מלכים א’ פרק ט’
- מלכים א'
- פרק ט'
- התגלות האל לשלמה בפעם השנייה
טאוַֽיְהִי֙ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת אֶת־בֵּית־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵת֙ כׇּל־חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָפֵ֖ץ לַעֲשֽׂוֹת׃
בוַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה שֵׁנִ֑ית כַּאֲשֶׁ֛ר נִרְאָ֥ה אֵלָ֖יו בְּגִבְעֽוֹן׃ גוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ֣ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ֮ אֲשֶׁ֣ר הִתְחַנַּ֣נְתָּה לְפָנַי֒ הִקְדַּ֗שְׁתִּי אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנִ֔תָה לָשׂוּם־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כׇּל־הַיָּמִֽים׃ דוְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר הָלַ֜ךְ דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ בְּתׇם־לֵבָ֣ב וּבְיֹ֔שֶׁר לַעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ חֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֹֽר׃ הוַהֲקִ֨מֹתִ֜י אֶת־כִּסֵּ֧א מַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעֹלָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי עַל־דָּוִ֤ד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃ ואִם־שׁ֨וֹב תְּשֻׁב֜וּן אַתֶּ֤ם וּבְנֵיכֶם֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְלֹ֤א תִשְׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ זוְהִכְרַתִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַ֨ל פְּנֵ֤י הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אֲשַׁלַּ֖ח מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְהָיָ֧ה יִשְׂרָאֵ֛ל לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכׇל־הָעַמִּֽים׃ חוְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְי֔וֹן כׇּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם וְשָׁרָ֑ק וְאָמְר֗וּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ טוְאָמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָזְב֜וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֣יא אֶת־אֲבֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַֽיַּחֲזִ֙קוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וישתחו וַיִּשְׁתַּחֲו֥וּ לָהֶ֖ם וַיַּעַבְדֻ֑ם עַל־כֵּ֗ן הֵבִ֤יא יְהֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃
יוַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר־בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ יאחִירָ֣ם מֶלֶךְ־צֹ֠ר נִשָּׂ֨א אֶת־שְׁלֹמֹ֜ה בַּעֲצֵי֩ אֲרָזִ֨ים וּבַעֲצֵ֧י בְרוֹשִׁ֛ים וּבַזָּהָ֖ב לְכׇל־חֶפְצ֑וֹ אָ֡ז יִתֵּן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֤ה לְחִירָם֙ עֶשְׂרִ֣ים עִ֔יר בְּאֶ֖רֶץ הַגָּלִֽיל׃ יבוַיֵּצֵ֤א חִירָם֙ מִצֹּ֔ר לִרְאוֹת֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָתַן־ל֖וֹ שְׁלֹמֹ֑ה וְלֹ֥א יָשְׁר֖וּ בְּעֵינָֽיו׃ יגוַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
ידוַיִּשְׁלַ֥ח חִירָ֖ם לַמֶּ֑לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃ טווְזֶ֨ה דְבַר־הַמַּ֜ס אֲשֶֽׁר־הֶעֱלָ֣ה ׀ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנוֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יְהֹוָ֤ה וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־הַמִּלּ֔וֹא וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֶת־חָצֹ֥ר וְאֶת־מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־גָּֽזֶר׃ טזפַּרְעֹ֨ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֜יִם עָלָ֗ה וַיִּלְכֹּ֤ד אֶת־גֶּ֙זֶר֙ וַיִּשְׂרְפָ֣הּ בָּאֵ֔שׁ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י הַיֹּשֵׁ֥ב בָּעִ֖יר הָרָ֑ג וַֽיִּתְּנָהּ֙ שִׁלֻּחִ֔ים לְבִתּ֖וֹ אֵ֥שֶׁת שְׁלֹמֹֽה׃ יזוַיִּ֤בֶן שְׁלֹמֹה֙ אֶת־גָּ֔זֶר וְאֶת־בֵּ֥ית חֹרֹ֖ן תַּחְתּֽוֹן׃ יחוְאֶֽת־בַּעֲלָ֛ת וְאֶת־תַּדְמֹ֥ר תמר בַּמִּדְבָּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ יטוְאֵ֨ת כׇּל־עָרֵ֤י הַֽמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת ׀ חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֤ר חָשַׁק֙ לִבְנ֤וֹת בִּירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃ ככׇּל־הָ֠עָ֠ם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הָאֱמֹרִ֜י הַחִתִּ֤י הַפְּרִזִּי֙ הַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃ כאבְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֹתְר֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָכְל֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַחֲרִימָ֑ם וַיַּעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַס־עֹבֵ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כבוּמִבְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־נָתַ֥ן שְׁלֹמֹ֖ה עָ֑בֶד כִּי־הֵ֞ם אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַעֲבָדָיו֙ וְשָׂרָ֣יו וְשָׁלִישָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָֽׁיו׃
כגאֵ֣לֶּה ׀ שָׂרֵ֣י הַנִּצָּבִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עַל־הַמְּלָאכָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃ כדאַ֣ךְ בַּת־פַּרְעֹ֗ה עָֽלְתָה֙ מֵעִ֣יר דָּוִ֔ד אֶל־בֵּיתָ֖הּ אֲשֶׁ֣ר בָּֽנָה־לָ֑הּ אָ֖ז בָּנָ֥ה אֶת־הַמִּלּֽוֹא׃ כהוְהֶעֱלָ֣ה שְׁלֹמֹ֡ה שָׁלֹשׁ֩ פְּעָמִ֨ים בַּשָּׁנָ֜ה עֹל֣וֹת וּשְׁלָמִ֗ים עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֣ה לַֽיהֹוָ֔ה וְהַקְטֵ֣יר אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְשִׁלַּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃ כווׇאֳנִ֡י עָשָׂה֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה בְּעֶצְיֽוֹן־גֶּ֨בֶר אֲשֶׁ֧ר אֶת־אֵל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת יַם־ס֖וּף בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ כזוַיִּשְׁלַ֨ח חִירָ֤ם בׇּֽאֳנִי֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו אַנְשֵׁ֣י אֳנִיּ֔וֹת יֹדְעֵ֖י הַיָּ֑ם עִ֖ם עַבְדֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ כחוַיָּבֹ֣אוּ אוֹפִ֔ירָה וַיִּקְח֤וּ מִשָּׁם֙ זָהָ֔ב אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכָּ֑ר וַיָּבִ֖אוּ אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃
ב”ה
מיקום: מלכים א’ פרק ט’
נושא: התגלות האל לשלמה בפעם השנייה.
סיכום
לאחר ששלמה המלך מסיים לבנות את בית המקדש, את ביתו ודברים נוספים שרצה לבנות, האל נגלה אליו שוב כמו שנגלה אליו בפעם הראשונה בגבעון. הוא אומר לו ששמע את תחינתו ובקשתו בזמן חנוכת הבית על כך שה’ ישים את שכינתו במקום שבנה לכבודו והוא אכן ישים את שכינתו שם לנצח. בנוסף האל מבטיח לשלמה שמלכות שלמה תישאר ותעבור מדור לדור כמו שהבטיח לדוד אביו. אך כל זה יקרה בתנאי שילך בדרכי האל ובחוקיו כמו דוד אביו. בנוסף, האל מזהיר את שלמה שבמידה ועם ישראל ילכו בדרכי הגויים, יעבדו עבודה זרה וילכו אחרי אלוהים אחרים הוא יוציא את עם ישראל מאדמת ארץ ישראל ויחריב את המקדש וכשבעולם ירצו לדבר על עמים שנכבשו ונעשה להם רע יביאו אותם כדוגמא. וכשיעברו באזור בית המקדש הכבוש אנשים וישאלו מהי הסיבה שנעשתה להם הרעה הזאת ידעו להשיב שהרעה נעשתה בגלל שהם עזבו את אלוהיהם והלכו אחרי אלוהים אחרים.
במשך עשרים שנה שבהם שלמה המלך בונה את בית ה’ ואת ביתו [7 שנים את בית האל ו13 שנים את ביתו] חירם מלך צר מעביר לשלמה עצי ארזים, עצי ברושים וזהב לצורך הבניה. לאחר שנים אלו שלמה מעביר לחירם 20 ערים מישראל הממוקמות בגליל שיהיו תחת שלטונו. חירם מגיע מצר לארץ לראות את הערים ומתאכזב מהמתנה ואף פונה אל שלמה באכזבה על הערים שניתנו לו. הוא קורא לערים אלה “ארץ כבול” כדי להדגיש את אכזבתו מהערים שבחר לו שלמה. לאחר מכן הוא מ מעביר אל שלמה 120 כיכר זהב. שלמה מעביר מס בכל הארץ כדי לבנות את בית ה’, ביתו, את המילוא, את חומת ירושלים ואת חצור, מגידו וגזר.
העיר גזר ניתנת לשלמה מפרעה מלך מצרים לאחר נישואי בתו עם שלמה ומכיוון שפרעה כובש אותה מהכנענים ושורף אותה יש צורך לבנות ולהקים את העיר מחדש.
שלמה בונה את גזר, בית חורון תחתון, בעלת, תדמר [הייתה העיר סמוכה למדבר] ערי מסכנות בהם הכניסו את אוצרות שלמה, ערים לרכבי שלמה, וערים בהם חנו פרשי שלמה. את הכל הוא בונה מהמסים ששם על הארץ.
שלמה בונה את העיר על ידי בני הגויים שנשארו בארץ ישראל ושבני ישראל לא השמידו בזמן הכיבוש. הדרך שלהם להישאר בארץ הייתה לתת “מס עובד”.
מבני ישראל שלמה לא לוקח עבדים אלא מעסיק אותם כשרים, אנשי צבא ומנהלים.
550 אנשים שבודקים שהמלאכה נעשית כראוי.
כשבת פרעה נכנסת מעיר דוד אל ביתה [שבנה לה שלמה] הוא בונה את המילוא שנמצא ליד ביתה ומבנים לעבדיה ושפחותיה.
שלמה עולה לבית המקדש שלוש פעמים בשנה ושם מקריב קורבנות לאל בסיום הבניה ודואג להשלמת סדר עבודות הפולחן בבית המקדש.
הוא בונה אוניה במקום הנקרא “עציון גבר” הממוקם ליד מקום שנקרא “אילות” ונמצא על שפת ים סוף באר אדום. חירם מלך צור שולח את עבדיו שמיומנים בתחום הימי עם עבדי שלמה והם מייבאים זהב רב. 420 כיכרות זהב ממקום שנקרא אופיר ומביאים אותם אל שלמה המלך.
מילים לביאור:
קידשתי– הבדלתי, יהיה שונה מאחרים, מיוחד.
לא יכרת– לא יפסק
למשל – לדוגמא
לשנינה– ללעג[רש”י]
מילוא– שטח ריק שהשאיר דוד המלך ליד אזור בית המקדש כדי שהעולים לרגל יוכלו להתאסף שם כשהם עולים לירושלים.
עבד– אנשים שעובדים בעבודת כפיים קשות
שלוחים– מתנה שניתנה כמתנת נישואים כששלח אותה ונישאה לשלמה המלך
ערי מסכנות– ערים ששם נמצאים אוצרות המלך
ושלם– השלים את עבודת בית המקדש
אני– אוניות [ספינות]
מבנה הפרק:
פסוק א’– פתיחה
פסוקים ב’-ט’: נבואת האל בפעם השנייה אל שלמה.
פסוקים י’-י”ד: יחסי גומלין בין חירם מלך צור לשלמה המלך
פסוקים ט”ו- כ”ה: מערך הבנייה והעשייה של שלמה בארץ
פסוק כ”ו-כ”ח: המסחר ימי שהקים שלמה המלך בארץ ויבוא זהב לארץ.
האנשה– נתינת תכונות אנושיות או דיבור בשפת בני אדם בתחומים שונים.
“וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם “[ג’]
האל אומר לשלמה המלך ששמע את תפילתו והחליט להבדיל את בית המקדש משאר המקומות בעולם ולשים שם את עיניו ולבו.
לאל אין אברי גוף כי אין לו דמות אך התורה דיברה בשפת בני אדם כדי להעביר לנו את המסר שיהיה ברור לנו.
משמעות האנשה להדגיש שהאל הבטיח שיבדיל את המקדש משאר המקומות וייתן לו תשומת לב מיוחדת ושמירה.
מעשים מול עבודות פולחן:
ניתן לראות לפי המסרים של האל לשלמה שבית המקדש חשוב ויקבל את שכינת האל והגנתו על עמו כל עוד הם מקיימים את חוקיו והולכים בתורתו אבל אם המלך או העם ישנו את דרכם ואת מעשיהם ולא ילכו בחוקיו בית המקדש לא יגן עליהם וה’ יזיז את שלמה ממלכותו ,יחריב את המקדש ויגלה את ישראל מאדמתו.
משפט עם דו משמעות: משפט שניתן להבין אותו בדרכים שונות אלא אם כן יש ניקוד או המשך שמסביר את המשפט.
ב וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה, שֵׁנִית, כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו, בְּגִבְעוֹן.
המשפט מעורר שאלה: מקום ההתגלות זהה בשתי הפעמים (=גבעון) או דרך ההתגלות דומה בשתי הפעמים [הצורה בה התגלה אל שלמה האל].
מכספי המיסים ששלמה המלך לוקח מהעם נעשו דברים שונים:
- בניית בית האל
- בניית ביתו של שלמה המלך
- בניית המילוא- שלמה בונה מבנים שונים בשטח שדוד המלך השאיר ריק לצורך היאספות של העולים לרגל לירושלים במקום זה
- ערים שונות בארץ: גזר, חצור, בית חורון
- בונה ערים לאוצרותיו
- ערים לרכביו
- ערים לצורך חניית הפרשים של שלמה.
- כל שיחפוץ לבנות בארץ ובלבנון.
חלוקת התפקידים לניהול ובניית המדינה:
הפועלים בעבודה קשה- העובדים שעבדו בבנייה הקשה היו מצאצאי הגויים שנכבשו בזמן כיבוש הארץ אותם שם שלמה כעובדים בבנייה הקשה בתור “מס עובד” על היותם בארץ.
מנהלים, שרי צבא וגיבורים– נלקחים מעם ישראל לתפקידים שונים בניהול ממלכתו:
שרי צבא
משרתיו– עובדים תחת שלמה [לא עבודה פיזית קשה]
שריו– שרים בארמונו
שלישיו– גיבוריו של שלמה
שרי רכב ופרשים– מנהלים של תחום הרכב והפרשים
550 שרי ניצבים על המלאכה– שרים האחראים שהעבודה תתבצע כראוי
קשיים ופירושים:
קושי:
מהי הסיבה שהערים שנתן שלמה לחירם לא מצאו חן בעיניו?
פירוש רד”ק:
עשרים עיר בארץ הגליל , ולא ישרו בעיניו וקראן ארץ כבול; רוצה לומר: סגור , שלא היו עוברים ושבים שם מגריעות הארץ. ובדברי רבותינו ז”ל (שבת נד , א):
הסבר פירוש רד”ק:
חירם לא אהב את הערים כיון שלא היו מיושבות מכיוון שהקרקע לא הייתה בהן טובה ולא נתנה פירות.
קושי:
מהי הסיבה שחירם מלך צר קורא לערים שנתן לו שלמה המלך ארץ כבול?
פירוש רד”ק:
ארץ כבול – ארץ שאינה עושה פירות. רב נחמן בר יצחק אמר: ארץ חומטון היתה – פירוש: ארץ חול – ואמאי קרי לה כבול? דמשתקעא כרעה בגוה כי כבלא; פירוש: שרגליו שלאדם משתקעים בה מחמת החול , כאלו הם כבולות; על כן אינה עושה פירות.
הסבר פירוש רד”ק:
חירם קורא לארץ “ארץ כבול” כיוון שהחול שם היה חול שמי שהולך בו רגליו שוקעות בו וכך כביכול כובלות את האדם לחול בלי שיוכל ללכת.
קושי:
במלכים א’ פרק ט פסוק כ”ח נרשם שעבדי שלמה הביאו לשלמה המלך 420 כיכר זהב ואילו בדברי הימים ב’ פרק ח’ פסוק י”ח נכתב שהביאו 450 כיכר זהב… מהי הסיבה להבדלים בין הספרים?
פירוש רד”ק:
ארבע מאות ועשרים ככר – ובדברי הימים אומר “ארבע מאות וחמשים ככר זהב” (דה”ב ח , יח)!? אפשר כי השלשים הוציאו בהוצאת הדרך.
הסבר פירוש רד”ק: רד”ק מסביר את ההבדל בין שני הפרקים בכך שבאמת עבדי שלמה חצבו 450 כיכר זהב והביאו אותם מאופיר לארץ אך 30 כיכר זהב נלקחו כהוצאות לדרך [אולי כשכר על עבודתם או כתשלום על הוצאות]
מוסר השכל:
מפרק זה נלמד על העשייה הרבה של שלמה המלך שידע לנהל את ממלכתו בחכמה.
- ניתן ללמוד על כך ששלמה שם כשרים ומנהלים אנשים משבטי ישראל בני עמו. הוא מכבד את מעמדם ואילו את בני הגויים שהשאיר בארץ נתן להם לעבוד בעבודות קשות כמס על כך שהם בארץ. יש סדר בתפקידים בממלכה.
- שלמה דואג לביטחון ארצו– שרים, מנהלים וגיבורים שנמצאים קרוב אל שלמה הוא לוקח מעמו עליהם הוא סומך. אנשים לצורך עבודות קשות ובנייה הוא לוקח מעמים זרים שנכבשו אך הוא עדיין מעסיק ועובד איתם.
- ניתן ללמוד על שלמה שלכל תחום היו לו אנשים שאחראים על תחום ואזור כך הוא שולט בצורה מסודרת על ממלכתו.
- ניתן לראות ששלמה המלך עסק בעשייה והיה אדם חרוץ. דאג לבית האל בראשונה לאחר מכן לביתו ולקידום ארצו מבחינה כלכלית ורוחנית.
- ניתן ללמוד שכל עוד עם ישראל מתנהגים כראוי הם מקבלים מה’ הבטחה שיישארו בארץ ויקבלו את הגנתו אך ההבטחה הזו לא ניתנת ללא תמורה אלא עם ישראל מחויב ללכת על פי חוקי האל, לא לעבוד אלים אחרים ולהישאר נאמן לאלוהיו.
- ניתן לראות שגם אם בן אדם עשיר מאוד הוא עדיין צריך לעסוק בעשייה ולא להישאר במצב הקיים ללא התקדמות. אלא להשתמש בכלים שהאל נתן לו ולקדם את עצמו ואת העולם למקום טוב יותר כל אחד בתחום שלו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא מלכים א’ פרק ט’
- היכן נגלה האל אל שלמה? הוכח מהפסוקים שהתגלות זו לא הייתה התגלות ראשונה אל שלמה המלך.
- מהן ההבטחות שמבטיח האל לשלמה? איזה הבטחה שלמה מקבל ללא תנאים ואיזו הבטחה מותנית במעשיו?
- כתוב מהן דרישות האל משלמה למימוש ההבטחה?
- קרא מלכים א’ פרק י’ פסוקים א’- ה’. האל מעביר לשלמה מסר בפסוקים אלה כדי למנוע ממנו בנה שגויה ביחס למקדש.
א. מהי עמדת האל למקדש לפי פסוקים אלה?
ב. לאור קריאתך פסוקים אלה כיצד לדעתך בני אדם צריכים לנהוג בחייהם כדי לקבל את הגנת האל?
3. קרא ירמיהו פרק ז/ פסוקים א’-ז.
א. מה הייתה התפיסה של העם לגבי המקדש בתקופת ירמיהו?
ב. מהי תגובת ירמיה לעם והאם היא מסתמכת על דברי האל במלכים א’ פרק ט’. בסס תשובתך על הפסוקים.
- קרא מלכים א’ פרק ט’ פסוקים י’- י”ד.
בפרק נראה שיש יחסין גומלין בין שלמה המלך למלכים בעולם.
- מהם יחסי הגומלין בין שלמה לחירם?
- כיצד הגיב חירם על מתנת שלמה? בסס תשובתך על שתי ראיות מהפרק.
- קרא מלכים א’ פרק ט’ פסוקים ט”ו- כ”ד.
א. מהן הערים שבונה שלמה? מהיכן נלקח המס לצורך המימון של הבנייה ומהיכן נלקחו העובדים?
- במה עסקו בני ישראל בתקופת שלמה המלך? בסס תשובתך על הפסוקים.
- מה נעשה מכספי המס שנלקחו מעם ישראל בתקופת שלמה?
- קרא מלכים א’ פרק ח’ ודברי הימים ב, פרק ח’ פסוק י”ח ואת פירושו של רד”ק: “ארבע מאות ועשרים ככר – ובדברי הימים אומר “ארבע מאות וחמשים ככר זהב [דה”ב ח , יח?] אפשר כי השלשים הוציאו בהוצאת הדרך.
- מהו הקושי העולה לאור קריאת פסוקים אלה?
- קרא פירושו של רד”ק. כיצד רד”ק מבאר את הקושי העולה מפסוקים אלה?
