מלכים ב’ פרק כ
- מלכים ב
- פרק כ
- חולי חזקיהו מלך יהודה
א בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. ב וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה לֵאמֹר. ג אָנָּה יְהוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. ד וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא העיר [חָצֵר] הַתִּיכֹנָה וּדְבַר יְהוָה הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר. ה שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהוָה. ו וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. ז וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי. ח וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא יְהוָה לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. י וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. יא וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל יְהוָה וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
יב בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ. יג וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ. יד וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל. טו וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי. טז וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְהוָה. יז הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְהוָה. יח וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יקח [יִקָּחוּ] וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל. יט וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי. כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כא וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
ב”ה
מיקום: מלכים ב’ פרק כ’
נושא: חולי חזקיהו מלך יהודה
סיכום:
בתקופה שסנחריב ניסה לכבוש את ירושלים, חזקיהו מלך יהודה שנחשב כאחד ממלכי יהודה שהלכו בדרך האל חלה מאוד והוא שוכב במיטתו. ישעיהו בן אמוץ הנביא מגיע לבקרו ובפיו נבואה קשה: מהחולי הזה אתה מת ולא תחיה. חזקיהו מלך יהודה ששומע את הנבואה מסתובב לכיוון הקיר ומתפלל לה’ שיעזור לו וישנה את הגזרה: “אנא ה’ זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי”. והוא בוכה בכי גדול. ישעיה הנביא עוד לא יצא לחצר התיכונה וה’ פונה אליו בנבואה נוספת: שוב, ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי, כה אמר ה’ אלוהי דוד אביך, שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני רופא לך. ביום השלישי תעלה בית ה’. בנוסף, ישעיהו מתנבא שה’ יוסיף לחזקיהו לחייו 15 שנים וינצל ויהיה מוגן ממלך אשור הוא והעיר ירושלים למען שם האל ולמען דוד עבדו.
ישעיהו אומר לאנשי המקום שייקחו דבלת תאנים וישימו על השחין של חזקיהו והוא יחיה. חזקיהו שואל את ישעיהו: מה הסימן שתיתן לי שאדע שה’ ירפא לי לגמרי וביום השלישי אהיה מספיק חזק כדי לעלות אל בית ה’? ישעיהו אומר לו שהסימן שיקבל מה’ שהוא ירפא והנבואה הראשונה לא תתגשם הוא שצל יתקדם 10 מעלות מהמצב שהוא כרגע. חזקיהו אומר לישעיהו שזה לא סימן מספיק טוב כיוון שקל לצל להתקדם 10 מעלות. לכן הוא מבקש שהסימן יהיה שהצל יחזור אחורנית 10 מעלות. ישעיהו הנביא מבקש מה’ לעשות כבקשת חזקיהו והדבר קורה. המעלות יורדות ב10.
מעלות הצל: בתקופת העבר היו יודעים את השעה של היום לפי הצל שהיה מופיע על שעון השמש. במשך היום הצל היה מכסה יותר ויותר שעות וכך ידעו שהיום עומד לקראת סיום ולכן חזקיהו ביקש סימן שהוא לא על פי הטבע רק מהיר יותר אלא סימן שהוא הפוך מהטבע [שהצל ילך אחורנית ויתווספו עוד שעות ליממה].
באותו הזמן שומע מלך בבל בראדך בן בלאדן שחזקיהו חולה והוא שולח שליחים עם ספרים ומתנה לחזקיהו. חזקיהו שומע על כך והוא מראה להם את כל האוצרות שיש בארמונו: כסף, זהב, בשמים, שמן איכותי, בית כליו וכל מה שיש באוצרותיו ובממשלתו.
ישעיהו הנביא מגיע אל חזקיהו המלך ורואה את האנשים מבבל והוא שואל אותו מה אמרו לו האנשים האלה ומהיכן באו? וחזקיהו מספר לישעיהו הנביא שאלה אנשים שבאו מארץ רחוקה, מבבל. ישעיהו שואל אותו: מה ראו בביתך? וחזקיהו משיב לו שכל מה שיש בביתו הראה להם לא היה דבר שלא הראה להם מאוצרותיו. [חזקיהו לא חשש מהם כיוון שהגיעו ממקום רחוק מאוד]
ישעיהו הנביא שומע זאת ונותן לו נבואה מאת ה’: הינה ימים באים וכל מה שיש בביתך וכל מה שאבותיך שמרו ואספו עד היום הזה יגלה לבבל. לא יישאר דבר בביתך. ומצאצאיך אשר תוליד יילקחו ויהיו עבדים בהיכל מלך בבל. [ישעיהו הנביא מלמד אותו שלא היה צריך לעשות זאת כיוון שגם מרחוקים יש להיזהר ולא לנהוג בפזיזות ולהראות את כל אוצרותיו].
חזקיהו ששומע את הנבואה הקשה מתמקד בדבר הטוב בנבואה והוא שנבואה זו היא לעתיד ולא להווה ולכן אומר לישעיהו הנביא: טוב דבר ה’ אשר דיברת. כי בימי יהיה שלום ואמת.
הפרק מסתיים בתזכורת כללית על מעשי חזקיהו למען העם והארץ ובעדכון שניתן לראות את הפירוט בספר דברי הימים למלכי יהודה. ועל כך שהעביר את בריכת מי הגיחון שמחוץ לירושלים אל תוך ירושלים וכך לחיילי מלך אשור לא היו מים ואילו לאנשי ירושלים היה. חזקיהו מת ונקבר עם אבותיו ובנו מנשה מולך תחתיו.
מילים לביאור:
החצר התיכונה= החצר האמצעית [של ארמון המלוכה]
דבלת תאנים= תאנים שמחצו אותם וחיברו ביניהם.
אות= סימן
ספרים= מכתבים
מנחה= מתנה
סריסים= עבדים
מבנה הפרק:
פסוק א: חולי חזקיהו ונבואת ישעיהו על סופו.
פסוקים ב’- ו’: תפילת חזקיהו ונבואת ישעיהו השנייה.
פסוק ז’- י”א: התרופה והאות לרפואת חזקיהו.
פסוקים י”ב-י”ט: משלחת בבל ונבואת ישעיהו השלישית בפרק.
פסוקים כ’-כ”א: סוף ימי חזקיהו והמלכת מנשה בנו.
כינויים: דרך הכינויים ניתן להבין את הקשר בין הדמויות.
חזקיהו: חזקיהו, נגיד עמי, המלך חזקיהו.
דוד: דוד עבדי.
הסבות להצלת העיר ירושלים ממלך אשור:
למען ה’
למען דוד
נבואות ישעיהו ותגובת חזקיהו:
האירוע המקדים: חזקיהו חולה חולי קשה. [שחין] [פסוק א’]
נבואה ראשונה: מהחולי הזה ימות ולא יחיה.
תגובת חזקיהו: מסתובב אל הקיר מתפלל אל ה’ ובוכה בכי גדול.
האירוע המקדים: תפילת חזקיהו ובכיו. [פסוקים ב’-י”א]
נבואה שנייה: ה’ שמע את תפילתו, ראה את דמעתו ולכן הוא ירפא וביום השלישי יוכל לעלות לבית ה’. בנוסף, לחייו ה’ יוסיף 15 שנים והעיר ירושלים והוא יהיו מוגנים ממלך אשור.
תגובת חזקיהו: בקשה לסימן מהאל שהנבואה אמת והוא ירפא. כשהסימן לא נראה לו מספיק חזק הוא מבקש סימן אחר.
האירוע המקדים: אנשי מלך בבל מבקרים אצל חזקיהו והוא מראה להם את כל אוצרותיו. [פסוקים י”-י”ט]
נבואה שלישית: כל אוצרות חזקיהו ואוצרות אבותיו שאספו במשך שנים יילקחו לבבל ובניו יצאו לגלות ויילקחו כסריסים בארמון מלך בבל. [י”ט]
תגובת חזקיהו: מתמקד בטוב ובכך שהדבר לא יקרה בימיו.
גמול אישי- אדם עשה מעשה טוב/רע ומקבל שכר טוב/רע על מעשיו.
חזקיהו מתפלל ובוכה אל ה’ וה’ נענה לתפילתו ולדמעתו ומוסיף לחייו 15 שנים ומבטיח לו שישמור ויגן עליו ועל ירושלים.
גמול לדורות– אדם עשה מעשה טוב/רע ובניו יקבלו את השכר טוב/רע.
חזקיהו המלך מראה את כל אוצרותיו ואוצרות מדינתו לאנשי מלך בבל ומקבל נבואה מישעיהו שכל אוצרותיו ואוצרות אבותיו יילקחו לבבל וגם ילדיו יהיו סריסים בארמון מלך בבל.
מידה כנגד מידה– התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו.
חזקיהו מראה את כל אוצרותיו לשליחי מלך בבל ולכן נענש בכך שלא יישאר מכל אוצרותיו דבר אלא הכל יילקח למלך בבל.
מוסר השכל:
חשיבות ומשמעות התפילה- חזקיהו המלך מתפלל לאחר ששומע את נבואת ישעיהו הנביא. תפילתו אורכת 14 מילים והוא בוכה בכי גדול. ניתן לראות מתפילתו שכל מילה שהתפלל נוספה לו שנה לחייו ועל הבכי הגדול נוספה לו שנה נוספת.
כל עוד אדם חי הוא יכול לתקן ולשנות גורלו– מפרק זה ניתן לראות שלמרות נבואת ישעיהו. מעשי האדם חזקים מנבואה ובמעשיו ותפילתו הוא יכול לשנות גורלו. חזקיהו שומע את נבואת ישעיהו הנביא והוא לא מתייאש אלא מתפלל מעומק ליבו וכך משנה גורלו ולא רק שהוא מקבל מיד נבואה שיחיה אלא מוסיפים לו עוד 15 שנה לחייו ועתידה של העיר בימיו נשמר.
מה שנסתר מהעין יש בו ברכה- חזקיהו המלך מראה את כל אוצרותיו לאנשים זרים בטענה שהם רחוקים ולכן לא יכולים לפגוע בו או לעשות אתו מלחמה. ישעיהו הנביא מלמד אותו שגם מאנשים רחוקים צריך להיזהר ולא להראות להם את כל אוצרותיך.
לראות את הטוב גם ברע– בנבואת ישעיהו האחרונה על גלות בבל חזקיהו מתמקד בטוב ובכך שכרגע בהווה טוב.
קשיים ופרשנויות:
קושי:
“בימים ההם”- על איזה ימים מדובר? [פרק כ’ פסוק א’]
פירוש:
בימים ההם – שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו (ראה סע”ר כג).
הסבר פירוש:
בימים שסנחריב מלך אשור עדיין היה מעוניין לנסות להחריב את ירושלים. [למרות מפלתו בפרק י”ט]
קושי:
מהי הסיבה לכפילות שהכפיל ישעיה: “כי מת אתה ולא תחיה”?
פירוש:
רש”י: “מת אתה” היינו שהוא ימות בעולם הזה “ולא תחיה” הינו שלא יזכה לעולם הבא משום שלא נשא אישה.
הסבר פירוש:
על פי הפרשן: העונש חמור יותר. מת= בעולם הזה, לא תחיה= בעולם הבא. [שני עונשים].
קושי:
מהי הסיבה שחזקיהו מלך יהודה מקבל נבואה קשה אם הוא נחשב כמלך צדיק?
פירוש:
רש”י: “מת אתה” היינו שהוא ימות בעולם הזה “ולא תחיה” הינו שלא יזכה לעולם הבא משום שלא נשא אישה
הסבר פירוש:
על פי חז”ל חזקיהו מלך יהודה ידע בנבואה שבניו עתידים לחטא ולהחטיא את ישראל ולכן העדיף למנוע עתיד זה בכך שלא יינשא ולא יביא ילדים לעולם. האל שכועס על מעשי חזקיהו מעניש אותו ושולח את ישעיה הנביא לנבא את עונשו. מוות בעולם הזה ומוות בעולם הבא.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
-
קרא מלכים ב’ פרק כ’ פסוקים א’- ו’. ישעיה בן אמוץ מנבא לחזקיהו מלך יהודה שתי נבואות בהפרש של זמן קצר. מה השוני בין הנבואות ומהי הסיבה לדעתך לשוני בנבואות שקיבל?
-
קרא מלכים ב’ פרק כ’ פסוקים א’-ו’. מהן הסיבות בהן משתמש ישעיה הנביא להצלת העיר ירושלים ממלך אשור?
-
מהו האות שמבקש חזקיהו מישעיה הנביא ולאיזה צורך הוא מבקש סימן זה?
-
מי הם השליחים שמגיעים אל חזקיהו? כיצד הוא מתנהג איתם ומהי תגובת ישעיהו הנביא למעשי חזקיהו?
-
קרא מלכים ב’ פרק כ’ פסוקים כ-כ”א. מהי הפעולה המדינית שמוזכרת בפרק זה שעשה חזקיהו למען העיר והעם וכיצד היא סייעה לעם בתקופת המלחמה עם אשור?
