מלכים א’ פרק י”ב
- מלכים א'
- פרק י"ב
- פילוג הממלכה
יבאוַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃ בוַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֗ט וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרׇבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ גוַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹ ויבאו וַיָּבֹ֥א יָרׇבְעָ֖ם וְכׇל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ דאָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ הוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכוּ־עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃ ווַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃ זוידבר וַיְדַבְּר֨וּ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּ֠וֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כׇּל־הַיָּמִֽים׃ חוַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ טוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃ יוַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קׇטׇנִּ֥י עָבָ֖ה מִמׇּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ יאוְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ יבוַיָּב֨וֹ יָרׇבְעָ֧ם וְכׇל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃ יגוַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃ ידוַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ טווְלֹא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהֹוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהֹוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילֹנִ֔י אֶל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ טזוַיַּ֣רְא כׇּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹא־שָׁמַ֣ע הַמֶּ֘לֶךְ֮ אֲלֵהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ ׀ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּ֩נוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ יזוּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃
יחוַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ יטוַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
כוַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרׇבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ כאויבאו וַיָּבֹ֣א רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלַ֒͏ִם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כׇּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃
כבוַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָאֱלֹהִ֔ים אֶל־שְׁמַעְיָ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ כגאֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כׇּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ יאכדכֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה לֹא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃
כהוַיִּ֨בֶן יָרׇבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃ כווַיֹּ֥אמֶר יָרׇבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃ כזאִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהֹוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְ֠שָׁ֠ב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ כחוַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כטוַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃ לוַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃ לאוַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ לבוַיַּ֣עַשׂ יָרׇבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ לגוַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מלבד מִלִּבּ֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃
ב”ה
מיקום: מלכים א’ פרק י”ב
נושא: התפלגות הממלכה 928 לפנה”ס
תקציר הפרק
לאחר מות שלמה מגיע בנו רחבעם לשכם, שם כל עם ישראל התאסף כדי להמליך אותו.
ירבעם בן נבט שהנהיג מרד נגד שלמה וברח למצרים מנקמת שלמה שומע על מות שלמה ולכן שב ממצרים. העם בשכם מבקשים ממנו לבוא איתם אל רחבעם ולנהל משא ומתן עם רחבעם על תנאי ההמלכה. הם מגיעים אל רחבעם מספרים לו על הקשיים שהיו להם תחת אביו שלמה ומציגים בפניו את תנאי ההמלכה:
- הורדה של המיסים
- הורדה של כמות ימי העבודה לצורך עבודות המלך
במידה ורחבעם יסכים לתנאים אלה הם מתחייבים להיות לו לעבדים.
רחבעם שומע את בקשות ירבעם והעם ומבקש מהם ללכת ולשוב אליו לאחר שלושה ימים כדי שבזמן זה יחשוב על תשובה. הם מסכימים והוא מתייעץ עם שתי קבוצות:
הזקנים [יועצי אביו] ועם הילדים [הנערים שאיתם גדל והשתעשע במסיבות].
כל אחת מהקבוצות שונה בהרכב האנשים שבה וגם דעותיהם ועצותיהם שונות.
קבוצת הזקנים מציעים לרחבעם: להקשיב לעם, להוריד את כמות המיסים והעבודה וכך לרכוש את אמון העם כך שיהיו עבדיו כל[מנח1] הימים.
רחבעם מחליט לעזוב את עצתם ולפנות אל חבריו, הילדים שגדלו עימו והיו סביבו תמיד.
קבוצת הילדים מציעים לרחבעם: שיאמר להם שהאיבר הקטן בגופו גדול ממותן אביו זאת אומרת להבהיר לעם שהוא חזק מאביו ושיעדכן אותם שיכביד את המיסים והעבודות יותר מאביו ובמידה ולא יקשיבו לו עונשיו יהיו קשים הרבה יותר מאביו.
רחבעם מחליט לוותר על עצת זקני אביו ולהקשיב לעצת הילדים.
כאשר ירבעם והעם מגיעים לאחר שלושה ימים לשמוע את תשובתו הוא מעדכן אותם שמעתה יכביד עליהם וייתן להם עבודות/מיסים נוספים ובמידה ולא יקשיבו, יענשו הרבה יותר ממה שנענשו על ידי אביו. הפרט היחיד שהוא משמיט מדברי הילדים מתוך כבוד לאביו הוא הפרט שמדגיש שהוא גדול מאביו.
הסיבה למעשה טיפשי זה של רחבעם היא כי ה’ גרם לו לבחור בעצה זו כדי לגרום לכך שהמלוכה על כל ישראל תילקח ממנו.
ירבעם וראשי ישראל ששומעים את דבריו ומבינים שהוא לא שמע לדבריהם מכריזים שמרגע זה אין להם חלק בבית דוד וכל אחד ילך לביתו. לעומתם שבטי יהודה ובנימין מקבלים את רחבעם כמלך עליהם.
רחבעם שאינו מאמין שהעם התכוונו לדבריהם שולח את אדורם האחראי על המס למקום של עשרת השבטים והעם סוקלים אותו באבנים והוא מת. רחבעם ממהר ובורח במרכבתו לאזור ירושלים.
מאותו הזמן ועד זמן כתיבת הספר בני ישראל נשארו מפולגים והפסיקו להיות תחת שלטון דוד. מממלכה אחת הם נהפכו לשתי ממלכות: ישראל ויהודה.
ממלכת ישראל– עשרת השבטים.
ממלכת יהודה– שבטי יהודה ובנימין [בנימין לא תמיד מוזכר כיוון שהיה שבט קטן בגודלו הסיבה לכך מופיעה בספר שופטים י”ט-כ”א].
עשרת השבטים שיודעים שירבעם שב ממצרים קוראים לו וממליכים אותו עליהם ואילו שבט יהודה ממשיך ללכת אחרי בית דוד.
רחבעם מגיע לירושלים ואוסף 180 אלף אנשי מלחמה משבטי יהודה ובנימין כדי להילחם עם עשרת השבטים ולהשיב אליו את הממלכה.
ה’ נגלה אל שמעיה איש האלוהים ומעביר לו מסר ללכת אל רחבעם ולומר לו, לאנשי יהודה ובנימין ושאר העם לא להילחם עם אחיהם בני ישראל, לשוב לביתם כי מה’ הדבר.
רחבעם והעם שומעים את הדבר ושבים לביתם כדבר ה’ ונמנעים ממלחמה.
ירבעם שמולך על עשרת השבטים חושש מכך שבני ישראל יעלו לירושלים בחגים ובאירועים מיוחדים כדי להתפלל אל האל ואז יעזבו אותו. לכן הוא מתייעץ ועושה כמה פעולות שיבססו את ממלכתו:
בונה שתי ארמונות בשכם ובבית אל, בונה שני עגלי זהב ושם אחד בבית אל ואחד בדן ואומר לעם שבמקום לעלות לירושלים יקריבו שם את הקורבנות שלהם לה’, ממציא חג מליבו בתאריך ט”ו לחודש חשון, ממנה כהנים לא משבט לוי לעבודות הפולחן בבית אל ודן וממנה את עצמו ככהן גדול ומקטיר קטורת.
פעולותיו של ירבעם בפולחן [בניית עגלי זהב] נחשבות לחטא בעיני האל.
חקירת הפרק:
מבנה הפרק:
פסוקים א’-ג’: רחבעם מגיע לשכם לצורך המלכתו.
פסוקים ד’-ה’: משא ומתן בעניין המלוכה של רחבעם ושבטי ישראל.
פסוקים ה’-י’: עצת הזקנים ועצת הילדים לרחבעם.
פסוק ט”ו- הסיבה הדתית לפילוג המלוכה.
פסוקים ט”ז-י”ז: הסיבה ההיסטורית [ריאלית/מציאותית לפילוג הממלכה].
פסוקים י”ח- כ”א: ניסיונות רחבעם להשיב אליו את המלוכה והמלכת ירבעם על ידי עשרת השבטים.
פסוקים כ”ב-כ”ד: נבואת שמעיה איש האלוהים לרחבעם וחיילי ישראל.
פסוקים כ”ה-ל”ג: מעשי ירבעם לביסוס ממלכתו [עשרת השבטים].
מילים לביאור:
שוטים- [מקלות עם רצועה להכות בה]
עקרבים- מוטות ברזל עם רצועות ברזל עם פיות מחודדים להכות בצורה כואבת יותר
עול– מיסים [חובות קבועים] של כסף או עבודה לקופת המלך
ביטויים:
“מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל” [ט”ז}
כאשר רוצים לצאת מקבוצה מסוימת ולא להשתייך אליה מביאים את הביטוי : “איש לאהליך ישראל” הכוונה כל אחד ילך למקום שלו.
תיקון סופרים- כאשר בקטע יש דבר העלול לפגוע בכבוד האל משנים את המילה ומבינים מהי המילה הנכונה על פי הקשר.
פסוק ט”ז “…וישיבו העם את המלך דבר לאמר…לאלוהיך ישראל”
בפסוק היה אמור להיות כתוב: לאלוהיך [הכוונה כל אחד ילך למנהיג שמתאים לו] אך כדי שלא יראה כאילו לעם ישראל יש ריבוי אלוהים נכתב אוהליך. שכל אחד הלך לאוהל שלו.
פעולות רחבעם:
פעולות המראות את חוכמתו:
- רחבעם מבקש מהעם שלושה ימים לחשוב על תשובה מתאימה ולא ממהר לענות אלא מראה שנוהג בשיקול דעת ולא בפזיזות.
- רחבעם מתייעץ עם קבוצות שונות של אנשים ולא מנסה למצוא לבד פתרון לבעייתו.
פעולה המדגישה את טעותו:
- רחבעם מקשיב לעצה של הילדים שגדלו עימו ואינם מבינים בענייני הממלכה במקום להקשיב לעצת היועצים של אביו שהיה החכם באדם ומן הסתם יועציו היו חכמים כמוהו.
האירוע וסיבותיו– לכל אירוע בתנ”ך יש שתי סיבות העומדות מאחורי האירוע.
סיבה דתית- הסיבה שהדבר קרה, מאחורי הקלעים של הסיבה המציאותית. וסיבה היסטורית– הסיבה שנגלית לעין כשהאירוע קורה.
האירוע: פילוג הממלכה ממלכה אחת שבראשה עומד מלך מבית דוד לשתי ממלכות ישראל ויהודה.
סיבה דתית- שלמה המלך חטא ונישא לנשים נוכריות שהטו את לבבו לעבודה זרה ולכן קיבל נבואה שהמלכות השלמה תילקח מבית דוד והם ימלכו רק על שבט אחד. [מלכים א’, פרק י”א פסוקים י”א- י”ד]
סיבה היסטורית [ריאלית/מציאותית]- רחבעם מסרב לבקשת העם להוריד מכמות המיסים והעבודה הקשה ולכן העם מורדים בו ומחליטים להמליך את ירבעם עליהם.
לסיכום: האל גורם לרחבעם לא להקשיב לעצת יועצי אביו אלא לעצת הילדים כדי לגרום למצב שהממלכה תילקח מידי רחבעם כמו שניבא לשלמה. ולכן כשרחבעם ובני יהודה ובנימין רוצים לצאת להילחם ולהשיב אליהם את הממלכה הוא שולח את שמעיה שיאמר להם שכל מה שקרה זה בעצם מכוון על יד האל כדי לממש את רצונו ולכן אין טעם לצאת למלחמה כי התוצאה תהיה זהה. [מלכים א’ פרק י”ב פסוקים ט”ו+כ”ד]
מעשי ירבעם לביסוס ממלכתו:
אחרי שקראנו את מלכים א’ פרק י”א פסוקים כ”ט-מ’. שם האל שולח את אחיה הנביא להעביר מסר לירבעם שאומנם כעת הוא בורח מנקמת שלמה אך בעתיד כמעט כל שבטי ישראל יהיו תחת שלטונו כעונש על חטאי שלמה. בנוסף, הוא מקבל מהנביא מסר שבמידה והוא רוצה שממלכתו תישאר יציבה ולאורך ימים שישמור על חוקי האל. היינו מצפים שהפעולות של ירבעם לביסוס ממלכתו יהיו רפורמה דתית אך אנו רואים שמהפחד שהעם יעזוב אותו וישוב אל רחבעם הוא עושה פעולות שמכעיסות את האל ובעתיד המלוכה תילקח גם ממנו.
מעשי ירבעם: [מלכים א’ פרק י”ב פסוקים כ”ה-ל”ג]
- ירבעם בנה את שכם ופנואל כבתיו- מטרתו ליצור שליטה בכל האזור.
- ירבעם בנה שני עגלי זהב ושם אותם בדן ובית אל- הסיבה למעשה זה הייתה כי חשש שהעם יעלו לירושלים בחגים ובאירועים שונים כשהם רוצים להודות או להתפלל לאל וכשהם יעלו רחבעם ימצא דרכים לשכנע אותם לשוב אליו. לכן שם שני עגלי זהב בדן ובית אל ואמר לעם: במקום לעלות לירושלים ולעבור דרך ארוכה ומתישה כשהם רוצים להקריב קורבנות שילכו לדן ובית אל.
- ירבעם ממנה כהנים מכל העם שאינם משבט לוי- מטרת הפעולה לגרום לעם לאהוב אותו בכך שהוא ממנה אנשים שהם בעלי השפעה למעמד חשוב [ הכוהנים היו מקבלים כבוד רב מהעם ואף מקבלים מתנות ומעשרות מהעם].
- ירבעם עושה חג בחמישה עשר לחודש השמיני-החג שהוא עושה לא כתוב בתורה אלא הוא ממציא אותו מליבו. מטרת החג לגרום לעם באזור הצפון להרגיש אחדות ושמחה.
ירבעם ממנה את עצמו ככהן גדול שיכול לעשות את פעולת הקטורת למרות שהוא לא משבט לוי. – מטרת הפעולה להגדיל ולהאדיר את שמו.
ניתן לראות שמעשה זה היה רע בעיני האל כיוון שכתוב: “ויהי הדבר הזה לחטאת“[פסוק ל”א]
מילה מנחה בפרק: מילה שחוזרת על עצמה ובאה להעביר מסר.
המילה: ויעש חוזרת בפסוקים: כ”ח, ל”א, ל”ב, ל”ג.
מטרתה להעביר את המסר שעל ירבעם מוטלת האחריות לחטאי העם כי הוא בעצמו עשה פעולות אלה.
ריבוי פעלים בקטע:
ריבוי פעלים בקטע יכול להדגיש זריזות לדבר טוב או לדבר רע. בפרק שלנו הזריזות והריבוי פעלים מדגיש את חטאי ירבעם. [פסוקים כ”ח- ל”ג]
הפעלים: ויועץ, ויעש, וישם, ויעל, והעמיד.
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שכתוב “לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו”? [כ’]
והרי ידוע לנו על פי פסוק כ”א שגם שבט בנימין היה תחת שלטון ממלכת בית דוד.
פירוש:
רד”ק: “שבט יהודה לבדו – כבר כתבנו (מ”א יא , לב) כי שבט בנימן בכלל שבט יהודה , כי ירושלם בין שניהם היתה , ומי שימלוך בירושלם בודאי ימלוך על שניהם; לפיכך נכלל שבט בנימן בכלל שבט יהודה”.
הסבר פירוש: מכיוון שנחלת יהודה ובנימין סמוכות זו לזו אז המלך ששולט ביהודה שולט גם על שבט בנימין כי נמצאים בנחלתו.
פירוש נוסף: מכיוון ששבט בנימין היה קטן נכנס בתוך שבט יהודה.
קושי:
בפסוק כ”ג מופיע דבר האל אל שמעיה איש האלוהים לפנות אל כל בית יהודה, בנימין ויתר העם. מיהם יתר העם אם עשרת השבטים נמצאים בצד של ירבעם?
פירוש:
רלב”ג: ואת כל בית יהודה ובנימין ויתר העם – זה לאות שמלך על יהודה ובנימין , גם היה עמו משאר השבטים; וזהו אמרו ויתר העם. ואחשב , שהיו יושבים בירושלם מכל השבטים , ואותם נשארו לרחבעם; גם איפשר כי משבט שמעון נשאר מעט במלכות רחבעם , כי נחלת שמעון היתה מפוזרת תוך נחלת בני יהודה , כמו שנזכר בספר יהושע (יט , א).
הסבר פירוש:
על פי רלב”ג בתוך שלטון רחבעם היו חלק משאר השבטים שהיו יושבים בירושלים ומפוזרים באזור נחלתו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
[מנח1] א
שאלות בגרות:
- קרא מלכים א’ פרק י”ב ופרק י”א פסוקים י”א-י”ד.
- מהו האירוע המופיע בפרק י”ב? באיזה שנה לועזית הוא מתרחש?
- מהי הסיבה ההיסטורית לאירוע? בסס את תשובתך על הפסוקים.
- מהי הסיבה הדתית לאירוע שרשמת בסעיף א’? בסס תשובתך על הפסוקים.
- קרא מלכים א’ פרק י”ב פסוקים א’-ט”ז.
- רחבעם מתייעץ עם שתי קבוצות אנשים. מיהם האנשים המרכיבים כל קבוצה ומה יעצו לו?
- לאיזו קבוצה מקשיב רחבעם ומדוע?
- מהי דעתך על פעולת רחבעם? כיצד היית בוחרת לנהוג במצב זה ומדוע?
- קרא מלכים א’ פרק י”ב פסוקים א’-ט”ו. מעשיו של בני האדם מורכבים מהחלטות שגויות ונכונות.
- א. הבא שתי ראיות מהכתוב המוכיחות שרחבעם פעל בתבונה. וראיה אחת שפעל באופן שגוי.
ב. הבא מהפרק הוכחה שרחבעם בחר באופן שונה ממה שהיה עשוי לבחור. מה לדעתך ניתן להסיק מכך על אישיותו של רחבעם?
ג. קרא מלכים א’ פרק י”ב פסוקים כ”א- כ”ד. האם פסוקים אלה מוכיחים את דעתך על אישיותו של רחבעם או סותרים אותה?
- קרא מלכים ב’ פרק י”ב פסוקים א’-ג’ ומלכים א’ פרק א’ פסוקים ל”ח-מ’, שמואל ב’ פרק ה’ פסוק א’.
כיצד הקריאה בפסוקים אלה מוכיחה שכבר בתחילת הפגישה בין רחבעם לעם היה רחבעם צריך להבין שהמלוכה לא תגיע אליו בקלות?
- קרא מלכים א’ פרק י”ב פסוקים כ”ה- ל”ג.
- כתוב לפחות שני מעשים שעשה רחבעם לביסוס ממלכתו והסבר כיצד פעולות אלה יכלו לבסס מלכותו?
- קרא מלכים א’ פרק י”א, פסוקים כ”ו -מ’. לאור קריאת פסוקים אלה כיצד היה צריך ירבעם לנהוג לאחר שעלה למלכות כדי לבסס אותה?
- כיצד היית נוהג במקום ירבעם?
- קרא מלכים א’ פרק י”ב פסוקים כ”ו-ל”ג.
- מהו השורש המנחה בקטע?
- חשוב, כיצד השורש המנחה מדגיש את חטאי ירבעם ואת אחריותו למעשיו?
- מהי הדרך הנוספת שבה ניתן לראות שמחבר הספר כעס על התנהלותו של ירבעם?
- קרא מלכים א’ פרק י”א פסוקים י’-י”ב ופרק י”ב פסוקים: ט”ו-כ”ד.
- מהו הקשר בין שני הקטעים?
- האם לדעתך הבין רחבעם את הקשר בין שני האירועים או לא? נמק דעתך.
