ספר שמות פרק ג’

https://drive.google.com/file/d/1ibCj43XrL3YoTZWi7420jfWzFeD-JkTC

א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. ו וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ט וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יב וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יז וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. יח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. כא וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

תקציר הפרק

משה רועה את צאן יתרו החותן שלו ומנהיג אותם לכיוון המדבר כך הוא מגיע עד הר חורב (=הר סיני).

מלאך ה’ משתלב עם לבת האש שבוערת בסנה והסנה לא נשרף. משה שרואה שיח בוער שאינו נשרף מחליט להתקרב כדי לראות את המראה המשונה הזה. כשה’ רואה שהוא מתקרב הוא מדבר אליו מתוך הסנה, קורא בשמו פעמיים  ומצווה עליו לא להתקרב אל המקום ולהוריד את נעליו מכיוון שהמקום שהוא עומד עליו הוא קדוש.

ה’ מבשר למשה שהוא אלוהי אבותיו אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. כששומע משה את הדברים האלה הוא מסתיר את פניו בידיו כי פוחד מלהביט באל. ה’ ממשיך את דבריו ואומר למשה: ראיתי את הצער של העם שלי ושמעתי את צעקתם כתוצאה מהמצרים שמתעללים בהם ומכאיבים להם. אני ארד להציל אותם מהמצרים ואעלה אותם לארץ טובה ורחבה. ארץ שהיא מלאה בשפע, זבת חלב ודבש. המקום שנמצאים בו היום הכנעני, החתי, האמורי, הפרזי, החוי והיבוסי ומכיון שעכשיו הם צועקים ומצרים לוחצים אותם אני שולח אותך לפרעה כדי שתוציא את העם שלי ממצרים. משה ששומע על השליחות שניתנה לו שואל את ה’ “מי אנוכי שאוציא את בני ישראל ממצרים? באיזה כוח ואיך אעשה את זה?
ה’ מרגיע אותו ומבטיח למשה שהוא לא הולך לבד אלא שהוא יהיה אתו  לאורך כל הדרך והוא נותן לו סימן לכך שבאמת הוא זה שיעמוד מאחורי השליחות הזו ושבעתיד עם ישראל יעבדו את ה’ על האדמה הזו שמשה כרגע דורך עליה.

השאלה השנייה ששואל משה את ה’ היא: כשאני אלך לבני ישראל ואומר להם שאלוהי אבותיכם שלח אותי אליכם הם ישאלו אותי: מה שמו? מה אומר להם?

וה’ משיב “אהיה שלחני” ותוסיף ותאמר: אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב שלחני אליכם.

ה’ ממשיך ונותן למשה הוראות ואת סדר הפעולות שהוא צריך לעשות ומה יקרה בעקבותיהן.

  1. ללכת לאסוף את זקני העם (מנהיגי העם)
  2. לומר למנהיגי העם שה’ שלח אותי אליכם כדי להושיע את העם ולהוביל אתכם לארץ זבת חלב ודבש
  3. ללכת עם זקני העם אל פרעה ולומר לו שאלוהי העברים נגלה אליכם ולכן אתם צריכים ללכת ל-3 ימים לאיזור המדבר כדי לזבוח אל ה’
  4. פרעה יסרב לבקשה ולכן מאותו רגע ה’ יפגע במצרים ויכה בהם בדרך פלאית
  5. לאחר שפרעה ומצרים יקבלו את כל המכות, פרעה יסכים לשחרר את העם
  6. נשות עם ישראל ישאלו מיד נשות מצרים כסף, זהב ושמלות ונשות מצרים יתנו להם וכך תצאו ברכוש גדול

מבנה הפרק:

א’-ה’ – מראה הסנה

ו’-ט’  – בשורת ה’ למשה על גאולת ישראל ממצרים

י’-ט”ו – ה’ ממנה את משה כשליח

ט”ז – כ”ב – הוראות ה’ למשה כיצד לבצע את השליחות

שורש מנחה בפרק: שורש מנחה שחוזר על עצמו מספר פעמים ומטרתו להדגיש רעיון ולהעביר מסר

השורש מנחה בפרק הוא: ש.ל.ח – השורש מדגיש את מטרת הפרק שעוסק בשליחות של משה

שליחות משה מחולקת ל-3

  1. משה בכפוף לאל – משה מחויב למלא את הוראות האל ולהיות המתווך בין האל לעם ולפרעה
  2. משה מול זקני ועם ישראל – משה מתווך לעם את דברי האל, מחזק את הקשר בין ה’ לעם ומנהיג את העם ומכוון את דרכם עד הכניסה לארץ.
  3. משה מול פרעה – מתווך בין האל לפרעה ויוציא את העם מארצו של פרעה ומהשעבוד.

שמו של האל:

בפרק זה אנו רואים שה’ עונה לשאלת משה מהו שמו של האל?

  1. אהיה שלחני (על פי המדרש : היה, הווה ויהיה האל הנצחי)
  2. ה’ אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם, יצחק ויעקב שלחני

מפה אנו רואים שה’ משתמש בשתי שמות אלה כדי להדגיש שהאל הנצחי עומד מאחורי הפעולה הזו והסיבה לפעולה הזו היא ההבטחה לאבותיהם שהייתה בעבר.

אות = סימן בהרבה פרקי נבואה יש אות שניתן לנביא כדי להוכיח שהנבואה היא אמת.

בפרק זה האות שניתן למשה הוא שיזכור ויראה שבעתיד העם יעבדו את ה’ על אותו הר שנמצא הסנה (הר חורב = הר סיני)

תפקידי הנביא

  1. לתווך בין האל לבין העם
  2. להגן על העם מפני זעמו של האל
  3. להזהיר את העם מהעונש שיבוא בעתיד בעקבות החטאים
  4. לכוון את העם ולהורות לו כיצד לפעול
  5. לחזק את העם, להרגיע ולתת תקווה לעתיד טוב יותר

קריאה בשם האדם פעמיים– המטרה: לגרום לאדם להבין שהוא לא חולם אלא הפנייה היא אמיתית ומכוונת אליו.

קריאה למשה פעמיים מתוך הסנה: “משה משה”- לכפילות בשם יש משמעות.

בפרק זה כדי לחזק אצל משה את העובדה שבאמת קראו לו במכוון והפנייה היא אליו והוא לא מדמיין את הדבר.

משה רבנו כמנהיג

רעיית צאן כתחום שמחזק יכולות של מנהיג

בתחילת הפרק מוזכר התחום שמשה עוסק בו: רעיית צאן. מנהיג נוסף שיהיה לעם ישראל בעתיד והיה רועה צאן הוא דוד המלך. התפקיד מראה שיש לאדם יכולות מנהיגות שיכולות לשמש אותו גם כמנהיג של עם ישראל. (חמלה, הובלה, הבנה של צרכי התלויים בו ועוד)

מקום קדוש= הר חורב/ הר סיני

  1. ה’ נגלה למשה כדי לבצע את שליחותו [שמות פרק ג’]
  2. עם ישראל יקבלו על אדמה זו את התורה [שמות פרק כ’]
  3. אליהו הנביא יצעד באזור זה ויקבל גם הוא נבואה שם [מלכים א’ פרק י”ט] תיאור הארץ

תיאור הארץ

ארץ ישראל מכונה פה: ארץ זבת חלב ודבש – ארץ מלאה שפע וטוב.

“ארץ הכנעני והחתי והאמורי…”  (הארץ שיושבים בה כעת העמים הנ”ל)

נשים לב

*שתי שאלות משה שואל את ה’ ומקבל תשובות:

  1. מי אנוכי שאלך אל פרעה? (באיזה כח אלך? אין לי את היכולת לכך)
    ותשובת האל היא: אני אלך איתך
  2. כשאלך אל בני ישראל ואומר להם שה’ שלחני אליהם, הם ישאלו אותי: מה שמו? מה אענה?
    תשובת ה’: אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, אלוהי אבותיכם אברהם יצחק ויעקב שלחני.

שורש מנחה- שורש שחוזר בקטע ומעביר מסר

רא”ה  – ואראה, מראה, וירא, ראה, ראיתי [ג, ד, ז]

של”ח.- אשלחך, שלחתיך, שלחני [י’, י”ב, י”ג, י”ד]

שורשים אלה מופיעים כמה פעמים בפרק.

הקשר בין שני החלקים בא לידי ביטוי כך שבחלק הראשון הפועל רא”ה מציין את ראייתו של אלוהים את משה שמתקרב אל הסנה ובנוסף לכך אלוהים אומר למשה כי הוא רואה את המצוקה של עם ישראל שאותו הוא רוצה להעלות לארץ ישראל כפי שהבטיח.

הפועל השני של”ח מחבר בין החלקים כי לאחר שהאל ראה את מצוקת ישראל וראה את משה כאדם שיכול להתמודד עם משימה זו [שליחות] הוא שולח את משה לבצע את השליחות ולהצילם מידי פרעה.

בעצם הפעלים משלימים מצב של סיבה ותוצאה:

הסיבה: ה’ ראה את קשיי העם ושמע את זעקתם

התוצאה: ה’ שלח את משה להושיע את העם.

פעולות האל בפרק זה:

  1. רואה את הקושי שבני ישראל נמצאים בו ומקשיב להם.- “…רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.” [ט’]
  2. פותר את הקושי שלהם ונענה לתפילותיהם וזעקתם בכך ששולח את משה להושיעם.- ו”ְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.” [י’]

האל רואה את כאבם של בני ישראל, שומע את הזעקות והתפילות שלהם ומקדם תהליכים למען הישועה שלהם.

מטרות ההתגלות למשה:

  1. לומר למשה שנבחר על ידו כשליח.
  2. להסביר למשה את שליחותו ואת מטרת השליחות.

מוסר השכל:

גם כשאדם חושב שאין לו כח או יכולת לעשות משהו מסוים שיבין שהוא לא הולך לבד. אם הוא הולך למטרה טובה ה’ אתו והוא יצליח דרכו.

בנוסף אנו צריכים לזכור שהזכות שלנו לקבל ישועה גם כשאנחנו לא בסדר היא בזכות אבותינו. אברהם, יצחק ויעקב. כך שגם כשאדם מרגיש שהוא לא מושלם אבל כל עוד הוא הולך למטרה טובה שיזכור שיש לו גב חזק מאוד. אברהם, יצחק ויעקב ובזכות האבות הקדושים שלנו אנו נקבל ישועות ושההבטחה הזו היא לא זמנית אלא הגיעה מהאל הנצחי ולכן גם ההבטחה היא נצחית.

אותו מסר מופיע בספר דברים פרק כ’ כשעם ישראל עומד לפני מצב של מלחמה מופיע כהן שנקרא “משוח מלחמה” ותפקידו לחזק ולעודד את העם ולגרום להם להבין שגם אם הם רואים שהכל חסר תקווה ואין בכוחם להצליח שיבינו שהם לבד אלא ה’ איתם ושיש בידם זכות אבות שמגינה עליהם.

אלוקים בפנייתו למשה מבטיח שני דברים בקשר לעם ישראל:
1. להוציא את העם ממצרים מהמקום הרע שמשעבדים אותם.
2. להביא אותם לארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש המקום שהיבוסי, האמורי, החוי וכו’…

כשאדם רוצה לעזור למישהו לצאת ממקום רע הוא צריך לא רק להוציא אותו מהרע אלא למצוא לו מקום טוב אחר כדי שהוא לא ישוב למקום הרע מחוסר ברירה. בנוסף, יעזור אם הוא יעדכן את שם המקום כדי שהאדם המפוחד שהוא עוזר לו יוכל להירגע שלוקחים אותו למקום טוב ולא שממציאים לו דברים בלי בסיס.

אנו לומדים גם שהכל יכול להשתנות בחיים. משה שהיה תחת חסותו של יתרו, בורח ממצרים מחשש למוות ע”י פרעה והופך בזכות מעשיו הטובים להיות מנהיג של עם ישראל שייזכר לדורי דורות.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שמות פרק ג

  1. קרא שמות ג פסוקים ב’-ג’ ואת פירוש בכור שור שלפניך

ר’ יוסף בכור שור:

“מדוע לא יבער הסנה – שהאש מתאבך בו , ואינו נעשה גחלת ואינו משתנה מכמות שהוא. לא יבער – זה אינו לשון ‘הבערה’ , כי “בוער” היה , כמו שכתוב למעלה (פס’ ב)! אלא לשון ‘ביעור’ , כמו “ביערתי הקודש מן הבית” (דב’ כו , יג) , ולשון ‘כילוי’ , כדכתיב “והסנה איננו אוכל” (לעיל , ב) [הגה”ה].”

  • מהו הקושי העולה מקריאת פסוקים ב-ג?
  • כיצד פותר בכור שור את הקושי בפירושו?
  1.  קרא פסוק ד ואת פירושי רלב”ג שלפניך.

“של נעלך (בנוסחנו: נעליך) מעל רגלך (בנוסחנו: רגליך) – אמר לו זה , כדי שירגיש במה שידרך בו…”[ביאור המילות]

“ויקרא אליו מתוך הסנה ויאמר לו: אל תקרב הלום , כי זה המקום הוא קדוש , ולזה אין ראוי שתנהג בו מנהג הדיוטות ללכת בו בנעליך” [ביאור הפרשה]

  • כתוב מהם הסיבות לטענת רלב”ג לכך שמשה היה צריך להוריד את נעליו כשהוא מתקרב אל הסנה הבוער?
  1. קרא שמות ג’ פסוקים ז’- י”א, כ”א- כ”ב ובראשית ט”ו פסוקים י”ג-כ”א
  • כתוב שלוש נקודות דמיון המוזכרים בקטעים שלפניך
  • קרא בראשית ט”ו פסוק י”ג . מהו הפרט שאינו תואם בין הפרקים
  • חשוב, מדוע לדעתך פרט זה אינו בהכרח צריך להיות תואם בין שני הקטעים שלפניך
  • בפרקים שעיינת ישנו אירוע היסטורי מהעבר ואירוע שאמור להתקיים בעתיד ומשה מקבל עדכון עליו. באילו אירועים מדובר?

בפרק ג’ פסוקים א’- י”ד מופיעים שני שורשים שחוזרים על עצמם. מהם השורשים? כיצד שני השורשים משתלבים בהקשר של סיבה ותוצאה בפרק?

Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה