מלכים א פרק ה
- מלכים א
- פרק ה
אוּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכׇל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
בוַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃ געֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃ דכִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה ׀ בְּכׇל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכׇל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכׇּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ הוַיֵּ֩שֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃
ווַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻֽרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃ זוְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כׇּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חׇדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃ חוְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃
טוַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חׇכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ יוַתֵּ֙רֶב֙ חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵחׇכְמַ֖ת כׇּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חׇכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃ יאוַיֶּחְכַּם֮ מִכׇּל־הָאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכׇֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃ יבוַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃ יגוַיְדַבֵּר֮ עַל־הָעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃ ידוַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָֽׁמְע֖וּ אֶת־חׇכְמָתֽוֹ׃
טווַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כׇּל־הַיָּמִֽים׃
טזוַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ יזאַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־יְהֹוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת רגלו רַגְלָֽי׃ יחוְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃ יטוְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃ כוְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַעֲבָדַי֙ יִֽהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרׇת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃ כאוַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃ כבוַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כׇּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃ כגעֲ֠בָדַ֠י יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִ֠י אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃ כדוַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כׇּל־חֶפְצֽוֹ׃ כהוּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃
כווַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן חׇכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃ כזוַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ כחוַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃
כטוַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃ ללְ֠בַ֠ד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃
לאוַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּ֩עוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃ לבוַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃
ב”ה
מיקום: מלכים א’ פרק ה’
נושא: ממלכת שלמה ובניית בית המקדש
סיכום:
שלמה מולך בכל הממלכות. מכיוון מזרח: נהר פרת, כיוון מערב: ארץ פלישתים ובדרום: גבול מצרים. כל התושבים בגבולות שלו עובדים את שלמה ומביאים לו מיסים בכל שנה ושנה.
שלמה המלך חי חיי רווחה ועושר. על שולחנו בכל יום מוגשים כמויות אדירות של לחמים וסוגי מאפה מחיטים וסולת ובשרים רבים מסוגים שונים של בהמות ועופות. הסיבה לכמויות העצומות של האוכל שמוגש על שולחנו היא מכיוון שהוא שולט בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה. כל מלכי עבר הנהר משלמים לו מיסים וכולם מסביבו בהסכמי שלום איתו ולכן באים אליו למפגשים שונים.
שבטי יהודה וישראל [12 השבטים] יושבים בנחלתם בביטחון ובשלווה ללא צורך בנדודים כתוצאה ממלחמות או ממתחים של כלכלה.
לשלמה יש 40 אלף אורוות סוסים שמהם הוא לוקח סוסים למרכבותיו ושנים עשר אלף פרשים לרכב על סוסיו.
הניצבים [עובדי שלמה] מכלכלים את המלך שלמה ואת כל מי שהוא מזמין לסעודתו מידי חודש בחודשו בלי להחסיר דבר מכל השפע שעל שולחנו. הכל מגיע עד למלך ולאנשיו.
בנוסף, הניצבים אחראים לכמות השעורים והתבן לסוסים ולכל שאר הרכוש [בהמות או דברים אחרים] של שלמה לצורך מחיה. כל הדברים ניתנים בצורה מדויקת כל אחד לפי צורכו.
אלוהים נותן חוכמה גדולה לשלמה שלא היתה לאף אדם לפניו, בזמנו ואחריו. הוא חכם יותר מכל חכמי מצרים ויותר מכל האנשים החכמים ביותר באזור בתקופה ההיא כמו: איתן האזרחי, הימן, כלכל, דרדע בני מחול ושמו מתפרסם בכל הגויים מסביב לעולם.
שלמה ממשיל 3000 משלים ו1005 שירים משורר. הוא מבין את התועלת והתהליך שיש לכל צמח וצמח ולכל בהמה, חיה ועוף ויש שיאמרו שממש ידע להבין את שפתם. מכל העמים מגיעים אל ירושלים כדי לשמוע את חוכמתו.
חירם מלך צור שהיה בקשרים טובים ובשלום עם דוד המלך, אבי שלמה שומע שהמליכו את שלמה במקום דוד והוא שולח את עבדיו אל שלמה כדי להמשיך את קשריו גם עם בנו. שלמה משוחח עם עבדי חירם ושולח לו מסר בידי עבדיו. הוא אומר לו שחירם הרי יודע שדוד אביו לא יכול היה לבנות את בית האל בגלל המלחמות שהיה טרוד בהם. והוא, בנו חי כעת בשלום וברוגע מכל מי שסביבו. אין לו אויב או מי שמנסה לפגוע בו ולכן הוא מעוניין לבנות את בית האל כמו שה’ אמר לדוד שבנו שימלוך תחתיו יבנה את בית ה’. לכן הוא מבקש מחירם שיצווה שיכרתו לו ארזים [עצים חזקים ומובחרים] מהלבנון ועבדיו יהיו עם עבדי חירם בפעולות אלה. והוא [שלמה] ישלם את שכר עבדי חירם ככל שיגיד לו חירם כיוון שאין בישראל אף אדם שיודע לכרות עצים כצידונים [עבדי חירם שגרים בצידון]. עבדי חירם מספרים לחירם על דברי שלמה והוא שמח מאוד ומברך את האל על שנתן לדוד בן חכם שימלוך על העם הרב. הוא שולח מסר לשלמה שהוא יעשה ככל ששלמה יחפוץ בעצי ארזים ובנוסף גם יכרות לו עצי ברושים. עבדיו יורידו מהלבנון ודרך הים יעבירו את העצים עד המקום ששלמה יעדכן אותו היכן עבדיו יהיו ושם ישחרר את העצים הקשורים ויעביר אל עבדי שלמה כדי שיקחו אותם אל שלמה. ובתמורה שלמה יעשה את רצונו של חירם ויכלכל את בית חירם. וכך, חירם נותן לשלמה עצי ארזים וברושים ככל הנדרש לו לבנייה ואילו שלמה מעביר לחירם 20 אלף כור חיטים ו20 כור שמן כתית בכל שנה ושנה.
ה’ נותן חוכמה לשלמה והם קושרים ברית [הסכם שלום] ביניהם.
שלמה שם מס על כל ישראל. מהמס [ימי מילואים] היו 30,000 אנשים שיצאו ללבנון לסייע ולטפל בעניין העצים והעבודה עם עבדי חירם בסבב של 10,000 כל חודש. חודש אחד הם בלבנון וחודשיים בביתם. ואדינרם הוא האחראי שהאנשים יגיעו והתחלופה תתנהל כראוי.
כמות עובדי הבנייה של שלמה: 70,000 סבלים ו80,000 חוצבים בהר. 3,300 אנשים שמנהלים שכל הבנייה והעשייה תתנהל כראוי.
שלמה המלך מצווה לחצוב מההר אבנים גדולות ויקרות לייסד את בית המקדש. האבנים נקראות אבני גזית. מי שמפסל, מחליק ומעצב את האבנים לצורך התאמה לבנייה הם הבונים של שלמה, חירם והגבלים.
מבנה הפרק:
פסוקים א’- ה’: גבולות שלטונו של שלמה המלך ומאכל שולחנו.
פסוקים ו’-ח’: מערך הסוסים של שלמה.
פסוקים ט’-י”ד: תיאור חוכמת שלמה
פסוקים ט”ו-כ”ט: ברית שלמה המלך וחירם מלך צור.
פסוקים ל’-ל”ב: מערך הבנייה של שלמה המלך.
מלים לביאור:
כר- מידת משקל
בראים– שמנים
ברבורים אבוסים– עופות שמנים [רלב”ג]
פרש– אדם שתפקידו לרכב על סוס
לרכש– סוג בהמה [רד”ק]
אוהב– בקשרים טובים אתו
שטן– אויב
צידונים– אנשים מצידון שהיו תחת שליטת חירם מלך צור
שמן כתית– שמן העשוי מזיתים כתושות
דברות– סוג של קשירה כדי להעביר את העצים בים.
ניפצתים– שחררתי את הקשרים.
אבני גזית– אבנים גדולות שנחצבו מההר והחליקו ועיצבו אותם בצורה מדוייקת לצורך יסודות בניין בית המקדש.
מטאפורה– ציור לשוני שדרכו ניתן להעביר מסר:
“איש תחת גפנו ותחת תאנתו” [פסוק ה’] – כל אדם היה באזור נחלתו ללא צורך לנדוד ממקום למקום כתוצאה ממתחים של כלכלה או ביטחון.
כיום הביטוי מסמל תקופה של שקט, שלווה ורוגע.
“ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים” [פסוק ט’]
מטאפורה שממחישה את גודל חוכמתו של שלמה המלך. כמו שלא ניתן לספור את עפר הים כך לא היה ניתן לאמוד את חוכמתו.
ניהול הבנייה:
3300– אחראים על המלאכה
30,000– חוטבי עצים עם עבדי חירם
70,000– סבלים
80,000– חוצבים בהר
מוסר השכל:
- משלמה המלך וקשריו עם חירם מלך צור אנו לומדים על החשיבות של קשרים בין אנשים, ממלכות ומדינות. ועל הרווח שניתן להשיג בתקשורת ובשלום עם אחרים. שלמה המלך חכם, עשיר וחזק ובכל אופן כשהוא קושר ברית עם חירם מלך צור שניהם מורווחים.
- שלמה המלך מעביר בקשה לחירם מלך צור. בדרך שהוא פונה אל חירם הוא מלמד כיצד ניתן להשיג דבר מאדם אחר.
- הוא מזכיר את הקשר הטוב בין חירם לאביו ואת העובדה שחירם ידע על משאלת אביו ועל חייו. [מחזק קשר רגשי ומשאלת לב של אדם אהוב שנפטר].
- הוא מזכיר לחירם את משאלת אביו לבנות את בית האל. [התוכנית היא לא רעיון פתאומי שחלף בראשו של שלמה אלא תוכנית מסודרת שכבר תוכננה הרבה זמן.]
- הוא מזכיר לחירם את הסיבה לכך שדוד לא בנה למרות רצונו ומהי הסיבה שכעת שלמה כן יכול לבנות ולכן העסקה לא תיפגע והוא יוכל להתחייב לכל התהליך וכך חירם לא ינזק.
[יש בארצו שלווה ורוגע כלכלי ובטחוני]
4. הוא אומר לחירם שעבדיו יצטרפו אל עבדי חירם בעבודה [לא נותן לו לעבוד לבד אלא מתחייב להיות שותף בעשייה].
5. הוא מתחייב לשלם את שכרם של עובדי חירם.
6. הוא לא מגביל את השכר אלא מציע לחירם לקבוע את השכר שהוא מעוניין בו.
7. הוא מחמיא לחירם בכך שאומר לו שאין אף אדם בכל ישראל שיודע לחטוב עצים כמו הצידונים [עבדי חירם].
קשיים ופירושים:
קושי:
במלכים ב’ פרק ה’ פסוק ו’ מופיע שהיו לשלמה המלך 40000 אורות ואילו בדברי הימים ב’ פרק ט’ פסוק כ”ה מופיע שהיו לו 4000 אורוות. מה הנכון מבניהם?
פירוש:
רש”י: ארבעים אלף ארות סוסים – ובדברי הימים הוא אומר “ארבעת אלפים” (דה”ב ט , כה); פירשו רבותינו (ראה ספ”ב מב): ארבעים אלף אורוות היו , ובכל אחת ארבעת אלפים אצטבליות; או ארבעת אלפים אורוות , ובכל אחת ארבעים אלף אצטבליות (ראה סנה‘ כא , ב).
הסבר פירוש:
רש”י אומר שהיו לו 40000 אורוות ובכל אורווה היו 4000 סוסים ויש שאומרים הפוך. היו לו 4000 אורוות ובכל אורווה 40000 סוסים.
קושי:
מהי הסיבה שבפסוק ז’ רשום שהניצבים של שלמה לא יעדרו דבר? הרי כבר כתוב מה היה בשולחן שלמה…
פירוש:
רש”י: לא יעדרו דבר – אפילו של ימות החמה בימות הגשמים {ראה דב”ר א , ד}
הסבר פירוש: רש”י מסביר שעל שולחן שלמה המלך עלה כל מה שרצה. גם דברים שהיו צומחים או מתפתחים רק בעונת הגשמים היו בעונת הקיץ וכן הפוך. לא היה שוני בסוג השפע שהיה על שולחנו בעקבות עונות השנה.
קושי:
מהי החוכמה של העצים והבהמות? כיצד ניתן לדבר איתם? ואיזו מטרה החוכמה הז משרתת?
פירוש:
רש”י: “וידבר על העצים – מה רפואת כל אחד , ועץ פלוני יפה לבניין פלוני , וליטע בקרקע פלונית; וכן על הבהמה – מה רפואתה , והיאך עיקר גידוליה ומאכלה”.
הסבר פירוש:
הבנת הדיבור של הצומח והבהמה הכוונה הבנה במה התועלת בכל צמח וצמח ובכל בהמה ועוף. במה הם יכולים לסייע מבחינה רפואית ואיך לגדל אותם בצורה מיטבית.
קושי:
שלמה המלך מבקש מחירם מלך צור שיסייע לו עם עצים אם כך מהי הסיבה שהוא אומר לו שאין כמו הצידונים בחטיבת עצים? מה הקשר בין חירם מלך צור לבין הצידונים?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: “כצידונים – ששכנים לצור היו , ובממשלתו של חירם; והיו בקיאין לכרות ארזים לביניין ,
הסבר פירוש:
הצידונים היו בשכנות לצור וחירם שלט גם עליהם ולכן שלמה מבקש מחירם את הצידונים.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא מלכים א’ פרק ה’ פסוקים כ”ו- ל”ב.
- כתוב על מערך הבניה של שלמה המלך. [כמות ותפקידים של עוסקי המלאכה].
- מי המלך ששלמה נעזר בו כדי לסייע לו במהלך הבנייה ובאיזו דרך הם מעבירים סחורה?
- קרא מלכים א’ פרק ה’ פסוקים: ט”-כ”ז.
שלמה המלך משכנע את חירם מלך צור לסייע לו בבנייה בארצו. כתוב באילו דרכים הוא משתמש כדי לשכנע את חירם לסייע לו בבנייה?
- קרא מלכים א’ פרק ה’ פסוקים: ט’-ט”ו.
כתוב שלושה דרכים בהם משתמש כותב הפרק לתאר את חוכמת שלמה
- קרא מלכים א’ פרק ה’ פסוקים: א’-ח’.
- מהפרק ניתן ללמוד על חיי הפאר שחי שלמה המלך. תן שתי דוגמאות המתארות את עושרו הרב.
- כתוב מהי דעתך על התנהלות שלמה המלך כמלך בישראל? האם היית רוצה לחיות בזמן מלכות שלמה? נמק תשובתך.
- קרא מלכים א’ פרק ה’ פסוקים: ט”ו-ל”ב.
שלמה המלך נעזר במלך אחר בבניית המקדש. מיהו המלך? מהי הברית הנכרתת בין שניהם? למה מתחייב כל אחד מהצדדים ומהי המטרה של כל אחד מהצדדים בברית זו.
