ספר בראשית פרק ל”ז
- בראשית
- פרק ל"ז
- מכירת יוסף
א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. טז וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. כה וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה. כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. ל וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא. לא וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. לה וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. לו וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
ספר: בראשית
פרק: לז
נושא: מכירת יוסף
ב”ה
תקציר הפרק:
תקציר פרקים קודמים לצורך הבנת הפרק: יעקב מתחתן עם לאה ורחל.
לאה יולדת 4 בנים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה.
רחל עקרה ובגלל שהיא רואה שהיא לא נקלטת היא מביאה ליעקב את שפחתה, בלהה, כדי שילדי בלהה יחשבו ילדיה.
בלהה מביאה ליעקב 2 ילדים: דן ונפתלי.
לאה רואה שהיא מפסיקה ללדת ומביאה ליעקב את שפחתה, זלפה.
זלפה מביאה 2 ילדים ליעקב: גד ואשר
ה’ מרחם על רחל ולאחר הרבה שנים של עקרות מביא לה בן (בהמשך רחל נקלטת להיריון נוסף)
רחל מביאה את: יוסף
לאה מביאה ילדים נוספים: יששכר, זבולון ודינה.
בהמשך הפרקים
יעקב רואה שלבן מרמה אותו שוב ושוב בעבודתו והוא חולם חלום שבו ה’ נגלה אליו ומבטיח לו לשמור ולהגן עליו בחזרתו לארץ אבותיו. הוא פונה לנשותיו רחל ולאה, מספר להן את רמאות אביהם ומבקש מהן אישור לעזוב את חרן ולשוב לארץ אבותיו.
הן מסכימות ויעקב מתארגן לצאת בלילה כדי שלבן לא ידע ויעכב את חזרתו.
לפני יציאתם, רחל גונבת את הפסלים של אביה כי היא רוצה שיפסיק לעבוד להם.
בלילה לבן מזהה שפסליו נגנבו, הוא מחפש אותם והולך לאהל יעקב ושם הוא רואה שהם מתארגנים לעזיבה.
הוא מאשים את יעקב בגניבת פסליו ויעקב משיב ללבן שלא גנב ממנו כלום גם כשלבן רימה אותו, בנוסף, יעקב (שלא ידע שרחל אשתו גנבה את הפסלים) נשבע שהאדם שלקח את הפסלים ימות.
יעקב ולבן מתפייסים ואוכלים ביחד ויעקב יוצא ומתארגן לפגישה עם עשיו אחיו. הוא מתפלל לה’ שיעזור לו בפגישה מולו, מחלק את הקבוצה שלו לחלקים, שולח לעשיו מתנות ועדרי צאן כפיוס ולעשיו.
כשעשיו מגיע למפגש הוא סולח ליעקב והם מתחבקים.
יעקב עוצר בדרך אפרתה (בית לחם) כי רחל צריכה ללדת, היא מתקשה בלידתה ומתה אך מביאה בן נוסף ליעקב, את בנימין.
(עד היום אפשר ללכת לקברה של רחל בבית לחם ולהתפלל)
ליעקב 12 בנים מנשותיו והם ירכיבו את 12 שבטי ישראל בעתיד:
רחל: יוסף, בנימין
לאה: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, זבולון, יששכר, דינה
זלפה: גד, אשר
בלהה: דן, נפתלי
חקירת הפרק
יעקב יושב בארץ כנען. יוסף כבר בן 17 ויוצא עם אחיו לרעות את הצאן. מכיוון שהוא צעיר הוא רועה תחת אחריות אחיו בני השפחות.
כשהוא נמצא איתם הוא רואה את התנהגותם וכשהוא חוזר לבית הוא מדווח ליעקב את כל מה שהוא ראה וכך גם אומר דברים רעים על אחיו.
יוסף לא אהוב על אחיו והם שונאים אותו בעקבות כמה דברים:
- יוסף מדווח על מעשיהם לאביהם
- יעקב אוהב מאוד את יוסף ומתנהג אליו כמו לבן הצעיר ביותר (בן זקונים), מרוב אהבתו אליו הוא תופר לו בגד מיוחד “כותנת פסים”. האחים רואים את אהבת יעקב ליוסף ומתמלאים בקנאה
- יוסף חולם חלומות שבעתיד יתנשא מעליהם ומספר להם אותם.
יוסף חולם שני חלומות שאותם הוא מספר לאחיו:
חלום ראשון:
שהוא ואחיו בשדה מקבצים אלומות והאלומה שלו עומדת זקופה ואילו האלומות של אחיו משתחוות לאלומה שלו.
חלום שני:
שהשמש, הירח ו11 הכוכבים משתחווים אליו
יעקב שומע את חלומות יוסף וגוער ביוסף על שהוא חולם חלומות כאלה ואומר לו: האם נבוא אני, אימך ואחיך להשתחוות לך? (והרי אימו נפטרה אז איך זה יכול לקרות?)
אך למרות שיעקב גוער ביוסף הוא שומר בליבו את החלומות כדי לראות מה יקרה בעתיד.
בהמשך הפרק, יעקב פונה ליוסף שילך לאזור שכם היכן שאחיו רועים כדי לבדוק מה שלומם ומה שלום הבקר.
יוסף מייד מבצע את בקשת אביו והולך לשכם אך לא מוצא את אחיו.
בדרך הוא רואה איש ששואל אותו את מי הוא מחפש ויוסף עונה לו שהוא מחפש את אחיו ואם הוא יודע היכן הם רועים. האיש מספר ליוסף שראה את אחיו ושמע שהם מדברים ביניהם ללכת לדותן. יוסף הולך לדותן לפגוש את אחיו וכשהם רואים אותו מרחוק הם מתכננים להרוג אותו, להשליך אותו לבור ולומר לאביהם שחיה רעה אכלה אותו.
ראובן, הבן הבכור משכנע את האחים לא להרוג את יוסף בעצמם אלא לזרוק אותו לבור וכך הוא ימות לבד בלי שהם יפגעו בו.
מטרת ראובן היא, שלאחר שהאחים ילכו הוא יוציא את יוסף ויציל אותו.
ראובן הולך לדרכו והאחים מפשיטים את יוסף מכותנתו וזורקים אותו לבור הריק ממים.
בהמשך, האחים יושבים לאכול ועוברת לידם שיירה של ישמעאלים.
יהודה אומר לאחים שעדיף למכור את יוסף לישמעאלים וכך הם לא יהרגו אותו אבל יוסף גם לא יפריע להם.
האחים מסכימים. מוציאים את יוסף ומוכרים את יעקב ב- 20 כסף.
ראובן חוזר אל הבור ורואה שהבור ריק. הוא קורע את בגדיו וצועק אל אחיו מה הוא יאמר לאביהם???
האחים לוקחים את הכתונת שהורידו מיוסף ושמים בה דם עיזים ומראים ליעקב את מה שמצאו כדי שיזהה את הכתונת. יעקב מזהה ומבין שחיה רעה טרפה את יוסף. יעקב קורע את בגדיו ושם עליו שק ומתאבל ולא מתנחם על מות בנו האהוב.
בהמשך, מסופר ששיירת מדנים מגיעה לארץ מצרים והם מוכרים את יוסף לפוטיפר, שר בית פרעה ורב הטבחים.
קשיים בפרק:
קושי: מסופר לנו שימעאלים קנו את יוסף מהאחים אך בהמשך מסופר שמדנים מכרו אותו דבר שלא מסתדר עם הסיפור .
תשובה: האחים מכרו לישמעאלים את יוסף ולאחר מכן הוא נמכר שוב למדנים והם מכרו אותו לפוטיפר .
מונחים בפרק
דמויות פעילות בפרק: יעקב, יוסף, ראובן, יהודה – אחי יוסף .
מהפרק ניתן להבין שראובן ויהודה הם האחים בעלי הסמכות.
ראובן – כבן בכור הוא זה שיודע שהאחריות על שלום האחים מוטלת עליו ולכן חושש יותר מהאחרים מה יאמר לאביו. הוא מצווה על אחיו לא להרוג את יוסף אלא להשליכו לבור. מצד שני הוא לא בעל סמכות עליונה ורואים את זה מכך שהוא לא מעז לצאת נגד המעשה ולאסור את כולו, אלא מתכנן להציל את יוסף כשהאחים לא יהיו באזור. בסופו של דבר כשהוא מגלה שיוסף לא בבור הוא חושש מה יעשה ואיך יעמוד מול אביו.
יהודה – אמנם לא בכור אבל פועל במנהיגות.
הוא מציע לאחים לא לגרום למות יוסף, פונה להגיון שלהם ואומר להם שלא תהיה להם שום תועלת ממות יוסף.
הוא פונה אל האחים לאחר שהם אוכלים ורגועים כדי שדבריו ישמעו יותר טוב .
הוא פונה אליהם כשווה להם.
מזכיר את המילה אח פעמיים כדי לעורר את רחמיהם וכך לעשות את רצונו.
מילים מנחות בפרק:
להשתחוות
שלום
אירוניה בפרק
יעקב שולח את יוסף לבדוק את שלום אחיו והבקר ובסופו של דבר שליחות זו היא הפוכה משלום וטראגית ליוסף ויעקב.
כינויים בפרק
יוסף מכונה בכינויים שונים: בעל החלומות, אחינו, הילד, בנך. כל כינוי יש לו מטרה על פי ההקשר שלו בפרק .
מילים / ביטויים
להוציא דיבה רעה – להלשין ולומר דברים רעים.
בן זקונים – בן שנולד להורים כשהם מבוגרים .
המלך תמלך עלינו– התרסה כלפי אדם שמתגאה על האחרים
לשפוך דם – להרוג או לבייש .
השוואה בין שני חלומות יוסף
נקודות לדמיון:
בשני החלומות יוסף מעל האחרים.
בשני החלומות יוסף מקבל תגובה כעוסה .
נקודות שוני:
- בחלום הראשון רק אחיו של יוסף משתחווים לו לעומת החלום השני ששם גם הוריו משתחווים לו.
- בחלום הראשון יעקב שווה לאחיו (לכולם יש אלומות) בחלום השני גרמי השמים משתחווים ליוסף שהוא אנושי. (יוסף מעל גרמי השמים)
- בחלום הראשון אחי יוסף מגיבים בכעס ואילו בחלום השני יעקב גוער בבנו יוסף .
מידה כנגד מידה בפרק: (התאמה בין החטא לעונש)
יעקב רימה את אביו, הביא לו גדי עיזים ויצחק ברך אותו כי לא הכיר שזהו יעקב. גם בני יעקב מרמים אותו ע”י גדי עיזים ששוחטים ושמים את דמו על כתונת יוסף.
בני יעקב מבקשים מיעקב להכיר את הכתונת פסים ששייכת ליוסף וגם יעקב מבקש מאביו כשהוא לובש את בגדי החמודות של עשו שיכיר אותו כעשיו .
בשניהם הרמאות נעשית ע”י בגד
גם יוסף שמתנשא מעל אחיו לאורך הפרק נענש בהשפלה שייזרק לבור ובהמשך ייזרק לבית האסורים (בית כלא).
המילים: הכר נא, גדי עיזים, שעיר עיזים מופיעות בשני הסיפורים.
מוסר השכל בפרק
- הורים צריכים לשים לב לא לעשות מעשים שיראו את ההעדפה שלהם בין הילדים כי זה יכול לגרום לקנאה ושנאה בין האחים שעלולה לגרום לבעיות רבות .
- על מעשה שעושים משלמים בסופו של דבר, גם אם נראה שהאדם הרוויח מהסיפור ולא ייענש בסופו של דבר הוא ייענש על מעשיו .
- גם כשאדם יודע שהוא מעל אחרים הוא צריך לנהוג בחכמה ולא להתנשא על אף אדם כדי שיהיה אהוב ומכובד על כולם .
- יחסי הורים ואחים– ניתן לראות שבזמן ויכוח בין אחים כשהילד מרגיש שיש לו תמיכה מהאב הוא לא יגיב ואילו כשירגיש שהוא צריך להתמודד לבד עם הבעיה הוא יטפל בה בעצמו.
יעקב כשרואה שיוסף מספר לאחיו על חלומותיו מבין שהוא צריך להתערב כדי לא להגביר את שנאת האחים ולכן בפעם השניה הוא מגיב ליוסף.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
בראשית ל”ז
א. כתוב שתי סיבות מתוך הפרק לשנאת האחים את יוסף.
ב. יוסף חולם חלומות שונים
ב1) מהו החלום שחולם יוסף ומספר עליו לאביו?
ב2) מהי התגובה של אביו לסיפור החלום ומדוע לדעתך הגיב כך?
ג. מיהם שני האחים הפעילים ביותר בפרק? כיצד כל אחד מהם פועל למען מטרתו ומי הצליח להשיג את מטרתו?
3.
א. כתבו מהם חלומות יוסף בפרק.
ב. כתבו מהו המסר של חלומות יוסף ומהיכן למדת?
ב. כתבו מהי התגובה של בני הבית לכל חלום .
ג. חשבו, מהי הסיבה לדעתכם לכך שהתגובה לכל חלום שונה?
4.
א1. כתוב 3 סיבות לשנאת האחים את יוסף.
א2. מהי לדעתך הסיבה המוצדקת מכולם לשנאת האחים.
ב. הוכח מהפרק ששנאת האחים ליוסף התגברה עם הזמן.
ג1. הביאו שתי הוכחות לכך שיוסף לא אשם בשנאת האחים אליו.
ג2. הבא הוכחה לכך ששנאת האחים ליוסף מוצדקת.
5.
א. קרא בראשית ל״ז פסוקים ל״א- ל״ז. כתוב כיצד ישראל מבין מה קרה לבנו והאם הוא צודק במסקנתו?
ב. כיצד מגיבים האחים כשרואים את צערו של האב?
ג. קראו פרק כ״ז פסוקים ח׳-י״ח.
חשבו כיצד גדי העיזים שמשתמשים בו האחים משמש בעיקרון של ״ מידה כנגד מידה״?
