מלכים א פרק ג
- מלכים א
- פרק ג
- בקשת שלמה ומשפט הנשים
גאוַיִּתְחַתֵּ֣ן שְׁלֹמֹ֔ה אֶת־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֣ח אֶת־בַּת־פַּרְעֹ֗ה וַיְבִיאֶ֙הָ֙ אֶל־עִ֣יר דָּוִ֔ד עַ֣ד כַּלֹּת֗וֹ לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאֶת־חוֹמַ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סָבִֽיב׃ ברַ֣ק הָעָ֔ם מְזַבְּחִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת כִּ֠י לֹֽא־נִבְנָ֥ה בַ֙יִת֙ לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה עַ֖ד הַיָּמִ֥ים הָהֵֽם׃
גוַיֶּֽאֱהַ֤ב שְׁלֹמֹה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה לָלֶ֕כֶת בְּחֻקּ֖וֹת דָּוִ֣ד אָבִ֑יו רַ֚ק בַּבָּמ֔וֹת ה֥וּא מְזַבֵּ֖חַ וּמַקְטִֽיר׃ דוַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ גִּבְעֹ֙נָה֙ לִזְבֹּ֣חַ שָׁ֔ם כִּי־הִ֖יא הַבָּמָ֣ה הַגְּדוֹלָ֑ה אֶ֤לֶף עֹלוֹת֙ יַעֲלֶ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה עַ֖ל הַמִּזְבֵּ֥חַ הַהֽוּא׃ הבְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן־לָֽךְ׃ ווַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֗ה אַתָּ֨ה עָשִׂ֜יתָ עִם־עַבְדְּךָ֨ דָוִ֣ד אָבִי֮ חֶ֣סֶד גָּדוֹל֒ כַּאֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ לְפָנֶ֜יךָ בֶּאֱמֶ֧ת וּבִצְדָקָ֛ה וּבְיִשְׁרַ֥ת לֵבָ֖ב עִמָּ֑ךְ וַתִּשְׁמׇר־ל֗וֹ אֶת־הַחֶ֤סֶד הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה וַתִּתֶּן־ל֥וֹ בֵ֛ן יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסְא֖וֹ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ זוְעַתָּה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י אַתָּה֙ הִמְלַ֣כְתָּ אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ תַּ֖חַת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ חוְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ טוְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ יוַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנָ֑י כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ יאוַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹא־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ יבהִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה ׀ נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֙וֹךָ֙ לֹא־הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹא־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ׃ יגוְגַ֨ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־שָׁאַ֙לְתָּ֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ גַּם־עֹ֖שֶׁר גַּם־כָּב֑וֹד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־הָיָ֨ה כָמ֥וֹךָֽ אִ֛ישׁ בַּמְּלָכִ֖ים כׇּל־יָמֶֽיךָ׃ ידוְאִ֣ם ׀ תֵּלֵ֣ךְ בִּדְרָכַ֗י לִשְׁמֹ֤ר חֻקַּי֙ וּמִצְוֺתַ֔י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖ךְ דָּוִ֣יד אָבִ֑יךָ וְהַאֲרַכְתִּ֖י אֶת־יָמֶֽיךָ׃
טווַיִּקַ֥ץ שְׁלֹמֹ֖ה וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם וַיָּב֨וֹא יְרֽוּשָׁלַ֜͏ִם וַֽיַּעֲמֹ֣ד ׀ לִפְנֵ֣י ׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־אֲדֹנָ֗י וַיַּ֤עַל עֹלוֹת֙ וַיַּ֣עַשׂ שְׁלָמִ֔ים וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכׇל־עֲבָדָֽיו׃
טזאָ֣ז תָּבֹ֗אנָה שְׁתַּ֛יִם נָשִׁ֥ים זֹנ֖וֹת אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽתַּעֲמֹ֖דְנָה לְפָנָֽיו׃ יזוַתֹּ֜אמֶר הָאִשָּׁ֤ה הָאַחַת֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אֲנִי֙ וְהָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את יֹשְׁבֹ֖ת בְּבַ֣יִת אֶחָ֑ד וָאֵלֵ֥ד עִמָּ֖הּ בַּבָּֽיִת׃ יחוַיְהִ֞י בַּיּ֤וֹם הַשְּׁלִישִׁי֙ לְלִדְתִּ֔י וַתֵּ֖לֶד גַּם־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲנַ֣חְנוּ יַחְדָּ֗ו אֵֽין־זָ֤ר אִתָּ֙נוּ֙ בַּבַּ֔יִת זוּלָתִ֥י שְׁתַּֽיִם־אֲנַ֖חְנוּ בַּבָּֽיִת׃ יטוַיָּ֛מׇת בֶּן־הָאִשָּׁ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑יְלָה אֲשֶׁ֥ר שָׁכְבָ֖ה עָלָֽיו׃ כוַתָּ֩קׇם֩ בְּת֨וֹךְ הַלַּ֜יְלָה וַתִּקַּ֧ח אֶת־בְּנִ֣י מֵאֶצְלִ֗י וַאֲמָֽתְךָ֙ יְשֵׁנָ֔ה וַתַּשְׁכִּיבֵ֖הוּ בְּחֵיקָ֑הּ וְאֶת־בְּנָ֥הּ הַמֵּ֖ת הִשְׁכִּ֥יבָה בְחֵיקִֽי׃ כאוָאָקֻ֥ם בַּבֹּ֛קֶר לְהֵינִ֥יק אֶת־בְּנִ֖י וְהִנֵּה־מֵ֑ת וָאֶתְבּוֹנֵ֤ן אֵלָיו֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֛ה לֹא־הָיָ֥ה בְנִ֖י אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדְתִּי׃ כבוַתֹּ֩אמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה הָאַחֶ֜רֶת לֹ֣א כִ֗י בְּנִ֤י הַחַי֙ וּבְנֵ֣ךְ הַמֵּ֔ת וְזֹ֤את אֹמֶ֙רֶת֙ לֹ֣א כִ֔י בְּנֵ֥ךְ הַמֵּ֖ת וּבְנִ֣י הֶחָ֑י וַתְּדַבֵּ֖רְנָה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ כגוַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֣את אֹמֶ֔רֶת זֶה־בְּנִ֥י הַחַ֖י וּבְנֵ֣ךְ הַמֵּ֑ת וְזֹ֤את אֹמֶ֙רֶת֙ לֹ֣א כִ֔י בְּנֵ֥ךְ הַמֵּ֖ת וּבְנִ֥י הֶחָֽי׃
כדוַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ קְח֣וּ לִי־חָ֑רֶב וַיָּבִ֥אוּ הַחֶ֖רֶב לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ כהוַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ גִּזְר֛וּ אֶת־הַיֶּ֥לֶד הַחַ֖י לִשְׁנָ֑יִם וּתְנ֤וּ אֶֽת־הַחֲצִי֙ לְאַחַ֔ת וְאֶֽת־הַחֲצִ֖י לְאֶחָֽת׃ כווַתֹּ֣אמֶר הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־בְּנָ֨הּ הַחַ֜י אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ כִּֽי־נִכְמְר֣וּ רַֽחֲמֶ֘יהָ֮ עַל־בְּנָהּ֒ וַתֹּ֣אמֶר ׀ בִּ֣י אֲדֹנִ֗י תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת אַל־תְּמִיתֻ֑הוּ וְזֹ֣את אֹמֶ֗רֶת גַּם־לִ֥י גַם־לָ֛ךְ לֹ֥א יִהְיֶ֖ה גְּזֹֽרוּ׃ כזוַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת לֹ֣א תְמִיתֻ֑הוּ הִ֖יא אִמּֽוֹ׃
כחוַיִּשְׁמְע֣וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַמִּשְׁפָּט֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפַ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי־חׇכְמַ֧ת אֱלֹהִ֛ים בְּקִרְבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃
ב”ה
נושא: בקשת שלמה ומשפט הנשים
מיקום: מלכים א פרק ג
סיכום
שלמה מתחתן עם בת פרעה מלך מצרים, הוא מביא אותה לגור בעיר דוד עד שיסיים לבנות את ביתו, בית המקדש ואת חומות ירושלים. העם עדיין מקריבים קורבנות לאל בבמות ובכל מקום שרצו כיוון שעדיין לא נבנה בית האל ולכן אין חיוב להקריב במקום הנבחר.
שלמה אוהב את ה’ והולך בחוקיו כמו אביו דוד. השוני היחיד ביניהם זה שהוא זובח ומקטיר בבמות במקום אחד מרכזי. לאחר ששלמה מקריב כמות גדולה מאוד של קורבנות [רק עולות הוא מקריב 1000] בגבעון ה’ נגלה אליו בחלום הלילה.
ה’ פונה אל שלמה ושואל אותו מה הוא רוצה שייתן לו.
שלמה עונה על שאלתו: אתה עשית חסד גדול עם עבדך דוד כשהלך לפניך באמת, בצדק וביושר לב, שמרת לו על החסד ונתת לו בן שישב על כיסאו. אתה המלכת את עבדך[שלמה] במקום דוד עבדך ואני נער קטן. גם בגיל אני צעיר מבחינת ידע וחכמת חיים ובנוסף אין לי מושג באיך להילחם, אני בתוך עמך שבחרת, עם רב שלא ניתן לספור אותו מרוב שהוא עצום. תן לעבדך לב שומע לשפוט את העם, להבדיל בין טוב לבין רע. כי מי יוכל לשפוט את העם הזה?
האל שומע את בקשת שלמה והבקשה מוצאת חן בעיניו. הוא משיב לו: בגלל שביקשת את הבקשה הזו ולא ביקשת עושר, כבוד או אריכות ימים תענה בקשתך ותקבל חוכמה כמו שלא היה ולא תהיה לאף אדם וגם עושר וכבוד כמו שלא היה לשום מלך לפניו. בנוסף, במידה ותמשיך ללכת בחוקי האל כמו שהלך דוד אביך תקבל אריכות ימים.
שלמה המלך קם מהחלום והוא מבין שמה שקרה היה חלום. הוא מגיע לירושלים, עומד לפני ארון ה’, מעלה עולות ושלמים ועושה משתה לכל עבדיו.
מייד לאחר מכן באותה התקופה מגיעות שתי נשים זונות אל שלמה המלך שישפוט ביניהן.
שתיהן עומדות לפניו במשפט.
האישה הראשונה פותחת את דבריה בשבועה ואומרת שהיא והאישה הזאת, שתיהן גרות באותו הבית. כשילדה האישה הייתה גם עימה בבית. ביום השלישי ללידה שלי ילדה גם האישה הזאת. רק שתינו גרות בבית. בלילה, מת בן האישה כתוצאה מכך שהיא שכבה עליו בשנתה. כשהיא ראתה זאת, היא קמה בלילה, לקחה את בני מאצלי כששפחתך ישנה והשכיבה את התינוק בחיקה ואת בנה המת שמה בחיקי. [החליפה בין התינוקות]. האישה השנייה ששומעת את דבריה מייד אומרת: לא, בני החי ובנך המת.
שלמה ששומע את שתיהן חוזר על דבריהן: אחת אומרת: בני החי ובנך המת והאחרת אומרת: בנך המת ובני החי.
כדי להכריע הוא דורש שיביאו לו חרב. מביאים חרב לשלמה והוא נותן הוראה לחתוך את הבן החי לשניים כך שיהיה לשתיהן חצי לכל אחת. האם שבנה הוא הבן החי ריחמה על בנה ולא רצתה שימות ולכן מייד אמרה, תתנו לה את הבן רק אל תמיתו אותו, השנייה שראתה את החלטת המלך אמרה: לא, תחתכו: גם לי וגם לה לא יהיה.
שלמה המלך ששומע את דבריהן אומר מייד: תנו לה את הילוד החי [לזו שביקשה להשאירו בחיים] היא אימו.
כל העם שרואים ושומעים על המשפט מבינים שלשלמה יש חוכמת אלוקים ומפחדים ממנו.
פירוט משפט שלמה:
דברי האישה הראשונה:
- פותחת את דבריה בשבועה
- מספרת ששתיהן גרות בבית אחד.
- בזמן לידתה האישה השנייה הייתה איתה בבית.
- ביום השלישי ללידתה גם האישה השנייה ילדה.
- שתיהן חיו ביחד בבית
- אין אף אדם חוץ מהן בבית.
- בן האישה מת בלילה.
- הסיבה שהוא מת היא כי האישה שכבה עליו.
- היא קמה באמצע הלילה, לקחה את בני מחיקי כשאני ישנה והשכיבה אותו בחיקה.
- ואת בנה המת שמה בחיקי.
- בבוקר היא קמה כדי להניק את בנה והינה היא רואה שהוא מת.
- התבוננה בו היטב באור הבוקר והינה זה לא הבן שילדה.
טענת האישה השנייה:
- לא, בני החי ובנך המת.
תגובת האישה הראשונה:
- לא, כי בנך המת ובני החי.
תגובת שלמה המלך:
שלמה המלך חוזר על דברי שתי הנשים:
זאת אומרת [האישה השנייה] “זה בני החי ובנך המת”
וזאת אומרת [האישה הראשונה] “לא כי, בנך המת, ובני החי”.
החלטתו:
שיביאו לפניו חרב, ויחתכו את הילד החי לשניים וכל אחת תקבל חצי.
תגובת הנשים לפסק הדין של שלמה המלך:
האישה שבנה החי: פונה אל המלך ומבקשת ממנו שלא יהרגו את הילד ויביאו אותו לאישה האחרת. כי ריחמה עליו.
האישה שבנה המת: פונה אל המלך ואומרת: לא, תגזרו. גם ל וגם לך לא יהיה.
פסיקת הדין של שלמה המלך לאחר ששומע את דבריהן: להביא את הבן החי לאם שביקשה שיישאר הבן בחיים. וטוען שהיא אימו.
מסקנת שלמה המלך בעניין: האשה שהעדיפה את חיי בנה ממותו, היא האם האמיתית.
מכיוון שהיא חושבת באמת על טובתו. כך שגם אם זו לא הייתה באמת האם האמיתית בגלל התנהגותה ורצונה שיישאר בחיים ניתן להבין שלה מגיע להיות אימו ולא זו שכל רצונה שלשתיהן לא יהיה.
מבנה הפרק:
א’: נישואי שלמה לבת פרעה
ב’-ד’: שיטת הקורבנות שהייתה נהוגה לפני בניין בית המקדש.
ה’-ט”ו: חלום שלמה
ט”ז-כ”ח: משפט הנשים
ביאורי מילים:
עולות– קורבנות שכל חלקיהם נשרפים לאל .
שאל מה אתן לך– מה אתה רוצה שאתן לך?
חסד– עשיית טוב ללא קבלת תמורה
שלמים– סוג של קורבנות לאל
זונות– נשים המוכרות את האפשרות לקיים איתן יחסי מין בכסף/ מוכרות אוכל
בי אדוני– לשון שבועה
חלום שלמה:
הצעת האל: בקשה כרצונו.
תגובת שלמה: לקבל חוכמה לדעת לשפוט את עם האל.
תגובת האל: בגלל שלא ביקשת: עושר, כבוד, הכנעת אויבים או אריכות ימים אלא ביקשת חוכמה לצורך משפט צדק תקבל: חוכמה, עושר וכבוד.
ואם תמשיך לשמור את חוקי האל כדוד אביך תקבל גם אריכות ימים.
נישואים פוליטיים:
נישואים שמטרתם קשר בין ממלכות/ חברות/ משפחות בעלות עוצמה וכו’. הנישואים לא מגיעים כתוצאה מרגש אהבה בין בני הזוג אלא כתוצאה מהצורך/רצון לחבר בין שתי ממלכות/משפחות וכו’. יכול להיות שכתוצאה מהנישואים גם תצמח אהבה בין בני הזוג אבל זו לא מטרת החתונה.
נראה ששלמה נישא לבת פרעה נישואים פוליטיים כיוון שכתוב ששלמה נישא לפרעה. מפה ניתן ללמוד שמטרת החתונה הייתה חיזוק הקשר בין פרעה מלך מצרים לבין שלמה בממלכת ישראל.
בהמשך הפרקים [י”א] ניתן יהיה לראות ששלמה נישא לנשים רבות מעמים וארצות שונות. יש שיאמרו שמטרת הנישואין הראשונה הייתה חיזוק הקשר עם ממלכות רבות.
נבואה והתגשמותה:
מפסוקים ה’- כ”ח יש שני נושאים עיקריים שקשורים זה לזה:
חלק ראשון: ה’- ט”ז .
חלום שלמה, בקשת שלמה מהאל וההבטחה הניתנת לו.
חלק שני: פסוקים ט”ז-כ”ח.
התגשמות החלום וההוכחה שהחלום היה חלום נבואי ולא חלום מהרהורי הלב ללא משמעות..
קשיים ופירושים:
קושי:
מי האם האמיתית? האשה הראשונה שטענה את טענותיה או השנייה?
ר’ יוסף כספי:
ותאמר האשה האחרת וגו’ – מבואר כי מה שקדם “ותאמר האשה האחת “לעיל, י”ז, (היתה אם החי, כי היא המתרעמת ועליה אמר “זאת אומרת” וגו’) להלן, כ”ג. (אבל ראה הפלגת צחות לשון: ששני המאמרים היה המכוון בם אחד, ואם יש ביניהם הבדל בקדימה ואחור; אבל אם החי היתה טוענת ראשונה על המת, כי נפשה מרה לה על הזיוף והנבלה שנעשה בו בהשכיבו אותו בחיקה.
לטענת ר’ יוסף כספי:
האם האמיתית היא באשה הראשונה כיוון שדיברה מתוך מצוקתה וכאבה שעשו לה עוול.
לטענתי:
נראה שהאשה הראשונה אינה האם האמיתית מהסיבות הנ”ל:
- היא יודעת את כל הסיפור אבל טוענת ששנה בזמן שזה קרה
- היא מזכירה קודם את המת ורק אחר כך את החי מכאן ניתן להבין שמי שקרוב אליה היה המת ולא החי [סובלת עדיין מהטרגדיה שבנה נפטר]
- הבן המת היה בידיה [היא טוענת שהוא הוחלף אבל עדיין הוא בידיה]
- כנראה שחששה להחליף כי ידעה שהאשה השניה תרגיש אם תעשה את השינוי
האם האמיתית היא האשה השנייה מהסיבות:
- לא ידעה מה קרה בלילה ולכן אין לה מה לספר בעניין
- מחזיקה בעניין החי, אומרת שבנה החי והמת של השנייה. זאת אומרת מתמקדת בחיים.
- הבן החי היה אצלה בידיים
בנוסף, האם הראשונה לאורך הסיפור עסוקה בלהדגיש איך היא וחברתה לאורך כל הזמן ביחד בלי שאף אחד איתן. מפה ניתן להבין שהקושי שלה הוא שלחברתה יהיה משהו שלה כבר אין וכך יופר האיזון השווה ביניהן. כך שהתגובה של האם שאינה אמיתית לדברי שלמה שמעוניינת בגזירת הילד כדי ששתיהן שוב יחזרו למצב שווה תואמת אליה [לראשונה]ולא לשנייה.
קושי:
מהי הסיבה שהוזכר שהעם מזבחים בבמות? היכן זבחו אם לא היה בית מקדש?
פירוש:
רש”י: מזבחים בבמות – לשם שמים; כל הרוצה בונה מזבח בראש גגו או בחצירו.
הסבר פירוש:
לפני ששלמה בנה את המקדש היו מקומות מרכזיים להקרבת קורבנות כמו גבעון אבל באותה מידה כל אדם שרצה להקריב לאל יכול היה גם בחצר ביתו או בגג בתו.
קושי:
מהי הסיבה שכתוב על גבעון “הבמה הגדולה”? הרי מספרים קודמים אנו יודעים שהעם הקריבו במקומות אחרים מרכזיים.
פירוש:
רש”י: הבמה הגדולה – מזבח הנחשת שעשה משה במדבר , והוקבעה בשילה; חרבה שילה בימי עלי , ובאו לנוב; חרבה נוב בימי שאול , ובאו לגבעון (ראה סע”ר יד). יעלה שלמה – כמו ‘מעלה שלמה‘. על המזבח ההוא – ביום אחד.
הסבר פירוש: רש”י מסביר שהמיקום המרכזי של הבמה הגדולה השתנה מתקופה לתקופה. בתקופת משה רבנו משה עשה מזבח במדבר, כשהגיעו לארץ המזבח נקבע בשילה לאחר ששילה נחרבה בימי עלי המזבח עבר לנוב, בימי שאול נחרבה נוב והמזבח עבר לגבעון. לכן המקום המרכזי בימי שלמה היה בגבעון.
קושי:
שלמה המלך אומר על עצמו שהוא “נער קטן” בן כמה היה שלמה כשמלך?
פירוש:
רש”י: נער קטן – בן שתים עשרה שנה היה; וזה לך החשבון: “ויקרא את שמו ידידיה” (ש”ב יב , כה) , בו בפרק ענה אמנון את תמר , שנאמר “ויהי אחרי כן ולאבשלום… אחות” (ש”ב יג , א); מקץ שנתים ימים “ויהיו גוזזים לאבשלום” (ש”ב יג , כג) , והרג את אמנון , “ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים” (ש”ב יג , לח) , הרי חמש שנים; ושב לירושלם , “וישב אבשלום בירושלים שנתיים” (ש”ב יד , כח) , הרי שבע לשלמה; ומרד באביו ונהרג , אחרי זאת “ויהי רעב בימי דוד שלש שנים” (ש”ב כא , א) , הרי עשר; באחת עשרה מנה ישראל “וישטו בכל הארץ… תשעה חדשים” (ש”ב כד , ח); בשנת מותו תיקן משמרות , שנאמר “בשנת הארבעים למלך דוד נדרשו” (דה”א כו , לא) – הרי שתים עשרה לשלמה (ראה סע”ר יד).
הסבר פירוש:
רש”י אומר ששלמה המלך היה בזמן מלכותו בן 12 שנה וכדי להוכיח את טענתו הוא מראה כיצד על פי אירועי ספר התנ”ך ניתן להבין את גילו של שלמה.
קושי:
מהי הסיבה ששלמה מבקש לב לשמוע? ממתי לב שומע?
פירוש:
ר’ יוסף קרא: ונתת לעבדך לב שומע – פתרונו: לב מבין
הסבר פירוש:
ר’ יוסף קרא מפרש שהכוונה בלב שומע זה לב מבין. שהוא יצליח להבין את הדברים שיבואו לפניו.
קושי:
מהי הסיבה שהאם שסיפרה את הסיפור הדגישה שההפרש בין הילדים שלושה ימים?
פירוש:
ר’ יוסף קרא:
ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת – והיכר גדול יש בין ילד בן יומו לנולד כבר ימים שלשה: שתינוק בן יומו עדיין לא נפל בו דמו , וכולו אדום; ותינוק בן שלשה כבר דמו נבלע באיבריו.
הסבר פירוש:
כיוון שיש הבדל בין תינוק שהוא בן יומו לתינוק שעברו מאז לידתו שלושה ימים. תינוק שרק נולד כולו אדום [כנראה ממאמץ הלידה דמו עולה] עדיין ואילו תינוק בן שלושה ימים כבר פחות אדום כיוון שהדם שלו נבלע באברי גופו.
קושי:
מהי הסיבה שהאם מספרת את הסיבה למות הילד?
פירוש:
רד”ק: אשר שכבה עליו – נראה כי מפני זה מת; כי מת פתאום שלא קדמו חולי , נראה כי מפני ששכבה עליו מת; כי אלו לא מת כך , אלא שקדמו חולי , לא נולד הספק הזה , כי היו מבקרות אותו שאר נשים בחליו , והיה נודע למי הוא; לפיכך אמרה: אשר שכבה עליו.
הסבר פירוש:
כיוון שרצתה להסביר ממה מת הילד. מכיוון שהילד לא היה חולה לפני כן כי אם היה חולה היו מבחינים בזה אחרים ונשים אחרות היו מגיעות ומזהות את החולי וכך גם את הילד.
קושי:
מהי הסיבה ששלמה המלך חוזר על דברי הנשים?
פירוש:
רד”ק:
ויאמר המלך זאת אומרת – אמרו רבותינו ז”ל (ירוש’ סנה’ ג , ח): מכאן שצריך הדיין לשנות טענות בעלי הדין , כדי שישמעו בעלי הריב שהבין טענותיהם , ועליהם ישפטם.
הסבר פירוש:
שלמה המלך חוזר על דברי הנשים כדי לוודא שהבין את דבריהן. ומכאן לומדים שהדיין צריך לחזור על דברי בעלי הריב כדי לוודא שהבין כראוי את דבריהם.
מוסר השכל:
- נישואי תועלת [פוליטיים] יכולים להוביל לאהבה- רואים את הדבר משלמה המלך שנישא לבת פרעה ובתחילה נראה שנישא לה ללא רגש אלא רק בגלל הקשר שלה למלך מצרים אך בהמשך הפרקים [מלכים א’ פרק י”א פסוק א’] מופיע שאהב אותה וגרמה לו להשתנות. יש ללמוד מכך שגם הנישואים שנעשים בשכל יכולים להוביל לאהבה ככל שנמצאים ביחד ולכן כל קשר צריך לבחור האם הוא נכון או לא ולא להסתמך על כך שאין רגש. באותה מידה ניתן ללמוד שאם הבן/ת זוג מתאימים מבחינת קריטריונים לא צריך לפסול כי אין רגש כיוון שהרגש יכול להתפתח בהמשך.
- תכונה חשובה למנהיג- מתוך תשובת שלמה לשאלת האל ניתן להבין שהדבר החשוב ביותר שצריך להיות למלך זה האכפתיות לעם שלו והחוכמה והתבונה לשפוט בצדק ובהגינות.
- הכרת תודה- שלמה המלך מייד לאחר החלום הולך לפני ארון ה’, מקריב קורבנות לאל ועושה משתה לעבדיו כדי להראות שהוא מודה לאל על החלום. כך אנחנו צריכים ללמוד להוקיר תודה על מה שנותנים ועושים בשבילנו.
- אדם אומר את מה שלבו מהרהר- מתוך משפט שלמה ומדברי הנשים שאחת פתחה בבן החי והשנייה פתחה בבן המת ניתן ללמוד שהדברים הראשונים שיוצאים לאדם מהפה הם הדברים שמבטאים את מה שבלבבו ולכן אדם צריך לחשוב לפני שהוא מדבר. לחשוב חיובי ולדבר חיובי.
- האם נבחנת על פי האכפתיות שלה לילדה- מתוך החלטת שלמה המלך מי האם האמיתית ניתן להבין שהאם האמיתית היא לא נמדדת בכך שהביאה את הולד לעולם או על פי ההיגיון הצודק אלא על פי הדאגה והאכפתיות שלה לילד. שלמה המלך פוסק לתת לאם שהסכימה לוותר על הצדק כל עוד הילד יישאר בחיים. היא לא הלכה על פי ההיגיון שאומר חצי חצי, שווה בשווה. או על פי מה שהיא יודעת שצודק אלא ראתה את טובת הבן מול עיניה. זו האם האמיתית.
- שופט צריך לבדוק לעומקם של דברים- מתוך הכרעת שלמה המלך מי האם האמיתית ניתן לראות שלא כל מי שמדבר הרבה הוא בהכרח צודק. באותה מידה כמו שיכול להיות שסיפר את האמת יכול להיות שהסיפורים שהוא מספר נועדו להסתיר דברים ואילו זה שאינו מכביר במילים הוא הצודק. יש ללמוד מכך שעל השופט לרדת לעומקם של דברים ולא להסתכל בצורה שטחית על המקים והטענות שמביאים לפניו.
- שופט צריך לחזור על דברי בעלי הריב בפניהם- ניתן ללמוד ממשפט שלמה שהוא חוזר על דברי שתי הנשים שצריך דיין לחזור על דברי בעלי הריב ועל טענותיהם כדי לוודא שהבין בצורה נכונה את דבריהן.
- התייחסות מכבדת לכל אדם- שלמה המלך מקבל משפט בו מגיעות שתי נשים זונות, ללא בעל וכפי הנראה ללא מעמד חברתי גבוה[דבר המסביר את העובדה שאין אף אדם איתם בבית] ובכל אופן הוא מתייחס למשפט שלהן בצורה רצינית ועמוקה ולא מזלזל במשפטן אלא מקשיב לדבריהן, חוזר על טענותיהן וחושב על דרך חכמה להוציא את האמת לאור. גם אנחנו נתייחס לכל אדם באשר הוא בצורה מכובדת ומכבדת.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות
1. קרא מלכים א’ פרק א’ פסוקים א’-ה’.
מהי אזהרת דוד את שלמה לפני מותו ומהן הנימוקים לאזהרה זו?
ב. קרא את פירושו של רבי יוסף קרא: ” ושמרת את משמרת וגו’ ככתוב בתורת משה – על כל האמור בפרשת המלך הזהירו: שלא ירבה לו נשים , ולא סוסים ולא כסף וזהב.
מהם הדברים המיוחדים שדוד המלך מזהיר את שלמה עליהם לדעת הפרשן?
2. קרא מלכים א’ פרק ב’ פסוקים כ”ח- ל”ה. שלמה המלך מצווה על בניהו להמית את יואב באוהל מועד למרות שאחז בקרנות המזבח דבר האמור להגן עליו. מהי טענת שלמה להצדקת מעשיו?
ב. קרא שמות פרק כ”א פסוק י”ד .
האם הכתוב שקראת מחזק את פעולת שלמה או סותר אותה? בסס תשובתך על הכתוב.
3. קרא מלכים א’ פרק א’ פסוקים ה’-י”ב.
א. דוד מצווה על שלמה “לטפל” בכמה אנשים לאחר מותו. מיהם, מה דרך הטיפול בהם ומדוע .
ב. כתוב על שני אנשים המופיעים בפרק ששלמה מקיים בהם את ציווי אביו. באילו דרכים שלמה פועל להענישם ומהי הסיבה להבדל בדרך ענישתם.
4. קרא מלכים א’ פרק ב’ פסוקים
כיצד על פי הפרשן הרג יואב את שרי הצבא במזיד?
רש”י:
את אשר עשה לי – שהראה הספר ששלח דוד ביד אוריה; במדרש רבי תנחומא (שם). דמי מלחמה בשלום – שהיה להם שלום עמו , ולא היו נשמרים ממנו. בחגורתו אשר במותניו – שחגר חרבו מצומדת על מתניו , שלא כדרך החוגרים , בבאו לקראת עמשא , ופיה למטה כדי שתפול , כמה שנאמר “והוא יצא ותפל” (ש”ב כ , ח); וכשנפלה ונטלה , כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ , “ולא נשמר בחרב אשר ביד יואב” (ש”ב כ , י). ובנעלו אשר ברגליו – את אבנר הרג בערמה , ששאלו: גדמת , היאך חולצת?; כמה שנאמר “ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי” (ש”ב ג , כז) – לשון “של נעליך” (שמ’ ג , ה).
שאלות בגרות:
- קרא פסוקים ה’- ט”ו ופסוקים ט”ז-סוף הפרק.
- מהו הקשר בין שני הקטעים?
- כתוב נימוק לקשר שכתבת בסעיף א’.
- קרא פסוקים ה’ עד ט”ו.
- מהי הצעת האל לשלמה? מהי תשובת שלמה ומהי תגובת האל לתשובתו?
- מה דעתך על תשובת שלמה? נמק דעתך!
- במידה והיית אתה מקבל את ההזדמנות לבקש כרצונך מהאל, מה היית מבקש? כיצד היית מנמק את בקשתך.
- קרא מלכים א’ פרק ג’ פסוקים ה’-ט”ו.
- א. כיצד שלמה מגיב כשהוא מבין שחלם חלום?
- מה ניתן להבין מאופן תגובת שלמה על משמעות החלום בעבורו?
- האם קרה לך שחלמת חלום שזכרת את כל פרטיו? כיצד הגבת לחלום ומדוע?
- קרא פסוקים ט”ז-כ”ח.
- כתוב מהי הסיבה שבעקבותיה הגיעו הנשים הזונות אל שלמה למשפט.
- מהי הסיבה לדעתך שפירטו את העיסוק של הנשים שבאו להישפט לפני שלמה?
- כתוב שלוש סיבות שגרמו לכך שהמשפט יהיה קשה לשפוט בו.
- מהי דעתך על התנהלות שלמה במשפט? נמק דעתך.
- קרא מלכים א’ פרק ג’ פסוקים ט”ז- מ’.
א. כיצד הגיב העם למשפט שלמה? בסס תשובתך מהפרק.
- מהי הסיבה לדעתך שמשפט שלמה מפורסם בתנ”ך?
- קרא מלכים א’ פרק ג’ פסוקים ט”ז-כ”ח.
- מה היו טענותיה של האישה הראשונה?
- מה היו טענותיה של האישה השנייה?
- מי היא האם האמיתית האישה הראשונה או השנייה? באילו דרכים?
- האם לדעתך שלמה הצליח בוודאות לזהות את האם האמיתית? נמק תשובתך.
- במקומות רבים בעולם נערכים משפטים בין אם ביולוגית שמסרה את ילדיה מרצון או מכפיה כתוצאה מכך שלא יכלה לגדל אותם כראוי ומעוניינת לשוב לקבלם תחת אחריותה לבין אם מאמצת.
- לאור שפיטת שלמה בפרק זה כיצד לדעתך שלמה המלך היה שופט בעניין?
- האם אתה מסכים עם דרך שפיטתו או מסתייג ממנה? נמק תשובתך.
