מלכים ב’ פרק כ”ה – ממלכתי
- מלכים ב'
- פרק כ"ה
- חורבן בית המקדש וגלות יהודה השנייה
א וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. ב וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. ג בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. ד וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו. ו וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט. ז וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל. ח וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם. ט וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ. י וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים. יא וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים. יב וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים. יג וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. יד וְאֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם לָקָחוּ. טו וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים. טז הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. יז שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה [אַמּוֹת] וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה. יח וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף. יט וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר. כ וַיִּקַּח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה. כא וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ. כב וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן.
כג וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם. כד וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם. כה וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה. כו וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים.
כז וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. כח וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. כט וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו. ל וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בתנ”ך: מלכים ב’ פרק כ”ה
נושא: חורבן בית המקדש וגלות יהודה השנייה.
תקציר הפרק:
כאשר צדקיהו מולך תשע שנים מגיע נבוכדנצר לנקום את נקמתו במלך יהודה שהעז למרוד בו לאחר שהוא שם אותו על כס המלוכה.
בתאריך י’ בטבת (חודש עשירי בעשור לחודש) נבוכדנצר עולה עם חילו אל ירושלים ושם מצור סביב העיר. במשך 3 שנים העיר תהיה במצור עד שאנשי העיר מגיעים למצב של רעב קשה ביותר. הרעב קשה כל כך עד שאפילו למעמד הגבוה בעם כבר אין לחם לאכול.
חומת העיר נבקעת בתמוז (החודש התשיעי) צדקיהו שמבין שהמצב קשה ביותר מחליט לברוח יחד עם כל חילו מהעיר בלילה. חיילי מלך בבל הכשדים רודפים אחריו ותופסים אותו באזור ערבות יריחו כשכל חייליו בורחים ממנו. הוא מובל אל מלך בבל רבלתה ושם מתקיים לו משפט. מלך בבל שופט אותו על מעשיו ושוחט את כל ילדיו לעיניו ולאחר מכן מנקר את עיניו ושם אותו בכלא בבל.
בז’ בחודש אב (בחודש החמישי בשבעה לחודש) כשנבוכדנצר מולך כבר 19 שנים, בא נבורזדאן שר הטבחים של נבוכדנצר אל ירושלים ושורף את בית ה’, את כל בתי ירושלים וכל בית שהיה של אנשים חשובים הוא שורף באש. את חומות ירושלים שברו ואת יתר העם שעוד הצליחו לשרוד הוא מגלה לבבל.
נבורזדאן משאיר אנשים מהמעמד הנמוך ביותר בארץ לכורמים ויוגבים (אנשים שיוכלו לעבוד את השדות ואת הארץ). ואת כל כלי הנחושת, הכסף והזהב של בית ה’ הוא לוקח איתו לבבל.
בנוסף הוא לוקח איתו את האנשים בעלי המעמד הגבוה שנשארו בעיר:
מהכהונה: שריה כהן הראש, צפניהו כהן משנה, שלושת שומרי הסף.
מהעיר: הוא לוקח סריס שהיה אחראי על אנשי המלחמה וחמישה אנשים שהיו מקורבים למלך שנמצאו בעיר. ואת הסופר, שר הצבא המצביא את המעמד הגבוה. ושישים איש מהמעמד הגבוה שהיו בעיר.
נבורזדאן לוקח את כולם לבבל לרבלתה ושם מלך בבל הורג אותם.
שאר אנשי יהודה מוגלים לבבל ומעט מהם נשארים בארץ. על אלה שנשארו בארץ מלך בבל ממנה אדם חדש שאינו מזרע המלוכה ושמו גדליה בן אחיקם בן שפן.
כל החיילים הפשוטים ואלה שנשארו בארץ שמעו שמלך בבל מינה עליהם את גדליה והתאספו אל גדליהו אל המצפה. יחד איתם באו: ישמעאל בן נתניה, יוחנן בן קרח, שריה בן תנחמת הנטפתי ויאזניהו בן המעכתי והאנשים שאיתם. גדליהו פונה אליהם ונשבע בפניהם שאין להם מה לחשוש מהכשדים. כל עוד הם עובדים את מלך בבל הכל יהיה טוב ולא יקרה להם שום דבר רע.
בחודש תשרי (החודש השביעי) מגיע ישמעאל בן נתניה עם עשרה אנשים. ישמעאל, שהיה מזרע המלוכה חשב שהמלוכה והמנהיגות אמורות להיות שלו. הוא מכה את גדליה ואת כל היהודים והכשדים שהיו איתו במצפה. כל העם שנשארו בירושלים לאחר החורבן ראו את האירוע ובגלל חששם מנקמת מלך בבל קמו ועזבו את הארץ וברחו למצרים. וכך גם שארית הפלטה שעוד נשארו בארץ עזבו וברחו מהארץ.
37 שנים לאחר גלות יהויכין מלך יהודה בכ”ז באדר (בשנים עשר חודש בעשרים ושבעה) אויל מרודך מלך בבל מחליט בשנה הראשונה למלכו להעלות את יהויכין מהכלא ולתת לו לשבת יחד איתו סביב שולחנו. הוא משנה את בגדי הכלא של יהויכין ושם את כסאו מעל הכסאות של שאר המלכים שאכלו סביב שולחנו, מדבר איתו דברים טובים ונותן לו יחס טוב ואוכל בשפע כל ימי חייו.
חקירת הפרק:
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ב’: תחילת המצור על ירושלים (עשרה בטבת)
פסוקים ג’-ז’: בריחת צדקיהו מלך יהודה מירושלים, תפיסתו, העמדתו לדין ועונשו האכזרי.
פסוקים ח’-י’: שרפת בית המקדש וחורבן העיר מז’ באב.
פסוק י”ג: הגליית העם שנשאר לאחר הלחימה והרעב לבבל.
פסוק י”ב: השארת מעט מהמעמד הנמוך בירושלים שישמשו כיוגבים וכורמים. (אנשי עבודה)
פסוקים י”ג-י”ז: בזיזת כלי בית המקדש והבאתם אל בבל.
פסוקים י”ח-כ”א: לקיחת ראשי העם לבבל על ידי נבורזדאן והריגתם ע”י מלך בבל.
פסוקים כ”ב-כ”ו: עליית גדליה לשלטון, רצח גדליה ובריחת שארית העם למצרים.
פסוקים כ”ז-ל’: עליית יהויכין במעמדו על ידי מלך בבל אויל מרודך בשנתו הראשונה למלכות.
מילים לביאור:
שר הטבחים– שר הצבא (שטובח והורג בני אדם)
נתצו– שברו
יוגבים– עובדי השדות
כורמים– עובדי הכרמים
החטא ועונשו:
חטאי צדקיהו:
- מרד במלך בבל שמינה אותו כמלך.
- הפקיר את העיר וניסה לברוח עם אנשיו לאחר שהוא בעצמו גרם לבעיה הקשה שנוצרה בארץ.
עונשו של צדקיהו: צדקיהו מובל לרבלתה בבבל ושם נשחטים ילדיו לעיניו, לאחר מכן מנקרים את עיניו והוא מובל בשרשראות ברזל לבבל. (הדבר האחרון שרואה לפניו לפני שמנקרים את עיניו זה את מות ילדיו).
הצומות שנקבעו בעקבות אירועי חורבן ירושלים:
עשרה בטבת– תחילת המצור על ירושלים לאורך 3 שנים.
י”ז בתמוז– נבקעה חומת העיר ירושלים וחיילי מלך בבל נכנסו לעיר.
י”ז בתמוז ועד תשעה באב נקראים ימי בין המיצרים – בימים אלה נכנסו חיילי מלך בבל לירושלים שרפו, הרסו, בזזו והרגו ככל העולה על רוחם.
ט’ באב– תשעה באב- יום חורבן ושריפת בית מקדשנו.
ג’ בתשרי– צום גדליה . מות גדליה בן אחיקם ובריחת שארית הפלטה של העם למצרים.
פסוקים כ”ב- כ”ז- אירוע פוליטי עם השלכות חמורות:
בפסוקים אלה מופיעים שלושה אירועים שחז”ל תיעדו ביום צום שעד היום מקיימים אותו:
כ”ב– עליית גדליה בן אחיקם לשלטון ע”י מלך בבל.
כ”ג-כ”ד: הבטחת גדליה לראשי העם לשבת בבטח בארץ במידה ויכנעו למלך בבל.
כ”ה– רצח גדליה על ידי ישמעאל בן נתניה ואנשיו.
כ”ו- בריחת העם שנשאר בארץ לאחר חורבן בית המקדש למצרים בעקבות חוששים מנקמת מלך בבל.
הרצח הפוליטי של גדליה גורם לכך שמעט העם שנשארו בארץ עוזבים את הארץ ובורחים למצרים.
צום גדליה- הרצח הפוליטי הראשון.
גדליה בן אחיקם נהרג בעקבות אירוע פוליטי על ידי ישמעאל בן נתניה. יש טוענים שהוא לא נהרג רק בגלל שישמעאל רצה להיות הוא המלך כיוון שהיה מזרע המלוכה אלא בגלל שגדליה החזיק בדעה שונה משלו בעניין כיצד להתנהל בארץ והאם להיכנע למלך בבל.
נימוק אישי לרצח- ישמעאל בן נתניה היה מזרע המלוכה ולכן חשב שמגיעה לו המלוכה ולא לגדליה.
נימוק פוליטי– גדליה היה בדעה שאם העם יתנהגו כראוי וכולם יעבדו את מלך בבל יהיה טוב בארץ. לעומתו, ישמעאל שראה את משפחתו יוצאים לשבי או מתים שנא את מלך בבל ולא רצה להתנהל על פיו ולהקשיב לו, ההבדל בין הדעות הפוליטיות שלהם גרם לרצח הפוליטי הראשון.
בתקופת העבר הקדום מלכים נהגו לעשות מעשי חנינה בשנה הראשונה למלכותם:
אוויל מרודך מולך על בבל ובשנה הראשונה למלכותו עושה מעשה חסד עם מלך יהודה יהויכין שהיה בכלאו כבר 37 שנים.
קשיים ופירושים:
קושי:
באיזה חודש מדובר בפסוק
תשובה:
רד”ק: בתשעה לחדש – ולא זכר באי זה חודש , ובספר ירמיה אמר “בחדש הרביעי בתשעה לחדש” (לט , ב).
הסבר פירוש: רד”ק אומר שמדובר בחודש רביעי [תמוז] בט’ בתמוז והוא נותן הוכחה לכך מספר ירמיה פרק ל”ט פסוק ב’ ששם מפורט התאריך שהאירוע קרה. [ירמיה היה נביא שניבא בתקופת החורבן ותיאר את החורבן]
קושי:
מהי הסיבה שאנשי המלחמה ברחו בלילה עם צדקיהו? וכיצד ברחו?
תשובה:
רד”ק: ותבקע העיר – בקעו הכשדים חומת העיר; וכיון שראו אנשי המלחמה אשר בעיר כי בקעו העיר , ברחו בלילה ההוא. וזהו שאמר: וכל אנשי המלחמה הלילה , רוצה לומר: ברחו בלילה ההוא; וכן אמר בספר ירמיה “וכל אנשי המלחמה ברחו ויצאו מן העיר לילה” (נב , ז). דרך שער בין החומותים אשר על גן המלך – יצאו דרך שער שהיה בין שתי החומות בסתר , שלא ירגישו בהם הכשדים.
הסבר פירוש: מכיוון שהכשדים (חיילי מלך בבל) הצליחו להיכנס ולבקוע את חומת העיר הבינו צדקיהו וחייליו שאין להם סיכוי ולכן ברחו בשער שהיה מוסתר בין שני החומות של ירושלים.
קושי:
מהי הסיבה שמשפט צדקיהו היה כל כך אכזרי?
פירוש:
רלב”ג: וידברו אתו משפט – אמר לו משפט המורד והעובר על שבועתו; ולזה הרג בניו ועור עיני צדקיהו , ויאסרהו בנחשתים ונתנהו בבית האסורים עד יום מותו , כמו שנזכר בספר ירמיה (נב , יא).
הסבר פירוש: מכיוון שמלך בבל שם את צדקיהו בשלטון כמלך והשביע אותו שיהיה נאמן לו והוא הפר את השבועה לכן נתן לו עונש אכזרי כל כך.
קושי:
מה הכוונה “ואת כל בית גדול”? [פסוק ט’]
תשובה:
רד”ק: ואת כל בית גדול – כל בית אדם גדול , רוצה לומר: בתי הגדולים; וכן תרגם יונתן: “בתי רברביא”.
הסבר פירוש: בתי הגדולים. בתים של אנשים מכובדים ועשירים.
קושי:
מיהם הכורמים והיוגבים שהשאיר מלך בבל בארץ? [פסוק י”ב]
תשובה:
רד”ק: לכרמים וליוגבים – ‘כורמים’ – עובדי הכרמים , ‘יוגבים’ – עובדי השדות;
הסבר פירוש: השאיר אנשי עבודה שיטפלו בשדות ובכרמים.
מוסר השכל:
מפרק זה נלמד על החטא ועונשו. צדקיהו מרד במלך בבל ומרד בעמו ובאלוהיו ולכן קיבל את העונש האכזרי ביותר שקיבל מלך ממלכי ישראל ויהודה.
מפרק זה נלמד על חשיבות השלום והאחדות בעם על אף הדעות השונות שבעם. בשום מקרה גם אם אנחנו בטוחים בצדקת דרכנו אין לפגוע ביהודי אלא לנסות להגיע למצב של גישור והכלה של שתי הדעות מתוך כבוד הדדי.
ישמעאל בן נתניה לצורך אישי או לצורך פוליטי אין זה משנה, בחר להרוג את גדליה ולא רק שהפסיד ולא קיבל את מטרתו אלא כל העם סבל כתוצאה ממעשה רע ונמהר זה ועד היום אנחנו מציינים יום זה כדי להזכיר לכולנו עד כמה חשוב השלום ועד כמה אסור להרוג יהודי על אף דעותיו השונות.
מהפרק ניתן ללמוד שגם במצב הכי קשה יכולה להיות תקווה. יהויכין שיושב 37 שנים בכלא מלך בבל עולה מכלאו ומקבל יחס טוב ומכבד על ידי מלך בבל ומת בצורה טובה בסופו של דבר.
מהפרק ניתן ללמוד עד כמה חשוב לסיים בנימה חיובית. למרות שהסיפורים של הפרקים האחרונים בספר היו מזעזעים וקשים לקריאה בכל אופן חז”ל בחרו לסיים בדבר טוב כדי להדגיש את הטוב ואת התקווה ולא להנציח את ההרס, הכאב והרע.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ה. בעקבות האירועים שקורים לאורך פרק זה חז”ל קבעו ימים לציון האירועים הקשים.
א. בחר שלושה זמנים שחז”ל קבעו לזכר ימים אלה
ב. הסבר מהי הסיבה שנקבע ציון האירוע.
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ד פסוקים י”ז-כ, ומלכים ב’ פרק כ”ב פסוקים ב’ ז’.
- מהו עונשו של חזקיהו?
- כתוב שתי סיבות על כך שעונשו היה אכזרי כל כך.
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ה פסוק י”ב.
- מיהם האנשים שהשאיר נבוכדנצר בארץ?
- מהי הסיבה לדעתך להשארתם בארץ?
- קרא מלכים ב’ פסוקים כ”ב- כ”ו.
- מהם שלושת האירועים שמתרחשים בפסוקים אלה?
- לאירוע הנזכר בפסוקים בסעיף הקודם חז”ל קבעו יום מיוחד שיתעד יום זה. מה עושים ביום זה ומדוע לדעתך חז”ל הדגישו יום זה יותר מאירועים אחרים?
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ה פסוקים כ”ז-ל’ ועזרא א פסוקים א-ג.
- מהו האירוע המשותף שקורה לשני המלכים המופיעים בפרק?
- מהי הפעולה שכל אחד מהמלכים עושה?
