ספר בראשית פרק מ”ה
- בראשית
- פרק מ"ה
- יוסף מתוודע לאחיו
א וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. ב וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. ו כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. ז וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. ח וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ט מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. י וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. יא וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. יב וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. יג וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה. יד וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו. טו וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ. טז וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו. יז וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. יח וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. יט וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. כ וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא. כא וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ. כב לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת. כג וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ. כד וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ. כה וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. כו וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. כז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. כח וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת.
ב”ה
תקציר הפרק
לאחר נאום יהודה, יוסף לא יכול להתאפק ואומר לכל האנשים שנמצאים בחדר לצאת מהמקום וכך הוא נשאר לבד עם אחיו למרות שיכל להינזק. חז”ל טוענים שהסיבה היא כדי לא לבייש אותם כשידעו שהוא יוסף.
יוסף בוכה והשמועה עוברת ופרעה והאנשים במצריים שומעים על האירוע. יוסף פונה לאחיו ואומר להם: “אני יוסף, העוד אבי חי”? אחי יוסף נבהלים מאוד ולא משיבים לו דבר ולכן הוא פונה אליהם בשפה רכה יותר : “גשו נא אלי”. האחים ניגשים אל יוסף והוא אומר להם שוב: אני יוסף אשר מכרתם אותי למצרים, אל תעצבו על כך שמכרתם אותי כי בסופו של דבר יצא מהמכירה הזו משהו טוב כי אלוקים שלח אותי כדי שאחיה אתכם בהמשך. יש שנתיים רעב ונשארו עוד חמש שנים של רעב שלא יהיה בהם חריש או קציר ואלוקים עשה את הדבר כדי שאוכל לכלכל אתכם ולא תמותו.
לא אתם אלה ששלחתם אותי לפה אלא אלוקים שלח אותי להיות מי שינחה את פרעה בתקופה הקשה הזו.
יוסף פונה אליהם ומבקש מהם לעלות אל אביו לכנען ולומר לו שיוסף מושל בכל ארץ מצרים ושהוא מבקש ממנו לרדת אליו למצרים בלי להתמהמה שהוא ישים אותם בארץ גושן ויכלכל אותם כראוי. (באזור נפרד משל המצרים שהוא אזור פורה ומתאים לרעיית צאן)
יוסף ובנימין בוכים זה על צוואר זה ומנשק לאחיו ורק אז אחיו מדברים אתו.
במצרים נפוצה השמועה שאחי יוסף הגיעו והם בבית יוסף ופרעה ועבדיו שמחים על כך. פרעה פונה אל יוסף ואומר לו לומר לאחיו שילכו לכנען עם התבואה ושם יתארגנו לחזור למצרים ולגור בה ולא להתמהמה בגלל הדברים שהם משאירים שם כי הם יקבלו במצרים כל טוב.
פרעה גם אומר ליוסף לשלוח עם אחיו צידה לדרך ועגלות לצורך הנשים והילדים כדי שיישאו אותם.
בני ישראל (אחי יעקב) מתארגנים ליציאה ולפני צאתם יוסף מזהיר אותם לא לריב ביניהם הוא מביא להם עגלות וצידה לדרך כמו שאמר לו פרעה ומוסיף ומביא להם חליפות בגדים.
לבנימין ולאביו מרבה יוסף להביא מאשר לאחים האחרים. לבנימין הוא מביא 5 חליפות ו300 כסף ולאביו מביא עשרה חמורים מלאים כל טוב ממצרים, עשר אתונות עם צידה לדרך, מזון ותבואה.
כשאחי יוסף מגיעים לבית אביהם הם מבשרים לו שיוסף חי והוא מלך במצרים. אביו מתקשה להאמין בדבר ולכן הם מראים לו את העגלות שיוסף הביא עימם לשאת אותו אליו.
יעקב רואה את העגלות ונפשו כמו חיה מחדש. הוא מחליט לרדת למצרים ולראות את יוסף לפני שימות.
חקירת הפרק
מילה / שורש מנחה בפרק: מילה או שורש שחוזרים על עצמם בפרק ומטרתם להעביר מסר מסוים.
ש.ל.ח – [פסוקים ה’, ז’, ח’] מטרת החזרה להדגיש שמי שאחראי על שליחת יוסף למצרים זה אלוקים. יוסף משכנע את אחיו שכל מה שקרה היה בשליחות אלוקים ולטובה.
סיבתיות כפולה- סיבה מעשית (ריאלית) מול סיבה אלוקית.
לאורך סיפורי יוסף אנו רואים שתי סיבות למכירת יוסף כעבד למצרים.
הסיבה הריאלית / מציאותית– אחי יוסף קינאו ושנאו אותו על מעשיו ולכן מכרו אותו.
סיבה דתית / אלוקית- יוסף נמכר כעבד למצרים כדי שבסופו של דבר יוכל להנחות את פרעה בעניין שנות הרעב וכך יחייה את משפחתו ואת העם ובהמשך כדי לממש את הנבואה האלוקית של ברית בין הבתרים שבה דווח לאברהם שבניו יהיו גרים בארץ לא להם ויעבידו אותם וימררו חייהם ורק לאחר מכן ישובו לכנען ברכוש גדול ויכבשו את הארץ. [בראשית ט”ו]
סגירת מעגל ע”י השורש ש.ל.ח
יעקב שלח את יוסף לראות את אחיו [בראשית ל”ז] ואילו בהמשך יוסף מספר לאחיו שכל מה שקרה היה בשליחותו של אלוקים כדי לממש את התוכנית האלוקית. [בראשית מ”ה]
יוסף מבקש מאחיו שירדו למצרים יחד עם הא ועם משפחותיהם הוא משכנע אותם בכמה דרכים:
- יגורו במקום נפרד מהמצרים, ארץ גושן. [פסוק י]
- ארץ גושן פורייה ומתאימה למרעה ולעיסוקם של האחים שהם רועי צאן ולכן יוסף אומר להם להביא את הצאן איתם. [פסוק י’]
- הוא יכלכל אותם בשפע כיון שיש עוד 5 שנים לתקופת הרעב [פסוק י”א]
- אם יישארו בכנען הם יכולים להתרושש מנכסיהם בעקבות הרעב אבל בגלל שהם ממשפחתו הוא יוכל לכלכל אותם בשפע. [פסוק י”א]
- הוא רוצה את קרבת משפחתו לאחר שהרבה שנים היה רחוק מהם. [פסוק י’]
- ייהנו מההטבה שהם ממשפחתו של המושל [פסוק י”ג]
מוסר השכל בפרק:
- יש פעמים שאדם רואה את חייו ואת המשברים שבהם כדברים רעים שאינם מקדמים אותו אבל בסופו של דבר אם יחכה בהמשך יראה שכל מה שקרה לו בחייו גם הקשיים היו לטובתו. חיזקו, חישלו וגם קידמו אותו בחייו והם חלק מתוכנית גדולה של האל.
- יוסף סולח לאחיו ולא מתנקם בהם למרות שיש בכוחו להתנקם בהם על מעשיהם. הוא גם לא מדבר הרבה על העבר ולא דורש מהם לספר לאביו מה קרה באמת ומה הם עשו לו אלא מתמקד בהווה ובעתיד, במטרות החשובות של חייו ולהיות עם משפחתו ועם אביו לפני מותו.
- לאורך הפרק אנו רואים את השינויים שעבר יוסף בחייו כמושל. הוא נהפך להיות אדם טוב יותר, רחום יותר ומתמקד בדברים חשובים יותר בחיים.
חשבו,
למה הפכו אותכם הקשיים שעברתם בחיים? רכים יותר? קשים יותר או איכותיים יותר?
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
בראשית מ”ה
- קרא פסוק ט”ז ואת פירושו של רמב”ן וענה:
רמב”ן:” וטעם באו אחי יוסף: כי היה יוסף מגיד להם לבית פרעה כי יש לו אחים נכבדים בארץ העברים כי גנב גונב משם, ועתה שמעו כי באו אחי יוסף כאשר אמר . ” ויטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו” כי היה הדבר להם לחרפה שימשול עליהם איש נכרי עבד שיצא מבית האסורים ועתה בבא אליו אחים נכבדים ונודע כי הגון הוא להתייצב בפני מלכים ישמחו כולם”.
-
- מהו הקושי שמעלה הרמב”ן?
- כיצד פותר הרמב”ן קושי זה?
- מהן המתנות ששולח ייוסף עם אחיו וכיצד מראה לבנימין את יחסו המועדף עליו?
- באילו דרכים מרגיע יוסף את אחיו כשרואה שהם נבהלים מפניו?
- באילו דרכים משתמש יוסף לשכנע את אחיו שיביאו את אביהם, נשיהם וטפם למצרים
