ספר יחזקאל פרק ל”ז
- יחזקאל
- פרק ל"ז
- חזון העצמות היבשות
א הָיְתָה עָלַי יַד יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה. ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה. ז וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ. י וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. יא וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. יב לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְהוָה.
טו וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. טז וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו]. יז וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. יח וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ. יט דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי. כ וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם. כא וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. כב וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה [יִהְיוּ] עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. כג וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.
וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. כה וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. כו וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. כז וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. כח וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
ב”ה
מיקום: יחזקאל פרק ל”ז
נושא: חזון העצמות היבשות
תקציר הפרק
הקדמה לצורך הבנת הפרק:
הפרק עוסק בנבואת יחזקאל. יחזקאל הוא נביא שחי בתקופת בית המקדש הראשון. בזמן שהבית היה בנוי ולאחר החורבן [586 לפנה”ס]. הוא התחיל לנבא בערך בשנת 592 לפנה”ס לאחר גלות יהויכין כשבית המקדש היה בנוי והעם חטא. הוא הוכיח את העם וניסה לגרום להם לשנות את מעשיהם לטובה כדי שהעונשים שהם היו אמורים לקבל יתבטלו. בהמשך כשהעם לא הקשיב ובית המקדש חרב והעם יוצאים לגולה, מיואשים ומדוכאים ממצבם הקשה והרע הוא יוצא איתם לגלות, מחזק אותם ומפיח בהם תקווה.
חזון העצמות היבשות נשמע כמו נבואה שהיא נבואת חורבן אך מי שיקרא אותה היטב יבין שהנבואה היא נבואת נחמה ותקווה לעם המדוכא ומיואש כמו עצמות יבשות.
יחזקאל מצווה לנבא כמה פעמים בנבואה זו:
נבואות בתוך חזיון הנבואה שהוא רואה:
- לנבא לעצמות שיהפכו להיות גופות (פסוק ד’)
- לנבא לרוח שתיכנס בגופות ויחיו (פסוק ט’)
יחזקאל מנבא על פי ציווי האל.
“והנבאתי כאשר צוותי” (ז’, י’)
נבואות לאחר החיזיון:
- לנבא לעם נבואת נחמה, עידוד ותקווה – למרות שהם מיואשים לחלוטין, לא אבדה תקוותם. הם ישובו לארצם וההוכחה היא חזיון העצמות שקמו לתחייה שראה (פסוק י”ב)
- לאחר שיראו את המעשה הסמלי שיעשה יחזקאל עם העצים, יחזקאל מצווה לפרש את מעשיו ולנבא לעם על:
- אחדות העם משתי ממלכות לממלכה אחת
- על השיבה לארץ
- קיבוץ מהגלויות
- על מלכות יהודה שתשלוט על כל העם לנצח
- טיהור העם מחטאיהם. (פסוקים י”ט-כ”ג)
נבואה ראשונה: חזון העצמות היבשות
יחזקאל מספר על מראה שראה בנבואה. הוא רואה שה’ מחזיק אותו בידו ומסובב אותו סביב בקעה ותוך כדי שהוא מסתובב סביב הבקעה הוא רואה שהיא מלאה בהרבה עצמות אדם יבשות מאוד. (עצמות של אנשים שמתו ממזמן) וה’ פונה אליו ושואל אותו: “בן אדם, האם העצמות האלה יכולות לקום לתחייה?”
ויחזקאל משיב לאל: ה’ אתה ידעת.
ה’ פונה אל יחזקאל ומצווה עליו שני ציווים: בתחילה הוא מצווה עליו לנבא לעצמות שיקומו לתחייה. ויחזקאל מנבא לעצמות שיקומו לתחייה ובאמת מיד לאחר שיחזקאל מנבא בדיוק כמו שצווה על ידי האל הוא שומע רעש והוא רואה שהרעש מגיע מהעצמות שמתקרבות זו לזו ומתחילות בשלבי תחיה: התקרבות של העצמות אחת לשנייה, עולה עליהם גידים, בשר, ועור מעל הבשר והם הופכות להיות דמויות אך ללא חיות ורוח.
יחזקאל מקבל ציווי נוסף מה’: הינבא אל הרוח שתבוא רוח מארבע קצוות הארץ, תיכנס בתוך ההרוגים ותפיח בהם חיים. ויחזקאל מנבא כאשר ה’ מצווה עליו.
רוח נכנסת בגופות והם חיים ועומדים ויחזקאל רואה אותם עומדים על רגליהם חייל גדול מאוד מאוד.
לאחר המחזה שיחזקאל רואה בעיניו הוא מקבל הסבר למראה מאלוקים: מה שראית, העצמות היבשות האלה הם בני ישראל שאומרים שאין לנו תקווה, יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו, נגזרנו לנו. זאת אומרת העם מאמינים שאין להם סיכוי לחזור למצבם הטוב בעבר. הם מיואשים ובטוחים שאין סיכוי שהמצב יכול להשתנות. לכן, אתה תלך אליהם ותפיח בהם תקווה. תספר להם מה שראית ותחזק ותעודד אותם שהמצב יכול להשתפר. שאתה ראית שממצב הכי קשה שיש אם אלוקים רוצה הכל יכול להשתנות.
יחזקאל מקבל מסר נוסף מהאל כדי לעודד את העם:
תחיית המתים ועליית המתים לארץ ישראל – ה’ מבטיח שיפתח את הקברים שהעם נמצא בהם ויעלה אותם אל אדמת ישראל וכך זו תהיה לכם הוכחה למציאות האל. שה’ אמר, התחייב וביצע.
הנבואה השנייה: נבואת איחוד הממלכה המפולגת וציווי איחוד העצים.
ה’ פונה אל יחזקאל ואומר לו : “בן אדם” קח עץ אחד וכתוב עליו: ליהודה ולבני ישראל חברו. וקח עוד עץ וכתוב עליו: ליוסף, עץ אפרים וכל בית ישראל חברו. ואת שני העצים האלה שכתבת עליהם חבר יחד שיהפכו לעץ אחד.
ה’ אומר ליחזקאל כשבני ישראל ישאלו אותך: מה אתה עושה? מה הסיבה למעשים שלך? תענה להם: ה’ אמר שהוא ייקח את שני הקבוצות האלה שהם עשרת השבטים המכונים בשם אפרים ואת שני השבטים המכונים בשם יהודה ויחבר אותם ביחד והם יפסיקו להיות מפולגים זה מזה. לא יהיו להם עוד שני מלכים ושתי ממלכות אלא יהיו מאוחדים ביחד. הם יפסיקו להיטמא בגויים ובעבודה זרה שלהם ואני אושיע אותם ואטהר אותם מהחטאים שלהם. הם יהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים. ומנהיג אחד מבית דוד ינהיג אותם והם ילכו בחוקותי וישובו לארצם הם ובניהם, וצאצאיהם לעולם. וכל הגויים יראו וידעו שה’ מקדש את ישראל.
חקירת הפרק:
חזון העצמות היבשות
מילים לביאור בפרק:
בקעה = עמק, מקום רחב ידים נמוך מהאזור הסובב אותו.
גידים = חלקים בגוף האדם שמחברים את השרירים לעצמות
ופחי = הכנסי
יחצו = יתחלקו לשניים (לחצי)
גילוליהם = עבודה זרה שהיו
שיקוציהם = עבודה זרה שהייתה משוקצת ומתועבת בעיני ה’ לכן נקראת כך.
מושבותיהם = מקום הישיבה/המגורים שלהם.
ברית = הסכם בין שני צדדים.
מקדש = מבדיל
סוג הנבואה: נבואת נחמה.
הנביא: יחזקאל.
כינוי הנביא: בן אדם.
תקופת הנבואה: לאחר חורבן בית המקדש הראשון כשהעם בגלות [גלות בבל].
תקופת התגשמות הנבואה: שיבת ציון או אחרית הימים.
משל ונמשל:
עצמות יבשות– בני ישראל בגלות מיואשים ומאמינים שה’ עזב אותם ואין דרך לשפר את המצב.
בקעה-בבל
הרוח– שכינת האל
העצמות שקמו לתחייה– הצלת העם ע”י ה’.
תקופת הנבואה
הנבואה נאמרת לאחר חורבן בית המקדש הראשון כשהעם בגלות. אך התגשמות הנבואה היא לזמן מאוחר יותר, תקופה הנקראת: “אחרית הימים”.
ויש אומרים שתקופת הנבואה היא: שיבת ציון.
שיבת ציון-
עם ישראל שהיו בגלות בבל. ראו את חורבן בית המקדש הראשון, את ההרס, החורבן, הגלות. מיואשים וחושבים שהאל עזב אותם ולכן אין להם סיכוי להינצל. מגיע הנביא ומעודדם שיהיה טוב ולמרות שמבחינתם הדבר לא הגיוני וחסר תקווה כמו עצמות יבשות של אדם מת שיחייה. עדיין הם ישובו לארצם ויגאלו. [כ-70 שנות גלות]
אחרית הימים-
עם ישראל יעברו דברים קשים ויחשבו שאין סיכוי שהאל יושיע אותם והם ישובו לארצם אחרי כל כך הרבה שנים בגלות ותחת עול של גויים. האל מתחייב שיושיע אותם והם ישובו בסופו של דבר לארצם ויגאלו. [מעל 2000 שנות גלות]
כינויים
יחזקאל מכונה בקטע “בן אדם”
המטרה בכינוי “בן אדם” היא הציווי לעשות, לפעול. לא לראות את המצב ולהשלים עם הקיים אלא לפעול לצורך השינוי שלו.
רועה – הכינוי שמכונה המנהיג שינהיג את עם ישראל בתקופת אחרית הימים.
אירוניה
פרק שמדבר על עצמות יבשות, אובדן וחוסר תקווה נושא בתוכו תקווה, עידוד וגאולה.
הדרגה ברמת הפעילות של המשתתפים בפרק. (פעיל וסביל)
פעיל ביותר בפרק – אלוקים הוא הפעיל ביותר פה. הוא לוקח את יחזקאל ומראה לו את הבקעה, הוא מצווה עליו לנבא, הוא מתחייב לעשות בעצמו. (הנה אני, העלתי, הבאתי, נתתי, הנחתי, דיברתי ועשיתי)
סביל– יחזקאל עושה מה שנאמר לו לעשות באופן מדויק.
לא עושה דבר– העם.
הסיבה להבדלים בין דרגות העשייה נמצאת בתקופה ובמצב העם. העם נמצא בדיכאון. הם אחרי חורבן בית המקדש. הם מיואשים לחלוטין ולא מאמינים שיש אור או ישועה שתבוא ולכן הם לא עושים דבר. יחזקאל גם הוא בעצמו לא עושה דבר אלא מכוח אמונתו עושה מה שאלוקים אומר לו. אלוקים הוא היחיד שפועל ועושה ומחזק כי מבין שרק כך העם יוכל לצאת מהייאוש שמשתלט עליו ויחזור לאמונתו בתקווה.
ביטויים בפרק:
נגזרנו לנו– גזרה. מציאות קשה שאין דרך לבטל אותה ואתה חייב להשלים איתה כי היא לא תשתנה.
עצמות יבשות– ביטוי למצב של חוסר אונים, חוסר רצון, רפיון וחולשה.
קרם עור וגידים- כאשר רעיון שעולה מתחיל תהליך של התממשות (ביצוע).
שני אירועים שמקבלים נבואה לעתיד המופיעים בחלק של נבואת חזון העצמות :
- תחיית המתים
- השיבה לארץ ישראל
מעשה סמלי- מעשה שעושים שנועד להעביר מסר
בפרק: יחזקאל נדרש לקחת שני עצים ולרשום עליהם את שמות שתי ממלכות ישראל ולחברם ביחד. מטרת המעשה להדגיש את הנבואה לעתיד שהעם משתי ממלכות יתאחד ויהיה לעם אחד תחת שלטון אחד של בית דוד.
מילים מנחות בפרק:
אחד, עולם.
מטרת המילים הן להדגיש את הרעיון שהשינוי על אחדות העם ואחדות המלך ומעל הכול הברית הין ה’ לעם הוא שינוי נצחי ולא תקופתי. שינוי שיהיה לעולם.
האירועים המופיעים בפסוקים ט”ו- כ”ה
- איחוד שתי הממלכות לממלכה אחת
- שליטה של מלך אחד משבט יהודה מבית דוד על כל העם
- טיהור העם ממעשיו הרעים
- כריתת ברית עולם בין ה’ לעם ישראל
- פרסום הברית הנצחית בין ה’ לעמו בגויים.
שאלה ותשובה:
האל שואל את יחזקאל: האם תחיינה העצמות?
משמעות השאלה לנביא היא: האם דבר שאינו טבעי יכול להתגשם? האם אתה מאמין שמשהו שהוא לא הגיוני יכול לקרות?
תשובת הנביא: אתה ידעת.
המסר שמועבר מתשובת הנביא: אתה האל יכול להחליט האם דבר על טבעי יכול לקרות.
מוסר השכל בקטע:
- גם במצב הכי קשה שיש לאדם הכל יכול להשתנות לטובה והוא צריך לא להתייאש.
- פרק זה מלמד אותנו שדברים שאינם בדרך הטבע יכולים לקרות אם האל ירצה בכך.
גם דבר שנראה לגמרי לא הגיוני כמו שאדם יחזור לחיים לאחר שמת ועצמותיו יבשו יכול לקרות אם רק האל יבחר בכך.
- אם אתה רואה מישהו שהוא במצב של ייאוש תהיה בן אדם. תן לו יד, עזור לו לצאת מהמצב שהוא נמצא בו כי לו כרגע אין את הכוחות לכך ולכן לא ניתן לצפות שהוא יפעל לשינוי מצבו אלא אתה צריך לדחוף אותו ולעלות אותו למעלה.
- ישנם מצבים שאדם נמצא במצב של ייאוש וחסר תקווה לחלוטין ולכן כדי להוציא אותו מהייאוש הוא צריך עזרה חיצונית. האל מבין שהעם מיואש וחסר תקווה ולכן מתחייב להיות זה שיפעל כדי לסייע ולהוציא אותם מהמצב הקשה שהם נמצאים בו.חשיבות השלום והאחדות בעם ישראל.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- בפרק ניתן לראות את המצב של העם באותה תקופה. מהי ההרגשה של העם? מה גרם להרגשה זו?
- כמה פעמים יחזקאל מנבא? למי הוא מנבא בכל פעם? מהו הביטוי המוכיח שיחזקאל מבצע את דבר האל במלואו?
- מה מטרת החזון שראה יחזקאל?
- מהם שני האירועים שרואה יחזקאל? הוכח מהפרק!
- הנבואה בספר יחזאל לאיזה תקופה מיוחסת?
- מהם האירועים המופיעים בפרק?
- מהן שתי המילים המנחות בפרק ומהו המסר שהן באות להעביר?
- מהי שאלת האל לנביא? מהו הדבר העמוק יותר שנשאל הנביא בשאלה זו?
- מהי תשובת יחזקאל ומהו המסר המועבר לנו בתשובתו?
- מהו הכינוי שמכונה יחזקאל? מהי הסיבה לדעתך שהאל מכנה אותו בכינוי זה?
- מהי סוג הנבואה שמתנבא יחזקאל? מתי הוא מתנבא( באיזה תקופה)? ומתי הנבואה אמורה להתגשם?
- מהי הרגשת העם בתקופה זו. צטט מהפרק.
- כיצד ניתן לראות שהאל מתחייב לגאול את עם ישראל בעצמו? מהי הסיבה לדעתך שהאל מתחייב לפעול בעצמו ללא סיוע של העם?
- בפרק זה האל מסביר ליחזקאל את החזיון שראה. מה מסמלת הבקעה לדעתך? מה מסמלות העצמות היבשות?
