ספר ירמיה פרק א’

א דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן. ב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ. ג וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי.    ד וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ה בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. ו וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי.

ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר. ח אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם יְהוָה. ט וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ. י רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.

יא וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ.

יג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה. יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. טו כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְהוָה וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה. טז וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. יז וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. יח וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. יט וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְהוָה לְהַצִּילֶךָ.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

תקציר הפרק

הפרק פותח באקספוזיציה (=פתיחה) שבה נותנים פרטים על ירמיה הנביא, מקום הולדתו, תקופת נבואתו, סוג נבואותיו.

הפתיחה הזו תיתן לנו רקע לדברים אחרים שנלמד לאורך הפרק וכך נבין את ירמיה ומעשיו טוב יותר.

שם הנביא– ירמיה

שם אביו– חלקיהו

עיסוק חוץ מנבואה– כהן

זמן תקופת נבואתו– מזמן 13 למלכות יאשיהו בן אמון ועד לאחר הגלות וחורבן בית המקדש הראשון בימי 12 שנה למלכות צדקיהו בן יאשיהו.

אזור מגוריו– ענתות

גר באזור של שבט– בנימין

אירועים היסטוריים בימי חייו:

רפורמת יאשיהו- 622 לפנה”ס

מות יאשיהו בקרב מגידו (609 לפנה”ס)

גלות יהודה הראשונה (597 לפנה”ס)

גלות יהודה השנייה וחורבן בית המקדש הראשון. (586 לפנה”ס)

ירמיה מספר על הקדשתו לנבואה

ה’ נגלה אליו ואמר לו: עוד לפני שנוצרת ברחם ולפני שיצאת לאוויר העולם בחרתי והקדשתי אותך לנביא לגויים.
ירמיה בתגובה לדברי ה’ מנסה לסרב לתפקיד שנחת עליו בנימוקים שונים:
1. אני צעיר (נער)
2. אין לי כשרון לדבר בצורה משכנעת (לא ידעתי דבר).

לנימוקים האלה ה’ משיב לו:
1. אל תאמר שנער אתה כי לאן שאשלח אותך תלך ומה שאומר לך תדבר (אני אדריך אותך לאורך כל הדרך ולא תצטרך להמציא מתוכך דברים שישכנעו את העם כי תאמר בדיוק את מה שאומר לך כך שאין לך מה לחשוש על שאין לך כישרון התבטאות).
2. אל תפחד מאף אחד. אני איתך להצילך מכל מי שינסה להזיק לך (ולכן אל תחשוש שבגלל גילך הצעיר יפגעו בך).

לאחר מכן, ה’ שולח את ידו ונוגע בפיו של ירמיהו ובכך מבטא את הרעיון שדברי ה’ יהיו בפיו של ירמיהו מעתה.

ה’ מעדכן את ירמיה בהיקף נבואותיו:
נבואותיו יכללו נבואות חורבן (לנתוש, לנתוץ, להאביד, להרוס) וגם נבואות נחמה (לבנות, לנטוע) . בנוסף, בניגוד לנביאים רבים אחרים ירמיה ינבא גם לעמים אחרים ולא רק לעם ישראל.

בהמשך רואה ירמיה מקל שקד וה’ שואל אותו מה הוא רואה?
ירמיה עונה לו: מקל שקד אני רואה. וה’ עונה לו, ראית נכון. הסיבה שראית מקל שקד היא כי אני שוקד לעשות את דבריי. (לא אתעכב להגשים את דבריי)

ה’ פונה אליו שוב ושואל את ירמיהו: מה אתה רואה?
וירמיה רואה ועונה: סיר עם תבשיל רותח שיוצא ממנו עשן לכיוון צפון.

וה’ מסביר לו שוב מה הוא ראה: מצפון יתחילו הבעיות להגיע לכל יושבי הארץ.
כל ממלכות אזור צפון יבואו וישבו בפתח ירושלים ויפגעו בערי יהודה.
והסיבות לכך הן:
1. עם ישראל עזב את ה’.
2. עם ישראל הלך אחרי עבודה זרה.

ה’ פונה לירמיהו ואומר: לך אתה, אזור מותניך ותתכונן, קום ודבר אליהם את כל שאני מצווה עליך. אל תפחד מהם כי אם תפחד אפיל אותך לפניהם. ה’ מתחייב לירמיהו שהוא יחזק אותו כמו עיר מבוצרת, עמוד ברזל וחומות נחושת שהם דברים חזקים שאינם נשברים ונופלים בקלות. וכך יהיה חזק מול אנשי העם, מלכי יהודה, השרים, הכהנים והמעמד הגבוה. כך שגם כשילחמו מולו וינסו לפגוע ולהפיל אותו לא יצליחו.

ביאורי מילים

הקדשתי = הבדלתי

גויים = עמים

שוקד = ממהר

סיר נפוח = סיר עם תבשיל רותח

פניו = עשן לכיוון

אל תחת = אל תחשוש

אחיתך = אשבור את רוחך

עיר מבצר = עיר שסביבה חומה ואי אפשר להיכנס אליה

עם הארץ = המעמד הגבוה

מעשה סמלי: מעשה שנעשה להעברת מסר

חזיונות שירמיה רואה עם משמעות:

ה’ שם את ידו על פיו של ירמיהו- מעשה זה נועד לסמל שדברי ה’ יהיו בפיו של ירמיה מעתה והלאה.

מקל שקד– המקל נועד להדגיש בפני ירמיהו שה’ שוקד לעשות את דברי נבואותיו ולא ייקח זמן רב עד שהם יתגשמו.

סיר נפוח ופניו לצפון– הסיר הרותח כשהעשן שלו לכיוון צפון מרמז על כך שהצרות יגיעו מכיוון צפון. ממלכות שנמצאות באזור צפון יבואו לפגוע בירושלים ובערי יהודה.

האנשה– שימוש באברי גוף, תכונות או רגשות המיוחסות לבני אדם ומשויכות לאל לצורך הבנת המסר בפרק.

ירמיה רואה את יד ה’.

ביטויים

אזור מותניך- תכין את עצמך, תתכונן.

מילים דומות כדי להדגיש את הסיבה והתוצאה.

אל תחת פן אחיתך– אל תפחד פן אשבור אותך, אם לא תהיה חזק ותראה חשש לפניהם, זה יגרום לכך שתיפול לפניהם ושתישבר רוחך.

דימויים

ירמיהו מדומה לעיר מבצר, עמוד ברזל וחומות נחושת. הדימויים באים להדגיש את החוזק של ירמיהו מול האויבים שינסו לפגוע בו בעקבות נבואותיו הקשות.

נבואות הנחמה מדומות לפעלים בעלי קונוטציה חיובית– לבנות, לנטוע

נבואות החורבן מדומות לפעלים בעלי קונוטציה שלילית- לנתוש, לנתוץ, להאביד, להרוס

הבדלי כמות

ריבוי הפעלים השלילים מול מיעוט החיובים בא להדגיש את העובדה שיהיו לירמיהו הרבה יותר נבואות חורבן מנחמה.

פעיל מול פסיבי

שימוש בפעלים– אלוקים דורש מירמיהו לעשות ולפעול. ניתן לראות זאת על פי הבשורה של תוכן נבואותיו בצורה של פעלים (לבנות, לנטוע, להרוס וכו’)

ביטוי המדגיש התכוננות לקראת עשייה- “אזור מותניך”

ציווים שמופנים לירמיהו: תלך, תדבר, קמת ודיברת

השוואה

ניתן להשוות בין הקדשת ירמיהו לנבואה לבין הקדשת משה רבנו.

נקודות דמיון:

1. שניהם מקבלים את הבשורה על כך שהם יהיו נביאים
2. שניהם מסרבים לנבואה בנימוק שאין להם את הכוח והידע לדבר מול העם
3. לשניהם ה’ מסרב ופותר את בעייתם
4. שניהם מנבאים טוב ורע
5. שניהם משבט לוי

נקודות שוני

1. נביאים בתקופות שונות. משה בתקופת מצרים והמדבר ואילו ירמיה בתקופת מלכות יהודה וחורבן הבית (הרבה יותר מאוחר)
2. משה לא חי עם העם ואילו ירמיה חי עם העם ויודע בדיוק איך הם מתייחסים לנביא
3. את משה העם מקבל והוא הופך למנהיג ואילו את ירמיה לא מקבלים ברוב חייו והוא עובר סבל ומקבל איומים על חייו.
4. משה מנהיג רוחני ומדיני של העם ואילו ירמיה רק מנהיג רוחני
5. ירמיהו מהכהנים ומשה לא.

מוסר השכל ורלוונטיות

1. לכל אדם יש שליחות ותפקיד שמיועד לו, שבו הוא טוב ומסייע לעולם ואותו הוא צריך לעשות על אף הקשיים או התירוצים בדרך.
2. ברגע שאדם יעשה את השליחות שלו בעולם הוא יקבל את הגנת האל למעשיו וגם אם יהיה מי שינסה להזיק לו הוא לא יצליח להזיק.
3. אדם צריך לחזק את עצמו ואת כוחו מול הקשיים והאויבים שלו ולא להראות להם חשש או פחד.

הידעת?

לכל אחד מהשבטים היה שטח משלו בארץ ישראל.
השטחים חולקו בימי יהושוע בן נון וכל משפחה בשבט קיבלה אזור משלה. הנחלות חולקו בצורה של הגרלה, השבט היחיד שלא היה לו חלק משלו היה שבט לוי. הכוהנים והלוויים משבט לוי קיבלו אזור קטן בכל שטח של שבט.
הסיבות שהם לא קיבלו נחלה משלהם אלא היו מעורבבים בין השבטים הן:

1. כדי שילמדו את העם תורה וחוקים וכך לכל שבט יהיה ליד מקום מגוריו מישהו שילמד אותו וינחה דרכו

2. אם היו לכוהנים וללווים שטחי אדמה הם לא היו עוסקים בלימוד תורה או בעבודות המשכן והמקדש אלא עוסקים בחקלאות ומסחר ולכן לא נתנו להם נחלות והעם היה צריך לפרנס ולדאוג להם.

ירמיהו היה כהן שגר בענתות באזור של שבט בנימין.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

1. קרא ירמיה א’ פסוקים א’-י”א וכתוב 5 פרטים על ירמיהו הנביא.
2. קרא ירמיהו א פסוקים ה’-י’ וכתוב מהם הסיבות של ירמיהו לסירובו לתפקיד הנביא וכיצד ה’ פותר לו את הבעיות שהוא מדבר עליהם.
3. כתוב 3 מראות שרואה ירמיה. מה מסמלים המראות שהוא רואה?
4. בפרק ירמיה מדומה בדימויים שונים. מהם הדימויים ומהי הסיבה שהוא מדומה לדברים אלה?
5. קרא ירמיה א’ וכתוב שני אירועים מרכזים שקרו בימי חייו של ירמיהו וכתוב את התאריכים ההיסטוריים של אירועים אלה.