מלכים ב’ פרק כ”א
- מלכים ב'
- פרק כ"א
- מנשה במלכותו
א בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ. ב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ג וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו, וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה “בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי”. ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה. ו וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים, הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס. ז וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה, בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ “בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם. ח וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם, רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים, וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה”. ט וְלֹא שָׁמֵעוּ, וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
י וַיְדַבֵּר יְהוָה בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: יא “יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה, הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו, וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו. {פ}
יב לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, אֲשֶׁר כָּל (שמעיו) שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. יג וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב, וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ. יד וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם. טו יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה”. טז וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה, לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. יז וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. יח וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא, וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו. {פ}
יט בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה. כ וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו. כא וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו, וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם. כב וַיַּעֲזֹב אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו, וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהוָה. כג וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו, וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ. כד וַיַּךְ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן, וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו. כה וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ בְּגַן עֻזָּא, וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו. {פ}
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בתנ”ך: מלכים ב’ פרק כ”א
נושא: חטאי מנשה
תקציר הפרק
בנו של חזקיהו מנשה עולה למלכות לאחר מות אביו. הוא בן 12 כשמתחיל למלוך וימלוך סך הכל 55 שנה בירושלים. שם אימו חפציבה והוא נחשב כאחד המלכים הרשעים ביותר שהיו לעם ישראל.
מנשה עושה רפורמה פולחנית שונה משל אביו חזקיהו. הוא שובר והורס את כל מה שחזקיהו בנה למען האל ובונה את כל מה שחזקיהו הרס. מנשה גם עובד את כל סוגי העבודה זרה שהיו בתקופתו: גילולים, אשרה, בעל ואף מעביר את ילדו באש ושם בירושלים העיר שאמר ה’ לדוד ושלמה שבה הוא בחר לשכון במות לעבודה זרה. זהו החטא החמור ביותר של מנשה מכיוון שבכך חטא יותר מהגויים בתקופתו כששם פסל אשרה בבית המקדש והכעיס מאד את האל.
ה’ שולח נביאים שונים שיוכיחו את העם על מעשיהם הרעים ושישובו בתשובה אך הם אינם שומעים לנבואות החוזרות. וכך מנשה מתעה אותם לעשות דברים רעים אף יותר מהגויים [האמורי] שהיו לפניהם בארץ.
חטאיו שמתמקדים בין האל לבין בני אדם לא מסתיימים ומנשה ממשיך וחוטא אף בחטאים של בין אדם לחברו והורג הרבה מאוד אנשים חפים מפשע. על חטאיו של מנשה ועל חטאי העם, האל מתחייב לא לוותר ולהעניש את אנשי יהודה וירושלים בעונשים כל כך כבדים שכל מי שישמע על העונשים האלה יצטמרר וירצה להציל את אוזניו מלשמוע את הבשורות הרעות.
חורבן ירושלים מדומה לחורבן שומרון וגלות עשרת השבטים שגם שם העם נשפט בצורה מדוקדקת על מעשיו ונענש עליהם בצורה מדויקת כמו בנאי שבודק בצורה מדויקת את הקיר שהוא בונה. חורבן ירושלים גם מדומה בצורה של אדם שסועד סעודה ולאחר שמסיים את כל מה שיש בצלחת מסיר והופך אותה מעל פניו.
מנשה מת וסיפור חייו והחטאים שחטא מופיעים גם בדברי הימים. הוא נקבר בגן ביתו בגן עזא ובנו אמון מחליף אותו בשלטון כשהוא בן 22 שנה. שם אמו משלמת בת חרוץ מיטבה והוא מתנהג רע כמו אביו. עובד עבודה זרה ומשתחווה להם. עוזב את ה’ אלוהי אבותיו ולא הולך בדרך האל. בהמשך מסופר שעבדיו מורדים בו וממיתים אותו בביתו . המעמד הגבוה שבעם [=עם הארץ] ממיתים את כל אלה שמרדו באמון וקשרו קשר נגדו וממליכים את בנו יאשיהו תחתיו כשהוא צעיר מאוד. גם אמון נקבר בגן עזא.
מבנה הפרק:
א’-ט’: מנשה וחטאיו
י’-ט”ו: תוכחות האל ונבואות החורבן בעקבות חטאי מנשה
ט”ז: חטאו של מנשה בהריגת חפים מפשע
י”ז-י”ח: סופו של מנשה
י”ט-כ”ו: מלכות אמון וסופו
מילים לביאור:
צבא השמים– שמש, ירח וכוכבים.
דם נקי- אנשים חפים מפשע
לבז– לבוז
למשסה– למקור לפגיעה והתקפה
מחה– מחק, סילק
קו ומשקולת– כלי מדידה של בנאים לבדיקת הקיר. (אם הקיר ישר או לא)
עם הארץ– המעמד הגבוה בעם
סינקרטיזם– אמונה בכמה אלים
מנשה עובד סוגים שונים של עבודה זרה:
אשרה
גילולים
מולך
צבא השמים (=שמש, ירח וכוכבים)
בעל
רפורמה פולחנית: שינוי בפעולות הדת במדינה. מנשה פועל הפוך מאביו חזקיהו. הוא עושה כמוהו שינוי בתחום הדתי אבל השינוי שלו הוא שלילי ולא חיובי כמו אביו.
מנשה מתואר כמלך שחטא יותר ממלכים אחרים ויותר מהגויים כיוון שבחוצפתו הכניס פסל למקום ששייך ומקודש לה’.
חטאי מנשה:
עבודה זרה לסוגיה השונים (בעל, אשרה, גילולים, צבא השמים)
העלה באוב
הרבה אנשים שמנחשים את העתיד
עונן- ניחש את העתיד על ידי הסתכלות בצורות העננים
הכניס פסל אשרה לבית המקדש
בנה במות ומזבחות לאלילים בתחומי בית ה’ בירושלים.
העביר בנו באש במקום הנקרא גיא בן הינום כקורבן לעבודה זרה הנקראת “מולך”.
החטיא את ישראל והדביק אותם בחטאיו
שפך דם נקי (הרג אנשים חפים מפשע)
גרם לעם לא להקשיב לנביאים שניבאו וניסו להוכיח אותם על חטאיהם. (יואל, חבקוק ונחום).
אירועים היסטוריים המופיעים בפרק:
לאירועים ההיסטוריים יש מטרה כשמופיעים בפרק או להזהיר ממצב דומה שקרה בעבר או להזהיר מפני פורענות שתקרה כתוצאה מהחטאים של העם.
אירוע היסטורי מהעבר שמוזכר בפרק:
גלות עשרת השבטים וחורבן שומרון בשנת 722 לפנה”ס. [מלכים ב’ פרק י”ז] מופיעים ברמז בפסוק י”ג שם נאמר שהאל יבחן וימדוד את מעשי יושבי ירושלים כמו שנמדדו מעשיהם של שבטי ישראל בשומרון. (אחאב היה מלך ישראל שחטא והחטיא את העם בעבודה זרה ושומרון הייתה עיר הבירה של עשרת השבטים).
אירוע היסטורי שמופיע בפרק זה כנבואה לעתיד:
חורבן ירושלים וגלות יהודה בשנת 586 לפנה”ס. האירוע מוזכר בפסוק י”ג בנבואה שהנביאים מנביאים חורבן על הארץ והפגיעה שיפגעו בהם ויתעללו בהם הבבלים. [“ומחיתי את ירושלים..”]
ביטויים:
ביטוי המדגיש את עוצמת גודל האסון שיקרה בירושלים:
“תצילנה שתי אוזניו”- ביטוי לאדם ששמע בשורה רעה ושם ידיו על אוזניו כדי להינצל ולא לשמוע את הבשורה הרעה ששמע.
הביטוי מופיע כדי להדגיש עד כמה העם יחווה התעללות שאנשים לא ירצו לשמוע על המקרה מרוב שהוא יהיה מחריד לשמיעה.
דימויים:
דימוי החורבן מתחום הבנייה:
בפרק מופיעה נבואה על עתיד ירושלים ואנשי יהודה בעקבות חטאי מנשה וחטאי העם שהלכו בדרכיו:
קו ומשקולת אלה כלי מדידה מתחום הבניין שבהם מודדים האם הקיר שנבנה בצורה ישרה. מטרת הכלים האלה היא להדגיש שכמו שבנאי מודד את הקיר עם כלי בניה ומדידה [קו ומשקולת] כדי לא לעשות טעויות ולא לבנות עקום כך חטאי העם ימדדו על ידי האל בצורה חדה ומדויקת. כמו שנמדדו חטאיהם של עשרת השבטים[אחאב] בשומרון והם גלו ושומרון נחרבה.
אחאב– מלך שמלך על עשרת השבטים וחטא והחטיא את העם בעבודה זרה ובשחיתות ולכן הוא מתואר פה במדידת החטאים ובבדיקת מעשי העם. [מלכים א’]
דימוי החורבן מתחום הסעודה:
האל יחריב את ירושלים כמו שאדם מסיים את האוכל בצלחתו ומוחה את הצלחת והופך אותה ומזיז אותה הצידה כיוון שהיא ריקה לחלוטין ואין בה כבר צורך כך האל יחריב את ירושלים. ימחה את התושבים והמקום ויזיז אותה כמקום ללא ערך.
שורש מנחה– שורש החוזר על עצמו בפסוק, פרק כדי להעביר מסר.
מ.ח.ה- חוזר בפסוק י”ג ומטרתו להדגיש את הכעס של האל על העם ואת העונש הכבד שיקבלו על חטאיהם.
השוואה:
קורות חייו של מנשה מופיעים גם בספר דברי הימים ב’, ל”ג פסוקים א’-כ’. ושם ישנם פרטים שנעדרו מספר מלכים.
בספר דברי הימים מסופר על חייו של מנשה ועל כך שחטא והחטיא את ישראל בחטאים כבדים וחמורים מאוד אך בהמשך הספר גם מתואר שמלך בבל לקח אותו לגלות ושם בגלות ובכלא הוא שב בתשובה על חטאיו וכאשר חזר לירושלים התנהג ומת כמלך ישר.
נקודות דמיון בין ספר מלכים לדברי הימים:
בשני המקורות מופיעים הגיל שמלך וכמות השנים הכוללת שמלך בירושלים.
בשני המקורות מופיעים חטאי מנשה בעבודה זרה
בשני המקורות מופיעים הנביאים שה’ שולח אל העם והם לא מקשיבים.
נקודות שוני בין ספר מלכים לדברי הימים:
מנשה הוגלה על ידי מלך בבל לבבל
מנשה הגיע למצב שהוא בצער רב ופנה לה’, נכנע לפניו ושב בתשובה.
ה’ נענה לתפילת מנשה. הציל אותו והשיב אותו לירושלים.
כששב מנשה לירושלים הוא עשה שינוי בשני תחומים:
הוא פעל לצורך בטחון העיר. (בנה את החומות ושם שרי חיל בערי יהודה המבוצרות)
הוא הסיר את המזבחות לעבודה זרה בירושלים אבל לא את הבמות המפוזרות בירושלים לה’. (הוא לא ריכז את הפולחן למקום אחד כמו אביו חזקיהו).
מסקנה:
כותבי הספרים שלאחר כתיבת ספרי התורה [בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים] היו נביאים. לפעמים היו הנביאים בני אותה תקופה אך לרוב היו בתקופות שונות בחיי העם וכל נבואה וספר נכתבו לצורך אותו הדור. בנוסף, מאירוע אחד כל נביא יכול לבחור ללמד משהו ולקדם נושא אחר שהוא מעוניין לשים בו דגש לצורך שינוי בעם.
יש שיאמרו שכותב ספר דברי הימים היה בעד מלכי בית דוד ויהודה ולכן כשמנשה בסוף ימיו שב בתשובה הוא טרח להזכיר זאת ואילו כותב ספר מלכים שראה את כל ההרס שזרע מנשה אחרי אביו למרות ששב בתשובה לא היה מעוניין לפרגן לו בספרו אלא השאיר את מותו כרשע.
דעה נוספת היא שכותב ספר דברי הימים האמין בשיטה של מידה כנגד מידה אישית ולכן לאחר שמנשה חטא ונענש בידי מלך בבל ושב בתשובה נסלח לו. לעומתו כותב ספר מלכים האמין שמנשה חטא והחטיא וגרם לדורות הבאים גם לחטא ולכן העונש יהיה עונש לדורות הבאים וזו הסיבה שהוא לא מוציא את מנשה זכאי כמו כותב דברי הימים. [גמול לדורות קיבוצי].
מוסר השכל:
- הפרק מלמד על עיקרון מידה כנגד מידה. החטא ועונשו- מנשה חטא והחטיא את העם בכל חטא אפשרי ולכן המקום כולו יחרב והעם ילכו לגלות.
- הפרק עוסק במלכות מנשה אך גם מראה איך מעשי המלך משפיעים על העם ועל העתיד של העם בהמשך ועד כמה יש למלך אחריות על מה שיקרה על העם לטוב או לרע.
קשיים ופרשנויות:
קושי:
“וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל …”(מלכים ב פרק כא פסוק ג)
מהי הסיבה שמנשה מושווה ביחס לאחאב מלך ישראל שמלך לפני שנים רבות על ישראל והרי היו עוד מלכים שחטאו באשרה.
תשובה:
רד”ק: “כאשר עשה אחאב – כי הוא החל לעשות אשרה במלכי ישראל; כי עד שמלך אחאב לא ראינו לאחד מן המלכים שעשו אשרה , אלא שהיו הולכים בחטאת ירבעם.”
הסבר תשובה: כיוון שאחאב היה המלך הראשון ממלכי יהודה וישראל שהתחיל לעבוד עבודה זרה לאשרה [עץ]. לפניו היו עובדים עבודה זרה כמו ירבעם בן נבט שבנה עגלי זהב ואמר לעם ללכת להתפלל לה’ היכן שעגלי הזהב נמצאים. [עבדו את ה’ אבל על ידי עבודה זרה].
קושי:
מהי הסיבה ששומרון מופיעה פה? ומה עניין הדימוי של הצלחת?
פירוש:
רלב”ג: ונטיתי על ירושלם את קו שומרון – רוצה לומר , שתנתן ביד אויב , כמו שנתנה שומרון ביד מלך אשור. ואת משקולת בית אחאב – הוא אבן העופרת שבונין בו. ואמר זה על צד המשל לענין חרבן בית אחאב והכלותו , וכן אמר שיכלו מירושלם יושביו.
הסבר פירוש:
ירושלים תינתן ביד אויב כמו ששומרון נתנה ביד אשור ונחרבה.
משקולת בית אחאב– היא האבן שבונים ממנה ומופיעה פה להדגיש שחורבן בית אחאב היה מוחלט.
קושי:
מהי הסיבה שמופיע פה דימוי מתחום האוכל?
תשובה:
רלב”ג: ומחיתי – והכיתי. כאשר ימחה את הצלחת – רוצה לומר: כמו שיכה איש את הקערה מלאה תבשיל , שבהכותו אותה הפך על פניה , ולא ישאר בקערה דבר מהתבשיל שיהיה בה.
הסבר פירוש: הדימוי מופיע כדי להדגיש שכמו שאדם מכה קערה מלאה תבשיל הוא הופך אותה וכל התבשיל יוצא מהקערה כך כשה’ יהפוך את ירושלים כל העם יצא ממנה ולא ישאר בה אף אחד.
רד”ק: כאשר ימחה האדם את הצלחת , שמחה אותה ואחר כך הפכה על פניה; כי כן דרך המקנח הקערה , שהופך אותה אחר כן על פניה כדי שלא תתטנף; כן ימחה ירושלם וינקה אותה מאנשיה , ואחר כך יחריב אותה.
הסבר פירוש: הדימוי הוא כמו שאדם אוכל כל מה שיש בצלחת ואחר כך כשהצלחת ריקה כבר אין בה צורך אז הוא הופך אותה ממנו.
ההבדל בין הפרושים של רד”ק ורלב”ג:
רלב”ג טוען שה’ קודם יהפוך את ירושלים ולאחר שיחריב אותה כל העם יצא ממנה. רד”ק לעומתו טוען שקודם ה’ יגלה את העם ולאחר מכן כשהעם כבר לא יהיה בירושלים כבר לא יהיה לו צורך בעיר ואז יחריב אותה.
רלב”ג: חורבן העיר ואז גלות.
רד”ק: גלות ואז חורבן העיר.
קושי:
מיהם הנביאים שניבאו בימי מנשה ומדוע לא הוזכרו בשמותם?
תשובה:
רד”ק: וידבר יי’ ביד עבדיו הנביאים – בסדר עולם (סע”ר כ): יואל נחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה , ולפי שלא היה מנשה כשר , לא נקראו על שמו.
הסבר פירוש: הנביאים שניבאו בתקופת מנשה היו: יואל, נחום וחבקוק ולא נזכרו בשמותיהם כי לא רצו להירשם על ידו בגלל מעשיו הרעים.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
סרטון הסבר איך עונים על שאלות השוואה
https://www.youtube.com/watch?v=SA3Oqu84HI4
שאלות בגרות:
- קרא מלכים ב’ פרק כ”א פסוקים א’-ב’.
מהם הפרטים הידועים לנו מפסוקים אלה על מנשה? האם כותב הפרק צידד בהתנהגותו של מנשה או לא? בסס דעתך על הכתוב.
- קרא מלכים ב’ פרק כ”א פסוקים ג’-י’.
- מהי הרפורמה הפולחנית שעשה מנשה?
- קרא פסוקים ט”ז-י”ז. כיצד לפי כותב הפרק ניתן לשער שמנשה ביסס את הרפורמה שלו?
- מהי דעתך על התנהגותו של מנשה? נמק דעתך.
- קרא פרק כ”א
- הוכח מהפסוקים שמנשה חטא בשני תחומים בין אדם לאל ובין אדם לחברו
- תן דוגמא לכל תחום שחטא בו.
- קרא מלכים א’ פסוקים א’-י”ט ודברי הימים ל”ג פסוקים י”א-כ’.
- כתוב שני פרטים המופיעים בספר דברי הימים אך אינם מופיעים בספר מלכים?
- כתוב מהי הסיבה לדעתך שכותב ספר מלכים בחר לא לרשום אותם?
- קרא מלכים ב’ פרק כ”א. בפרק זה מוזכרים מלכים שונים ממלכי יהודה וישראל.
בחר שלושה מלכים המוזכרים בפרק זה וכתוב לשם איזו מטרה הוזכרו בפרק זה.
