ספר נחמיה א’

https://drive.google.com/file/d/1lRfR4x3DaZ7-IjyhQz56_-U5gEp_Xs8y

א דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כסלו [כִּסְלֵיו] שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. ב וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלָ‍ִם. ג וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ. ד וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. ה וָאֹמַר אָנָּא יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו. ו תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתֻוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וּמִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ. ז חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ וְלֹא שָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְו‍ֹת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ. ח זְכָר נָא אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ לֵאמֹר אַתֶּם תִּמְעָלוּ אֲנִי אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים. ט וְשַׁבְתֶּם אֵלַי וּשְׁמַרְתֶּם מִצְו‍ֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אִם יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם והבואתים [וַהֲבִיאוֹתִים] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת שְׁמִי שָׁם. י וְהֵם עֲבָדֶיךָ וְעַמֶּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה. יא אָנָּא אֲדֹנָי תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְהַצְלִיחָה נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ.

ב”ה

הקדמה לספר נחמיה

נחמיה היה שר המשקים של מלך פרס (ארתחשסתא) כשנחמיה שומע על הקשיים הביטחוניים והדתיים שיש בארץ בתקופת בית שני הוא מבקש ממלך פרס לעלות לארץ ישראל ולעזור לעם בארץ.
מלך פרס מאשר לו לעלות ואף ממנה אותו כמושל מטעמו. נחמיה עולה לירושלים ושם עושה שינויים שיעזרו לעם. הוא מנהל את בניית חומות העיר ב52 יום בלבד, מחוקק חוק שכל אחד מעשרה אזרחים יהודים ישב בירושלים וכך יישבו אותה והיא לא תהיה פתוחה לאיום בטחוני מהאויבים שמסביב.

בנוסף לפעולות הביטחוניות שהוא עושה הוא גם מחוקק תקנות דתיות שיסייעו לעם לשמור על אחדותו ועל דתו. כמו לדוגמא: החובה לשמירת חוק שמיטת חובות העניים, שחרור העבדים והחובה להישמר מהתבוללות ונישואים עם הגויים.

לאחר שנחמיה רואה שהדברים הסתדרו בארץ והמצב מתייצב הוא חוזר לפרס אך לא עוברות להם הרבה שנים והוא שב שוב לאור העובדה שהמצב הדתי שוב מתערער בעם ויש צורך לתקן תקנות נוספות כמו: איסור התבוללות ושמירת השבת.

השינויים והתקנות שעשה נחמיה נחתמו על ידי ראשי העם.

נחמיה מדבר בגוף ראשון וכך מספר מנקודת ראות עיניו את האירועים שהיו בתקופתו.

תקציר הפרק:

נחמיה בן חכליה מספר שבחודש כסלו בשנה העשרים למלך פרס ארתחשסתא הוא היה בשושן הבירה ובאו לשם חנני אחד ועוד אנשים מיהודה (ירושלים) ונחמיה שאל אותם על העם בארץ ועל המצב בארץ ישראל. והם השיבו לו שאלה שנשארו מהשבי מצבם רע מאוד ושחומות ירושלים פתוחות ושעריה העלו באש. נחמיה שומע את הדברים ומצטער מאוד. הוא מתפלל ובוכה לה’ ומתוודה על חטאיו ועל חטאי אבותיו ומבקש מה’ שיזכור את הנבואות שלו לעם ישראל: מצד אחד להעניש אותם כשהם חוטאים ולפזר אותם בגויים אך מצד שני כשהם ישובו בתשובה לקבץ ולהשיב אותם אל ארץ ישראל. נחמיה מזכיר לה’ שעם ישראל הם עבדיו אלה שהוא פדה בכוח גדול ומזכיר את הברית בין ה’ לעמו והוא ממשיך לבקש מה’ שיקשיב לו ולכל התפילות של עם ישראל ושיעשה שהוא ימצא חן בעיני מלך פרס כדי שייתן לו את האישור לעלות לארץ ולסייע שם לעם.

חקירת הפרק:

מילים לביאור:

תמעלו = תפרו את האמון ותתנהגו לא על פי ההסכם

חבל = פגיעה

פליטה = העם שנשאר בארץ

ברית = הסכם בין שני צדדים

נדחכם = אדם שהדיחו אותו, הוציאו אותו.

פדית = הצלת

אפיץ = אפזר

חפצים = רוצים

מי האנשים שנשארו מהשבי?

  1. היהודים שנשארו “שארית הפלטה” שנשארה לאחר החורבן והגלות ולא עזבו לאחר מות גדליה. [מלכים ב/ פרק כ”ה]
  2. היהודים שעלו לציון לבנות את בית ה’.  צרי יהודה (=השומרונים שהשתלטו על האדמות של העם היהודי שגלו) רצו שהיהודים ישלבו אותם בבנייה של בית המקדש ויהיו חלק מהם אך היהודים סרבו משתי סיבות: השומרונים לא הסכימו להחזיר את שטחי האדמה של הגולים היהודים ולא שמרו את התורה כמו עם ישראל.

צרי יהודה כעסו ששבי ציון מסרבים לתת להם חלק בבנייה ולכן עשו כל מה שאפשר כדי למנוע מהם את הבניה ולהציק ולהפחיד אותם. [עזרא ד]

כינויים

ה’ = אלוהי השמים, האל הגדול והנורא, שומר הברית

עבד, עבדיך = נחמיה מכנה את עצמו ואת עם ישראל עבדים כדי להדגיש את הכניעות שלנו מול בורא עולם

משה רבנו = משה עבדך

מילה מנחה– מילה שחוזרת בקטע ומדגישה מסר

עבדך, עבדיך [ו, ז, י’,י”א]

מטרתה להדגיש את כניעת נחמיה מול ה’.

תפילת נחמיה:

  1. הלל– חנניה מהלל את ה’ ואת חסדיו ושמירת הברית (=ההסכם) עם עם ישראל  [פסוק ה’]
  1. וידוי על החטאים שלו ושל העם – “חבל חבלנו לך… לא שמרנו את המצוות ואת החוקים אשר ציווית את משה עבדך” – וידוי על חטאי העם או על כך שפגעו בה’ (חבל) או על כך שהלכו אחרי האלילים והעבודה זרה.-[פסוק ו’ + ז]
  1. הזכרת נחמיה את התנאים המופיעים בברית בין ה’ לעם, אם תעשו רע תקבלו רע אם תעשו טוב תקבלו טוב. [פסוק ח’+ט]
  1. הזכרת אירועים היסטוריים מהעבר שה’ עשה עם עמו (יציאה ממצרים ביד חזקה)[פסוק י’]
  1. בקשה מה’ שיענה לתפילתו ולתפילת אלה שמבקשים את קרבת ה’.  [פסוק י”א]

הברית שחנניה מזכיר יכולה להיות בכמה אפשרויות:

  1. הברית עם אברהם אבינו ברית בין הבתרים בראשית ט”ו.
  2. הברית עם עם ישראל שנעשתה מול משה . ה’ מתחייב לעם ישראל שיהיה אלוהיו והם ישמרו חוקיו– שמות פרק י”ט ופרק כ’.

תנאי כפול:

התנאי: אתם תמעלו

התוצאה: אני אפיץ אתכם בגויים.

התנאי: ושבתם אלי ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם

התוצאה: ה’ יחזיר אותם מהגלות הכי רחוקה לארץ ישראל. “אם יהיה נדחם בקצה השמים משם אקבצם”

מטרת אזכור התנאים: כמו שהתבצע התנאי הראשון שעם ישראל חטא וה’ פיזר אותם בארצות כך צריך להתגשם התנאי השני שכשהם ישובו לה’ ה’ ישיב אותם לארץ.

אירועים היסטורים מהעבר:

חנניה מזכיר אירועים היסטוריים מהעבר שהם:

  1. הבטחות ה’ לעמו וכריתת הברית איתם
  2. הוצאה ממקום מסוים ביד חזקה (מתאים ליציאת מצרים שהעם יצא בניסים גדולים)

הסיבה לאזכורים של האירועים מהעבר: היא כדי להזכיר לה’ עד כמה השקיע בעם ועד כמה עשה בשבילם כדי שימשיך להגן ולעזור לעמו.

נחמיה מראה בתפילתו בכמה דרכים את כניעתו לה’:

כינויים – עבדך, בני ישראל עבדיך

בקשת תחינה = תהי נא, אנא ה’.

האדרת האל מול כניעתו וכניעת העם = ה’ אלוהי השמים, האל הגדול והנורא, זוכר הברית

הזכרת מעשיו של ה’ לעמו = הוצאה ביד חזקה

האנשה

אוזנך קשבת

עיניך פתוחות

לאלוקים אין גוף ודמות הגוף אבל חנניה מדבר בשפתו ובדרכו, שפת בני אדם כדי להעביר את המסר שלו שהוא מבקש מה’ שיקשיב וישמור על העם.

ביטוי חוזר בפרק– צירוף של שתי מילים או יותר שחוזר על עצמו ומעביר מסר.

תהי נא אזנך קשבת הוא ביטוי שחוזר פעמיים בפרק [פסוקים ו’+י”א]

מטרת חזרת הביטוי להדגיש את המצוקה של נחמיה ואת הצורך הדחוף שלו שה’ ישמע לתפילתו, יקשיב לו ויענה לבקשותיו.

קשר של סיבה ותוצאה:

בפסוקים א’-ד’- נחמיה מקבל בשורה רעה על אנשי ירושלים ומצב הארץ (סיבה)

בפסוקים ה’-י”א- נחמיה פועל בעקבות הבשורה. (תוצאה)

מוסר השכל ורלוונטיות:

  1. גם היום כשאנחנו שומעים על דבר לא טוב שקורה אנחנו לא צריכים לעמוד מהצד אלא לנסות לפעול בכל כוחנו לשינוי המצב.
  2. גם אדם בודד יכול להשפיע ולשנות את ההיסטוריה אם יחליט לפעול ולא להישאר ללא עשייה. נחמיה החליט לפעול וכך שינה את מצב העם והארץ בתקופת בית שני ונזכר לדורות.
  3. תפילה ועשייה- אדם צריך במעשיו להתפלל לה’ שיסייע לו להשתדל ולקוות לטוב תמיד. נחמיה מראה לנו בפרק שהוא לא רק מתפלל אלא גם פועל למען עמו וארצו.
  4. נחמיה שואל את אנשי יהודה שבאו מארץ ישראל קודם על מצב העם ורק אחר כך על מצב הארץ. מלמד אותנו שחיי אדם קודמים בשאילת שלום.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

  1. קרא נחמיה א’ פסוק י’ מהם האירועים ההיסטוריים שנרמזים בפרק?
  2. קרא נחמיה א’ פסוקים ה’- י”א. בתפילת נחמיה הוא מכניס אמצעים ספרותיים (כינויים, האנשה, ביטוי חוזר) כתוב שניים מהם.
  3. בתפילתו נחמיה מזכיר ברית. מי הם שני הצדדים בברית? מהי ההתחייבות של כל אחד מהצדדים?
  4. מהי התקופה שנחמיה כותב פרק זה?
Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה