ספר ירמיה פרק ל”ח

א וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר.     ב כֹּה אָמַר יְהוָה הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים יחיה [וְחָיָה] וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי.     ג כֹּה אָמַר יְהוָה הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ. ד וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה. ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר. ו וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.     ז וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן. ח וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר. ט אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר. י וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת. יא וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וַיָּבֹא בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ הסחבות [סְחָבוֹת] וּבְלוֹיֵ מְלָחִים וַיְשַׁלְּחֵם אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים. יב וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן. יג וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.     יד וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר. טו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כִּי אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי. טז וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר חַי יְהוָה את [] אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אִם אֲמִיתֶךָ וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.     יז וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ. יח וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם.     יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי.

כ וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְהוָה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ. כא וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהוָה. כב וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְהֵנָּה אֹמְרוֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר. כג וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.

כד וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אִישׁ אַל יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת. כה וְכִי יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי דִבַּרְתִּי אִתָּךְ וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל הַמֶּלֶךְ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ וּמַה דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ. כו וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם מַפִּיל אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם.

כז וַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר.

כח וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָ͏ִם וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָ͏ִם.

ב”ה

תקציר הפרק

שרי המלך שפטיה, גדליהו, יוכל ופשחור שומעים את דברי ירמיהו כשהוא מנבא לעם ומשכנע אותם לצאת ולהיכנע לחיילי מלך בבל הכשדיים. הוא מסביר להם שמי שיישאר בעיר ימות בחרב, רעב ודבר ואילו מי שיצא יחיה. כי ה’ העביר לו מסר שירושלים תיכבש ביד חייל מלך בבל.

שרי צדקיהו שומעים את דברי ירמיהו וחוששים שהלוחמים והעם ישתכנעו מדברי ירמיה, יחלשו ויחליטו להפסיק את המלחמה ולהיכנע. הם פונים לצדקיהו המלך ודורשים שירמיהו יומת כי הוא מזיק לעם. צדקיהו המלך שומע את דבריהם ונותן להם אישור לעשות עם ירמיהו מה שירצו. הם לוקחים את ירמיהו ומכניסים אותו לכלא שהוא בור מלא טיט שמטביע את האדם בתוכו. ירמיהו מתחיל לטבוע בטיט ושומע על כך העבד הכושי של המלך צדקיהו. הוא הולך אל המלך שיושב בשער בנימין ומספר לו שהשרים הרעו לירמיהו והשליכו אותו לבור שם הוא יכול למות. כי נגמר האוכל בעיר.

צדקיהו מצווה על העבד הכושי לקחת 30 איש אתו ולהוציא את ירמיהו מהבור לפני שימות. העבד לוקח את האנשים והולך לבית האוצר ומביא משם בגדים בלואים כדי לעשות מהם חבלים להוציא את ירמיהו. הוא זורק את הבגדים אל ירמיהו ואומר לו לשים אותם מתחת לידיו כדי שיוכל למשוך אותו וכך מושכים אותו העבד והאנשים שאיתו ומוציאים את ירמיהו מהבור ושמים אותו בחדר המטרה.

בהמשך, צדקיהו שולח לקרוא לירמיה ודורש ממנו לנבא לו. ירמיה בתגובה עונה לו שהוא חושש שצדקיהו ימית אותו בגלל נבואתו ובכל מקרה אין למותו טעם כי הוא לא יאמין לדבריו ולא יפעל על פיהם.

צדקיהו נשבע לירמיה שלא יהרוג אותו וירמיה מנבא לצדקיהו. הוא אומר לו: אם תצא אל שרי מלך בבל ותיכנע אתה, נשותיך והעיר יינצלו. צדקיהו משיב לירמיהו שהוא חושש שהכשדיים יביאו אותו לידי היהודים שנמצאים אצל הכשדיים והם יתעללו בו לכן הוא חושש ולא רוצה להיכנע. ירמיהו מבטיח לו שהם לא יעשו את זה וצדקיהו ממשיך בסירובו. וירמיה מנבא לצדקיהו מה יקרה אם לא ייכנע לשרי מלך בבל. מלך בבל ילכוד את העיר. נשותיך ובניך יוצאו אל שרי בבל, אתה תיתפס והעיר תישרף. לאחר שירמיהו מסיים לנבא לצדקיהו הוא מצווה עליו לא לספר לאף אדם על מה שנאמר ביניהם כי אם ישמע שסיפר יומת. הוא אומר לצדקיהו לספר לשריו כשישאלו אותו מה נאמר ביניהם שהוא ביקש מצדקיהו שלא יחזיר אותו לבית יהונתן למות שם.

שרי צדקיהו באים אל ירמיהו ושואלים אותו מה נאמר ביניהם והוא אומר להם מה שציווה אותו המלך. מאותו זמן ועד שהעיר נלכדת בידי מלך בבל ירמיהו יושב בחדר המטרה. בסופו של דבר מלך בבל משאיר את ירמיהו בחיים כי הוא יודע שירמיה היה נביא ששכנע את העם להיכנע ולא למרוד בו.

מבנה הפרק

א’- ג’: שרי המלך שומעים את נבואות החורבן של ירמיהו

ד’-ו’: שרי המלך פונים אל צדקיהו המלך בבקשה להמית את ירמיהו שמנבא לעם חורבן ומרפה ידיהם של החיילים והעם. צדקיהו מאשר להם לעשות כרצונם.

ו’-: ירמיהו נזרק ע”י שרי המלך לבור מלא טיט טובעני ומסוכן.

ז’-י”ג : עבד המלך הכושי פועל למען הצלת ירמיהו באישור המלך

י”ד- כ”ד: המלך דורש מירמיהו לנבא לו, ירמיהו בתחילה מסרב אך לאחר שבועת המלך שיישאר בחיים הוא מנבא את גורל צדקיהו והעיר.

כ”ד-כ”ח: המלך דורש מירמיהו שלא יספר מה נאמר ביניהם לשרים וירמיה עומד בציווי.

ביאורי מילים:

מרפה = מחליש

אם מאן = אם מסרב

לא תמלא = לא תצליח לברוח, להינצל

אל תכחד = אל תסתיר

בית יהונתן = כלא בתקופת ירמיהו שהיה עם תנאים קשים מאוד

ויחרשו = שתקו

סוגים שונים של גמול:

ירמיה מנבא לצדקיהו המלך. הנבואה לא כוללת רק את סופו של צדקיהו אלא גם את גורל משפחתו, העם והארץ. בנבואתו יש כמה סוגי גמול:

גמול אישי – צדקיהו ייתפס בידי מלך בבל  “ואתה לא תמלט…ביד מלך בבל תתפש”

גמול לדורות – נשותיו ובניו של צדקיהו יתפסו ויובלו את הכשדיים …ואת כל נשיך ובניך מוציאים אל הכשדיים”

גמול קולקטיבי – ירושלים תישרף ותחרב “ואת העיר הזאת תישרף באש”

דמותו של צדקיהו

מלך שחושש משריו– צדקיהו מסכים לדרישת שריו בלי לחקור לעומק
“כי אין המלך יוכל אתכם דבר”. (ה’) בנוסף, לאחר נבואת ירמיה הוא מצווה על ירמיהו לא לספר דבר לשרים. [כ”ד’]

צדקיהו הפכפך בדעתו– בהתחלה מאשר לשרים לעשות כרצונם עם ירמיהו ולאחר מכן מצווה להוציא את ירמיהו מהבור בגלל טענות עבדו.
“ויצווה המלך את עבד…והעלית את ירמיהו מהבור” [י’]

צדקיהו חושב על טובתו ולא על טובת העם– כשירמיהו מנבא לו שאם יצא לשרי מלך בבל כולם יינצלו הוא אומר לירמיהו שהוא חושש מהיהודים שנמצאים אצל הכשדיים שיתעללו בו ולכן מסרב להיכנע.
“אני דואג את היהודים אשר נפלו אל הכשדיים פן יתנו אותי בידם והתעללו בי” [י”ט]

הידעת?

בחפירות ארכיאולוגיות נמצא בור ירמיהו ושם נמצא חותם ששמו של אחד משרי המלך צדקיהו מופיע בו (יוכל בן שלמיהו)

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

  1. קרא ירמיהו ל”ח ז’-י”ד. כתוב 4 פעולות שעושה הכושי עד הצלת ירמיהו.
  2. קרא ירמיה ל”ח  י”ד-כ”ה ומלכים ב’ כ”ה א’-ה’ כתוב והסבר ראיה אחת מכל מקור שבה ניתן לראות שצדקיהו דאג לעצמו ולא לעם שלו?
  3. קרא ירמיהו ל”ח פסוקים י”ז-כ”ד. ירמיהו מנבא לצדקיהו נבואה שיש בה תנאי כפול. מהי הנבואה ומה התנאי להתגשמותה? מה יקרה במידה וצדקיהו לא יעמוד בתנאי שנתן לו ירמיה?
  4. מה לדעתך גרם לחורבן ירושלים? הוכח מהפרק.
  5. קרא מלכים ב ל”ח ומלכים ב’ כ”ה א’- ט’. לפי מה שקראת ולמדת בפרק מה אתה חושב על התנהגותו של צדקיהו? האם פעל נכון? נמק דעתך.
  6. קרא ירמיה ל”ח ומלכים ב כ”ב. האם נבואת ירמיה התגלתה כנבואת אמת? תן לפחות שתי ראיות  מהכתוב להוכחת טענתך.
Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה