ספר דברים פרק י”ז

א לֹא תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.    ב כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. ג וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי. ד וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל. ה וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. ו עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד. ז יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. יב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. יג וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.    יד כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. טז רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

תקציר הפרק

הפנייה בקטע היא: לשופט המקומי.

הקטע עוסק בכך ששופט שמגיע למצב שאינו מבין דבר מסוים. (הדברים יכולים להיות קשורים לדיני נפשות, דיני נזקים חומריים, דיני טומאה וטהרה או חולי)
הגיע לפניו משפט והוא לא מצליח להגיע להחלטה מה נכון לעשות, במקרה כזה שלא ישאיר את זה לעצמו ולא ישפוט בצורה שהיא לא ברורה  לו אלא ילך אל בית דין גבוה יותר וישאל אותם ומה שהם יאמרו לו לעשות הוא יהיה מחויב לעשות בצורה מדויקת.

במקרה של אדם שיעשה בזדון (מתוך כוונה והבנה ובחירה ברורה) ולא ישמע לכהן שמשרת את ה’ ומבין בחוקי התורה או לשופט בעל הסמכות הגבוהה שמסביר לו מה לעשות אז עונשו של האדם הוא מוות.

התורה מדגישה שלא רק שהשופט מחויב לשמוע לסמכות העליונה יותר אלא שהוא חייב לשמוע ולבצע את ההוראות בצורה מדויקת ומלאה בלי לשנות מהדברים.

הסיבות לעונש החמור:

1. כדי שלא יישאר בישראל אדם שעושה מה שהוא רוצה ולא מתנהל על פי החוקים. אלא פוסק משפט נכון.

2. שכל העם ישמעו ויראו מה עונשו של אדם שעושה כרצונו ומסרב להוראה ולא יתנהגו כמוהו.

ביאורי מילים:

בין דם לדם– דיני נפשות (אדם שרצח בשוגג או מזיד ועונשו מוות או עיר מקלט)

בין דין לדין– דיני ממון (חוקים שקשורים לעניינים חומריים או כספיים)

בין נגע לנגע– חוקים שעוסקים בנזקי גוף (חולאים שונים או דינים של טומאה וטהרה)

כי יפלא– במידה ויהיה משהו שנפלא ונשגב מבינתך, שאינך מבין בו. אל תתבייש אלא תפנה למישהו בעל ידע וסמכות גבוהה משלך.

לא תסור ימין ושמאל– לעשות בצורה מדויקת בדיוק כמו שנאמר לך

מוסר השכל בפרק:

אנו לומדים מהפרק על האחריות הגדולה העומדת בפני השופט. שלא לשפוט ולפסוק דין לאדם אם הוא לא יודע מה לעשות אלא לחתור לצדק ולא להתעצל אלא לבדוק לעומק ולבקש הנחייה מאנשים בעל ידע גדול יותר משלו עד שיקבל את ההוראה המתאימה וגם אותה לעשות בדיוק כמו שנאמר לו  מהסמכות הגבוהה יותר ולא לשנות לפי שיקול דעתו.

מהעונש הניתן לשופט שעושה מה שמתאים לו ולא מה שנכון לעשות אנו לומדים כמה חשוב לשפוט בצדק וכראוי וכמה התורה ניסתה בכל דרך למנוע שחיתויות או עצלנות ורשלנות של אנשים בתפקיד.

חוק המלך:

הנושא נפתח בכך שאומרים לעם שבמידה וירצו לשים מלך כמו כל הגויים הם יכולים לעשות זאת. (לא חייבים אלא יכולים) אבל במידה והם בוחרים לעשות זאת יש לפעול לפי כמה כללים:

הכללים לבחירת מלך:

1. נבחר גם על ידי האל.
2. חייב להיות מעם ישראל “מאחיך”.

המלך הנבחר אינו פטור מחוקים אלא כפוף כמו כל העם לחוקים. את החוקים שנחלק ל-2:

מצוות לא תעשה:

מצוות עשה.

חוקים החלים על המלך:

מצוות לא תעשה:

1. לא להרבות סוסים– במצרים יש מבחר רב של סוסים איכותיים שלא יגרום לעם לחזור למצרים לצורך מסחר בסוסים. (מצרים הייתה ארץ שעשתה רע לעם ישראל ואלוקים דורש מהם לא לשוב לשם)
2. לא להרבות כסף וזהב– אין סיבה אבל ברור לנו שמלך שמתעסק בריבוי כסף וזהב הדבר ייפול על הנתינים שלו והם יהיו עסוקים במלחמות ובתשלומי מיסים כדי לממן את תאוות מלכם.
3. לא להרבות נשים– שלא יטו לבבו. (לא יגרמו לו לשנות את דעותיו, מעשיו הטובים ואת דרכיו)

מצוות עשה:

1. המלך מחויב לכתוב “משנה תורה”. לכתוב ספר תורה והסיבה שלא יחשוב שהוא מעל אחיו ויעשה כל מה שעולה על רוחו ללא פיקוח. מזכירים לו בכתיבת הספר ובכך שהוא נמצא ליד הספר שאלוקים מעליו והוא מחויב כמו כל העם לציית לחוקי האל.

זמן כתיבת ספר דברים וחוק המלך:

1. על פי הגישה המסורתית– ספר דברים נכתב ע”י משה רבנו כשכתב את הרחבת חוקי התורה לאחר שלמד אותם מפי ה’

על פי חלק מהגישה המחקרית (לא כולם) – הספר נכתב לאחר תקופת שלמה המלך וכביקורת על מעשיו.

הוכחות לגישות השונות:

חלק מהגישה המחקרית טוענים שמכיוון שהפרק כל כך דומה לחטאי שלמה הוא נכתב בעקבותיו. מכיוון שראו כמה שלמה חטא כשהתנהל כך כתבו את החוקים הנ”ל.

לעומתם, הגישה המסורתית טוענת ששלמה ידע את החוקים וידע את הסיבות להן ולכן אמר: אני בחוכמתי הרבה אצליח לא ליפול בחוקים אלה ובסופו של דבר עם כל חוכמתו הרבה הוא נפל. שנשותיו הטו לבבו וגרמו לו לממן להם בתים לעבודה זרה דבר שגרם לממלכתו להיקרע ולשונאים בחייו. ההוכחה שלהם היא גם בכך ששלמה נענש על מעשיו ואם לא ידע את החוקים מדוע שייענש על כך? מדוע שיחשיבו אותו גם בספר מלכים כמלך שחטא בהמשך חייו?

מהנושא של חוקי המלך אנו לומדים:

1. 1. 1. 1. המלך לא מעל החוק של התורה. גם הוא נשפט אם עשה רע. כך כל אדם בעם ישראל גם אם הוא במעמד גבוה הוא לא מקבל הגנה אם התנהג לא כראוי אלא הוא כפוף לחוקים בדיוק כמו כולם.

2.   לא חייבים מלך בישראל אבל אם רוצים אפשר בכפוף לתנאים.

3. המלך צריך להיות בבחירת האל ומהעם זאת אומרת מנהיג צריך להיות אדם שמעשיו כלפי האל טובים אבל גם חלק מהעם ולא גורם חיצוני אלא אדם שיבין את צרכי העם וידאג לטובת העם.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

דברים י”ז- חוקי משפט ומלוכה

1. קרא דברים י”ז פסוקים ח’- י”ג

• אל מי הפנייה בפסוקים אלה?
• מהי הסיטואציה העומדת בפני האדם שהחוק מופנה אליו?
• מהי הדרישה שנדרש האדם לעשות?

2. קרא דברים י”ז פסוקים ח’- י”ג.

• מהו העונש המוטל על האדם שלא יעמוד בחוקים?
• כתוב מהם הנימוקים בחוק לעונש החמור?

3. קרא דברים י”ז פסוקים ח’- כ’.

• בפסוקים אלה יש פניה לשני מעמדות שונים. מי הם?
• ציין את הפסוקים שרלוונטיים לכל מעמד

4. בארצות שונות למעמד הגבוה יש זכויות של הגנה ואפשרות לעשות ככל העולה על רוחם. ניתן לראות בפסוקים האלה שהתורה לא דוגלת ברעיון זה אלא מגבילה בחוקים וציווים שונים. מה דעתך בעניין? האם המעמד הגבוה צריך לקבל חסינות ופטור מחוקים ומגבלות או לא? נמק דעתך!
5. קרא פסוקים י”ד- כ’
6. א.  אל מי הפנייה בפרק?

• כתוב שלושה איסורים וחובה אחת שאותו אדם שציינת בסעיף א’ מקבל
• כתוב שני נימוקים המופיעים בקטע למילוי החוקים שניתנו

7. קרא דברים י”ז י”ד- ט”ז. כתוב מהם שני התנאים שחייבים להיות למלך בישראל
8. קרא דברים י”ז פסוקים י”ח- כ’. מהי החובה שמוטלת על המלך בישראל? מהו הנימוק לציווי זה? מתוך הציווי ניתן ללמוד שהמלך מקבל מעמד של שווה בין שווים בפני החוק או מעל החוק? בסס תשובותיך על הכתוב.