מלכים א’ פרק י”א
- מלכים א'
- פרק י"א
- חטאי שלמה ועונשו
אוְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֞ב נָשִׁ֧ים נׇכְרִיּ֛וֹת רַבּ֖וֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֑ה מוֹאֲבִיּ֤וֹת עַמֳּנִיּוֹת֙ אֲדֹ֣מִיֹּ֔ת צֵֽדְנִיֹּ֖ת חִתִּיֹּֽת׃ במִן־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־יְהֹוָה֩ אֶל־בְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֹא־תָבֹ֣אוּ בָהֶ֗ם וְהֵם֙ לֹא־יָבֹ֣אוּ בָכֶ֔ם אָכֵן֙ יַטּ֣וּ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ם בָּהֶ֛ם דָּבַ֥ק שְׁלֹמֹ֖ה לְאַהֲבָֽה׃ גוַיְהִי־ל֣וֹ נָשִׁ֗ים שָׂרוֹת֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וּפִלַגְשִׁ֖ים שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיַּטּ֥וּ נָשָׁ֖יו אֶת־לִבּֽוֹ׃ דוַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת־לְבָב֔וֹ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃ הוַיֵּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה אַחֲרֵ֣י עַשְׁתֹּ֔רֶת אֱלֹהֵ֖י צִדֹנִ֑ים וְאַחֲרֵ֣י מִלְכֹּ֔ם שִׁקֻּ֖ץ עַמֹּנִֽים׃ ווַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א מִלֵּ֛א אַחֲרֵ֥י יְהֹוָ֖ה כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃
זאָז֩ יִבְנֶ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה בָּמָ֗ה לִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב בָּהָ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וּלְמֹ֕לֶךְ שִׁקֻּ֖ץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ חוְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לְכׇל־נָשָׁ֖יו הַנׇּכְרִיּ֑וֹת מַקְטִיר֥וֹת וּֽמְזַבְּח֖וֹת לֵאלֹהֵיהֶֽן׃ טוַיִּתְאַנַּ֥ף יְהֹוָ֖ה בִּשְׁלֹמֹ֑ה כִּֽי־נָטָ֣ה לְבָב֗וֹ מֵעִ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנִּרְאָ֥ה אֵלָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃ יוְצִוָּ֤ה אֵלָיו֙ עַל־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְבִ֨לְתִּי־לֶ֔כֶת אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹ֣א שָׁמַ֔ר אֵ֥ת אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה׃
יאוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לִשְׁלֹמֹ֗ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־זֹּ֣את עִמָּ֔ךְ וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ בְּרִיתִ֣י וְחֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי עָלֶ֑יךָ קָרֹ֨עַ אֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מֵעָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יהָ לְעַבְדֶּֽךָ׃ יבאַךְ־בְּיָמֶ֙יךָ֙ לֹ֣א אֶעֱשֶׂ֔נָּה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד אָבִ֑יךָ מִיַּ֥ד בִּנְךָ֖ אֶקְרָעֶֽנָּה׃ יגרַ֤ק אֶת־כׇּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרֽוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי׃
ידוַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֤ה שָׂטָן֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה אֵ֖ת הֲדַ֣ד הָאֲדֹמִ֑י מִזֶּ֧רַע הַמֶּ֛לֶךְ ה֖וּא בֶּאֱדֽוֹם׃ טווַיְהִ֗י בִּֽהְי֤וֹת דָּוִד֙ אֶת־אֱד֔וֹם בַּעֲל֗וֹת יוֹאָב֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א לְקַבֵּ֖ר אֶת־הַחֲלָלִ֑ים וַיַּ֥ךְ כׇּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃ טזכִּ֣י שֵׁ֧שֶׁת חֳדָשִׁ֛ים יָשַׁב־שָׁ֥ם יוֹאָ֖ב וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־הִכְרִ֥ית כׇּל־זָכָ֖ר בֶּאֱדֽוֹם׃ יזוַיִּבְרַ֣ח אֲדַ֡ד הוּא֩ וַאֲנָשִׁ֨ים אֲדֹמִיִּ֜ים מֵעַבְדֵ֥י אָבִ֛יו אִתּ֖וֹ לָב֣וֹא מִצְרָ֑יִם וַהֲדַ֖ד נַ֥עַר קָטָֽן׃ יחוַיָּקֻ֙מוּ֙ מִמִּדְיָ֔ן וַיָּבֹ֖אוּ פָּארָ֑ן וַיִּקְחוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים עִמָּ֜ם מִפָּארָ֗ן וַיָּבֹ֤אוּ מִצְרַ֙יִם֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־ל֣וֹ בַ֗יִת וְלֶ֙חֶם֙ אָ֣מַר ל֔וֹ וְאֶ֖רֶץ נָ֥תַן לֽוֹ׃ יטוַיִּמְצָ֨א הֲדַ֥ד חֵ֛ן בְּעֵינֵ֥י פַרְעֹ֖ה מְאֹ֑ד וַיִּתֶּן־ל֤וֹ אִשָּׁה֙ אֶת־אֲח֣וֹת אִשְׁתּ֔וֹ אֲח֖וֹת תַּחְפְּנֵ֥יס הַגְּבִירָֽה׃ כוַתֵּ֨לֶד ל֜וֹ אֲח֣וֹת תַּחְפְּנֵ֗יס אֵ֚ת גְּנֻבַ֣ת בְּנ֔וֹ וַתִּגְמְלֵ֣הוּ תַחְפְּנֵ֔ס בְּת֖וֹךְ בֵּ֣ית פַּרְעֹ֑ה וַיְהִ֤י גְנֻבַת֙ בֵּ֣ית פַּרְעֹ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃ כאוַהֲדַ֞ד שָׁמַ֣ע בְּמִצְרַ֗יִם כִּֽי־שָׁכַ֤ב דָּוִד֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וְכִי־מֵ֖ת יוֹאָ֣ב שַׂר־הַצָּבָ֑א וַיֹּ֤אמֶר הֲדַד֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה שַׁלְּחֵ֖נִי וְאֵלֵ֥ךְ אֶל־אַרְצִֽי׃ כבוַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ פַרְעֹ֗ה כִּ֠י מָֽה־אַתָּ֤ה חָסֵר֙ עִמִּ֔י וְהִנְּךָ֥ מְבַקֵּ֖שׁ לָלֶ֣כֶת אֶל־אַרְצֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶֽר ׀ לֹ֔א כִּ֥י שַׁלֵּ֖חַ תְּשַׁלְּחֵֽנִי׃ כגוַיָּ֨קֶם אֱלֹהִ֥ים לוֹ֙ שָׂטָ֔ן אֶת־רְז֖וֹן בֶּן־אֶלְיָדָ֑ע אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֗ח מֵאֵ֛ת הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶלֶךְ־צוֹבָ֖ה אֲדֹנָֽיו׃ כדוַיִּקְבֹּ֤ץ עָלָיו֙ אֲנָשִׁ֔ים וַיְהִ֣י שַׂר־גְּד֔וּד בַּהֲרֹ֥ג דָּוִ֖ד אֹתָ֑ם וַיֵּלְכ֤וּ דַמֶּ֙שֶׂק֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַֽיִּמְלְכ֖וּ בְּדַמָּֽשֶׂק׃ כהוַיְהִ֨י שָׂטָ֤ן לְיִשְׂרָאֵל֙ כׇּל־יְמֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה וְאֶת־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר הֲדָ֑ד וַיָּ֙קָץ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־אֲרָֽם׃
כווְיָרׇבְעָם֩ בֶּן־נְבָ֨ט אֶפְרָתִ֜י מִן־הַצְּרֵדָ֗ה וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ צְרוּעָה֙ אִשָּׁ֣ה אַלְמָנָ֔ה עֶ֖בֶד לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיָּ֥רֶם יָ֖ד בַּמֶּֽלֶךְ׃ כזוְזֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־הֵרִ֥ים יָ֖ד בַּמֶּ֑לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ בָּנָ֣ה אֶת־הַמִּלּ֔וֹא סָגַ֕ר אֶת־פֶּ֕רֶץ עִ֖יר דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃ יכחוְהָאִ֥ישׁ יָרׇבְעָ֖ם גִּבּ֣וֹר חָ֑יִל וַיַּ֨רְא שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־הַנַּ֗עַר כִּֽי־עֹשֵׂ֤ה מְלָאכָה֙ ה֔וּא וַיַּפְקֵ֣ד אֹת֔וֹ לְכׇל־סֵ֖בֶל בֵּ֥ית יוֹסֵֽף׃
כטוַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וְיָרׇבְעָ֖ם יָצָ֣א מִירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיִּמְצָ֣א אֹת֡וֹ אֲחִיָּה֩ הַשִּׁילֹנִ֨י הַנָּבִ֜יא בַּדֶּ֗רֶךְ וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙ בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וּשְׁנֵיהֶ֥ם לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃ לוַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים׃ לאוַיֹּ֙אמֶר֙ לְיָֽרׇבְעָ֔ם קַח־לְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים׃ לבוְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶה־לּ֑וֹ לְמַ֣עַן ׀ עַבְדִּ֣י דָוִ֗ד וּלְמַ֙עַן֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי בָ֔הּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ לגיַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֮ לְעַשְׁתֹּ֘רֶת֮ אֱלֹהֵ֣י צִדֹנִין֒ לִכְמוֹשׁ֙ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֑וֹן וְלֹֽא־הָלְכ֣וּ בִדְרָכַ֗י לַעֲשׂ֨וֹת הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינַ֛י וְחֻקֹּתַ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃ לדוְלֹא־אֶקַּ֥ח אֶת־כׇּל־הַמַּמְלָכָ֖ה מִיָּד֑וֹ כִּ֣י ׀ נָשִׂ֣יא אֲשִׁתֶ֗נּוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו לְמַ֨עַן דָּוִ֤ד עַבְדִּי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ר מִצְוֺתַ֥י וְחֻקֹּתָֽי׃ להוְלָקַחְתִּ֥י הַמְּלוּכָ֖ה מִיַּ֣ד בְּנ֑וֹ וּנְתַתִּ֣יהָ לְּךָ֔ אֵ֖ת עֲשֶׂ֥רֶת הַשְּׁבָטִֽים׃ לווְלִבְנ֖וֹ אֶתֵּ֣ן שֵֽׁבֶט־אֶחָ֑ד לְמַ֣עַן הֱיֽוֹת־נִ֣יר לְדָֽוִיד־עַ֠בְדִּ֠י כׇּֽל־הַיָּמִ֤ים ׀ לְפָנַי֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי לִ֔י לָשׂ֥וּם שְׁמִ֖י שָֽׁם׃ לזוְאֹתְךָ֣ אֶקַּ֔ח וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְהָיִ֥יתָ מֶּ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ לחוְהָיָ֗ה אִם־תִּשְׁמַע֮ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֒ךָ֒ וְהָלַכְתָּ֣ בִדְרָכַ֗י וְעָשִׂ֨יתָ הַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינַי֙ לִשְׁמ֤וֹר חֻקּוֹתַי֙ וּמִצְוֺתַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י וְהָיִ֣יתִי עִמָּ֗ךְ וּבָנִ֨יתִֽי לְךָ֤ בַיִת־נֶֽאֱמָן֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּנִ֣יתִי לְדָוִ֔ד וְנָתַתִּ֥י לְךָ֖ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ לטוַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כׇל־הַיָּמִֽים׃
מוַיְבַקֵּ֥שׁ שְׁלֹמֹ֖ה לְהָמִ֣ית אֶת־יָרׇבְעָ֑ם וַיָּ֣קׇם יָרׇבְעָ֗ם וַיִּבְרַ֤ח מִצְרַ֙יִם֙ אֶל־שִׁישַׁ֣ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיְהִ֥י בְמִצְרַ֖יִם עַד־מ֥וֹת שְׁלֹמֹֽה׃
מאוְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וְכׇל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְחׇכְמָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתֻבִ֔ים עַל־סֵ֖פֶר דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ מבוְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁר֩ מָלַ֨ךְ שְׁלֹמֹ֤ה בִירֽוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃ מגוַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּ֨קָּבֵ֔ר בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
ב”ה
מיקום: מלכים א’ פרק י”א
נושא: חטאי שלמה ועונשו
סיכום
הפרק פותח בכך ששלמה המלך אוהב נשים רבות ואת בת פרעה. הוא נמשך בעיקר אל נשים נוכריות. נשים שהאל הדגיש לא להינשא להם כיוון שיגרמו לאדם ללכת אחרי האלים שלהן במקום להמשיך לעבוד את האל וללכת על פי חוקיו. שלמה נישא ולקח פילגשים נוכריות רבות מאוד. 700 נשים ו300 פילגשים היו לו. צידוניות, מואביות, חתיות ועמוניות על אף איסור האל. וכמו שהוזהר כך קרה. שלמה, המלך שבנה את בית המקדש ונגלה אליו האל בחלום פעמים והבטיח לו להגשים את מטרותיו הולך אחרי אלים אחרים כמו עשתרת אלוהי צידון בעקבות נשותיו. בונה בתים לעבודה זרה של נשותיו ולבו כבר לא שלם עם אלוהיו כמו דוד אביו.
ה’ כועס מאוד על שלמה על כך שהלך אחרי עבודה זרה למרות ציווי האל ולמרות שפעמיים נגלה אליו. הוא מבשר לשלמה שבעקבות חטאיו הוא יענש בכך שהממלכה תקרע מזרעו ומלכים מבית דוד כבר לא ימלכו על כל ישראל. שלמה מקבל הקלות בעונשו בזכות דוד אביו: 1. המלוכה תישאר בידי שלמה ורק לאחר מותו תועבר בזכות דוד אביו. 2. בית דוד עדין ישלוט בירושלים אבל רק על שבט יהודה בזכות דוד ולמען ירושלים.
בעקבות חטאיו של שלמה האל מזמן לו אויבים שיעשו לו את החיים קשים יותר:
- אדד האדומי- כאשר דוד כובש את אדום ושולח את יואב שר הצבא ועבדיו לקבור את כל החללים שמתו ולוודא שכל הזכרים באדום מתו, אדד, שהוא נער קטן מזרע המלוכה מצליח לברוח ולהתחבא יחד עם עוד כמה אנשים אדומים. הוא יוצא ממדיין אל ארץ מצרים ושם מקבל את חסותו של פרעה. אדד מוצא חן בעיני פרעה והוא מביא לו אוכל, בית ואף ארץ לשלוט בה ומשיא אותו לאחות אשתו תחפניס והיא יולדת לו בן בשם גנבת שגדל בבית פרעה כאחד מבניו. כשאדד שומע שדוד ויואב שר הצבא מתו הוא מבקש מפרעה לשוב אל ארצו ומתכנן את נקמתו בשלמה.
פרעה מנסה לגרום לו לא לנקום בשלמה אלא להישאר עימו בכך שאומר לו שהרי יש לאדד את כל מה שהוא צריך אצל פרעה ולכן למה לו להסתכן במלחמה עם שלמה? - האויב השני- רזון בן אלידע שהיה שר בדמשק וגם הוא מצליח להימלט מיד חרבו של דוד כשדוד כובש את המקום, הוא בורח עם כמה מאנשיו ופוגע בשלמה בכל הזדמנות שניתנת לו.
- ירבעם בן נבט- יהודי, משבט אפרים, גיבור חיל, בן לאשה אלמנה (מהמעמד הנמוך). שלמה מזהה אותו כאדם בעל יכולות ושם אותו לנהל את אזור הצפון שם יושבים עשרת השבטים.
הוא מנהל ואחראי על המיסים של שבטי יוסף (מנשה ואפרים) ועם הזמן מתסיס הוא אותם נגד שלמה בכך שאומר להם ששלמה סגר את חומת ירושלים לאחר שבנה את בית המקדש ואת בית בת פרעה במקום להשאירה פתוחה לעולי רגלים כאביו דוד וכך אם שלמה המלך לא פותח את החומה אף אחד לא יכול להיכנס.
יש שיאמרו שירבעם מרד בכך שהתסיס את העם באזור הצפון כשאמר להם שהם מופלים לרעה ומשלמים מיסים גבוהים יותר ועובדים יותר קשה משבט יהודה. בכל אופן, המרד גדל ושלמה ששומע על המרד מדכא את המרד ושולח לתפוס את ירבעם ולהרגו. ירבעם שמבין ששלמה רודף אחריו בורח אל שישק מלך מצרים כדי לקבל שם מקלט.
כשירבעם יוצא מירושלים הוא פוגש את אחיה השילוני הנביא בשדה. כשאחיה רואה שהם לבדם ואין אדם שיוכל לספר על מה שהוא עושה למלך שלמה הוא קורע את גלימתו לשנים עשר קרעים. מביא לירבעם עשרה חלקים ושניים משאיר אצלו. במעשה זה הוא ממחיש את המסר שמבשר לו על כך שמלכותו של שלמה תילקח ממנו בעקבות חטאי העבודה זרה ששלמה חוטא ומחטיא את ישראל והמלכות תעבור אליו [אל ירבעם]. ירבעם ישלוט על עשרה שבטים ואילו שבט אחד [ושבט בנימין] יישאר בידי מלכות בית דוד שיושבים בירושלים למען דוד עבד ה’ ולמען ירושלים שתישלט רק בידי מלכות בית דוד.
הנביא אף מזהיר ומייעץ לירבעם שאם הוא רוצה שמלכותו תישאר זמן רב שלא ינהג כמו שלמה אלא ילך בחוקי האל כמו דוד המלך וכך מלכותו תישמר לדורות.
שלמה מולך ארבעים שנה ואז מת ונקבר בחלקת אבותיו בעיר דוד.
מבנה הפרק:
א’- י’: חטאי שלמה המלך
י”א-י”ג: עונשו של שלמה המלך
י”ד-כ”ב: הדד האדומי
כ”ג-כ”ה– רזון בן אלידע
כ”ו-כ”ט: קווים לדמותו של ירבעם בן נבט
ל’-ל”ט: נבואת אחיה השילוני אל ירבעם ומעשה סמלי הממחיש את נבואתו
מ’: בריחת ירבעם משלמה המלך אל מצרים
מ”א- מ”ג: סוף ימי שלמה המלך
מילים לביאור:
פילגש- אישה שבמערכת זוגית עם גבר ללא נישואים עם כתובה[ללא התחיבויות של הגבר]
ויתאנף– ויכעס
למען- בגלל [מהי הסיבה שגורמת לפעולה]
שטן- אויב
אפרתי– משבט אפרים
סבל בית יוסף- תשלומי מיסים של שבטי מנשה ואפרים [בני יוסף]
עושה מלאכה- אדם חרוץ ובעל יכולות
הרים יד במלך- מרד במלך
מילוא– שטח אדמה שהיה קרוב לאזור בית המקדש ודוד המלך השאיר אותו ריק כדי שיהיה מקום לעולי הרגל שמגיעים אל ירושלים ושלמה לאחר שסיים לבנות את בית האל ואת ביתו בנה גם שם מבנים לצורך בת פרעה.
ניר- ממשלה [שלטון, עול]
החטא ועונשו:
חטאי שלמה:
- לא שמר על חוקי האל ונישא לנשים נוכריות
- הלך אחרי עבודה זרה ואף בנה בתים לעבודה זרה של נשותיו ברחבי הארץ
עונשו:
- פילוג הממלכה- רוב הממלכה תילקח מזרעו, שושלת בית דוד כבר לא תשלוט על כל שבטי ישראל.
- אויבים יקומו על שלמה המלך ועל ישראל
הקלות בעונשו:
- רוב הממלכה תעבור לידי מלך אחר רק לאחר מותו של שלמה- בזכות דוד אביו.
- שושלת בית דוד עדיין תישאר במלוכה ותשלוט בירושלים אך רק על שבטי יהודה ובנימין [שהיה שבט קטן והיה סמוך לשבט יהודה ].- בזכות דוד ולמען ירושלים.
עונשיו של שלמה יכולים להיכנס לשלוש קטגוריות שונות:
גמול אישי- אדם עשה טוב או רע ומקבל שכר או עונש על מעשיו.
שלמה חטא ולכן לא יאריך ימים כאביו [שלמה נפטר בגיל 52].
בנוסף, שלמה שנהנה מתקופה של רוגע ושלום בטחוני לאחר חטאיו, נענש בכך ששלושה אויבים מנסים להפיל אותו.
גמול לדורות– אדם עשה מעשה טוב או רע, ילדיו יקבלו שכר או עונש על מעשו.
שלמה חטא ולכן בימי בנו המלכות תקרע ממנו ובנו ישלוט רק על שבטי יהודה ובנימין [רוב העם יהיו תחת מלוכת ירבעם].
בנוסף, ניתן לראות שההקלה בעונשו של שלמה המלך ניתנה לו רק בגלל דוד אביו ולכן גם פה ניתן לראות גמול לדורות.
גמול קולקטיבי- אדם עשה טוב או רע, כל הסביבה שלו תיענש או תקבל שכר על פי מעשיו.
שלמה חטא וכל העם נענש בפילוג הממלכה לשתיים.
שלושה אויביו של שלמה לאחר חטאיו:
אדד האדומי: אדד בן מלוכה ממלכות אדום. היה ילד בזמן שדוד [אביו של שלמה] כבש את ארצו של אביו והצליח לברוח. אדד גדל במקום מסתור ובהמשך אומץ על ידי פרעה. כשגדל, התחיל לפעול נגד שלמה.
רזון בן אלידע– רזון היה שר צבא בצבא של הדדעזר מלך צובא וכשדוד כבש את המקום, ברח. הוא הסתתר בזמן ימיו של דוד מפחד מנקמתו אך מארגן סביבו אנשים. כששלמה מלך הוא מתחיל לתכנן את נקמתו.
ירבעם בן נבט– שר צבא של שלמה, משבט אפרים וממשפחה בעלת קשיים [אימו אלמנה] כשהוא רואה את המיסים הכבדים ששלמה מעמיס על העם הוא מנהיג ומתסיס מרד נגד שלמה. שלמה שמזהה את המרד מצליח לדכא את המרד ומנסה לתפוס את ירבעם. אך ירבעם בורח ומקבל מקלט במצרים. לאחר מות שלמה הוא מגיע ומנהל משא ומתן עם רחבעם ובהמשך ימלוך על עשרת השבטים.
ביטוי ופירושו אז והיום: “הרים יד”
בעבר– הכוונה למרד
בימינו– להכות
שורשים מנחים בפרק: שורש שחוזר על עצמו בקטע ומטרתו להעביר מסר.
א.ה.ב- השורש מדגיש מהו הגורם לחטאיו של שלמה: האהבה לנשים נוכריות גרמה לו לשנות דרכיו ולבגוד באלוהיו.
ע.ש.ה- השורש עשה מדגיש את האחריות של שלמה לפעולות נשותיו ואת הסיבה לכך שהוא מואשם בכך שגרם להתפשטות העבודה זרה בארץ.
מעשה סמלי- מעשה שנעשה כדי להבהיר מסר
אחיה השילוני קורע את הגלימה לשנים עשר חלקים, עשרה חלקים מביא לירבעם ושניים משאיר אצלו.
ההסבר למעשה: ירבעם ישלוט על עשרה שבטים מישראל ובית דוד ישלוט על שבט אחד.
משפט בעל דו משמעות- משפט שניתן לפרש אותו בשתי דרכים שונות
וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, בַּשָּׂדֶה. ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ–שְׁנֵים עָשָׂר, קְרָעִים.
אל מי מיוחסת הגלימה? אל ירבעם או אל אחיה? את הגלימה של מי קרע אחיה? את של עצמו או את של ירבעם?
מלך מצרים מופיע בפרק זה בשלושה הקשרים שונים:
- שלמה נישא ואוהב את בת פרעה [פסוק א’]
- אדד האדומי בהיותו נער קטן מקבל מקלט, בית, אוכל ואף נישא כשגדל לאשה ממשפחת מלך מצרים. [פסוקים י”ז- כ”ב]. בהמשך, כשדוד ויואב שר הצבא מתים הוא מעוניין לשוב לארצו ופרעה מנסה לשכנעו ללא הצלחה להישאר עימו ולא לשוב אל ארצו.
- ירבעם בן נבט בורח אל שישק מלך מצרים כשהוא שומע ששלמה מתכנן להרגו. [פסוק מ’]
רמזים מקדימים: מידע שניתן בתחילת סיפור ומטרתו להעביר לנו מידע שיוכל לסייע לנו בהבנה של השתלשלות הסיפור.
פרטים המתארים את ירבעם בן נבט:
- אפרתי– משבט אפרים
- בן אשה אלמנה– ממעמד נמוך שמתמודד עם קשיים רבים
- עבד לשלמה– עובד אצל שלמה ומקורב אליו
- גיבור חיל-איש צבא מכובד ובעל כישרונות והצלחות
- עושה מלאכה– חרוץ ומלא בעשיה
פרטים אלו יכולים אולי להסביר לנו את הסיבות לכך שמרד. בימי שלמה המיסים היו גבוהים במיוחד לצורך אחזקת המעמד הגבוה והשפע שחי בו וכפי הנראה המעמד הנמוך סבל מכך. הוכחה לכך היא מפרק י”ב שבו מתואר בקשת העם מרחבעם שיוריד את כמות המיסים.
ירבעם מקורב לשלמה המלך ולכן יודע על פרטים מבפנים וכך יכול לסחוף ולהמריד אחריו. בנוסף הוא מתואר כגיבור חיל ואיש עושה מלאכה כך שאינו עצלן ואינו חושש מהקשיים שיגרמו לו כתוצאה מהמרד.
עקרון מידה כנגד מידה בחטא ובעונש של שלמה:
שלמה מקבל את המלוכה ואת הגנת האל עליו יותר מכל מלך לפניו אך הוא בוגד בו. גם ירבעם בוגד בשלמה לאחר שסמך עליו ונתן לו לשלוט ולנהל את כל אזור הצפון למרות שאינו מזרע המלוכה.[ירבעם בסופו של דבר יהיה זה שישלוט[
שלמה בוגד באלוהיו שנגלה אליו פעמים ואף הגשים לו את משאלותיו וירבעם בוגד בשלמה על אף שנתן לו מעמד ועושר.
מטרת העונש בשיטה זו היא לגרום לחוטא לזהות את חטאו ולהבין את הטעות שעשה.
קשיים ופירושים:
קושי:
איך קרה ששלמה המלך שהיה החכם באדם ובנה את בית המקדש וה’ נגלה אליו פעמיים חטא בחטא כזה חמור?
פירוש:
רד”ק: “נשים נכריות רבות – שתים רעות עשה: אחת שהרבה נשים , ואפילו היו מישראל היה אסור לו להרבות , כמו שכתוב “ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו” (דב’ יז , יז); כל שכן שהיו נכריות , שהטו לבבו אחרי אלהים אחרים. והוא בטח בחכמתו , ואמר: אני ארבה ולא אסור , ועל זה אמר הנביא “אל יתהלל חכם בחכמתו” (יר’ ט , כב).
הסבר פירוש: רד”ק מסביר ואומר שמכיוון שהיה חכם באדם ידע שהחוקים והאיסורים של המלך לא להרבות, נשים, סוסים וכסף וזהב יש להם מטרה שלא יטו לבבו ולכן חשב לעצמו שמכיוון שהוא חכם לא יצליחו נשותיו להפיל אותו ולשנות את דרכיו ובכל אופן למרות שהיה חכם גדול הצליחו נשותיו להשפיע על לבו ושכלו.
קושי:
מהם חטאי המלך שלמה?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות – למדת שעבר על שלשתן: על “כסף וזהב לא ירבה לו מאד” , “ולא ירבה לו נשים” , “ולא ירבה לו סוסים” (דב’ יז , טז – יז).
רד”ק:
נשים נכריות רבות – שתים רעות עשה: אחת שהרבה נשים , ואפילו היו מישראל היה אסור לו להרבות , כמו שכתוב “ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו” (דב’ יז , יז); כל שכן שהיו נכריות , שהטו לבבו אחרי אלהים אחרים. והוא בטח בחכמתו , ואמר: אני ארבה ולא אסור , ועל זה אמר הנביא “אל יתהלל חכם בחכמתו” (יר’ ט , כב). ולא שעָבָד עבודה זרה , אלא שהניח נשיו לעבוד אלהים אחרים , אף שהניח אותן לבנות במות בירושלם לעבודה זרה; והוא שאמר “אז יבנה שלמה” (להלן , ז) , שהניח נשיו לבנות ולא מיחה בהן (ראה שבת נו , ב).
הסבר פירוש ר’ יוסף קרא: לאורך הפרקים ניתן לראות ששלמה המלך עובר על שלושת האיסורים והאזהרות שניתנו למלך: לא להרבות לו כסף וזהב, נשים וסוסים. [דברים י”ז. פסוקים ט”ז- י”ז]
הסבר פירוש רד”ק: שלמה המלך חטא בשני דברים על פי רד”ק: 1. הרבה לו נשים 2. נישא לנשים נכריות. לדעת רד”ק שלמה בנה להן בתים לעבודה זרה ולא ממש עבד עבודה זרה אבל מכיוון שלא אמר להן לא לעבוד עבודה זרה ונתן להן לבנות בתים לעבודה זרה בירושלים נחשב כאילו עבד בעצמו.
קושי:
מהי הסיבה שבת פרעה רשומה בנפרד ולא כלולה עם כל נשותיו הנוכריות של שלמה?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: “ואת בת פרעה” – אף היא מן הנכריות , אך לפי שהיתה חביבה עליו מכולם , מנאה לעצמה; וכן “ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל” (ש”ב ב , ל).
פירוש נוסף:
רד”ק: “ואת בת פרעה”- , כי היא היתה תחלת הקלקלה , אע”פ שהיא לא הטתה את לבבו , עד שהִרְבָה נשים נכריות לעת זקנתו והטו את לבבו (להלן , ז).
הסבר פירוש ר’ יוסף קרא: מכיוון שאותה אהב במיוחד כתב אותה בנפרד.
הסבר פירוש רד”ק: מכיוון שהיא הייתה הראשונה שלקח כאשה נוכריה [=גויה] ולכן רשומה אפילו שלא היא הטתה את לבבו. אבל מכיוון שהייתה הראשונה שחטא בה נרשמה בנפרד.
קושי:
מהי הסיבה למרד של ירבעם על שלמה?
פירוש:
רש”י: וזה הדבר אשר הוכיחו עליו: שלמה בנה את המלא , ובבניין זה סגר את פרץ עיר דוד , שהיה הפרץ אחורי המלוא; אמר לו: אביך פרץ פרצות בחומה כדי ליכנס עולי רגלים , ואתה גדרת אותם לעשות אנגריא לבת פרעה , להושיב שם עבדיה ומשרתיה!? (ראה שם)
הסבר פירוש: רש”י מסביר שדוד כשמלך היה משאיר את העיר פתוחה ולא סגר כדי שהאנשים שעולים לירושלים יוכלו להיכנס אליה מתי שירצו ואילו שלמה המלך כשבנה את בית המקדש ואת בית בת פרעה סגר את החומה וכך לא יכלו להיכנס מתי שרצו ואת המפתחות לחומה שם אצלו. כך שכשסיים את בניית הבית והיה עייף מהעבודה הרבה נסגר יחד עם בת פרעה בחדרו והמפתחות אצלו וכך אף אחד לא היה יכול להיכנס למקום כי חששו להעיר אותו. בא ירבעם והוכיח אותו על הדבר בפומבי וכך נחשב שמרד בו.
קושי:
מהי הסיבה שכתוב שמלכות בית דוד תמלוך על שבט אחד אם אנו יודעים שהם מלכו על שניים? [יהודה ובנימין] ואיך ניתן ליישב את המספרים שאחיה קורע את הגלימה ל12 חלקים ומביא לירבעם עשרה חלקים ואחד משאיר לעצמו. היכן החלק הנוסף?
פירוש:
רד”ק: “שבט אחד – כי בנימן , לפי שהיה חלקו עם יהודה , וירושלם בין שניהם , נחשבים לשבט אחד.”
הסבר פירוש: מכיוון ששבט בנימין היה צמוד לשבט יהודה בנחלה וירושלים בין שני השבטים נחשב כשבט אחד. [הוכחה נוספת היא שאחיה נותן 10 חלקים לירבעם ושניים משאיר אצלו אך מדבר על שבט אחד. מפה ניתן להבין ששני השבטים נחשבים כאחד]
קושי:
את איזה חללים קבר דוד? את של האדומים או של ישראל? אל מי מיוחס המשפט?
פירוש:
רש”י: “לקבר את החללים – שקברם להרוגים של אדום; הוא שנאמר בספר שמואל “ויעש דוד שם בשובו מהכות את אדום” (שמ”ב ח , יג) – שהיו הכל מקלסין אותו: איש חסיד הוא , שקובר את הרוגיו…”
הסבר פירוש:
דוד שולח את יואב לקבור את המתים האדומים [=של האויב] הוכחה לפירוש זה רש”י מביא מספר שמואל שם כתוב שדוד עשה לו “שם” הכוונה שם טוב וכבוד בעיני הגויים וביני עמו שלא ביזה את מתי האויב אלא כיבד וקבר אותם.
קושי:
מהי הסיבה שהדד לא מספר לפרעה את הסיבה האמיתית לכך שהוא רוצה לשוב לארצו?
פירוש:
רלב”ג: “ויאמר לו פרעה כי מה אתה חסר עימי והנך מבקש ללכת אל ארצך ויאמר לא כי שלח תשלחני – לא רצה לגלות את אוזנו שהוא רוצה להתגרות בשלמה , שלא יניחנו פרעה לצאת , לפי ששלמה חתן פרעה היה.”
הסבר פירוש: מכיוון שידע שפרעה מקושר בקשרי משפחה אל שלמה [בת פרעה נשואה לשלמה] ולכן לא רצה לומר לו שהוא מתכנן להתנכל לשלמה כדי שלא ימנע ממנו את הדבר ולכן ביקש בלי להסביר את מטרתו.
קושי:
אל מי מיוחסת הגלימה בפסוקים כ”ט-ל’?
פירוש:
רלב”ג: “והיה אחיה השילוני מתכסה בשמלה חדשה , והיו שניהם לבדם בשדה…”
הסבר פירוש: רלב”ג טוען שהגלימה החדשה מיוחסת לאחיה השילוני.
קושי:
כשקוראים את פסוק א’ ופסוק מ’ עולה שאלה: כיצד פרעה שבתו נשואה לשלמה נותן מקלט לאויבו של שלמה?
פירוש:
רד”ק: “אל שישק מלך מצרים – פרעה חותן שלמה מת , וקם מלך אחר ששמו שישק , ולא היה אוהב שלמה , לפיכך ברח ירבעם אליו.”
הסבר פירוש: פרעה שבתו נשואה לשלמה מת ובמקומו עלה מלך חדש לשלטון ששמו שישק והוא לא אהב את שלמה ולכן ברח אליו ירבעם לקבל הגנה מפני חרבו של שלמה.
מוסר השכל:
- ניתן לראות שלמרות שאדם חושב את עצמו כחכם מאוד ואפילו שהוא באמת חכם מאוד שהתורה ומלכי העולם העידו עליו שאין חכם ממנו עדיין צריך להבין שהחוקים נועדו כדי להגן על האדם ולא כדי לפגוע בו אלא לסייע לו לחיות חיים מתוקנים, טובים ונכונים.
שלמה המלך החכם באדם סמך על חכמתו וחשב שיצליח להתמודד עם נשותיו ושלא יטו לבבו ויוכל לא לקיים את חוקי האל ולא ליפול והסיפור מוכיח לנו שלא רק שחטא אלא בגלל מעשיו מלכותו נקרעה ממנו ועברה לדורות רבים למלכים אחרים.
- אדם שרוצה לספר משהו לחברו ילך לשדה אזור שרחוק מבני אדם ויכול לראות בוודאות שאין אדם שיצוטט לו ויספר על מעשיו כמו אחיה השילוני שמבשר לירבעם על כך שהמלוכה תעבור לידו. הוא עושה זאת בשדה רחוק בוודאות מאזני אנשים [גם יעקב אבינו כשמספר לנשותיו שהוא רוצה לעזוב את בית לבן קורא להן לשדה [בראשית ל”א, ד’]].
- על פי פרשנים מסורתיים רבים [לדוגמא: רד”ק ורלב”ג] שלמה המלך לא חטא בעצמו בעבודה זרה אלא נשותיו חטאו והוא לא עשה שום פעולה שתגרום להן להפסיק לחטא ולכן נחשב כאילו חטא. באותה מידה ניתן ללמוד שאדם הרואה עוולה ועומד מהצד ושותק ולא מנסה על פי יכולותיו להפסיק את הדבר נחשב כאילו חטא בעצמו.
- ניתן ללמוד מהפרק שאויב פנימי חמור מאויב חיצוני- אדד האדמו ורזון בן אלידע הציקו והפריעו לשלמה בממלכתו אבל מי שבסופו של דבר לקח ממנו את המלוכה היה ירבעם בן נבט שהיה מארצו ומעמו והוא בעצמו גידל אותו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא מלכים א’ פרק י”ב
- כתוב מהו חטאו של שלמה ומה לדעת המספר המקראי גרם לחטאיו?
- כתוב מהו עונשו שלמה ומהן שתי ההקלות שניתנו לו ובזכות מי נתנו ההקלות?
- קרא מלכים א פרק י”ב
- כתוב מהו עונשו של שלמה? ועל פי איזה עקרון ניתן? מהי המטרה בשיטה זו?
- כתוב שתי שיטות גמול הידועות לך והתאם עונש מעונשי שלמה לשיטת גמול שתיארת.
- קרא מלכים א’ פרק י”א פסוקים י”ד-ל”ד.
- כתוב מיהם שלושת האויבים שקמו לשלמה בימי חייו?
- חשוב, מיהו לדעתך האויב הגדול ביותר לשלמה ומדוע?
- חשוב, מדוע לדעתך האל הביא לשלמה אויבים שונים בחייו לאחר חטאיו אם העונש הרציני יגיע רק לאחר מותו?
- קרא מלכים א’ פרק י”א פסוקים כ”ו- ל”ט.
- מיהו הנביא שניבא לירבעם ומה הייתה נבואתו? מהי ההמלצה שניתנת לירבעם?
- קרא מלכים א’ פרק י”ב פסוקים כ’- כ”ה האם נבואה זו התגשמה?
- לאור מה שכתבת בסעיף א’ ועל פי פרק י”ב פסוקים כ’- כ”ח’. האם ירבעם פעל בהמלצת הנביא? הוכח דבריך.
- קרא מלכים א’ פרק י”א פסוקים כ”ו- ל”ח .
- כתוב מהו מעשה סמלי?
- כתוב מהו המעשה הסמלי המופיע בפרק, כלפי מי נעשה ומהי מטרתו?
- קרא מלכים א פרק י”א פסוקים א’- ט’ ומלכים א פרק ג’.
- כתוב שני חטאים של שלמה המופיעים בפרק.
- כתוב שתי סיבות לכך שהאל כועס במיוחד על מעשי שלמה.
- קרא מלכים א’ פרק י”א.פסוקים: א’, י”ז-כ”ב, מ’.
- מלך מצרים מופיע בפרק זה בשלושה הקשרים שונים. כתוב באיזה הקשר בכל פעם הוא מופיע.
- כתוב באיזה הקשר פרעה נראה כמסייע לשלמה ובאיזה הקשר הוא מזיק לו.
- חשוב, מה הסיבה לדעתך להתנהגות פרעה?
- קרא מלכים א’ פרק י”א פסוקים כ”ו-כ”ח.
- כתוב 3 תיאורים שהכותב המקראי מתאר בהם את ירבעם.
- חשוב, מהן הסיבות לדעתך שבגללם בחר שלמה לשים את ירבעם כאחראי על שבטי הצפון?
- מהתאורים שקראת בפרק מה גרם לירבעם לדעתך למרוד בשלמה המלך?
- קרא מלכים פרק י”א פסוקים א’ י”א ואת דברי רד”ק: “ולא שעָבָד עבודה זרה , אלא שהניח נשיו לעבוד אלהים אחרים , אף שהניח אותן לבנות במות בירושלם לעבודה זרה; והוא שאמר “אז יבנה שלמה” (להלן , ז) , שהניח נשיו לבנות ולא מיחה בהן (ראה שבת נו , ב).”
:
- מהם חטאי שלמה על פי פשט הכתוב? בסס את תשובתך על הפסוקים.
- על פי דברי רד”ק מהם חטאי שלמה?
- קרא מלכים א’ פרק י”א פסוק ט’. האם פסוק זה מקל בחטאי שלמה או גורם להחמרה בחטאיו?
- מהי דעתך? האם ניתן להקל בחטאי שלמה? נמק תשובתך.
