מלכים ב’ פרק ב – ממלכתי
- מלכים ב'
- פרק ב
- סיפורי אלישע
א וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל. ב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל. ג וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ. ד וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ. ה וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ. ו וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה וַיֹּאמֶר חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם. ז וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן. ח וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה. ט וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. י וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה. יא וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם. יב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים. יג וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. יד וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה יְהוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע. טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה. טז וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הגיאות [הַגֵּאָיוֹת] וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ. יז וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. יח וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ. יט וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. כ וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו. כא וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר.
כג וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. כד וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. כה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן.
ב”ה
מיקום: מלכים ב פרק ב
נושא: סיפורי אלישע
סיכום הפרק
הפרק פותח בנושא העיקרי שלו והוא: עליית אליהו בסערה לשמים.
אליהו ואלישע הולכים יחדיו מאזור בדרכם אליהו פונה אל אלישע ואומר לו: שב פה, כי ה’ שלח אותי לבית אל. אלישע מסרב להישאר ונשבע בה’ ובחיי אליהו שלא יעזוב את אליהו. הם ממשיכים ביחד לכיוון בית אל וכשהם מגיעים לבית אל יוצאים קבוצת נביאים שגרים באזור בית אל ושואלים את אלישע: “הידעת שהיום אדונך[אליהו] נלקח מימך?” . אלישע משיב להם: “גם אני ידעתי, החשו [שתקו]”.
אליהו פונה לאלישע ואומר לו שה’ שלח אותו אל יריחו ולכן הוא מבקש ממנו להישאר בבית אל והוא ימשיך לבד ליריחו. אלישע שוב מסרב ונשבע בה’ ובאליהו שלא יעזוב אותו והם ממשיכים ביחד לכיוון יריחו. כשהם מגיעים אל יריחו יוצאים תלמידי הנביאים של העיר יריחו ושואלים את אלישע האם הוא יודע שהיום יילקח ממנו אדונו[אליהו]. והוא משיב להם את אותה תשובה כמו לנביאי בית אל. : “גם אני ידעתי, החשו” [שתקו].
אליהו פונה לאלישע ומספר לו שה’ שלח אותו לירדן ולכן הוא מבקש מאלישע שישב ביריחו והוא ימשיך לבד לכיוון יריחו ושוב אלישע נשבע בשם ה’ ובאליהו שלא יעזבו והם ממשיכים לכיוון הירדן ביחד.
כשהם מגיעים אל הירדן יוצאים 50 מתלמידי הנביאים ועומדים מולם אבל רחוק מהם. כך שהם צופים בכל מה שקורה. אליהו ואלישע הולכים ומגיעים לשפת הירדן [נהר מים] . שם, אליהו לוקח את גלימתו ומנער אותה מעל הירדן והירדן נקרע לשניים כך שהמים עומדים משני הצדדים ואילו באמצע יש מעבר יבש שניתן ללכת בו. שניהם, אליהו ואלישע עוברים את הירדן והמים נסגרים. לאחר שעברו את הירדן שניהם שואל אליהו את אלישע: “שאל מה אתה רוצה שאעשה בשבילך לפני שאני לקח ממך”? ואלישע מבקש מאליהו להיות פי שניים ממנו בנבואה. אליהו משיב לאלישע שביקש דבר קשה ולכן הוא לא יוכל להבטיח לו שבקשתו תתקבל אבל אם אלישע יראה את התהליך של לקיחת אליהו זה יהיה הסימן של אלישע שבקשתו התקבלה ואם לא יראה ידע שבקשתו לא התקבלה. תוך כדי שהם הולכים ביחד ומשוחחים ביניהם אלישע רואה רכב וסוים מאש מגיעים מהשמיים ותופסים את אליהו ומעלים אותו איתם בעודו בחיים. כשרואה אלישע את המראה הזה הוא צועק בקול “אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו”. אלישע צועק בכאב מכיוון שאליהו היה מורה הדרך שלו ומלמד אותו כל שידע וכפי הנראה גם היה ביניהם קשר טוב כמו אב ובן ובנוסף אליהו היה המנהיג הרוחני של כל העם ולכן האבדה כפולה. גם במישור האישי וגם במישור הציבורי.
לאחר שאלישע מבין שהוא נשאר לבד כיוון שלא ראה יותר את אליהו. הוא קורע את בגדיו לשניים [סימן אבלות] . מרים את אדרת [גלימת=] אליהו ושב לנהר הירדן שם הוא מכה את הירדן עם אדרת אליהו אבל הנהר לא נפתח לשניים. כשראה שהנהר לא נפתח קרא אלישע: “איה ה’ אלוהי אליהו”? ושוב הכה עם אדרת אליהו במי הירדן. אז נבקעו המים לשניים ואלישע עבר את הירדן כש50 מבני הנביאים מיריחו שעמדו והשקיפו עליו ועל אליהו עדיין עומדים במקומם ומשקיפים על הירדן. כששב אלישע לבדו לאחר שבקע את מי הירדן מבינים בני הנביאים שנחה על אלישע רוחו של אליהו ואלישע הוא איש קדוש ולכן מכבדים אותו ומשתחווים לפניו. הם פונים אליו ומציעים לו שילכו לחפש את אליהו אדונו מסביב לאזור אולי גופתו נסחפה עם הרוח והוא מוטל באזור ולכן 50 גברים חזקים ואמינים ילכו לחפש אותו. אלישע מבין מדבריהן שהם לא ראו את החיזיון שהוא ראה כשאליהו נלקח ממנו ומסרב לבקשותיהם. אך כשהם ממשיכים להפציר בו שוב ושוב הוא מאשר להם לצאת לחיפושים. לאחר 3 ימים שבים 50 האנשים שחיפשו את אליהו אל אלישע ומעדכנים אותו שלא מצאו את אליהו והוא משיב להם שכבר אמר להם לא ללכת לחפש כי ידע מה תהיה התוצאה.
אנשי יריחו שמבינים שאלישע הוא איש קדוש פונים אליו בבקשה: המקום שהם נמצאים בו הוא מקום טוב אך יש בו בעיה אחת והיא שהמים בו לא טובים וגורמים לאנשים לחלות ולמות. אלישע מבקש מהם שיביאו צלוחית חדשה וישימו בה מלח. הוא הולך איתם למקום שבו יש את המים שמהם כולם שותים ושופך שם את המלח שבצלוחית ואומר: “u ַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה–לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת“. מאותו הזמן הפסיקו אנשי העיר לחלות כתוצאה מהמים.
אלישע חוזר ועולה אל בית. כשמגיע למקום רואים אותו נערים קטנים בני המקום ומלגלגים עליו וצועקים לו “עלה קרח, עלה קרח” . אלישע מסתובב אליהם, רואה אותם ומקלל אותם בשם ה’. ושתי דובות יוצאות מהיער באזור ומכות בהם כך ש42 מהם מתים. משם הוא הולך להר הכרמל ומהר הכרמל שב לשומרון .
מילים לביאור:
בני חיל=אנשים חזקים ואמינים. [אפשר לסמוך עליהם שיעשו עבודה טובה]
החשו= תהיו בשקט [אל תדברו]
חי ה’ וחי נפשך=לשון שבועה.
חרבה=יבשה.
מבנה הפרק:
פסוקים א-ו: המסע של אליהו ואלישע לירדן.
פסוקים ז׳- ט״ז: נס חציית הירדן. ועליית אליהו בסערה לשמים.
פסוקים ט״ו- י״ח: החיפוש אחר אליהו.
פסוקים י״ט-כ״ב: נס ריפוי המים ביריחו
פסוקים כ״ג-כ״ד: קללת אלישע ומכת הדובים.
פסוק כ״ה: סוף מסע אלישע
שמות של מקומות המופיעים בפרק:
גלגל– אליהו ואלישע יוצאים מאזור הגלגל ביחד לכיוון הירדן. ואליהו מנסה להיפרד מאלישע בפעם הראשונה.
בית אל– שם המקום שאליהו ואלישע מגיעים אליו ואליהו מנסה בפעם השנייה להיפרד מאלישע. וכשהוא שב לבית אל לבד ילדי המקום לועגים לאלישע והוא מקלל אותם והם מתים על ידי דובות. שיוצאות מהיער.
יריחו– שם המקום שאליהו ואלישע מגיעים אליו בדרכם ואליהו מנסה בפעם השלישית להיפרד מאלישע אך אלישע נשאר איתו. ובהמשך אנשי המקום יוצאים בחיפושים למציאת אליהו ולאחר 3 ימים שבים אל אלישע. בנוסף, בעיר זו המים רעים ואלישע מתפלל ומרפא את מי המקום.
ירדן– המקום שאליו מגיעים אליהו ואלישע. אליהו בוקע את מי הירדן והם עוברים אותו ושם הוא נלקח בסערה לשמים כשאלישע רואה את המראה וצועק “אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו”.
שם העיר שבה היו מים עכורים [מים מזוהמים שלא ראויים לשתייה וגורמים לאנשים למות] ואלישע מרפא את מי העיר על ידי תפילה ופיזור מלח במבוא העיר.
הר הכרמל– מקום שהולך אליו אליו כשהוא חוזר מאזור הירדן ובית אל.
שומרון– המקום הסופי שהולך אליו אלישע בפרק.
שימו לב:
המסע של אליהו ואלישע עובר במקומות: גלגל, בית אל, יריחו, ירדן.
המסע של אלישע כשחוזר לאחר לקיחת אליהו בסערה: ירדן, יריחו, בית אל, הר הכרמל, שומרון.
ניסים המופיעים בפרק:
-
אליהו משליך את גלימתו על מי הירדן ומכה אותם וכך חוצה את מי הירדן ולשניים הם [אלישע ואליהו] עוברים ביבשה את הירדן ביחד. [ח’]
-
מגיעה מרכבה עם סוסים מאש ולוקחים את אליהו בסערה לשמים בעודו בחיים.[י”א]
-
אלישע קורע את מי הירדן ועובר לצד השני של הירדן [כשהוא ללא אליהו].[י”ד]
-
אלישע מרפא את מי העיר. [י”ט-כ”ב]
-
אלישע מקלל את הילדים שצחקו על מראהו ודובים מכים בהם ו42 מהם מתים. [כ”ג-כ”ד]
פעולות לקריעת מי הירדן:
פעם ראשונה:
אליהו משליך את האדרת שלו על מי הירדן ומכה את הירדן באדרתו [בגלימה שלו] והמים נחצים לשניים. הוא ואלישע עוברים ביבשה. “וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה.” [פסוק ח’]
פעם שנייה: אלישע משליך את אדרת אליהו על המים ומצפה שהמים יפתחו לשניים כמו שעשה אליהו. “וַיִּקַּח אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר-נָפְלָה מֵעָלָיו, וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם…” [פסוק י”ד]
מי הירדן לא נפתחים.
פעם שלישית: אלישע קורא: “איה ה’ אלוהי אליהו”? ומכה את מי הירדן באדרת אליהו והמי הירדן נפתחים לשנים. “ויאמר, אַיֵּה יְהוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ; אַף-הוּא וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר, אֱלִישָׁע.” [פסוק י”ד חלק שני]
הבדלים:
אליהו מטה את גלימתו על נהר הירדן ובלי לומר דבר מי הירדן נפתחים. אלישע מנסה לעשות את אותה פעולה עם אדרת אליהו אך לא מצליח רק לאחר שמוסיף את הפניה לאל “איה ה’ אלוהי אליהו”. מפה ניתן להבין שהאל מעביר מסר לאלישע על כך שלפני פעולות שהוא עושה הוא צריך להקדים להם תפילה.
ניתן לראות שבניסים האחרים שיעשה אלישע בהמשך הפרק הוא יקדים להם תפילה.
מערכת היחסים בין אליהו לאלישע:
-
ניתן לראות על פי הפסוק הראשון שכתוב: ” וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע, מִן-הַגִּלְגָּל” . המילה “וילך” היא ביחיד ולא ברבים. ניתן ללמוד מכך שהיו מאוחדים ביניהם. [מלכים ב’,ב’,א’]
-
אליהו מדבר אל אלישע בכבוד ואף משתף אותו בשליחויות שה’ שולח אותו. [יש ביניהם תקשורת ואליהו לא מסתיר מאלישע דברים] “וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל-אֱלִישָׁע שֵׁב-נָא פֹה, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי … “, [מלכים ב’, ב’, ב’, ד’, ו’]
-
למרות שאליהו אומר לאלישע להישאר במקום אלישע מסרב לעזוב את אליהו ולתת לו ללכת לבד. “וַיֹּאמֶר, חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ”
-
אלישע נשבע בה’ ובאליהו אלו שני הדברים הכי חשובים בחייו של אלישע. “חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ” . [מלכים ב’,ב’,ב’,ד’,ו’]
-
כשאלישע שומע את דברי הנביאים שמספרים לו על כך שאליהו נלקח מעימו היום הוא לא מוכן לדבר על זה ולפתוח בשיחה בעניין ומבקש מהם שישתקו. הדבר מראה שאינו מוכן לשמוע שאליהו נלקח ממנו היום ושהוא מקווה שהדבר לא יקרה באמת. כמו שאדם ששומע על אדם קרוב שעומד למות הוא מעדיף לא לשמוע את הבשורה ושלא ידברו על ה כדי שזה לא יקרה. “וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת-אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ; וַיֹּאמֶר גַּם-אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ” [מלכים ב’, ב’, ג’-ה’]
-
אליהו שואל את אלישע לפני היפרדו ממנו מה הוא מבקש ממנו כדי שייתן לו לפני שעזב אותו. “וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל-אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, בְּטֶרֶם, אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ” [מלכים ב’, ב’, ט’]
-
אלישע מבקש להיות פי שניים מאליהו. בכך הוא מראה את הערצתו לאליהו וכמה הוא חשוב בעיניו שהוא רוצה להיות כמוהו ואף יותר. “וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי.” [מלכים ב’,ב’,ב’, ט’]
-
כשאליהו נלקח מאלישע בסערה השמים אלישע צועק ” וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו ” מהכינוי “אבי” אבי שחוזר ניתן להבין את הקשר הקרוב ביניהם. [מלכים ב’, ב’, י”ב]
-
אלישע קורע את בגדו לשני קרעים ונוהג מנהג אבלות כשהוא מבין שאליהו נלקח ממנו. “וַיַּחֲזֵק, בִּבְגָדָיו, וַיִּקְרָעֵם, לִשְׁנַיִם קְרָעִים” [מלכים ב’, ב’, י”ב]
מעשה סמלי- מעשה המתואר בפרק והוא בעל משמעות ומטרתו להעביר מסר.
המעשה: אלישע רואה את אליהו נלקח ממנו ונעלם מעיניו וקורע את בגדו לשניים. ” וַיַּחֲזֵק, בִּבְגָדָיו, וַיִּקְרָעֵם, לִשְׁנַיִם קְרָעִים”. [י”ב]
המסר: קריעת הבגד מבטאת אבלות. אבל על כך שרבו נלקח ולא איתו יותר.
גם היום על פי ההלכה היהודית אדם שרבו מת צריך לעשות עליו קריעה כאבל.
המעשה: אליהו הנביא עולה בסערה לשמים ואדרתו [גלימתו] נופלת לארץ. אלישע מרים אל גלימת אליהו ומשתמש בה. “וַיִּקַּח אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר-נָפְלָה מֵעָלָיו, וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם…” [י”ג]
המסר: המעשה מעביר את המסר שתפקידו של אליהו “נביא העם” עובר לאלישע . אלישע מבין את התפקיד שניתן לו. משתמש באדרתו של אליהו ומתחיל להתנהל על פיו.
ביטוי: משפט הנאמר והוא בעל משמעות גם בימינו.
“אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו”.
אלישע צועק את המשפט הזה כשאליהו נלקח מאיתו ובדבריו מדגיש את הכאב העצום האישי שלו על כך שאליהו נלקח ממנו ואת הטרגדיה מבחינת העם על כך שהמנהיג הרוחני שלהם נלקח.[אבי= כינוי המבטא קשר אישי בינו לבין אליהו, רכב ישראל ופרשיו= מבטא את המנהיגות של אליהו הנביא על כלל העם ואת ההפסד של העם על כך שהוא נלקח].
יש פה אבדה כפולה: לאלישע באופן אישי ולכלל העם [ציבורי].
הביטוי בימינו מוזכר כאשר אדם חשוב מאוד שהיה משפיע ועוסק בצרכי ציבור מת.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שכתוב “וילך” ביחיד ולא ברבים כשמתייחסים לאליהו ואלישע? [פסוק א’]
הסבר פירוש: לאורך פרקים רבים בתנ”ך אפשר לראות כמשתמשים בצורת הפועל ביחיד בהקשר לרבים הדבר בא להדגיש אחדות כמו: “ויחן שם ישראל נגד העם” [שמות י”ט, ב].
ניתן לראות שאלישע ואליהו קרובים מאוד.
קושי:
מהי הסיבה שאליהו לא היה צריך להקדים תפילה לקריעת מי הירדן ואילו אלישע כן היה צריך?
פירוש: לדעתי נראה כי אליהו עבר את הירדן כי קיבל שליחות מהאל לעבור את הירדן ולכן לא היה צריך לבקש מה’ שיעשה את הדבר כי זו הייתה מטרת שליחותו. לעבור את הירדן כדי להילקח משם לשמים לעומתו אלישע לא נשלח לשליחות מסוימת ולכן היה צורך לאלישע בתפילה כדי לקבל רצונו.
קושי:
מהי הסיבה שאליהו אומר לאלישע לא לבוא איתו אלא להישאר במקומות שהגיעו אליהם והרי ה’ ציווה אותו ללמד את אלישע את דרכי הנהגת הנביא [מלכים ב’,ב’, ב’-ו’]
פירוש:
רלב”ג: “שב נא פה כי יי’ שלחני עד בית אל – ראוי שתדע , שלא עשה זה אליהו לתכלית שלא יאציל מן הרוח אשר עליו על אלישע , שהרי צוהו השם יתברך שימשח אלישע בן שפט לנביא תחתיו. ואמנם אמר לו זה , כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו , אם יראה שינשא בסערה השמים”.
הסבר פירוש: בשליחות זו אליהו אומר לאלישע לא לבוא עימו כיוון שהוא יודע שהוא לא הולך לעשות דבר מסוים שקשור ללמידה אלא הוא נלקח ממנו ולכן רצה למנוע מאלישע את הכאב של לראות אותו נלקח ממנו.
קושי:
מהי הסיבה שבני הנביאים שמספרים לאלישע על הילקחו של אליהו מאלישע מכנים את אליהו “אדונך” ולא “אדוננו” והרי הוא היה נביא העם והיו צריכים לומר: “אדוננו” [ברבים ובשייכות אליהם]
פירוש:
רש”י: “את אדוניך – ולא ‘אדונינו’; מלמד שהיו שקולין כאליהו” (ראה תוס’ סוטה יב , ה).
הסבר פירוש: רש”י מפרש שהסיבה שלא כינו את אליהו “אדוננו” כי היו ברמה של אליהו [שקולים כמוהו] ולכן הוא לא מעליהם.
קושי:
מה ביקש אלישע מאליהו?
פירוש:
רש”י: פי שנים ברוחך אלי – פרשו רבותינו ז”ל (סנה’ מז , א): כפלים ממה שהיה באליהו; והוא החיה שני מתים: אחד בחייו (מ”ב ד , יח – לז) ואחד במותו (מ”ב יג , כא); ולמי שאמר (שם): על רגליו עמד ולביתו לא הלך – שריפא צרעת נעמן (מ”ב ה); שהמצורע חשוב כמת , כמו שנאמר “אל נא תהי כמת” (במ’ יב , יב). ואדני אבי ז”ל פירש: שני חלקים מאשר היה אתו מן הרוח; וכן הוא פירוש “פי שנים בכל אשר ימצא לו” (דב’ כא , יז): שני חלקי נכסיו; כי הבכור נוטל שני חלקים מן הנכסים , והפשוט נוטל החלק השלישי.
הסבר פירוש: רש”י מביא שני פירושים:
1. שביקש שיהיה כפול מאליהו בכוחו ברוחני. [רש”י מביא את הפירוש מרבותינו במסכת סנהדרין].
2. פירוש שני: אלישע מבקש מאליהו פי שניים מבני הנביאים שהעביר אליהם את כוח הנבואה. זאת אומרת אלישע מבקש מאליהו שהוא יקבל יותר מאחרים. בני הנביאים קיבלו חלק מסוים של רוח נבואה והוא רוצה לקבל כפול מהם. כמו שבכור מקבל שני חלקים ושאר הבנים מקבלים חלק אחד מתוך החלוקה של נכסי האב. [בדיני ירושה מחלקים את נכסי האב לפי מספר הבנים שיש לו+1כיוון שכל בן נוטל חלק אחד מתוך כלל הירושה ואילו הבכור מקבל שני חלקים]. .
מוסר השכל הנלמד בפרק:
-
אדם צריך להבין שהצלחת פעולותיו לא נמדדת בכוח פעולותיו אלא בהחלטת האל לברך את פעולותיו. ניתן לראות בפרק שאלישע עשה את אותה פעולה אך בפעם הראשונה לא הצליח ובפעם השנייה כן הצליח כאשר לפני הפעולה התפלל לה’ והבין שתוצאת הפעולה נמדדת באל ולא בו.
-
ניתן להבין שלכל מעשה שאנחנו עושים נדרשת תפילה. גם אלישע שהיה איש קדוש כשלא התפלל לא הצליח וכשלפני שפעל התפלל לה’ הצליח בפעולתו גם בקריעת מי הירדן וגם בריפוי המים ובהענשת הילדים שפגעו בו. מפה ניתן להבין שכוחו של הנביא[ושל בני האדם] לא מגיע מכוחו האישי אלא מכוחו של האל ולכן כדי ליצור הצלחה יש להתפלל לאל לסיוע.
-
מכך שאלישע עונה לשאלת בני הנביאים האם הוא יודע שאדונו[אליהו] נלקח ממנו היום? בתשובה: “גם אני ידעתי, החשו [שתקו]” אנו לומדים שבשורה רעה לא צריך לדבר עליה ולספר אותה אלא לקוות עד הרגע האחרון שהדבר ישתנה.
-
מבקשת אלישע לאליהו [פסוקים ט’-י”א]ניתן ללמוד שאדם שרוצה משהו צריך לנסות תמיד. לבקש ולא להתבייש. אולי יצליח ואולי לא. אבל מה שבטוח לא יפסיד. אלישע מבקש מאליהו דבר שקשה לקבל [להיות פי 2 ברוחו מאליהו] אבל בסופו של דבר ניתן לראות שהוא מקבל את בקשתו.
לומדים לבגרות בתנ”ך בקלות. עוד סיכומים, הסברים, שאלות בגרות בתנך, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה בתנ”ך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנ”ך בקליק.
לומדים לבגרות בתנך בקלות.שאלות בגרות בתנך ושיעורי צפייה בתנך ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר תנך בקליק.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ וכתבו מהם שמות המקומות המופיעים בפרק? כתבו על שלושה מקומות מהמקומות שרשמתם ותארו מה היה בכל מקום.
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ פסוקים ט’- ט”ו וכתבו:
-
מהו מעשה סמלי?
-
כתבו שני עשים סמליים המופיעים בפרק. מהם המעשים ומהם מסמלים?
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ פסוקים י”ג- וכתבו:
-
כמה פעמים משליך אלישע את אדרת אליהו על המים?
-
מה השוני בין הפעמים שהשליך אלישע את האדרת?
-
מהי הסיבה לדעתך שהנהר נבקע לשניים?
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’. בפרק זה מופיעים כמה ניסים שנעשו. תארו שניים מהניסים בפרק.
-
קראו מלכים ב’ פרק ב’ פסוקים א’- י”ד.
-
כתבו מהי מערכת היחסים בין אליהו לאלישע המשתקפת לדעתך מקריאת פסוקים אלה.
-
קראו את פירושו של רלב”ג: “שב נא פה כי יי’ שלחני עד בית אל – ראוי שתדע , שלא עשה זה אליהו לתכלית שלא יאציל מן הרוח אשר עליו על אלישע , שהרי צוהו השם יתברך שימשח אלישע בן שפט לנביא תחתיו. ואמנם אמר לו זה , כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו , אם יראה שינשא בסערה השמים”.
ואת פירושו של רד”ק: ” חי יי’ וחי נפשך – מה שאמר וחי נפשך , אחר שאמר חי יי’ , לא אמר כן להגדיל , כי השבועה הראשונה גדולה; אלא נשבע בנפשו להראות כי גדלה נפשו בעיניו; והקדים חי יי’ , לכבוד.”
האם הפרשנים שקראת את פירושיהם מסכימים עם דעתך בנוגע למערכת היחסים בין אליהו לאלישע או לא? נמק תשובתך.
