ספר דברים פרק ט”ז

א שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה. ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ד וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר. ה לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ו כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. ז וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.    ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. יב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.

יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. יד וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. טו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם. יז אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.    יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. יט לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.    כא לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ. כב וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

בס”ד

מיקום בספר: דברים פרק ט”ז

נושא: חוקי 3 הרגלים, חברה מתוקנת ועבודה זרה

ב”ה

תקציר הפרק

הפרק  מחולק ל3 נושאים עיקריים: 

1. חוקי 3 הרגלים:  א-י”ז

2. חברה מתוקנת:  י”ח—כ

3. חוקים המתמקדים באיסור עבודה זרה: כ”א-כ”ב

   חוקי ה3 הרגלים: 

   ישנם 3 חגים בשנה שהאדם מצווה בהם לעלות לרגל אל בית המקדש והם: 
   פסח, שבועות וסוכות.

   בפרק זה יש את הרעיונות שספר דברים מתמקד בהם:

1. ריכוז הפולחן “במקום אשר יבחר ה’”– יש להגיע למקום אשר יבחר ה’ ולא כל אדם בביתו.

2. העניין החברתי “ושמחת אתה ובנך…ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה…” בספר דברים יש דגש על התייחסות וסיוע לחברה. אתה מחויב לשמח גם אותם ולא רק את עצמך ואת ביתך.

3. אלוהות מופשטת ואוניברסלית “לשכן שמו”- התמקדות בכך שה’ הוא לא מוחשי אלא מופשט ולכן יכול להיות בכל מקום רק המקום נבנה לכבודו ובמקום זה הוא שם שכינתו ומשרה קדושה במקום.

פסח

נקרא בשמות נוספים: חג האביב, חג המצות, חג החרות.

1. הציווי לשמור את חג הפסח ושהוא יחול באביב. הסיבה שצריך לחגוג באביב כי בתקופה זו ה’ הוציא את עם ישראל ממצרים – מפה מגיע השם חג האביב “כי בחודש האביב הוציאך ה’…” [א’]

2. ללכת לזבוח זבח פסח (קורבן) לה’ במקום אשר יבחר ה’. (לא במקום שאתה רוצה או ליד ביתך אלא במקום שיבחר ה’, מקום מרכזי)  מפה מגיע השם חג הפסח, “וזבחת פסח לה’ אלוהיך” [א’]

   בספר שמות י”ב הסיבה והמקור לשם פסח היא כי לפני שעם ישראל יצא ממצרים הייתה המכה האחרונה, מכת בכורות, במכה זו ה’ פסח על כל בתי ישראל שמרחו על משקוף ביתם דם מהשה שהקריבו וכך בכוריהם לא מתו.

3. לא לאכול חמץ 7 ימים אלא לאכול לחם עוני (מצות= לחם שלא היה לו זמן לתפוח) כדי לזכור את הזמן ואת הדרך שיצאת ממצרים כל ימי חייך. – מפה השם חג המצות, “שבעת ימים תאכל עליו מצות”[ג’]

4. ביום זה אנו מציינים את יציאת מצרים – מפה השם: חג החרות, “למען תזכור את יום צאתך”[ג’]

   האיסורים:

1. לא לשים חמץ בכל מקום ששייך לך “ולא ייראה לך שאור..”

2. לא להשאיר מהבשר שהוקרב בערב עד הבוקר אלא לסיים הכול באותו הערב.

3. לא לזבוח באזור הבית שלך אלא רק במקום שיבחר ה’.

4. לא לזבוח בבוקר אלא רק בערב (הזמן שיצאת ממצרים)

5. יש לבשל ולאכול את הזבח שהוקרב רק במקום אשר יבחר ה’. (אסור להקריב במקום המקדש ולקחת את הבשר ולבשל ולאכול בבית אלא שם לעשות הכל).

6. שישה ימים לאכול מצות וביום השביעי בנוסף גם להפוך אותו ליום עצרת.

7. לא לעשות מלאכה בימי החג

קושי, נראה שיש סתירה בין הפסוקים בהתחלה רשום 7 ימים לאכול מצות ולאחר מכן שישה ימים וביום השביעי עצרת. הסתירה היא: בכמה ימים מדובר 6 או 7? [פסוק ג’ ופסוק ח’]

תשובה: כשרשום שישה ימים מיד אומרים ובשביעי עצרת. הכוונה גם בשביעי לאכול מצות אבל בנוסף לתת דגש כחג ליום השביעי של פסח (זה הזמן שבו התרחש קריעת ים סוף).

מטרת החג: לזכור את יציאת מצרים [א’]

ספירת העומר:

מהיום שאחרי חג הפסח “ממחרת השבת”- הכוונה ליום שאחרי ששבתנו בו ממלאכה מתחילים לספור ספירת העומר. ולכן הספירה מתחילה רק מהערב של היום הראשון של חול המועד .

49 ימים סופרים את העומר שהם: שבעה שבועות שבכל שבוע יש שבעה ימים. [7 כפול 7] .

התקופה של זמן הספירה גם מתוארת : “מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה…” הכוונה מהרגע שהתחילו לקצור את התבואה. “חרמש” הוא הכלי שאיתו קוצרים את התבואה הנקראת “קמה”. 

ספירת העומר– הימים שבין פסח לבין שבועות נקראים ימי ספירת העומר. עם ישראל סופרים את העומר מהיום שאחרי חג הפסח ועד יום מתן תורה. 

הסיבה לספירה היא להדגיש את ההתרגשות והשמחה לקראת היום שבו נחגוג את יום מתן תורה. חכמים ממשילים את הדבר לזוג שמאורס ומאוד אוהבים אחד את השנייה ומחכים ליום שבו יינשאו זה לזו ויקשרו בברית אהבה. לכן כל יום מימי האירוסים הם ימי שמחה וככל שמגיעים ליום המיועד, יום החתונה מתרגשים יותר…

אם כך, נשאלת שאלה: מהי הסיבה שלאחר חול המועד של פסח ועד ל”ג בעומר[33 לספירה של העומר] בכל הימים האלה נוהגים מנהגי אבלות? [לא שומעים שירים של שמחה, לא מסתפרים, לא חוגגים שמחות] 

והתשובה היא: עד ימי בית שני ימים אלו היו באמת ימי שמחה בלבד. אבל, בימי בית שני 24000 תלמידי רבי עקיבא מתו ממגפה והסיבה למגפה הייתה כי לא נהגו כבוד זה בזה. 

ונשאלת שאלה נוספת: מהי הסיבה שלאורך שנים אנו נוהגים מנהגי אבלות בימים אלו ואילו כשמתו מיליונים בשואה אנחנו מקדישים יום אחד בלבד לזיכרון?

והתשובה: תלמידי רבי עקיבא מתו כי לא נהגו כבוד זה בזה. עד היום לא תיקנו את ההתנהגות הזו ועדיין יש שנאה בתוכנו ואנשים לא נוהגים כבוד זה בזה. ברגע שנתקן התנהגות זו יבנה המקדש שנחרב בעקבות חטא של שנאת חינם וכך לא נצטרך יותר לנהוג מנהגי אבלות בימים אלה. 

וזה מה שכתב ר’ עקיבא לאחר המגפה בפרקי אבות: ” דרך ארץ קדמה לתורה”.

בימים אלה של ספירת העומר נוהגים לקרוא מפרקי אבות כדי להתחזק בנושא הזה וללמוד על יחסים שבין אדם לחברו. 

ימי האבל מסתיימים ביום ה-33 לעומר [ל”ג בעומר] והסיבות לכך:

1. ביום זה נפסקה המגפה. רבי עקיבא לקח 5 תלמידים מאזור הדרום ולימד אותם והם העבירו הלאה.

2. יום מותו של רשב”י [רבי שמעון בר יוחאי] ומכיוון שביום שנפטר גילה את תורת הסוד [הזוהר הקדוש] לתלמידיו אנו חוגגים במדורות את האור הגדול שהתפזר בעולם בזכות פרסום הזוהר.

שבועות:

חג הקציר– שמו מגיע מכיוון שחל בתקופת הקציר

חג השבועות – שמו מגיע מכיון שסופרים 7 שבועות מתחילת תקופת הקציר.

1. 7 שבועות תספור מתחילת הקציר. (לפי ספר ויקרא מתחילים “ממחרת השבת” יום אחרי ליל הסדר)

2. יש להביא מתנה לה’ ממה שה’ הביא לך (מהתבואה שקצרת)

3. יש לשמוח – שמחה  שלך ושל כל מי שבאחריותך וסביבך – “ושמחת לפני ה’ אתה ובנך ובתך….”

4. לעלות למקום אשר יבחר ה’ לשכן שמו שם – “במקום אשר יבחר ה’ אלוהיך…”

   מטרת החג: לזכור כי היית עבד במצרים.[י”ב]

   חג הסוכות

   חג האסיף – את החג חוגגים כיון שהוא בתקופה שאוספים את התבואה מהשטח. ” באספך מגרנך ומיקבך” [י”ג]

   חג סוכות – בעקבות הציווי לשבת בסוכה 7 ימים. 

הציווים:

1. לעשות את חג הסוכות 7 ימים

2. לשבת בסוכה 7 ימים. [על פי ויקרא כ”ג, מ”ב + מ”ג הסיבה היא מכיוון שכשה’ הוציא אותנו ממצרים הוא שם אותנו בסוכות) שימו לב: ציווי זה לא מופיע בדברים פרק ט”ז אלא בויקרא.

3. לשמוח בחג זה אתה וכל מי שבאחריותך ובסביבתך. ” ושמחת בחגך אתה ובנך…והיתום והאלמנה אשר בשעריך” [י”ד]

4. להביא מתנה לה’.

   מטרת החג: לשמוח בשפע שניתן לך מה’ [ט”ו]

ציווים המשותפים לשלושת הרגלים:

1. לעלות למקום אשר יבחר ה’ – “שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’ אלוהיך במקום אשר יבחר …”[ט”ז]

2. להגיע עם מתנה לה’  לפי היכולת של האדם. “ולא יראה את פני ה’ ריקם…איש כמתנת ידו”[י”ז]

ציווים המשותפים לשבועות ולסוכות:

לשמוח ולשמח אחרים בחג “ושמחת לפני ה’…” [י”א, י”ד]

חוקים הקשורים לחברה מתוקנת: [י”ח -כ”א]

1. חיוב לשים שופטים ושוטרים בכל שער של עיר (לכל שבט היה אזור משלו חוץ מלשבט לוי) הרשות השופטת והרשות המבצעת חייבות להיות בכל עיר. 
   בתקופת העבר השופטים והשוטרים היו יושבים בשער העיר והסיבה היא כדי שכולם ידעו היכן הם ואם יש צורך בהם אז לא יהיו צריכים לחפש אותם. (מקום קבוע).

2. האיסור להטות ולשנות את המשפט. המשפט חייב להיות ישר והוגן על פי כללים ללא הטיה לכיוון מסוים משום סיבה שהיא – “לא תטה משפט”

3. האיסור על השופטים והשוטרים לקחת שוחד כדי שהשוחד לא יגרום להם לשנות את החוקים ולגרום להם לא לראות את האמת.

4. החובה לרדוף אחר הצדק ולא להסתפק במה שנראה כלפי חוץ אלא להתאמץ ולבדוק ולהוציא את הצדק לאור.

   הגמול הניתן על עשיית צדק והליכה על פי החוקים בצורה ישרה והגונה היא לחיות באדמה שירשת. “למען תחיה וירשת את הארץ…”[ כ’]

   חוקים הקשורים לעבודה זרה:

1. לא לנטוע עצים ליד המזבח של ה’ – בתקופת העבר אנשים היו מייחסים כוחות אלוהיים לעצים ומתפללים ועובדים אותם כמו אל (אשרה) ולכן יש פה אזהרה לא לנטוע עץ ליד מזבח ה’.

2. לא להקים מצבה – גם מצבות הגויים היו בונים כעבודה זרה ולכן יש אזהרה לא לבנות מצבה.

   מוסר השכל:

1. מהציוויים של החגים אנו לומדים את חשיבות ההכרת תודה. שאדם לא ישכח מי נתן לו ומה נתן לו וידע להעריך, לומר תודה וגם לשמוח ולהנות ממה שניתן לו.

2. ניתן ללמוד את הערך החברתי ההתייחסות לכלל, לא לדאוג רק להנאה שלי אלא להסתכל סביבי שגם אחרים ישמחו איתי.

3. חשיבות האחדות והגיבוש. 3 פעמים בשנה יש ציווי לכל העם לבוא, להתאסף במקום אחד שהוא לא האזור שלהם ולא נבחר על ידם אלא ע”י אלוקים.

4. מהציוויים של החוקים אפשר ללמוד עד כמה חשוב שכל מקום ישים שופטים ושוטרים כדי לבנות חברה טובה שאפשר לחיות בה בשלום ובלי שחיתויות.

5. מהחיובים של איסורי העבודה זרה אנו לומדים עד כמה יש להתרחק מכל דבר שקרוב לסוג של עבודה זרה של הגויים שלא נלמד ונושפע ממעשיהם.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

קראו דברים, פרק ט”ז, פסוקים א’-ט”ז.

ענו על סעיף א – חובה.

      א. [1]   בחוקי החגים באים לידי ביטוי התחומים האלה: היסטורי, חקלאי, חברתי, משפחתי ודתי.
בחרו שלושה תחומים והדגימו אותם מפסוקים אלה. בססו דבריכם על הכתוב.

           [2]   איזה מהתחומים שלעיל הכי חשוב בעיניכם ? נמקו דבריכם.

      ב. [1]   הן פסוק י”א והן פסוק י”ד מזכירים את הלוויים בין יתר הנזקקים שהעם צריך לדאוג להם
בשלושת הרגלים.  מדוע מוזכרים הלוויים בין החלשים בחברה? הסבירו דבריכם.
הסבירו מיהו הגר. מדוע יש לדאוג גם לו בשלושת הרגלים?

          [2]  האם לדעתכם יש חשיבות לסיוע לחלשי החברה? אם כן, מהי חשיבות זו. הסבירו  דברכם!
(לידיעתכם, ישנן מדינות שאינן עוסקות בעזרה סוציאלית לחלשים בחברה כגון ארה”ב).

      ג. מהו האירוע ההיסטורי החוזר ונשנה בחוקי שלושת הרגלים? ציינו שני הקשרים שאירוע זה מופיע
בהם.