מלכים א פרק כא
- מלכים א
- פרק כא
- כרם נבות היזרעאלי
א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ. ד וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם. ה וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם. ו וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי. ז וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. ח וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הספרים [סְפָרִים] אֶל הַזְקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת. ט וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. י וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת. יא וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם. יב קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. יג וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת. יד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת. טו וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת. טז וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ. יז וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. יח קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. יט וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה. כ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. כא הִנְנִי מבי [מֵבִיא] אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל. כב וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל. כג וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל. כד הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם. כה רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ. כו וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כז וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט. כח וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. כט הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי [אָבִיא] הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.
ב”ה
מיקום בתנ”ך: מלכים א’ פרק כ”א
נושא: כרם נבות היזרעאלי
סיכום:
אחרי האירועים שקרו בפרק הקודם מתמקדים בסיפור חדש שקרה עם אחאב מלך ישראל.
לאחאב מלך ישראל יש ארמון ביזרעאל וקרוב לארמון שלו יש נחלה ששייכת לאדם בשם נבות. על נחלת נבות יש כרם . יום אחד מטייל אחאב בגן ביתו ורואה את הכרם הצמוד לארמונו. מכיוון שהיה כרם יפה ומטופח פונה אחאב אל נבות ומבקש ממנו שיביא לו את הכרם מכיוון שהוא צמוד לביתו וכך יוכל להנות ממנו. בתמורה לכרם שלו אחאב מציע לנבות כרם טוב יותר מכרמו או כסף בערך הכרם.
נבות מסרב בצורה נחרצת ונותן לאחאב שתי סיבות לסירובו: הוא לא יכול לעבור על ציווי האל שנתן את הנחלות על פי גורל עוד מימי יהושוע בן נון ובנוסף הוא לא יכול לפגוע באבותיו שהעבירו לו בירושה את הנחלה כדי שתישאר בידי המשפחה. אחאב שומע את תשובת נבות ושב לביתו מתוסכל ומאוכזב בעקבות סירובו של נבות. הוא עולה למיטתו, מסב פניו אל הקיר ומסרב לאכול.
איזבל, אשת נבות שרואה שבעלה לא אוכל ועם פנים זעופות הולכת למיטתו ושואלת אותו מה קרה לו? ולמה הוא לא אוכל? הוא מספר לה על אירועי היום ועל כך שביקש מנבות את הכרם שלו ונבות סרב לתת לו את הכרם. [הוא משמיט את הסיבות האמיתיות לסירובו של נבות].
איזבל ששומעת את דברי בעלה אומרת לו: קום תאכל ותשתה. אני אראה לך איך מלך צריך להתנהל. אדאג שתקבל את הכרם שאתה רוצה!
איזבל כותבת ספרים וחותמת בחותמו של אחאב לשופטים ולשרים שבעירו של נבות ומצווה עליהם להכריז על צום בעיר ולהעמיד את נבות למשפט פומבי.
ובמשפט מול נבות להביא שני אנשים מושחתים שיעידו נגד נבות שברך אלוהים ומלך ואז יוציאו אותו לסקילה עד שימות.
אנשי עירו של נבות עושים את מה שהמלכה מצווה בדיוק כפי שכתבה בספרים אליהם: קראו צום, הושיבו את נבות בראש העם למשפט, מצאו שני אנשים מושחתים שיעידו נגדו והם מעידים נגדו במשפט מול העם ומתסיסים את העם שנבות ברך אלוהים ומלך. מוציאים את נבות אל מחוץ לעיר, סוקלים אותו באבנים עד שמת ולאחר מכן הם שולחים לאיזבל הודעה שנבות סוקל ומת. כשאיזבל שומעת שנבות מת היא הולכת אל אחאב בעלה ואומרת לו: קום, ותירש את כרם נבות שלא רצה לתת לך בכסף את הכרם שלו כי הוא כבר לא חי אלא מת. אחאב שומע את דבריה ולא שואל שאלות כיצד הוא יורש משהו ששייך למישהו שמת אלא ישר הולך ומטייל בכרמו של נבות.
ה’ פונה לאליהו התשבי ואומר לו לרדת אל אחאב מלך ישראל שנמצא בשומרון ומטייל בכרם נבות ולומר לו: “הרצחת וגם ירשת?” ולספר לו על כל העונשים שיקבל בעקבות חטאיו. מידה כנגד מידה. במקום שליקקו הכלבים את דם נבות ילקקו הכלבים את דמך.
אחאב רואה את אליהו ושואל אותו: המצאת אותי אויבי? אליהו משיב לו: מצאתי אותך בגלל שהתמכרת לעשות הרע בעיני האל. ולכן ה’ מביא עליך רעה כזו שכל הגברים שיהיו בביתך ימותו וביתך יהיה כמו בית ירבעם בן נבט ובית בעשא בן אחיה שלא נשאר מהם זכר בגלל הכעס שהכעסת את האל והחטאת את עם ישראל. וגם איזבל תיענש על פי דברי האל. הכלבים יאכלו את בשר איזבל בחל יזרעאל. הצאצאים של איזבל ואחאב כשיברחו הכלבים יאכלו בשרם ומי שיברח לשדה יומת שם והעוף יאכל את בשרו. וכל זה כי אחאב עשה דברים כל כך רעים בעקבות ההסתות של אשתו איזבל. ואף הלך אחרי עבודה זרה כמו הגויים שה’ הוציא מהארץ בעקבות העבודה זרה שלהם.
אחאב שומע את דברי אליהו הנביא ומייד קורע את בגדיו, שם שק על בשרו, צם, ישן עם בגדי שק ומתהלך אט ובצער. האל שרואה את חרטת אחאב וצערו אומר לאליהו: ראית שאחאב נכנע מלפני ושב בתשובה? לכן, הוא לא יראה את הדברים הקשים שאעשה לביתו אלא הדברים יקרו רק בימי בנו כשהוא לא חי כדי לראות אותם. [הקלה בעונשו עקב צערו].
מילים לביאור:
ספרים– מכתבים/ אגרות
זקני העיר– שופטי העיר
החורים– השרים, האנשים החשובים והחכמים שבעיר
חורים– מנהיגי העיר
בני בליעל– אנשים בלי עול ובלי מצפון [מושחתים]
מבנה הפרק:
א’-ד’: שיחת נבות ואחאב
ה’-ז’: שיחת אחאב ואיזבל
ח’- ט”ז: פעולות איזבל לירושת כרם נבות.
י”ז-כ”ח: שליחות אליהו אל אחאב [החטא ועונשו].
הסיבה לבקשת אחאב:
הכרם צמוד לארמונו ולכן יוכל לייפות את ביתו.
נבות מסרב מכיון:
- נחלת אבותיי– דבר שעובר בירושה ויש לו קשר רגשי. [נימוק אישי]
- חלילה לי מה’– הנחלה ניתנה בגורל עוד מימי יהושוע בן נון ועוברת בירושה ולכן היה אסור למכור אותן לשבטים אחרים כדי שלכל שבט יהיה את השטח שלו. [נימוק דתי]
השמטת פערי מידע: כאשר מסופר על אירוע בתנ”ך וכשהוא מועבר על ידי אחת הדמויות היא בוחרת להשמיט או להוסיף על האירוע פרטים מסוימים. [בדרך כלל יש מטרה מאחורי ההשמטה או ההוספה ולכן יש לזהות אותם ולנסות לחשוב מהי הסיבה לשינויים שנעשו].
אחאב משמיט בשיחתו מאיזבל פרטים מסוימים שהיו באירוע:
- אחאב משמיט שההצעה הראשונה שלו לנבות הייתה לקבל כרם טוב יותר מהכרם שיש לו.
- אחאב משמיט את הסיבות האמיתיות לסירוב של נבות למכור לו את הכרם. [עבירה על ציווי האל ונחלת אבותיו]
הסיבות שיכולות להיות לשינויים בהעברת המידע המדויק:
- אחאב לא רוצה להצטייר בעיני איזבל כסוחר גרוע שמציע כבר בהצעה הראשונה דבר בעל ערך גבוה יותר ממה שהוא מקבל.
- אחאב מעוניין שאיזבל תהייה בצד שלו ותבין את הכאב שלו ואולי אפילו הוא מעוניין שהיא תפעול להשיג את מה שהוא רוצה ולכן משמיט את הסיבות של נבות אלא מתאר את נבות כאדם שללא סיבה משמעותית מסרב למכור. [במיוחד לאור העובדה שהסיבות האלה הן סיבות רגשיות והוא לא רוצה שהיא תבין את נבות ואת נימוקיו לסירוב].
תיקון סופרים: כאשר כותבים מילה באופן הפוך מאיך שהיא אמורה להיכתב כיוון שבכתיבתה היא מזלזלת בכבודו של האל.
תיקון סופרים בפרק: ברכת האל.
מסופר שאיזבל מצווה על האנשים למצוא אנשים מושחתים שיעידו שנבות ברך אלוהים ומלך. על פי ההקשר אנחנו מבינים שלא מדובר בברכה אלא בקללה כיוון שאם הוא ברך אין שום סיבה להאשים ולהעניש אותו. אבל הדבר נכתב באופן כזה כדי שלא ייכתב דבר שהוא מזלזל בכבודו של האל והדרך להבין מהי המילה היא לפי הקשר.
איזבל עוברת על חוקי תורה:
לא תענה ברעך עד שקר– איזבל דורשת ממנהיגי העיר לבחור שני אנשים רעים שיתנו עדות שקרית על נבות שכביכול מרד במלכות..
לא תרצח– איזבל דורשת ממנהיגי העיר לסיים את משפט במותו של נבות.
לא תגנוב- איזבל לוקחת רכוש שהיא יודעת שלא שייך לה במרמה.
איזבל מודעת לחוקי התורה ולכן למרות שהיא עוברת עליהם. כלפי חוץ היא מוציאה את נבות למוות על פי חוקי התורה:
- הפעולה:
היא מבקשת שיאשימו את נבות בהאשמה שהיא מרידה באל ובמלכות- קללה
המטרה:
איזבל יודעת שרק על מרידה במלכות העונש של האדם הוא מוות ורכושו עובר לבית המלך ולכן היא מאשימה אותו בדבר זה ולא בדבר אחר שרק יגרום לנבות לסבול אבל לא לקבל את הכרם.
- הפעולה:
איזבל דורשת מראשי העם למצוא שני אנשים שיעידו עדות שקר על נבות-
המטרה:
איזבל מודעת לכך שאם רק אדם אחד יעיד נגד נבות לא יוכלו לתת לנבות עונש כי רק על פי שני עדים ניתן להוציא גזר דין של עונש מוות.
משפט נבות:
- העמידו את נבות בראש העם- מקום פומבי.
- האשימו את נבות באשמה של מרידה במלכות.
- שני עדי שקר טענו שראו ושמעו את נבות מקלל
- סקלו את נבות באבנים וגרמו למותו.
- רכוש נבות הועבר לבית המלך.
הפעולה שלא נעשתה על פי החוק גם לא למראית עין: לא נתנו לנבות להגן על עצמו לאחר שהאשימו אותו בחטא והעידו נגדו אלא ישר הוציאו את משפטו לאור והרגו אותו.
ביטוי– ביטוי שנאמר בתקופת התנ”ך והפך לביטוי בימינו המעביר מסר זהה לתקופת התנ”ך או שונה.
“הרצחת וגם ירשת?”
בפרק: דברי האל שמועברים לאחאב על ידי אליהו הנביא. מטרת הביטוי להאשים את אחאב בכך שגם רצח את נבות וגם הרוויח מהרצח שלו ולקח את כרמו.
הביטוי בימינו: כשרוצים להעביר מסר שהאדם גם עשה מעשה רע וגם הרוויח מהמעשה הרע שעשה.
“התמכרת לעשות רע”
בפרק: אליהו אומר לאחאב שהסיבה לכך שהוא פוגש אותו ומוכיח אותו היא כי הוא התמכר לעשות את הרע בעיני האל. הכוונה היא שאחאב עושה מעשים שרעים בעיני האל בלי מחשבה עמוקה, צורך או תאווה אלא בצורה אוטומטית.
בימינו: התמכרות
כאשר אדם מתמכר לעשיית מעשה מסוים והוא עושה את המעשה באופן אוטומטי וללא מחשבה עמוקה לפני או צורך ממשי בדבר.
מידה כנגד מידה– התאמה [=הלימה] בין המעשה לגמול הניתן לו.
אחאב ואיזבל גרמו למותו של נבות ולמוות מתוך ביזיון וכך ליקקו הכלבים את דם נבות ועוף השמים אכל את בשר נבות לכן גם את בשר ודם אחאב ואיזבל ילקקו הכלבים ויאכל עוף השמים.
“כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה…”[י”ט].
גמול לדורות– אדם עושה מעשה טוב/ רע הילדים שלו [הדורות אחריו] יקבלו שכר/ עונש על פי מעשיו.
אחאב מתחרט על מעשיו לאחר ששומע את תוכחת אליהו. הוא קורע בגדיו, שם שק על גופו, צם ושוכב בשק והולך בכבדות ואיטיות. ה’ שרואה שהוא מתחרט על מעשיו הרעים מחליט להקל בעונשו. העונש על ביתו של אחאב [השמדת זרעו] לא תקרה בימיו אלא בימי בנו.
גמול אישי– אדם עושה מעשה טוב/רע הוא מקבל שכר/עונש על מעשיו.
אחאב גרם למות נבות בסבל וגופו הופקר ולכן ימות בסבל ודמה ילקקו הכלבים. [מיתה משונה והפקרת גופה].
איזבל גרמה למות נבות בסבל וגופו הופקר ולכן תמות בסבל ודמה ילקקו הכלבים. [מיתה משונה והפקרת גופו]
כינויים: כינויים בין דמויות בפרק מעבירות לנו הקוראים את הקשר והיחס בין הדמויות.
אחאב מכנה את אליהו: אויבי.
מכינוי זה ניתן להבין שהיחסים בין אחאב לאליהו היו לא טובים עוד לפני שאליהו העביר לאחאב את העונש שיוטל עליו.
קשיים ופירושים:
קושי:
למה התכוונה איזבל באומרה: “עתה תעשה מלוכה בישראל”?
פירוש:
איזבל הייתה בת מלך צידון ובהתנהלות אביה ראתה שמלך יכול לנהוג כרצונו ולכופף את החוקים למטרתו ולכן אמרה לאחאב: “בוא ואראה לך איך מלך צריך להתנהג”…
פירוש:
ר’ יוסף קרא: ” אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל – אדם כמותך , שמצטער על דבר הקל , ראוי להיות מלך? בתמיה.”
הסבר פירוש: איך אדם שהוא מלך מצטער על דבר כזה פשוט?
קושי:
מהי הסיבה שאיזבל אומרת לשופטי ושרי העיר לקרוא צום בעיר?
פירוש:
רש”י: ” קראו צום – וביום הצום דרכם לבדוק בעבירות שבידם.”
הסבר פירוש:
מכיוון שביום צום אנשים חושבים ומפשפשים במעשיהם לבדוק מהם הדברים שהם צריכים לשנות במעשיהם.
קושי:
מהי הסיבה שאיזבל אמרה לשופטים להביא עדים שיעידו נגד נבות לפני העם והרי היא כבר ציוותה על השופטים שיהרגו אותו והם הסכימו מה היה צורך בעדים מול העם?
פירוש:
רד”ק: ויעידוהו – יעידו בו. יש לשאול: כיון שהשרים והסגנים ידעו הדבר כי שקר היה , למה היו צריכים לכל זה? יהרגוהו במצות איזבל , בלא עדות ובלא דבר! התשובה: כי זקני העיר והשרים היו מעטים , וידם היה במעל עם איזבל; כי אלו רצו הזקנים לגלות הדבר לעם העיר , לא היו מניחין להרגו בחנם , כל שכן הקרובים שהיו לנבות בעיר. ואלו רצתה איזבל להרגו בלא משפט , לא היה כח בידה , כי אף לגזול הכרם לא היה לה כח; כי אחאב ואיזבל , אע”פ שהיו ביזרעאל רשעים , היו לשמים , לעבוד עבודה זרה; אבל אם היו הורגים וגוזלים שלא במשפט , היו ישראל מורדים בו , כי לא היו מניחין מלך עליהם , אם לא יעמיד ארץ במשפט (ראה מש’ כט , ד).
הסבר פירוש:
אומנם השרים והשופטים היו יחד איתה במעשה אבל אם היו הורגים את נבות ללא משפט העם היו יוצאים נגד אחאב ואיזבל ומורדים בהם מכיוון שאומנם הרבה מישראל עבדו עבודה זרה באותה תקופה אבל עדיין היה חשוב להם הצדק והמוסר ולכן הייתה צריכה לעשות כאילו הוא נשפט בצדק ומואשם בעברה שעונשה מוות ולקיחת רכוש.
קושי:
מהי הסיבה שאיזבל ציוותה להאשים את נבות שברך אלוהים ומלך אם היה מספיק שהיה מורד באחד מהם או באל או במלך כדי שעונשו יהיה מוות ויילקח רכושו?
פירוש:
רד”ק: “…למה אמר אלהים ומלך , ובאחד מהם הוא חייב מיתה? אמרה זה להגדיל קצף העם עליו , ויסקלוהו מיד.”
הסבר פירוש:
הסיבה לכך שהוסיפה היא כדי שהעם יכעס מאוד על נבות וכך יהרגו אותו בלי לשמוע את טענותיו או את הסבריו.
מוסר השכל מהפרק:
- ממעשה רע לא מרוויחים. גם אם נראה שמרוויחים הרווח הוא זמני. בסופן של דבר לכל מעשה יש השלכות.
- אדם שגורם לאדם אחר לעשות מעשה רע לא יוכל להסתתר מאחורי אותו שליח בטענה שלא ידע או לא עשה- אחאב בהתנהגותו גרם לאיזבל לפעול בשבילו אך גם הוא נענש והואשם בפעולות איזבל.
- לכל אדם כל עוד הוא חי ומכל מעשה ניתן חזור בתשובה. גם על המעשים הנוראים ביותר- אחאב בפרק זה מואשם ובצדק ברצח ולקיחת רכוש והתמכרות לעשות רע ולאחר שהוא שב בתשובה הוא מקבל הקלה בעונשו והאל מתייחס לתשובתו ולשינוי מעשיו.
- אדם שמספרים לו על אירוע מסוים שקרה צריך לחקור היטב ולבדוק מה באמת קרה ומה הושמט ממנו ומהן הסיבות שהפרטים הושמטו לפני שהוא ממהר לכעוס ולפעול מתוך כעס- איזבל רואה ושומעת את אחאב ולא חוקרת לעומק את הסיפור. אולי אם הייתה חוקרת היטב הייתה מבינה את הצד של נבות בסיפור ונמנעת מרצח נבות.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות:
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים א’-ז.
- מהם הפרטים שמחסיר אחאב מאיזבל כשהוא מספר לה את אירועי היום?
- מהי הסיבה לדעתך שאחאב החסיר פרטים אלה?
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים ח’- ט”ו.
הוכח מפסוקים אלה שאיזבל ידעה את חוקי התורה.
- קרא מלכים א פרק כ”א פסוקים ח’- ט”ו.
במשפט נבות היה נראה שהדברים התנהלו על פי חוק. קרא את הפסוקים וזהה מהו הדבר שנעשה גם כלפי חוץ לא על פי הצדק.
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים ח’- ט”ז. ושמות פרק כ’ פסוקים א’- כ’.
- מהם חוקי התורה שעוברת עליהם איזבל במעשיה לקבלת הכרם?
- צטט מספר שמות את הציוויים שעוברת עליהם איזבל במעשיה.
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים כ”א- כ”ו. על פי איזה עיקרון העונש שניתן לאחאב ואיזבל? בסס תשובתך על הפסוקים.
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים כ”ז- כ”ח.
- מהי תגובת אחאב לדברי אליהו? הסבר וצטט מהפסוק.
- בעקבות תגובת אחאב מהו השינוי שנעשה בעונשו של אחאב?
- על פי איזה שיטת גמול אחאב יקבל את עונשו לאחר השינוי במעשיו?
- קרא את הביטוי המופיע לפניך: “ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה”.
לאור הפסוקים שקראת האם הוא בא לידי ביטוי בפרק? נמק תשובתך.
- מהי דעתך על ההקלה בעונשו של אחאב? נמק דעתך!
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים כ”ג-כ”ה ומלכים ב’ פרק ט’ פסוקים כ”ט- ל”ז.
- מה הקשר בין שני הקטעים?
- על פי הפסוקים שקראת במלכים א’ פרק כ”א מי הנאשם העיקרי בחטאי אחאב? מהי הסיבה לכך? בסס תשובתך על הפסוקים.
- מהי דעתך על הנאמר בסעיף ב’? האם אתה מסכים עם הנאמר? נמק דעתך.
- קרא מלכים א’ פרק כ”א.
הוכח על פי שתי ראיות מהפרק שמלך בישראל כפוף לחוקי האל ומחויב להם בדיוק כמו שאר העם.
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים וכתוב:
- הסבר מהו תיקון סופרים ומהי מטרת התיקון?
- כיצד התופעה מופיעה בפרק זה?
- קרא מלכים א’ פרק כ”א. לאחר שקראת פרק זה כתוב: מי לדעתך האשם העיקרי בסיפור ומדוע?
- קרא מלכים א’ פרק כ”א פסוקים א’-ד’ ואת פירושו של רד”ק: “…ויש לשאול עוד: אחאב , למה לא היה לוקח הכרם במשפט המלוכה , שהרי כתוב “את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח” (ש”א ח , יד)? התשובה כמו שפירשנו בספר שמואל (שם , טו): כי אין ממשפט המלוכה שיקח , אלא הפירות לצורך עבדיו ואנשי מלחמתו , אם יצטרכו; והראייה , שאמר “ונתן לעבדיו” (שם , יד) , ולא אמר שיקח לעצמו.”
- מהו הקושי שמעלה רד”ק?
- מהי התשובה של רד”ק לקושי שהעלה?
שאלות בגרות:
- קרא מלכים א’ פרק א’ פסוקים א’- י’.
- באילו דרכים מעביר כותב הספר את זקנת והיחלשות דוד?
- כיצד ניתן לראות על פי המשך הפרק שדוד המלך למרות זקנתו עדיין חזק בממלכתו?
- על פי המסורת את השיר במשלי ל”א “אשת חיל” כותב שלמה המלך על אימו בת שבע.
קרא מלכים א’ פסוקים י”א-ל”ב.
- כתוב מהן התכונות של בת שבע הבאות ידי ביטוי בפרק ומראות הערכה לחוכמתה ותבונתה.
- בין דברי נתן אל בת שבע לביצוע שלה ישנם פערים. מהם הפערים ומדוע לדעתך בחרה לנהוג כך ולא על פי עצת נתן הנביא.
- האם בת שבע השיגה את מבוקשה מהמלך? בסס תשובתך על הכתוב.
- קרא מלכים א פרק א’ פסוקים: י”ג- מ”ח.
- כתוב מהו הביטוי המנחה בפרק. מה משמעותו וכיצד הוא תורם להעמקת המתח בסיפור.
- כתוב מיהם המתמודדים על המלוכה בפרק והבא שתי תכונות שניתן ללמוד על כל אחד מהם מהפרק.
- קרא מלכים א’ פרק א’ פסוקים נ’-נ”ג.
- מהי הפעולה שעושה אדוניהו כששומע שדוד המליך את שלמה ומהי הסיבה לפעולותיו?
- האם תוכנית אדוניהו בפסוקים אלה הצליחה? בסס דעתך על הכתוב.
- כתוב דעתך על החלטת שלמה ונמק דעתך.
- קרא מלכים א פרק א’ פסוקים: ל”ב- ל”ה ופסוק: ל”ח ואת הפירושים של רלב”ג ור’ יוסף קרא:
ר’ יוסף קרא: ” והכרתי והפלתי – אילו גיבורים שבאו עמו מארץ כרתים , ו’פלתים’ הם יושבי חבל ים פלשתים , דכתיב “הוי יושבי חבל הים גוי כרתים” (צפ’ ב , ה).”
רלב”ג: וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי – הם היו סנהדרין , כמו שקדם (ראה פירושו לש”ב ח , יח); וזה כי אלו שזכר הם אשר על פיהם ראוי שתהיה בחירת המלך
- מיהם האנשים שמגיעים להמלכה בנוסף לציווי דוד?
- קרא את פירושם של ר’ יוסף קרא ורלב”ג. על פי פירושם מי הם קבוצת האנשים שנוספה לטקס ההמלכה? על פי כל פירוש שקראת מהי הסיבה להגעה שלהם לטקס המלוכה?
- מהו הפירוש שהתחברת אליו יותר? נמק בחירתך.
- קרא מלכים א’ פרק א’ פסוק ל”ג. כיצד על פי הפסוק ניתן לראות שהקבוצה הנ”ל כפי הנראה כן הייתה ברשימה של דוד להמלכת שלמה.
