרים:
י.ר.א  ר.א.ה

בני ישראל יראים מפרעה ומהמצרים שרודפים אחריהם אך לאחר שהם רואים את הנסים הגדולים שעשה עימם אלוקים הם עוברים לירא את ה’ ואת משה עבדו.

ה’ משתמש בגורמים שונים לבצע את הישועה:

1. עמוד ענן
2. עמוד אש
3. מלאך אלוקים
4. רוח קדים
5. משה

הישועה של עם ישראל בפרק מתחלקת ל2:

1. עם ישראל יכול להתקדם בדרך (עבר את הים והוא כבר לא מחסום)
2. המצרים כבר לא אויבים שיש לחשוש מהם

מתי קוראים ומזכירים את הפרק?

קטע מהפרק קוראים בהגדה של פסח בליל הסדר.

 חוגגים את הנס של קריעת ים סוף בתאריך שהוא קרה ביום שביעי של פסח.
בתאריך: כ’ בניסן.

מוסר השכל בפרק:

1. להאמין ולקוות לטוב גם כשהכל נראה שאין מוצא ודרך לשפר את המצב.
   עם ישראל נמצאים במצב של ים ממולם ומאחוריהם המצרים ובכל זאת משה דורש מהם להאמין ולקוות לטוב.
2. ליד האויב לא להראות חשש ופחד אלא חוזק – משה אומר לעם ישראל לא לחשוש, להתייצב ולראות את ישועת האל. (להתייצב, לעמוד זקופים ובטוחים בישועתם)

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שמות פרק י”ד
1. קרא שמות, פרק י”ג, פסוקים י”ז-כ”ב ושמות, פרק י”ד, פסוקים א’-ד’.
א. על פי פרק י”ג, פסוקים י”ז-י”ח ועל פי פסוקים כ”א-כ”ב, הסבר באילו דרכים אלוהים מגן על בני ישראל במסע ממצרים לארץ כנען.
ב. קרא שמות, פרק י”ד, פסוקים א’-ד’.
ִ על פי פסוק ב’, ה’ מצווה על בני ישראל לחזור מקצה מדבר סיני ולחנות בין המקום שבו המצרים חונים ובין הים, וכך מעמיד אותם בסכנה.
על פי פסוקים ג’-ד’, הסבר מדוע העמיד ה’ את בני ישראל בסכנה.
ג. קרא שמות, פרק י”ג, פסוק י”ט וגם בראשית, פרק נ’, פסוקים כ”ד-כ”ה ואת הקטע שלפניך מתוך הצוואה של בנימין זאב הרצל.
“משאלתי להיקבר… על יד אבי [בווינה] ולשכב שם עד שהעם היהודי יעלה את גופתי לארץ־ישראל ]…[“) על המשמר, 1949.7.31 , מתוך //http:jpres.org.il)
ג[1] מה משותף לבקשה של הרצל ולבקשה של יוסף? בסס את דבריך על בראשית, פרק נ’, פסוקים כ”ג-כ”ה ועל הצוואה של הרצל.
ג[2]הביטוי “פָּקֹד י פקֹד” מוזכר פעמיים בבראשית, נ’, פסוקים כ”ד-כ”ה, ופעם אחת בשמות, פרק י”ג, פסוק י”ט.
יש הטוענים כי השימוש החוזר בביטוי זה בשמות, פרק י”ג, פסוק י”ט נועד לרמוז על ההצלחה הצפויה של המסע ממצרים לארץ כנען. הסבר טענה זו.
[מתוך בחינת בגרות- 5 – תנ”ך, קיץ תש”ף, מס’ 1261]

2. קרא שמות, פרק י”ד, פסוקים ט”ו-ל”א.
א. קרא פסוקים י”ט-כ”ה.
א[1] על פי פסוקים אלה, על מי ה’ מגן ואת מי הוא תוקף?
א[2] על פי פסוקים אלה, ציין והסבר דרך הגנה אחת וציין דרך תקיפה אחת.
ב. קרא פסוקים כ”ו-ל”א.
ב[1] צטט מפסוקים אלה שני משפטים המעידים על עוצמת הפגיעה של ה’ במצרים, והסבר כל אחד מהם.
ב[2] קרא את המדרש שלפניך.
“ּבִקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב”ה: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!”
(מגילה, י’, ע”ב)
על פי המדרש, הסבר את היחס של ה’ כלפי המצרים הטובעים.
ג[1] קרא פסוק י”ז ופסוק כ”ח.
הסבר קושי מוסרי שיכול לעלות מן הפעולות של ה’ המתוארות בפסוקים אלה.
ג[2] קרא את דברי הרמב”ם:
“אבל פרעה וסיעתו {…} וחמסו הגרים אשר היו בתוכם [עשקו את ישראל] ועולו עליהם עוול גמור[…] וזאת הפעולה הייתה מהם בבחירתם מבלי הכרח רק ברע לבבם. והיה ענש ה’ יתברך עליהם על זה למנעם מהתשובה. עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שהיה ראוי להם מן הדין”.
(שמונה פרקים, פרק שמיני)
הסבר את תשובת הרמב”ם על הקושי שציינת בתת-סעיף ג1
[מתוך שאלת בגרות – תנ”ך, קיץ תשפ”א, מס’ 1261]