ספר בראשית פרק י”ט
- בראשית
- פרק י"ט
- חורבן סדום והצלת לוט
א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין. ג וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. ד טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה. ה וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם. ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו. ז וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ. ח הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי. ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת. י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ. יא וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח. יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. יג כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ. יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר. טז וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר. יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה. יח וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי. יט הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי. כ הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִיא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי. כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. כב מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר. כג הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה. כד וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם. כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְהוָה. כח וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן. כט וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם. לח וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
ב”ה
תקציר הפרק
מלאכי אלוקים מגיעים לסדום לצורך החרבת סדום. לוט יושב בשער העיר ורואה אותם כשהם נכנסים. הוא ניגש אליהם, משתחווה לפניהם ומבקש מהם לבוא לישון אצלו ולרחוץ את רגליהם לפני שהם ממשיכים בדרכם. הם מסרבים להצעה שלו ואומרים לו שהם ישנו ברחוב.
לוט ממשיך להפציר בהם עד שהם מסכימים. כשהם מגיעים לביתו לוט עושה להם משתה ואופה להם מצות. לפני שהם עולים לשכב לישון הם שומעים שכל אנשי העיר מנער ועד זקן סובבים את הבית וקוראים ללוט להוציא את האנשים שהכניס לביתו אליהם כדי להתעלל בהם. לוט יוצא אל אנשי סדום שסובבים את ביתו וסוגר אחריו את הדלת. הוא מנסה לעשות משא ומתן עם אנשי סדום ואומר להם שיוציא את שתי בנותיו הבתולות כדי שיהיו איתן במקום שיתעללו מינית באורחיו. אנשי סדום מסרבים ואומרים לו: שמה הוא חושב לעצמו, שהוא רק הגיע להתגורר אצלם והוא יכול לשפוט ולשנות את חוקי המקום? הם דופקים על ביתו של לוט והמלאכים מכניסים את לוט לבית ומסנוורים את הפתח כך שאנשי סדום לא מצליחים למצוא את הפתח ומתעייפים לחפש אותו.
המלאכים פונים אל לוט ואומרים לו לאסוף את מי שקרוב אליו כדי להימלט מהמקום מכיוון שהמקום הולך להיחרב בגלל הצעקות והחטאים של אנשי המקום. לוט פונה לחתניו ומספר להם על דברי המלאכים והם לא מתייחסים לדבריו וחושבים שהוא צוחק עליהם. המלאכים פונים ללוט כשעולה השחר ואומרים לו לקחת את בנותיו ואשתו ולמהר לצאת מהמקום להר, הם מתרים בו לא לעמוד ולעצור בדרך ולא להסתובב אחורנית ולראות את החורבן. כשהם רואים שהוא מתמהמה ומתעכב הם תופסים בידיו ובידי בנותיו ואשתו ומוציאים אותם מהמקום. לוט מבקש מהמלאכים שיתנו לו להגיע לצוער שהיא עיר קטנה כי ההר רחוק לו. המלאכים מסכימים ולוט הולך למצער (צוער). כשהוא מגיע אשתו מסתובבת להביט באזור והופכת לנציב מלח.
אברהם קם בבוקר ומשקיף על האזור ורואה את חורבן סדום ושיוצא מהאזור עשן כבד כמו כבשן.
לוט ממשיך מצוער עם בנותיו לכיוון ההר כיון שחושש שהמקום יחרב. כשהם מגיעים בנות לוט משוחחות ביניהן ומכיוון שהן חושבות שכל העולם נחרב והם היחידים שניצלו הבכורה אומרת לצעירה: אבינו זקן ואין אף אדם שנשאר בארץ לכן בואי נשקה אותו יין ונשכב עימו כדי להחיות ממנו זרע. (כדי להרבות שוב את העולם)
באותו לילה הן משקות יין את אביהן והבכורה שוכבת עם אביה והוא לא יודע מכך ובלילה השני הבכורה אומרת לאחותה שכרגע זה תורה. הן משקות אותו שוב ביין והצעירה שוכבת עם אביה וגם בפעם זאת הוא לא יודע מהמקרה.
מהלילות האלה הן מתעברות ונולדים להן בנים. הבכורה קוראת לבנה מואב ואילו הצעירה קוראת לבנה בן עמי שממנו יצא העם, עמון.
השוואה בין אברהם ללוט
נקודות לדמיון:
1. אברהם וגם לוט ממהרים לקראת האנשים שזרים להם ומבקשים מהם לבוא להתארח אצלם.
2. שניהם אומרים מעט ועושים הרבה. שניהם מציעים מעט ונותנים יותר ממה שהציעו בתחילה.
3. שניהם לא מזהים שמדובר במלאכים אלא חושבים שמדובר באנשים רגילים
4. שניהם מכבדים מאוד את האורחים
נקודות שוני
- אברהם מארח בשפע גדול יותר מלוט (אברהם מביא עוגות, חלב, חמאה, בן בקר רך ואילו לוט מביא שתייה ומצות)
- לאברהם המלאכים לא מסרבים וללוט בתחילה הם מסרבים ורק לאחר שמפציר בהם, הם מסכימים
- לוט ומשפחתו לא יכולים לראות את חורבן סדום ואילו אברהם יכול לראות את החורבן
- לוט לא מקבל התראה מוקדמת על החורבן ואילו לאברהם ניתנת התראה מוקדמת
- לוט לא מנסה להציל את סדום ואילו אברהם מנסה להציל את אנשי סדום
השוואה בין בנות לוט
הבכורה– פעילה יותר, מציעה את הרעיון להשקות את האב ולשכב עם אביהן כדי להרבות את העולם, בוטה יותר (אומרת במפורש בשם בנה- מואב שנולד מאביה)
הצעירה- פסיבית יותר, עושה מה שאחותה אומרת. עדינה יותר כשהיא נותנת שם לבנה לא אומרת בצורה ברורה מהיכן הגיע (בן עמי)
מדרש שם– שם שניתן בגלל סיבה מסוימת
מואב- הילד שנולד הוא מאב
בן עמי- הילד הוא מתוך העם שלי
ביטויים בפרק:
“מנער ועד זקן”- הכוונה לכל שכבות האוכלוסייה.
בפרק, הביטוי מופיע כדי להדגיש שכל העם היה חוטא
מידה כנגד מידה– התאמה/הלימה בין מעשה לבין הגמול שניתן לו.
בפרק אנו רואים שכל העם חטא ולכן כל המקום ואנשיו נענשו.
מילה מנחה– מילה שחוזרת בקטע ובאה להדגיש מסר
המילה “כל” חוזרת בקטע ומדגישה שהעונש הותאם לחטא. כל תושבי סדום חטאו, לכן העונש היה מוחלט. כולם נענשו.
מוסר השכל בפרק:
- ” ולא ידע בשכבה ובקומה”- בנות לוט שוכבות עם אביהן לילה אחר לילה והוא אינו זוכר ששכב איתן. לומדים מכך על חסרונות האלכוהול. האלכוהול גורם לשכחה, גורם לאדם לעשות מעשים שלא יעשה אותם אם לא היה שותה, משחרר את הגבולות הפנימיים של האדם.
- אדם צריך להיזהר ממה שהוא שותה ולא לסמוך אפילו על הקרובים לו ביותר אלא לבדוק מה ניתן לו לשתות.
- “עניי ביתך קודמים לעניי בית אחר..”- אדם צריך קודם לדאוג, להגן ולשמור על בני משפחתו ואחר כך לדאוג לרחוקים ממנו. לוט מפקיר את בנותיו כדי להגן על אורחיו ובסופו של דבר נענש שהן משתמשות בו למטרותיהן בלי לקבל ממנו אישור. (משקות אותו ושוכבות עימו)
- “אוי לרשע ואוי לשכנו”- לוט בבחירתו מקום מגורים הסתכל על היופי והעושר של המקום ולא הסתכל על אופי האנשים ומעשיהם באזור ובסופו של דבר רכושו נפגע כתוצאה מהבחירה המוטעית.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- קרא פסוקים ט’-י’.
במדרש יש אמרה שקובעת ש”עניי ביתך קודמים לעניי בית אחר”. הוכח על פי הסיפור שלוט לא התנהל על פי אמרה זו.
2. בנות לוט בפסוקים ל’- ל”ח בוחרות בפעולה מוזרה בפסוקים אלה.
א. מהי הפעולה שבנות לוט עושות?
ב. מהי הסיבה לכך שבנות לוט פועלות בדרך זו? הוכח מהפסוקים.
ג. מהי התוצאה של פעולות בנות לוט?
3. בפסוקים ל’-ל”ח נראה ששתי בנות לוט פעלו יחדיו. בכל אופן, בכל מקרה יש מנהיג ויש את מי שמתלווה אליו. כתוב מי הפעילה והדומיננטית בין הבנות? הסבר והוכח מהפסוקים את דעתך.
4. בפרק זה ישנם מדרשי שם שונים.
א. הגדר מהו מדרש שם?
ב. כתוב שני מדרשי שם שמופיעים בפרק
5. א. מצא נקודות דמיון ונקודות שוני בין האירוח של אברהם לאירוח של לוט.
ב. למי נראה שאלוקים מייחס חשיבות רבה יותר ללוט או לאברהם? בסס תשובתך על הפסוקים.
ג. מהי הבקשה של לוט מהמלאך לאחר שמתבשר על חורבן סדום ומהי הבקשה של אברהם לאחר הבשורה? מה הדבר מלמד על כל אחד מהם?
7. במעשה בנות לוט לאביהם נראה שיש ” מידה כנגד מידה”.
א. הסבר מהי ההגדרה של המושג וכיצד היא באה לידי ביטוי בפרק?
ב. יש שיגנו את פעולות בנות לוט לאביהן ויש שיפרגנו על מעשיהן. כתוב נימוק לכל דעה.
- קרא בראשית פרק י”ט פסוקים א’- כ”ב.
א. דמותו של לוט נחשבת כדמות עגולה (=דמות שיש לה תכונות שסותרות זו את זו או דמות דינמית שמתפתחת ומשתנה) הוכח על פי מעשי לוט לאורך הפרק שיש שינוי מהותי בין מעשיו בתחילת הפרק להמשכו.
- קרא בראשית י”ט פסוקים: ז’-כ”א ופסוקים: ל’-ל”ד.
יש שיאמרו שפעולת בנותיו של לוט יכלה להימנע אם היה משנה את יחסו כלפיהן. מהי דעתך? נמק.
