מלכים ב’ פרק כ”ד – ממלכתי
- מלכים ב'
- פרק כ"ד
- גלות יהויכין, גלות יהודה הראשונה
א בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ. ב וַיְשַׁלַּח יְהוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן, וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. ג אַךְ עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו, בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה. ד וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי, וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ. ה וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. ו וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו. ז וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ, כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. {פ}
ח בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם. ט וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. י בָּעֵת הַהִיא (עלה) עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם, וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר. יא וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר, וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ. יב וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו, וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ. יג וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְהוָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. יד וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, (עשרה) עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר, לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ. טו וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה, וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת (אולי) אֵילֵי הָאָרֶץ הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה. טז וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל, שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה. יז וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו, וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ. {פ}
יח בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ (חמיטל) חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. יט וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים. כ כִּי עַל אַף יְהוָה הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו, וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל. {ס}
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בספר: מלכים ב’ פרק כ”ד [ח’-כ’]
נושא: גלות יהויכין, גלות יהודה ה-1.
השלמת פערים:
יאשיהו [בנו של אמון ונכדו של מנשה] מולך על ירושלים בגיל צעיר מאוד. בתחילה המעמד הגבוה שולט בארץ אך בגיל 18 יאשיהו מתחיל לפעול בעצמו. הוא מחליט לשפץ את בית המקדש. בזמן השיפוץ נמצא ספר תורה והאחראים על השיפוץ מביאים אותו ליאשיהו. הוא מצווה על הסופר לקרוא לו את הספר ומקריאתו בספר הוא מבין שהוא ועמו בבעיה גדולה כיוון שעל פי ספר התורה שנמצא הוא ועמו חוטאים ולכן גם יקבלו את העונשים המפורטים בתנ”ך. הוא פונה אל הנביאה חולדה והיא מנבאת לו שאמנם כל מה שקרא בנבואה יקרה אך לא בימיו כי הוא מלך צדיק. יאשיהו לא נרגע מהבשורה ומחליט לעשות רפורמה פולחנית. הוא מטהר את העבודה זרה מירושלים, מרכז את כל עבודות הפולחן לבית המקדש בירושלים ומסייע לחלשים בחברה. הוא מקהיל את העם בחג הפסח לירושלים וחוגג עם העם. יאשיהו נראה כמלך אהוב מאוד ומעשיו מקובלים על העם. הוא גם נחשב כמלך הצדיק ביותר ממלכי בית דוד.
יאשיהו מת בקרב מגידו- יאשיהו שומע שמלך מצרים רוצה לעבור אל אשור ולהילחם עימם ומחליט למנוע ממנו את המעבר במגידו. מלך מצרים שכועס על התערבותו וחסימתו הורג את יאשיהו. עבדיו קוברים אותו וכל העם מתאבלים על מלכם האהוב. הם ממליכים את בנו יהואחז תחתיו. יהואחז חוטא ולא מתנהג כאביו. הוא מולך שלושה חודשים עד שמלך מצרים מסיים את העניינים וחוזר לארצו ובדרך עובר בירושלים ורואה שהמליכו את יהואחז. הוא מוריד אותו מהמלכות ולוקח את יהואחז עימו למצרים, מביא קנס כספי לעם ובמקומו שם את אחיו, אליקים ומשנה לו את שמו ליהויקים כדי להדגיש שהוא שולט עליו. יהויקים מולך בירושלים וחוטא גם הוא. בזמנו אימפריית בבל מתחילה להשתלט על העולם.
יהויקים במשך שלוש שנים משלם מיסים למלך בבל ואז מחליט למרוד בו ולא לשלם לו מיסים. על יהויקים יבואו הרבה אויבים כשדים, ארם, מואב ועמון בגלל חטאיו וחטאי מנשה. בסופו של דבר הוא מת ובנו יהויכין עולה לשלטון. מלך בבל יעניש את יהויכין על מרידת אביו, יגלה אותו וישים במקומו את דודו מתניה אך ישנה לו את שמו לצדקיהו כסמל לשליטה.
תקציר הפרק
יהויכין מתחיל את מלוכתו בגיל 18 ומולך סך הכל שלושה חודשים . שם אמו נחשתא בת אלנתן מירושלים. יהויכין מתואר כמלך חוטא כאביו. בזמן מלכותו עולים עבדי נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ושמים את העיר במצור. נבוכדנצר מגיע גם הוא לירושלים לאחר שעבדיו שומרים על העיר נצורה. יהויכין שרואה שנבוכדנצר מגיע מבין שהמצב קשה והוא נכנע לפני מלך בבל ויוצא אליו. הוא, אימו, עבדיו, שריו וסריסיו. מלך בבל כשהוא שמונה שנים במלכות בבל לוקח את אוצרות בית ה’, אוצרות בית המלך. מקצץ את כלי הזהב שהיו בבית המקדש, ועשה אותם שלמה מלך ישראל. ומגלה את כל האנשים החשובים בירושלים: את השרים, גיבורי החיל, את המומחים בבניית כלי עבודה ומלחמה[=החרש והמסגר] ואת המעמד הגבוה. סך הכל מלך בבל מגלה לבבל עשרת אלפים איש. מי שנשאר בירושלים אלה המעמד הביניים והנמוך.
על העם שנשאר מלך בבל ממליך את דודו של יהויכין: מתניה. הוא משנה לו את השם לצדקיהו כדי להראות לעם ולצדקיהו שהוא השולט בהם.
צדקיהו מולך כשהוא בן 21 שנים והוא מולך בירושלים סך הכל 11 שנים. שם אימו חמוטל בת ירמיהו מלבנה. והוא עושה הרע בעיני האל כמו יהויקים. ה’ ממשיך עם כעסו על אנשי יהודה וירושלים עד שבסופו של דבר הם גורמים במעשיהם הרעים לחורבן מוחלט.
חקירת הפרק:
מילים לביאור:
סריסיו– עבדי המלך שמסורסים [ללא איבר רביה]
מצור= חומות סביב העיר שגורמות לכך שאנשי העיר לא יוכלו לצאת ולבוא מהעיר.
בית ה’= בית המקדש
הגלה= הוציא אותם לארץ שבה שולט האויב
גיבורי החיל= החיילים החזקים שבצבא המלך
דלת עם הארץ= המעמד הנמוך
החרש והמסגר= אנשים שהיו מומחים בבניית כלי מלחמה וכלי עבודה
אילי הארץ= המעמד הגבוה.
שושלת חזקיהו וסדר המלכים:
חזקיהו
מנשה
אמון
יאשיהו
יהואחז, יהויקים, מתניה [צדקיהו].
יהואחז
יהויקים
יהויכין
מתניה [צדקיהו]
האירוע המרכזי בפרק: גלות יהודה הראשונה – 597 לפנה”ס.
שמות שונים לאירוע זה:
גלות יהודה ראשונה– כיוון שזו הפעם הראשונה שגלו משבט יהודה כל כך הרבה אנשים.
גלות החרש והמסגר– כיוון שבגלות זו הוגלו אנשי העבודה שמכינים כלי נשק וכלי מלחמה.
גלות האליטה– כיוון שבגלות זו לא גלה המלך לבדו אלא כל המעמד הגבוה [אם המלך, השרים והגיבורים]
גלות יהויכין– כיון שהגלות מתרחשת כשיהויכין בשלטון.
לאחר שיהויכין נכנע, מלך בבל לא מסתפק בכניעתו אלא מוציא מהארץ כל מה שהוא יכול כדי להחליש את העם ובכך לדכא מרד אפשרי נוסף.
האירוע מחליש את יהודה בכמה תחומים:
כלכלי– מלך בבל לוקח מאוצרות בית המקדש ואוצרות בית המלך. ולוקח את המומחים לבניית כלי עבודה.
צבאי– מלך בבל מגלה את גיבורי החיל ואת המומחים ליצירת כלי נשק.
חברתי– מלך בבל מגלה את המעמד הגבוה שבעם ואת ההנהגה.
הסבת שם– ומטרתה של פעולה זו.
בפרקים האחרונים ניתן לראות שמלך מצרים ממליך את אליקים בנו של יאשיהו ומשנה לו את השם ליהויקים וגם מלך בבל ממליך את מתניה בנו של חזקיהו ודודו של יהויכין כמלך אך משנה לו את שמו למתניה. [מלכים ב’ פרק כ”ג]
הסבת השם הייתה דבר שהיה נהוג בתקופה הקדומה על ידי מלכים ששלטו על ארצות. הם נהגו כך כדי להדגיש את העובדה שהם שולטים ולא המלך שיושב על הכיסא. מלך בבל משנה את שמו של מתניה כצדקיהו כדי לדכאו ולהחדיר לו ולעם את ההבנה שהשולט האמיתי הוא מלך בבל ולא צדקיהו ולכן כדאי לו לא למרוד בו.
סיבה היסטורית וסיבה דתית
סיבה היסטורית- הסיבה שבגללה האירוע קרה במציאות
הסיבה שגלות יהודה מתרחשת היא בעקבות המרד של יהויקים במלך בבל.
סיבה דתית- סיבה שנמצאת מאחורי הקלעים והיא זו שגורמת לסיבה ההיסטורית להתרחש על פי ספר התנ”ך.
הסיבה הדתית לגלות יהויכין היא בעקבות חטאי העם, מנשה והמלכים האחרונים שחטאו וגרמו לעם להמשיך לחטא ולא לשוב בתשובה מחטאיהם.
גמול אישי– אדם עושה טוב או רע ומקבל שכר או עונש בהתאם למעשיו.
יהויכין חוטא ונענש
גמול לדורות– אדם עושה טוב או רע צאצאיו מקבלים שכר או עונש בהתאם למעשיו
מנשה חוטא ומחטיא את העם החטאים חמורים ביותר. דורות לאחר מכן יענשו צאצאיו וכל אנשי יהודה וירושלים בעקבות חטאים אלה.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו-[פסוק ט’] כאשר אדם מחזיק בחטאי אבותיו הוא נענש ואין דבר שמגן עליו.
מילה מנחה– כל
המילה כל חוזרת בפסוקים י”ג + י”ד כמה פעמים בתיאור ההגליה.
מטרתה להדגיש את העוצמה של הכאב והחורבן שהגליה הזו יצרה בירושלים. אומנם נראה שהיא מגיעה פעמים רבות ויוצרת הגזמה כיוון שבית המקדש עדיין נשאר ונשארו חלק מהשרים ואף דודו של יהויכין יקבל את המלוכה אבל התיאור הזה בא להדגיש את הכאב והעוצמה ששל הפגיעה שהגליה הזו עשתה בארץ.
וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת־כָּל־אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְקַצֵּץ אֶת־כָּל־כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה: (מלכים ב פרק כד פסוק יג)
“ְהִגְלָה אֶת־כָּל־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֵת׀ כָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל־הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם־הָאָרֶץ: (מלכים ב פרק כד פסוק יד]
קשיים ופירושים:
קושי:
לצורך מה יצא יהויכין אל מלך בבל?
תשובה:
רש”י:
ויצא יהויכין… על מלך בבל – לעשות בו כרצונו , ולא למלחמה.
הסבר פירוש:
מטרת היציאה של יהויכין כשראה שנבוכדנצר בא הייתה לצורך כניעה למלך בבל שיעשה בו כרצונו.
קושי:
אם יהויכין נכנע בפני מלך בבל מהי הסיבה שמלך בבל לא מחל לו והרי הוא לא מרד בו אלא אביו?
פירוש:
ויצא יהויכין – יצא אל מלך בבל שיעשה בו רצונו , והוא לקחו. ולמה העבירו מהמלוכה? אמרו (ויק”ר יט , ו): חשב מלך בבל שיהיה מורד יהויכין , כמו שהיה אביו מורד; אמר: מכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק; לפיכך העבירו והמליך “דודו תחתיו” (להלן , יז)
הסבר פירוש:
רד”ק מסביר את הסיבה שמלך בבל לא השאיר את יהויכין בשלטון למרות שנכנע לפניו בגלל אביו. מכיוון שאביו מרד בו הוא אמר אם כך גם הוא יהיה מורד כאביו ולכן המליך את דודו.
קושי:
מיהם החרש והמסגר שמלך בבל הגלה?
תשובה:
החרש והמסגר – יונתן תירגם: “אומניא ותרעיא”. ורבותינו אמרו (ראה סע”ר כה): חכמים גדולים בתורה; חרש – כשאחד פותח הכל שותקין , כמה שנאמר “החרישו אלי איים” (יש’ מא , א); מסגר – הכל יושבים לפניו ולמדים ממנו , כמה שנאמר “ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח” (יש’ כב , כב).
הסבר פירוש:
אונקלוס תרגם- האנשים שיודעים לעשות אומנות וכלי נשק ועבודה.
רש”י: האנשים החכמים והגדולים בתורה שבעם שכשהם פותחים את הפה ומדברים כולם סוגרים את פיהם ומקשיבים לדבריהם.
קושי:
בפסוק י”ד וט”ו ישנם מספרים שונים של אנשים שהוגלו. בפסוק י”ד מתוארת הכמות של הגולים כ10000 איש ובפסוק ט”ו מתוארת הכמות כ7000 איש גיבורים ו1000 אנשי עבודה (חרש ומסגר) כיצד ניתן להסביר את הפער בין המספרים? [2000 איש]
תשובה:
רד”ק: “…שהוא עשרת אלפים , הוא כלל לכל , ופרט אחר כן “שבעת אלפים” , והם מבני בנימן ושאר השבטים; ופרט עוד בירמיה “שלשת אלפים” , והם מבני יהודה , כמו שאמר “יהודים”; והכל עשרת אלפים.”
הסבר פירוש: 7000 אנשים מבני בנימין ושאר השבטים ו3000 משבט יהודה. ורד”ק נותן הוכחה לפירושו מירמיה שם מופיע שגלו 3000 יהודים. הכוונה לדעתו מבני יהודה. כך שה10000 גיבורים כולל את כולם.
תשובה נוספת:
חוץ מהגיבורים ואנשי החרש והמסגר מסופר לנו שהוגלו גם המעמד הגבוה בעם כפי הנראה מהמעמד הגבוה גלו עוד 2000 איש.
מוסר השכל:
לכל אירוע בעולם יש תגובה. לעיתים התגובה היא לא מהירה אלא מאוחרת אבל בסופו של דבר מגיעה ולכן על האדם להתנהל כראוי. – יהויקים מורד במלך בבל ובאלוהיו ובנו ממשיך את דרכו. אומנם העונש לא קורה מייד אך בסופו של דבר הוא מקבל גמול על מעשיו. [גמול אישי וגמול לדורות].
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ד.
א. מהו האירוע המתואר בפרק?
ב. באיזה שנה האירוע מתרחש?
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ד.
כתוב מהי הסיבה ההיסטורית ומהי הסיבה הדתית לאירוע המתואר בפרק?
- קרא פרק כ”ד פסוקים
- את מי הגלה מלך בבל?
- חשוב מה הייתה מטרתו בהגליית כל אחת מהקבוצות שהגלה?
- האם מלך בבל השיג את מטרתו לדעתך? נמק דעתך.
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ד
- יש שיאמרו שיהויכין נהג באצילות בהיכנעו בפני מלך בבל ויש שיאמרו שנהג כמלך פחדן. כיצד לדעתך נהג יהויכין? נמק דעתך.
- קרא מלכים ב’ פרק כ”ד ודברי הימים פרק ל”ב פסוקים א’ -כ’ג
מצא נקודות דמיון ושוני בין האירועים בתקופת חזקיהו לתקופת יהויכין.
- קרא מלכים ב פרק כ”א פסוקים י”ד וט”ו.
- מהו הקושי העולה מקריאת פסוקים אלה?
- כיצד ניתן ליישב קושי זה לדעתך?
