ספר בראשית פרק כ”ד

א וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. ז יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. ח וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. ט וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. י וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. יב וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. טו וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ. טז וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. יח וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. יט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו. כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא. כב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. כג וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. כה וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן. כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה. כז וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי. כח וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כט וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן. ל וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן. לא וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. לב וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. לג  ויישם [וַיּוּשַׂם] לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר. לד וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. לה וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. לו וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ. לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. לח אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי. לט וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי. מ וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי. מא אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי. מב וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ. מג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן אֲדֹנִי. מה אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא. מו וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה. מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ. מח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ. מט וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. נא הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. נב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהוָה. נג וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ. נד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ. נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. נז וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ. נט וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו. ס וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. סא וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ. סב וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. סה וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה. סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

תקציר הפרק

אברהם זקן ורוצה להשיא את בנו לפני מותו. הוא קורא לעבד שלו, האחראי על כל משק ביתו ונותן לו משימה: למצוא אישה לבנו יצחק. הוא משביע אותו באלוהים (אלוהים אוניברסאלי אחד = אלוהי השמים) שלא ייקח לבנו אישה מבנות כנען אלא אישה מהארץ שהוא בא ממנה.

אליעזר שואל את אברהם: במידה והאישה לא תרצה לעזוב את משפחתה וארצה ותרצה להישאר בארץ אבותיה האם הוא ידאג להעברת יצחק לארץ מולדת אברהם?

אברהם משיב לו שזו לא אפשרות. יצחק לא עוזב את כנען. אברהם מברך את אליעזר שה’ יצליח דרכו בבחירת האישה המתאימה ומוסיף שאם האישה בכל אופן לא תרצה לבוא לכנען אז אליעזר פטור מהשבועה ויצחק יוכל להינשא לאישה מבנות כנען.

לאחר שאליעזר מבין את המשימה שלו, הוא נשבע לאברהם שיבצע את המשימה כרצון אברהם.

אליעזר לוקח איתו למשימה גמלים וממלא אותם בכל טוב מרכוש אברהם ויוצא לדרך לכיוון ארם נהריים אל המקום שנמצא בו נחור אח של אברהם.

כשהשמש מתחילה לשקוע, אליעזר מגיע למקום ומחנה את הגמלים באיזור שבו יש באר מים ומתפלל לה’ אלוהי אברהם שיצליח דרכו במשימה שאברהם נתן לו.

אליעזר מבקש מאלוקים סימן לדעת מיהי הבחורה המתאימה ליצחק. והסימן שהוא נותן הוא שהנערה שהוא יבקש ממנה לתת לו לשתות ולהשקות את גמליו במים והיא תעשה זאת,  זו היא האישה המתאימה ליצחק.

אליעזר עוד לא סיים את תפילתו ורבקה בת בתואל (הבן של מלכה ונחור), מגיעה לאיזור הבאר עם כד על שכמה.

רבקה מתוארת כבחורה טובה, חרוצה ויפיפייה.

אליעזר רץ לקראתה ומבקש ממנה להביא לו לשתות מים. רבקה ממהרת להשקות אותו ולאחר שהיא מסיימת היא אומרת לו שהיא תשאב מים גם לגמלים שלו עד שיסיימו לרצות לשתות. היא רצה שוב ושוב עד שהיא מסיימת להשקות את כל גמלי אליעזר.

אליעזר עומד בשקט ומתבונן לראות האם הצליח ה’ דרכו.

כשהיא מסיימת לשאוב מים ולהשקות גם את גמליו אליעזר לוקח נזם זהב ושני צמידי זהב בעלי משקל גבוה ומביא לה כאות תודה על העזרה שלה.

אליעזר שואל את רבקה בת מי היא? ומאיזה משפחה היא מגיעה? והאם יש בבית אביה מקום ללון בו?

ורבקה משיבה לו שהיא בת בתואל בן מלכה ונחור והוא יכול לבוא לישון בביתם וגם יש מקום לגמלים ואוכל.

אליעזר  מבין שה’ שמע לתפילתו ועזר לו במשימתו והוא מודה לה’ על שהנחה אותו והוביל אותו בדיוק למקום שרצה.

רבקה רצה למשפחתה לספר להם על מה שאירע לה ואחיה רואה אותה. כשהוא רואה את הנזם והצמידים היקרים שעל ידיה הוא מבין שמדובר באורח עשיר מאוד ומייד קורא לו לבוא לביתם ומפנה מקום ואוכל לאליעזר ולגמליו.

אליעזר לא מוכן לאכול עד שידבר עם בני המשפחה והם מוכנים לשמוע את דבריו.

אליעזר פותח בכך שהוא עבדו של אברהם ומספר על העושר והרכוש הרב שיש לאברהם.

הוא ממשיך ומספר שיש לאברהם בן שנולד לו ולשרה לעת זקנתם ואברהם מעוניין להשיא לו אישה רק מאזור מולדתו, אבל האישה חייבת לבוא לכנען ולהתיישב שם. אליעזר מספר על תפילתו ובקשתו מאלוקים שייתן לו סימן זיהוי לאישה הנכונה ושלפני שסיים את תפילתו, רבקה הגיעה ועמדה בדיוק בתנאי שנתן.

משפחת רבקה שומעת את הדברים והם אומרים לאליעזר שהם מוכנים לאשר את הנישואים בגלל שהם רואים שמה’ הדבר. אליעזר שמח מאוד ומוציא כלי זהב, בגדים ומאכלים יקרים לאמה ולאחיה וכולם אוכלים, שותים ושמחים. אליעזר מבקש מאם רבקה ואחיה לחזור במהירות לבית אדונו והם מבקשים לעכב אותו כדי שהיא תישאר עוד זמן מה ורק אחר כך תלך. אליעזר מפציר בהם לתת לו ללכת לבית אדונו מייד והם מתנים את האישור בהסכמת רבקה.

הם שואלים את רבקה האם היא מסכימה ללכת עם אליעזר והיא מסכימה.

רבקה הולכת ולוקחת איתה את המטפלת שגידלה אותה.

אחי רבקה מלווים אותה לדרכה ומברכים אותה שיצא ממנה עם רב שינצח את אויביו במלחמות.

פסוק ס”ג מדבר על החלק השני של הפרק שבו יצחק חוזר לביתו ונמצא באזור הנגב. כשהוא יוצא לטייל בשדה, לפנות ערב,  אליעזר ורבקה בדיוק מגיעים לאזור. רבקה רואה אותו ונדהמת מהמראה שלו ונופלת מהגמל. היא שואלת את אליעזר: מי זה?  והעבד מספר לה שזה יצחק, אדונו. הגבר שהיא הסכימה להינשא לו.

אליעזר מספר ליצחק את כל מה שהוא עבר מאז הציווי של אברהם ויצחק מביא את רבקה לאוהל אימו שרה ולאחר מכן מתחתן איתה, מתאהב בה ויוצא מהעצבות הכבדה שלאחר מות אימו.

קשיים בפרק  ופרשנויות:

קושי בפסוק א’: “ואברהם זקן בא בימים”

מדוע הכפילות זקן =בא בימים.

פרשנות: להודיע שבחו של אברהם שהיה אדם זקן שכל ימיו היו מנוצלים.

מונחים בפרק:

אלוהות אוניברסאלית= אלוהי השמיים

אפיון ישיר בפרק= כאשר מאפיינים ומתארים את הדמות במפורט

רבקה מתוארת באפיון ישיר: הנערה טובת מראה מאוד

בתולה, איש לא ידעה (לא קיימה שום סוג של יחסי מין)

בתו של בתואל ונכדה של מלכה ונחור.

אפיון עקיף– כשדרך הסיפור אנו מבינים פרטים על הדמות

רבקה מתוארת גם באפיון עקיף. לפי הסיפור אנו מבינים שרבקה חרוצה, חזקה וטובת לב.

כינויים בפרק:

אליעזר מכונה בכינויים שונים: עבד, אדוני, עבדו, זקן ביתו

הידעת?

בעבר, האזור שהיה בו באר מים היה מקום מפגש כיון שכולם היו מגיעים לשם לשאוב מים לצרכי הבהמות, הצאן או לצרכי הבית והאדם.

פירושי מילים:

אלה = שבועה

מוסר השכל מהפרק:

1. כשאדם רוצה למצוא את הבת זוג שלו הוא צריך לעשות שני דברים: תפילה והשתדלות שההשתדלות הזו תצליח והוא ימצא את האיש/ה הנכון/ה.
2. כשעושים לאדם חסד, הוא צריך לגמול על החסד שנעשה לו. אליעזר גומל לרבקה בצמידי זהב ונזם יקרים על כך שהשקתה אותו ואת גמליו לפני שהסכימה להינשא ליצחק.
3. לומדים מאברהם אבינו שבשביל למצוא אישה טובה כדאי לעשות מאמצים ולחפש במקום רחוק. ולא להסתפק במה שקרוב לבית.
4. מחתנים איש ואישה רק לאחר הסכמת שני בני הזוג, לא משנה כמה כסף או טובות הנאה אפשר להשיג מהנישואים.
5. יש לבחון ולבדוק את התנהגות הבן/בת זוג לפני שמסכימים להתחתן.  יצחק מתחתן עם רבקה לאחר שהוא מביא אותה לאהל שרה אימו. הוא רואה את דרכיה, התנהגותה ואז נישא לה.

אפשר לראות שאמנם מסופר שרבקה הייתה יפה מאוד ולפי התיאור בפרק גם רבקה התרשמה מהמראה של יצחק עד שנפלה מהגמל כשאליעזר ענה לה מי הוא. אבל האהבה ביניהם מתוארת רק לאחר החתונה.

מסקנה: צריך שתהיה משיכה ומציאת חן בין בני זוג לפני נישואים אבל אהבה גדולה יכולה לבוא גם אחרי החתונה לאחר היכרות עמוקה עם הבן/בת זוג.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

בראשית פרק כ”ד

קרא בראשית, פרק כ”ד, פסוקים א’-כ”א ופסוקים ס”א-ס”ז.

 א[1] אברהם שולח את עבדו לשליחות חשובה. )קרא פסוקים א’-ט’.(

מהי השליחות? מהי השבועה שהשביע אברהם את עבדו לפני שיצא למלא את השליחות, ומפני מה הזהיר אותו?

 א[2] קרא פסוקים ס”א-ס”ז.

האם הצליח העבד בשליחות זו? בסס את תשובתך על הכתוב.

ב. קרא פסוקים י”א-כ”א

העבד מבקש מה’ סימן שיעזור לו לבחור את הכלה המיועדת. מהו הסימן ועל אילו שתי תכונות של הכלה המיועדת סימן זה יכול ללמד?

קרא את פסוק כ”א.  על פי פסוק זה, האם חשב העבד שקיבל את הסימן שביקש? נמק את דבריך ובסס אותם על הפסוק.

 ג. קרא גם בראשית, פרק כ”ז, פסוקים ו’-י”ז. לדעתך, האם הדמות של רבקה על פי בראשית, פרק כ”ד, פסוקים ט”ו-כ”א תואמת את דמותה על פי בראשית, פרק כ”ז, פסוקים ו’-י”ז? נמק את דבריך.

[מתוך אתר תנ”ך ממלכתי. בגרות קיץ תש”פ]