מגילת רות – פרק ד’
- מגילת רות
- פרק ד'
א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ. ג וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע [וְאֵדְעָה] כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל. ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קניתי [קָנִיתָה] לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לגאול [לִגְאָל] לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל. ז וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ. ט וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי. י וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם. יא וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְהוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.
יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
סיפור הפרק
בעז עולה אל השער והאדם שהוא בעל קרבה משפחתית קרובה יותר לנעמי בדיוק עובר באזור. בעז מבקש ממנו לבא ולשבת אתו. בעז קורא לעשרה אנשים חשובים ומבקש מהם לשבת ולשמש כעדים באירוע. בעז מספר לגואל הראשון שאת חלקת השדה של אלימלך מכרה נעמי כששבה ממואב (כנראה בעקבות הקשיים הכלכליים) ולכן יש צורך לגאול את השדה. בעז מציע לגואל לקנות ולגאול את השדה וכך להחזיר את השדה לשליטה של השבט. הוא אומר לו שבמידה ולא יגאל הוא בעצמו יקנה ויגאל את השדה. הגואל הראשון עונה שהוא יגאל את השדה. כשבעז שומע זאת הוא מוסיף פרט נוסף: עם גאולת הקרקע יש צורך גם לגאול את אשת המת, את רות המואבייה ולא את נעמי שהיא אישה מבוגרת וכבר לא יכולה להביא ילדים כדי להקים ולהחיות את זרעו. כששומע זאת הגואל הוא מוותר על הגאולה מחשש שיגרם לנחלה שלו נזק או הפסד ולכן מעביר את האחריות לגאולת הקרקע ואשת המת לבעז. האחריות והזכות לגאולה עוברת לבעז והיא מתבצעת לעיני זקני העיר במעשה סמלי של שליפת נעלו של בעל הסמכות והעברה אל מקבל הסמכות החדשה. בעז אומר לזקני העיר ולאנשי העיר שהם עדים לכך שקנה את כל מה ששייך לאלימלך, מחלון וכליון מאת נעמי וגם את אשת המת מחלון קנה לאשה כדי להקים ולהחיות את זרעו. העם וזקני העיר היושבים בשער מאשרים את העדות ומברכים את בעז על מעשהו ומברכים אותו שיצליח עם רות והיא תהיה כמו רחל ולאה שבנו את בית ישראל וגם שיצליח באופן אישי במעשיו במקום מגוריו ושביתו יהיה כבית פרץ שילדה תמר ליהודה ובכך מראים שהפעולה מאושרת ומבורכת על ידי כלל אנשי המקום. בעז נישא לרות ומקיים איתה יחסים וה’ מברך אותה בבן. נשות העיר מברכות את נעמי על כך שזרעה לא נכחד בזכות כלתה האוהבת שטובה יותר משבעה בנים. נעמי לוקחת את הבן ומטפלת בו כאומנת. נשות המקום קוראות לו בשם: עובד. עובד הוא אב של ישי וישי אביו של דוד מלך ישראל.
המגילה מסיימת בשושלת הייחוס של דוד מלך ישראל : תולדות פרץ (בן תמר) ועד דוד מלך ישראל- פרץ הוליד את חצרון וחצרון את רם ורם את עמינדב ועמינדב את נחשון ונחשון את שלמה ושלמה את שלמון ושלמון את בעז ובעז את עובד ועובד את ישי וישי את דוד.
שער העיר– בעבר, שער העיר היה המקום שבו היה נמצא בית המשפט. האנשים החשובים והשופטים היו יושבים בשער. לכן בכל מקום שמופיע השער אנו מבינים שמדובר באירוע משפט והאנשים הנוכחים באירוע הם בעלי מעמד חשוב.
גואל המת– מצוות גאולת המת היא כאשר אדם נפטר והיה נשוי ללא ילדים , לקרוב משפחה הקרוב אליו ביותר יש מצווה להינשא לאשת המת ולהביא איתה ילדים. הילד שיוולד מנישואים אלה יהיה שייך למת וכך יחייה את זרעו של המת.
המצווה חלה קודם על הגואל הקרוב ביותר אל המת ורק אם הוא לא מעוניין בגאולה המצווה עוברת לקרוב הרחוק יותר שמעוניין לגאול.
כינויים-
קרוב המשפחה של נעמי מצד בעלה– גואל, פלוני אלמוני
רות– רות המואבייה, אשת המת, אשת מחלון, האשה, אשה, כלתך, הנערה
ביטויים
לגלות את אוזניך– לספר לך דבר שאינך יודע
עשה חיל– תצליח
קרא שם– תהיה מכובד
משיב נפש– מחייה את נפש האדם, נותן הרגשה טובה לאדם עצוב וכואב.
מילה מנחה
מילה החוזרת בקטע ומעבירה מסר
שם– המילה שם חוזרת בקטע ומדגישה את העובדה שהפעולה נעשתה להחזיר את שם המת ולהחיות את זרעו [ה’, י’, י”א, י”ד, י”ז,]
מידה כנגד מידה
התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו
בועז החייה את שם המת מחלון וזכה ששמו יבורך ויזכר ברבים. [י’- י”א]
“… להקים שם המת על נחלתו….” “ויאמרו כל העם…וקרא שם בבית לחם”
שימו לב וחשבו גם אתם מה ניתן להבין מהמידע שמסופר לנו בפרקים.
נשות העיר קוראות לבן בשמו- למה? מדוע לא נאמר שרות, בעז או אפילו נעמי קוראים לבן בשמו? אולי כיוון שכל העיר הרגישה חלק בסיפור אולי מכיוון שברור שהוריו קראו לו בשם אבל כשמוסיפים את הפרט הזה הוא מדגיש שהן מקבלות אותו כבן העם היהודי למרות שאימו מואבייה.
יחוס דוד בסופו של דבר נקרא על שם בעז ולא על שם כליון [רות פרק ד’ י”ח- כ”ב]- מפה נראה שמעשי בעז גרמו לו לקבל את הכבוד על כך שדוד נולד מזרעו. בעז נישא לרות למרות שהיו כאלה שאמרו שהיא מואבייה ומכיוון שיש את החוק לא להינשא עם מואבי ועמוני עד דור עשירי [דברים כ”ג פסוק ד’] היו שחשבו שמדובר גם במואבייה ועמונית כך שבמעשי בעז הוא יוצא נגד התפיסה הזו ומבין שלא כולם יקבלו את מעשיו אך הוא בכל אופן עושה זאת בגלל שהוא מבין שזה הדבר שנכון לעשות וכך בעצם בעז מבהיר ומחדד לעם את החוק “עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית” [הגמרא ביבמות ע”ז].
קבלת רות כיהודייה בעיני החברה– לאורך המגילה ניתן לראות שהכינוי “רות המואבייה” נדבק ברות ולא יוצא ממנה כך ניתן להבין שלא קיבלו אותה לתוך החברה בצורה מוחלטת [רות ב’, ה’-ו’]. בנוסף בעז אומר לרות שכל האנשים בשער יודעים שהיא אשת חיל מפה ניתן להבין שלא כולם חשבו כך [פרק ג’ פסוק י”א]. היא עוד לא התקבלה בצורה שלמה. קבלת רות לחברה מגיעה בצורה הדרגתית בפרק. בברכת העם לבעז בזמן הגאולה[ פרק ד’ פסוק י”א] ומסתיימת בבן הנולד שנשות העיר מתייחסות אליו וקוראות לו בשם [פרק ד’ פסוק י”ז].
מילים לביאור
פלוני אלמוני– אדם שלא מוזכר שמו
זקני העיר– חשובי העיר
אחינו– בן משפחתנו
זקני העיר– האנשים החשובים בעיר
אומנת– אישה המטפלת בילד של אחרים
אשחית– אזיק
נחלה– שטח אדמה או אשה
יכרת– יכחד
אירועים ודמויות היסטוריות המוזכרים בפרק:
רחל ולאה– נשות יעקב אבינו המוזכרות בברכת העם. שתיהן ילדו ליעקב את 12 השבטים וכך בנו את בית ישראל [בראשית כ”ט +ל’]
תמר– אשת יהודה שילדה לו את פרץ וזרח לאחר שהתאמצה והסתכנה וקיימה את מצוות הייבום. תמר הייתה נשואה לער בנו של יהודה. כאשר ער מת ללא ילדים יהודה הביא לער את אונן בנו השני כדי שיחייה את זרע אחיו שמת אך אונן אמנם נישא לתמר אבל השחית את זרעו כשהיה איתה וכך לא יצא מנישואים אלה ילד. כשה’ מחליט להמית את אונן יהודה חושש מלהביא לתמר את בנו השלישי ולכן משאיר אותה בבית אביה והיא ממתינה. תמר רואה ששלה גדל והיא לא ניתנה לו היא פועלת בערמה וגורמת ליהודה לשכב עמה וכך נקלטת להריון עם שני בנים: פרץ וזרח וכך מחייה את זרע בעלה שמת. [בראשית כ”ט]
פרטים שהמחבר מוסיף על הסיפור כדי שנבין את המסופר– פסוק ז’
המספר מוסיף פרט: אדם שהעביר את האחריות שלו למישהו אחר היה שולף את נעלו ונותן לחברו ובמעשה הסמלי הזה של ההעברה הוא בעצם מציין שהעביר את הסמכות למישהו אחר.
מעשה סמלי– מעשה המעביר מסר
שליפת נעל והעברה לאחר– מעשה שליפת הנעל נראה כמעשה בעל משמעות סמלית מכיוון שהאדם שמעביר את האחריות לאדם אחר מוריד את נעלו ומעביר אליו את הנעל שלו. מעביר אליו משהו ששייך לו.
בסיפור שלנו הגואל ה1 שיש לו זכות קדימה על גאולת הקרקע ואשת המת מוריד את נעלו מרגלו ומעביר אותה לבעז כדי להראות שהעביר את סמכות גאולת הקרקע והמת לבעז.
אפיון עקיף– תכונות שמתגלות על הדמויות תוך כדי הסיפור.
בעז
פקחות– בעז שמעוניין לגאול את רות אך יודע שיש מישהו לפניו מציע בפני הגואל הראשון את גאולת הקרקע כשהוא מסכים בעז מזכיר לו שעם גאולת הקרקע יש לגאול את אשת המת. בעז מכנה את רות בשם: “רות המואבייה” אולי כדי להרתיע את הגואל מלהינשא לה ולחשוש מהייחוס שלה שיכול לפגוע בשמו.
פעולות בעז
- דואג לגאולת הקרקע– בעז קונה מהאנשים שמכרה להם נעמי את הקרקע של נעמי כדי שיהיה לצאצא מה לרשת ואיך לכלכל את משפחתו
- דואג לגאולת אשת המת– נישא לרות שהיא אישה צעירה ולכן יכולה להביא ילדים
- מביא עם רות ילד– שיחייה את זרע המת ויקרא על שם המת וכך תמשיך השושלת
רק אחרי שלושת הפעולות הנ”ל אפשר לומר שבעז דאג בצורה שלמה ומוחלטת למשפחת אלימלך.
דמויות משניות המאירות את דמויות הגיבורים על דרך הניגוד
הגואל– כשהגואל שומע את דברי בעז ומבין שעם גאולת הקרקע באה גם גאולת האשה המואבייה הוא מחליט לא לגאול כדי שלא תפגע נחלתו באיזה שהוא אופן. לעומתו בעז מוכן לגאול את רות ואת הקרקע.
אנחנו רואים את אותה תופעה עם ערפה ורות בפרק א’ פסוקים ח’-י”ט
ערפה- ערפה, לאחר שנעמי משכנעת אותה שלא תרוויח מכך שהיא תהיה איתה אלא רק תפסיד שבה אל משפחתה ואילו רות ממשיכה ללכת איתה, מסייעת לה בכל הנדרש ונותנת לה הרגשה טובה לאורך כל הדרך ללא קבלת תמורה.
מה ניתן ללמוד מהפרק?
מהפרק אפשר ללמוד על זריזות, הגינות וחריצות ועל השלמת פעולה במלואה של בעז שכל אלה הביאו לכך שבסופו של דבר שמו מוזכר כזה שמזרעו נולד דוד מלך ישראל.
ניתן ללמוד על רות ונעמי שבזכות יחסים טובים בין כלה לחמה זכו שתיהן. גם נעמי שלא נשארה לבדה ובסופו של דבר זכתה להמשכיות לזרעה וגם רות שזכתה למלכות.
אפשר ללמוד על כך שכשאדם עושה חסד בסופו של דבר גם הוא מרוויח מהמעשה על אף שבהתחלה לפעמים לא נראה שהוא ירוויח משהו מהמעשה.
מה ניתן ללמוד מהמגילה?
- ערך החסד והנתינה– נתינה ללא קבלת תמורה
- ערך גאולת המת– נישואים לאשה של קרוב משפחה שמת ללא ילדים וכך בהולדת הילד מחיים את זרע המת
- ערך גאולת הקרקע– קניית שטח אדמה שנמכר בעקבות קשיים כלכליים והחזרת השטח לשליטת השבט
- מתנות חקלאיות– נתינה קבועה המעוגנת בחוק לצורך סיוע לחלשים בחברה
- קבלת הזר– דרך המגילה אנו לומדים על ערך קבלת השונה מאתנו לתוך החברה שלנו. לא רק קבלת הגר כיהודי אלא השתלבות אמתית בחברה שלנו
- כל נתינה בסופו של דבר מקבלת תמורה– רות ובעז זכו שייזכר שמם לעד (נתן –משני הצדדים שנקרא את המילה תתקבל אותה מילה)
- כוחן של נשים– נעמי ורות שתיהן פעילות ביותר לאורך המגילה
- תקומה לאחר אובדן– הכוח של האדם לצאת מהטרגדיה האישית שלו ולבנות חיים חדשים וטובים שישפיעו עליו ועל העולם כולו
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- כתוב מהן שלושת הפעולות שעושה בועז ומדוע לדעתך לא ניתן להגיע לשלמות המשימה ללא השלמת שלושת הפעולות?
- קרא רות, א’, א’-ט’, י”ג- י”ז שלפניך.
א. אפשר לומר כי למרות המכשולים שעמדו בדרכן של רות ונעמי בסופו ש דבר הגורל האיר להן פנים.
הבא דוגמא אחת להיפוך במצב של נעמי, ודוגמא אחת להיפוך במצב של רות, והסבר כל אחת מן הדוגמאות. בסס את דבריך על פי הכתוב.
ב. קרא רות א’, י”א- י”ז שלפניך.
ציין ערך אחד הבא לידי ביטוי בפסוקים אלה, והסבר כיצד הוא בא לידי ביטוי. בסס את דבריך על הכתוב. [ מתוך בגרות קיץ תש”פ. מס’ 001381]
- קרא רות, ד’, י”א-י”ב. ברכתם של אנשי העיר והזקנים את בעז הם מזכירים שלוש נשים. מי אלה הנשים וחשוב מדוע דווקא שמותיהן נזכרו בברכת הנישואים? (תוכל להיעזר בבראשית כ”ט ובבראשית ל”ח)
- קרא רות, ד’. פסוקים י”א- ט”ז. בפסוקים אלה מופיעות ברכות לאנשים שונים. מפי מי נאמרות הברכות? מי מקבל את הברכות? הסבר את הברכות בלשונך.
- קרא רות, ד, י”ח- כ”א. על פי חוקי הייבום הבן הנולד לרות ובעז אמור להיות שייך למחלון. מהו הקושי העולה לאור המסופר בפסוקים אלה? כיצד לדעתך ניתן לפתור את הקושי?
- קרא רות, ד’. ו. ר’ אברהם אבן עזרא
“פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי” – הייתה לו (=לגואל) נחלה רבה. ויש אומרים רמז על אשתו (על כך שיש לו אישה)… (לכן אמר לבעז) ‘גְּאַל לְךָ’ – הנה נתתי לך רשות, כי אני לא אוכל.
- מהו הנימוק שמשתמש בו הגואל בקטע כדי להימנע מגאולת רות?
- מה שתי האפשרויות לדעת אבן עזרא להבין את המילה ‘נחלה’?
- ממה הוא חושש לפי כל אחת מהדעות?
- קרא רות ד, פסוקים ד- ה. מהו הפירוש המתקבל יותר לאור קריאת הפסוק?
- קרא בראשית י”א, ד, בראשית י”ב, ב ורות ד, י”א. המילה “שם” נאמרת בכל מקום מפי דובר אחר. מפי היא נאמרת בכל קטע? באיזה מקום היא נאמרת באופן חיובי ובאיזה מקום באופן שלילי?
- מהי המילה המנחה בפרק ומהו המסר המועבר דרכה לגבי מטרת הסיפור?
- קרא רות א’ פסוקים ח’- י”ט ורות ד פסוקים א’-ז’.
בפסוקים אלה מופיעות שתי דמויות משניות המאירות את דמות הגיבורים על דרך הניגוד. מי הן הדמויות? כיצד כל אחת מהן מאירה על דרך הניגוד את דמות הגיבור/ה בפרק?
