ספר במדבר פרק ל”ה

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. ג וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם. ד וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. ה וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים. ו וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. ז כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן. ח וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם.

ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן. יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. יג וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם. יד אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. טו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. טז וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יט גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. כ וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ. כב וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה. כג אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. כד וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. כו וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. ל כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. לא וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת. לב וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. לג וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ב”ה

מיקום בספר: במדבר ל”ה ט- ל”ד[1] 

נושא: ערי מקלט ודיני רוצחים

סיכום:

הפרק עוסק בערי הלווים בדגש על ערי מקלט ועל ההתנהלות מול רוצחים.

ערי הלווים:

הלווים מקבלים 48 ערים. הם מחולקות ל:

42+6=48 [6 ערי מקלט, 42 ערי לווים]

ערי מקלט – 3 בעבר הירדן ו-3 בתוך ישראל [=כנען] נועדו כדי שרוצח יברח לשם וישב עד שיתברר משפטו.

ערי הלווים – נמצאות בקצה העיר [קיר העיר] כדי שכולם יוכלו לדעת היכן ממוקם הלוי לצורך שאלות בכל תחום התורה. 

הערים של הלווים מפוזרות בנחלות שבטי ישראל והציווי הוא לתת להם מקום לצורך מחיה, מקום לבהמות וחיות ומקום לכלים שלהם. הם לא מקבלים שטח אדמה לצורך חקלאות או רעיית צאן מהסיבה שאינם עוסקים בעבודה או בחקלאות אלא עובדים בעבודות הקודש ובהוראה ונחשבים כעובדי ציבור[זו הסיבה ששבט לוי לא יוצא להילחם כדי לחזק את העם על ידי לימוד תורה וכדי שילדי ישראל לא יהיו בלי מורים בזמן מלחמה]. כל שבט מביא לערי הלווים לפי יכולתו. 

חוקי רצח:

ה’ פונה אל משה כדי להעביר לו חוקים שיעביר לעם ישראל. החוקים האלה הם חוקים שקשורים לרוצחים בשוגג[רצח לא בכוונה] ולרוצחים במזיד[רוצח שרצח בכוונה תחילה].

החוקים יחולו כשהעם יכנס לארץ כנען [=ארץ ישראל] כי רק אז יוכלו לבצע את החוקים הנ”ל.

הציווי הוא לבנות 6 ערי מקלט. 3 בתוך כנען ו-3 בעבר הירדן [מחוץ לכנען]. המטרה של הערים היא שכאשר אדם רצח אדם אחר והרצח היה בשוגג הוא יוכל לברוח לעיר מקלט ולקבל את הגנת המקום עד שיעמוד למשפט ויפסק דינו האם רצח במזיד או בשוגג.

במידה ובמשפט נקבע שהאדם רצח במזיד, גואל הדם [קרוב משפחתו של הנרצח] יהרוג את הרוצח. ואם משפחת הנרצח אינה מעוניינת בית הדין ממנה שליח לעשות את הפעולה.

במידה ונקבע ע”י בית המשפט שהרוצח רצח בשגגה הרוצח ישוב לעיר מקלט שאליה ברח וישאר שם עד מותו של הכהן הגדול שבאותה תקופה ורק לאחר מותו יכול לשוב לאחוזת נחלתו.

אם יצא הרוצח מהעיר מקלט הוא לא יקבל את הגנת העם וגואל הדם יהיה רשאי להרוג אותו.

כיצד יודעים האם הרוצח רצח בשגגה או במזיד?

אדם שרצח בכלי ברזל, אבן יד או עץ יד נחשב כרוצח במזיד.

אדם שדחף את חברו או הכהו מתוך שנאה והרגו נחשב רוצח במזיד.

אדם שתכנן את רצח חברו [צד אותו] נחשב כרוצח במזיד.

כל מי שלא עשה כל אלה נחשב כרוצח בשוגג ולכן מקבל את הגנת העם ויכול להישאר בעיר מקלט.

המשפט נפסק רק אם יש לפחות שני עדים שהעידו על הארוע.

 הפרטים הנ”ל אינם מבטלים את הענישה אך הם גורמים לנו לבדוק לעומק את המקרה ולא

 להחליט החלטות פזיזות.

הידעת?

למרות שנראה שיש הרבה פסקי דין שהעונש בהם הוא מוות בתורה, סנהדרין [בית דין גבוה ] שהייתה פוסקת על עונש מוות פעם ב707 שנים ויש אומרים פעם בשבעים שנה הייתה נחשבת “סנהדרין חובלנית” [=קטלנית] והיא קיבלה כינוי שלילי זה כיוון שבימיה אירוע כזה קרה ומכיוון שלא הצליחה למצוא נקודת זכות על האדם. 

האזהרות שמזהירה התורה את האדם:

1. הדם של הנרצח צריך לקבל נקמה ולכן חובה להעניש את הרוצח בשוגג או במזיד על פי העונש המותאם להם. [מוות/עיר מקלט עד מות כהן גדול. “כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח” [פסוק ל’]

2. רק על פי לפחות שני עדים ניתן לפסוק עונש מוות. “כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות”. [פסוק ל’]

3. אין להמיר את העונש בכסף.”ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת”[פסוק ל”א]

לא תחניף- חוק בנושא כופר:

חוק נוסף שקשור לחוקי רוצחים: אין להמיר רצח בכסף. אדם שרצח את חברו בשוגג או במזיד לא יוכל להמיר את עונשו [מוות או שהייה בעיר מקלט] בכסף [נחשב כופר]. כיון שבכך מטמא את האדמה הקדושה של ארץ ישראל ועובר על “לא תחניף” [=לא תטמא].

הכלל הוא: מידה כנגד מידה. אדם שנשפך דמו במזיד דם הרוצח ישפך והעונש לא יכול היות מוחלף בשום עונש אחר. “ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו”.[ל”ג]

מידה כנגד מידה- עיקרון גמול של התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.

“ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו” [ל”ג]

כמו שהרוצח הרג ושפך דם כך הדם שלו ישפך והוא יומת. ולכן אין דרך להמיר את העונש בכסף כיוון שרק בדרך זו דם הנרצח יקבל את הגאולה שלו. 

העקרון הזה לא מתאים לעונש של רוצח בשוגג כיוון שהעונש לרוצח בשוגג הוא לא מוות אלא שהייה בעיר מקלט. ולכן דמו לא נשפך אלא אם כן יצא מעיר מקלט מרצונו לפני מות כהן גדול. 

לסיכום:

אדם רצח- בורח לעיר מקלט עד זמן המשפט- במשפט מוחלט האם הרוצח הוא שוגג או מזיד-אם הרוצח רצח במזיד-עונשו מוות על ידי גואל הדם. אם הרוצח הוא רוצח בשוגג- נשאר בעיר מקלט עד מות כהן גדול- אם יצא מעיר מקלט כשכהן גדול עדיין בחיים גואל הדם יכול להרגו והוא לא נענש. 

מוסר השכל

1. לכל מעשה יש השלכות וכולם שווים בפני החוק. העשיר לא יכול להמיר עונשו בכספו. התורה מקדשת את חיי האדם יותר מאת החומר[הכסף].

2. האדמה של ארץ ישראל נטמאת כשהעם חוטא.

3. הכוונה חשובה במעשה יותר מהמעשה עצמו [אדם שלא התכוון לרצוח ויכול להוכיח את חפותו לא יענש במוות].

4. לעם יש חובה להגן על האדם שהרג בשוגג ולא להפקיר אותו לגורלו. 

5. עם ישראל ערבים זה לזה. 

6. אדם לא נענש על מעשיו וזכאי להגנה עד שנשפט.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

במדבר ל”ה- ערי מקלט

1. קרא במדבר ל”ה פסוקים בפרק זה מסופר על נחלות הלווים

• כמה נחלות יש ללווים?
• ממי הלווים מקבלים את נחלתם ומדוע הם לא מקובצים למקום אחד כמו שאר שבטי ישראל?
• כמה מתוך ערי הלווים מוקצות לערי מקלט ואיך הן מחולקות בחלוקה פנימית?

2. כתוב שלושה פרטים שניתן לזהות רוצח בשוגג ושלושה פרטים לזיהוי רוצח במזיד
3. כתוב מהו עונשו של רוצח במזיד ומהו עונשו של רוצח בשוגג? מי הם הפוסקים בדין ומי מבצע את העונש הניתן לרוצחים?
4. הסבר את החוק “לא תחניף” מהו הנימוק לחוק זה?
5. באיזה תנאי יוצא רוצח בשוגג מעיר מקלט באישור וללא קבלת תגמול ומהו עונשו במידה ויצא ללא תנאי זה?