ספר איוב א’
- איוב
- פרק א'
- חכמה - איוב
א אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. ב וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. ג וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם. ד וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אחיתיהם [אַחְיוֹתֵיהֶם] לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם. ה וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים.
ו וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. י הֲלֹא את [אַתָּה] שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. יא וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה. יג וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. יד וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם. טו וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. טז עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. יז עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. יח עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. יט וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. כ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. כא וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי [יָצָאתִי] מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ. כב בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.
ב”ה
מיקום בספר: איוב פרק א’
נושא: חוכמה
הקדמה איוב
ספר איוב נכנס בחלק השלישי של התנ”ך, כתובים. הוא נמצא בתחום החכמה בספרי התנ”ך.
יחזקאל הנביא מזכיר את איוב בדבריו כשמדבר על בני אדם שבזכות צדקותם הצליחו להינצל אך אינו מציין את תקופתו ומפה הדעות השונות.
“והיו שלושת האנשים האלה בתוכם נוח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם…” (יחזקאל י”ד, י”ד)
הגמרא נותנת דעות שונות על תקופתו של איוב:
“דאמר לוי בר לחמא איוב בימי משה היה”.
“רבא אמר איוב בימי מרגלים היה”.
“ההוא מרבנן קמיה דר’ שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא – משל”.
“רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוויהו (שניהם) איוב מעולי גולה היה”.
“רבי אלעזר אומר בימי שפוט השופטים היה”
“רבי יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשוורוש היה”.
“רבי נתן אומר איוב בימי מלכת שבא היה”.
בראשית רבא: “ריש לקיש אמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה”. [בבא בתרא ט”ו, ט”ז]
על פי הגישה המסורתית מי שכתב את איוב היה משה רבנו ויש שיגידו שנכתב מאוחר יותר כיוון שיש בו הרבה משפטים שמראים היכרות עם ספרי נבואה קודמים.
יש שיגידו שאיוב היה בתקופת אברהם אבינו בגלל תיאור עושרו הרב המזכיר את השפע שהיה לאברהם ויש שישייכו אותו לימי בית שני.
חז”ל לעומתם טוענים שאיוב לא היה ולא נברא אלא הוא משל שעונה על השאלה הפילוסופית הקבועה באדם: כיצד צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?
הסיפור בנוי כסיפור מסגרת. ההתחלה והסוף שלו דומים מאוד וכך יוצרים מסגרת לסיפור.
תחילת הסיפור מובא בפרקי א + ב וסופו מפסוק ז’ בפרק מ”ב.
כל מה שקורה בתוך מסגרת הסיפור הוא בעצם הדיון הפילוסופי שבין איוב ורעיו ובקשת איוב מהאל שיענה לו ויסביר לו את דרכיו.
הדמויות בספר איוב:
1. האל (לאורך כל הספר)
2. איוב (לאורך כל הספר)
3. השטן [פרק א’,ב’]
4. אשת איוב [פרק ב’, למרות שאומרת בסך הכול משפט אחד]
5. רעי איוב: אליפז התימני, בלדד [פרק ב’ ועד מ”ב]
6. אחי, אחיות איוב ומכריו [פרק מ”ב]
7. בנות איוב [פרק מ”ב]
שמו של איוב:
איוב- שנהפך לאויב לאל [שינוי אותיות]
הספר עוסק בבעיות פילוסופיות אוניברסאליות של החיים ולכן אין מאפיינים יהודיים או ישראלים. איוב בעצמו נזכר בספר יחזקאל כאדם צדיק שאינו יהודי וכך גם רעיו.
הספר בנוי בסגנון ספרותי.
1. מבחינת מבנה הספר שהוא מבנה מסגרת
תחילת וסוף הסיפור בתיאור חיי איוב, עושרו וברכתו.
2. פרקים ג’- מ”ב [פסוק ו’]
סגנון שירה. איוב מתלונן על חייו ומעדיף למות, רעי איוב מציעים לו לבחון מעשיו כי אין עונש ללא חטא, איוב מבקש מהאל שישפוט אותו בצדק או לפחות ייתן לו תשובה על שאלותיו. האל מתגלה לאיוב ועונה לו על שאלותיו, איוב מבקש סליחה מהאל ונכנע לפניו.
השאלות הנשאלות בפרק:
1. האם צדיק ורע לו רשע וטוב לו?
2. מתי נמדדת האמונה של הבן אדם כשטוב לו או כשרע לו?
3. האם מותר לאדם להתלונן על כאבו וייסוריו או שזה כפירה באמונה באל?
4. האם אדם שרע לו בהכרח הוא חוטא ו הרע מגיע כעונש על חטאיו?
5. מהי הדרך הנכונה לנחם אדם בצערו? האם לעורר אותו לתשובה או להקשיב לכאבו ולשתוק גם כשיש לך מה לומר לו?
תקציר הפרק
הפרק פותח בסיפור על איש בשם איוב. איוב מתואר כבן אדם בעל תכונות טובות מאוד גם בין אדם לחברו וגם בין אדם לאלוהים. הוא מתנהג ביושר ואמינות ומצד שני ירא את האלוהים ומתרחק מדברים רעים. איוב עשיר גדול ברכוש ובעבדים ובעל צאן, גמלים ובקר. נשוי עם 10 ילדים, שבעה בנים ושלוש בנות. איוב גם מכובד מאוד מכל בני קדם.
כשבניו עושים משתה כל אחד עושה ביום אחר בביתו הם תמיד קוראים לאחיות שלהם להשתתף במשתה ולאכול ולשתות עימם. דבר זה מראה עד כמה הילדים של איוב מאוחדים ושיש ביניהם שלום, כבוד ואהבה. לאחר שמסתיים כל סבב של משתה בבתי האחים איוב משכים בבוקר ומקריב עולות לאל כדי לכפר על בניו, אם בטעות בזמן המשתה לא שמו לב והתנהגו לא כראוי כלפי האל. איוב מתנהל בצורה זו בצורה קבועה וכך מראה את יראתו וכבודו כלפי האל.
מגיע היום וכל המלאכים מגיעים ומתייצבים לפני האל ואיתם השטן.
ה’ פונה לשטן ושואל אותו: מהיכן באת?
תשובת השטן: מסיבוב בארץ.
שאלת ה’: האם שמת לבך אל עבדי, איוב? כי אין כמוהו בכל הארץ, איש תם וישר, ירא אלוהים וסר מרע?
תשובת השטן: האם בחינם איוב ירא את האל ומתנהג כראוי? הרי כל מה שהוא רוצה הבאת לו ולכל מי שסביבו. מעשה ידיו בירכת והצאן והבקר שלו התרבו בארץ. אבל אם תשלח ידך ותפגע בכל מה שהבאת לו, אז תראה שהוא יברך אותך. (תיקון סופרים: הכוונה יקלל אותך) וכבר לא יתנהג כראוי כמו שהוא מתנהג כרגע.
תגובת ה’ למענה השטן: הינה כל מה שיש לו בידך. רק אליו אל תשלח ידך ואל תפגע בו.
השטן יוצא מהשיחה עם האל, בניו ובנותיו של איוב מתכנסים בבית אחיהם הבכור למשתה והשטן מתחיל בפעולות של לקיחה מאיוב את הדברים הטובים שיש לו כדי להוכיח לאל שאיוב נחמד רק כשטוב לו אך כשרע לו הוא מפסיק להתנהג כראוי.
כדי להעצים את המכות השטן לוקח מאיוב בהדרגה את הדברים שיש לו. קודם לוקח דברים בעלי חשיבות נמוכה לאדם כמו הרכוש הזול וממשיך לרכוש הכבד שהם עבדיו של איוב בשלבים עולה ועולה עד שמגיע לילדיו.
בנוסף כדי להעצים את המכה, בכל מכה שאיוב מקבל לא נשאר אף אחד להינצל רק אדם אחד שמגיע כדי לבשר את הבשורות לאיוב כעד שראה בעיניו וכך איוב לא יכול גם להטיל ספק בבשורה הקשה ולהשאיר לעצמו תקווה שאולי הדברים לא כמו שהם נשמעים. אותו העד מסיים את בשורתו. איוב אינו מתאושש עדיין מהמכה ומייד מגיע עד נוסף לשמיעת מכה אחרת.
הדבר האחרון שמעצים את עוצמת המכות הוא שהמכות מגיעות בצורה של מכות טבע ומכות אנושיות כדי שאיוב לא יחשוב שמי שפגע בו הם בני אדם רעים, אלא הוא רואה שיש בעניין את יד ה’ והדברים מכוונים אליו.
הבשורה הראשונה שאיוב מקבל היא: ששודדים תוקפים את נעריו ולוקחים את האתונות והבקר. הבשורה השנייה שמגיעה עם שליח אחר היא שאש מגיעה מהשמים ושורפת ומכלה את הצאן והנערים, השלישית ששודדים מגיעים ולוקחים את הגמלים והורגים את הנערים ששומרים עליהם והרביעית והקשה מכולם שבניו ובנותיו של איוב יושבים ביחד במשתה ורוח הפילה את הבית עליהם וכולם מתים.
איוב שומע את הבשורות הקשות קורע את מעילו, גוזז את שיערו, נופל לארץ ומשתחווה לאל ואומר: ערום יצאתי מבטן אימי וערום אשוב לשם. ה’ נתן וה’ לקח יהי שם ה’ מבורך. בכל הדברים האלה שקרו לו איוב לא חוטא ולא מזלזל.
מילים לביאור:
וישכם – הקדים לקום
עולות– קורבנות שמוקרבים לאל ונשרפים כליל
בני האלוהים– מלאכים
מקנה– צאן ובקר
עבדה– שטחים חקלאים או עבדים ושפחות
פרץ– גדל
מלאך– שליח (יכול להופיע בשתי משמעויות שליח האל או שליח אדם. בפרק שלנו שליח אדם)
שבא– כנופיית שודדים
החינם– ללא תמורה
אקספוזיציה:
בפתיחת הפרק יש הקדמה ומעדכנים אותנו על כל הפרטים החשובים של הסיפור. הפתיחה מתוארת בצורה ציורית טובה ורגועה. דרך הפתיחה אין דרך לדעת עם אילו התמודדויות קשות הולך איוב להתמודד.
שם: איוב
מקום: עוץ
תכונות אופי של איוב כמושלם בשני התחומים: בין אדם לחברו: תם וישר, בין אדם לאל: ירא אלוהים וסר מרע.
מצב משפחתי: נשוי +7 בנים ו3 בנות
עשיר מאוד ובעל רכוש רב:
7000 צאן
3000 גמלים
500 צמד בקר
500 אתונות
עבדים רבים (עבודה רבה מאוד)
מצב חברתי: מעמד חברתי גבוה מאוד (ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם).
האירוע שיוצר את הסיפור הוא הוויכוח (=מחלוקת) בין האל לשטן.
האל טוען שאיוב צדיק ונאמן אליו ללא קשר למה הוא מקבל בתמורה ואילו השטן טוען שצדיקותו ונאמנותו של איוב לאל היא כתוצאה מהשפע שקיבל מהאל. כדי להוכיח את טענותיהם איוב מקבל קשיים רבים בחייו.
מספר טיפולוגי: מספר שיש לו ערך מעבר לערך הכמותי שלו .
לכל אורך הפרק אנחנו רואים מספרים טיפולוגים שמתארים את כמויות השפע שיש לאיוב, 3, 5, 10, 7
תיקון סופרים:
כאשר יש מילה בתורה שלא מכבדת את האל ממירים אותה במילה הפוכה ומתוך ההקשר אנחנו מבינים שמדובר במילה הקיימת.
בפרק שלנו המילה ברכה מופיעה במקום המילה קללה. איוב מקריב קורבנות לאל מהחשש שבניו “ברכו” את האל. הכוונה פה היא קללו ולא ברכו. כי הרי אם הם היו מברכים אין צורך להקריב קורבן כדי לכפר על מה שעשו.
“…וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות…כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם…” [איוב א’, ה’]
“ה’ נתן וה’ לקח יהי שם ה’ מבורך”
תפילת איוב לאחר הבשורות הקשות שמקבל נאמרת כאשר נפטר לאדם אחד מ-7 קרוביו והוא לפני קבורה.
תפילו זו מדגישה את האמונה, שאדם מבין שמי שנותן זה האל וגם מי שלוקח זה האל ובכל זאת גם בטוב וגם בכאב מודה לו ומברך אותו.
הדרכים של השטן להעצים את המכות של איוב כדי לשבור אותו נפשית.
- בשורות איוב מגיעות על ידי שליחים. השליחים הם עדי ראיה מהאירוע עצמו ולכן לא ניתן לפקפק בדיווח שלהם. “ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך”
- פתיחת הבשורה בצורה פסטורלית ויפה, “הבקר והצאן רועות…” מפה הכול מתחיל להידרדר, ממצב טוב וחיובי הכול הופך להיות אסון מוחלט.
- הבשורות מגיעות אחת אחרי השנייה. “עוד זה מדבר וזה בא”. כך שלאיוב אין הזדמנות להתאושש מהמכות.
- הבשורות מגיעות בהדרגה . התוכן של הבשורות מהקל אל הכבד כדי להעצים את כאבו של איוב. כי במידה והייתה מגיעה הבשורה האחרונה על הילדים ראשונה כבר האחרות לא היו כואבות ביחס לראשונה. אבל כשהשטן מביא את הבשורות אחת אחרי השנייה בסדר של מהקל אל הכבד כל אחת מהן עוצמתית בפני עצמה.
- המכות באות לסירוגין. פעם נעשות על ידי בני אדם רעים ופעם על ידי גורמי הטבע. אין דרך לאיוב להתעלם מהעובדה שיד ה’ בדבר.
הבשורה הראשונה: “הבקר היו חורשות והאתונות…ותפל שבא ותיקחם ואת הנערים הכו בחרב” – שודדים לוקחים את הבקר והאתונות ואת הנערים ששמרו עליהם הרגו בחרב – מכה בידי בני אדם.
הבשורה השנייה: “אש אלוהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותכלם..”- שריפה הגיעה בצורה טבעית לחלוטין ללא יד אדם ושרפה את הצאן ואת הנערים שרעו את הצאן – מכה ביד האל [טבע].
הבשורה השלישית: “כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו פי חרב …” – שודדים מגיעים עם 3 גדודים ולוקחים את הגמלים ומכים את הנערים ששומרים עליהם בחרב – מכה בידי אדם.
הבשורה הרביעית- “”בניך ובנותיך שותים יין בית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו…” – כל ילדי איוב נמצאים ביחד בסעודת משתה ומגיעה רוח שמפילה את הבית עליהם וכולם מתים – מכה על ידי האל [טבע].
ביטויים בפרק
בשורת איוב- היום משתמשים בביטוי הזה כדי להדגיש דבר רע מאוד ששמעו עליו.
עוד זה מדבר וזה בא- ביטוי שמשתמשים בו כדי להדגיש שלא היה פרק זמן של המתנה בין אחד לשני אלא הכול הגיע ברצף (הבשורות שקיבל איוב באות אחת אחרי השנייה בלי אפשרות לתת לו להתאושש מהכאב).
ביטוי מנחה– ביטוי החוזר בפרק ומטרתו להדגיש מסר.
“ואימלטה רק אני להגיד לך”
הביטוי הזה חוזר בסיום כל בשורה ומדגיש את הבשורה הקשה. רק עד אחד נשאר מהסיפור והעדות שלו אמינה כי הוא היה באירוע ולכן אין תקווה.
“עוד זה מדבר וזה בא”- ביטוי החוזר בסיום כל בשורה שבא להדגיש את המהירות שהמכות נופלות על איוב ללא זמן התאוששות ביניהן.
שורש מנחה– שורש החוזר על עצמו בפרק ומטרתו להדגיש מסר המועבר בקטע
ב.ר.כ- שורש חוזר המדגיש את ברכת האל כלפי איוב בתחילה, את טענת השטן ואת העובדה שגם כשנלקחה הברכה הוא לא חטא לאל אלא עדיין נשאר בצדיקותו.
“מעשה ידיו ברכת” [פסוק י’]
“על פניך יברכך” [פסוק י”א]
“יהי שם ה’ מבורך” [פסוק כ”א]
נ.פ.ל – השורש הזה בא להדגיש את העובדה שלמרות כל הנפילות שקרו לאיוב הוא עדיין נכנע כלפי האל ונופל לפניו.
“ותפל שבא ותקחם..” [פסוק ט”ו]
“..אש אלוהים נפלה מן השמים” [פסוק ט”ז]
“…ויגע בארבע פינות הבית ויפל על הנערים וימותו” [פסוק י”ט]
“..ויפל ארצה וישתחו” [פסוק כ’]
פרשנות
שאלה: מהי הסיבה שמפרטים לנו את תכונות איוב שהוא תם וישר וגם ירא האל וסר מרע?
תשובה:
ר’ יוסף קרא: “תם וישר – ולא תאמר בפני הבריות היה תם וישר, אבל בדברים שבינו לבין קונו לא היה צדיק,
לכך נאמר: ירא אלהים וסר מרע”
ר’ יוסף קרא מסביר מהי הסיבה שכל התכונות הנ”ל מופיעות. המטרה שלהן להראות מי הוא האדם הצדיק המושלם בעיני האל. אדם שמתנהג כראוי כלפי בני אדם) תם וישר עם בני אדם. לא מתנהג בערמומיות ובשקר) וגם כלפי האל (ירא אלוהים וסר מרע- מפחד מהאל ומתרחק מדברים רעים). לא ניתן לוותר על אף אחד מהתחומים. שניהם חשובים ומשלימים את האדם.
שאלה: מהי עבדה רבה מאוד?
תשובה:
ר’ ישעיה מטראני:
“ועבודה רבה מאד – יש לומר: עבודת קרקעות, שדות וכרמים וזיתים.”
לדעת ר’ ישעיה הכוונה לשטחים חקלאים שיש בהם עבודה והשקעה רבה
ר’ יוסף קרא:
“ועבודה רבה – ‘שירויליא גרנדא’ בלעז; הם עבדים ושפחות לרעות את הבהמות.”
לדעת ר’ יוסף קרא הכוונה לעבדים ושפחות שמטפלים ברכושו של איוב.
שאלה: קושי תיאולוגי– קושי המופיע מקריאת הפרק כיוון שסותר את מה שידוע לנו על האל.
מדוע כתוב שה’ שואל את השטן מאין הוא בא? והרי האל יודע ורואה הכול אז מהי הסיבה לשאלה הזו?
תשובה:
ר’ משה קמחי
ויאמר מאין תבא – לשון שאלה על מקום. תבא – אין דבר נעלם לפני השם , רק להכנס עמו בדברים אמר מאין תבוא
לדעת ר’ משה קמחי הסיבה לשאלה של האל היא לא מכיוון שאינו יודע מהיכן השטן בא אלא כדי להיכנס איתו בדברים ובשיחה.
שאלה:
“ויהי היום”- באיזה יום מדובר? מה המיוחד בו?
תשובה: רש”י : “ויהי היום – אותו יום שהיה ראש השנה , שהוא יום תרועה , וצוה הקדוש ברוך הוא לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות”
רש”י
לדעת רש”י מדובר על יום ראש השנה שאז בודקים את זכויותיו וחובותיו של האדם והם נקראים לפני האל.
ר’ משה קמחי:
ויהי היום – כל המפרשים (ראה רש”י; תרגום איוב) אומרים שהוא יום ראש השנה , שהעולם נידון בו. והקרוב אלי להיות פירוש ויהי היום – יום המשתה, ופירושו: וכבר הגיע היום הידוע , והוא זמן המשתה, להחל מן הגדול
לדעת ר’ משה קמחי מדובר בתחילת הסבב של המשתה. שהיה מתחיל אצל הבכור.
מוסר השכל
מהתכונות אופי שמשתייכות לאיוב בפרק, ניתן להבין מי הוא האדם המושלם בעיני האל. אדם צריך להיות טוב עם בני אדם וטוב עם האל ורק אז הוא נחשב צדיק ולא שיחשוב שאם יעשה רק את החוקים שבין אדם לאל ויזלזל בחוקים של בין אדם לחברו הוא יקרא צדיק או להיפך שיתנהג כראוי בחוקים של בין אדם לחברו ויזלזל בחוקים של בין אדם לאלוהיו.
ניתן להבין את סדרי העדיפויות שצריכים להיות לאדם בחיים. איוב קורע בגדיו ומתאבל רק לאחר הבשורה על ילדיו. מפה ניתן לראות שלמרות עושרו וגדולתו הוא לא שכח מהם סדר הדברים מבחינת חשיבותם בחייו.
מילדי איוב ניתן ללמוד כמה חשוב השלום. הרבה פעמים רואים משפחות שיש להם כסף אך אין שלום בין הילדים וכל אחד דואג לקדם את עצמו. התיאור המושלם של חיי איוב בתחילת הפרק בא ללמד מה המצב האידאלי של אדם בחייו. כאשר ילדיו מאוחדים ביניהם ולא כל אחד בביתו אלא כל אחד לוקח חלק באירוח אחיו. כל אחד ביומו. האירוח לא נופל על אדם אחד אלא כולם מתאמצים למען האחדות. בנוסף, אין פילוג אלא כולם שווים בני איוב מזמינים גם את אחיותיהם לשמוח ולהיות איתם. זו הדרך ליצור שלום ואחדות כשכל אחד עושה בשביל האחר ומשקיע בו ורואים את כולם כשווים.
מהתנהגות איוב לאחר הבשורות הרעות אפשר ללמוד על כך שהאדם עובר התמודדויות שונות בחייו ולא תמיד הוא יודע את הסיבה להן אך הוא צריך לזכור שלא רק ברגעים שקל לך ואתה מבין את המצב אתה צריך להיות בסדר עם האל אלא להמשיך להישאר בסדר גם כשקשה לך ואתה לא מבין את ההתנהלות שלו בעולם.
שאלות בגרות:
- קרא איוב א’. פסוק ה’ ובראשית פרק כ”ב פסוקים א’-ד’.
[א] מי הן הדמויות המראות את נאמנותם לאל?
[ב] מהו הביטוי המדגיש את חריצותם?
[ג] מה עושה כל אחת מהדמויות בפרק המראה את אמונתה החזקה לאל?
- כתוב 3 אמצעים ספרותיים המדגישים את העוצמה של מכות איוב שנוחתות עליו.
- כתוב שני מעשים שאיוב עושה ומסמלים אבלות. צטט והסבר אותם. האם בימינו נוהגים את מנהגי האבלות של איוב? תן דוגמא למנהג אבלות נוסף שקיים היום.
- קרא פרק א’ פסוקים א’-ג’. ואת פירושו של ר’ יוסף קרא.
תם וישר – ולא תאמר בפני הבריות היה תם וישר, אבל בדברים שבינו לבין קונו לא היה צדיק, לכך נאמר: ירא אלהים וסר מרע.
[א]באילו שני תחומים איוב היה צדיק? בסס והסבר תשובתך מהפסוקים.
[ב] מהי הסיבה לדעת ר’ יוסף קרא שנכתבו כל התכונות הנ”ל על איוב?
- קרא בראשית פרק ג’ פסוק ט’, בראשית ד’ פסוק ט’ ואיוב פרק א’ פסוק ב’. ואת פירוש ר’ משה קמחי.
ר’ משה קמחי – פירוש המענה:
“ויאמר מאין תבא – לשון שאלה על מקום. תבא – אין דבר נעלם לפני השם , רק להכנס עמו בדברים אמר מאין תבוא.”
[א] מהו הקושי התיאולוגי המופיע בכל המקומות הנ”ל?
[ב] כיצד מסביר ר’ משה את הקושי העולה?
