מלכים ב’ פרק ט”ו – ממלכתי
- מלכים ב
- פרק ט"ו
- ירידת ממלכת ישראל
בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלָ͏ִם. ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. ד רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. ה וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ. ו וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. ז וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
ח בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. ט וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. י וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָל עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. יא וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. יב הוּא דְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל וַיְהִי כֵן.
יג שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן. יד וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. טו וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. טז אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ.
יז בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן. יח וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו. יט בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ. כ וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ. כא וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כב וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
כג בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם. כד וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. כה וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית מלך [הַמֶּלֶךְ] אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. כו וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
כז בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה. כח וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. כט בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה. ל וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה. לא וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
לב בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. לג בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק. לד וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה. לה רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְהוָה הָעֶלְיוֹן. לו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. לז בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְהוָה לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. לח וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
ב”ה
מיקום: מלכים ב’ פרק ט”ז
נושא: ירידת ממלכת ישראל
סיכום
הפרק עוסק בדיווח על מלכי ישראל במקביל למלכי יהודה בתקופה שלפני גלות עשרת השבטים וחורבן שומרון.
על המלכים מופיעים פרטים מסוימים שאותם הנביא רצה להדגיש.
המלך הראשון ממלכי יהודה שמסופר עליו בפרק זה הוא עזריה בן אמציה. והוא מולך כאשר ירבעם מלך ישראל מולך כבר 27 שנים [דבר הנתון לפרשנות]. מסופר על עזריה שהתחיל את מלכותו בגיל 16, מלך סך הכל 52 שנים, שם אמו, יכליהו מירושלים, עשה הישר בעיני ה’ כאביו אמציה אך גם בימיו הבמות לעבודת האל היו באזור ולא כולם עבדו את האל רק בבית המקדש. כשה’ נותן לעזריה לחלות בצרעת בנו יותם שופט את המעמד הגבוה בארץ עד שאביו ימות ואז ימלוך במקומו.
זכריהו בן ירבעם מולך על ישראל אחרי אביו ירבעם כשעזריה מלך יהודה נמצא בשלטון כבר 38 שנים. הוא מולך במשך 6 חודשים, עושה הרע בעיני ה’, חוטא ומחטיא את ישראל כמו אבותיו, המלכים הקודמים ומתנהג כמו ירבעם בן נבט מלך ישראל הראשון. שלם בן יבש קשר נגדו קשר ותכנן את מותו. הוא הורג אותו בצורה פומבית ליד העם ומולך במקומו.
האירוע הזה של החלפת המלוכה ממשפחתו של ירבעם לשלם בן יבש הוא הגשמת הנבואה של האל אל יהוא שלאחר 4 דורות הממלכה תילקח מהם [זו הממלכה הארוכה ביותר מאב לבנו שהייתה בישראל].
שלום בן יבש מולך חודש ימים בשומרון ואז מגיע מנחם בן גדי. הוא מכה והורג אותו בשומרון ומולך תחתיו. מנחם מכה את תפסח כיוון שהשליט של העיר לא הסכים לפתוח לו את השער ולהיות תחתיו ופוגע בכל הנשים בהריון שם. [יש טוענים שזה מקום מחוץ לישראל ויש שיאמרו שזה מקום בארץ ] במשך 10 שנים מולך מנחם בן גדי. גם הוא חוטא ומחטיא את ישראל כמו ירבעם בן נבט. בימי מנחם בן גדי מגיע פול מלך אשור כדי לכבוש את המקום. מנחם שלא רוצה להתמודד מול פול מעביר לו אלף כיכר כסף שנלקח מגיבורי ישראל [50 שקלי כסף מכל גיבור] וכך גורם לו לעזוב את ארצו.
לאחר מותו של מנחם בנו פקחיה מולך על ישראל. הוא מולך במשך שנתיים עד שמגיע פקח בן רמליה השליש שלו שבוגד בו והורג אותו בתוך ארמונו כשאיתו [עם פקחיה בן מנחם] ארגב, אריה וחמישים איש מבני הגלעדים ולוקח את מקומו במלוכה.
פקח בן רמליה מולך כשעזריה מלך יהודה מולך 52 שנה. הוא מולך סך הכל 20 שנה. חוטא ומחטיא את ישראל בחטאות ירבעם. בימיו עולה מלך אשור תגלת פלאסר לכבוש את המקום והוא כובש ומגלה ערים בישראל. את: עיון, אבל בית מעכה, ינוח, קדש, חצור, גלעד והגליל כל ארץ נפתלי.
הושע בן אלה בוגד בו, מכה אותו וממית אותו ומולך תחתיו. הוא מתחיל את מלוכתו כשיותם בן אחזיה/עזריה מולך כבר 20 שנה.
|
מלכות ישראל
|
מלכות יהודה
|
|
ירבעם
זכריהו בן ירבעם
הוא מולך על ישראל כשעזריה מולך כבר 38 שנים.
זמן מלוכתו הוא 6 חודשים.
עשה הרע בעיני ה’ כאבותיו והתנהג כמו ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל.
שלם בן יבש בוגד בו, מכה אותו ברבים, הורג אותו ומולך תחתיו.
שלם בן יבש
בוגד בזכריהו בן ירבעם והורגו.
מולך במשך חודש [ירח ימים] בשומרון.
מנחם בן גדי מכה אותו בשומרון ומולך תחתיו.
מנחם בן גדי
הכה את שלום בן יבש ומולך במקומו בשומרון.
מנחם מכה את תפסח ואת כל מה שבה כי לא פתחו בפניו את המקום.
מולך על ישראל כשעזריהו מלך יהודה מולך כבר 39 שנים ביהודה.
חטא והחטיא את ישראל כירבעם בן נבט.
בימיו מגיע מלך אשור, פול לכבוש את המקום והוא משחד אותו ומביא לו אלף כיכר כסף כדי שיעזוב.
הכסף נלקח מגיבורי ישראל.
סך הכל מולך 10 שנים.
בנו פקחיה מולך תחתיו.
פקחיה בן מנחם
פקחיה בן מנחם מולך כשעזריה מלך יהודה מולך כבר 50 שנים ביהודה.
עושה הרע בעיני ה’ והולך בדרך ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל.
מול בשומרון שנתיים.
פקח בן רמליהו השליש שלו בוגד בו ומכה אותו בשומרון, בבית המלך עם 50 גיבורים שאיתו ועם אריה וארגב שאיתו ומולך תחתיו.
פקח בן רמליהו
פקחיה בן רמליה מולך כשמלך יהודה עזריה מולך כבר 52 שנה.
עושה הרע בעיני ה’ והלך בדרכי ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל.
בימיו מגיע תגלת פלאסר מלך אשור כובש ומגלה חלק מערי ישראל: עיון, אבל בית מעכה, ינוח, קדש, חצור, גלעד והגליל כל ארץ נפתלי.
הושע בן אלה בוגד בו והורג אותו ומולך תחתיו.
|
עזריה /עוזיהו בן אמציה
מתחיל במלוכתו כשירבעם מלך ישראל מולך כבר 27 שנה.
התחיל את מלוכתו בגיל 16
מלך 52 שנים
שם אימו: יכליהו
עשה הישר בעיני ה’ כמו אמציה אביו
הבמות לא הפסיקו בימיו[העם עבד את האל גם בבמות חוץ מבית המקדש]
כשעזריה יהיה חולה בצרעת בנו יותם ייקח פיקוד על הממלכה וישפוט את המעמד הגבוה. עד שאביו ימות והוא יקבל את המלוכה במלואה.
|
|
הושע בן אלה.
המלך האחרון במלכי ישראל.
מולך כשיותם מלך יהודה מולך כבר עשרים שנה.
חטא והחטיא את ישראל בחטאות ירבעם בן נבט.
בגד במלך אשור והפסיק לשלם לו מיסים.
קשר קשר נגד מלך אשור עם מלך מצרים.
מלך אשור מגיע לכבוש אותו כשהוא מולך ולאחר שלוש שנים של מצור מלך אשור כובש ומגלה את ישראל.
|
יותם בן אמציה.
|
|
|
|
מילים לביאור:
קשר קשר נגדו= בגד בו
קבל עם= באופן גלוי, בפרהסיה, ליד ציבור של אנשים.
ירח ימים= תקופת זמן של חודש.
סיבה דתית– הסיבה המופיעה בפרק להתרחשות אירוע מסוים והיא הסיבה שעומדת מאחורי הקלעים וקשורה להחלטת האל על פי מעשי האדם.
מעשי זכריהו שרעים בעיני האל גורמים לו למות.
מעשי יהוא אב סבו שעשה את ציווי האל גרמו לו ולארבע דורות אחריו להחזיק את המלוכה על אף שהיו חוטאים. [דבר זה מסביר למה מלוכת יהוא הייתה חזקה על אף שהיו חוטאים].
סיבה דתית נוספת בפרק:
מלכי ישראל שמתחלפים מסופר עליהם שחטאו והחטיאו את ישראל דבר המסביר מדוע בסופו של דבר החורבן והגלות הגיע קודם אליהם ולא אל מלכי יהודה שבאותם שנים הדיווח עליהם היה שעשו הישר בעיני ה’.
סיבה היסטורית/טבעית/מציאותית– הסיבה המופיעה בפרק להתרחשות אירוע מסוים והיא הסיבה שמניעה את האירוע במציאות.
שלם בן יבש קשר נגדו קשר ותכנן בגידה שבסופה הרג את זכריהו לפני ציבור גדול בעם.
סיבה היסטורית נוספת בפרק:
רשימת מלכי ישראל שמתחלפים בקצב מהיר בעוד שמלכי יהודה נשארים במלכותם ומלכותם עוברת מדור לדור מסבירה את העובדה לכך שמלך אשור מגיע קודם אליהם כדי להחריב ולהגלות את העם על אף שהם היו מבחינת כמות הרבה יותר אנשים. דבר זה מראה עד כמה בעיות פנים גורמות לאויבים מבחוץ לנסות לפגוע בעם ישראל.
גמול אישי– אדם עשה טוב/רע והוא מקבל שכר/עונש על פי מעשיו.
עשה הרע בעיני האל כמו אבותיו וכמו ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל-סיבה דתית. [פסוק ט’]
מת באופן פומבי דבר המוכיח שלא היה אהוב על רוב העם- סיבה טבעית/היסטורית. [פסוק י’]
גמול לדורות– אדם עשה טוב/רע ובניו מקבלים שכר/עונש על פי מעשיו.
זכריהו בן ירבעם מולך על ישראל ונאמר שהוא מת וכך הנבואה של ה’ שניתנה לאב סבו מתגשמת-סיבה דתית. [ארבע דורות שלו יחזיקו את ממלכתם כגמול על כך שהקשיב לנבואת האל].
רשימת מלכי ישראל לפי שנות מלוכה [השנים מתייחסות לתקופה שלפני הספירה]
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיהו יורם
928 907 906 883 882 882 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריהו שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 747 747 737 735 732 722-713
מוסר השכל:
-
חשיבות האחדות בעם לצורך ביטחון– דרך הפרק ניתן לראות עד כמה חשובה האחדות בעם. מלכי ישראל שמתחלפים בקצב מהיר גורמים לכך שהממלכה תהיה חלשה מבפנים והעיסוק של העם והמלכים יהיה ממוקד בהחלפת השלטונות ולא בביטחון העם. דבר זה נותן כוח לאויבים והם מנצלים את אירועים נגדם ופוגעים בהם כמו שיקרה בפרק י”ז מלכים ב’.
קשיים ופירושים:
קושי:
הפרק פותח בכך שמלך יהודה מלך בזמן שירבעם מלך בישראל 27 שנה דבר שלא מסתדר עם פרקים קודמים ועם סדר הדורות. כי ידוע שאחזיה בן אמציה מלך הרבה לפני [בשנת 16 למלכות ירבעם].
פירוש:
רלב”ג: בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה – ידוע כי כשמת אמציה , מלך ירבעם חמש עשרה שנה (ראה מ”ב יד , יז) , ולזה יתבאר שכבר מלך עזריה בשנת שש עשרה למלכות ירבעם!? והנראה בעיני שהוא מונה עשרים ושבע שהיו עתידים לבא , ואחר יכלה מלכות בית יהוא; וזה כי ירבעם מלך אחר זה שש ועשרים שנה , ובנו מלך ששה חדשים – והם עשרים ושבע שנה מקוטעים.
הסבר פירוש:
רלב”ג מבאר ומסביר שבאמת, אחזיה בן אמציה מלך הרבה לפני אבל כשרשום שמלך 27 שנה הכוונה מאותה השנה מלך ירבעם עוד 27 שנה.
קושי:
על מנחם בן גדי מסופר שכבש את תפסח כי לא פתחה לו.[ט”ו-כ”ב] הכוונה לא הסכימה להיות תחת שלטונו. דבר זה מעלה שאלה מכיוון שתפסח הייתה רחוקה מאוד מישראל ולכן לא ניתן להבין את הסיבה לכיבוש.
פירוש:
יש המפרשים על פי תרגום השבעים שתפסח היא תפוח וזו עיר בישראל שלא הסכימה לפתוח את שעריה ולהיכנע למרד של מנחם בן גדי לאחר שהרג את המלך הקודם ולכן הוא נכנס אליה, כבש אותה, הרג את האנשים ואת הנשים בהריון שם ביקע בטנן באכזריות כדי שידעו כולם שלא להתעסק איתו וכך החזיק את מלוכתו.
פירוש:
רד”ק : את תפסח ואת כל אשר בה – תפסח לא היתה מארץ ישראל , אלא מעבר הנהר , מארם; וכן כתוב “כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה” (מ”א ה , ד). ונראה כי היתה לגבול ארץ ישראל נוכח תרצה , ותרצה היתה מארץ ישראל , מקומו שלמנחם. ומנחם בא להלחם על תפסח , וקרא אליה לשלום להיותה לו למס (ראה דב’ ב , י – יא); ולא פתח לו עם העיר , וזהו שאמר: כי לא פתח ויך – והכה אותה ואת כל גבוליה מתרצה; כלומר: מגבול תרצה ואילך , כל הנמצא בכל גבוליה הכה; ועוד , כי כל ההרות שבה בקע , דרך נקמה ובזיון. ההרותיה – בשתי ידיעות , כמו “בתוך האהלי” (יהו’ ז , כא).
הסבר פירוש:
תפסח היא לא מארץ ישראל אלא באזור ארם. על פי רד”ק היא היתה ממש קרובה לגבול ארץ ישראל , מול מקום הנקרא תרצה. מקומו של מנחם. כיוון שלא הסכימה לפתוח את שעריה ולהשתעבד לו, מנחם כובש אותה באכזריות רבה ואף מתעלל בנשים שבהריון שם.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
-
קראו מלכים ב’ פרק ט”ז פסוקים ח’-י”ג ומלכים ב’ פרק י’ פסוק ל’. מה הקשר בין שני הפרקים שקראתם?
-
קראו מלכים ב’ פרק ט”ז פסוקים א’-ח’ וכתבו ארבעה פרטים על עזריהו מלך יהודה.
-
קראו מלכים ב’ פרק ט”ז פסוקים ח’-י”ג.
-
כתבו מהן הסיבות למותו של זכריהו בן ירבעם ממלכי ישראל?
-
כתבו איזו סיבה מבין הסיבות שרשמתם מתקשרת לגמול לדורות ואיזו סיבה מתקשרת לגמול אישי?
-
קראו מלכים ב’ פרק ט”ו פסוקים י”ג-כ”א. בפרק זה מתואר מנחם בן גדי כמלך על ישראל. כתבו שלושה פרטים שמיוחסים לו. מה דעתכם עליו כמלך? האם הוא מנהיג חיובי או שלילי? מהו האירוע המרכזי המוזכר בימיו וכיצד הוא מתמודד אתו לדעתכם נמקו דעתכם.
-
קראו מלכים ב’ פרק ט”ו. כמה מלכים מישראל מוזכרים פה וכמה מלכים מיהודה? מה הדבר מלמד על השלטון בממלכת ישראל?
-
קראו מלכים ב’ פרק ט”ו. לאור קריאתכם את הפסוקים מה ניתן ללמוד על יציבות השלטון ביהודה ועל יציבות השלטון בישראל? כיצד לדעתכם הדבר השפיע על האירועים הביטחוניים שקרו בארץ? נמקו דעתכם.