ספר ירמיה פרק כ”ח

א וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנת [בַּשָּׁנָה] הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית יְהוָה לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. ג בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. ד וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. ה וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה. ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהוָה וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. ז אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם. ח הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. ט הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה בֶּאֱמֶת. י וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ. יא וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ.

יב וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר. יג הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל. יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ. טו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ יְהוָה וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר. טז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְהוָה. יז וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

תקציר הפרק

הפרק מתחיל בשנה שבה צדקיהו מתחיל למלוך. מה שאומר שהעם נמצא כבר אחרי גלות עשרת השבטים בידי מלך אשור וגם אחרי השתלטות מלך בבל על הארץ. כיבוש ערי יהודה וגלות המלך יהויכין, המעמד הגבוה, הגיבורים, החרש והמסגר ולקיחת אוצרות המלך והמקדש.
הגלות הייתה בשנת 597 לפנה”ס. לאחר שמלך בבל לוקח את יהויכין לארצו הוא שם במקומו את דוד יהויכין מתניה ומשנה לו את שמו לצדקיהו. הוא מצפה מצדקיהו שישלם מיסים כראוי ולא ימרוד בו.

באותן השנים, העם היה חלוק בדעותיו. היו כאלה שאמרו שיש למרוד במלך בבל, לא לשלם מיסים ולהילחם בו והיו שאמרו, שעדיף לחיות בשקט תחת עול מלך בבל, לשלם מיסים ולהתנהל כפי רצונו כדי שלא יכבוש אותם ויגלה את כולם.

חנניה היה מהאנשים שטענו, שלא צריך להיכנע למלך בבל ושהעם יכול להחזיר את עצמו למצבו הטוב כבראשונה. ירמיה לעומתו, טען שזו גזרה מה’ על התנהגות העם ולכן צריך להיות תחת מלך בבל ולעבוד אותו ולא למרוד. כדי להדגיש את טענותיו בציווי האל, הוא מתהלך עם מוטות עץ תחת צווארו.

האירוע קורה בבית המקדש.

חנניה, כדי לשכנע את העם בדעתו, מציג את עצמו כנביא שה’ העביר לו מסר והוא מעביר אותו אל העם. הוא פותח בפתיחה זהה לנבואות נביאי ה’. הוא משתמש בשמות ה’: “כה אמר ה”, “אלוהי ישראל” ו”ה’ צבאות” ומספר להם על הנבואה שקיבל:
ה’ ישבור את עול מלך בבל ויכניע אותו ותוך שנתיים כל הגולים שהגלה מלך בבל, ישובו לארץ עם כל הרכוש שהוגלה עם הגולים. ירמיה, ששומע את דברי חנניה ורואה שהעם והכוהנים שמשרתים בבית המקדש שומעים את דברי חנניה ורוצים להאמין לו פונה אל חנניה ואומר לו:
אמן. הלוואי ומה שאתה אומר באמת יקרה והגולים וכלי בית ה’ ישובו לפה, אבל תשמע מה שאני אומר לך על כל הנביאים שניבאו בעבר לפניי ולפניך.
הם ניבאו לארצות רבות ולממלכות גדולות על מלחמה, דברים רעים, מחלות (דבר). והיה גם נביא שניבא על שלום (דברים טובים). הדרך לדעת האם הם נביאי אמת ואם ה’ שלח אותם זה לחכות ולראות אם דבריהם יתגשמו. “בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה’ באמת”.

חנניה, שרואה שירמיה מפקפק בדבריו ולכן גם הצופים יפקפקו בדבריו עובר לעשות מעשה סמלי כדי לחזק את דבריו. הוא לוקח את מוטות העץ שעל צוואר ירמיה ושובר אותן ואומר: “כה אמר ה’ ככה אשבור את עול נבוכדנצר מלך בבל..” . ירמיה שרואה את מעשי חנניה הולך לדרכו.
יש טוענים שאולי גם ירמיה חשב שאולי ה’ שינה את החלטתו וריחם על העם וחנניה אומר דברי אמת ופשוט ירמיה לא קיבל עדיין עדכון על השינוי.

לאחר שירמיה הולך לדרכו, הוא מקבל מה’ נבואה שבה ה’ אומר לו:
לך ותאמר לחנניה: “אתה שברת מוטות עץ ועשית תחתיהן מוטות ברזל”. הכוונה, שבמעשיך, כששברת את מוטות העץ מצוואר ירמיה וגרמת לעם להאמין בנבואתך, גרמת שהעם לא יעשו שינוי בחייהם, לא ישנו את התנהגותם לטובה, לא יחזרו בתשובה ממעשיהם הרעים ואף ימרדו במלך בבל, כך שעכשיו בעצמך הכנת מוטות ברזל. זאת אומרת גרמת להם שעונשם יהיה קשה יותר.
כי עכשיו החלטתי שמלך בבל ישלוט על כל הגויים.

ירמיה שומע את נבואת ה’ וחוזר אל חנניה ואומר לו: שמע נא חנניה, לא שלח אותך ה’ ואתה הבטחת לעם דברי שקר ולכן השנה ה’ ישלח אותך מהאדמה ואתה תמות. הפרק מסתיים במות חנניה באותה שנה מה שמוכיח שנבואת ירמיה הייתה נכונה והוא נביא האמת.

חקירת הפרק:

ביאורי מילים:

מוטות = מקלות מעץ ששמים כעול על הבהמות כשהן חורשות שלא ירימו את הראש אלא יהיו עסוקות בחרישה.

בבא דבר הנביא = כשתתגשם הנבואה

שורש מנחה– שורש שחוזר בפרק ומטרתו להעביר מסר.

השורש ש.ל. ח חוזר בפרק כדי להדגיש שהפרק מדבר על השאלה את מי שלח האל? מיהו שליחו של האל?

מילה מנחה – מילה שחוזרת בפרק מספר פעמים ומטרתה להעביר מסר.

נביא– המילה נביא חוזרת ומדגישה שהפרק עוסק במי הוא הנביא האמיתי.

מעשה סמלי– מעשה שהנביא עושה כדי להעביר מסר בדרך מוחשית

ירמיה– ירמיה שם מוטות על צווארו בציווי האל.
המוטות שעל צוואר ירמיה באות להדגיש את הרעיון שהעם יהיה תחת שעבוד מלך בבל.

חנניה– חנניה שובר את מוטות ירמיה ובכך אומר שעול מלך בבל ישבר מעליהם

ירמיה– מעשה שני: ה’ מצווה על ירמיה להחליף את מוטות העץ במוטות ברזל. מטרת הציווי להראות לעם שהחורבן והגלות יהיו קשים יותר כיון שהעם לא שומע לדברי נביאי האמת ומעדיף את דברי נביאי השקר ולכן הם לא עוברים שינוי.

חנניה כנביא שקר:

קשה לזהות את חנניה כנביא שקר מכיוון שהוא משתמש באותם דרכים של נביאי האמת כשהוא אומר את דברו.

1. פותח באותה פתיחה “כה אמר ה’”[ב’]
2. נותן זמן קצוב לנבואתו “בעוד שנתיים ימים”[ב’]
3. עושה מעשה סמלי כדי להמחיש נבואתו. שובר את מוטות העץ שעל צוואר ירמיהו. “ויקח חנניה הנביא את המוטה…וישברהו” [י’]
4. משתמש בשמות ה’. אלוהי ישראל, ה’ צבאות. נאום ה’.

מידה כנגד מידה– מודגשת עם השורש ש.ל.ח

חנניה מנבא לעם דברי שקר בשם ה’ למרות שה’ לא שלח אותו ולכן ה’ משלח את חנניה מהאדמה והוא ימות באותה שנה.
“לא שלחך ה’ ואתה הבטחת את העם הזה על שקר”…
“לכן…הנני משלחך מעל פני האדמה” [פסוק ט”ו + ט”ז]

מוסר השכל ורלוונטיות

1. שימו לב, יש מצבים בהם אנשים אומרים דברים שאנחנו רוצים לשמוע ולכן קל לנו להתפתות ולהאמין להם. עדיין יש לבדוק את הדברים ולא לסמוך על מראה חיצוני או מילים יפות ומשכנעות. האמת נבדקת בתוצאות ולא רק במילים.

2. לפעמים זה שמבקר אותך הוא זה שרוצה בטובתך. בדוק מי האדם שאומר את דברי הביקורת ומהן מטרותיו.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

1. ירמיה עומד מול חנניה נביא השקר. יש טוענים שהיו רגעים שאף ירמיה לא היה בטוח שחנניה הוא נביא שקר. הוכח טענה זו וכתוב מדוע בסופו של דבר ירמיה הבין שחנניה נבואתו שקר?
2. חנניה עומד בפני העם ואומר את דבריו. מהם הסיבות שהיה קל להאמין לדברי חנניה ולחשוב שבאמת הוא נביא אמת?
3. בפרק יש מעשים סמלים שהנביאים עושים לביסוס דבריהם. כתוב מעשה סמלי אחד שעשה ירמיה ואת משמעותו ומעשה סמלי שעשה חנניה ומשמעותו. אם היית חי  תקופה למי היית מאמין?
4. בפרק יש שורש מנחה ומילה מנחה שחוזרים ומעבירים מסר. מהם? מה המסר שהם מעבירים?
5. קרא דברים י”ח ואת דברי ירמיה לחנניה בפסוקים ז’-ט’ וכתוב מהו ה”טיפ” שנותן ירמיה כדי לזהות מי הוא נביא אמת. בסס דבריך על שני הכתובים.
6. קרא ירמיה כ”ח  וכתוב מהם העמדות השונות של ירמיה וחנניה ביחס למלכות בבל.
7. קרא ירמיה כ”ח פסוקים ב’-ד’. חנניה רומז בדבריו על אירוע היסטורי מעברם הלא רחוק של העם ביהודה. מהו האירוע? מהי השנה שהוא התרחש?