ספר בראשית פרק מ”א
- בראשית
- פרק מ"א
- חלומות פרעה, פתרונם ומינוי יוסף למשנה למלך
א וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם. ח וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. י פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ. יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר. יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה. יד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר. יח וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. יט וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ. כ וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. כא וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ. כב וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. כג וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם. כד וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי. כה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה. כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. כח הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה. כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. לא וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד. לב וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ. לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב. לז וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו. לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מו וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעְבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מז וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים. מח וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ. מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר. נ וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. נא וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. נב וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי. נג וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נד וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. נה וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. נו וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נז וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ.
ב”ה
תקציר הפרק
לאחר שעברו שנתיים ממשפטם של שרי פרעה, פרעה חולם חלום שהוא עומד על היאור ומהיאור עולות 7 פרות מלאות בשר ויפות מראה שרועות באחו ומיד לאחר מכן עולות 7 פרות אחרות מהיאור והן רעות מראה ורזות מאוד, הן עומדות ליד הפרות שעל שפת היאור ואוכלות אותן.
פרעה קם משנתו ולאחר מכן חוזר לישון וחולם שוב.
הפעם, הוא חולם על 7 שיבולים יפות שגדלות ועולות באזור אחד ומיד לאחר מכן עולות וצומחות 7 שיבולים דקות ולא יפות שאוכלות את ה7 היפות.
פרעה קם משנתו בבוקר ומבין שחלם חלומות אך עדיין מתרגש מהם ולכן הוא קורא לכל חרטומי וחכמי מצרים, מספר להם על חלומותיו כדי שמישהו יפתור לו אותם אבל אף אחד לא מצליח לפתור לו את החלומות.
ואז, מגיע שר המשקים אל פרעה ומזכיר לו את המקרה לפני שנתיים כשחטא לפרעה והיה בכלא עם שר האופים והוא מספר לפרעה, ששניהם חלמו חלומות שונים ועבד עברי שהיה בבית הסוהר פתר את חלומותיהם לאחר שסיפרו לו אותם, שר המשקים ממשיך ואומר לפרעה שבדיוק כמו שיוסף פתר כך היה.
פרעה שולח להביא אליו במהירות את יוסף מהבור, מוציאים אותו מהבור, מספרים ומגלחים אותו, מחליפים את בגדיו ומביאים את יוסף אל פרעה.
פרעה מספר ליוסף שחלם חלום ואין לו פותר והוא שמע עליו שהוא יודע לפתור חלומות. יוסף עונה לפרעה: שמי שעונה לו על החלומות זה אלוקים ולא הוא.
פרעה מספר ליוסף את חלומו: הוא עומד על היאור ומהיאור עולות 7 פרות בריאות בשר ויפות שרועות באחו ומיד לאחר מכן עולות 7 פרות דקות בשר שאין כאלה בכל מצרים והפרות הרעות מראה והרזות אוכלות את המלאות אך הן עדיין נשארות רעות ורזות כאילו לא אכלו כלום. הוא ממשיך לספר על החלום השני שראה 7 שיבולים יפות צומחות ואחריהן צומחות 7 שיבולים דקות ולא יפות והשיבולים הרעות בולעות את היפות. פרעה מעדכן את יוסף שאין אף אחד מכל החרטומים שהצליח לפתור את חלומותיו.
יוסף פותר לפרעה את החלום: למרות שחלמת שני חלומות הפתרון של החלום הוא כחלום אחד פתרון זהה). בשני החלומות ה’ מעביר מסר לפרעה על מה יקרה בעתיד למצרים.
7 השנים הבאות יהיו שנות שובע בכל מצרים אך לאחר מכן יבואו 7 שנים של רעב שיהיו כל כך רעות שהשנים של השבע לא יזכרו. יוסף ממשיך ואומר לו שהסיבה שהוא חלם את החלומות שלו אחד אחרי השני זה כדי להעביר לפרעה שהדבר הולך לקרות מהר ולכן, כדאי לפרעה לחפש אדם נבון וחכם שיהיה אחראי על מצרים בתקופה הזו ואותו אדם ישים פקידים שיהיו אחראים לחסוך בשנות השובע אוכל לשנות הרעב שישמר במחסנים של פרעה וכך אנשי הארץ לא יגוועו ברעב.
פרעה ועבדיו שומעים את פתרון החלום ואת ההצעה של יוסף וחושבים שזה רעיון טוב. כשפרעה חושב מי האיש החכם והנבון שיכול לנהל את כל העניין הוא בוחר ביוסף ונותן לו סמכות עליונה לנהל את כל ביתו ועמו ושכל מה שיקרה במצרים יהיה רק על פיו של יוסף. הדבר היחיד שימנע מיוסף זה כסאו של פרעה (מעמדו כמלך).
פרעה נותן ליוסף את טבעתו, שם לו בגדי מלכות ותכשיט זהב על צווארו. מרכיבים אותו במרכבה של משנה למלך וקוראים לפניו “אברך” .
פרעה נותן לו את המילה שלו שבלעדי יוסף אף אחד לא יוכל לעשות שום פעולה. פרעה מכנה את יוסף בשם “צפנת פענח” ומביא לו לאישה את אסנת בת פוטיפר.
יוסף בגיל 30 יוצא מפרעה ועובר בכל מצרים. הוא מקמץ בשנות השפע ומקבץ את השפע שגדל עד שהוא מצליח לצבור כמות עצומה מאוד של אוכל.
נולדים ליוסף שני בנים מאסנת. אפרים ומנשה.
נגמרות שנות השפע ומתחילות שנות הרעב. בכל הארצות יש רעב רק במצרים יש לחם אבל במחסני פרעה ולא בבתי האנשים. העם הרעב פונה לפרעה בצעקה ובבקשה לאוכל והוא מפנה אותם אל יוסף שיעשו מה שהוא אומר. כשהרעב מתפשט וכבר אין מאיפה להשיג אוכל יוסף פותח את מחסני פרעה שאגר בהם אוכל ומוכר להם משם אוכל וכך גם שאר אנשי הארצות שמסביב מצרים שסובלות מרעב מגיעים למצרים לקנות אוכל.
חקירת הפרק:
השוואה בין שני חלומות יוסף:
נקודות לדמיון:
- בשני החלומות פרעה רואה 7 פריטים ולאחר מכן 7 פריטים נוספים מאותו הסוג
- בשני החלומות בהתחלה פרעה רואה דברים משובחים ולאחר מכן דברים לא טובים
- בשני החלומות הפריטים המתוארים הם פריטים אכילים.
- בשני החלומות הפריטים האחרונים בולעים את הראשונים .
- בשני החלומות שזורים פרטים מכלכלת מצרים: שיבולים, פרות, יאור.
נקודות שוני:
- בחלום אחד פרעה רואה פרות (בהמות) בחלום השני הוא רואה שיבולים (צומח).
- בחלום הראשון עומד פרעה על שפת היאור ובחלום השני לא מתואר המקום שפרעה עומד עליו.
אפשר כמובן למצוא נקודות נוספות בעצמכם.
מילים מנחות ומשמעותן:
מילה מנחה– מילה שחוזרת על עצמה בקטע ובאה להדגיש רעיון מסוים.
המילה “והינה” מופיעה 6 פעמים כדי להדגיש את התרגשות פרעה מהחלומות.
המילה “רעב“- מדגישה את עוצמת הבעיה שתהיה בארץ ושיוסף בחוכמתו יפתור אותה. הרעב כבד ולא קל.
הרעב גם יגרום לכך שאחי יוסף ירדו בהמשך למצרים.
שורש מנחה
השורש נ.ת.נ חוזר 4 פעמים כל פעם בהקשר שונה.
כינויים בפרק:
הכינויים באים להדגיש את היחס של הדמויות מסביב לדמות בעלת הכינוי.
יוסף – עבד לשר הטבחים, נער עברי, צפנת פענח. אברך.
ביטויים וניבים:
אברך– רך בשנים ואב בחוכמה
צפנת פענח – דבר שמוסתר וצפון ופוענח והובהר.
על פיך ישק דבר – אדם שאחראי על כל האחרים וכולם ממלאים ומבצעים את דבריו.
עולות בקנה אחד – כשיש דברים שיש ביניהם התאמה והם משלימים זה את זה.
להשיב על כנו – להשיב למעמד הקודם.
ולא נודע כי בא אל קרבנה – דברים שנטמעים ונעלמים בתוך דבר עד שהם לא מורגשים.
דמויות משתנות בפרק:
יוסף- ממעמד של אסיר, האחראי בבית האסורים יוסף אחראי על כל מצרים והופך למשנה למלך. מלבוש בגדי כלא הוא לובש מלכות.
ריבוי פעלים
כשיש ריבוי פעלים בקטע מטרת הריבוי להדגיש את חריצות האדם, את הזריזות במילוי משימתו.
“וישלח, ןיקרא, ויריצהו, ויגלח, ויחלף [פסוק י”ד]
מדרש שם- כאשר נותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת או כשהשם מרמז על האדם.
ההסבר (המדרש) לשם יבוא בדרך כלל לאחר המילה כי.
מנשה – “כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי” – יוסף מודה לאלוקים שהשכיח ממנו את הסבל שנגרם לו מבית אביו.
אפרים – “כי הפרני אלוקים בארץ עניי” – יוסף מודה לה’ שהפרה אותו במקום שחווה מצוקה וכלא. (יוסף מודה לה’ על גדולתו או על היכולת להביא ילדים למרות הזמן שהיה בצער בכלא)
השוואה למקור מקראי אחר ולדמות אחרת:
השוואה למרדכי היהודי במגילת אסתר ו’.
יש נקודות דמיון שניתן לזהות בין יוסף למרדכי היהודי.
- שניהם עולים לגדולה
- לשניהם המלך מראה את הערכתו למעשיהם או לדבריהם בבגדי מלכות ובנסיעה ברכב של מלך.
- לשניהם המלך נותן את טבעתו כדי לחתום ולהעביר חוקים במקומו.
נקודות שוני:
- תקופות שונות. תקופת האבות מול תקופה שהיא בין בית ראשון לבית שני.
- יוסף נבחר כמשנה למלך מיד לעומת זאת מרדכי רק בסוף המגילה ולאחר שאסתר מגלה שהוא דודה הוא נבחר כמשנה למלך.
- יוסף נבחר בעקבות חוכמתו בפתרון חלומות ובפתרון בעיות ומרדכי נבחר בעקבות נאמנותו וקרבתו לאסתר.
מוטיב חוזר
מוטיב חוזר בפרקים: מוטיב הבגד חוזר בפרק הזה.
בגדי כלאו של יוסף מוסרים מעליו והוא לובש בגדים שראויים ללבישה לפני המלך ולאחר מכן שוב יוסף משנה את בגדיו למלכות. דרך הבגד ניתן לראות את השינוי במעמדו.
מוסר השכל בפרק:
- יש חלומות שהם נבואיים ובאים להעביר מסר לאדם לעתיד כיצד לנהוג, ממי להיזהר או כדי לנחם אותו מכאבו.
- כשאדם מספר לאדם אחר על חלומו כדאי שיספר לאדם חיובי שיבאר לו בצורה הגיונית וטובה. יוסף בעקבות חלומותיו של פרעה מציל את מצרים ואת כל הסביבה מרעב.
- לעיתים תקופה חשוכה בחייו של האדם היא רק נקודה בחייו שממנה הוא יקפוץ ויעלה והירידה היא לצורך עלייה בסופו של דבר.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
בראשית מ”א
- מהם שתי החלומות שחולם פרעה? כיצד ניתן להבין מהחלומות שהם מבשרים על תחום הכלכלה?
- בפסוק יוסף טוען שחלומות פרעה הן חלום אחד (= פירוש אחד) מהן נקודות הדמיון בין החלומות שגרמו ליוסף להבין שמדובר באותו החלום?
- מהי הסיבה שנותן יוסף לפרעה על כך שחלם שתי חלומות ולא חלום אחד?
- שר האופים מנסה לעזור לפרעה הוא פותח במשפט ” את חטאיי אני מזכיר היום”. המשפט יכול להיות משפט עם דו משמעות. מהי המשמעות הכפולה שיש בו?
- בחר שתי השמות שמכונה בהם יוסף כתוב כיצד כל שם מתאר את דמותו בפרק.