ספר דברים פרק כ”ד
- דברים
- פרק כ"ד
- חוק ומשפט - חוקים חברתיים
א כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. ב וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. ג וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. ה כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח. ו לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל. ז כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. ח הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. ט זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. י כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. יא בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה. יב וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. יג הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יד לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא. טז לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ. יז לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. יח וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. יט כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. כ כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כא כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
סרטון הקדמה לדברים כ”ד
ב”ה
תקציר הפרק
ספר דברים נכתב ע”י משה רבנו לפני מותו ונקרא גם בשם “משנה תורה” מכיוון שבספר יש חזרה על אירועים או חוקים שהיו בספרים קודמים. (משנה = מלשון לשנן ולחזור).
הסיבות שמשה רבנו חוזר על דברים שהיו בעבר:
1. כדי להדגיש דברים שחשוב שעם ישראל יזכרו וידעו לפני מותו
2. כדי לחדד לעם ישראל דברים שיכולים להיות לא מבוארים מספיק במקום הקודם.
ספר דברים נכתב לפני הכניסה לארץ ישראל, העם עוד מעט יתחיל לנהל חיים חברתיים כל אחד בביתו ויתחילו להיות מעמדות חברתיות, כל אדם ידאג לשדה ולצאן שלו ויכול לשכוח מחברו ולכן יש צורך להזהיר ולהתמקד בחוקים חברתיים וחוקים שקשורים לכניסה לארץ ישראל.
החלשים בחברה הם:
גר (אדם שהתגייר) אין לו שטח אדמה כיון שהוא לא מתוך שבטי ישראל ויכול להיות שבגלל שעזב את דתו כבר לא יקבל ממשפחתו נחלה.
יתום ואלמנה– מכיוון שאב המשפחה נפטר אין מי שיגן על המשפחה ויעזור בכלכלת הבית ובעיבוד השדה.
עני– אדם שירד מנכסיו
לוי– הלווים לא קיבלו נחלה נפרדת כשבט אלא התפזרו בין עם ישראל וקיבלו שטח מגורים בכל שבט ללא שטח אדמה גדול לצורך משק וחקלאות והסיבה היא, כדי שלא יהיו עסוקים במסחר וחקלאות כשהתפקיד שלהם לעסוק בעבודות הקודש וללמד את העם תורה.
התורה דורשת מהעם שידאג לצרכי החלשים בחברה מבחינה כלכלית ומבחינה רגשית.
חוקי לווה ומלווה [י’-י”ד]:
- אדם (עני) הלווה כסף ממך ולקחת ממנו פיקדון (משכון/חבול) אם הפיקדון הוא דבר בעל ערך שהעני זקוק לו להתנהלות בחייו, חובה עליך להחזיר לו את הפיקדון בזמן שהוא צריך אותו. אם הפיקדון הוא שמיכה שהוא משתמש בה בלילה אז צריך להשיב לו את הפיקדון בלילה. אם הפיקדון הוא מעיל מחמם שהעני לובש לעבודה בבוקר, חובה להשיב אותו אליו בבוקר ולא להשאיר את הפיקדון אצלך בזמן שהוא זקוק לו – דאגה לצרכיו הבסיסים של העני.
- כשהמלווה מגיע לבית הלווה לקחת את הפיקדון, לא להיכנס אליו לבית אלא לחכות לו בחוץ כדי שלא יתבייש בפני משפחתו- דאגה לכבודו של העני
- אם הלווה היא אישה אלמנה שהלווית לה כסף, לא לחכות לפיקדון מחוץ לדלת כדי שלא יחשבו עליה דברים רעים.- דאגה לכבודה ולשמה הטוב.
הנימוק לעשיית החוקים: העני יברך אותך ואתה תחשב צדיק בעיני אלוקים ותקבל שכר על כך. “וברכך ולך תהיה צדקה”
חוקי מעסיק ועובד [י”ד-ט”ז]:
- לא לעשוק שכר שכיר– לא לשנות/להוריד את שכרו או לרמות אותו בזמן של התשלום.
- הלנת שכר– לשלם את כספו של העובדים בדיוק בזמן ולא לחכות אפילו יום אחד יותר.
הסיבה: “כי אליו נושא את נפשו” – העני מחכה לכסף הזה ומתנהל בחייו על פי הזמן שהכסף ניתן לו ואם לא יקבל את כספו בזמן יכולות להיות לו ולמשפחתו השלכות קשות.
הדרך לשכנע בקיום המצווה: איום- העובד שלא שילמת לו בזמן יפנה לאלוקים בכאבו וצערו ואתה תהיה חוטא ותיענש על כך.
גמול אישי [ט”ז]
פסוק ט”ז: אבות לא יענשו בגלל שילדיהם חטאו והילדים לא יענשו בגלל שאבותיהם חטאו.
כל אדם ייענש על פי חטאיו- גמול אישי
שלושה סוגי גמול:
גמול אישי– אדם עשה מעשה טוב/רע- הוא מקבל שכר/עונש = גמול אישי
גמול לדורות– אדם עשה מעשה טוב/רע ילדיו מקבלים שכר/עונש = גמול לדורות
גמול קולקטיבי– אדם עשה מעשה טוב/רע כל העם מקבל שכר/עונש = גמול קולקטיבי.
חוקים הקשורים לתחום המשפט: [פסוק י”ח]
הפנייה היא לשופטים שלא ישנו את המשפט אלא ישפטו בצדק ובצורה הוגנת.
- לא להטות ולשנות את המשפט לשום כיוון. אל תאמר בגלל שהאדם עני, גר ויתום ואין מי שיזעק את זעקתו אז תאשים אותו בדבר שלא עשה.
- אל תיקח מאלמנה את הבגד שלה כפיקדון (חבול) תדאג לשמה הטוב (אין דרך להשיב לה או לקחת ממנה אותו בלי שהדבר לא יפגע בשמה הטוב שהיא לא תראה כמכניסה זרים אליה לבית).
הנימוק המשכנע: תזכור שגם אתה היית עבד במצרים וה’ הוציא אותך משם ופדה אותך. (הזדהות עם כאבם)
חוקים ששייכים לתחום החקלאות [פסוק י”ז- כ”ב]
שכחה– אדם קצר ואסף לערמות תבואה את השדה שקצר. לאחר שסיים להעביר את התבואה למחסנים הלך לביתו ולמחרת ראה ששכח להעביר כמה אלומות למחסן. את האלומות (ערמות תבואה) ששכח הוא משאיר לחלשים בחברה.
פאה– אדם שיש לו מטע עצי זית והגיע הזמן לאסוף את הזיתים, חובט בעץ כדי שיפלו הזיתים לתוך שק ואוסף את הזיתים.
את הזיתים שנשארו על העץ הוא לא עולה לקטוף אלא משאיר אותם לחלשים בחברה.
עוללות– אדם שיש לו כרם ענבים והגיע זמן הבציר שלהם כי רובם הבשילו, יבצור את הענבים ואת העוללות (הענבים שלא הבשילו) ישאיר לחלשים בחברה.
הנימוק המשכנע: ה’ יברך אותך בכל שתעשה.
אירוע היסטורי מהעבר ומטרתו:
יציאת מצרים- “וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר, הַזֶּה” [י”ח]
מטרת הכנסת אירוע מהעבר פה היא:
להזכיר לעם שגם הם היו במצב נמוך ובעוני וקושי וה’ התייחס אליהם וסייע להם.
- נימוק סוציאלי[חברתי]- כמו שהאל סייע להם כך הם צריכים לסייע לאחרים. [חיקוי מעשי האל]
- נימוק המכניס בתוכו איום מרומז- כמו שהאל הוציא אותם ממצרים באותה מידה הוא יכול להשיב אותם לשם אם לא ישנו את דרכם.
מוסר השכל,
דרך הפרק אנו רואים שהתורה מתייחסת בצורה חמורה מאוד לאנשים שפוגעים בחלשים בחברה ומצד שני גם מתחייבת לברך ולהעשיר את מי שיתנהג כראוי אליהם.
אנו לומדים מכך להסתכל סביבנו תמיד, לזכור, שכדאי לאדם לעשות טוב גם אם אף אחד לא יודע על הטוב שעשה ומנגד להימנע מעשיית רע גם אם נראה שאין מי שיעניש אותנו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
דברים כ”ד- חוקים חברתיים
- א. קרא דברים כ”ד פסוקים י”ט-כ’. בקטע זה מופיעות מתנות חקלאיות המעוגנות בחוק.
כתוב למי הן ניתנות ומדוע.
ב. בחר שתי מתנות ציין והסבר במילים שלך כל מתנה.
2. מה דעתך בנוגע למתנות חקלאיות? האם יש צורך לבצע אותם גם כיום? נמק דעתך!
3. קרא דברים כ”ד פסוקים י’- י”ד. פסוקים אלה מדברים על חוקים חברתיים. הראה כיצד החוק מגן גם על הלווה וגם על המלווה.
ב. בחוקים אלה יש דאגה לחלשים בחברה. הראה כיצד החוק דואג לצרכיו הכלכליים וכיצד לצרכיו הנפשיים של העני.
4. בפרק זה המחוקק משתמש בנימוקים שונים כדי לשכנע את האדם לעשות את הציוויים בפרק.
א. בחר שני נימוקים צטט והסבר אותם.
ב. כתוב מדוע לדעתך השתמש המחוקק בנימוק זה?
5. קרא דברים כ”ד פסוק ט”ז
א. כתוב מהי שיטת הגמול המופיעה בפסוק זה.
ב. מדוע לדעתך פסוק זה נכנס בתוך מאגר החוקים שניתנו בפרק זה?
6. קרא דברים כ”ד פסוק י”ז. בפסוק זה מופיע נימוק היסטורי שיש שיגידו שיש בו איום ואזהרה או שכנוע לעשות טוב על ידי הזכרת העבר והטוב שניתן לנו.
א. מהו האירוע ההיסטורי המוזכר?
ב. כיצד בהזכרת אירוע זה יש גם אזהרה וגם תזכורת לעשות טוב
7. קרא דברים כ”ד פסוקים י’- י”ג
א. כתוב מהו עבוט?
ב. כתוב שני חוקים שקשורים לעבוט בפסוקים אלה