ספר יונה

https://drive.google.com/file/d/1ixF81h3W5TEB99-ocybrh6trDg7kA76P; https://drive.google.com/file/d/1hSJdWON6gjQI7nnCzWos13vg9yEsOLpM; https://drive.google.com/file/d/1M_aibT-8FmiudY-V1kXD76bQr8IRI6js; https://drive.google.com/file/d/1W0gNYAw_V1hQVp5uIRH-IEwg3aksZuYs

 

פרק א

א וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה. ד וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה. ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם. יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. יד וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהוָה וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יְהוָה אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה יְהוָה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. טו וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַיהוָה וַיִּדְּרוּ נְדָרִים.

פרק ב

אוַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. בוַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. גוַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. דוַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. הוַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. ואֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. זלְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהוָה אֱלֹהָי. חבְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. טמְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. יוַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיהוָה.    יאוַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

פרק ג
א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ג וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֶה כִּדְבַר יְהוָה וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. ו וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶך נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. ז וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. ט מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד. י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.
פרק ד

א וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.    ד וַיֹּאמֶר יְהוָה הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

סיכום:

פרק א’

פרק א’ פותח בכך שה’ שולח את יונה לצורך שליחות מיוחדת: ללכת לעיר נינווה הגדולה ולקרוא לאנשים לשנות דרכם כיון שהמעשים הרעים שהם עושים כבר זועקים אל האל. יונה אינו מעוניין בביצוע המשימה (ואין לנו מושג כרגע מה הסיבה לכך) הוא בורח משליחות האל ויוצא באוניה מהעיר יפו לכיוון תרשיש. יונה משלם את כרטיס הכניסה לאוניה ונכנס לתוכה. כשהם מפליגים, ה’ עושה סערה גדולה בים והאונייה כמעט נשברת. המלחים של האונייה שרואים שעוד מעט כולם מתים מתחילים לצעוק לאלוהים שלהם (פסלים) שיצילו אותם וזורקים חפצים למים כדי לנסות להקל מהכובד של האונייה. יונה לעומתם יורד לבטן האוניה. נשכב ונרדם. רב החובל שרואה שיונה נרדם מתקרב אליו ומעיר אותו בצעקות שיקום ויקרא לאלוהיו אולי האלוהים ישמע את תפילתו וכך לא יאבדו כולם בסערה.

בינתיים האנשים באונייה מנסים למצוא פתרון לבעיה ומחליטים לבדוק מי האדם שבגללו יש את הסערה המפתיעה הזו. הם מחליטים להפיל גורלות ומי שיוצא בגורל הוא יונה. הם פונים אל יונה ושואלים אותו שאלות שונות כדי להבין מה היא הסיבה שהוא נפל בגורל. מהי מלאכתך? מהיכן באת? מהי ארצך? ומאיזה עם אתה?

יונה משיב להם שהוא עברי, את אלוהי השמים שעשה את הים והיבשה הוא ירא. אנשי האונייה ששומעים את דבריו נלחצים, ומפחדים מאוד כשהם מבינים שהוא בורח משליחות האל ואומרים לו: מה עשית?

מה נעשה לך כדי שהים ישתוק וכדי שתפסיק הסערה הגדולה שרק מתחזקת יותר ויותר? יונה משיב להם שירימו אותו ויזרקו אותו אל הים ואז הים ישתוק כי כל הסערה הזו היא בגללו.

אנשי האונייה שחוששים לעשות זאת מנסים לחתור לכיוון היבשה ולא מצליחים כיון שהסערה רק מתחזקת יותר ויותר. לבסוף כשהם מבינים שאין פתרון הם קוראים אל ה’ ואומרים לו ה’ אל תגרום לנו להיענש בגלל האיש הזה ואל תאשים אותנו במות אדם חף מפשע. הם מרימים את יונה וזורקים אותו אל הים ומייד הים נהיה שקט. אנשי האונייה רואים את הדבר ומבינים את כוחו העצום של האל של יונה ומקריבים לו קורבנות ונודרים נדרים למענו.

פרק ב’

ה’ מזמן דג גדול שבולע את יונה בשלמותו ויונה נמצא בבטן הדג שלושה ימים ושלושה לילות שם הוא מתפלל אל ה’ וזועק אליו שיושיע אותו מהצרה שהוא נמצא בה. הוא מודע לעובדה שה’ הוא זה שהכניס אותו לצרה הזו והוא מבקש שלמרות שחטא שהוא יוציא אותו מהצרה מכיוון שעכשיו כשהוא במצב הנמוך הזה הוא מבין את טעותו וזוכר את ה’ ומה כוחו והוא מבטיח שכשיצא מהצרה הזו הוא יאמר תודה ויזבח זבחים שנדר אם יוושע מצרתו.

ה’ אומר לדג והדג מקיא את יונה אל היבשה.

פרק ג’

ה’ פונה ליונה שוב ואומר לו: לך אל נינוה, העיר הגדולה וקרא אליה את מה שאני אומר לך לומר. יונה הולך אל נינוה והדרך מתקצרת לו. במקום בשלושה ימים הוא מגיע ביום אחד. יונה קורא אל אנשי העיר ומזהיר אותם שעוד 40 יום העיר נחרבת. אנשי נינוה מאמינים לדברי האל ומתחרטים על מעשיהם. הם מכריזים על צום, לובשים שקים לגופם מהאנשים הגדולים ועד הקטנים. מלך נינוה שומע על הדבר, יורד מכסאו, מוריד את גלימתו, שם עליו שק ויושב על האפר. הוא מכריז שמטעם המלך והשרים האדם והבהמה, הבקר והצאן לא יאכלו, לא ירעו ולא ישתו.

כל אנשי נינווה והבהמות קוראים אל ה’ ממש מכל הלב ושבים מדרכיהם הרעות ומהחמס שיחמסו אולי האל ירחם עליהם וישנה את עונשו ולא יאבדו.

האל רואה את מעשיהם שהם שבו מדרכם הרעה ומחליט לא לעשות את מה שתכנן ולא להשמידם. יונה שרואה את הדבר כועס מאוד.

פרק ד’

יונה שרואה שלאחר שאנשי נינוה החוטאים שבו מדרכם והתחרטו ה’ שינה את החלטתו והחליט לא להחריב את המקום כועס מאוד ופונה אל ה’ בתפילה ואומר לו: זו הסיבה שהחלטתי להקדים וללכת לתרשישה ולא לומר את הדברים לאנשי נינוה כי ידעתי שאתה אל חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ועכשיו, קח את נפשי כי טוב מותי מחיי.

ה’ שרואה כמה יונה כועס על כך שסלח לאנשי נינוה ושינה את החלטתו להענישם ולהחריב את עירם שואל את יונה: האם אתה כועס ממש?

יונה יוצא מהעיר והולך מקדם לעיר כדי לצפות מה יקרה לעיר. ה’ מזמן ליונה קיקיון (צמח=) שגדל מעל יונה וכך עושה לו צל כדי שלא יתייבש מחום השמש. יונה שרואה את הקיקיון שמח מאוד. בעלות השחר ה’ מזמן תולעת שתנגוס בקיקיון וכך הצמח מתייבש. ה’ מזמן רוח קדים והשמש קודחת על ראשו של יונה והוא מתעלף ורוצה למות מרוב צער.

ה’ שואל את יונה: האם אתה מצטער על כך שהקיקיון נהרס?

יונה משיב לו שהוא מצטער מאוד עד כדי כך שמעדיף למות.

ה’ משיב לו: אתה מצטער על קיקיון שלא השקעת בו ולא גידלת אותו ובלילה אחד כבר אבד ואילו אני לא אצטער על נינווה שיש בה יותר מ12 רבבות בני אדם שלא יודעים מה נכון ומה לא נכון???

מילים לביאור:

דם נקיא– דם נקי. אדם שמת כשהוא חף מפשע (לא אשם)

וימן– ויזמן (ה’ זימן)

חמס– גזל לאור היום

וינחם– התחרט

מספר טיפולוגי:

40– האל אומר ליונה להזהיר את אנשי נינווה שעוד 40 יום העיר נהפכת

3– הדרך לנינוה היא מהלך 3 ימים

מדרש שם

יונה בן אמיתי– דברי יונה אמיתיים (נביא אמת)

תפקידי הנביא:

לתווך בין האל לבני האדם

להגן על העם בפני האל

להזהיר את העם מעונשו של האל

להוכיח את העם על מעשיהם

לחזק את העם ולתת להם תקווה כשהם מיואשים

יונה מצווה על פי תפקידו להעביר לאנשי נינווה מסר ולהזהירם מעונשו של האל כדי שישובו בתשובה ויונה בורח משליחותו

פניות ה’ אל יונה ותגובותיו:

פעם ראשונה:

ה’ פונה אל יונה בציווי ללכת לנינווה כדי שיזהיר אותם לשוב בתשובה.

תגובת יונה: בריחה מיפו באוניה לכיוון תרשיש

פעם שניה:

ה’ פונה אל יונה ומצווה עליו לומר את מה שהוא יאמר לו.

תגובת יונה: יונה הולך לאנשי נינווה ואומר להם שעוד 40 יום העיר נחרבת.

פעם שלישית:

ה’ רואה שיונה כועס מאוד שאנשי נינוה הרעים שבים בתשובה וה’ סולח להם והוא פונה אליו ושואל אותו: האם אתה ממש כועס?

תגובת יונה: אין תגובה. יונה יוצא מהמקום.

פעם רביעית:

ה’ פונה אל יונה לאחר שהקיקיון מתייבש והוא מצטער על כך ושואל אותו: אתה כועס ומצטער על כך שהקיקיון נהרס?

יונה מגיב לו: מאוד, עד מוות.

ה’ משיב ליונה: אתה מצטער על הקיקיון שנהרס ואפילו יום לא היה איתך ולא השקעת בו דבר. ואני לא ארחם ואצטער על בני האדם והבהמות?

לא מופיעה תגובת יונה ומפה ניתן להבין או שיונה הבין את מעשי האל או שיונה לא הבין כיון שבן אדם במוחו לא יכול להבין את מעשי האל ואת היכולת שלו לסלוח לחוטאים אפילו הרעים ביותר.

דרך הסיפור ושיחות האל עם יונה אנו רואים כמה יונה מעוניין בהענשת החוטאים וכמה האל מנסה להימנע מכך ועד כמה חשובה התשובה לאל.

מילה מנחה-מילה שחוזרת על עצמה ומעבירה מסר

וימן= ויזמן

לאורך הספר ראינו מילה זו כמה פעמים שמשמעותה שהאל מזמן משהו מסוים. מילה זו שחוזרת על עצמה באה להדגיש ולהראות שכל מה שקורה בעולם זה כי ה’ זימן ודאג שהוא יקרה. בני אדם כועסים על החום של השמש, הצמחים, מזג האוויר וכו’ ובא ספר יונה ומדגיש את כל אלה ה’ זימן כדי לגרום לך לחשוב.

השוואה:

סיפור יונה יכול לשמש כמקור להשוואה לסיפורים שונים לאורך התנ”ך.

מציאת נקודות דמיון ונקודות שוני והסקת מסקנות לגבי דרכי האל.

השוואה בין סיפור יונה לסיפור המבול [בראשית ו’-ט]

השוואה בין סיפור יונה לחטא העגל [שמות ל”ב-ל”ד]

השוואה בין סיפור יונה לסיפור סדום [בראשית י”ח- י”ט]

שלבי התשובה:

על פי הרמב”ם ישנם  4 שלבים בתשובה והם:

עזיבת החטא– האדם שחטא יבין את טעותו ויפסיק לעשות את החטא שחטא בו

חרטה- האדם שחטא יתחרט על מעשיו ויבין את הטעויות שלו

 וידוי- האדם שחטא יאמר את החטא שחטא ויתחרט עליו (באזני עצמו)

קבלה לעתיד– האדם שחטא יקבל על עצמו לא לשוב שוב על חטא זה.

בסיפור יונה אנו רואים כמה שלבים:

עוזבים את החטא– “וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם” [יונה ג’, ח’]

חרטה- אנשי נינוה מתחרטים על מעשיהם. “ויאמינו אנשי נינוה באלוהים ויקראו צום…ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו…אל ישתו” [יונה ג’, ה’-ח’]

וידוי– “ויקראו אל האלוהים בחזקה” [יונה ג’ ח’]

קבלה לעתיד– וירא האלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה” [יונה ג’ י’]

זמן קריאת ספר יונה:

ספר יונה קוראים ביום כיפורים כיוון שהסיפור בו מדבר על משמעות התשובה. ומזכיר לבני האדם שגם אם חטאו מאוד עדיין ה’ אוהב את בריותיו ורוצה לסלוח להם אבל לשם כך הם צריכים להבין את הטעויות שלהם ולשנות מעשיהם. יום הכיפורים הוא יום שבו עם ישראל צמים ומתפללים אל ה’ שיסלח להם על מעשיהם ויחתום אותם לחיים טובים ולשלום.

תקופת זמנו של יונה:

יש הטוענים שיונה הוא מאחרוני הנביאים בתקופת בית ראשון כיוון שמופיע שמו בספר מלכים [מלכים ב’,י”ד, כ”ה] ויש המשייכים אותו לתקופת בית שני בגלל סגנון כתיבתו.

פרשנות:

קשיים:

שאלה:

מיהו יונה הנביא?

תשובה:

רד”ק: ויהי דבר יי’ אל יונה בן אמתי לאמר – זה הנביא – לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה (ראה להלן , ב ואי’). אבל מצאנו לו נבואה , אבל לא נכתבה , שכתוב בספר מלכים “הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי’ אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר” (מ”ב יד , כה).

יונה הנביא זה אותו נביא שנמצא בספר מלכים ב’.

שאלה:

איך יתכן שיונה ברח לתרשיש מהאל? והרי ה’ נמצא בכל מקום ויונה כנביא אמור לדעת זאת.

תשובה:

לברוח תרשישה – ים ששמו ‘תרשיש’ (ראה מ”א י , כב) , והוא בחוצה לארץ. אמר [בלבו]: אברח לי שם , שאין השכינה שורה בחוצה לארץ (ראה מכיל’ בא פסחא א). אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך , יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם. משל לעבד כהן שברח מרבו ונכנס לבית הקברות. אמר לו רבו: יש לי עבדים כיוצא בך [לשלוח אחריך ולהביאך משם]

יונה ידע שה’ לא משרה את שכינתו בחו”ל ולכן חשב לברוח לשם. אמר לו ה’ יש לי שליחים בכל מקום.

שאלה:

מהי הסיבה שיונה לא רצה לנבא את נבואת האל?

תשובות:

רד”ק: ויש מחלוקת בדבר זה בדברי רבותינו ז”ל. אמרו (ראה מכיל’ בא פסחא פתיחתא): יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב; רוצה לומר: חשש לכבוד ישראל , לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה , כדי שלא ישלחהו האל לנינוה; שידע שיהיו קרובי תשובה , ויהיה בזה עונש לישראל. ולא חשש לכבוד האל זהו שנאמר בו “ויהי דבר יי’… שנית

רד”ק אומר שיונה חשש שאנשי נינוה ישובו בתשובה וכך זה יהיה קטרוג לעם ישראל וה’ יכעס עליהם שהם לא שבים בתשובה כשהנביאים מנבאים להם  ואילו הגויים כן. ליונה היה איכפת מעם ישראל יותר מציווי האל.

ר’ ישעיה מטראני: לברוח תרשישה – שהיא חוצה לארץ , ואין הנבואה שורה שם (ראה מכיל’ בא פסחא א). ולמה היה בורח? כמו שמפורש לפנינו (ראה יונה ג , י – ד , א – ב) , שלא יקראו אותו נביא השקר אם יעשו תשובה וינחם השם מן הרעה.

ר’ ישעיה מטראני אומר שהסיבה לכך שלא רצה לנבא כי ידע שישובו בתשובה ואז ה’ לא יעניש אותם והם יחשבו שהוא ניבא לשקר.

שאלה:

מה הם חטאי אנשי נינוה?

תשובה:

רד”ק: עלתה רעתם לפני – למד , כי האל משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס

חטאו הרבה מאוד בחמס[גזל]

ר’ יוסף קרא: כי עלתה רעתם לפני – שהרעו לישראל והגלו לעשרת השבטים (ראה מ”ב יז , ו).

שהגלו את ישראל [נינוה שייכת למלך אשור שהגלה את עשרת השבטים בשנת 701 לפנה”ס]

מוסר השכל:

  1. המילה המנחה “וימן” בפרק מדגישה את הרעיון שהכל קורה בעולם כי האל מזמן אותו ומטרת האל במעשיו הם לא כדי להציק או להתעלל באדם אלא לעורר את האדם לחשוב. מה הוא עושה? האם הוא טועה או צודק במעשיו.
  2. דרך ספר יונה אנחנו לומדים על העוצמה של האל והיכולת שלו להפעיל ולפעול בעולם. אנחנו לומדים שיש סיבה לכל דבר.
  3. דרך ספר יונה לומדים עד כמה האל אוהב את בני האדם וכמה הם חשובים לו ושהוא לא מעוניין לפגוע בהם אלא לגרום להם להבין כשהם טועים ולשנות את דרכם.
  4. דרך ספר יונה אנו מבינים שבני האדם לא מסוגלים להבין את משמעות היכולת של האל לסלוח ולמרות שהם כבני אדם מעדיפים שהחוטא ייענש בחטאו האל מעדיף את חזרתו בתשובה.
  5. ניתן לראות מהספר שהאל מצפה מבני האדם לפני שהוא סולח להם לראות שהם מצטערים על מעשיהם אבל גם לראות שהם שינו את דרכם.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות:

  1. קרא פרק א פסוק א’ ביונה ובראשית פרק י”ח  פסוקים ופרק י”ט
  • כתוב שתי  נקודות דמיון בין שני הסיפורים
  • כתוב 2 נקודות שוני בין הסיפורים
  • לאור הקריאה בשני הסיפורים מהי הסיבה לדעתך שנינווה ניצלה ואילו סדום לא ניצלה?
  1. קרא יונה פרק א’ מהי הסיבה שיונה בורח משליחות האל לדעתך?
  2. קרא יונה פרקים א+ב באילו דרכים משכנע האל את יונה לעשות את שליחותו?
  3. קרא יונה פרק ד’. כיצד מסביר האל ליונה את מעשיו? האם יונה קיבל את הסברו של האל לדעתך?
  4. לאור הקריאה בספר יונה, מה דעתך על מעשי האל? האם אדם שחטא בחטאים חמורים צריך לסלוח לו אם שב בתשובה או שצריך להענישו?
  5. קרא את הפיוט: “בן אדם מה לך נרדם” ואת ספר יונה.
  • מצא נקודות דמיון בין הפיוט למסופר ביונה.
  • הפיוט שקראת נאמר ב”סליחות”. התקופה לפני יום כיפור. כיצד לדעתך פיוט זה מתקשר עם התקופה שבה הוא נאמר?
  1. א. לאחר קריאת הספר האם שמת לב על אילו חטאים מדובר בספר שעשו אנשי נינווה?
  • מה היא הסיבה לאזכור או לחוסר אזכור של פרט זה לדעתך?
  1. קרא יונה א’.
  • מה הן שתי הפעולות שעושים המלחים כשהם רואים את הסערה הגדולה? צטט והסבר כל פעולה.
  • מה מעשי יונה בזמן הסערה?
  1. קרא ספר יונה פרק א’ פסוקים ה’- ט’. מהי תפיסת האלוהות שמאמין בה יונה? מהי התפיסה שהאמינו בה אנשי האניה? הוכח דבריך מן הכתוב.
  2. קרא פרק ב’. מהי הסיבה לדעתך שה’ שם את יונה בבטן הדג שלושה ימים ושלושה לילות? מה היית עושה אתה אם היית במקום מבודד שלושה ימים ושלושה לילות ללא שום דבר?
  3. בתפילת יונה אפשר לראות בקשה לעזרה, הבנה שכל מה שקורה לו הוא מהאל, הבטחה לומר תודה כשינצל. צטט כל אחד מהפרטים מהכתוב.
  4. כמה פעמים פונה ה’ אל יונה? מהי תגובתו בכל פעם?
  5. יונה משמש בפרק כדמות נביא.

א. מהם תפקידי הנביא

ב. מה מתפקידי הנביא מבצע יונה בספר זה?

14. קרא פרק ג’ בספר יונה. מהו הנס שנעשה ליונה?

15. קרא יונה פרק ג’ פסוקים ה’- י’. הראה מפסוקים אלה שאנשי נינווה הבינו את טעותם וגם שינו את דרכם לפני שהאל סלח להם.

16. קרא יונה פרק ד’ ושמות פרק ל”ד

א. מיהם הנביאים המופיעים בכל אחד מהפרקים?

ב. מה השוני בין הנביאים מבחינת מעשיהם ?

ג. קרא יונה ד’ פסוק ב’ ושמות ל”ד פסוקים ו’-ז’ . לאיזה צורך נאמרים הפסוקים בכל מקרה?

Scroll to Top
התחברות
שכחתי סיסמה
הכנס את שם המשתמש שלך ואנו נשלח לך הוראות לאיפוס הסיסמה